מסכת פסחים דף פ״ז עמוד ב׳

1דבלים, דבה רעה בת דבה רעה. ושמואל אמר: שמתוקה בפי הכל כדבלה. ורבי יוחנן אמר: שהכל דשין בה כדבלה.

2דבר אחר: ״גומר״, אמר רבי יהודה: שבקשו לגמר ממונן של ישראל בימיה, רבי יוחנן אמר: בזזו וגמרו, שנאמר: ״(מלכים ב יג״, ז) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש׃

3(הושע א, ג) ותהר ותלד לו בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם ותהר ותלד בן ויאמר (ה' אליו) קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם׃

4לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר: לו הקב"ה להושע לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה אף אתה בדול עצמך ממנה אמר לו רבש"ע יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה׃

5א"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן כך ישראל שהן בני בני בחוני בני אברהם יצחק ויעקב אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי׃

6תורה קנין אחד דכתיב ״(משלי ח״, כב) ה' קנני ראשית דרכו שמים וארץ קנין אחד דכתיב ״(בראשית יד״, יט) קונה שמים וארץ בית המקדש קנין אחד דכתיב ״(תהלים עח״, נד) הר זה קנתה ימינו ישראל קנין אחד דכתיב ״(שמות טו״, טז) עם זו קנית ואתה אמרת העבירם באומה אחרת׃

7כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו אמר לו הקב"ה עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך׃

8עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן שנאמר ״(הושע ב״, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וגו' (הושע ב, כה) וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה׃

9אמר רבי יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו שנאמר ״(ישעיהו א״, א) חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים וגו'׃

10אמר ר' יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס׃

11מנלן דאימני דכתיב ״(הושע א״, א) דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל׃

12ומנלן דלא קיבל לשון הרע דכתיב ״(עמוס ז״, י) וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך וגו' וכתיב ״כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וגו' אמר חס ושלום אמר אותו צדיק כך ואם אמר מה אעשה לו שכינה אמרה לו״׃

13אמר ר"א אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הרחמים שנאמר ״(הושע א״, ו) כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל ר' יוסי בר ר' חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם׃

14ואמר ר"א לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר ״(הושע ב״, כה) וזרעתיה לי בארץ כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין׃

15ור' יוחנן אמר מהכא (הושע ב, כה) ורחמתי את לא רוחמה׃

16אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מאי דכתיב ״(משלי ל״, י) אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת וכתיב ״(משלי ל״, יא) דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך משום דאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן׃

17אלא אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן עבד אל אדוניו מנלן מהושע׃

18א"ר אושעיא מאי דכתיב ״(שופטים ה״, יא) צדקת פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות והיינו דא"ל ההוא מינא לר' חנינא אנן מעלינן מינייכו כתיב ״בכו (מלכים א יא״, טז) כי ששת חדשים ישב שם וגו' ואלו אנן איתינכו גבן כמה שני ולא קא עבדינן לכו מידי אמר לו רצונך יטפל לך תלמיד א'׃

19נטפל ליה ר' אושעיא א"ל משום דלא ידעיתו היכי תעבדו תכלינן כולהו ליתנהו גבייכו מאי דאיכא גבייכו קרי לכו מלכותא קטיעתא אמר ליה גפא דרומאי בהא נחתינן ובהא סלקינן:

20תני רבי חייא מאי דכתיב ״(איוב כח״, כג) אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה יודע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אכזריות אדום לפיכך הגלה אותם לבבל ואמר רבי אלעזר לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול שנאמר ״(הושע יג״, יד) מיד שאול אפדם ממות אגאלם רבי חנינא אמר מפני שקרוב לשונם ללשון תורה׃

21רבי יוחנן אמר מפני ששיגרן לבית אמן משל לאדם שכעס על אשתו להיכן משגרה לבית אמה׃

22והיינו דרבי אלכסנדרי דאמר שלשה חזרו למטעתן אלו הן ישראל כסף מצרים וכתב לוחות ישראל הא דאמרן כסף מצרים דכתיב ״(מלכים א יד״, כה) ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים וגו' כתב הלוחות דכתיב ״(דברים ט״, יז) ואשברם לעיניכם תנא לוחות נשברו ואותיות פורחות׃

23עולא אמר כדי שיאכלו׃