דף ביאור

מסכת פסחים דף פ״ג עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת פסחים דף פ״ג עמוד א׳

מסכת פסחים דף פ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־389 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ורבה מוסיף אף רבי יוסי נמי סבירא ליה כר' יוחנן בן ברוקה דפסול בעלים לא בעי עיבור צורה:

כל הענין כולו כל פרשה זו וכל חטאת אשר יובא מדמה (ויקרא ו׳:כ״ג) דמוקי לה רבנן במסכת זבחים (דף פב.) בחטאת החיצונה שהכניס דמה לפנים וזהו פסול שלה וקאמר רחמנא שישרף פליג ריה"ג ומוקי בחטאת הפנימית כגון פר העלם דבר של ציבור אשר יובא מדמה כמצותה אל אהל מועד לא תאכל באש תשרף (ובבשרה) לא איצטריך קרא דהא כתיב בגופיה (ויקרא ד׳:י״ב) ושרף אותו על עצים וגו' אלא שאם נפסלה ביוצא ובטומאה בא הכתוב ללמדך שתשרפנה בבית הבירה ולא חוץ לג' מחנות כמצות' וליתן לא תעשה על אכילתה:

אמרו לו חטאת החיצונה שהכניס דמה לפנים מנין לך שהיא פסולה:

אמר להן מדאמר ליה משה לאהרן הן לא הובא הא הובא בת שריפה היא ושפיר עביד דשרפוה לאלתר ומדיליף ריה"ג קדשי דורות מחטאת דאהרן אלמא ס"ל נמי דאם הובא דמה לדורות בעיא שריפה לאלתר כי חטאת דאהרן ואף על גב דפסול הדם הוא דהוי כפסולו מחמת דבר אחר וקס"ד דה"ה נמי ס"ל בפסול בעלים דלא בעי עיבור צורה אבל רבנן דלא גמירי מיניה סברי דורות משעה לא ילפינן ובההיא הוא דקאמר להו משה דאם הביאו דמה לפנים בעיא שריפה אבל לדורות בעי קרא אחרינא וגבי עיבור צורה נמי לא ילפינן מינה:

ור' יוחנן דלא חשיב ליה לריה"ג בהדייהו אמר לך נהי דשמעת ליה בפסול דם דלא בעו עיבור צורה בפסול בעלים מי שמעת ליה דקאי כרבי יוחנן בן ברוקה:

דם ובשר חדא מילתא היא והוה ליה פסולו בגופו כאילו נטמא בשר עצמו:

מתני' העצמות שלא יכול לשוברן מפני שנאסרה בו שבירת העצם ונותר בהן מוח והרי הוא נותר וטעון שריפה:

וכן גידין ובגמרא פריך ניכלינהו:

ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Pesachim 83a · Sefaria

תוספות

ורבה מוסיף אף ריה"ג וא"ת היכי נימא דריה"ג ור' יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד והא פסולה דחטאת שנכנס דמה לפנים היינו לפני זריקה ור' יוחנן בן ברוקה אחר זריקה איירי ואליבא דר' יוחנן מסיק מדקא מוסיף עלי' וי"ל דרבה לא מפליג בין קודם זריקה בין לאחר זריקה כי היכי דלא מפליג ר' יוחנן דקאמר אף אחר זריקה מחלוקת:

אמר להן הן לא הובא את דמה פירש בקונטריס דרבנן לא בעו למילף מחטאת דאהרן דלא גמרי' דורות משעה ומה שפירש כן לא משום דחטאת דאהרן היה לשעה דהא שעיר של ר"ח היה כדפירש בקונ' וכן איתא בזבחים בפרק טבול יום (זבחים דף קא:) אלא דקסברי רבנן הוראת שעה היתה כדאמר לעיל וקשה לרשב"א דלעיל שייך הוראת שעה כדפי' דקסבר מפני טומאה נשרפה דהוי פסולו בגופו ומסברא ישרף מיד אבל הכא בחטאת שנכנס דמה לפנים דהוי פסולו בדם ומסבר' בעי עיבור צורה לא שייך הוראת שעה היתה ונראה לר"י דרבנן לא בעו למילף מחטאת אהרן משום דמצינו למימר דמשה לא הודה להן על השריפה דשפיר עבוד אלא במה שלא אכלוה אבל על השריפה לא הודה להן דאפי' היה כן שלא כדין שרפוה בלא עיבור צורה וקשה דלעיל יליף מחטאת אהרן שריפה ביוצא וקאי אמתני' דסבר' דשאינו פסולו בגופו בעי עיבור צורה והיינו כרבנן דר' יוסי ואינהו לא בעו למילף הכא מחטאת אהרן:

בו בכשר ואפי' בפסול ולא תיקשי ויוציא המוח ע"י גומרתא דליכא שבירת עצם דאיכא למיחש שמא יפקע כדאמרי' לקמן אי נמי ע"י גומרתא טריחא מילתא למיעבד:

רבי שמעון אומר אחד זה ואחד זה אין בו משום שבירת העצם וא"ת ר"ש היינו ת"ק ונראה לר"י דר' יעקב ור"ש פליגי אליבא דת"ק כי ההיא דלא ירבה לו נשים דפרק כהן גדול (סנהדרין כא.) וההיא דחזקתן שלש שנים דחזקת הבתים (ב"ב כח:):

אימור לבתר איסורא חלצינהו ומפני התקלה דקתני בברייתא היינו דמשום שבירת עצם לא חלצינהו קודם איסורא ולהכי ישרפו דשימשו נותר:

Tosafot on Pesachim 83a · Sefaria

רבנו חננאל

ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן ר' נחמיה ור' יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד דאפי' פסול הזבחים בבעלים ישרף מיד ר' יוחנן בן ברוקה הא דמתני' ר' נחמיה דתניא ר' נחמיה אומר מפני אנינות נשרפה לכך נאמר כאלה ואנינות לאחר זריקה הואי ושרפה מיד הואי ורבה מוסיף אף רבי יוסי הגלילי סבר פסולו בבעלים ישרף מיד דתניא ר' יוסי הגלילי אומר כל זה הענין דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד וגו' אינו מדבר אלא בפרים הנשרפים כו' אמרו לו אם זה הענין כולו בפרים ושעירים הנשרפין הוא חטאת הנעשת בחוץ שנכנס דמה לפנים מנין שהיא פסולה ותשרף אמר להם הן לא הובא את דמה לפנים ולא היא יוצאה חוץ לקלעים אלא פנימה היתה אכול תאכלו אותה ש"מ מכלל שאם נכנס דמה לפנים או יוצאה היא חוץ לקלעים פסולה ונשרפה מיד כמעשה חטאת אהרן ור' יוחנן אמר לך פסילות דם כפסילות בשר הוא ופסולו בגופו קרינא ביה ופסילות שניא:

העצמות והגידים והנותר ישרפו בששה עשר חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר שאין דוחין לא שבת ולא יום טוב ולא תימא חל ממש דאם כן חל פסח להיות בבד"ו אלא אלו חל דין הוא שישרפו למחר וכך הוא מפורש בתלמוד ארץ ישראל במסכת מגילה אמר מרי בר אבוה עצמות קדשים ששמשו נותר כלומר היה עליהם בשר ונעשה נותר ונפסל מטמאין הידים הואיל ונעשו בסיס לדבר האסור וסייעניה ממתני' דקתני העצמות ישרפו מכלל דאית בהו מוח למה להו שריפה אלא לעולם דאית בהו מוח ואי שמוש נותר לאו מילתא היא נתברינה ונחלצה למוח ונשרפה ונשדינהו לעצמות אלא ש"מ שמוש נותר מלתא היא ודחי' לעולם אימא לך אי ממתני' שמוש נותר לאו מלתא היא ותנא דמתני' סבר אלו הפסול אין בו שבירת עצם לפיכך תני ישרפו מפני המוח שבהן:

איני והתנן המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים ודחינן הא דתנן אינו לוקה מכלל דלית בה שבירת עצם בפסול מעיקרא דלא הוה ליה שעת הכושר ומתני' דקתני ישרפו ואוקימנא משום שבירת העצם כשהיתה לו שעת הכושר ונפסל ור' יעקב היא ומותבי' למארי כל עצמות קדשים אין טעונין שרפה חוץ מעצמות הפסח מפני תקלה הני עצמות ודאי בדאית להו מוח דאי לית בהו מוח אפי' עצמות פסח לא בעי שרפה אלא ודאי אית בהו מוח ואי שמוש נותר מלתא עצמות קדשים אמאי אין טעונין שרפה ומשני' כגון שנמצאו חלוצים כלומר נחלץ מוחם עצמות קדשים דלית בהו משום שבירת עצם איסור קמי איסורייהו חלצינהו ולא שמשו נותר לפיכך לא בעי שריפה עצמות פסח דאית ביה משום שבירת עצם חיישינן דלמא בתר איסורייהו חלצינהו הלכך בעי שריפה:

Rabbeinu Chananel on Pesachim 83a · Sefaria

מאירי

פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין דמן ניתן לפנים והאוכל מהן כזית לוקה שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד ר"ל שדמה ראוי לבא לשם לא יאכל ואם נטמאו או נפסלו ביציאת חוץ קודם שהגיע זמנן לצאת מן העזרה בין לפני זריקה בין לאחר זריקה שריפתם בעזרה ואם נטמאו אחר שיצאו מן העזרה נשרפין בהר הבית ומקום שריפתם בשלא אירע בהם פסול הוא חוץ לירושלים בבית הדשן ולמדת לפי דרכך שמקרא זה ר"ל וכל חטאת אשר יובא מדמה פירושו על חטאות הנשרפות ליתן לאו על אכילתן ואע"פ שבקצת מקומות העמידוהו בחטאת חיצונה שאם הוזה דמה לפנים יהא פסול כמו שכתבנו למעלה אפשר שהוא משמש לשתיהן לזו ללאו ולזו לפסול או שמא זו השניה יוצאה לנו ממה שנאמר בשעיר ראש חדש ששרפו כמו שהוזכר בפרשת שמיני הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה שמשמעו שאם הובא פסול כמו שהתבאר:

הנותר והפגול אע"פ שאין בהם טומאה מחמת עצמן חכמים גזרו עליהם שיטמאו את הידים והעצמות אע"פ שאין ראוים לאכילה וכל שאין ראוי לאכילה אין בו משום נותר מ"מ כל שיש בהן מוח ונשאר המוח בתוכן ונעשה נותר אף העצמות מטמאין הואיל ונעשו מקום מושב ובסיס לדבר האסור אע"פ שהעצם סתום מכל צדדיו וכן בפגול:

המותיר בפסח אפי' בטהור אע"פ שעבר בלאו אינו לוקה שהרי ניתק הוא לעשה וכן השובר עצם בפסח שנטמא או נפסל אינו לוקה שלא נאמר ועצם לא תשברו בו אלא בכשר במה דברים אמורים כשלא היתה לו שעת הכושר כגון שנשחט במחשבת חוץ לזמנו או נטמא קודם זריקה וכיוצא בזה אבל אם היתה לו שעה הכושר אע"פ שנפסל כגון שנותר או נטמא לאחר זריקה או נפסל ביוצא יש בו משום שבירת עצם:

זה שביארנו בעצמות הפסח שטעונין שריפה פירושו בעצמות שיש בהן מוח שהמוח שבהן בא לידי נותר אבל עצמות שאין בהם מוח אין טעונין שריפה אלא משליכן ודיו ולא סוף דבר בעצמות שיש בהן מוח עכשיו אלא אע"פ שמצאם חלוצים ר"ל שנחלץ המוח מהם שמן הסתם הואיל ונאסרו בשבירה לא נחלצו מן המוח אלא לאחר זמנן וכבר נעשה המוח שבהם נותר והם שמשו לנותר ועצמות שאר קדשים אם מצאן חלוצים אין טעונין שריפה שמן הסתם בתוך זמן אכילתם נחלצו ולא בא המוח לידי נותר והעצמות לא שמשו לנותר הא אם נמצאו סתומין אף בשאר קדשים טעונים שריפה מחמת ששמשו לנותר ומ"מ אם מצא מהם ציבורין ומצא העליונים חלוצים בשאר קדשים אינו מחזיק את כלם בחלוצים מן הסתם אלא צריך לבדוק אם נחלצו התחתונים ובפסח מיהא אין כאן בדיקה שאף החלוץ טעון שריפה כמו שביארנו:

זהו פסק הנראה לנו בדין זה וגדולי המחברים סתמו בה את דבריהם עד שלא נתברר לנו אם כונו לדרך זו אם לאו:

Meiri on Pesachim 83a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה ורבה מוסיף כו' פסולה דחטאת כו' היינו לפני זריקה כו' ואליבא דר"י מסיק מדקא מוסיף כו' עכ"ל הא ודאי דר"י בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה קאמר כמ"ש התוס' אלא דאימא ר"י הגלילי הכא לית ליה אלא לפני זריקה דאיירי ביה ואהא תירצו דרבה לא מפליג כו' וק"ל:

בד"ה א"ל הן כו' וקשה דלעיל יליף מחטאת כו' והיינו כרבנן דר"י ואינהו לא בעי כו' עכ"ל לפי מה שכתבו התוספות לעיל דסוגיא דלעיל אזלא אליבא דר"י דס"ל דפסול הדם הוי פסול בגופו לק"מ אלא שהתוס' דחו לעיל פי' זה ע"ש וק"ל:

בד"ה בו בכשר כו' שמא יפקע כדאמרינן לקמן א"נ ע"י גומרתא טריחא כו' עכ"ל האי טעמא דאמר רבא לקמן משום הפסד קדשים כו' לא שייך הכא כיון דנעשה נותר ופסול לית ביה הפסד קדשים מיהו האי טעמא שכתבו התוס' הכא דטירחא היא ה"מ למימר התם דלכך אין נימנין על מוח שבקוליות דטריחא מלתא להוציאו על ידי גומרתא ודו"ק:

גמ' ואי ס"ד שימוש נותר מלתא היא עצמות קדשים אמאי כו' יש לדקדק ואלא מאי שימוש נותר לאו מלתא היא עצמות הפסח אמאי ישרפו לשברן לר"ש וי"ל דאי שימוש נותר לאו מלתא מתוקמא מיהת שפיר כר"י דא"א לשברן כיון דהיה להן שעת הכושר ואין להקשות ואימא דשימוש נותר מלתא היא ומתוקמא כולה בפשיטות כר"ש ומיירי בשעדיין לא נעשה נותר וקאמר דבקדשים אינו טעון לשרפן דיוכל לשברן עכשיו קודם שנעשין שימוש נותר ולשרפן משא"כ בעצמות פסח דע"כ טעונין שריפה כיון דלא יוכל לשברן עכשיו עד אחר שנעשין נותר וה"ל שימוש נותר וטעונין שריפה די"ל דבקדשים בכה"ג שעדיין לא נעשו נותר לא איצטריך למתני דודאי אין טעונין שריפה אז כיון דיוכל לשברן וק"ל:

Chidushei Halachot on Pesachim 83a · Sefaria

חידושי רבי עקיבא איגר

תוס' ד"ה אמר להן הן קשה לי, דלמא גם ריה"ג ס"ל דשפיר עביד דלא אכלוה, וכיון דידעינן מזה דהובא דמה פסול ממילא הוא בשרפה מכח ההלכה דכל שבקודש פסול בשרפה:

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 83a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

רַבָּה מוֹסִיף, אַף רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: כׇּל הָעִנְיָן כּוּלּוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּפָרִים הַנִּשְׂרָפִים וּבִשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין, לִשְׂרוֹף פְּסוּלֵיהֶן אַבֵּית הַבִּירָה, וְלִיתֵּן ״לֹא תַעֲשֶׂה״ עַל אֲכִילָתָן.

קטע 2

אָמְרוּ לוֹ: חַטָּאת שֶׁנִּכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים מִנַּיִן? אָמַר לָהֶן: ״הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה״, מִכְּלָל דְּאִי נָפֵיק אִיהִי, אִי נָמֵי עָיֵיל דָּמָהּ — בִּשְׂרֵיפָה.

קטע 3

וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: דָּם וּבָשָׂר חֲדָא מִילְּתָא הִיא. בְּעָלִים מִלְּתָא אַחֲרִיתִי הִיא.

קטע 4

מַתְנִי׳ הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִין וְהַנּוֹתָר — יִשָּׂרְפוּ בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר. חָל שִׁשָּׁה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — יִשָּׂרְפוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר. לְפִי שֶׁאֵינָן דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב.

קטע 5

גְּמָ׳ אָמַר רַב מָרִי בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק: עַצְמוֹת קָדָשִׁים שֶׁשִּׁימְּשׁוּ נוֹתָר — מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר. נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים וְהַנּוֹתָר — יִשָּׂרְפוּ לְשִׁשָּׁה עָשָׂר.

קטע 6

הָנֵי עֲצָמוֹת הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּלֵית בְּהוּ מוֹחַ, לָמָּה בִּשְׂרֵיפָה? נִשְׁדִּינְהוּ! אֶלָּא פְּשִׁיטָא, דְּאִית בְּהוּ מוֹחַ.

קטע 7

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא שִׁימּוּשׁ נוֹתָר מִילְּתָא הִיא, אַמְּטוּ לְהָכִי בָּעֵי שְׂרֵיפָה. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ שִׁימּוּשׁ נוֹתָר לָאו מִילְּתָא הִיא, לְמָה לְהוּ שְׂרֵיפָה? נִתְבְּרִינְהוּ וְנַחְלְצֵהּ לְמוֹחַ דִּידְהוּ וְנִשְׂרְפֵיהּ וְנִשְׁדִּינְהוּ לְדִידְהוּ. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, שִׁימּוּשׁ נוֹתָר מִילְּתָא הִיא.

קטע 8

אָמְרִי: לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ שִׁימּוּשׁ נוֹתָר — לָאו מִילְּתָא, וְקָסָבַר: ״בּוֹ״ בְּכָשֵׁר, וַאֲפִילּוּ בְּפָסוּל.

קטע 9

אֲפִילּוּ בְּפָסוּל סָלְקָא דַּעְתָּךְ? וְהָא תְּנַן: אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים! לָא קַשְׁיָא, כָּאן — שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר, כָּאן — שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.

קטע 10

וּמַאן תַּנָּא דְּשָׁנֵי לֵיהּ בֵּין שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר לְלֹא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר, רַבִּי יַעֲקֹב הִיא. דְּתַנְיָא: ״וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ״, ״בּוֹ״ בְּכָשֵׁר וְלֹא בְּפָסוּל. רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסַל — יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם, לֹא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם.

קטע 11

מֵיתִיבִי: כׇּל עַצְמוֹת הַקֳּדָשִׁים אֵין טְעוּנִין שְׂרֵיפָה, חוּץ מֵעַצְמוֹת הַפֶּסַח מִפְּנֵי הַתַּקָּלָה. הָנֵי עֲצָמוֹת הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא דְּלֵית בְּהוּ מוֹחַ, לְמָה לְהוּ שְׂרֵיפָה? אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּאִית בְּהוּ מוֹחַ, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שִׁימּוּשׁ נוֹתָר מִילְּתָא הִיא — עַצְמוֹת קָדָשִׁים אַמַּאי אֵין טְעוּנִין שְׂרֵיפָה?

קטע 12

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁמְּצָאָן חֲלוּצִין: עַצְמוֹת קָדָשִׁים, דְּאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם — קַמֵּי דְּנֶהְווֹ נוֹתָר חַלְצִינְהוּ, וְלָא הָווּ שִׁימּוּשׁ נוֹתָר, וְלָא בָּעוּ שְׂרֵיפָה.

קטע 13

עַצְמוֹת הַפֶּסַח, דְּיֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם — לְבָתַר דְּנֶהְווֹ נוֹתָר הוּא דְּחַלְצִינְהוּ, וְהָווּ לְהוּ שִׁימּוּשׁ נוֹתָר, וּבָעוּ שְׂרֵיפָה.

קטע 14

רַב זְבִיד אָמַר: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן

מסכת פסחים דף פ״ג עמוד א׳

מסכת פסחים דף פ״ג עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

חידושי רבי עקיבא איגר

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור