Ketubot 8a

שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם - That He created everything for His honor, and He forms man O VERVIEW The גמרא enumerates the ברכות חתנים. Our תוספות discusses why some of the ברכות begin with a ׳ברוך׳, while others do not. ----------------------– פותחת בברוך אף על פי שכל אחת סמוכה לחבירתה – The ברכה of שהכל ברא and יוצר האדם begin with ברוך, even though that each one of these ברכות is next to another ברכה, nevertheless – כיון דקצרות הן אם לא היה פותח בברוך היה נראה הכל ברכה אחת – Since they are short ברכות, if they would not begin with ברוך, it would appear as if they all are one ברכה, therefore they begin with ברוך to differentiate them from each other – וכן אשר יצר אם לא היה פותח בברוך היה נראה שהיתה מתחלת מברוך יוצר האדם אשר יצר – And similarly the ברכה of אשר יצר וכו׳ בצלמו (which is סמוכה to ברכת יוצר האדם and should therefore seemingly not begin with ברוך, nevertheless) if it would not begin with ברוך, it would appear as if it is one ברכה which starts from ברוך יוצר האדם and continues into אשר יצר וכו׳. אבל שוש תשיש שהיא אחר ברכה ארוכה אין צריך לפתוח בברוך – However the ברכה of שוש תשיש, which follows a long ברכה (אשר יצר), which ends with a ברוך, does not need to begin with ברוך, since it is evident that it is a separate ברכה from אשר יצר. ואשר ברא פותחת בברוך – And the ברכה of אשר ברא (the last of the ברכות) begins with a ברוך even though it is a ברכה הסמוכה לחברתה and it follows a ברכה ארוכה (of שמח תשמח), so seemingly it should not begin with ברוך, nevertheless it begins with ברוך – לפי שמברכים אותה בפני עצמה כשאין פנים חדשות כדפירש בקונטרס – Because we make this ברכה of אשר ברא by itself (not following any other ברכה), when there are no פנים חדשות as רש״י explained. In that instance it is not a ברכה הסמוכה לחברתה, and needs to begin with ברוך, therefore it begins with ברוך in all cases even when it is סמוכה לחברתה. ועל שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם פירש בקונטרס טעם אחר – And regarding the ברכות of שהכל ברא לכבודו and יוצר האדם, רש״י offers another reason why they begin with ברוך. ורבינו חננאל פירש דיוצר האדם פותחת בברוך – And the ר״ח explained that יוצר האדם begins with ברוך (even though it is a ברכה הסמוכה לחברתה) – לפי שיש שלא היו אומרים אותה כדאמר בסמוך – For there were those who did not say this ברכה, as the גמרא shortly states regarding לוי (that he made only five ברכות; omitting יוצר האדם). תוספות discusses a tangential issue: ואומר רבינו תם דבפרק קמא דברכות (דף יא, ב) גבי ברכת התורה גרסינן – And the ר״ת says that in the first פרק of מסכת ברכות regarding the blessings over the תורה, the texts should read – רבי יוחנן מסיים בה הכי והערב נא דברכה אחת היא – ‘ר״י concluded the ברכות התורה thus; ו הערב נא’ (not הערב נא) with a וי״ו, for והערב נא is one ברכה beginning with בא״י וכו׳ בדברי תורה and continuing with והערב נא – דאי הוו שתי ברכות היה צריך לפתוח בברוך אף על גב דסמוכה לחברתה – For if בדברי תורה and הערב נא are two ברכות, the ברכה of הערב נא should begin with ברוך, even though it is סמוכה לחברתה (to בדברי תורה) – כיון שאותה שלפניה היא קצרה – Since the ברכה before הערב נא (the ברכה of דברי תורה) is a short ברכה, and we may mistakenly assume that הערב נא is part of that ברכה. However now that the גירסא is והערב נא they are indeed one ברכה, so obviously והערב נא cannot begin with ברוך. ובתר הכי גרסינן הלכך נימרינהו לתרווייהו ולא גרסינן לכולהו – And afterwards (there in ברכות) the text should read, ‘therefore we should say B OTH of them’ (דברי תורה והערב [as one] and אשר בחר as the second), but the text do not read, we should say A LL of them’ – דאם כן הוה משמע דשלש ברכות הן: For saying ‘all of them’, would indicate that there are three ברכות התורה. S UMMARY The rule of ברכה הסמוכה לחברתה (it does not begin with ברוך) does not apply if the preceding ברכות are short, if they are said sometimes by themselves, or not in the sequence. והערב is not a separate ברכה. T HINKING IT OVER תוספות explains to us why שהכל ברא and אשר יצר begin with a ברכה (even though they are a ברכה הסמוכה לחברתה. Seemingly how else could it be; if they would not begin with a ברכה (but we would merely say שהכל ברא לכבודו or יוצר האדם), it would not be a ברכה at all?!

חדא יצירה הואי - There was one creation O VERVIEW The גמרא cites a מחלוקת between לוי (who did not recite the ברכה of יוצר האדם) and רב אסי (who recited the ברכה of יוצר האדם). Initially the גמרא wanted to say that לוי maintains חדא יצירה הואי and therefore it was sufficient to say the ברכה of אשר יצר (one יצירה) and there is no need to add יוצר האדם (a second יצירה). However רב אסי maintains that שתי יצירות הואי, therefore he made two ברכות for יצירה (יוצר האדם and אשר יצר). Our תוספות clarifies what is meant by חדא יצירה הואי. ---------------------– צריך לומר דהיינו כמאן דאמר פרצוף אחד – It is necessary to assume that this view of חדא יצירה הויא is according to the one who maintains that only one face was created – מדקאמר בתר הכי דכולי עלמא חדא יצירה הואי מר סבר בתר מחשבה אזלינן – Since the גמרא states shortly that everyone maintains חדא יצירה הואי; however one master maintains that we go according to the thought, and the other maintains we go according to the deed – ובריש פרק שני דעירובין (דף יח, א ושם) משמע בהדיא – And in the beginning of the second פרק of מסכת עירובין, it clearly seems – דלמאן דאמר פרצוף אחד הוה עלה במחשבה להבראות שנים – That (only) according to the מ״ד that פרצוף אחד הוה, there arose the thought to create two – אבל למאן דאמר התם שני פרצופים לא סבירא ליה הכי כך פירש רבינו שמואל בן מאיר: However according to the מ״ד שני פרצופים, he does not agree to that (that it was עלה במחשבה להבראות שנים). This is the explanation of the רשב״ם. S UMMARY The one who maintains חדא יצירה הואי is of the opinion that פרצוף אחד נברא. T HINKING IT OVER תוספות asks (on פרש״י) that the מ״ד that שני פרצופין נבראו does not maintain עלה במחשבה להבראות שנים. Seemingly according to this מ״ד, it was certainly עלה במחשבה להבראות שנים, since he created two פרצופים; the גמרא in עירובין means to say that even according to the מ״ד פרצוף אחד נברא, nevertheless it was עלה במחשבה to create two. What is תוספות question?!

רב תנא הוא ופליג - Rav is a Tannah, and argues O VERVIEW רב and ר׳ יוחנן both ruled that אבלים are not counted as part of the מנין. The גמרא challenged both their rulings from a ברייתא which states that אבלים מן המנין. Regarding רב the גמרא answered that רב is a תנא and can argue with a ברייתא. Regarding ר״י the גמרא answered that the ברייתא was discussing ברכת המזון (and not the שורה, which ר״י was discussing). תוספות explains why the same answer was not given for both רב and ר״י. -----------------------– תוספות anticipates a difficulty: לא בעי לשנויי כי תניא ההיא בברכת המזון כדמשני רבי יוחנן – The גמרא did not want to answer the contradiction on רב from the ברייתא, that the ברייתא is regarding ברהמ״ז as the גמרא resolved the question on ר״י – תוספות responds: דנראה לו דוחק להעמיד כן ונוח לו טפי לומר דפליג – For it seemed problematic to the גמרא to establish the ברייתא and limit it to a case of ברהמ״ז (which the ברייתא does not mention), and it was preferable for the גמרא to answer that רב argues with the ברייתא. תוספות derives something from our גמרא: ומדלא קאמר רבי יוחנן תנא ופליג יש להוכיח דרבי יוחנן אמורא היה – And since the גמרא did not answer, ר״י is a תנא and argues with the ברייתא (as it answered regarding רב), we can prove that ר״י was an אמורא (and cannot argue with a ברייתא – דאי הוה תנא הוה משני כדמשני לרב – For if ר״י was a תנא, the גמרא would have answered, ׳ ר״י תנא הוא ופליג׳, as it answered regarding רב. תוספות anticipates a difficulty: ואין להקשות דאמאי לא משני רבי יוחנן אנא דאמרי כרב דתנא הוא – And one cannot ask, but why did not ר״י answer I agree with רב who is a תנא, and argues with the ברייתא – תוספות responds: דרבי יוחנן לא היה מחזיק רב כתנא דפליג עליו בכל דוכתא – For ר״י did not accept רב as a תנא, since ר״י argues with רב everywhere. ומיהו איכא נמי רבי יוחנן שהיה תנא – However, there is another ר״י who was a תנא – דתניא בשילהי דנזיר (דף סה, א ושם) וכמה שיעור תפיסה פירש רבי יוחנן כולי: For we learnt in a ברייתא in the end of מסכת נזיר; ‘and what is the size of תפיסא? ר״י explained, etc.’ It is obvious that this ר״י was a תנא since he is cited in a ברייתא. S UMMARY The ברייתא of ׳ואבלים מן המנין׳ does not seem to be discussing ברהמ״ז. ר׳ יוחנן was an אמורא and considered רב to be an אמורא as well. T HINKING IT OVER When the גמרא answers (on the very top of ח, ב) כי תניא ההיא בברהמ״ז וכו׳, is the סתמא דגמרא answering it, or is it ר״י (himself) who is giving this answer?