Talmud Builders

    Shabbat 63a

    Chapter 6 - BaMeh Ishah

    גם: שבת דף ס״ג ע״א, פרק ו׳ במה אשה

    English translation - Shabbat 63a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1on black wine? Sitting on a wide divan or on a narrow divan? With a good friend or a bad friend? And Rav Ḥisda said: And all these allude to promiscuity. These are all euphemisms for different types of women. Well-kneaded bread refers to a woman who is not a virgin; white wine refers to a fair-complexioned woman; a wide divan refers to a fat woman; a good friend refers to a good-looking woman.

    2On the topic of Jerusalem, Raḥava said that Rabbi Yehuda said: The logs of Jerusalem used for fuel were from the cinnamon tree, and when they would ignite them, their fragrance would waft through all of Eretz Yisrael. And since Jerusalem was destroyed, these fragrant logs were buried, and only a sliver the size of a grain of barley remains, and it is located in the treasury of [ gazzai ] Tzimtzemai the queen.

    3MISHNA: Just as it is prohibited for a woman to carry out certain items unique to a woman into the public domain, the Sages said that a man may neither go out on Shabbat with a sword, nor with a bow, nor with a shield [ teris ], nor with an alla , nor with a spear. And if he unwittingly went out with one of these weapons to the public domain he is liable to bring a sin-offering.

    4Rabbi Eliezer says: These weapons are ornaments for him; just as a man is permitted to go out into the public domain with other ornaments, he is permitted to go out with weapons.

    5And the Rabbis say: They are nothing other than reprehensible and in the future they will be eliminated, as it is written: “And they shall beat their swords into plowshares and their spears into pruning hooks; nation will not raise sword against nation, neither will they learn war anymore” (Isaiah 2:4).

    6With regard to women’s ornaments, they added that a garter placed on her leg to hold up stockings is pure and cannot become ritually impure as a utensil, and she may even go out with it on Shabbat.

    7However, ankle chains, which were also women’s ornaments, can become ritually impure, and she may not go out with them on Shabbat.

    8GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the term alla ? It means club [ kulpa ].

    9We learned in the mishna that Rabbi Eliezer says: These weapons are ornaments for him. It was taught in a baraita that elaborates on this subject: The Rabbis said to Rabbi Eliezer: And since, in your opinion, they are ornaments for him, why are they to be eliminated in the messianic era? He said to them: They will not be needed anymore, as it is stated: “Nation will not raise sword against nation” (Isaiah 2:4). The Gemara asks: And let the weapons be merely for ornamental purposes, even though they will not be needed for war. Abaye said: It is just as in the case of a candle in the afternoon. Since its light is not needed, it serves no ornamental purpose. Weapons, too; when not needed for war, they serve no ornamental purpose either.

    10And this baraita disagrees with the opinion of Shmuel, as Shmuel said: The only difference between this world and the messianic era is subjugation of the exiles to other kingdoms, from which the Jewish people will be released. However, in other respects, the world will remain as it is, as it is written: “Because the poor will not cease from within the land” (Deuteronomy 15:11). Society will not change, and wars will continue to be waged.

    11However, this baraita supports the opinion of Rabbi Ḥiyya bar Abba who disagrees with Shmuel. As Rabbi Ḥiyya bar Abba said: All of the prophets only prophesied with regard to the messianic era; however, with regard to the World-to-Come it was stated: “No eye sees, God, except You, that which He will do for he that waits for Him” (Isaiah 64:3). What will be in the World-to-Come cannot be depicted even by means of prophecy.

    12And some say the disagreement between Rabbi Eliezer and the Rabbis was different. They said to Rabbi Eliezer: Since in your opinion they are ornaments for him , why will they be eliminated in the messianic era? He said to them: Even in the messianic era they will not be eliminated. And that is in accordance with that which Shmuel stated that the world will remain fundamentally the same, and he disagrees with Rabbi Ḥiyya bar Abba.

    13Abaye said to Rav Dimi, and some say it was to Rav Avya, and some say Rav Yosef said to Rav Dimi, and some say it was to Rav Avya, and some say Abaye said to Rav Yosef: What is the reason for the opinion of Rabbi Eliezer who said: These weapons are ornaments for him? As it is written: “Gird your sword upon your thigh, mighty one, your glory and your splendor” (Psalms 45:4), indicating that a sword is considered an ornament.

