Talmud Builders

    Ketubot 69b

    Chapter 6 - Metziat HaIshah

    גם: כתובות דף ס״ט ע״ב, פרק ו׳ מציאת האשה

    English translation - Ketubot 69b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1how the incident itself happened. What are the particulars of your exchange that brought about this end result? He said to him: Such and such was the incident, and Rav Anan related the details to Mar Ukva. He said to him: A man who does not know what a marzeiḥa is sends a letter to Rav Huna addressing him as Huna, our friend? It is not your place to take such liberties in your correspondence with him, and Rav Huna was justifiably offended. The Gemara explains: What is a marzeiḥa ? A mourner, as it is written: “For so says the Lord: Enter not into the house of mourning [ marze’aḥ ], neither go to lament, neither bemoan them” (Jeremiah 16:5).

    2Rabbi Abbahu said concerning the same topic: From where is it derived that a mourner sits at the head? As it is stated: “I chose out their way, and sat as chief, and dwelt as a king in the army, as one that would comfort [ yenaḥem ] the mourners” (Job 29:25). The Gemara challenges the proof: The word yenaḥem implies one comforting others and not the mourner being comforted. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Since it is written without vowels, the word can be read as if it were written “would be comforted [ yinnaḥem ],” which describes the mourner who is being comforted.

    3Mar Zutra said: That the mourner sits at the head may be derived from here: “And the revelry [ mirzaḥ ] of those who stretched themselves shall pass away [ sar ]” (Amos 6:7). The word mirzaḥ may alternatively be read as two distinct words: Bitter [ mar ] and flustered [ zaḥ ], and the word sar has a homonym that means ruler. Read this way, the verse indicates: One who is bitter and flustered, i.e., the mourner, is made the ruler of those who sit, i.e., the visitors who come to comfort him and sit with him. Therefore, he sits at the head.

    4The Gemara reports the conclusion of the earlier discussion: Rava said: The halakha is that one may collect from the inheritors from real estate and not from movable property, whether for sustenance, whether for the marriage contract, or whether for support, referring to the dowry.

    5MISHNA: With regard to one who transfers money by means of a third party for his daughter to purchase a field after she marries, is the daughter allowed to assert control over the money? If she says after she marries: My husband is trustworthy for me, so give him the money to buy the property for me, her wishes are not honored. The third party should execute the agency that was entrusted in his power; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: The daughter has authority: And were it only a field and she wanted to sell it, it could be sold immediately. Just as she would have authority to control the field, she may control the money assigned for her. The mishna qualifies: In what case is this statement said? With respect to an adult woman. But with respect to a minor girl, any action of a minor girl is nothing from a legal standpoint; a minor would have no authority in this matter.

    6GEMARA: The Sages taught in the Tosefta (6:9): In the case of one who transfers money by means of a third party for his son-in-law, in order to purchase with it a field for his daughter, and she says: Let the money be given directly to my husband to invest as he sees fit, whether or not the court heeds her depends upon the circumstances. If she makes her appeal from the beginning of the marriage and onward, she has the authority to dictate the terms. If she makes her appeal from the time of the betrothal until the marriage, the third party should execute the agency that was entrusted in his power; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: With respect to the adult woman, whether the statement is from the marriage or from the betrothal, she has authority. In the case of a minor girl, whether from the time of the marriage or from the betrothal, the third party should execute the agency that was entrusted in his power.

    7The Gemara clarifies: In the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei, what is the practical difference between them? If we say: The practical difference between them pertains to the authority of a minor girl from the time of the marriage and onward, as Rabbi Meir holds she has authority, and Rabbi Yosei comes to say that also, even from the time of the marriage, yes, an adult woman may dictate terms, but a minor girl may not, this answer is untenable.

    8The Gemara explains: Say the latter clause of the mishna: But with respect to a minor girl, any action of a minor girl is nothing. But who teaches this? If we say it is Rabbi Yosei, but you already learn this principle from the first clause, as Rabbi Yosei said: And were it only a field and she wanted to sell it, it could be sold immediately. This is true of adults: In the case of an adult woman, who is capable of selling, yes, her sale is valid. However, in the case a minor girl, who is not capable of selling, no, her sale is invalid.

    9Rather, the latter clause is the opinion of Rabbi Meir. And the mishna is incomplete and this is what it is teaching: The third party should execute the agency that was entrusted in his power. In what case is this statement said? From the betrothal. However, from the marriage she has the authority to dictate terms. In what case is this statement said? For an adult woman. However, for a minor girl, any action of a minor girl is nothing. Rabbi Meir agrees that a minor does not have the authority to transfer the money to her husband. What, then, is the practical difference between them? Rather, the practical difference between them is with regard to an adult woman from the time of betrothal until the marriage. Rabbi Meir holds that before marriage, she does not have the authority, and Rabbi Yosei holds that she does.

    10It was stated that the matter was debated by amora’im : Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rava said that Rav Naḥman said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    11§ Once, it was decided to appoint Rabbi Yoḥanan to be head of the yeshiva over another candidate, the Sage Ilfa, because the latter was not in the vicinity. Suspecting that some would interpret this appointment as a sign that he was less qualified than Rabbi Yoḥanan, Ilfa suspended himself from the mast [ iskarya ] of a ship [ makhuta ]. He said: If there is someone who comes, who tells me a matter taught in a baraita of the school of Rabbi Ḥiyya and Rabbi Oshaya, and I do not resolve it and demonstrate that the same teaching can be derived from a mishna, I will fall from the mast and drown.

    12A certain older man came and taught before him ( Tosefta 6:10): With regard to one who says upon his deathbed: Give a shekel to my sons for each week, the court assesses the sons’ needs. And if it is appropriate that the court gives them a sela , which is worth two shekels, the court gives them a sela . Had the father known they would need the additional money, he would not have begrudged them. But if he said: Give them only a shekel, the court gives them only a shekel. Because their father spoke explicitly, there is no room to question his intentions. If they need more, they should take charitable aid. And if he said: If they die without inheritors, others should inherit in their stead, then whether he said: Give a shekel or whether he said: Don’t give more than a shekel, the court gives them only a shekel, since it is clear that he wants the inheritance to be doled out in such a way that it will remain intact for whoever will receive it. The older man asked Ilfa where this halakha is indicated in the Mishna.

    13Ilfa said to him: In accordance with whose opinion is this baraita ?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גופא דעובדא - תחלת הדברים מה לשון שלחת לו:

    ינחם כתיב - אין לך לומר פתח בשום אות אא"כ אל"ף או ה' סמוכין לו או ע"פ הנקודה שתחתיה והיא באה במקום אות כאילו כתוב ינאחם וכיון שלא כתיב כאן אל"ף על כרחך ע"פ מסורת הכתב אתה קורא ינחם וזהו המנוחם עצמו כלומר כאבל המתנחם:

    מר וזח - מי שנפשו מרה ודעתו זחה ומעותקה מעליו:

    נעשה שר לסרוחים - לגדולים הבאים לנחמו:

    מתני' המשליש מעות לבתו - מסר מעות ביד שליש לצורך בתו לקנות שדה או נדוניא לכשתנשא:

    והיא אומרת - לאחר שנשאת:

    נאמן בעלי עלי - שלא יעכבם לעצמו תנם לו והוא יקנה לי שדה כשארצה:

    יעשה שליש כו' - יקנה השדה ואין שומעין לה דמצוה לקיים דברי המת:

    וכי אינה אלא שדה - וכי מה תועלת לו לקנות אפילו אין כאן מעות אלא כבר נקנה השדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה הלכך שומעין לה:

    בד"א - בגמרא מפרש מאן קתני לה:

    בד"א - ששומעין לה:

    גמ' מן הנשואין הרשות בידה - שאף האב לא עלה בדעתו למוסרם ביד שליש אלא עד שתנשא דמשנשאת הבעל זכאי לאכול פירות:

    מאי בינייהו - בהי פליגי בגדולה או בקטנה:

    דר"מ סבר הרשות בידה - דהאי דקאמר ר"מ מן הנשואין הרשות בידה אפי' בקטנה נמי אמר:

    אימא סיפא - דמתני':

    הא מרישא שמעינן מינה - דלא א"ר יוסי שומעין לה אלא בגדולה מדקא מייתי טעמא למילתיה וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה אלמא בגדולה הראויה למכור שדות קאמר:

    אלא ר"מ - וע"כ כי אמר בברייתא נמי מן הנשואין הרשות בידה בגדולה אמר ולא בקטנה:

    אלא גדולה מן האירוסין איכא בינייהו - דקאמר ר' מאיר מן האירוסין יעשה שליש שלישותו ואפילו היא גדולה וקא א"ל רבי יוסי כיון דגדולה היא שומעין לה:

    הלכה כר"מ - טעמא משום דמצוה לקיים דברי המת:

    אילפא - שם חכם:

    תלא נפשיה - גופא דעובדא במס' תענית משום דאותבוהו לרבי יוחנן ברישא כשהלך אילפא בסחורה כי אתא אמרו ליה אי הוה יתיב מר וגריס לא מר הוה מליך אזל תלא נפשיה באיסקריא דמכותא בכלונסות ארזים שתולים בה וילון הספינה:

    מכותא - וילון:

    אמר כל מאן דאתי כו' - כלומר אע"פ שהלכתי בסחורה לא שכחתי תלמודי ויש בידי לתקן כל הברייתות שסידרו רבי חייא ורבי אושעיא [בתוספתא שלהן אמינא להן סמך במשנתנו של הש"ס שסדר רבי ולהכי נקט רבי חייא ורבי אושעיא] לפי שהן עיקר כדאמרי' בעלמא כל מתניתא דלא מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא לא תותבו מינה בבי מדרשא:

    תנא ליה - שנה לפניו ברייתא זו ושאלו למצוא לה סמך במשנה שסדר רבי:

    שקל - חצי סלע:

    וראוין - שאינן נזונין בפחות:

    נותנים להם סלע - דאי הוה ידע שיתייקרו המזונות ויצטרכו לסלע לא הוה אמר:

    אל תתנו - הרי מיחה בידם ולא עשאן יורשים אלא בענין זה:

    אם מתו - בלא בנים:

    אין נותנין להן אלא שקל - שאין לנו להפסיד את הבאים אחריהם והואיל ועשה את האחרים יורשים אחריהם ודאי דווקא שקל קאמר כדי שתפול ירושה אחריהם לאותן אחרים:

    הא מני - היכא דאמר להו אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל ואע"ג דסוף סוף כולהו נכסי דידהו נינהו לא יהבינן להו בקוטנן אלא שקל בשבת והמותר יזונו מן הצדקה וליכא לאקשויי עלה הא דאמר בפ' נערה לא כל כמיניה שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור דהתם הוא דאמר אל תקברוהו מנכסיו ונכסי דידיה נינהו הלכך לא צייתינן ליה לקוברו מן הצדקה כדי להעשיר את בניו אבל הכא נכסי לאו דיתמי נינהו כי אם לפי צוואתו:

    כתובות 69 עמוד ב

    1גופא דעובדא היכי הוה? א"ל הכי והכי הוה מעשה אמר ליה גברא דלא ידע מאי ניהו מרזיחא שלח ליה: לרב הונא הונא חברין מאי מרזיחא אבל דכתיב ״(ירמיהו טז״, ה) כה אמר ה' אל תבא בית מרזח וגו':

    2אמר ר' אבהו מנין לאבל שמיסב בראש שנאמר ״(איוב כט״, כה) אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם ינחם אחרים משמע אמר רב נחמן בר יצחק ינחם כתיב׃

    3מר זוטרא אמר מהכא (עמוס ו, ז) וסר מרזח סרוחים מר וזח נעשה שר לסרוחים׃

    4אמר רבא הלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין למזוני בין לכתובה בין לפרנסה:

    Mishna

    5המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן בעלי עלי יעשה השליש מה שהושלש בידו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה מעכשיו בד"א בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום:

    Gemara

    6ת"ר המשליש מעות לחתנו ליקח מהן שדה לבתו והיא אומרת ינתנו לבעלי מן הנשואין הרשות בידה מן האירוסין יעשה השליש מה שהושלש בידו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר הגדולה בין מן הנשואין ובין מן האירוסין הרשות בידה קטנה בין מן הנשואין בין מן האירוסין יעשה השליש מה שהושלש בידו׃

    7מאי בינייהו אילימא קטנה מן הנשואין איכא בינייהו דרבי מאיר סבר הרשות בידה ואתא רבי יוסי למימר אפילו מן הנשואין נמי גדולה אין קטנה לא׃

    8אימא סיפא אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום הא מאן קתני לה אילימא רבי יוסי הא מרישא שמעת מינה דאמר רבי יוסי וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה מעכשיו גדולה דבת זביני אין קטנה דלאו בת זביני היא לא׃

    9אלא רבי מאיר היא וחסורי מיחסרא והכי קתני יעשה השליש מה שהושלש בידו במה דברים אמורים מן האירוסין אבל מן הנשואין הרשות בידה במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום אלא גדולה מן האירוסין איכא בינייהו׃

    10איתמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי רבא אמר רב נחמן הלכה כרבי מאיר:

    11אילפא תלא נפשיה באיסקריא דמכותא אמר איכא דאתי דאמר לי מילתא דבי רבי חייא ורבי אושעיא ולא פשיטנא ליה ממתניתין נפילא מאסקריא וטבענא׃

    12אתא ההוא סבא תנא ליה האומר תנו שקל לבני בשבת וראוין ליתן להם סלע נותנין להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל׃

    13אמר ליה הא מני?

    Tosafot

    אמר רב נחמן ינחם כתיב - ואע"ג דקרינן ינחם מ"מ דרשינן הכי מדלא כתיב מנחם דליכא למיטעי וכתיב ינחם דאיכא למיקרי ינחם אע"ג דלא קרינן הכי איכא למדרש שהמתנחם מושיבין בראש לנחמו ופירוש הקונטרס דחוק:

    אמר רבא הלכתא כו' - לעיל (כתובות דף נא.) פירשנו דבזה"ז כולהו ממטלטלי:

    המשליש מעות לבתו - פירש בקונט' והיא אומרת נאמן עלי לאחר שנשאת לא דק דבגמ' מסקינן דליכא בין ר"מ ובין ר' יוסי אלא גדולה מן האירוסין:

    אילימא קטנה מן הנשואין איכא בינייהו - פירוש אף קטנה מן הנשואין אבל הא ודאי דגדולה מן האירוסין נמי איכא בינייהו דלר"מ יעשה שליש מה שהושלש בידו ולר' יוסי הרשות בידה כדתנן במתני':

    קטנה דלאו בת זביני היא - וליכא למימר דסיפא איצטריך לקטנה מן הנשואין דאפילו מן הנשואין לא תמכור דאם כן הוה ליה למיתני בהדיא אבל קטנה אפילו מן הנשואין לא תמכור אבל לר"מ דמוקמא למתני' בחסורי מיחסרא אתי שפיר דקאי אבד"א כו' דמדבר בהדיא בנשואין:

    הא מני ר' מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת - אבל לרבי יוסי לית ליה ותימה אי לית ליה למה ליה למימר לא יהא אלא שדה ולמיתלי טעמא בהאי תיפוק ליה משום דלית ליה מצוה לקיים דברי המת ושמא לדבריו דרבי מאיר קאמר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר רבא הלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין למזוני בין לפרנסה - כבר כתבתי למעלה דוקא בנוטלת עישורא נכסי, אבל היכא דאמידניה אפילו ממטלטלי, ומזוני לעולם ממקרקעי ולא ממטלטלי. ומיהו רבנן בתראי תקינו מטלטלי בין לכתובה בין למזונות כמו שכתב רבנו אלפסי ז"ל בהלכות. והני מילי בנכסים מרובים, אבל בנכסים מועטים אלו ואלו נזונים, ולא אמרינן בכי הא הבנות נזונות והבנים יחזרו על הפתחים כמו שכתב רבנו אלפסי ז"ל בהלכות בריש פרק מי שמת (בבא בתרא סה, א מדפי הרי"ף), ופרנסה דליתיה מתנאי כתובה לא שקלא ממטלטלי, וכדקיימא קיימא בשבאה ליטול עישור נכסים, וכן כתוב בהלכות.

    קיימא לן דבת בעלת חוב דאחי הויא, ונוטלת מהן מבינונית ובלא שבועה - והיכא דאיכא בן ואלמנה ובת, ואלמנה תובעת כתובה או מזונות ובת תובעת פרנסתה, אלמנה קודמת דהויא לה בעלת חוב דאבא ובת בעלת חוב דאחי. והא דגרסי בירושלמי בפרק מי שהיה נשוי (במכילתין פ"י ה"א) פרנסה וכתובה פרנסה קודמת, דההיא בכתובת בנין דיכרין קא מיירי, משום דשויוה רבנן כירושה, וכשם שנוטלת במקום בנים כך נוטלת במקום כתובת בנין דכרין. והיכא דבת תובעת מזונות ואלמנה תובעת כתובה ואיכא מקרקעי, ודאי אלמנה קודמת, דהא איכא דין קדימה במקרקעי. אלא אפילו היכא דליכא אלא מטלטלי דלית בה דין קדימה לדעת רבנו אלפסי ז"ל כמו שכתב לקמן בפרק הכותב (כתובות מה, א מדפי הרי"ף), מכל מקום כתובה קודמת משום דזו וזו מתקנת אחרונים יש להן מן המטלטלין, וכי תקינו רבנן כעין דאורייתא תקנו וכמו שכתובה קודמת למזון הבנות במקרקעי מן הדין, כך יש לה שתקדים למנין הבנות במה שתקנו להם הגאונים ז"ל. וכן דעת הראשונים ז"ל.

    וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה מעכשיו - ואם תאמר, והא קיימא לן (ב"ב קנה, א) ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים, כבר נשמר רש"י ז"ל בפירושו, שפירש: לא יהא אלא שקנה לה שליש השדה אלו רצתה למוכרה אחר כך הרי היא מכורה מעכשיו. פירוש לפירושו, שאין זה נכסי האב אלא מעות של אב, ואף על פי שקנו מהן קרקע אינו אלא כקרקע דעלמא. אבל הראב"ד ז"ל דלא אמרינן למכור בנכסי אביו אלא בקרקע שהיא ירושה לו מאביו, אבל הכא בתו אינה אלא כמקבלת מתנה. וכן נראה מדברי ר"ח (ועי' רשב"א ב"ב שם, שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתצח, וח"ב סי' רמו).

    מתני' - המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן עלי בעלי יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי רבי מאיר. פירוש: משום מצוה לקיים דברי המת כדאיתא בגמרא, אמר ר' יוסי לא יהא אלא שדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה מעכשיו. ואסיקנא דבגדולה מן הארוסין פליגי, ר' מאיר סבר אף על פי שהיא גדולה ומעשיה קיימין בעלמא, הכא משום מצוה לקיים דברי המת יעשה שליש מה שהושלש בידו. ור' יוסי סבר כיון שהיא גדולה מיד נתרוקנה זכות הנכסים לבת ומוכרת ונותנת וקיים, אבל בעודה קטנה לא משום דאין מעשה קטנה כלום, אבל גדולה מן הנשואין לכולי עלמא מוכרת ונותנת וקיים, ואפילו לר' מאיר, לפי שלא עלה על דעת האב להעמיד עליה שליש אלא עד שעת נשואין, אבל משנשאת והיא גדולה לא. והלכך בעודה קטנה לכולי עלמא אין מעשה קטנה כלום בין מן הארוסין בין מן הנשואין, וגדולה מן הנשואין שומעין לה, בגדולה מן הארוסין פליגי, וקיימא לן כרבא אמר ר' נחמן דפסקי כר' מאיר, ויעשה שליש מה שהושלש בידו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 69b

    Ketubot 69b. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 383 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 69b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026