Talmud Builders

    Shabbat 118b

    Back to index

    English translation — Shabbat 118b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1on the inheritance of Jacob your father, as the mouth of God has spoken” (Isaiah 58:13–14). The reward for delighting in Shabbat is specifically the portion of Jacob. Not that of Abraham, about whom it is written, “Rise, walk through the land through its length and its width because I have given it to you” (Genesis 13:17), i.e., only this land alone in its borders. And not that of Isaac, about whom it is written, “Dwell in this land and I will be with you and I will bless you because I will give all of these lands to you and your offspring” (Genesis 26:3), meaning these lands and no others. Rather, that of Jacob, about whom it is written, “And your offspring will be like the dust of the earth, and you will spread out to the west and to the east and to the north and to the south, and all of the families of the land will be blessed through you and your offspring” (Genesis 28:14). There are no boundaries for Jacob’s portion.

    2Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One who delights in Shabbat is rescued from the oppression of exile. He derives it by means of a verbal analogy. It is written here, with regard to Shabbat: “And I will cause you to ride on the heights [ bamotei ] of the world” (Isaiah 58:14), and it is written there: “You are fortunate Israel, who is like you? A nation redeemed by God, the shield that aids you and the sword of your triumph. Your enemies will try to defeat you and you will trample their high places [ bamoteimo ]” (Deuteronomy 33:29). Rav Yehuda said that Rav said: With regard to anyone who delights in the Shabbat, God grants him his heart’s desires, as it is stated: “And you shall delight in God and He will grant you your heart’s desires” (Psalms 37:4). This delight in God, which is mentioned in the verse, I do not know what it is. When it says: “And you shall call the Shabbat delight,” one must say: It is the delight of Shabbat. The Gemara asks: With what does one delight in the day of Shabbat? Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav: With a dish of beets, and large fish, and heads of garlic. Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: Even with regard to a small item and one prepared it in deference to Shabbat, it is a delight. The Gemara asks: What is the small item mentioned? Rav Pappa said: Small fried fish.

    3Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to anyone who observes Shabbat in accordance with its halakhot , even if he worships idolatry as in the generation of Enosh, God forgives him his sins, as it is stated: “Fortunate is the man [enosh] who does this and the person who holds strong to it, one who guards the Shabbat from desecrating it [ meḥallelo ], and guards his hand from doing any evil” (Isaiah 56:2). Do not read it as: From desecrating it [ meḥallelo ], but rather: He is forgiven [ maḥul lo ]. With regard to the generation of Enosh it is written: “And to Seth, to him also there was born a son; and he called his name Enosh. Then they began [ huḥal ] to call upon the Name of God” (Genesis 4:26), meaning to desecrate [ leḥallel ] His name.

    4Rav Yehuda said that Rav said: Had the Jewish people properly observed the first Shabbat that was commanded them, no nation or tongue would have ever ruled them, as it is stated: “And it happened on the seventh day, some people went out from the nation to collect and they did not find” (Exodus 16:27). And it is written after they went out to collect manna: “And Amalek came and fought with Israel in Refidim” (Exodus 17:8). Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: If only the Jewish people would keep two Shabbatot in accordance with their halakhot , they would be immediately redeemed, as it is stated: “So said God to the eunuchs who will keep My Shabbatot” (Isaiah 56:4), and it is written after that: “And I will bring them to My holy mountain and will let them rejoice in My house of prayer” (Isaiah 56:7).

    5Rabbi Yosei said: May my portion be among those who eat three meals on Shabbat. Apropos this statement of Rabbi Yosei, the Gemara cites additional declarations. Rabbi Yosei said: May my portion be among those who complete hallel every day. The Gemara is surprised at this: Is that so? Didn’t the Master say: One who reads hallel every day is tantamount to one who curses and blasphemes God. He displays contempt for hallel by not reserving it for days on which miracles occurred. The Gemara answers: When we say this statement of Rabbi Yosei, we are referring to the verses of praise [ pesukei dezimra ], recited during the morning service, not to hallel (Psalms 113–118) recited on special days.

    6And furthermore, Rabbi Yosei said: May my portion be among those who pray the morning and afternoon prayers with the reddening of the sun, i.e., the morning prayer at sunrise and the afternoon prayer adjacent to nightfall. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is a mitzva to pray with the reddening of the sun. Rabbi Zeira said: What verse alludes to this? “They will fear You with the sun and before the moon, generation upon generation” (Psalms 72:5). Fear of God, prayer, should be with the sun and before the moon.

    7And Rabbi Yosei said: May my portion be among those who die from intestinal disease, as the Master said: Most righteous people die of intestinal disease. It is a very harsh disease through which the sins of righteous people are cleansed before their death and also, as a result, they die with a clean body. And Rabbi Yosei said: May my portion be among those who die on the path to perform a mitzva. And Rabbi Yosei said: May my portion be among those who accept Shabbat in Tiberias, which is in a valley where day turns to evening earlier, and among those who see Shabbat out in Tzippori, which is located on a mountain top where the sun is visible for longer, and Shabbat ends later. And Rabbi Yosei said: May my portion be among those who seat others in the study hall, i.e., who cause others to come sit and study, and not among those who cause others to stand in the study hall, i.e., who announce that it is time to leave the study hall and go to eat.

    8And Rabbi Yosei said: May my portion be among the collectors of charity and not the distributors of charity. One who collects charity collects fixed amounts, whereas distributors may inadvertently fail to give the poor person enough to cover his needs. And Rabbi Yosei said: May my portion be with one whom others suspect of sin and there is no basis for suspecting him. Rav Pappa said: They suspected me, and there was no basis for suspecting me.

    9Furthermore, Rabbi Yosei said: I engaged in relations five times, and I planted five cedars in Eretz Yisrael. And who are these cedars? The sons of Rabbi Yosei, who were great Sages of Israel: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Ḥalafta, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Avtilas, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei. The Gemara asks: Isn’t there Vardimas, who was also Rabbi Yosei’s son? The Gemara answers: Vardimas is the same as Menaḥem. And why did they call him Vardimas? Because his face was as beautiful as a rose [ vered ]. The Gemara asks: Is that to say based on this statement that Rabbi Yosei did not fulfill the mitzva of his wife’s conjugal rights, but only had relations with her five times? Rather, say it this way: I engaged in relations five times and I did so again, and the Sages said that one who seeks to father male offspring should engage in relations and do so again.

    10Furthermore, Rabbi Yosei said that he always spoke euphemistically: In all my days, I did not call my wife, my wife, nor my ox, my ox. Rather, I called my wife, my home, because she is the essence of the home, and my ox, my field, because it is the primary force in the fields.

    11Rabbi Yosei said: In all my days, due to modesty, I never looked at my circumcision. The Gemara asks: Is that so? Didn’t they say to Rabbi Yehuda HaNasi: Why did they call you our holy Rabbi? He said to them: It is because in all my days I never looked at my circumcision. If so, why wasn’t Rabbi Yosei also called our holy Rabbi? The Gemara replies: In the case of Rabbi Yehuda HaNasi, another matter of modesty was present in him, as he did not insert his hand below his belt due to his great modesty. And Rabbi Yosei said: In all my days, the walls of my house never saw the seams of my robe due to modesty, as he would only undress under his bed sheets.

    12And Rabbi Yosei said: In all my days I never violated the words of my friends. I know about myself that I am not a priest, and nevertheless, if my friends say to me: Go up to the platform with the priests, I go up. And Rabbi Yosei said: In all my days I never said something and then retreated from it. Rabbi Yosei never said something positive or negative about a specific person and then denied it.

    13Rav Naḥman said: May I receive my reward because I fulfilled the obligation to eat three meals on Shabbat magnificently. Rav Yehuda said: May I receive my reward because I fulfilled the obligation of consideration during prayer. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: May I receive my reward because I never walked four cubits with my head uncovered. Rav Sheshet said: May I receive my reward because I fulfilled the mitzva of phylacteries magnificently. And Rav Naḥman said: May I receive my reward because I fulfilled the mitzva of ritual fringes magnificently.

    14Rav Yosef said to Rav Yosef, son of Rabba: In what area was your father, Rabba, especially vigilant? He said to him: It was in the mitzva of ritual fringes. The Gemara relates: One day he was climbing the stairs when a string from his ritual fringes was severed, and he would not descend until he placed a new string on the garment. And Abaye said: May I receive my reward because when I see a young Torah scholar who has completed a tractate that he studied

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    נחלת יעקבולא נחלת אברהם ויצחק:

    לארכה ולרחבהארץ זו ולא יותר:

    הארצות האלותו לא:

    תבשיל של תרדיןחשוב הוא:

    ראשי שומיןחשובים היו להן:

    כסא דהרסנאדגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח:

    דור אנושהתחילו לעבוד ע"ז דכתיב (בראשית ד׳:כ״ו) אז הוחל לקרוא וגו':

    בתריהבתר ההיא פרשתא:

    הרי זה מחרף ומגדףשנביאים הראשונים תיקנו לומר בפרקים לשבח והודיה כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיז.) וזה הקוראה תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ:

    פסוקי דזמראשני מזמורים של הילולים הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו:

    דמדומי חמהכשהיא אדומה שחרית אחרי הנצה מיד היא אדומה וערבית סמוך לשקיעתה:

    עם שמשעם זריחתה:

    ולפני ירחקודם אור הירח בעוד השמש לא שקעה:

    ממתי מחולי בני מעייםשמתייסרין ביסורין ומתמרקין עונותיהן:

    ממכניסי שבת בטבריאמפני שהיא עמוקה ומחשכת מבעוד יום וסבורין שחשכה וממוציאי שבת בצפורי שיושבת בראש ההר ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול ומאחרין לצאת:

    ממושיבי בית המדרשחזנים מאספי תלמידים בכל יום לבא:

    ממעמידיממונים לעת האוכל לומר הגיע עת לעמוד ולאכול:

    ממחלקילעניים צדקה דאמרינן בבבא בתרא פ"ק (דף ח:) צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה והמחלקים אותה עליהם לבדוק לפי הצריך לכל אחד ואחד ופעמים שקרובין דעתם לרחם על זה ולחלוק יותר מן הצורך שאומדין אותו בהרווחה ואומדין את חברו בצמצום:

    בעלתי ושניתיכדי שיהיו זכרים דאמר מר הרוצה שיהיו בניו זכרים יבעול וישנה (עירובין דף ק:):

    לא קריתי לאשתי אשתישאף שיחת חולין שלי יש ללמוד הימנה חכמה:

    אשתי ביתישהיא עיקר של בית:

    ולשורי שדישהוא עיקר של שדה דכתיב ורב תבואות בכח שור (משלי י״ד:ד׳):

    לא נסתכלתי כו'מרוב צניעות:

    והא אמרו לו כו'וא"כ לרבי יוסי נמי הוה ליה למיקרייה רבינו הקדוש:

    תחת אבנטומן האבנט ולמטה:

    לא ראו קורות כו'כשפושט חלוקו [פושטו] כמו שהוא לובשו דרך ראשו ומכסה את עצמו תחלה משום צניעות בסדינו מתחת ויושב במטתו:

    לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורישאם בא מי שאמרתי עליו דבר ושאל אם אמרתי כן עליו לא חזרתי בי לאמר אינו כדבריו לפי שמתחלה אמת אמרתי וקסבר כל מילתא דמתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא וכן מפרש במסכת ערכין (דף טו:):

    דקיימתי מצות תפיליןשלא הלך ארבע אמות בלא תפילין וכן לענין ציצית:

    עד דרמיהשתקנה וזה לשון תליית ציצית כדאמרינן בעלמא (תענית ד' כב.) לא רמי חוטי:

    דשלים מסכתיהשגרסה:

    License: CC0

    שבת 118 עמוד ב

    1נחלת יעקב אביך וגו'״. לא כאברהם, שכתוב בו (בראשית יג, יז) ״קום התהלך בארץ לארכה וגו'״. ולא כיצחק, שכתוב בו (בראשית כו, ג) ״כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל״. אלא כיעקב, שכתוב בו (בראשית כח, יד) ״ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה.

    2ר"נ בר יצחק אמר: ניצול משעבוד גליות. כתיב הכא: ״והרכבתיך על במתי ארץ״, וכתיב התם: (דברים לג, כט) ״ואתה על במותימו תדרוך״. אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנאמר: ״(תהלים לז״, ד) ״והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך״. עונג זה איני יודע מהו. כשהוא אומר ״וקראת לשבת עונג״ הוי אומר זה עונג שבת. במה מענגו? רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמי' דרב אמר: בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר רב: אפי' דבר מועט, ולכבוד שבת עשאו הרי זה עונג. מאי היא? א"ר פפא: כסא דהרסנא.

    3אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפי' עובד ע"ז [כדור] אנוש מוחלין לו, שנאמר: ״(ישעיהו נו״, ב) ״אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו״. אל תקרי ״מחללו״ אלא: ״מחול לו״.

    4אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר: ״(שמות טז״, כז) ״ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט״, וכתיב בתריה: ״ויבא עמלק״. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנא' (ישעיהו נו, ד) ״כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי״, וכתיב בתריה: ״והביאותים אל הר קדשי וגו'״.

    5אמר ר' יוסי: יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת. א"ר יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני?! והאמר מר: הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף! כי קאמרינן בפסוקי דזמרא.

    6א"ר יוסי: יהא חלקי ממתפללים עם דמדומי חמה. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: מצוה להתפלל עם דמדומי חמה. א"ר זירא, מאי קרא: (תהלים עב, ה) ״ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים״.

    7וא"ר יוסי: יהא חלקי ממתי בחולי מעיים, דאמר מר: רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים. וא"ר יוסי: יהא חלקי ממתי בדרך מצוה. וא"ר יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא, וממוציאי שבת בצפורי. וא"ר יוסי: יהא חלקי ממושיבי בהמ"ד ולא ממעמידי בהמ"ד׃

    8וא"ר יוסי: יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה. וא"ר יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו. אמר רב פפא: לדידי חשדן ולא הוה בי.

    9א"ר יוסי: חמש בעילות בעלתי, ונטעתי חמשה ארזים בישראל. ומאן אינון ר' ישמעאל ברבי יוסי, ור' אלעזר בר"י ור' חלפתא בר"י ור' אבטילס בר"י ורבי מנחם בר' יוסי. והאיכא ורדימס! היינו ורדימס היינו מנחם, ואמאי קרי ליה ״ורדימס״? שפניו דומין לורד. למימרא דרבי יוסי מצות עונה לא קיים?! אלא אימא: חמש בעילות בעלתי ושניתי.

    10אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי ״אשתי״ ולשורי ״שורי״, אלא לאשתי ״ביתי״, ולשורי ״שדי״.

    11אמר ר' יוסי: מימי לא נסתכלתי במילה שלי. איני? והאמרו ליה לרבי: מאי טעמא קראו לך רבינו הקדוש? אמר להו: מימי לא נסתכלתי במילה שלי. ברבי מילתא אחריתי הוה ביה, שלא הכניס ידו תחת אבנטו. וא"ר יוסי: מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי.

    12וא"ר יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חבירי: עלה לדוכן אני עולה. וא"ר יוסי: מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי.

    13אמר רב נחמן): תיתי לי, דקיימית ג' סעודות בשבת. אמר רב יהודה: תיתי לי, דקיימית עיון תפלה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי, דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש. אמר רב ששת: תיתי לי, דקיימית מצות תפילין. ואמר ר"נ תיתי לי, דקיימית מצות ציצית.

    14אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה: אבוך, במאי זהיר טפי? אמר ליה: בציצית. יומא חד הוה קא סליק בדרגא. איפסיק ליה חוטא, ולא נחית ואתא, כמה דלא רמיה. ואמר אביי: תיתי לי, דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה׃

    Tosafot

    רובם של צדיקים מתים בחולי מעייםפי' בקונטרס למרק עונותיהם ור"י אומר כי יש במדרש למרק אכילה מן המעיים להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת:

    אימא ה' בעילות בעלתי ושניתיובירושלמי משני דיבמות היו ולא רצה לקיים בהן מצות עונה אלא רק כדי לקיים מצות יבום דהיינו ביאה ראשונה:

    אילו היו אומרים לי חברי עלה לדוכןלא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה של כהנים אמרה תורה לברך את ישראל:

    עיון תפלהפי' בכוונת הלב וכן ההיא דאלו דברים שאוכל מפירותיהן בעולם הזה (לקמן שבת דף קכז.) דחשיב עיון תפלה אבל הא דאמר בברכות (דף לב: ונה.) המעיין בתפלתו סוף בא לידי כאב לב ההוא עיון דמצפה מתי יעשה הקב"ה בקשתו שסבור שתפלתו מקובלת כדמייתי עלה תוחלת ממושכה מחלה לב וכן ההיא דאמר ר"י שלשה דברים מזכירין עוונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה [ומוסר דין לשמים על חבירו] והא דאמר בפרק גט פשוט (ב"ב קסד:) שלשה דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום לשון הרע והרהור עבירה ועיון תפלה אין לפרש שמצפה מתי תיעשה בקשתו שהרבה בני אדם ניצולים מזה אלא הוה כי ההוא דשמעתין כלומר שאינו מתכוין בתפלה שאי אפשר ליזהר כדאמרינן בירושלמי מחזיקנא טיבו לרישא דכי מטא למודים מנפשיה כרע:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    אמר ר' יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא ועם מוציאי שבתות בציפורי. לפי שטבריא היתה נמוכה והחמה שוקעת שם בעוד יומם והיו יושביה מקבלין עליהן השבת משקיעת החמה אצלם ושקיעתה לשם קודם שקיעתה במקומות הגבוהין ומי שמקבל עליו הכנסת השבת מאותה השעה הרי עשה סייג לעצמו והוא משובח ומעולה מן היושבים במקומות הגבוהין ובהרים וכנגדן מוציאי שבת בציפורי שהיא גבוהה טפי ומאחרין לשם פני המזרח להכסיף ושוהין ומאדימין והיו מקבלין עליהן שימור השבת עד שמכסיפין פני המזרח התחתון והעליון ולפיכך הן משובחים בזה הענין יותר מאנשי טבריא ובמסכת ראש השנה בפרק יו"ט של ראש השנה (דף לא) משכחת וטבריא עמוקה מכולן שנאמר (ישעיהו כ״ט:ד׳) ושפלת מארץ תדברי ובמסכת מגילה בפרק מגילה נקראת (מגילה דף ו) ולמה נקראת שמה ציפורי אמר רב פפא שיושבת בראש ההר כצפור והרי נתברר לך מיכן כי טבריא נמוכה וציפורי גבוהה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 118b

    Shabbat 118b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 603 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    נחלת יעקב ולא נחלת אברהם ויצחק:

    לארכה ולרחבה ארץ זו ולא יותר:

    הארצות האל ותו לא:

    תבשיל של תרדין חשוב הוא:

    ראשי שומין חשובים היו להן:

    כסא דהרסנא דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח:

    דור אנוש התחילו לעבוד ע"ז דכתיב (בראשית ד׳:כ״ו) אז הוחל לקרוא וגו':

    בתריה בתר ההיא פרשתא:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 118b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    רובם של צדיקים מתים בחולי מעיים פי' בקונטרס למרק עונותיהם ור"י אומר כי יש במדרש למרק אכילה מן המעיים להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת:

    אימא ה' בעילות בעלתי ושניתי ובירושלמי משני דיבמות היו ולא רצה לקיים בהן מצות עונה אלא רק כדי לקיים מצות יבום דהיינו ביאה ראשונה:

    אילו היו אומרים לי חברי עלה לדוכן לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה של כהנים אמרה תורה לברך את ישראל:

    עיון תפלה פי' בכוונת הלב וכן ההיא דאלו דברים שאוכל מפירותיהן בעולם הזה (לקמן שבת דף קכז.) דחשיב עיון תפלה אבל הא דאמר בברכות (דף לב: ונה.) המעיין בתפלתו סוף בא לידי כאב לב ההוא עיון דמצפה מתי יעשה הקב"ה בקשתו שסבור שתפלתו מקובלת כדמייתי עלה תוחלת ממושכה מחלה לב וכן ההיא דאמר ר"י שלשה דברים מזכירין עוונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה [ומוסר דין לשמים על חבירו] והא דאמר בפרק גט פשוט (ב"ב קסד:) שלשה דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום לשון הרע והרהור עבירה ועיון תפלה אין לפרש שמצפה מתי תיעשה בקשתו שהרבה בני אדם ניצולים מזה אלא הוה כי ההוא דשמעתין כלומר שאינו מתכוין בתפלה שאי אפשר ליזהר כדאמרינן בירושלמי מחזיקנא טיבו לרישא דכי מטא למודים מנפשיה כרע:

    Tosafot on Shabbat 118b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    אמר ר' יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא ועם מוציאי שבתות בציפורי. לפי שטבריא היתה נמוכה והחמה שוקעת שם בעוד יומם והיו יושביה מקבלין עליהן השבת משקיעת החמה אצלם ושקיעתה לשם קודם שקיעתה במקומות הגבוהין ומי שמקבל עליו הכנסת השבת מאותה השעה הרי עשה סייג לעצמו והוא משובח ומעולה מן היושבים במקומות הגבוהין ובהרים וכנגדן מוציאי שבת בציפורי שהיא גבוהה טפי ומאחרין לשם פני המזרח להכסיף ושוהין ומאדימין והיו מקבלין עליהן שימור השבת עד שמכסיפין פני המזרח התחתון והעליון ולפיכך הן משובחים בזה הענין יותר מאנשי טבריא ובמסכת ראש השנה בפרק יו"ט של ראש השנה (דף לא) משכחת וטבריא עמוקה מכולן שנאמר (ישעיהו כ״ט:ד׳) ושפלת מארץ תדברי ובמסכת מגילה בפרק מגילה נקראת (מגילה דף ו) ולמה נקראת שמה ציפורי אמר רב פפא שיושבת בראש ההר כצפור והרי נתברר לך מיכן כי טבריא נמוכה וציפורי גבוהה:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 118b · Sefaria

    Meiri

    מצות עונג שבת גדולה עד מאד וענינה הוא לפי ממונו של אדם ולפי מה שרגיל בו בחול והוא שאמרו אפי' דבר מועט ועשאו לכבוד שבת הרי קיים מצות עונג שבת וכלל הדברים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ובירושלמי אמרו במה מענגו מר אמר בשינה ומר אמר בתלמוד תורה ולא פליגי כאן בתלמיד כאן בבעל הבית ופירשו בה רבותי שהתלמיד מענגו בתלמוד תורה ובעל הבית בשינה ואני אומר הפך הדברים שהתלמיד ששונה כל ימי השבוע מקיים בשבת עונג שינה שלא יהא שכלו לואה יותר מדאי אבל בעל הבית שמתעסק כל ימות החול בעסקיו ראוי לו להתעסק מעט בשבת בתלמוד תורה דרך עונג והוא שראיתי שם לא ניתנו ימים טובים ושבתות אלא לעסוק בהם בדברי תורה על ידי שהוא טריח בחול ואין לו פנאי ניתנו לו ימים טובים ושבתות לעסוק בהם בדברי תורה ואף במדרש מתן תורה ראיתי בסוף פרשתא תליתאה ר' יוחנן בשם ר' יוסה לא ניתנה שבת אלא לתענוג ר' חגאי בשם ר' שמואל לא ניתנה שבת אלא לתלמוד תורה ולא פליגין מאן דמר לתענוג אלו תלמידי חכמים שיגעים בתורה כל ימי השבוע ובשבת מתענגים מאן דמר לתלמוד תורה אלו הפועלים שעוסקים במלאכתן כל ימות השבוע ובשבת באים ומתענגים בתלמוד תורה:

    הקורא הלל בכל יום הרי הוא כפורק עול מן התפלה שהלל לא נתן אלא להודאה על מה שעבר באיזה נס או באיזה גאלה וכל שקובעו בכל יום דומה כמי שאין לו לצעוק ולהתפלל לזמן העומד או להבא ועל דבר זה הוא קוראו מחרף וי"מ הטעם שמתוך שאומרו תמיד ושלא בטעם אינו מרגיש להתעורר עליו בימים שנקבע בו להודאה על הנסים שארעו בהם ויבא מזה להכחיש בהם ובירושלמי פירשו שמתוך שגירותו ורגילותו אינו מכוין בו והרי הוא קורא י"י עשה עצביהם ונמצא מחרף אבל פסוקי דזמרה והוא מתהלה לדוד עד סוף תלים מצוה לאומרם בכל יום:

    ועקר המצוה בתפלה בין בשחרית בין במנחה להתחילה עם דמדומי חמה כמו שביארנו במקומו:

    לעולם יזהיר אדם בביתו להקדים בקבלת שבת ולאחר ביציאתה דרך צחות אמרו יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאיה בצפורי והוא שטבריא היתה בבקעה והיה נראה להם כחשיכה ומקדימין וההפך בצפורי וכן אמרו יהא חלקי ממושיבי בית המדרש ולא ממעמידיו ויהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקיה ויהא חלקי עם מי שחושדים אותו בדבר ואין בו ומ"מ דוקא שיתרחק הוא מדבר המביא לידי חשד כמו שאמרו הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו:

    לעולם יהא אדם מסולסל בדבורו דרך צחות אמרו לעולם לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי וכן יהא צנוע בארחותיו אף בדברים שבינו לבין עצמו אמרו עליו על רבינו הקדוש שלא הכניס ידו תחת אבנטו מעולם וכן העידו על אחד מחכמיהם שלא ראו קורות ביתו אמרי חלוקו:

    לעולם יהא אדם נשמע לחבריו ומקבל את דבריהם אפי' היו חוץ מדעתו דרך הפלגה אמרו אני איני כהן ואם אומרים לי חברי עלה לדוכן הייתי עולה:

    לעולם יהא אדם קיים בדבורו ולא יהא הדריין והפכפך דרך הערה אמרו לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי וי"מ שלא יאמר דבר ויצטרך לחזור בו כשישאלוהו שאם יאמר על חבירו דבר שאינו והולכי רכיל ספרו לזה והלך אצלו לומר היאך אתה אומר דבר זה עלי הוא צריך לחזור אם אינו כן וי"מ לא ספרתי לשון הרע על אדם עד שאהא צריך להחזיר פני לאחורי אם שום אדם שומע במה שאני אומר:

    Meiri on Shabbat 118b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אילו היו כו' מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם כו' עכ"ל הקשה מהרמא"י בטור א"ח סי' קכ"ח דהא יש איסור עשה בזר הנושא כפיו כדאמרינן בפ"ב דכתובות ופירש"י שם מדכתיב כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ויש ליישב דמשמע ליה עלה לדוכן בעלמא שעלה ועמד במקום דוכן שהכהנים עומדים שם אבל הוא לא היה מברך עמהם וע"כ אמר דלא ידע ר"י מאי רבותיה דרבי יוסי כי מה איסור יש בזר העולה לדוכן ואינו מברך אם לא שנאמר שהיה מברך ורבותיה משום ברכה לבטלה דלא תשא זה אינו דודאי משום דלא עבר על דברי חביריו לא עבר על לאו דלא תשא והוא הדין דהוי מצי למימר דודאי דלא היה בירך משום איסור עשה דזר נושא כפיו אלא דחדא מתרתי נקט וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 118b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא ברבינו יונה פ"ח דברכות דף מג ע"א כתב די"מ שבטבריא היו מגמרים הכלים בע"ש מפני כבוד שבת שיריחו ריח טוב ובציפורי היו מגמרים במ"ש והיו עושין כן לכבוד שבת שהיו מראין הצער שיש להם מהנפש יתירה שהיה להם בשבת ועתה בפרידת השבת צריכין למוגמר להריח ריח טוב עיין שם. וכעין זה כ' באגודה. והר"י מיגאש בתשובה סימן מ"ה כ' יהא חלקי וכו' היינו עם אותם שבתחלת שבת המה בטבריא ובאפוקי יומא הם בציפורי כי טבריא וציפורי תוך חתום אחד ומקדמי ומאחרי שבת:

    תוס' ד"ה אילו וכו' לא ידע ר"י ובזה לקמן קלא ע"ב תוס' ד"ה קמ"ל. וקלח ע"א תוס' ד"ה מי סברת ובכתובות דף צג ע"א תוס' ד"ה תימא:

    Gilyon HaShas on Shabbat 118b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אֶלָּא כְּיַעֲקֹב שֶׁכָּתוּב בּוֹ "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה". נראה לי בס"ד טעם שיהיה כיעקב, דאיתא בילקוט ראובני בשם רבינו האר"י ז"ל, דזווג הראשון של יעקב אבינו ע"ה כשבא על לאה היה בליל שבת עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד טעם נכון על אשר החליף לבן את רחל בלאה ולא ראה אותה יעקב אבינו ע"ה בחוש הריאות, דאמרו רבותינו ז"ל במדרש (בראשית רבה ע, יט) קודם שנכנס יעקב אבינו ע"ה לחדר, שלח לבן את התינוקת לכבות הנרות, וקשא היה לו להדליק הנר ויראנה בחוש הריאות ולמה סמך על הסימנים? אך כיון דשבת היה והאבות שמרו שבת לכך לא הדליק הנר. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שקראתו לבנה הראשון ראובן, כי היא נתעברה בו באותה לילה, ומי גרם לה שיהיה לה זה הבן האור אשר נסתלק אותה לילה מן החדר, ולזה קראתו ראובן שהוא 'אור בן' ונראה שכך היה בדעתו של יעקב אבינו ע"ה לעשות זווגו בשבת מעת בואו לפדן ארם, ונתן הסימנים לרחל כדי שלא יחליף לבן, ועל כן לא סמך על אור הנר שיראנה בחוש הריאות, אך כיון דרצה להזדווג בשבת אמר אולי יהיה מקרה שיכבה הנר. על כן נמצא יעקב אבינו ע"ה חיבב את השבת ביותר שלא רצה להזדווג אלא בשבת, כי גם לילה ראשונה הקפיד לעשותה בשבת וכל שכן שאר זווגים שלו, לכן זה הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ כְּיַעֲקֹב שחיבב את השבת ביותר. או יובן בס"ד, כי יעקב אבינו ע"ה הוא קו האמצעי שהוא בתפארת, והשבת הוא אמצעי דה"ו מכאן ואב"ג מכאן, לכך הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת שהוא אמצעי זוכה לְנַחֲלָה כְּיַעֲקֹב שהוא אמצעי. ועוד נראה לי בס"ד טעם לזה, דנחלת יעקב אבינו ע"ה קֵ דְמָה וְ צָ פֹנָה וְ יָ מָּה וָ נֶ גְבָּה שהוא ראשי תיבות 'קצין' והוא תואר מלכות וממשלה, וְהַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת שנקרא מלך כמו שאמרו (שבת דף קיט.) בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת מַלְכְּתָא יזכה לנחלת יעקב אבינו ע"ה שהיא ראשי תיבות 'קצין'. ונראה דנחלת יעקב אבינו ע"ה ד' צדדין כנגד ד' שמותיו דשם יעקב נכפל. ומה שאמר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק נִצּוֹל מִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, נראה לי בס"ד, דאיתא בזוהר הקדוש (זהר חלק ב, רז:) יומא דא מתעטרא בשבעין עטרין לכך ניצול משעבוד מלכיות שהם שבעים אומות. ועוד נראה לי בס"ד דשבת הוא אחד שאין לו זוג בימים, ולכן בזכותו יבא אות אלף שמספרו אחד בתוך אותיות גולה ותהיה גאולה.

    כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת, נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה דשומר שבת במעשה ודבור אין נחשב בזה מענג את השבת, כי בזה האדם חייב מן הדין ואין עונג אלא במותרות, לכן השומר שבת גם בהרהור זה נקרא מענג שבת, דהרהור אינו אסור מן הדין ואין עונג אלא במותרות, ולכן מדה כנגד מדה נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ, דשמירתו בהרהור הוא בלב. או יובן בס"ד השבת הוא כ"ד שעות, ועם ז' דיום ששי דמתחיל הארת שבת משעה חמשית בסוד ה"א יתירה דיום השישי הרי ל"א, ועם שעה ראשונה דליל מוצאי שבת שצריך להוסיף ממנה על קדושת שבת ומקצתה ככולה הרי הם ל"ב, לכך נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּ וֹ בזכות ל"ב שעות הנזכר.

    כָּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, אֲפִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כֶּאֱנוֹשׁ, מוֹחֲלִין לוֹ. יש להקשות תיבת כְּהִלְכָתוֹ לשון יתר הוא? ונראה לי בס"ד דהלכות שבת הם 'טל' [39] מלאכות, ואמרתי טעם למספר זה מאת השם יתברך היה כך לעשות אזהרת שבת כמספר ט"ל, לרמוז אף על פי שחומר האדם מצד טבעו יראה את השבת כמשא כבד מכח אזהרותיו, הנה האדם צריך להתגבר על חומרו וישמור שבת במנוחה, שיהיה נח לו בשמירתו כמו הטל שיורד בנחת, וכמו שנאמר (דברים לב, ב) תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי. וזה שאמר כָּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ דייקא, רצונו לומר תהיה נוחה עליו שמירתו כמו ה'טל' הרמוז בהלכות השבת. או יובן הכונה כמו הטל שיורד בהסתר כן האדם ישמור השבת בהסתר שהוא הרהור הלב, וכיון דשומרו גם בהרהור שהוא בהסתר אז כדאי הוא לכפר אפילו על עון עבודה זרה.

    אִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה, לֹא שָׁלְטָה בָּהֶם אֻמָּה וְלָשׁוֹן נראה לי בס"ד הטעם כי בשבת ראשונה שה"ס [שהוא סוד] מלכות היו מתקנים מדרגה השביעית של עילוי המלכות שהיא סוד שני מלכים בכתר אחד, ואמר רבינו האר"י ז"ל כאשר תהיה מדריגה זו השביעית לא ישלטו בישראל אומה ולשון. ובזה פרשתי בס"ד (משלי ט, א) חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה. ובזה יובן בס"ד (איוב ה, יט) בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע, רצונו לומר בְּשֵׁשׁ המדרגות אז יהיו צָרוֹת ויצילך מהם, אבל בְשֶׁבַע כשתגיע למדרגה השביעית של שני מלכים בכתר אחד לֹא יִגַּע בְּךָ רָע שלא תהיה צרה מעיקרא כדי שתצטרך להצלה. ועל פי מאמר הנזכר מובן בס"ד הטעם דהנשים נכנסין לשבת בהדלקת הנר קודם האנשים, מפני כי האנשים בלבד חללו ויצאו ללקוט ולא הנשים. ובזה מובן הטעם שהאשה צריך שתקח בשבת פרוסת המוציא מן לחם משנה כפלים על בעלה, כי בעלה יבצע כזית לעצמו וכביצה לאשתו, מפני שהזכרים יצאו ללקוט ולא הנשים, ועל זה נאמר (משלי כז, יח) נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, ואין הקב"ה מקפח שכר בריה!

    אִלְמָלֵי מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן, מִיָּד נִגְאָלִים נראה לי בס"ד 'יד' רמז על חסרון אותיות השם והכסא, דכתיב בהו (שמות יז, טז) יָד עַל כֵּס יָהּ, שאלה יושלמו בגאולה העתידה בב"א [במהרה בימינו אמן], ועל זה הביא פסוק (ישעיהו נו, ה) יָד וָשֵׁם טוֹב, והיינו יד קאי על אותיות ו"ה שיש במילוי מילואם י"ד אותיות כמ"ש רבינו האר"י ז"ל, וָשֵׁם טוֹב קאי על אלף דכס א שצורתו יו"ד, כנזכר בסוד הכונה של אכילה שבלחי התחתון יש א' תתאה שצורתה יו"ד והיא רומזת בבינה עיין שם, וידוע דכסא הוא בבינה וצורת יו"ד מספרו עשרים כמנין טוֹב [17] עם האותיות [20]. ואמר שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת רצונו לומר לילה ויום, כי לילה הוא בחי' שבת בפני עצמו, והיום בחי' שבת בפני עצמו, ובזכות קדושת לילה יושלם א' דכסא, שבלילה יש סעודה אחת, ובזכות קדושת היום שיש בו ב' סעודות יושלמו אותיות ו"ה שבשם. ולזה אמר אם משמרין שני שבתות שהם לילה ויום כְּהִלְכָתָן מִיָּד רמז להו"א של השם והכסא, דכתיב בהו (שם) יָד עַל כֵּס יָהּ נִגְאָלִין. ועוד נראה לי בס"ד שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת הם אחד שבת העיקרי, והב' התוספות, ולכן אחר אותיות יִשְׂרָאֵל יש אותיות שַׁבַּתְּכֶם, שיש לכם שבת הנקרא שַׁבַּתְּכֶם שיתייחס לכם דאתם העושים אותו והוא שבת התוספות. ובזה פרשתי בס"ד (דברים לב, כט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם, דאמרו רבותינו ז"ל במדרש 'זֹאת' כינו לשבת שנקרא זאת. ועוד יובן בס"ד שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת רמז לתיקון לאה ורחל שכל אחת נקראת שבת. ולפי פשט המאמר דקאמר שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת ממש בזה פרשתי בס"ד (ישעיהו נד, יב) וְשַׂמְתִּי 'כַּדְכֹד' שִׁמְשֹׁתַיִךְ, כ"ד שעות וכ"ד שעות שהם שני שבתות שיאירו לך.

    יְהֵא חֶלְקִי מֵאוֹכְלֵי שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת פירוש שאינו אוכל שלשה בחול אלא רק בשבת, ויתכן שהוא היה חולני ומוכרח לאכול שלש גם בחול. אי נמי נראה לי הכונה שהם מתגברים על עצמם ואין מכוונים להנאת גופם אלא רק בשביל כבוד שבת. או יובן על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל במספר השבת שעולה עסמ"ב, וג' מלואו אהי"ה ושם י"ה, וחסידים ואנשי מעשה המקובלים אוכלים ג' סעודות וממשכים הארה משמות הנז' הרמוזים בשבת. או יובן הכונה על עולם הבא הנקרא שַׁבָּת כמו שאמרו באדרא בההוא עלמא יזכה באלין. או יובן ג' מיני סעודות יש בשבת, האחת אכילה פשוטה בלחם גשמי, והב' אכילה רוחנית בלחם רוחני הוא עסק התורה דכתיב בה (משלי ט, ה) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי, והג' אכילה של תשמיש באשתו, שגם האשה נקראת לחם דכתיב (בראשית לט, ו) כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, וחסידים מקיימים ג' סעודות אלו בשבת ביחד, שאין מזדווגים עם נשיהם אלא בשבת כמו שאמרו בזוהר הקדוש בפסוק (ישעיהו נו, ד) כִּי כֹה אָמַר הֳ' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי.

    יְהֵא חֶלְקִי מִגּוֹמְרֵי הַלֵּל בְּכָל יוֹם פרשו בגמרא על פסוקי דזמרה, וקשא ודאי כל אדם זהיר לומר זה בכל יום? ונראה לי בס"ד אומרו גּוֹמְרֵי הַלֵּל על פסוק (תהלים קג, ו) כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, שהוא גמר של ההלל בכל יום שזה אומרים אחר כל פסוקי דזמרה, ופסוק זה מגיד לאדם שעל כל נשימה ונשימה תְּהַלֵּל יָהּ במחשבה ולא יסור זה מלבבך (בראשית רבה יד, ט), ואשרי המקיים מה שאמר הכתוב הזה שהוא גמר ההלל, שיהיה מהלל להשם יתברך במחשבתו על כל נשימה ונשימה באמת.

    מִצְוָה לְהִתְפַּלֵּל עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה נראה לי בס"ד הטעם, מפני כי אותה שעה רואה בעיניו חסדו יתברך עם הבריות שאינו מוציא חמה בתוקפה אחר החשך הרב, וגם אינו מביא החשך הרב בשקיעת החמה בעודה בתוקפה, אלא עושה בין הביניים זמן ממוצע שהוא דמדומי חמה כדי שלא יזוק האדם באור עיניו, וכמו שאמרו המפרשים על מאמר, הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים. ובאופן אחר נראה לי בס"ד הטעם שֶׁמִצְוָה לְהִתְפַּלֵּל עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה, דאיתא בגמרא דבתרא (דף פד) דמתאדמת השמש בצפרא משום דחלפי אבי וורדי דגן עדן, יען כי בבוקר היא במזרח וגן עדן הוא במזרח דכתיב (בראשית ב, ח) גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם, ולכן הַמִּתְפַּלֵּל עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה בשחרית זכור יזכור אותה שעה את גן עדן, כי הדמדומי חמה באה מגן עדן, וכיון דזוכר גן עדן תתעורר בלבו יראת שמים, ואם על הלב שורה יראת שמים בעת התפילה אזי תתעלה תפילתו עילוי רב ותקובל ברצון! וכן בדמדומי חמה דמנחה זכור יזכור אותה שעה את גיהנם, דאמרו בגמרא שם הא דמתאדמת לעת ערב משום דחלפא אפתחא דגיהנם, משום דלעת ערב שוקעת במערב ומתאדמת מכח אש גיהנם, וכיון דזוכר גיהנם יהיה לו שברון לב והרהור תשובה ואז יהיה עילוי רב לתפילתו ותקובל ברצון.

    7 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Shabbat 118b · Sefaria · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 118, Amud Bet, about 603 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 143 words

      Opens “נחלת יעקב אביך וגו'״. לא כאברהם, שכתוב…”

    2. Segment 2101 words

      Opens “ר"נ בר יצחק אמר: ניצול משעבוד גליות.…”

      Named: רב יהודה, רב שמואל בר שילת, רב אמר, רב חייא בר אשי, שמואל.

    3. Segment 334 words

      Opens “אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן:…”

      Named: אבא.

    4. Segment 465 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי שמרו…”

      Named: רב יהודה, רבי יוחנן, רבי שמעון.

    5. Segment 532 words

      Opens “אמר ר' יוסי: יהא חלקי מאוכלי שלש…”

    6. Segment 633 words

      Opens “א"ר יוסי: יהא חלקי ממתפללים עם דמדומי…”

      Named: אבא.

    7. Segment 741 words

      Opens “וא"ר יוסי: יהא חלקי ממתי בחולי מעיים,…”

    8. Segment 826 words

      Opens “וא"ר יוסי: יהא חלקי מגבאי צדקה ולא…”

      Named: רב פפא.

    9. Segment 954 words

      Opens “א"ר יוסי: חמש בעילות בעלתי, ונטעתי חמשה…”

      Named: רבי יוסי, רבי מנחם.

    10. Segment 1015 words

      Opens “אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי…”

      Named: רבי יוסי.

    11. Segment 1144 words

      Opens “אמר ר' יוסי: מימי לא נסתכלתי במילה…”

      Named: רבי מילתא.

    12. Segment 1229 words

      Opens “וא"ר יוסי: מימי לא עברתי על דברי…”

    13. Segment 1346 words

      Opens “אמר רב נחמן): תיתי לי, דקיימית ג'…”

      Named: רב נחמן, רב יהודה, רב הונא, רב יהושע, רב ששת.

    14. Segment 1440 words

      Opens “אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה…”

      Named: רב יוסף, רבה, אביי, רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Shabbat 118b · Segment 13 — “…עיון תפלה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 118b · Segment 3 — “אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: כל המשמר…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 118b · Segment 14 — “אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה: אבוך,…

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Shabbat 118b · Segment 2 — “ר"נ בר יצחק אמר: ניצול משעבוד גליות.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 118b · Segment 2 — “…יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמי' דרב אמר:…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 118b · Segment 14 — “…דלא רמיה. ואמר אביי: תיתי לי, דכי חזינא צורבא…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 118b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026