    14The Gemara relates that some time later Rav Kahana said to Mar, son of Rav Huna: Is that really a proof? This verse is written in reference to matters of Torah and should be interpreted as a metaphor. He said to him: Nevertheless, a verse does not depart from its literal meaning, although there may be additional homiletical interpretations.

    15Rav Kahana said about this: When I was eighteen years old and had already learned the entire Talmud, and yet I did not know that a verse does not depart from its literal meaning until now. The Gemara asks: What is Rav Kahana teaching us with that statement? The Gemara answers: He comes to teach that a person should first learn and then understand the rationale.

    16Zarot is a mnemonic acronym for Elazar [ zayin ], Reish Lakish [ reish ], and their students [ vav , tav ], the amoraim who interpreted the verse in Psalms cited above

    17Rabbi Yirmeya said that Rabbi Elazar said: Two Torah scholars who sharpen one another in halakha ; the Holy One, Blessed be He, ensures success for them, as it is written: “And in your majesty [ vahadarkha ] prosper, ride on, in behalf of truth and meekness and righteousness; and let your right hand teach you tremendous things” (Psalms 45:5). The Sages said: Do not read “and your majesty [ vahadarkha ],” rather, by changing some of the vocalization and the letters, read it as and He will sharpen you [ veḥidedkha ], and ultimately you will be successful. Moreover, they who act in that manner will rise to prominence, as it is written: “Prosper, ride on.” I might have thought even if one engages in the study of Torah not for its own sake; therefore, the verse states: “On behalf of truth.” I might have thought that one would be rewarded with prosperity even if he became arrogant; therefore, the verse states: “Meekness and righteousness.” And if they do so in the proper manner they merit the Torah that was given with the right hand of the Holy One, Blessed be He, as it is written: “And let your right hand teach you tremendous things” (Psalms 45:5).

    18Rav Naḥman bar Yitzḥak said: They are rewarded with the matters stated with regard to the right hand of the Torah. As Rava bar Rav Sheila said and some say Rav Yosef bar Ḥama said that Rav Sheshet said: What is the meaning of that which is written, “Length of days is in her right hand and in her left hand are riches and honor” (Proverbs 3:16)? Is that to say, however, that in her right there is length of days, but there are not riches and honor? Rather, it means: Those who relate to it with the skilled right hand, i.e., who study Torah for its own sake and with proper intentions, there is length of days and all the more so riches and honor for them. Whereas, those who relate to it with the unskilled left hand, there are riches and honor; there is not length of days.

    19Rabbi Yirmeya said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Two Torah scholars who are agreeable to each other when engaging in discussions of halakha , the Holy One, Blessed be He, listens to them, as it is stated: “Then they that feared the Lord spoke [ nidberu ] one with another; and the Lord hearkened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that fear the Lord, and that think upon His name” (Malachi 3:16). And the term speech [ dibbur ] means nothing other than calm, as it is stated: “He subdues [ yadber ] people under us” (Psalms 47:4). He will cause the nations to submit to the Jewish people leading to a period of calm. Here too the term dibbur indicates calm and agreeability.

    20The Gemara asks: What is the meaning of the phrase in that verse: “And that think upon His name”? Rabbi Ami said: Even if one merely planned to perform a mitzva, and ultimately due to circumstances beyond his control did not perform that mitzva, the verse ascribes him credit as if he performed it.

    21The Gemara continues in praise of those who perform mitzvot: Rav Ḥinnana bar Idi said: Anyone who performs a mitzva as it was commanded, others do not apprise him of bad tidings, as it is stated: “He who keeps the commandment shall know no evil thing” (Ecclesiastes 8:5).

    22Rav Asi, and some say Rabbi Ḥanina said: Even if the Holy One, Blessed be He, issued a decree, He may abrogate it, as it is stated: “For the word of the King has authority and who may say to Him: What do You do?” (Ecclesiastes 8:4). And, although this indicates that even though the King, God, issued a decree, juxtaposed to it is the verse: “He who guards the commandment shall know no evil thing” (Ecclesiastes 8:5). For one who observes mitzvot properly, the decree is abrogated and he will know no evil.

    23Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Two Torah scholars who listen to each other in the discussion of halakha , the Holy One, Blessed be He, hears their voice, as it is stated: “You who dwell in gardens, the companions heed your voice, cause me to hear it” (Song of Songs 8:13).

    24And if they do not do so, i.e., they do not listen to each other, they cause the Divine Presence to depart from among Israel, as it is stated in the following verse: “Run away, my beloved, and be like a gazelle or a young hart upon the mountains of spices” (Song of Songs 8:14).

    25Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Two individual Torah scholars who, while studying together, cause one another to err [ madgilim ] in halakha [ Tosafot ], nevertheless, the Holy One, Blessed be He, loves them, as it is stated: “And his banner [ vediglo ] over me is love” (Song of Songs 2:4). Rava said: And that is only true in a case where they know the foundation of the law, and their error resulted from the lack of more sophisticated knowledge. And that is only true in a case where they do not have a prominent person in the city from whom they could learn without error.

    26Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: One who loans another money is greater than one who gives him charity. And the one who places money into a common purse, i.e., one who enters into a partnership with a needy person, is the greatest of them all, since in that case the needy person is not embarrassed when receiving the assistance.

    27Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Even if a Torah scholar is as vengeful and begrudging as a snake, wrap him tightly around your waist, i.e., keep him close, because you will benefit from his Torah. On the other hand, even if an am ha’aretz is righteous, do not dwell in his neighborhood, as his righteousness does not compensate for the fact that he is ignorant.

    28Rav Kahana said that Rabbi Shimon ben Lakish said, and some say Rav Asi said that Reish Lakish said, and some say Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Anyone who raises an evil dog within his home prevents kindness from entering into his home, since poor people will hesitate to enter his house. As it is alluded to in the verse: “To him that is afflicted [ lamas ],

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ביין חרדלי - שחור כלומר לבנה או שחורה:

    במסב רחב - מיסב מטה שמיסב עליה בשעת אכילה ולענין ניאוף אשה שמנה:

    קצר - כחושה:

    חבר טוב - אשה טובת מראה:

    דצימצמאי מלכתא - כך שמה:

    מתני' באלה - מפרש בגמ' קולפא מצוק"ה בלע"ז:

    וכתתו חרבותם - ואי תכשיטין נינהו לא יהו בטלין לעתיד:

    בירית - בגמרא מפרש:

    טהורה - אינה מקבלת טומאה:

    ויוצאין בה - דלא שלפא ומחויא שלא יראה שוקה:

    כבלין טמאין - בגמ' מפרש לה:

    גמ' שרגא בטיהרא - נר בצהרים מתוך שאינו צריך אינו נאה אבל בזמן הזה שהוא עת מלחמה תכשיטין הן:

    ופליגא - הא דקתני בטלין לימות המשיח פליגא דשמואל דלשמואל אין בטלין לימות המשיח:

    לא יחדל - משמע לעולם אלמא יש עניות ועשירות ש"מ נחמות שנתנבאו הנביאים ולא יהיה כנעני עוד (זכריה י״ד:כ״א) לא לימות המשיח נתנבאו שהן מן העולם הזה דאם כן חדל לך אביון:

    מסייע ליה - ברייתא דקתני בטלין לימות המשיח לרבי חייא בר אבא:

    לא נתנבאו - דברי נחמות שלהן:

    עין לא ראתה - עין של נביאים לא שלטה לראותו:

    בדברי תורה כתיב - הוי זהיר לחזר על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא ראיה כחרב על ירך גבור לנצח במלחמה והוא הודך והדרך:

    דליגמר איניש - לגרוס שמעתא מרביה ואף על גב דלא ידע לכולהו טעמיה:

    והדר ליסבר - טעמיה דהא קשה ליה לרב כהנא ולא הוה ידע להאי טעמא ותלמודיה הוה קים ליה מדהוה בר תמני סרי:

    המחדדין - שואלין ומשיבין ולא לקפח אלא להתחדד:

    והדרך - כמו וחדדך:

    ותורך - ותלמדך:

    עושר וכבוד ליכא - בתמיה כיון דאיכא אורך ימים כ"ש עושר וכבוד:

    למיימינין - של תורה שמפשפשין טעמיהן בדקדוק ובוררין כימין המיומנת למלאכה:

    למשמאלין בה - שאין יגעים בה כל צרכן אי נמי מיימינין בה עוסקין לשמה משמאילים שלא לשמה:

    הנוחין זה לזה - נושאין ונותנין בה בנחת רוח מתעסקין כדי שילמדו זה מזה:

    ידבר עמים תחתינו - ישפיל וכל שפלות בנחת ל"א הנוחין מנהיגין זה את זה להבנתה של הלכה כמו לך נחה (שמות ל״ב:ל״ד) ידבר תרגום של ינהג:

    ומי יאמר לו מה תעשה - שומר מצות יוכל לומר לו:

    המקשיבין - מלמדים זה את זה ומבינים זה מזה ולישנא דקרא נקט:

    בגנים - בתי מדרשות:

    חבירים מקשיבים - זה לזה להם אני אומר שישמיעוני קולם ואענם:

    ברח דודי - בתריה כתיב:

    המדגילים - מאספין זה את זה ואומרים בא ונלמוד ונבין בין שנינו הואיל ואין לנו רב ללמדנו:

    צורתא - שורש הדבר קצת למדו מרבם:

    גדול המלוה - לפי שאין העני בוש בדבר:

    ומטיל לכיס - מעות ומלאי להשתכר בהן למחצית שכר ואיידי דאיירי רבי אבא אמר ריש לקיש נקט כל הני מילי דאגדתא דאמר להו ר' אבא משמיה:

    חוגרו - הדבק בו שסופך ליהנות מתלמודו:

    אל תדור בשכונתו - שאינו יודע בדקדוקי מצות ואין חסידותו שלם וסופך ללמוד ממנו:

    מונע חסד - שאינו מניח העניים לבא לפתחו:

    למס - דהיינו כלב:

    License: CC0

    שבת 63 עמוד א

    1ביין חרדלי? במסב רחב, או במסב קצר? בחבר טוב, או בחבר רע? א"ר חסדא: וכולן לזנות.

    2אמר רחבה אמר רבי יהודה: עצי ירושלים של קינמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהן, ריחן נודף בכל ארץ ישראל. ומשחרבה ירושלים נגנזו, ולא נשתייר אלא כשעורה, ומשתכח בגזאי דצימצמאי מלכתא.

    Mishna

    3לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח. ואם יצא חייב חטאת.

    4רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו.

    5וחכ"א אינן אלא לגנאי, שנאמר: ״(ישעיהו ב״, ד) ״וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״.

    6בירית טהורה ויוצאין בה בשבת.

    7כבלים טמאים ואין יוצאין בהן בשבת.

    Gemara

    8מאי באלה קולפא.

    9ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו. תניא: אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן: לפי שאינן צריכין, שנאמר: ״(ישעיהו ב״, ד) ״לא ישא גוי אל גוי חרב״. ותהוי לנוי בעלמא! אמר אביי: מידי דהוה אשרגא בטיהרא.

    10ופליגא דשמואל. דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד, שנאמר: ״(דברים טו״, יא) ״כי לא יחדל אביון מקרב הארץ״.

    11מסייע ליה לרבי חייא בר אבא. דא"ר חייא בר אבא: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא: (ישעיהו סד, ג) ״עין לא ראתה אלהים זולתך״.

    12ואיכא דאמרי: אמרו לו לר' אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן: אף לימות המשיח אינן בטלין. היינו דשמואל, ופליגא דר' חייא בר אבא.

    13א"ל אביי לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי לה רב יוסף לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי לה אביי לרב יוסף מ"ט דר"א דאמר תכשיטין הן לו דכתיב ״(תהלים מה״, ד) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך׃

    14א"ל רב כהנא למר בריה דרב הונא האי בדברי תורה כתיב א"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו׃

    15א"ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה הש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ"ל דליגמר איניש והדר ליסבר:

    16סימן זרות:

    17א"ר ירמיה א"ר אלעזר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליח להם שנאמר: ״(תהלים מה״, ה) והדרך צלח אל תקרי והדרך אלא וחדדך ולא עוד אלא שעולין לגדולה שנאמר ״(תהלים מה״, ה) צלח רכב יכול אפילו שלא לשמה תלמוד לומר (תהלים מה, ה) על דבר אמת יכול אם הגיס דעתו ת"ל (תהלים מה, ה) וענוה צדק ואם עושין כן זוכין לתורה שניתנה בימין שנאמר ״(תהלים מה״, ה) ותורך נוראות ימינך׃

    18רב נחמן בר יצחק אמר זוכין לדברים שנאמר״ו בימינה של תורה דאמר רבא בר רב שילא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא א״ר ששת מאי דכתיב ״(משלי ג״, טז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא אלא למיימינין בה אורך ימים איכא וכ"ש עושר וכבוד למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא׃

    19א"ר ירמיה אמר ר' שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא מקשיב להן שנאמר ״(מלאכי ג״, טז) אז נדברו יראי ה' וגו' אין דיבור אלא נחת שנאמר ״(תהלים מז״, ד) ידבר עמים תחתינו׃

    20מאי ולחושבי שמו א"ר אמי אפילו חישב לעשות מצוה. ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה׃

    21א"ר חיננא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ״(קהלת ח״, ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע׃

    22א"ר אסי ואיתימא ר' חנינא אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה שנאמר ״(קהלת ח״, ד) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע׃

    23אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקדוש ב"ה שומע לקולן שנאמר ״(שיר השירים ח״, יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני׃

    24ואם אין עושין כן גורמין לשכינה שמסתלקת מישראל שנאמר ״(שיר השירים ח״, יד) ברח דודי ודמה וגו'׃

    25אמר רבי אבא א"ר שמעון בן לקיש שני ת"ח המדגילים זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא אוהבן שנאמר ״(שיר השירים ב״, ד) ודגלו עלי אהבה אמר רבא והוא דידעי צורתא דשמעתא והוא דלית להו רבה במתא למיגמר מיניה׃

    26(א"ר) אבא א"ר שמעון בן לקיש גדול המלוה יותר מן העושה צדקה ומטיל בכיס יותר מכולן׃

    27(א"ר) אבא אמר ר' שמעון בן לקיש אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא חגריהו על מתניך אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו׃

    28אמר רב כהנא אמר רבי שמעון בן לקיש ואמרי לה אמר רב אסי אמר (ריש לקיש) ואמרי לה אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנאמר ״(איוב ו״, יד) למס׃

    Tosafot

    אין בין העוה"ז לימות המשיח - אע"ג דהשתא אין ירושלים ואין בהמ"ק ואילו לימות המשיח יהיה הכל בנוי צ"ל דהאי אין בין לאו דוקא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה הרביעית לא יצא האיש לא בסיף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן אלא גנאי שנ' וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות בורית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאים ואין יוצאין בהם אמר הר"ם פי' תריס הוא המגן ואלה צנה מעץ ואין בין המגן והאלה אלא שהמגן תבניתו כמו משלש ואלה תבניתו עגולה ושניהם מעץ בורית אצעדה בשוק כבלים עכסים בצורת אצעדה והיו מטילין ביניהם שלשלאות והיו מתקשטין באלו הכבלים הבתולות כדי שלא יפסעו פסיעה גסה ויגיע להם היזק בבתוליהם ומה שאמר טהורה וטמאים אינו נכלל בדיני השבת אבל אמר זה מפני שהזכיר בכאן כבלים והודיענו דין אחר והוא כי העכסים אינם מקבלי' טומאה לפי שאינם מכלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו והכבלים מקבלין טומאה לפי שהם מכלל הכלים שיש להם שם מיוחד ועוד יתבארו אלה העקרים במסכת כלים ופי' תכשיטי' עדי וחליה וגנאי פירושו לפי מקומו והוא הפך השבח כלומר רוע וכיעור והלכה כחכמים:

    אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ר"ל מגן ולא באלה והוא שקורים מאצא"ה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת מפני שאינם דרך מלבוש כלל אבל שריון ומגפיים שאמרנו עליהם פטור הם עשוים דרך מלבוש ור' אליעזר אומר תכשיטין הם לו ומועילין מיהא להפקעת חיוב חטאת וחכמים אומרים אינן אלא גנאי שנ' וכתתו חרבותם ואלו היו תכשיט לא היה מייעד את ביטולם אלא היו עומדות לנוי בעלמא והלכה כחכמים:

    בורית טהורה ויוצאים בה בשבת כבלים טמאים ואין יוצאין בהן בשבת פי' בורית היא תכשיט כעין רצועה והוא של מיני מתכות עשויה לקשור בה בתי שוקיה והוא לשוק כאצעדה בזרוע ואמר שהיא טהורה ר"ל שאינה מקבלת טומאה מפני שאינה תשמיש אדם אלא תשמיש הבתי שוקים וזהו תשמיש של כלי וכבר אמרו טבעת העשויה לקשור בה מתניו ולחגור בין כתפיו טהורה ויוצאים בה בשבת שאין כאן גזירת דילמא שלפא שהרי בשליפתם מתגלים שוקיה ובאה לידי גנאי:

    כבלים הוא תכשיט זה בעצמו אלא שמוסיפין בו שלשלת של כסף או של שאר מיני מתכות באה מזו לזו שמחברת שוקיה שלא יתרחבו בהליכתה יתר מדאי והוא שאמרו שהיא טמאה כלומר שמקבלת טומאה ושאלו עליה בגמ' ושלשלת משויא להו מנא כלומר מפני מה הוא נעשה תשמיש אדם בשלשלת יותר מכשאין בה שלשלת ואם מצד אחר אתה בא לטמאה ר"ל ממ"ש שכל משמיע קול בכלי מתכות טמא בזו דווקא מפני שהשמעת קול צריכה לו והוא אצלו מעשה ותירץ שאף זו לצורך היא עשויה והזכירו שמשפחה אחת היתה בירושלם שהיו פסיעותיהן גסות ר"ל שהיו פסיעותיהן רחבות הרבה והיו בתוליהן נושרין ועשו להם כבלים ומטילי' שלשלת ביניהם שלא יתרחבו פסיעותיהם יותר מדאי וי"מ שהיו גסות בחבטה על גבי קרקע ברוב מהירות הליכתן ועשו להם שלשלת זו שאם יעשו כן יהא קול השלשלת נשמע ויתביישו ומלמדות עצמן לילך בנחת עד שלא ישמע קולן ונמצא מ"מ שהשלשלת עושה הכל תכשיט אחד והרי הוא תשמיש אדם ואין יוצאין בה בשבת שעשויה היא לשלוף השלשלת אם להראותה לחברותיה הצריכות לעשות כיוצא בה אם להקל מעליה לפעמים לרוב כבדותה ומ"מ נתחדשו בגמ' שאר דברים בתכשיט זה והוא שאמרו רבין אמר בורית באחת כבלים בשתים ופירשו רבים באחת שאינה אלא בשוק אחד וכבלים בשתים ורב הונא אמר אחד זה ואחד זה בשתים אלא שבכבלים מוסיפין שלשלת ונעשין בה כבלים על הדרך שפירשנו ואח"כ שאל ושלשלת משויא להו מנא וכו' ולא באה השאלה אלא לחקור מה בין כבלים לבירית לקבול טומאה כלומר לא סוף דבר שיש לשאול כך לרבין שאם שתים טמאות מה לי אחת מה לי שתים והרי אין כאן שום חידוש אלא אף לרב הונא שמוסיף לה שלשלת וכי שלשלת משויא להו מנא ומ"מ לעיקר הפירוש צריך דרישה וחקירה לדעת רבין שאין בה שלשלת מה ענין שלא לקשור אלא אחת ואף לענין קיבול טומאה מה ענין לשתים שיקבלו טומאה יתר מן האחת ואם לענין שבת מה ענין שלא לצאת בשתים ואם באחת מותר מפני שהוא לצניעות ואין חוששין לגלוי השוק אף בשתים כן ואע"פ שמ"מ משנתנו כבר היא מתפרשת יפה לדעת רב הונא אעפ"כ לענין פירוש צריכי' אנו לחקור בדברי רבין ויראה לי שדברי רבין במחילה מכבודו משובשים הם והוא שאמר אמר ליה רב הונא ולא אמר רב הונא אמר שיראה כחולק עמו אלא כמשיב על דבריו לומר שהן טעות ואף הוא קבל ממנו ואין עוד חקירה עליהן ומ"מ י"מ שהבורית והכבלים ממין אחד הם וענין בירית באחת שכל אחת ואחת בפני עצמה ואין ביניהם דבר שיחברם כבלים בשתים ר"ל שרצועה ממינם מחברת ביניהם ורב הונא אמר שכלם בשתים אלא שהכבלים מתחברים בשלשלת של מתכת והבירית מתחברת ברצועה ממינה ולפירוש זה כשחקר ושלשלת משויא להו מנא אף לרבין שאלו ורצועה משויא להו מנא אלא מפני שהשלשלת מפורסם בקבול טומאה יותר שאל אף עליה ואם קבול טומאה קשה לשלשלת כ"ש שקשה לרצועה ותירץ בכלן שזו תשמיש אדם הוא וכדי שלא יתרחבו פסיעותיהן והרי התירוץ עולה אף לרצועה ושמא רב הונא חולק לומר שהרצועה אינה עושתן כלי שאין השלשלת אלא להשמעת קול וכדי להתבייש ורבין היה אומר שאינו אלא להדק פסיעותיו שלא להתרחב יותר מדאי והרי הרצועה מועילה בזה כשלשלת ומ"מ נראין דברי רב הונא שהרי אף רבין שתק לו ולענין שבת אתה צריך לפרש לשיטה זו שהבירית יוצאין בה הואיל ואף מחברת ממין האריג אין בה חידוש כדי להראותו אבל השלשלת שהיא של כסף תבא לשלוף ולהראות או שמא שלשלת מתוך כבדותה צריכה לפעמים לשלפה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    שני תלמידי חכמים המצויים זה אצל זה צריכין שיחדדו זה את זה בהלכה ולא שלא לשמה ר"ל לכונת ניצוח וקטרוג אלא להוציא את הדברים לאמיתן וכל שעושין כן לימודם בא לידי הצלחה ותכלית החיים הנצחיים והוא שאמרו ארך ימים בימינה במיימיניה של תורה כלומר לעוסקים בה לשמה ולבקשת התכלית הא למשמאילים בה והם המתכוונים לקטרוג ולניצוח עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא שאין חפץ השם מצליח בידם עד שיגיעו ממנו לתכלית המבוקש והוא ענין מה שאמרו שני תלמידי חכמים הנוחים זה את זה בהלכה הקב"ה מקשיב להם:

    כל שאיפשר לו לאדם ללמוד מזולתו ילמוד שהקבלה עיקר החכמה ושרשה ובסבתה יסתלקו השבושים והמחלוקות וכל מי שאין לו רב ללמוד ממנו יחזר אחר חבר ויהו מרגילין ומדריכין זה את זה בהלכה ואיפשר שיעלה בידם אחד בסבת חבירו והוא שידעו כלל הענין בקבלה אלא שבאים לידע סעפי הענין בדרך חקירה ומופת לא שיהיו תולין את הכל בחקירתם עד שיפקפקו בכלל הענין בהעדר ידיעתם והוא שרמזו בכאן באומרם והוא דידעי צורתא דשמעתא:

    מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וכל שלבו של אדם למצוה אפי' נאנס ולא עשאה מעלין לו שכר כאלו עשאה וכל העושה את המצוה כמאמרה ר"ל על דעת המכוון בה יהא בטוח בתכליתו ובעלות נפשו על המזל עד שלא יהא המזל מושל עליו כלל כי הוא עליון לו והוא אמרם דרך צחות באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע כלומר מי הוא שיכול לומר מה תעשה שומר מצוה וכו':

    מצות הצדקה חלוקה על הרבה מדרגות זו למעלה מזו כמו שביארנו בראשון של בתרא ומ"מ גדול המלוה לעני יותר מן הצדקה מפני שאינו בוש בדבר כלל אלא שיהא לבו שלא לבקש ממנו יפרע כשירצה והמטיל בכיס יותר מכלם שממציא לו ריוח ומכין לו פרנסה דרך כבוד:

    ראוי לאדם שישתדל בחברת החכמים ויזהר מישיבת עמי הארצות ויושבי הקרנות הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע דרך צחות אמרו אם ת"ח נחש הוא חגרהו על מתניך ואם עם הארץ חסיד הוא אל תדור בשכונתו:

    ראוי לאדם להזהר שלא יגדל שום מזיק בתוך ביתו שהרי הוא גורם שלא ליכנס אדם לביתו מחשש ההיזק המצוי להם ונמצא מונע חסד מתוך ביתו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 63a

    Shabbat 63a. The full printed text of this folio side - 28 numbered segments, about 736 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 63a

    Open in the reader
    Reverse sources - sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026