מסכת יומא דף ל״ז עמוד א׳

ומנין שבאנא - יהא וידוי זה:

נאמר כפרה בחורב - במעשה עגל (שמות ל״ב:ל׳) אולי אכפרה בעד חטאתכם:

מה להלן באנא - אנא חטא העם הזה וגו':

ומנין שבשם - אנא ה':

בעגלה ערופה - כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' (דברים כ״א:ח׳):

בשלמא חורב מעגלה לא יליף - לומר שיהא שם הזכרת השם:

מאי דהוה הוה - כבר עבר ואי אפשר לחזור:

אלא עגלה ערופה נילף מחורב - ותיבעי אנא:

והתנן - בהדי' מעשה עגלה ערופה במסכת סוטה (דף מו.) הכהנים אומרים כו':

הכי גרסינן בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה כו':

מתני' בא לו למזרח - חוזר אחוריו לצד מזרח סמוך לפתח שלא היו מכניסין השעירים להגריל אלא שיהיו בתוך חלל העזרה כדכתיב (ויקרא ט״ז:ז׳) והעמיד אותם לפני ה אבל לא לקרבן כל כך לצד ההיכל עד שהוא בא לשוחטו היו מקריבין אותו כדתנן לקמן (יומא דף נג:) הביאו לו את השעיר שחטו וכו':

לצפון המזבח - כלומר משוך מכנגד המזבח לצד צפון שיהא כנגד אויר שבין מזבח לצפון דאע"ג דלא שחיט ליה הכא מ"מ כל מעשיו טעונין צפון ואשמועינן שאין צפון כנגד מזרחו של מזבח:

קלפי - אשקור"ן בלע"ז:

של אשכרוע - ברוש:

יהושע בן גמלא - כשנתמנה בכהונה גדולה:

בן קטין - כ"ג היה:

עשה י"ב דד - ליציקת המים:

מוכני - מפרש בגמרא גלגל לשקעו בו בבור שיהו מימיו מחוברים למימי הכיור ואי לא הוו מיפסלי בלינה לפי שקדשו בכלי ולא כבוד קדשים הוא ליפסל מים קדושים:

נברשתא - מנורה ודומה לו בספר (דניאל ה׳:ה׳) לקבל נברשתא דדהבא במעשה בלשאצר:

שפרשת סוטה כתובה עליה - ולא יצטרך להביא תורה לכתוב ממנו מגילת סוטה במקדש:

נקנור נעשו נסים לדלתותיו - שם האיש נקנור ונס שלו מפורש בגמרא:

גמ' מדקאמר לצפון המזבח - שהוצרך למושכו מכנגד המזבח ולצפון:

מכלל דמזבח לאו בצפון הוי קאי - אין כלום מן המזבח בצפון העזרה ואי הוו קיימי כנגד מזרחה של מזבח פורתא לאו בצפון קיימי:

צפונה על ירך המזבח - צפונה לשון אויר משמע הך ה' יתירה אל צפון שהוא האויר הפנוי:

והא רישא ר"א בר"ש - דאמר מזבח מקצתו בצפון שהכשיר שחיטת הפר בין האולם ולמזבח:

כולה ראב"י ותני - ברישא פר היה עומד בבין האולם ולמזבח סמוך לבין האולם ולמזבח אצל מקצוע צפונית של מזבח שהיה מקרבן אצל הפתח בכל יכולת משום חולשא דכהן ויותר מכאן לא יכול לקרבן דאי מעייל ליה כנגד מזרח המזבח לאו בצפון הוא:

הרי זה בור - אפי' בדרך ארץ אינו בקי:

ג' שהיו מהלכין בדרך - לא ילכו זה אחר זה אלא בשורה אחת וכן מצינו במלאכי השרת מדכתיב (בראשית יח) שלשה נצבים עליו מכלל שבשורה אחת הוו קיימי זה אצל זה דאי זה אחר זה קיימי אין זה נצבים עליו אלא ראשון:

כדי שיתכסה בו רבו - הא דקתני מימינו לא שילך אצלו אלא מאחוריו ומיהו גדול לימין וקטן לצד שמאל אצל גדול ושניהם אחורי הרב ממש:

ה"ג והתניא המהלך כנגד רבו הרי זה בור אחורי רבו הרי זה מגסי הרוח:

דמצדד אצדודי - לא אצל ממש ולא אחורי ממש אלא שיכסה בו רבו מקצת צד רבו:

יכול יתן שנים על זה ושנים על זה - והכי קאמר קרא ונתן על כל אחד משניהם גורלות דמשמע שנים:

ת"ל גורל אחד לה' - אין כתיב שם אלא על אחד מהם ואין כתיב עזאזל אלא על אחד מהם:

יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה - לקיים ונתן גורלות שנים על כל אחד משניהם ואיזה שירצה יעשה לשם:

ת"ל אחד - ממשמע שנאמר גורל לה' יודע אני שהוא אחד וכי כתיב אחד לדרשה כתביה:

יכול אף זה כן - גורל שהשם כתוב עליו:

לדידהו - לכלים: