דף ביאור
מסכת פסחים דף נ״ט עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת פסחים דף נ״ט עמוד א׳
מסכת פסחים דף נ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־409 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
יאוחר דבר כו' טעמא דרישא קא מפרש תמיד קודם לפסח דדין הוא שיאוחר הפסח שנאמר בו בערב ובין הערבים תזבח את הפסח בערב (דברים ט״ז:ו׳) ושחטו אותו וגו' (שמות י״ב:ו׳) לתמיד שלא נאמר בו אלא את הכבש השני תעשה בין הערבים (במדבר כ״ח:ד׳):
אי הכי קטרת ונרות נמי ליקדמו לפסח משום האי טעמא גופיה יאוחר דבר כו' דבקטרת ונרות חד בין הערבים כתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה (שמות ל׳:ח׳) ובין הערבים אתרוייהו קאי:
דמיעט רחמנא גבי נרות:
תן לה מדתה חצי לוג לכל נר דאין לך ליל ארוך שלא יהא לך בה כשיעור:
אותו מערב ועד בקר ואין אחר מערב ועד בקר ואין לך עבודה כשירה אחריה להתחיל:
ואתקש קטרת לנרות מה נרות אין עבודה כשירה אחריה אף קטרת אין עבודה כשירה אחריה:
תמיד קודם לקטרת וקטרת קודם לנרות טעמא מפרש בסדר יומא בפרק אמר להן הממונה:
ההוא למעוטי עבודה שבפנים ההוא אותו לאו למעוטי פסח אתא שהיא עבודת חוץ דמסתברא דכי קא ממעיט עבודת פנים דכוותה קממעיט נרות עבודת פנים וקטרת עבודת פנים:
ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Pesachim 59a · Sefaria
תוספות
יאוחר דבר כו' אע"ג דתמיד תדיר איצטריך למיכתב דה"א שהפסח יקדים משום עליה השלם:
קטרת ונרות נקדמו לפסח הקשה ריב"א והלא בנרות כתיב נמי מערב ועד בקר ומה לי מערב ומה לי בערב ויש לומר דמערב ועד בקר איצטריך ליתן לה מדתה ולא לאיחור:
אין לך דבר שמתעכב כו' אלא קטרת נראה לר"י דלא גרס ונרות דע"כ לא חשיב אלא מידי דהקטרה דבה הקפידה תורה לאחר כדכתיב והקטיר עליה חלבי וגו' דאי לא תימא הכי ליחשוב נמי ברישא אין לך שקודם לתמיד של שחר אלא קטרת ודישון מזבח הפנימי ושני גזרי עצים והטבת נרות דקודמין לתמיד כל הני כדאמרינן באמר להן הממונה (יומא דף לג) ובתוספתא נמי ליתא:
אתי עשה דפסח דאית ביה כרת ודחי כו' הקשה ריב"א הא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מיקיים עשה דאכילת פסח דאינה אלא בלילה ותירץ דמיירי שישחטו פסח עליו קודם שידחו עשה דהשלמה דשוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים לכולי עלמא אפילו לא יאכל לבסוף הואיל ובידו תלוי ופטור מפסח שני אפילו לא אכל הלכך כשהמקריב כפרתו מקיים עשה דפסח דאז הוי ראוי לאכול שאם לא היה יכול להקריב לא יהיה ראוי לאכול לערב והפסח היה פסול ור"י מתרץ דדוקא בלא תעשה דחמיר בעינן בעידנא דמיעקר לאו דלקיים עשה אבל עשה דחמיר דחי עשה הקל בכל ענין אפילו לא מקיים עשה חמור בעידנא דקא עבר אעשה הקל כדמוכח בהשולח (גיטין דף לח.) גבי רבי אליעזר ששיחרר עבדו ובשילוח הקן (חולין דף קמא.) דהוה דחי עשה דמצורע דחמיר לעשה דשילוח הקן אי לאו דאמר רחמנא שלח תשלח אפי' לדבר מצוה:
זה בנה אב לכל חטאות כו' ואפילו לעכב קאמר דאי למצוה אכתי לימא בשקרבה. הקשה ריב"א דבת"כ (תזריע יולדת פרק ד מ"ג) משמע דליכא עיכובא, דקתני התם גבי יולדת שאם הביאה עולתה תביא חטאתה ממין עולתה ובפרק כל התדיר (זבחים דף צ.) משמע דלא אצטריך האי זה בנה אב אלא לחטאת העוף הבאה עם עולת בהמה וליכא כי אם יולדת עשירה ובמסכת קנים (פ"ב) נמי אמרינן האשה שהביאה חטאתה ומתה מביאין יורשים עולתה כו' עולתה ומתה לא יביאו יורשים חטאתה משמע קצת אם היתה קיימת לא היתה מביאה אלא חטאתה ותירץ רבינו חיים כהן דהא דפריך הכא ואפילו עיכובא יהא היינו דוקא במצורע דכתיב ביה תהיה דמשמע עיכובא כדאמר בריש הקומץ רבה (מנחות דף יט.) ומשני דכתיב והעלה למעוטי מעיכובא:
דכתיב והעלה ודוקא בדיעבד דהא כתיב בהדיא ואחר ישחט את העולה:
Tosafot on Pesachim 59a · Sefaria
רבנו חננאל
שהתמיד נאמר בו בין הערבים והפסח נאמר בו בין הערבים דכתיב (שמות י"ב ו') ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים ונאמר בו בערב שנאמר (דברים ט"ז ו') שם תזבח את הפסח בערב וקטורת לא נאמר בה אלא בין הערבים שנא' (שמות ל' ח') בין הערבים יקטירנה (ועי' בתוס' ד"ה קטורת מה שהקשו ותבין דברי רבינו) הנרות נאמר בהן בין הערבים דכתיב (שם) ובהעלות אהרן את הנרות [בין הערבים] וכתיב בהן מערב (שם כ"ז כ"א) שנאמר יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר.
תניא כי קושיין תמיד קודם לקטורת וקטורת לנרות ונרות לפסח יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים כו':
אסיקנא הכי אמר רחמנא בעידנא דמדלקת נרות תהא מקטרא קטורת זו היא לישנא דיקא דמתיבתא:
ת"ר אין לך דבר קודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד שנאמר בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בערבי פסחים שטובל ואוכל פסחו לערב ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר אף מחוסר כפורי' בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים ואמרי' בשלמא מחוסר כפורים בפסח אתי עשה דהוא עשיית הפסח דאית ביה כרת שנא' (במדבר ט' י"ג) וחדל לעשות הפסח ונכרתה ודחי עשה דהוא עליה השלם כל הקרבנות דלית ביה כרת כלומר אין לך קרבן (דלית) [דאית] ביה כרת אבל האי דאי לא מקריב כפרתו ועביד פסח אתי לידי כרת לא אלא בשאר ימות השנה אכילת קדשים עשה היא וזה שאמר עליה השלם עשה למה דחי זה העשה לזה העשה ופרקי' זה מחוסר כפורים כגון זב ומצורע דשאין עליו אלא עופות וחטאת העוף אין למזבח ממנו אלא דמה ואין לו קרבן במערכה אחר התמיד:
רב פפא אומר אפי' תימא מחוסר כפורים כגון מצורע ובחטאת בהמה שהחלבים שלה במזבח סלקי [אלא דמעלים] ומלינים ע"ג המזבח: ירושלמי יכול יהא הקטרת אימורין מעכבת כפרה ת"ל זבח מכאן למדנו שאפי' מעלן ומלינן נתכפר לו שהרי אמרו אין מעכבין את הכפרה [בהדיא נאמר כי האימורין אין מעכבין את הכפרה] לפיכך אמר מעלן ומלינן ונעשין אלו האימורין שמעלן ומלינן על גבי המזבח כמי שנטמאו או שאבדו ואוכלין הכהנים הבשר ונשלמה הכפרה לבעלים באכילת הכהנים הבשר כדבעינן למימר קמן ואימורין של אשם נמי עביד להו כמה דעביד לאימורין של חטאת בהמה אלא לרב חסדא דאוקמא בזב ואפילו במצורע דסבר כל מחוסר כפורים טהור הוא ואי לא עביד פסח חייב כרת הנה מצורע דאע"פ שחטאתו ועולתו עופות א"א לו מכבש לאשם והני אימורין [שהן] למזבח היכי עביד וכי תימא הקרבת אשמו אינו מעכבו מלאכול בקדשים והתניא שמעכב וכי תימא בשקרב האשם מקודם התמיד אפילו הכי הא איכא עולת העוף שהולכת במערכה וכי תימא עולתו אינה מעכבתו מלאכול בקדשים והתניא שאפילו עולתו מעכבתו לאכול בקדשים וכי תימא בשקרבה עולתו והתניא זה בנה אב שיהו כל החטאות קודמות לעולות הבאות עמהן וקיימא לן דאפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה ופריק רבא אין כל החטאות קודמות לעולות הבאות עמהן זולתי עולת מצורע שאם הקדים העולה לחטאת כיפר שנאמר והעלה הכהן את העולה ואת המנחה מאי והעלה שהעלה כבר:
Rabbeinu Chananel on Pesachim 59a · Sefaria
מאירי
ארבעה הם שנקראים מחוסרי כפרה והם הזב והזבה והיולדת והמצורע שאף על פי שטבלו והעריבו שמשם בטהרה בשביעי שלהם אסורין לאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן למחר ואף לאחר הכפרה צריכין טבילה אחרת לאחר הכפרה מדברי סופרים כמו שביארנו באחרון של חגיגה בדין האונן ומחוסר כפורים ואחר כן הוכשרו באכילת קדשים מיד ואין צריכין הערב שמש פעם אחרת וזה שנאמר בסוגיא טובל ואוכל בקדשים לערב לאו דוקא אלא מתוך שתפס במחוסר כפורים שבערב הפסח שטובל ואוכל פסחו לערב שהרי פסח אינו נאכל אלא בלילה הוא תופס אף באחרים לשון לערב ומ"מ אוכל הוא תכף לטבילה הבאה אחר הכפרה וקרבנות אלו לזב ולזבה הם שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה והיולדת אם עשירה היא קרבנה כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת ואם היא עניה קרבנה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת ומצורע אם עשיר הוא מביא שני כבשים אחד לאשם ואחד לעולה וכבשה לחטאת ובעניות מביא קן אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש לאשם וכלם חטאות שבהם קודמות לעולות אפי' חטאת העוף לעולת בהמה כגון שליולדת עשירה חטאתה קודמת שכל חטאות קודמות לעולות שעמהם ואף של מצורע בדין זה ואין הלכה כדברי האומר והעלה את העולה שהעלה כבר:
ואע"פ שביארנו שאין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא פסח וקטורת ונרות מ"מ מחוסר כפורים ששכח ולא הביא כפרתו קודם התמיד מביאה אחר התמיד וטובל מדברי סופרים ואוכל פסחו לערב שאין באיסור הקרבה אחר התמיד אלא לאו הבא מכלל עשה שנאמר בעולת תמיד של שחר והקטיר עליה חלבי השלמים ודרשו בו עליה השלם כל הקרבנות ולא על חברתה ולאו הבא מכלל עשה עשה ואין איסור עשה של השלמה דוחה עשה של פסח שיש במניעתו כרת אבל מחוסר כפורים בשאר ימות השנה שהוצרך יאכול קדשים ביומו כגון שהביא שלמי נדבה קודם התמיד וצריך לאכול בשר הזבח ושכח ולא הביא כפרתו קודם התמיד אינו מביא אחר התמיד שאע"פ שאכילת הקדשים מצות עשה כדכתיב ואכלו אותם אשר כפר בהם מ"מ אין עשה של אכילת קדש שהוא בשב ואל תעשה דוחה עשה של השלמה שהוא בקום עשה ומ"מ יראה לי שאם היה ביום שני לשלמיו שאין לו עוד זמן אלא היום מותר שלא להביאן לבית הפסול:
ומ"מ דוקא במצורע שחטאתו בהמה אבל מחוסרי כפרה שחטאתן חטאת העוף וכבר ידעת בחטאת העוף שהיא נאכלת לכהנים ואין למזבח בה אלא דמה אין זריקת הדם בכלל הדברים שאין נעשין לאחר התמיד ומביא חטאתו ואוכל וממתין העולה עד למחר שאין הקרבת עולה ואשם מעכבין באכילת קדשים אלא החטאת ושמא תאמר אף במצורע יזרוק דם חטאתו שהרי זריקת דמו אין בה איסור עשה של השלמה ומכשרתו לאכול בקדשים ויעלה אימוריו למזבח וילינו שם עד למחר שהרי אין לינה פוסלת בראש המזבח ומקטירן למחר אחר שלא ירדו וא"ת שמא יטעו כהנים ויחשבו שהם מאימורים שהיו ראויים להקטירן היום כגון שנזרק דמן קודם התמיד ונשארו שם ומקטירין אותם בלילה וכשרואים אימורים אלו יטעו ויקטירום הרי אמרו הכהנים זריזין הם מ"מ זריקת הדם במקום הראוי להקטרת אימורין אינה מכשרת לקדשים שאין זוכין בחזה ושוק של קדשים קלים ולא בבשר חטאות אלא משהוקטרו האימורין ואע"פ שאין לוקין באכילה אא"כ אכל קודם זריקת הדם ומ"מ אינו זוכה באכילה עד לאחר הקטר אימורין ומן הסתם אינו אוכל עד שזכה וכל שאין הכהנים אוכלין אין בעלים מתכפרין ואע"פ שאם נטמאו אימורין או שאבדו כהנים זוכין בזריקת הדם אין מדמין את זו לנטמאו או אבדו ושלא כדברי האומר דכיון דלא אפשר לאקטורינהו השתא משום עשה דהשלמה הרי הם כנטמאו או אבדו:
זהו הפסק הנראה לנו בשמועה זו אע"פ שיש חולקין בקצת דברים ולפי דרכך למדת שאף דברים שאין קרבין לאחר התמיד כל שנזרק דמו קודם התמיד מקטירין אותו כל היום ומקטירין איברי עולות ואמורי חטאות כל הלילה אלא שחכמים עשו בהם סייג עד חצות להרחיק מן העבירה כמו שביארנו בראשון של ברכות ואיברים ואימורין שלא נתאכלו בין של תמיד בין של שאר קרבנות מהפכין בהם כל הלילה עד הבקר ומ"מ דוקא של חול בשל חול וכל שכן של שבת ויום טוב בחול אבל חלבים של חול אינן קרבים לא בלילי שבת ולא בלילי יום טוב ומ"מ חלבי שבת קרבים בלילי יום טוב אם חל יום טוב במוצאי שבת אבל לא של שבת בלילי יום הכפורים ואי אתה צריך לפרש של יום [טוב] ביום טוב שבזמן המקדש אין שם שני ימים טובים רצופים וא"ת שני ימים טובים של ראש השנה בשבאו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין היו קדש אבל לא היה קדש אלא אחד מהם על הדרך שביארנו במסכת יום טוב ומעתה אימורי הפסח אינן קרבין בלילי הפסח אלא אם כן היה ארבעה עשר בשבת שהם כחלבי השבת:
Meiri on Pesachim 59a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בד"ה יאוחר דבר כו' אע"ג דתמיד תדיר אצטריך כו' עכ"ל ומיהו בהך דתניא כי קושיין המ"ל דקטורת ונרות קודמין לפסח משום דהוו תדיר וק"ל:
בפירש"י בד"ה תמיד קודם לקטורת כו' טעמא מפורש בסדר יומא כו' עכ"ל לכאורה שהוצרך לזה להך ברייתא דקתני כקושיין ולא ממעטינן מאותו אלא קטורת דהוי עבודת פנים דכוותיה נימא דקטורת ונרות קודמין נמי לתמיד ואהא קאמר דמפורש טעמא בסדר יומא אבל אחרי העיון לא מצאתיו שם ודו"ק:
בד"ה ומחוסר כפורים כגון מצורע או זב ששכח כו' עכ"ל ולא נקט נמי יולדת משום דאיכא למ"ד בפרק האשה דאין האשה חייבת כרת אפילו בפסח ראשון ולא דחי מצות פסח דידה עשה דהשלמה אך קשה דא"כ גבי מחוסר כפורים של כל השנה אמאי לא מוקי לה ביולדת ובזב ולא תקשי ליה והאיכא אשם דלית בהו אשם ולא תקשי ליה נמי והאיכא עולה דהא פסיקא ליה ביולדת דלא מעכבא בשקרבה עולתה [קודם] כמ"ש התוס' דלא הוה ס"ד דמעכב אלא במצורע מדכתיב תהיה דמשמע עיכובא וק"ל:
תוס' בד"ה אין לך כו' דע"כ לא חשיב אלא מידי דהקטרה דבה כו' דאלת"ה כו' עכ"ל ור"י בנו של ריב"ב דחשיב נמי מחוסר כפורים של כל השנה ומוקי לה רב חסדא בחטאת עוף דלית ביה מידי דהקטרה אלא דמה למזבח י"ל דאע"ג דלא עבר בדמה למזבח עשה דהשלמה בחטאת עוף מ"מ כיון דיוצא בדמה מידי עשה דהשלמה כדפרש"י לקמן גבי כשנתותרו כיון שנזרק דמן קודם תמיד כו' דכיון דנראין להקרבה קודם לכן על תמיד של שחר הוא מושלם עכ"ל א"כ דמה למזבח מידי דהקטרה מקרי וק"ל:
בד"ה זה בנה אב וכו' היינו דוקא במצורע דכתיב ביה תהיה כו' עכ"ל ודמייתי זה בנה אב כו' וקי"ל דאפילו חטאת כו' היינו ביולדת למצוה וכ"ש במצורע דאפילו עיכובא איכא וסמך אתהיה דמשמע עיכובא במצורע ודו"ק:
Chidushei Halachot on Pesachim 59a · Sefaria
מהר"ם
בגמ' ויוקדם קטורת דבר שנאמר בו בבוקר בבוקר דכתיב והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבוקר בבוקר לדבר שלא נאמר וכו' כצ"ל:
ברש"י ד"ה מעלה ומלינה וכו' ולינה אינה פוסלת בראש המזבח וכו' כצ"ל:
בתוס' ד"ה יאוחר דבר וכו' אע"ג דתמיד תדיר וכו' מקשין העולם א"כ ל"ל לעיל קרא שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל משום דתדיר קודם וי"ל דהא דאמרי' בכל מקום דתדיר קודם מהכא ילפינן מתמיד של שחר דהוא קודם לכל הקרבנות:
ד"ה זה בנה אב לכל וכו' וליכא כ"א יולדת עשירה וכו' פי' אבל במצורע או שניהם של בהמה או שניהם של עוף:
בא"ד ובמסכת קנים ובו' נמי אמרינן האשה שהביאה את חטאתה וכו' לא היתה מביאה אלא חטאתה ותירץ רבינו חיים וכו' כצ"ל:
Maharam on Pesachim 59a · Sefaria
פני יהושע
בגמרא יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים כו' וכתבו התוס' דאע"ג דתמיד תדיר אפ"ה איצטריך האי טעמא דיאוחר דה"א דהפסח יקדים משום עליה השלם כו' עכ"ל. ונראה שלא הוצרכו לכך אלא לפי סברת המקשה דקאמר אי הכי קטורת נמי נקדמה לפסח משמע דבלא האי טעמא דיאותר אית ליה שפיר דפסח קודם וכן להך ברייתא דתניא כי קושיין דפסח מאוחר לכולן משום יאוחר דבר ולא משום דתדיר קודם והיינו ע"כ משום דאל"כ ה"א דפסח קודם משום עליה השלם משא"כ להך ברייתא קמייתא דקתני יאוחר דבר אין צורך לסברת התוס' דבלא"ה איצטריך למיכתב דיאוחר דבר לאשמעינן דלענין פסח לא מהני הך טעמא דתדיר ושאינו תדיר דמינה שמעינן דקטרת ונרות קודמין לפסח אלא אע"ג דהנך תדירי אפ"ה פסח עדיף ואפשר דהיינו משום דאית ביה כרת וא"כ מהאי טעמא גופא ה"א דקודם אפילו לתמיד מש"ה איצטריך למיכתב יאוחר דבר והשתא לפ"ז א"ש טובא הא דמייתי הכא בהך ברייתא האי טעמא דיאוחר לבסוף דמעיקרא ה"ל לאתויי כיון דלא קאי אלא אהך בבא דתמיד קודם לפסח אבל למאי דפרישית א"ש דאכולהו קאי שמהאי דיאוחר גופא שמעינן ע"כ דפסח קודם לקטורת ונרות אע"ג דהני תדירי מדאיצטריך למיכתב יאוחר דבר ואפ"ה מקשה הש"ס שפיר א"ה קטורת ונרות נמי נקדמו לפסח אפי' בלא האי טעמא דתדיר אלא משום דיאוחר גופא דמ"ש קטורת ונרות מתמיד וע"ז משני הש"ס שפיר שאני התם דכתיב אותו מיהו אי לאו דאיצטריך למיכתב יאוחר דבר ה"א דהאי אותו בא למעוטי עבודות שבפנים כמו שאבאר בסמוך בשם הרב המגיד בכוונת הרמב"ם ז"ל משא"כ השתא דאיצטריך למיכתב יאוחר דבר כדי לסתור הכלל דתדיר ושאינו תדיר לגבי פסח א"כ ע"כ ממילא שמעינן דאתי למעט קטורת ונרות דהוי נמי בכלל מיעוטא דאותו משא"כ בתמיד. ומה שהכריחני לוה היינו משום דמ"ש התוס' דהאי יאוחר דבר איצטריך דלא נימא שהפסח יקדים משום עליה השלם לענ"ד צ"ע טובא דלכאורה נראה מוכרח דעשה דעליה השלם לא קאי אלא אהנך קרבנות דכתיבי בהאי עניינא דת"כ כגון קרבנות חובה ונדבה בין דיחיד בין דציבור כהן ומשיח ונשיא דהנך מצוים ותדירין דהא איצטיריך קרא שלא יקדים אפילו לתמיד של שחר מהאי טעמא ומש"ה ה"א נמי שאין להם זמן קבוע כלל אפילו לאחר תמיד של בין הערבים מש"ה כתיב עליה השלם משא"כ בפסח דלא דמי כלל לכל הנך קרבנות דלא כתיבא בהאי עניינא כלל אלא לפני הדיבור ועיקר זמנו אינו אלא בערב א"כ אין סברא לומר דקאי עליה האי עשה דעליה השלם ואם יש סברא לומר דקאי עליה האי עשה דעליה השלם א"כ אכתי מאי מהני האי דיאוחר דבר לדחות עשה דהשלמה הא שפיר מצינן לקיים שניהם דיאוחר דבר היינו לענין שחיטה לשוחטו אחר התמיד ולעיכובא כדמשמע לקמן ס"פ אלו דברים וכמו שאבאר שם אי"ה אבל לענין הקטרה לעולם דפסח קודם כדי לקיים עשה דעליה השלם דאהקטרה קאי או שנאמר דתחילת מצות פסח היינו קודם תמיד משום דעליה השלם ומאי דיאוחר דבר היינו לענין דכשר אפי' לאחר תמיד אבל למאי דפרישית א"ש ועיין באריכות בספר משנה למלך בריש הלכות תמידין ודוק היטב:
שם ותניא כי קושיין תמיד קודם לקטורת כו' ונרות קודמות לפסח וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות קרבן פסח וכתב הרב המגיד ז"ל דמה שפוסק כהברייתא בתרייתא ולא כקמייתא היינו משום דהכי מסתבר טפי וכוונתו מבואר דהאי מסתבר שכתב היינו משום דהדרינא לכללן דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אלא דלפ"ז ממילא משמע דהאי דתני בהך ברייתא דנרות קודמות לפסח לאו דווקא דהא קטורת ונרות זמנן לאחר הקטרת איברים וא"כ אחר קטורת ונירות היו מקריבין מנחת התמיד ומנחת חביתין של כהן גדול ונסכים שכולן עיקר מצותן ביום דאפילו שירה שאומרים על הנסכים בעינן ביום דאיתקוש לשירות וא"כ לפ"ז לכאורה לא מסתבר האי טעמא דנראה דוחק גדול לומר דבשעה אחת שהיה בין שחיטת התמיד לשחיטת הפסח היו שוחטין וזורקין ומפשיטין ומדיחין ומקטירין האיברים וקטורת ונירות והמנחה והחביתין והנסכים ובשאר כל ימות השנה משמע שהיה צריך זמן גדול לכל אלו העבודות דאפילו הקטורת כתבו התוס' בר"פ תפילת השחר עוזמנה בפלג המנחה ע"ש ובחידושינו וא"כ לפ"ז משמע דמתני' דקתני בערבי פסחים נשחט בז' ומחצה וקרב בח' ומחצה ובע"פ שבע"ש בו' ומחצה וקרב בז' ומחצה והפסח אחריו משמע דהיינו דלא כהך ברייתא בתרייתא דהכא דתניא כי קושיין אלא כהך ברייתא קמייתא דפסח קודם לקטורת וצ"ע ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל בזה ודו"ק:
שם ת"ר אין לך דבר כו' שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות ופסח כו'. ולכאורה נראה דדוקא פסח מתעכב אחר תמיד של בין הערבים אבל חגיגה הבאה עם הפסח לא מיבעיא למ"ד דחגיגה זו מדרבנן א"כ לשיטת התוס' דשמעתין דמשמע דעליה השלם הוי קאי נמי אפסח גופא אי לאו משום דכתיב יאוחר דבר א"כ פשיטא דבשביל חגיגה זו שהיא מדרבנן לא דחינן עשה דהשלמה אלא אפי' למ"ד דחגיגת י"ד דאוריית' וכדמשמע מלשון הרמב"ם בפ"י מהלכות ק"פ הלכה י"ב אפ"ה נראה דהאי יאוחר דבר שנאמר בערב ובין הערבים לא קאי אלא על פסח גופא משא"כ בחגיגה דלמ"ד דאורייתא הינו מדכתיב וזבחת צאן ובקר בפ' ראה והתם לא כתיב בין הערבים אלא בערב בלבד ובשמעתין משמע דהאי יאוחר היינו משום דכתיבי תרתי (ולע"ד הך מילתא גופא צ"ע דהא בחביתין לא כתיב אלא בערב ואפ"ה היו מקריבין אותה הרבה לאחר התמיד כדאי' ביומא( מיהו לשון המשנה דאימתי מביא חגיגה עמו ומ"ש רש"י לשם ומל' הרמב"ם ז"ל משמע דחגיגה ופסח היו קריבין רצופין ותכופין וראיתי שבספר משנה למלך פ"ו מהלכות כלי מקדש הרגיש ג"כ בזה הספק והניחו בצ"ע ע"ש ומה שיש לדקדק עוד אבאר לקמן בפרק אלו דברים אי"ה:
Penei Yehoshua on Pesachim 59a · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' בשלמא לת"ק יבא עשה ע' שבת דף ד ע"א תוספות ד"ה וכי אומרין:
רש"י ד"ה מעלה ומלינה וכו' לד"ה לא ירדו עי' ראש השנה דף ל ע"ב תוס' ד"ה ונתקלקלו ומנחות מט ע"א תוספות ד"ה ת"ל:
Gilyon HaShas on Pesachim 59a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף נ״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־409 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 116 מילים
נפתחת ב״יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בָּעָרֶב״ וּ״בֵין הָעַרְבָּיִם״,…״
- קטע 222 מילים
נפתחת ב״אִי הָכִי, קְטֹרֶת וְנֵרוֹת נָמֵי נִקְדְּמוּ לְפֶסַח:…״
- קטע 318 מילים
נפתחת ב״שָׁאנֵי הָתָם דְּמִיעֵט רַחֲמָנָא ״אֹתוֹ״. דְּתַנְיָא: ״מֵעֶרֶב…״
- קטע 434 מילים
נפתחת ב״דָּבָר אַחֵר: אֵין לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁירָה מֵעֶרֶב…״
- קטע 53 מילים
נפתחת ב״וְאִיתַּקַּשׁ קְטֹרֶת לְנֵרוֹת.…״
- קטע 627 מילים
נפתחת ב״וְתַנְיָא כִּי קוּשְׁיַין: תָּמִיד קוֹדֶם לִקְטֹרֶת, קְטֹרֶת…״
- קטע 735 מילים
נפתחת ב״וְהָא כְּתִיב ״אוֹתוֹ״! הַאי ״אוֹתוֹ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ…״
- קטע 815 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא, ״בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה״ לְמָה לִי? הָכִי…״
- קטע 939 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁקּוֹדֵם לְתָמִיד…״
- קטע 1024 מילים
נפתחת ב״וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמִּתְעַכֵּב אַחַר תָּמִיד שֶׁל…״
- קטע 1119 מילים
נפתחת ב״רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן…״
- קטע 1230 מילים
נפתחת ב״בִּשְׁלָמָא לְתַנָּא קַמָּא, יָבֹא עֲשֵׂה דְפֶסַח שֶׁיֵּשׁ…״
- קטע 1313 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבִינָא אָמַר רַב חִסְדָּא: הָכָא בְּחַטַּאת…״
- קטע 1412 מילים
נפתחת ב״רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּחַטַּאת בְּהֵמָה,…״
- קטע 1517 מילים
נפתחת ב״וְהָאִיכָּא אָשָׁם. בִּשְׁלָמָא לְרַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּמֵלִין…״
- קטע 1625 מילים
נפתחת ב״וְהָאִיכָּא עוֹלָה! וְכִי תֵּימָא: עוֹלָה לָא מְעַכְּבָא,…״
- קטע 1733 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא בְּשֶׁקָּרְבָה עוֹלָתוֹ, וּמִי קָרְבָה עוֹלָתוֹ…״
- קטע 1820 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא: זֶה בָּנָה אָב לְכׇל חַטָּאוֹת שֶׁיְּהוּ…״
- קטע 197 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: שָׁאנֵי עוֹלַת מְצוֹרָע, דְּרַחֲמָנָא אָמַר:…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת פסחים דף נ״ט עמוד א׳ · קטע 11 — “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר:…”
- רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת פסחים דף נ״ט עמוד א׳ · קטע 13 — “אָמַר רָבִינָא אָמַר רַב חִסְדָּא: הָכָא בְּחַטַּאת הָעוֹף עָסְקִינַן,…”
לשון המקור
יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בָּעָרֶב״ וּ״בֵין הָעַרְבָּיִם״, לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ ״בָּעֶרֶב״, אֶלָּא ״בֵּין הָעַרְבָּיִם״ בִּלְבַד.
אִי הָכִי, קְטֹרֶת וְנֵרוֹת נָמֵי נִקְדְּמוּ לְפֶסַח: יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בָּעָרֶב״ וּ״בֵין הָעַרְבָּיִם״, לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא ״בֵּין הָעַרְבָּיִם״ בִּלְבַד!
שָׁאנֵי הָתָם דְּמִיעֵט רַחֲמָנָא ״אֹתוֹ״. דְּתַנְיָא: ״מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר״ — תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת מֵעֶרֶב עַד בּוֹקֶר.
דָּבָר אַחֵר: אֵין לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁירָה מֵעֶרֶב עַד בּוֹקֶר אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד. מַאי טַעְמָא — אָמַר קְרָא: ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״. אוֹתוֹ מֵעֶרֶב עַד בּוֹקֶר, וְאֵין דָּבָר אַחֵר מֵעֶרֶב עַד בּוֹקֶר.
וְאִיתַּקַּשׁ קְטֹרֶת לְנֵרוֹת.
וְתַנְיָא כִּי קוּשְׁיַין: תָּמִיד קוֹדֶם לִקְטֹרֶת, קְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְנֵרוֹת, וְנֵרוֹת קוֹדְמוֹת לְפֶסַח. יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בָּעָרֶב״ וּ״בֵין הָעַרְבָּיִם״, לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא ״בֵּין הָעַרְבָּיִם״ בִּלְבַד.
וְהָא כְּתִיב ״אוֹתוֹ״! הַאי ״אוֹתוֹ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי עֲבוֹדָה שֶׁבִּפְנִים, וּמַאי נִיהוּ? קְטֹרֶת. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב ״וּבְהַעֲלוֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרוֹת בֵּין הָעַרְבָּיִם יַקְטִירֶנָּה״, אֵימָא: נַדְלֵיק נֵרוֹת בְּרֵישָׁא וַהֲדַר נַקְטֵיר קְטוֹרֶת, מִיעֵט רַחֲמָנָא ״אוֹתוֹ״.
אֶלָּא, ״בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה״ לְמָה לִי? הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: בְּעִידָּן דְּמַדְלְקַתְּ נֵרוֹת תְּהֵא מִקַּטְרָא קְטֹרֶת.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁקּוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר אֶלָּא קְטֹרֶת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״. וְיוּקְדַּם קְטֹרֶת — דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, דִּכְתִיב: ״וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא ״בֹּקֶר״ אֶחָד.
וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמִּתְעַכֵּב אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם אֶלָּא קְטֹרֶת, וְנֵרוֹת, וּפֶסַח, וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים בְּעֶרֶב הַפֶּסַח — שֶׁטּוֹבֵל שֵׁנִית וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: אַף מְחוּסַּר כִּפּוּרִים בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, שֶׁטּוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב.
בִּשְׁלָמָא לְתַנָּא קַמָּא, יָבֹא עֲשֵׂה דְפֶסַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת, וְיִדְחֶה עֲשֵׂה דְהַשְׁלָמָה שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת. אֶלָּא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא, מַאי אוּלְמֵיהּ דְּהַאי עֲשֵׂה מֵהַאי עֲשֵׂה?!
אָמַר רָבִינָא אָמַר רַב חִסְדָּא: הָכָא בְּחַטַּאת הָעוֹף עָסְקִינַן, שֶׁאֵין לְמִזְבֵּחַ אֶלָּא דָּמָהּ.
רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּחַטַּאת בְּהֵמָה, מַעֲלֶהָ וּמְלִינָהּ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ.
וְהָאִיכָּא אָשָׁם. בִּשְׁלָמָא לְרַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּמֵלִין לַהּ, אֶלָּא לְרַב חִסְדָּא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמְרִי: שֶׁקָּרַב אֲשָׁמוֹ.
וְהָאִיכָּא עוֹלָה! וְכִי תֵּימָא: עוֹלָה לָא מְעַכְּבָא, וְהָתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁחַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ מְעַכְּבִין אוֹתוֹ, כָּךְ עוֹלָתוֹ מְעַכַּבְתּוֹ!
וְכִי תֵּימָא בְּשֶׁקָּרְבָה עוֹלָתוֹ, וּמִי קָרְבָה עוֹלָתוֹ קוֹדֶם לְחַטָּאתוֹ רִאשׁוֹן?! וְהָתַנְיָא: ״וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? אִם לְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא קוֹדֶמֶת לָעוֹלָה — הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְאֵת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עוֹלָה כַּמִּשְׁפָּט״.
אֶלָּא: זֶה בָּנָה אָב לְכׇל חַטָּאוֹת שֶׁיְּהוּ קוֹדְמוֹת לְכׇל עוֹלוֹת הַבָּאוֹת עִמָּהֶן. וְקַיְימָא לַן דַּאֲפִילּוּ חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת בְּהֵמָה!
אָמַר רָבָא: שָׁאנֵי עוֹלַת מְצוֹרָע, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: