דף ביאור

מסכת פסחים דף קט״ז עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת פסחים דף קט״ז עמוד א׳

מסכת פסחים דף קט״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־377 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

אף כאן בפרוסה לברך על אכילת מצה ושתי שלימות מייתי משום ברכת המוציא דלא גרע משאר ימים טובים שצריך לבצוע על שתי ככרות שלימות ובוצע מאחת מהשלימות:

אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה כדי שלא תחמיץ:

משום קפא שרף החזרת קשה ויש בו ארס:

קפא דחסא חמא מי שאכל חזרת וחלה בשביל הקפא יאכל צנון וירפא:

קפא דחמא כרתי מי שאכל צנון וקשה לו יאכל כרתי:

חמימי ישתה מים חמין:

קפא דכולהו חמימי ארס של כל ירקות חמין רפואה להן:

זכר לתפוח שהיו יולדות בניהן שם בלא עצב שלא יכירו בהן מצריים דכתיב תחת התפוח עוררתיך (שיר השירים ח׳:ה׳):

ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Pesachim 116a · Sefaria

תוספות

מה דרכו של עני בפרוסה נראה דגם המוציא צריך לברך על הפרוסה וכן משמע בפ' כיצד מברכין (ברכות דף לט:) דקאמר הכל מודים לענין פסח שמניח פרוסה בתוך השלימות ובוצע פי' אפילו למ"ד מברך על השלימה ופוטר את הפתיתין מודה לענין פסח דאינו מברך על השלימה אלא על הפרוסה משום מה דרכו של עני כו' ומניחה בתוך השלימה כדי שיהא נראה שבצע על השלימה ומשמע דלענין המוציא קמיירי וקאמר בתר הכי א"ר חייא בר אבא בשבת חייב לבצוע על שני ככרות שנאמר לקטו לחם משנה ועיקר מילתיה דר' חייא בר אבא בפרק כל כתבי (שבת ד' קיז:) אלא להכי מייתי התם אחר פסח לומר שצריך שם מצה שלישית משום לחם משנה וחייב לבצוע על שתי ככרות בין בשבת בין בי"ט דאי לאו הכי למה הביא שם מילתיה דר' חייא וכן פסק רב אלפס דצריך לבצוע על שתי ככרות ביום טוב והטעם לפי שהיה לחם משנה יורד בערבי ימים טובים וקשה שאנו מתפללים באתה קדשת וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים ואמר (במכילתא פרש' בשלח) במן ברכו במן קדשו משמע בי"ט היה מן יורד וכן היה נוהג ה"ר מנחם מיוני וה"ר יום טוב שהיו מברכין הכל על הפרוסה אך ר"י היה מברך המוציא על השלימה והדר על אכילת מצה על הפרוסה ובוצע משתיהן יחד וכן עמא דבר ולכך עושין על השלישית כריכה כדי לקיים מצוה בשלשתן:

צריך לסמוכיה וצריך לקהוייה ובירושלמי אמר אית דעבדי זכר לדם ומשום הכי קרי ליה טיבולו במשקה וכן עמא דבר לסמוכי ובשעת אכילה מקלשין אותו ביין וחומץ ובתשובת הגאונים מפרש לעשות חרוסת בפירות שנדמה לכנסת ישראל בשיר השירים תחת התפוח עוררתיך כפלח הרמון התאנה חנטה אמרתי אעלה בתמר אגוז אל גנת אגוז ושקדים על שם ששקד הקב"ה על הקץ:

תגרי חרך שבירושלים משמע דהלכה כר' אלעזר בר' צדוק וגם בספרים כתב ר' יוסי ונימוקו עמו וכן עשה ה"ר יוסף בסדרו חרוסת זכר לטיט:

הלילה הזה מרור הא דלא אמר כולו מרור משום דאכלינן שאר ירקות בטיבול ראשון:

כולו צלי רב חסדא מוקי לה באלו דברים (לעיל פסחים דף ע.) כבן תימא דאמר חגיגה הבאה עם הפסח אינה נאכלת אלא צלי ואע"ג דקאמר התם ואמר רב חסדא ובפרקין ליתיה דרך הגמרא כן:

Tosafot on Pesachim 116a · Sefaria

רבנו חננאל

פי' אומר עליו הגדה מצה זו שאנו אוכלין כו' ד"א לחם עוני מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה וכו' אע"פ שאין חרוסת מצוה ואמאי מייתי ליה משום קפא כדפירשנו למעלה. ר' אליעזר בר' צדוק החרוסת מצוה והביא ראיה לדבריו שכך היו תגרי ירושלים אומרים קחו לכם תבלין [למצוה] מכלל שחרוסת מצוה מאי מצוה ר' לוי אמ' זכר לתפוח שנאמר (שיר ח ה) תחת התפוח עוררתיך וגו' ר' יוחנן אומר זכר לטיט אמר אביי הלכך צריך לקיוהא זכר לתפוח וצריך לסמוכיה זכר לטיט.

תגרי חרך שבירושלים היו אומרין בואו וקחו לכם תבלין למצוה כגון קנמון וכיוצא בו זכר לתבן שבטיט:

מתני' מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל וכו' ת"ר אם היה הבן חכם הבן שואל את אביו ואם לאו אשתו שואלתו ואפי' שני תלמידי חכמים הבקיאין בהלכות הפסח שואלין זה את זה מה נשתנה וכו' ואסיק אמר רבא שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפי' פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים מתחיל בגנות מאי היא אמר רבא מתחלה עובדי כוכבים היו אבותינו רב יוסף אמר עבדים היינו לפרעה והאידנא עבדינן כתרוייהו:

Rabbeinu Chananel on Pesachim 116a · Sefaria

מאירי

כבר ביארנו במשנה שחרוסת מצוה אלא שנחלקו בענין המצוה מהם שאמרו זכר לתפוח שמשימים אותו בחרוסת שהיו יושבות בשדות תחת התפוח כמו שאמרו בסוטה י"א ב' ומהם שאמרו זכר לטיט שהחרוסת דומה לו ומתוך כך אמרו צריך לקהוייה וצריך לסמוכי ר"ל ליתן בתוכו דברים שיש בהם קיוהא זכר לתפוח ולסמוכי ר"ל לעבותו זכר לטיט ופירשו הגאונים ז"ל שנותנין לתוכו תבלין זכר לתבן כגון קנמון וזנגבול שהם דומים לתבן וכך היו תגרי חרך שבירושלים אומרים באו וקחו לכם תבלין למצוה וענין תגרי חרך הוא שיש בחניות חלונות כעין פתחים שדרך בהם מניחים תבלין על שולחנות שבחוץ ביום זה מפני שיום ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה ומתוך שאין זו מלאכה גמורה ושיש במכירתם כבוד יום טוב הקלו בהם למכור באיזה שנוי ויש גורסין תגרי הדך על שם שהתבלין נידוכות מלשון או דכו במדוכה:

המשנה השלישית והיא מענין החלק השני ג"כ והוא שאמר מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי לפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומר את כל הפרשה אמר הר"ם מתחיל בגנות הוא שיספר איך היינו קודם אברהם אבינו כופרים ועובדי עבודה זרה ומשתפין השם ית' ואת כל התלאה אשר מצאתנו במצרים ואחר כך גאלנו השם יתברך ודרש אותה הפרשה ידוע ומפורסם רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרור פסח על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים מרורים על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים מצה על שם שנגאלו לפיכך אנו חייבים להודות לשבח לפאר לרומם לגדל למי שעשה לנו את כל הנסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות ונאמר לפניו הללויה הלכה כרבן שמעון בן גמליאל עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה בית הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה ר' טרפון אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור ואינו חותם ר' עקיבא אומר כן י"י אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו בשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים לכשיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשינו ברוך אתה י"י גאל ישראל והלכה כר' עקיבא:

אמר המאירי מזגו לו כוס שני ר"ל אחר טבול ראשון של שאר ירקות אחר הבאת מצה וחזרת כדי לקרות על זה ההגדה בעוד שמצה ומרור מונחים לפניו ומקצת ההלל:

וכאן ר"ל במזיגת כוס זה הבן שואל את אביו אם הוא חכם שהרי בזה עוקרין את השלחן ואם אין דעת בבן להרגיש בענין ולשאול אביו מלמדו ופי' בגמ' חכם בנו בנו שואלו ואם לאו אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכו' ואע"פ שתחלת השאלה בעקירת השולחן הוא מוסיף בשאלות לאמר לו שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה הלילה הזה כלו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור שבכל הלילות אין אנו מטבילין וכו' ופירשוה בגמ' בנוסח זה שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת קודם סעודה והלילה הזה שתי פעמים שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כלו צלי ופרשוה לדעת ר' יהודה בן בתירה שהיה אומר שאף החגיגה באה צלי ואין הלכה כמותו אלא במבושל כשאר שלמים ופי' בגמ' שבזמן הזה שאין פסח לא יזכיר מבושל צלי:

מתחיל בגנות ר"ל עבדים היינו כדי שיפרסם את העבדות להגיע ממנו לכבוד שחרורו ודרך צחות אמרו אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דשבקיה מריה לחירות ויהב ליה דהבא וכספא מאי בעי איהו למעבד ליה אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי קמיה מיד פתח ואמר עבדים היינו וכן מתחיל אח"כ במתחלה עובדי עבודה זרה ומסיים בשבח שיצאנו משם ונתקרבנו לעבודת השם ית' בכמה מעלות טובות ודורש בפרשת ארמי אובד אבי עד שיגמור לדרוש כל הפרשה על הדרך הנדרש בה בספרי:

ר"ג אומר כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ר"ל שלא הפליג בספור זה בכדי הראוי אא"כ פירש טעמן של שלש אלו ואלו הן פסח מצה ומרור ויזכיר מקרא הראוי בהן בטעם כל אחת מהן פסח יפרש טעמו על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים שנא' ואמרתם זבח פסח הוא לה' מצה על שם שנגאלו ושאירע להם מה שנאמר ויאפו את הבצק ופסח מצרים לא נהג אלא אותה הלילה ויום שלה ולא נאמרה שאר הפרשה אלא לדורות לזכירת אותם הענינים ושיאמר אחר זה שלפיכך אנו חייבין להודות וכו' למי שעשה וכו' ולהתחיל בהלל עד למעינו מים לדעת בית הלל שהלכה כמותו וחותם בגאולה ר"ל ברוך אשר גאלנו וכו' בלא חתימה ר' עקיבא אומר בחתימה והוא כן ה' אלהינו יגיענו וכו' ברוך אתה ה' גאל ישראל והלכה כר' עקיבא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

Meiri on Pesachim 116a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמ' אמר אביי הלכך צריך לקהויי וצריך כו' זכר לטיט ת"כ דר"י כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מה דרכו כו' וכן פסק רב אלפס דצריך לבצוע על ב' ככרות ביום טוב כו' והטעם לפי שהיה לחם משנה כו' עכ"ל ומיהו לגבי פסח לא צריך ב' ככרות אלא דסגי בא' שלימה וא' פרוסה ולא צריך מצה ג' כמ"ש התוספות ועיין בזה ברא"ש ודו"ק:

בד"ה תגרי חרך כו' וכן עשה הר"י בסדרו חרוסת זכר לטיט עכ"ל וזה סותר מה שכתב בסדרו דבעו חרוסת לטבול ראשון דלא שייך בזה זכר לטיט וכ"כ התוס' לעיל וק"ל:

Chidushei Halachot on Pesachim 116a · Sefaria

בן יהוידע

עַבְדָּא דְּמַפִּיק לֵיהּ מָארֵיהּ לְחֵרוּת, וְיָהִיב לֵיהּ כַּסְפָּא וְדַהֲבָא הא דהזכיר שתי חלוקות ולא סגי ליה בחדא? נראה לי בס"ד, דאם עשה לו שתים 'חירות וממון' יש סברה לומר דאחר כך העבד לא ישכחהו בעבור שהוציאו לחירות כי מאחר שהעשיר אותו בכסף וזהב יבוש לומר לפני בני אדם שהוא היה תחלתו עבד אלא יזכיר חסדו בענין מתנת כסף וזהב או דלמא צריך להזכיר על שתיהם, והשיב דחייב להזכיר שתיהם והיינו לאדויי על החירות ולשבוחי על כסף וזהב שנתן לו. או יובן זכר שתי חלוקות שהם סותרים זה את זה כי אמרו רבותינו ז"ל שצריכין לישב בקושי השעבוד מספר ת"ל שנים כמנין חמשה שמות אלקים [ה' פעמים אֱלֹהִים [86] עולים ת"ל 430] ולא ישבו אלא רק פ"ו [86] ונתבטל קושי ד' שמות אלקים כנגד ד' דברים שהם 'נזק וצער ורפוי ובושת' וכמו שאמרו המפרשים ז"ל. ועוד כתבו המפרשים ז"ל דהרכוש נטלוהו בשביל פרעון ארבעה דברים הנזכרים ואם כן זהו חסד גדול כיון דהוציאם לחירות בשביל ד' דברים אין להם טעם ליקח הרכוש ואם לקחו הרכוש בשביל ד' דברים ראוי שיעבדו בקושי עוד כנגד ד' פעמים שמות אלקים. והרב פתח עינים ז"ל דקדק הוה ליה למימר 'דיהיב ליה כספא ודהבא ואפקיה לחירות' דהרכוש קדם ליציאה? ונראה לי בס"ד דלאו על ביזת מצרים קאמר כי זה היה בעבור קיום ההבטחה ד'אַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל' (בראשית טו, יד) שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים אך קאי על ביזת הים דזו היתה בחסד.

Ben Yehoyada on Pesachim 116a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

אַף כָּאן בִּפְרוּסָה. דָּבָר אַחֵר: מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל עָנִי הוּא מַסִּיק וְאִשְׁתּוֹ אוֹפָה, אַף כָּאן נָמֵי — הוּא מַסִּיק וְאִשְׁתּוֹ אוֹפָה.

קטע 2

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרוֹסֶת מִצְוָה. וְאִי לָא מִצְוָה, מִשּׁוּם מַאי מַיְיתֵי לַהּ? אָמַר רַבִּי אַמֵּי: מִשּׁוּם קָפָא. אָמַר רַב אַסִּי: קָפָא דְחַסָּא — חָמָא. קָפָא דְּחָמָא — כַּרָּתֵי. [קָפָא דְכַרָּתֵי — חַמִּימֵי.] קָפָא דְּכוּלְּהוּ — חַמִּימֵי. אַדְּהָכִי וְהָכִי, נֵימָא הָכִי: ״קָפָא קָפָא, דְּכִירְנָא לָךְ וּלְשַׁב בְּנָתָיךְ וּלְתַמְנֵי כַּלָּתָךְ״.

קטע 3

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִצְוָה וְכוּ׳. מַאי מִצְוָה? רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר: זֵכֶר לַתַּפּוּחַ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: זֵכֶר לַטִּיט. אָמַר אַבָּיֵי: הִלְכָּךְ צְרִיךְ לְקַהוֹיֵיהּ וּצְרִיךְ לְסַמּוֹכֵיהּ. לְקַהוֹיֵיהּ — זֵכֶר לַתַּפּוּחַ, וּצְרִיךְ לְסַמּוֹכֵיהּ — זֵכֶר לַטִּיט.

קטע 4

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: תַּבְלִין זֵכֶר לַתֶּבֶן, חֲרוֹסֶת זֵכֶר לַטִּיט. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק, כָּךְ הָיוּ אוֹמְרִים תַּגָּרֵי חָרָךְ שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם: בּוֹאוּ וּטְלוּ לָכֶם תַּבְלִין לְמִצְוָה.

קטע 5

מַתְנִי׳ מָזְגוּ לוֹ כּוֹס שֵׁנִי וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו. וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ.

קטע 6

מָה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכׇּל הַלֵּילוֹת. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה — כּוּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה — מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבוּשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה — כּוּלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה — שְׁתֵּי פְעָמִים.

קטע 7

וּלְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּים בְּשֶׁבַח. וְדוֹרֵשׁ מֵ״אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי״, עַד שֶׁיִּגְמוֹר כׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ.

קטע 8

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: חָכָם בְּנוֹ — שׁוֹאֲלוֹ. וְאִם אֵינוֹ חָכָם — אִשְׁתּוֹ שׁוֹאַלְתּוֹ, וְאִם לָאו — הוּא שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ, וַאֲפִילּוּ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִין בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח — שׁוֹאֲלִין זֶה לָזֶה.

קטע 9

מָה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכׇּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה — שְׁתֵּי פְעָמִים. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: אַטּוּ כׇּל יוֹמָא לָא סַגִּיא דְּלָא מְטַבְּלָא חֲדָא זִימְנָא? אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ חַיָּיבִין לְטַבֵּל אֲפִילּוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה — שְׁתֵּי פְעָמִים.

קטע 10

מַתְקֵיף לַהּ רַב סָפְרָא: חִיּוּבָא לְדַרְדְּקֵי?! אֶלָּא אָמַר רַב סָפְרָא, הָכִי קָתָנֵי: אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילּוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה — שְׁתֵּי פְעָמִים.

קטע 11

מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּים בְּשֶׁבַח. מַאי בִּגְנוּת? רַב אָמַר: ״מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ״. [וּשְׁמוּאֵל] אָמַר: ״עֲבָדִים הָיִינוּ״.

קטע 12

אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְדָרוּ עַבְדֵּיהּ: עַבְדָּא דְּמַפֵּיק לֵיהּ מָרֵיהּ לְחֵירוּת, וְיָהֵיב לֵיהּ כַּסְפָּא וְדַהֲבָא, מַאי בָּעֵי לְמֵימַר לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: בָּעֵי לְאוֹדוֹיֵי וּלְשַׁבּוֹחֵי, אֲמַר לֵיהּ: פְּטַרְתַּן מִלּוֹמַר ״מָה נִשְׁתַּנָּה״. פָּתַח וְאָמַר ״עֲבָדִים הָיִינוּ״.

קטע 13

מַתְנִי׳ רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁלֹּא אָמַר

מסכת פסחים דף קט״ז עמוד א׳

מסכת פסחים דף קט״ז עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור