דף ביאור

מסכת פסחים דף ע״ד עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת פסחים דף ע״ד עמוד ב׳

מסכת פסחים דף ע״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־352 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מידב דייבי לפי שכשנתלה בתנור ופי בית שחיטתו למטה הדם יוצא דרך חלל הצואר שקורין פורציל"א ושותת דרך בית שחיטה:

לאחר בישולו קס"ד לאחר בישולו צלי קאמר דצלי נמי קרי בישול כדכתיב בדברי הימים (ב' לה) ויבשלו הפסח באש כמשפט:

דשיע ולא בלע ואפילו בקדירה נמי שרי ואף על גב דליכא למימר כך פולטו:

טפליה בעיסה שקורין פשטיד"א (פשטידה) :

אי מעלי טפליה אם יש טעם יפה בלחם:

הב לי דאיכול וסייעתא לרבה:

בסמידא בעיסה של סלת ואינה נדבקת כל כך ונפרכת מאליה והדם יוצא ממנה:

דמיפריר לשון פירורין:

ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Pesachim 74b · Sefaria

תוספות

שאני לב דשיע נראה דכל שכן דמבחוץ הוא יותר שיע ונראה לריב"א דדוקא לגבי דם דסמיך אמרינן דשיע אבל לענין שמנונית דאיסורא לא דמפעפע ולא אמרינן שיע ולהכי גבי לב לא קתני שאוסר ואינו נאסר כדקתני גבי כבד והתם טעמא לאו משום דשיע אלא איידי שהיא טרודה לפלוט לא בלעה ומיהו אור"י בשם ר"ת דהא דמסקינן שאני לב דשיע דיחויא בעלמא הוא וכרבה פסקינן בסמוך דמולייתא שריא:

טפלו ליה בר אווזא פירש בקונטרס דהיינו פשטיד"א ואומר ר"ת וריב"א דלשון טפל לא משמע הכי דמשמע דהיינו טיחה כמו בנות עשירים טופלות אותן בסולת (לעיל פסחים דף מג.) ועוד דבפשטיד"א לא אמרינן כבולעו כך פולטו דחזינן דלא פלטי שמקום מושבם יבש בתנור על כן נראה דהיינו מה שרגילים לטוח בעיסה שבלילתה רכה ורגילים לעשות סביב קורקבנים ובני מעיים שמשימין אותם בשפוד וטחין סביבותן בעיסה רכה כעין פרפיי"ש:

מאן דאסר אפילו פומיה לתחת אף על גב דאמרינן לעיל שאני בית שחיטה דמחלחל ושרי אף על גב דלא אמרינן כבולעו כך פולטו שאני התם שהחלל רחב ביותר ולא דמי לפומא דמולייתא:

וכן ביעי פי' בקונטרס דאסמיקו ובחנם פי' כן משום דפירש רבינו חננאל דאיכא עלייהו קרמא דאסור משום דמא כדאמרינן בגיד הנשה (חולין צג.) ה' קרמי הוו דביעי כו' משום דמא:

אסמיק חלייה אסור פירש בקונטרס מוהל היוצא ממנו כשחותכו ולא גרסינן הוא וחלייה וקשה לר"י דהיכי דמי אי נצלה בשר כל צרכו אף המוהל מותר דלא גרע ממלחיה דאמרינן לעיל דאפילו לקדירה שפיר דמי ואי לא נצלה כל צרכו אמאי בשר מותר מדלא גריס הוא משמע דבעי למימר דבשר שרי ותימה למה יהא מותר אע"ג דדם האברים שרי היכא דאסמיק אסור דהא אליבא דמ"ד גומרי מצמית צמתי אסור על כרחיך צריכין לחלק דאסיר משום דאסמיק וע"י חתיכה אי אפשר שהיה יוצא כולו ועוד מדמייתי בסמוך האי חלא דחליט חדא זימנא מכלל דעד השתא איירי בחלא ממש ולשון אחר שפירש חלא שחולטים אותו בו אחר צלייתו והוא נסחט לתוכו קשה דאית לן למימר דאי חלייה אסור איהו נמי אסור כדמסקינן בכל הבשר (שם קיא.) גבי כבד שהבאתי למעלה ועוד דהתם משמע שהחלא מצמית ולא מפליט ונראה לר"י כמו שפירש ריב"א בשם ה"ג דבבשר חי איירי ומנהג הוא כשנותנים בשר חי לתוך החומץ ואינו שוהה בתוכו לא מפליט מידי ונצמת הדם בתוך הבשר והכל מותר דאכתי לא פירש הדם וכי שוהה בתוכו עד דאסמיק נעקר ממנו הדם ונפלט לתוכו והיינו דקאמר אומצא דאסמיק שנשתהה בחומץ עד דאסמיק הוא וחלייה אסור אבל אי לא אסמיק שרי וההיא דכל הבשר בדלא אישתהי ורבינא כי לא אסמיק נמי חלייה אסיר סבירא ליה אפילו לא אישתהי בגו חלא אלא פורתא הוא נפלט מחמת השורייקי מיהו לא כ"כ שתהא הבשר נאסר בפליטה מועטת כזו ורב אשי מגמע גמועי כמסקנא דכל הבשר דחלייה נמי שרי:

Tosafot on Pesachim 74b · Sefaria

רבנו חננאל

ואתינן לסיועי' ממתני' דתני נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו ודחי' שאני התם כיון דמחלחל בית השחיטה מידב דאיב ולא בלע ואתינן נמי לסיוע מהא דתנן הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר ודחי' שאני לב דשיע כלומר הלב סתום הוא ואינו פולט הדם שבתוכו וכי קרע ליה מאחר בישולו מוצאו בתוכו ומשליכו ומותר. וגרסי' בכריתות פ' דם שחיטה בבהמה אמר רבי זירא אמר רב לא שנו הלב קורעו לאחר בשולו ומותר אלא בלב עוף הואיל ואין בו דם כזית אבל לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו כרת. וקאמר רב בדם דאתי בלב מבחוץ דאמר רבי זירא אמר רב בשעה שהנשמה יוצאה משרף כלומר מגמע כדגרסינן בקיבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה: ואמרינן איני דמלייתא שריא דאמרי' כבולעו כך פולטו והא רבין פי' שם חכם טפל בר גוזלא לרב ואמר ליה אי מעלי טפלאיה הב לי ואיכול ודחי' התם בסמידי דאיפרר מלשון פירורין והא רב איקלע לבי ריש גלותא וטפלו ליה בר אוזא ואמר אי לאו דחזיתיה דזיג כי זוגא חיורא לא אכלה ואי ס"ד אמרי' כבולעו כך פולטו מאי אריא זיג אפילו לא זיג נמי ושני' התם בחיורתא דקריר הלכך דסמידא בין אסמיק בין לא אסמיק שרי דחיורתא זיג שרי לא זיג אלא יש בו אדמומית אסור שאר קמחי אסמיק אסור לא אסמיק שרי והא מליתא שריא ואפילו פומא לתחת אמרי מידב דאיב והילכתא מליתא שריא ואפילו פומא לעיל ודוקא צלו כעין הפסח בתנור אבל שליק לא:

אומצא ביעי ומזרקא פליגי בה רב אחא ורבינא בכל התורה כולה וכו' אומצא דאסמיק פי' חתיכה של בשר שהאדימה חתכיה ומלחיה אפילו לבשלה בקדרה מותר שפדי בשפודא מידב דאיב אחתיה אגומריה מישב שאיב וכן הלכה ביעי פי' ביצים בקרמיהו חתכינהו ומלחינהו אפילו לקדרה שריאן חתכנהו ותלנהו בשפודא שריא דמידב דאיבן.

אחתינהו אגומרי הילכתא מישב שאיבן ושרו מזרקי חתכינה בדופקא ומלחינהו אפי' לקדרה שריאן תלנהו בשפודא בית שחיטה לתתאי מידב דאיבן ושרו.

האי אומצא אסמיק הוא וחליה אסור לא אסמיק הוא וחליה שרי אמר מר בר אמימר אבא חלה דהוה חליט חדא זימנא לא הוה חליט ביה זימנא אחרינא ומאי שנא מחלא תמרא.

Rabbeinu Chananel on Pesachim 74b · Sefaria

מאירי

הלב מתוך שיש בו דם כנוס שמתקבץ בתוכו בשעת שחיטה מצד שהבהמה מתאנחת והלב מושך מן הדם שחוצה לו ומתמלא הימנו אין דם זה הכנוס בתוכו יוצא במליחה ומתוך כך קורעו קודם מליחתו ומוציא את דמו ואח"כ מולחו להוציא הדם הנבלע בו כשאר האיברים ומותר אף בקדרה לא קרעו קורעו אחר מליחתו להוציא הדם הכנוס ודיו ואינו צריך מליחה פעם אחרת שאפי' תאמר שבלע מן הדם הכנוס אף הוא פולטו בכח המליחה כבולעו כך פולטו ולא עוד אלא שיש כאן טעם אחר לומר שמתוך שהוא חלק אינו בולע מדם שבתוכו אע"פ שהוא פולט את שלו ולטעם זה אפילו נתבשל בקדרה לאחר מליחתו בלא קריעה קורעו לאחר בישולו ומותר אחר שנמלח הא אלו נתבשל בלא מליחה אוסרין אותו מצד הדם הנבלע בו כשאר האיברים ומשערין בכלו ונמצאת מרויח בטעם זה שאלו לא באת אלא מטעם כבולעו כך פולטו היית אוסרו לקדרה ולא היה מתירו מאותו טעם אלא בצלי:

ולענין ביאור זה שבא לסייעו ממנה לטעם כבולעו כך פולטו אתה צריך לפרש קורעו לאחר בשולו דוקא בצלי וכדכתיב ויבשלו את הפסח שפירושו בצלי עד שתירץ לו שאני לב דשיע ואף בקדרה כן על הדרך שכתבנו ומ"מ יש חולקים שלא לפסוק כתירוץ זה ר"ל שאני לב דשיע מפני שלא בא אלא לדעת המחזר לאסור במוליאתא ומאחר שפסקנו שמוליאתא מותרת אף תירוץ זה נדחה ולא נאמר קורעו לאחר בישולו אלא לצלי אבל לקדרה אוסר אף במליחה כל שלא קרעו אלא שרוב פוסקים כתבו שהתירוץ אע"פ שאין אנו צריכים לו בסוגיא זו מ"מ אמתי הוא מצד עצמו ואף לקדרה מותר בדיעבד ואף הלשון מוכיח כן ר"ל לאחר בישולו וסתם בישול בקדרה משמע אלא שיש לפקפק באיסורו אם הוא נמצא מבוקע בקעים בקעים שמא יצא ממנו דרך הבקע ולמדת שקריעת הלב צלי וקדרה שוים בה להצריך בהם קריעה לכתחילה קודם צליה ובשול ואם לא קרעו [יש] להכשירם בקריעה שאחריהם וכן עיקר:

עוף או שאר בשר שלא נמלח ולא צלאו ולא בשלו בקדרה אלא שעשה לו דפנות של בצק וטפלו לתוכן והניחן בתנור ונאפית שם כאלו שבני אדם קורין בלשון לעז שלנו פאנאדאש יש צדדין שהוא נדון כצלי ומותר ויש צדדין שהוא נדון כקדרה ואסור וכיצד הוא הדין אם היה בצק זה של סלת מותר בין הבשר בין הלחם ואפילו האדים הבצק מבחוץ או מבפנים או בחלק פנימי שבו כשאדם שוברו או חותכו שאין דנין אותו באדמומית של דם אלא מיחל בעלמא שהסלת מתוך שאינו דק ולא נטחן כל כך אין חלקיו מתדבקין כל כך והרי הוא כחלול והדם יוצא וכן הדין בכל קמח גס או מורסן וכיוצא באלו היה הקמח דק ומנופה אסור הכל אפילו לא האדים הבצק שמתוך שחלקיו מתדבקים הרבה אין הדם יכול לצאת ונשאר קצתו עם הבשר או העוף וקצתו נבלע בבצק ומתוך כך הכל אסור אלא שמ"מ אם ראו את הבצק לבן הרבה על תכלית מה שאפשר לו בלובן מותר שקמחים אלו הלבנים ביותר רכים הם והדם יוצא על כל פנים שאר קמחים שאינם לא גסים הרבה ולא דקים הרבה ולא לבנים ביותר הדבר תלוי בהאדמת הבצק אם ראו אותו שהאדים אסור שבודאי אדמומית דם הוא שלא יצא לגמרי ומאחר שלא יצא אף הוא נשאר קצתו ונאסר אף העוף שבפנים ואם לא האדים כבר יצא ומותר הכל וי"מ בלבן ביותר שהתרנו שנאפית העיסה הרבה שמתוך רוב אפייתה ודאי יצא וכן יראה לי שאם נתבקעה העיסה עד שראוה טופחת בלחות שבתוכה מותר ויש פוסקים להתיר בכלם את הבשר שבפנים וכשאסרו לא אסרו אלא בבצק ואף לשון הסוגיא מוכיח כן אלא שעיקר הדברים לדון את הדברים בין על הבשר בין על הבצק הן להיתר הן לאיסור והדבר ברור שהאוסר בצלי אא"כ במליחה מועטת מפרש את זו במליחה מועטת ולשיטתנו אין צורך בכך:

אומצא דאסמיק ענינו בשר שהאדים בסבת דם שנצרר בו מחמת מכה או מחמת סבה אחרת ואין כח במלח להוציאו אא"כ על ידי פתח וחתך ומתוך כך כל שלקדרה צריך חתיכה ומליחה ולצלי אינו צריך כלום לשיטתנו אלא שלשיטת קצת מפרשים צריך מליחה מועטת כשאר צלי הניחו על גבי גחלים דינו כצלי שאין אומרים הגחלים צומתים את הדם אדרבה שואבין אותו כדין שאר צלי ופי' גדולי הדור שאפילו לא הלך אדמימות שבו כשר שאינו אלא לחות של שומן בעלמא:

דין התלמוד שהנחת הבשר בחומץ או חליטתו ברותחין מפליטין את הדם אלא שהגאונים גדרו בדבר זה מפני שאין אנו בקיאים איזה חומץ ואיזה רתיחה מועילין בכך מ"מ לדין התלמוד בשר זה שהאדים מחמת דם הצרור בתוכו אין חליטה או הנחה בחומץ מועלת בו כלל שמכיון שנצרר הדם הרי הוא כדם שפרש וצריך קריעה או חתיכה על כל פנים ואם הניחו בחומץ הוא והחומץ אסורין שאי אפשר שלא פלט בו מעט וצריך לחזור ולמלוח ויש לו תקנה בכך לדעת גדולי המחברים וגדולי המגיהים כתבו שאף מליחה אינה מועלת בו שמאחר שחלטו ולא הוכשר שוב אין לו הכשר ואין נראה כן ובשר אחר שלא האדים מחמת מכה הוא מותר והחומץ אסור שהרי הדם יצא לתוכו הא נחלט שרי הוא לדעת האומר חלא מצמית צמית כלומר שמונע את הדם מלהתפזר ומלפרוש ובהאדים מיהא אינו יכול לו כל כך אחר שהדם כנוס ואנו כבר כתבנו במקומו שהוא מפליט:

החומץ שחלט בו את הבשר פעם אחת לא יחלוט בו בשר אחר שכבר תשש כח החומץ ואינו יכול להפליט ואף לכשתאמר שהחומץ החלוש מעקרו מפליט מ"מ אותו חומץ כחו שמור בתוכו מה שאין כן בחומץ זה שכבר נתפזר כחו והלך לו:

יש גורסין בסוגיא זו אסמיק חליה אסור ומפרשים אותה באומצא דאסמיק שצלאו שהוא מותר ואמר שהמיחל היוצא ממנו מיהא אסור אף לאחר שהגיע לכדי צלייה שמתוך שהדם כנוס אי אפשר שלא יהא שם דם עדיין אבל לא הסמיק מותר הואיל והגיע לשיעור צלייה שמכאן ואילך שומן בעלמא הוא ואע"פ שלענין פסק ראוי לומר כן לענין פירוש מיהא נראה שעל החומץ הוא אומר ממה שסמך לו האי חלא דחלט ביה חדא זמנא וכו':

ביצי הזכר שהאדימו על הדרך שבארנו בבשר וכן חוטין המלאים דם דינן כדין שכתבנו בבשרא דאסמיק לקדרה בחתיכה ומליחה ולצלי בלא כלום וכן על הגחלים וי"מ בביעי האמור כאן קרום שעל גביהן שאסור משום דם כל שנראה בם חוטין אדומים לאחר שלשים יום וצריכה חתיכה ומליחה לקדרה ולצלי או על הגחלים ולא כלום וכבר ביארנוה בפרק גיד הנשה:

Meiri on Pesachim 74b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה שאני לב דשיע נראה דכ"ש דמבחוץ הוא יותר שיע עכ"ל והיינו כפירש"י דשרי אפילו לקדירה דהרוטב מוציא ומוליך הדם לחוץ ולא בלע נמי מבחוץ דהא חזינן דיותר שיע מבחוץ אבל אי לא היה שיע מבחוץ ליכא לפרושי במסקנא נמי אלא בצלי וק"ל:

בד"ה אסמיק חלייה כו' ועוד התם משמע שהחלא מצמית ולא מפליט כו' עכ"ל ק"ק דאימא שאני היכא דאסמיק דמפליט טפי וכן יש לדקדק בפירושם לקמן דאסמיק היינו דאשתהי ודלא אסמיק דלא אשתהי אמאי לא פירשו כפשטא כפירש"י בדאסמיק דהיינו נצרר הדם מחמת מכה וגרסי' הוא וחלא אסור ובלא אסמיק גם החלא שרי כההיא דכל הבשר ויותר יש לדקדק בדברי הטור י"ד סי' ס"ז דבההיא דאסמיק חתכיה ומלחיה כו' דלעיל פי' כפירש"י דהיינו שנצרר הדם ע"י מכה והכא באסמיק הוא וחלא אסור פי' כדברי התוס' דאשתהי ודברי הרא"ש נכונים בזה שכתב כאן כדברי התוספות וכתב על זה ובהאי אומצא דאסמיק פליגי לעיל ואי חתכיה ומלחיה כו' ר"ל דהיינו נמי באשתהי ודו"ק:

Chidushei Halachot on Pesachim 74b · Sefaria

מהר"ם

בגמרא שאני לב דשיע הא רבין סבא כצ"ל:

Maharam on Pesachim 74b · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' שאני לב דשיע מלשון הכתוב (יחזק' טז) לא רוחצת למשעי:

Gilyon HaShas on Pesachim 74b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

מֵידָב דָּיְיבִי.

קטע 2

נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הַלֵּב, קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. לֹא קְרָעוֹ — קוֹרְעוֹ לְאַחַר בִּישּׁוּלוֹ, וּמוּתָּר. מַאי טַעְמָא — לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ?

קטע 3

שָׁאנֵי לֵב, דְּשִׁיעַ.

קטע 4

(אִינִי) וְהָא רָבִין סָבָא טַפְלֵיהּ הָהִיא בַּר גּוֹזָלָא לְרַב, וַאֲמַר לֵיהּ: אִי מְעַלֵּי טִפְלֵיהּ, הַב לִי וְאֵיכוֹל! הָהִיא בִּסְמִידָא דְּמִפְּרִיר.

קטע 5

וְהָא רָבָא אִיקְּלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא וּטְפַלוּ לֵיהּ בַּר אֲווֹזָא, אָמַר: אִי לָא דַּחֲזִיתֵיהּ דְּזִיג כְּזוּזָא חִיוָּרָא, לָא אֲכַלִי מִינֵּיהּ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ ״כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ״ — מַאי אִירְיָא כִּי זִיג? אֲפִילּוּ כִּי לָא זִיג, נָמֵי! הָתָם בְּחִיוָּרְתָּא דְּשָׁרִיר.

קטע 6

וְהִילְכְתָא: דִּסְמִידָא, בֵּין אַסְמֵיק בֵּין לָא אַסְמֵיק — שַׁרְיָא. דְּחִיוָּרְתָּא, אִי זִיג כְּזוּזָא חִיוָּרָא — שַׁרְיָא, אִי לָא — אֲסִיר. דִּשְׁאָר קְמָחִים, אַסְמֵיק — אָסוּר, לָא אַסְמֵיק — שְׁרֵי.

קטע 7

הַאי מוּלַיְיתָא, מַאן דְּאָסַר — אֲפִילּוּ פּוּמָּא לְתַחַת, וּמַאן דְּשָׁרֵי — אֲפִילּוּ פּוּמָּא לְעֵיל. וְהִילְכְתָא: מוּלַיְיתָא שְׁרֵי, אֲפִילּוּ פּוּמָּא לְעֵיל.

קטע 8

אוּמְצָא, בֵּיעֵי, וּמִיזְרְקֵי, פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא. בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ רַב אַחָא לְחוּמְרָא וְרָבִינָא לְקוּלָּא, וְהִילְכְתָא כְּרָבִינָא לְקוּלָּא. לְבַר מֵהָנֵי תְּלָת דְּרַב אַחָא לְקוּלָּא וְרָבִינָא לְחוּמְרָא, וְהִלְכְתָא כְּרַב אַחָא לְקוּלָּא.

קטע 9

הַאי אוּמְצָא דְּאַסְמֵיק, חַתְכֵיהּ וּמַלְחֵיהּ — אֲפִילּוּ לִקְדֵרָה שְׁרֵי. שַׁפְּדֵיהּ בְּשַׁפּוּדָא — שְׁרֵי, מֵידָב דָּיֵיב. אַחֲתֵיהּ אַגּוּמְרֵי — פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא, חַד אָסַר וְחַד שָׁרֵי. מַאן דְּאָסַר, מִצְמָית צָמֵית. וּמַאן דְּשָׁרֵי, מִישְׁאָב שָׁאֵיב. וְהִילְכְתָא: מִישְׁאָב שָׁאֵיב.

קטע 10

וְכֵן בֵּיעֵי, חַתְכִינְהוּ וּמַלְחִינְהוּ — אֲפִילּוּ לִקְדֵרָה שַׁרְיָין. תְּלִינְהוּ בְּשַׁפּוּדָא — שַׁרְיָין, מֵידָב דָּיֵיב. אַחְתִינְהוּ אַגּוּמְרֵי — פְּלִיגִי בֵּיהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא, חַד אָסַר וְחַד שָׁרֵי. מַאן דְּאָסַר, מִצְמָית צָמֵית. וּמַאן דְּשָׁרֵי, מִישְׁאָב שָׁאֵיב.

קטע 11

וְכֵן מִיזְרְקֵי חַתְכֵיהּ וּמַלְחֵיהּ — אֲפִילּוּ לִקְדֵרָה שְׁרֵי. תַּלְיֵיהּ בְּשַׁפּוּדָא, בֵּית הַשְּׁחִיטָה לְתַתַּאי — שְׁרֵי, מֵידָב דָּאֵיב. אַחֲתֵיהּ אַגּוּמְרֵי — פְּלִיגִי רַב אַחָא וְרָבִינָא, חַד אָסַר וְחַד שָׁרֵי. מַאן דְּאָסַר, מִצְמָית צָמֵית. וּמַאן דְּשָׁרֵי, מִישְׁאָב שָׁאֵיב. וְהִלְכְתָא: מִישְׁאָב שָׁאֵיב.

קטע 12

הַאי אוּמְצָא דְּאַסְמֵיק חַלְיֵיהּ — אֲסִיר. לָא אַסְמֵיק חַלְיֵיהּ — שְׁרֵי. רָבִינָא אָמַר: אֲפִילּוּ לָא אַסְמֵיק נָמֵי חַלְיֵיהּ — אֲסִיר, אִי אֶפְשָׁר דְּלֵית בֵּהּ שׁוּרְיָיקֵי דְּמָא. אֲמַר לֵיהּ מָר בַּר אַמֵּימָר לְרַב אָשֵׁי: אַבָּא מְגַמַּע לֵיהּ גַּמּוֹעֵי. אִיכָּא דְּאָמְרִי: רַב אָשֵׁי גּוּפֵיהּ מְגַמַּע לֵיהּ גַּמּוֹעֵי.

קטע 13

אֲמַר לֵיהּ מָר בַּר אַמֵּימָר לְרַב אָשֵׁי: אַבָּא, הַאי חַלָּא דְּחָלֵיט בֵּיהּ חֲדָא זִימְנָא, תּוּ לָא תָּאנֵי חָלֵיט בֵּיהּ. מַאי שְׁנָא מֵחַלָּא מַתְמְהָא דְּחָלְטִינַן בֵּיהּ? הָתָם — אִיתֵיהּ

מסכת פסחים דף ע״ד עמוד ב׳

מסכת פסחים דף ע״ד עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור