Talmud Builders

    Ketubot 46a

    Back to index

    English translation — Ketubot 46a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Pappa said: What of the statement that is taught there, in the baraita , that it is only if he had intercourse with her that he is flogged? It is referring to the money of the fine. The Gemara asks: And does one call monetary payment flogging? The Gemara answers: Yes, and we learned in a baraita : One who says: Half my valuation is upon me, he gives half his valuation, in accordance with the sum fixed by the Torah according to sex and age (see Leviticus 27:2–3). Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: He is flogged and gives his full valuation. The Sages inquired: Why is he flogged? What transgression did he commit? Rav Pappa said: He is flogged by having to pay a full valuation. This proves that monetary payment can be referred to as flogging.

    2The Gemara clarifies: What is the reason of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? It is a rabbinic decree in the case of one who vows to donate half of his valuation, due to a case where one vowed the valuation of half of himself. And one who vows to donate the valuation of half of himself has effectively vowed to donate the valuation of a limb upon which his life depends, e.g., his head or heart, in which case it is as though he vowed to donate his entire valuation. Consequently, even one who vows to donate half of his valuation must donate his entire valuation.

    3§ The Gemara continues to discuss the halakhot of the defamer. The Sages taught the following baraita , based upon the following verses: “And the Elders of that city shall take the man and chastise him. And they shall fine him a hundred shekels of silver, and give them to the father of the young woman” (Deuteronomy 22:18–19). “And they shall fine [ ve’anshu ] him”; this is referring to money. “And chastise him”; this is referring to flogging.

    4The Gemara asks: Granted, with regard to the phrase “and they fine [ ve’anshu ] him,” although the word ve’anshu can refer to any punishment, in this case it is referring to money, as it is written: And they shall fine him a hundred shekels of silver, and give them to the father of the young woman. However, with regard to the statement of the baraita that: “And chastise him”; this is referring to flogging, from where do we derive this?

    5Rabbi Abbahu said: We learned the meaning of the word chastise in the case of a defamer by verbal analogy from the word chastise stated in the verse “if a man have a stubborn and rebellious son [ ben ], that will not listen to the voice of his father or the voice of his mother, and though they chastise him, will not listen to them” (Deuteronomy 21:18). And the implication of the word chastise in that verse is derived from the word son that appears in the same verse. And the implication of the word son [ ben ] with regard to a rebellious son is derived from the word bin in the verse “Then it shall be if the wicked man deserve [ bin ] to be flogged” (Deuteronomy 25:2).

    6The Gemara asks: From where do we derive the warning, i.e., the prohibition that serves as the source for the flogging for a defamer? Rabbi Elazar says that the prohibition is derived from the verse “You shall not go up and down as talebearer” (Leviticus 19:16). Rabbi Natan says that it is derived from: “Then you shall keep yourself from every evil thing [ davar ra ]” (Deuteronomy 23:10), which is expounded to mean dibbur ra , evil speech.

    7The Gemara asks: And what is the reason that Rabbi Elazar did not state that it is derived from this verse quoted by Rabbi Natan? The Gemara answers: He requires that verse for the statement of Rabbi Pineḥas ben Yair, as it was taught: “Then you shall keep yourself from every evil thing”; from here Rabbi Pineḥas ben Yair said: A person should not think impure thoughts by day and thereby come by night to the impurity of an emission.

    8The Gemara asks the reverse question: And what is the reason that Rabbi Natan did not state that it is derived from that verse cited by Rabbi Elazar? The Gemara answers: Rabbi Natan explains that verse, which includes the term talebearer [ rakhil ], as a warning to the court that it should not be soft to [ rakh la ] this litigant and harsh to that one, but it must treat both sides as equals.

    9§ The Gemara cites another statement that deals with a defamer: If the husband did not say to witnesses: Come and testify for me that my wife committed adultery, but they testify for him of their own accord and are subsequently discovered to be liars, the husband is not flogged and does not give the one hundred sela , as he did not harm her. She and her conspiring witnesses are brought early to the place of stoning.

    10The Gemara asks: Does it enter your mind to say that she and her conspiring witnesses are stoned? If she is liable to be stoned, they are not conspiring witnesses, and conversely, if they are conspiring witnesses, they are stoned and she is exempt. Rather, this must mean: Either she or her conspiring witnesses are brought early to the place of stoning. If they were telling the truth, she is stoned. If they conspired and offered false testimony, they are liable to be stoned.

    11The Gemara infers from the baraita that the reason the husband is not flogged or fined is that the husband did not tell them to testify, but if he told them to testify, although he did not hire them but merely persuaded them to testify that his wife had committed adultery as a betrothed woman, he is flogged and must pay the fine. This serves to exclude the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: The husband is liable to the punishments of a defamer only if he hired witnesses.

    12The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Yehuda? Nowhere does the Torah explicitly state that the husband hired false witnesses. The Gemara answers that Rabbi Abbahu said: It is derived by a verbal analogy between the term placing, written with regard to a defamer, and the term placing, written with regard to the prohibition against charging interest. It is written here, with regard to a defamer: “And he place wanton charges against her” (Deuteronomy 22:14), and it is written there: “Neither shall you place upon him interest” (Exodus 22:24). Just as below, with regard to interest, the verse is referring to money, so too here, in the case of a defamer, it is referring to money, thereby indicating that the husband paid money in order to substantiate his false accusation.

    13Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rav Yosef Tzidoni likewise taught in the school of Rabbi Shimon ben Yoḥai: It is derived from the verbal analogy between the term placing, written with regard to a defamer, and the term placing, written with regard to the prohibition against charging interest.

    14Rabbi Yirmeya raised a dilemma: According to the opinion of Rabbi Yehuda, if the husband hired the false witnesses with land instead of money, what is the halakha ? If he hired them with less than the value of a peruta , what is the halakha ? If he hired both witnesses with a peruta , what is the halakha ? Since this halakha is derived from the case of interest, perhaps, like the prohibition against charging interest, it applies only with regard to money, rather than land, and only with money that is greater than the value of a peruta .

    15Similarly, Rav Ashi raised a dilemma concerning a defamer: If he defamed his wife with regard to their first marriage, what is the halakha ? In other words, if a man married a woman, divorced her, remarried her, and subsequently defamed her by claiming that she had committed adultery during the period of betrothal before their first marriage, what is the halakha ? Similarly, if he performed levirate marriage and then defamed her with regard to his brother’s marriage to her, what is the halakha ?

    16The Gemara comments: Resolve at least one of these dilemmas, as Rabbi Yona taught that the verse “And the father of the young woman shall say to the Elders: I gave my daughter to this man” (Deuteronomy 22:16) serves to emphasize: I gave her to this man and not to the yavam , i.e., the brother of the original husband. Consequently, if one defames his yevama with regard to her original marriage to his brother, the unique halakhot of defamation do not apply.

    17§ In the course of the previous discussion, the Gemara mentioned a dispute between the Rabbis and Rabbi Eliezer ben Ya’akov. The Gemara asks: What is the opinion of the Rabbis and what is the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, referred to above (45b)? As it is taught in a baraita : How does the case of defamation proceed? It involves a situation where the husband came to the court and said to the father: So-and-so, I have not found indications of your daughter’s virginity. If there are witnesses who testify that she committed adultery under his authority, i.e., while betrothed to him, she has a marriage contract of one hundred dinars.

    18The Gemara interrupts its citation of the baraita , as this last statement is very surprising: If there are witnesses who testify that she committed adultery under his authority, does she have a marriage contract of one hundred dinars? She is punished by stoning. The Gemara explains that this is what the tanna said: If there are witnesses who testify that she committed adultery under his authority, she is liable to receive the punishment of stoning. However, if she engaged in licentious sexual relations at the outset, before her betrothal, when she was still a single woman, she is merely guilty of deceiving her husband with regard to her virginity, and therefore she has a marriage contract of one hundred dinars, which is the standard marriage contract of a non-virgin.

    19The Gemara resumes its quotation of the baraita : If it was discovered that the bad name is not a bad name, i.e., the husband’s accusation was false, he is flogged and gives her father one hundred sela , whether he had intercourse with her or whether he had not had intercourse with her. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: These matters were stated only in a case where he had intercourse with his wife before defaming her. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, this is as it is written: “If a man take a wife and go in unto her” (Deuteronomy 22:13), and: “And when I came near to her, I did not find in her the tokens of virginity” (Deuteronomy 22:14), as both expressions refer to sexual intercourse.

    20However, according to the opinion of the Rabbis, what is the meaning of the phrases “and go in unto her,” and “and when I came near to her,” if the couple never engaged in intercourse? The Gemara explains that, according to the Rabbis, “and go in unto her” is referring to the wanton charges the husband leveled against his wife; “and when I came near to her” means that he came near with words, not intercourse.

    21The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, this is as it is written: “I did not find in your daughter the tokens of virginity” (Deuteronomy 22:17), as Rabbi Eliezer ben Ya’akov claims that the husband had relations with her and discovered that she was not a virgin. However, according to the opinion of the Rabbis, what is the meaning of “I did not find in your daughter the tokens of virginity,” if they did not have intercourse? The Gemara answers: The Rabbis explain that he means: I did not find for your daughter the fitness of virginity, i.e., I have discovered that she was unfaithful.

    22The Gemara asks further: Granted, according to the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, this is as it is written that the father replies: “And these are the tokens of my daughter’s virginity” (Deuteronomy 22:17). He presents a cloth that proves she was a virgin, in opposition to the husband’s claim. However, according to the opinion of the Rabbis, what is the meaning of “And these are the tokens of my daughter’s virginity”? The Rabbis answer that the father means: And these are the proofs of the fitness of my daughter’s virginity, i.e., he either brings witnesses to counter the testimony of the husband’s witnesses or provides some other proof that his daughter was a virgin at the time of her marriage.

    23The Gemara poses yet another question on the same lines: Granted, according to the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, this is at it is written: “And they shall spread the garment” (Deuteronomy 22:17). The father brings the sheet on which the couple had intercourse and shows that it is stained with blood. However, according to the opinion of the Rabbis, who claim that a husband can defame his wife even if they have not engaged in intercourse, what is the meaning of the phrase “And they shall spread the garment [ hasimla ]”?

    24Rabbi Abbahu said that the Rabbis interpret this expression as follows: They shall spread, i.e., examine, that which he placed against her [ sam la ]. In other words, they cross-examine the witnesses who testified against her, as it is taught in a baraita : “And they shall spread the garment”; this teaches that the witnesses of this husband come forward, and likewise the witnesses of that father come forward, and the court clarifies the matter like a new garment. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The matters are as they are written, i.e., the verse refers to an actual cloth.

    25§ Rabbi Yitzḥak bar Rav Ya’akov bar Giyyorei sent a message from Eretz Yisrael to Babylonia in the name of Rabbi Yoḥanan: Although we have not found in the entire Torah that any verse distinguishes between sexual intercourse in a typical manner and sexual intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, with regard to flogging or any other punishment. However, in the case of the defamer, the Torah does distinguish in this manner, as the husband is obligated to pay the fine only if he had intercourse with his wife, even it was in an atypical manner, and he defames her by claiming that she had previously had intercourse in a typical manner with someone else.

    26The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this ruling of Rabbi Yoḥanan? If it is in accordance with the opinion of the Rabbis, the husband should be liable even if he did not have intercourse with his wife. If it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רב פפא אמרלעולם מלקות ממש ומאי בעל לוקה לא בעל אינו לוקה דקאמר בהך ברייתא ממון דמאה סלע קאמר:

    חצי ערכולפי שניו דערך קצוב בפרשה לפי השנים:

    גזירה חצי ערכודמשמע חצי ערך שלם שקצוב לו לפי שנים:

    אטו ערך חציועלי והאומר ערך חציו עלי או ערך ראשי או לבי עלי נותן ערך שלם דהוה ליה מעריך אבר שהנשמה תלויה בו וגבי ערכין כתיב (ויקרא כ״ז:ב׳) בערכך נפשות שהמעריך אבר שהנשמה תלויה בו נותן קצבה שנתנה בו תורה:

    ויסרו מויסרו ויסרו מבןכתיב הכא ויסרו אותו וכתיב גבי סורר ומורה ויסרו מה להלן בן עמו אף כאן בן עמו והיינו ויסרו דהכא מויסרו דהתם וההוא ויסרו דהתם מבן שעמו דלגמריה לבן שעמו על ויסרו דהכא והדר יליף בן דאייתינן הכא מבן והיה אם בן הכות מה התם מלקות אף הכא מלקות:

    ונשמרת מכל דבר רעוכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:

    לכדרבי פנחסבמסכת עבודה זרה:

    שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילהדסמיך ליה כי יהיה בך איש וגו':

    רך לזהורכיל לשון רך לי תהיה:

    לא אמר לעדיםהמעידים על זנותה:

    שכרן בקרקעלרבי יהודה מהו כיון דמרבית גמר כסף או אוכל בעינן דהוו מטלטלין כדכתיב לענין רבית או דלמא לממון הוא דגמר ג"ש ואפי' מקרקעי:

    על נשואין הראשוניםכנסה ולא הוציא ש"ר וגרשה והחזירה ואחר כך מוציא שם רע לא מצאתי בתולים לנישואין קמאי:

    ולא ליבםאין יבם שהוציא שם רע על נישואי אחיו בכלל פרשה זו לטעון טענת בתולים איפשיטא ליה בעיא בתרייתא:

    זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנהקסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה:

    כשרי בתוליםעדים שיזימו או יכחישו את אלו ויכשירו את בתך לבתולה גמורה:

    כשרי בתולי בתיעדים המזימין את עדיו:

    שלא מצינו שחלק הכתובמשכבי אשה כתיב [ויקרא יח] שני משכבותיה שוין לכל משפט עריות:

    במוציא שם רע חלקשאם הביא עדים שנבעלה ארוסתו שלא כדרכה ונמצאו זוממין אינו נותן מאה סלע דלא מצאתי בתולים כתיב במקום בתולים:

    אינו חייב עד שיבעול שלא כדרכה ויוציא שם רע בכדרכהכלומר כשבעל נאמרו דברים ובעילתו אפילו היא שלא כדרכה כי היכי דלא חלק בשאר עונשין אבל ביאה של זנות שהוא מוציא לעז עליה צריך שיאמר על ביאה כדרכה ולקמן מפרש לה:

    כתובות 46 עמוד א

    1רב פפא אמר: מאי ״בעל לוקה״ דקתני התם ממון. וקרי ליה לממון מלקות? אין, והא תנן: ״האומר חצי ערכי עלי״ נותן חצי ערכו. רבי יוסי בר' יהודה אומר: לוקה ונותן ערך שלם לוקה אמאי אמר רב פפא לוקה בערך שלם׃

    2מאי טעמא גזירה חצי ערכו אטו ערך חציו וערך חציו הוי ליה אבר שהנשמה תלויה בו׃

    Baraita

    3ת"ר (דברים כב, יט) וענשו אותו זה ממון (דברים כב, יח) ויסרו זה מלקות׃

    4בשלמא וענשו זה ממון דכתיב ״וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה אלא ויסרו זה מלקות מנלן״׃

    5א"ר אבהו למדנו יסרו מיסרו ויסרו מבן ובן מבן (דברים כה, ב) והיה אם בן הכות הרשע׃

    6אזהרה למוציא שם רע מנלן ר' אלעזר אמר (ויקרא יט, טז) מלא תלך רכיל רבי נתן אומר (דברים כג, י) מונשמרת מכל דבר רע׃

    7ורבי אלעזר מאי טעמא לא אמר מהאי ההוא מיבעי ליה לכדר' פנחס בן יאיר ונשמרת מכל דבר רע מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה׃

    8ור' נתן מאי טעמא לא אמר מהאי ההוא אזהרה לב"ד שלא יהא רך לזה וקשה לזה׃

    9לא אמר לעדים בואו והעידוני והן מעידים אותו מאליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלעים היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה׃

    10היא וזוממיה סלקא דעתך אלא או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה׃

    11טעמא דלא אמר להו הא אמר להו אע"ג דלא אגרינהו לאפוקי מדר' יהודה דתניא רבי יהודה אומר אינו חייב עד שישכור עדים׃

    12מ"ט דר' יהודה אמר ר' אבהו אתיא שימה שימה כתיב ״הכא (דברים כב״, יד) ושם לה עלילות דברים וכתיב ״התם (שמות כב״, כד) לא תשימון עליו נשך מה להלן ממון אף כאן ממון׃

    13אמר רב נחמן בר יצחק וכן תני רב יוסף צידוני בי רבי שמעון בן יוחאי אתיא שימה שימה׃

    14בעי רבי ירמיה שכרן בקרקע מהו בפחות משוה פרוטה מהו שניהם בפרוטה מהו׃

    15בעי רב אשי הוציא שם רע על הנישואין הראשונים מהו על נשואי אחיו מהו׃

    16פשוט מיהא חדא דתני ר' יונה (דברים כב, טז) את בתי נתתי לאיש הזה לזה ולא ליבם׃

    17מאי רבנן ומאי ר' אליעזר בן יעקב, דתניא כיצד הוצאת שם רע בא לבית דין ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה׃

    18אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה בת סקילה היא הכי קאמר אם יש עדים שזינתה תחתיו בסקילה זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה׃

    19נמצא ששם רע אינו שם רע הוא לוקה ונותן מאה סלע בין בעל ובין לא בעל רבי אליעזר בן יעקב אומר לא נאמרו דברים הללו אלא כשבעל בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב ״(דברים כב״, יג) ובא אליה ואקרב אליה׃

    20אלא לרבנן מאי ובא אליה ואקרב אליה ובא אליה בעלילות ואקרב אליה בדברים׃

    21בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב ״לא מצאתי לבתך בתולים אלא לרבנן מאי לא מצאתי לבתך בתולים לא מצאתי לבתך כשרי בתולים״׃

    22בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב ״ואלה בתולי בתי אלא לרבנן מאי ואלה בתולי בתי ואלה כשרי בתולי בתי״׃

    23בשלמא לר"א בן יעקב היינו דכתיב ״ופרשו השמלה אלא לרבנן מאי ופרשו השמלה״׃

    24אמר רבי אבהו פרשו מה ששם לה כדתניא ופרשו השמלה מלמד שבאין עדים של זה ועדים של זה ובוררין את הדבר כשמלה חדשה רבי אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבן שמלה ממש׃

    25שלח רבי יצחק בר רב יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן אע"ג שלא מצינו בכל התורה כולה שחלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה למכות ולעונשין אבל מוציא שם רע חלק אינו חייב עד שיבעול שלא כדרכה ויוציא שם רע כדרכה׃

    26כמאן אי כרבנן אף על גב דלא בעל אי כר' אליעזר בן יעקב׃

    Tosafot

    אתיא שימה שימהנראה דלאו ג"ש גמורה היא מדבעי בסמוך שכרן בקרקע או בפחות משוה פרוטה מהו אף ע"ג דאין רבית בקרקע אלא דווקא דומיא דכסף ואוכל ולא בפחות משוה פרוטה מדאמר בריש איזהו נשך (ב"מ דף סא. ושם) למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו ברבית לאו באונאה ואם יש רבית בפחות משוה פרוטה הא איצטריך לאו ברבית לפחות משוה פרוטה והנך נמי לא ילפינן מיניה דמה לרבית שכן ישנה בפחות משוה פרוטה והא דאמר בערכין (דף לא. ושם) גבי בתי ערי חומה רבית הוא אלא שהתורה התירתו התם חשיב ריבית לפי שעומד בבית בשכר המתנת מעותיו אבל אם אדם לוה שדה שאם שטפה נהר יפרע לו שדה וחצי או עשר גפנים טעונות פגין או בוסר בי"א דלכולי עלמא כקרקע דמיא לשבועה ולכל דבר שמא כי האי גוונא לא הוי רבית בקרקע:

    בשלמא לר"א בן יעקב היינו דכתיב ופרשו השמלהתימה דע"כ בשיש עדים שזינתה איירי דמשום שלא ימצאו על השמלה דם בתולים אין להורגה א"כ מה תועלת יש בפרישת השמלה דפשיטא דלא מיתכחשי עדים בשביל כך דיש לתלות שהנואף הטה וי"ל דסבר דלא מיחייב אלא אם כן העיז פניו לשנות הידוע שמחציף להראות השמלה בלא בתולים לבית דין ונמצא שקרן שהיא מלאה דם:

    דברים ששם להלא מלשון שמלה דריש דהא מפרש בברייתא דמייתי שמלה כשמלה חדשה אלא לישנא דקרא נקט ושם לה עלילות דברים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו ופרשו השמלההקשה הראב"ד ז"ל. והלא הוצאת שם רע אינו אלא בעדים, ובמקום עדים פרישת שמלה מאי עבידתא, אטו בפרישת השמלה מכחישים את העדים. ותירץ, דלא באו המקראות אלא להראות שנבעלה, ויביא האב השמלה כדי לחזק טענתו ולחזק עדות המזימין עדות הבעל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 46a

    Ketubot 46a. The full printed text of this folio side — 26 numbered segments, about 579 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רב פפא אמר לעולם מלקות ממש ומאי בעל לוקה לא בעל אינו לוקה דקאמר בהך ברייתא ממון דמאה סלע קאמר:

    חצי ערכו לפי שניו דערך קצוב בפרשה לפי השנים:

    גזירה חצי ערכו דמשמע חצי ערך שלם שקצוב לו לפי שנים:

    אטו ערך חציו עלי והאומר ערך חציו עלי או ערך ראשי או לבי עלי נותן ערך שלם דהוה ליה מעריך אבר שהנשמה תלויה בו וגבי ערכין כתיב (ויקרא כ״ז:ב׳) בערכך נפשות שהמעריך אבר שהנשמה תלויה בו נותן קצבה שנתנה בו תורה:

    ויסרו מויסרו ויסרו מבן כתיב הכא ויסרו אותו וכתיב גבי סורר ומורה ויסרו מה להלן בן עמו אף כאן בן עמו והיינו ויסרו דהכא מויסרו דהתם וההוא ויסרו דהתם מבן שעמו דלגמריה לבן שעמו על ויסרו דהכא והדר יליף בן דאייתינן הכא מבן והיה אם בן הכות מה התם מלקות אף הכא מלקות:

    ונשמרת מכל דבר רע וכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:

    לכדרבי פנחס במסכת עבודה זרה:

    שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה דסמיך ליה כי יהיה בך איש וגו':

    11 more comments on this page.

    Rashi on Ketubot 46a · Sefaria

    Tosafot

    אתיא שימה שימה נראה דלאו ג"ש גמורה היא מדבעי בסמוך שכרן בקרקע או בפחות משוה פרוטה מהו אף ע"ג דאין רבית בקרקע אלא דווקא דומיא דכסף ואוכל ולא בפחות משוה פרוטה מדאמר בריש איזהו נשך (ב"מ דף סא. ושם) למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו ברבית לאו באונאה ואם יש רבית בפחות משוה פרוטה הא איצטריך לאו ברבית לפחות משוה פרוטה והנך נמי לא ילפינן מיניה דמה לרבית שכן ישנה בפחות משוה פרוטה והא דאמר בערכין (דף לא. ושם) גבי בתי ערי חומה רבית הוא אלא שהתורה התירתו התם חשיב ריבית לפי שעומד בבית בשכר המתנת מעותיו אבל אם אדם לוה שדה שאם שטפה נהר יפרע לו שדה וחצי או עשר גפנים טעונות פגין או בוסר בי"א דלכולי עלמא כקרקע דמיא לשבועה ולכל דבר שמא כי האי גוונא לא הוי רבית בקרקע:

    בשלמא לר"א בן יעקב היינו דכתיב ופרשו השמלה תימה דע"כ בשיש עדים שזינתה איירי דמשום שלא ימצאו על השמלה דם בתולים אין להורגה א"כ מה תועלת יש בפרישת השמלה דפשיטא דלא מיתכחשי עדים בשביל כך דיש לתלות שהנואף הטה וי"ל דסבר דלא מיחייב אלא אם כן העיז פניו לשנות הידוע שמחציף להראות השמלה בלא בתולים לבית דין ונמצא שקרן שהיא מלאה דם:

    דברים ששם לה לא מלשון שמלה דריש דהא מפרש בברייתא דמייתי שמלה כשמלה חדשה אלא לישנא דקרא נקט ושם לה עלילות דברים:

    Tosafot on Ketubot 46a · Sefaria

    Rashba

    בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו ופרשו השמלה הקשה הראב"ד ז"ל. והלא הוצאת שם רע אינו אלא בעדים, ובמקום עדים פרישת שמלה מאי עבידתא, אטו בפרישת השמלה מכחישים את העדים. ותירץ, דלא באו המקראות אלא להראות שנבעלה, ויביא האב השמלה כדי לחזק טענתו ולחזק עדות המזימין עדות הבעל.

    Rashba on Ketubot 46a · Sefaria

    Ritva

    אתיא שימה שימה, פירש דלהאי שני קרא וכתב הכא ושם לה עלילות דברים כלומר הוצאת ש"ר הבאה ע"י שימת ממון:

    בעי ר' ירמיה שמין בקרקע פחות משוה פרוטה מאי פי' רש"י ז"ל שכרן בקרקע מהו כיון דמרבית גמר כסף או אוכל דפרי' דהוה מטלטלין כדכתיב לענין רבית או דלמא לממון הוא דגמרינן ג"ש ואפילו מקרקע ומכאן למדו בתוספת שהנותן קרקע (בבית) [רבית] מלוה אין בו משום רבית דאורייתא ואע"ג דכתיב בכל דבר אשר ישך ההוא לרבות כל מטלטלין הדומים לפרט אבל לא עבדים וקרקעות והא דאמר בעירכין גבי בתי ערי חומה הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתו התם משום דזוזי דזביני חשיב כהלוואה ופירי דאכל הוה שכר מעותיו וכי אמרינן השתא בנותן קרקע בשכר מעותיו וכן למדו מכאן דפחות משוה פרוטה אין בו משום רבית דאורייתא וכן נראה מה שאמרו בריש איזה נשך למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו ברבית ואי איתא הא בעינן לאו ברבית בפחות משוה פרוטה שאינו בגזל אלא ודאי כדאמרן ומיהו ברבית דרבנן אפילו בקרקע ובפחות מש"פ דרבנן בכל מילי גזור:

    הוציא ש"ר על הנשואין הראשונים מהו פי' כגון שכנסה ולא הוציא שם רע וגרשה והחזירה ואח"כ הוציא ש"ר לא מצאתי בתולים לנשואים הראשונים וכן פירש רש"י ז"ל להכי דייק לישנא דהוציא ש"ר על הנשואין הראשונים ודכוותה איכא לפרושי אידך דמייתי בהדיא על נשואי אחיו מהו שכנסה אחיו ומת בלא בנים ויבמה זו שהוציא ש"ר כי זנתה תחת אחיו ולא מצא אחיו בתולים דאלו בשטען הוא לא מצא בתולים לא חשיב ש"ר על הנשואין אחיו, ויש מקשים על נשואי אחיו מאי קמבעיא ליה דהא לא ואקרב אליה, ויש אומרים דמבעי' ליה למ"ד ואקרב אליה בדברים והא דתני ר' יונה את בתי נתתי לאיש הזה ולא ליבם אליבא דידיה הוא ודלא כר"א:

    בשלמא לר"א היינו דכתיב ופרשו את השמלה הקשו בתוס' שמלה זו מה טיבו לר"א דאי איכא עדים שזנתה אע"ג דאיכא דם מקטלה דדלמא דם ממקום אחר הוא ואי ליכא עדים כי ליכא דם בשמלה לאו מקטלה דלמא ראה ואבד, ותרצו תוספת דאפ"ה מהני שמלה לחוצפה דבעל וחוצפה דעדי' ולא קנסו הכתוב אלא היכא דאיכא חוצפה טובא ויש שפירש בשלמא לר"א היינו דכתיב שמלה כלומר שראו לשמלה ומסתמא עביד הכי לתת הוכח' לדבריו ואע"פ שהוא עיקר הדין, דברים ששם לה, פירוש לאו דריש הכי לשון שם לה שזה דבוק הוא ועוד דהא קתני בברייתא כשמלה חדשה אלא לישנא בעלמ' נקיט משום דכתיב ושם לה עלילות דברים ודריש ופירשו לשון ופרשו שפרשו ובררו דברים ששם לה כשמלה חדשה, דברים ככתבן יש שפירש דלא נכתבן אלא שראו לכך דאיירי כשבעל ובירושלמי פירוש נכתבן ממש שהבעל טוען טענת בתולים ובאו עדים וכל הפרשה ככתבן:

    Ritva on Ketubot 46a · Sefaria

    Meiri

    ולענין ערכין האומר חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו אבל אם אמר ערך חציי עלי נותן ערך כלו שאי איפשר לינטל חציו ויחיה והרי אם נדר ערך אבר אחד כל שהוא אבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כלו אבל אם אמר ערך ידי עלי אינו נותן כלום הואיל ואינו אבר שהנשמה תלויה בו עד שיאמר דמי ידי עלי כמו שיתבאר במקומו:

    מוציא שם רע שלא אמר לעדים בואו והעידוני אלא שבאו מאליהם כששמעו אותו מערער ואומר שלא מצא בתולים והעידו שזינתה תחתיו והוזמו הן נהרגין והוא פטור מן הקנס ומן המלקות הא כל שאמר להם הוא שיבואו ויעידו חייב אע"פ שלא שכרן:

    קדש וגירש וחזר וקידש והוציא שם רע והביא עדים שזינתה תחתיו בקדושין הראשונים ונמצאו זוממין הן נהרגין והוא פטור מן הקנס ומן המלקות וכן אם כנס את יבמתו הארוסה והוציא שם רע עליה והביא עדים שזינתה תחת אחיו והוזמו הם נהרגין והוא פטור שכל שזינתה מקודם אירוסין פטורה מכלום אלא שאין לה כתבה שכל שכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום כמו שהתבאר:

    אע"פ שביארנו שאין דין הוצאת שם רע נאמר אלא כשבעל ולשיטה זו איפשר לפרש ופרשו את השמלה שמלה ממש וכן אלו בתולי בתי בתולים ממש ר"ל הדמים והחבורה הנמצאת וכן שבסוגיא זו פירשום ככתבם לדעת ר' אליעזר שאנו פוסקים כמותו מכל מקום נראין הדברים שדרך משל הוא ר"ל שיהיו נושאים ונותנים בסתרי הדברים עד שיהא ברור להם כשלמה חדשה וכן אלה בתולי בתי רמז לעדים המזימים:

    אע"פ שלא מצינו בכל התורה שחלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה לענין הוצאת שם רע אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע עד שיוציא שם רע אחר שיבעול כדרכה ויוציא שם רע בביאה כדרכה אבל אם בא עליה שלא כדרכה הרי הוא כמוציא שם רע בלא ביאה שאין בו לא קנס ולא מלקות כמו שביארנו אלא שמכין אותו מכת מרדות:

    Meiri on Ketubot 46a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה בשלמא לראב"י כו' וי"ל דסבר דלא מחייב אלא א"כ העיז כו' עכ"ל ר"ל דאיירי שהוכחשו העדים ע"י כיחוש גמור או שהוזמו אלא דגזירת הכתוב הוא דאפילו הכי לא מיחייב הבעל אא"כ העיז פניו כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Ketubot 46a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה אתיא שימה שימה כו' מראמר בריש איזהו נשך וכו' הא ראצטריכו התוס' להביא ראיות מעלמא דאין רבית בקרקע ובפחות משוה פרוטה ולא דייקי לה משמעתין דאי יש רבית בקרקע ובפחות משוה פרוטה א"כ מאי בעי ר' ירמיה הכא שכרן בקרקע וכו' י"ל דאשמעתין איכא לתרץ דלעולם איכא רבית בקרקע דמרבינן לה מכל דבר אשר ישך כדאיתא בריש איזהו נשך ומבעיא ליה דלמא שאני התם דמשום דחומרא דרבית הוא א"ד הואיל וילפינן מוציא ש"ר מהתם לרבי יהודה לא שנא וכן צ"ל ע"כ לתנא דברייתא דס"ל דיש רבית בקרקע כמו שמביא הב"י בטוד י"ד סי' קכ"א גם מדברי התוס' כאן משמע דמספקא להו מדכתבו בסוף דבור זה שמא בכהאי גוונא לא הוי רבית בקרקע:

    בא"ד אבל אם אדם לוה שדה שאם שטפה וכו' צ"ל הא דכתבו שאם שטפה ולא כתבו סתם שאם הלוה שדה וכו' משום דלא שייך הלואה בדבר המוחזר בעין אלא לשון שאלה ובשאלה אין איסור רבית כ"א בהלואה:

    Maharam on Ketubot 46a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    ת"ר וענשו אותו זה ממון כו' ואיכא למידק אמאי הפך סדריה דקרא דכתב ויסרו קודם וענשו. ועוד מאי אתא לאשמועינן במאי דקאמר וענשו אותו זה ממון והא מקרא מלא הוא דכתיב וענשו אותו מאה כסף. ועוד מאי קאמר בשלמא וענשו זה ממון וכו' מאי דוחקיה פשיטא דהכי כתיב ונ"ל דמאי דכתיב וענשו אותו מאה כסף וכו' מצינו לפרושי דה"ק וענשו אותו ומהו עונשו שיתן מאה כסף לאבי הנערה וגם שלו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו. ואם נפרש כן הא ודאי דלא מצית לפרש ויסרו אותו זה מלקות שאם היה שום עונש אחר מלבד אלו שני העונשין שהזכיר הכתוב בתר הכי הוה ליה למנקטיה לבתר מאי דכתיב וענשו אותו דהא עונשי קא מני ואזיל וכדכתיבנא לכך קאמר וענשו אותו זה ממון פי' דלא קאי וענשו אלא אממון לבד מעתה שפיר מצינן לפרושי ויסרו זה מלקות. ופריך תלמודא בשלמא וענשו זה ממון פי' ממון לבד כי היכי דלא תיקשי לן דהיכי מצינן לפרושי ויסרו זה מלקות שפיר וקרא מכרעא הכי דכתיב וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה ואי קאי אדלקמיה אמאי דכתיב ולו תהיה לאשה וגו' לא הוה ליה למכתב אלא וענשו ונתנו לאבי הנערה מאה כסף וגו' אבל השתא דכתיב וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה אלמא משמע דאין וענשו אלא ממון לבד ולא קאי אדלקמיה ומעתה לא תקשי אמאי דאמרינן ויסרו זה מלקות אבל מכל מקום קשיא מנלן דויסרו זה מלקות דאף על גב דאין שום קושיא על זה ומיהו בעינן הכרעה למילתא כנ"ל: למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן וכן פרש"י ז"ל בשמעתין כתיב הכא ויסרו אותו וכתיב גבי סורר ומורה ויסרו מה להלן בן עמו אף כאן בן עמו והיינו ויסרו דהכא מויסרו דהתם והדר יליף בן דאייתי הכא מבן והיה אם בן הכות מה התם מלקות אף הכא מלקות ע"כ. וכן כתוב ברש"י ז"ל ובפרק בן סורר ומורה גרסינן מלקות בבן סורר ומורה היכא כתיבא כדר' אבהו דאמר רבי אבהו למדנו יסרו מויסרו וכו' ופרש"י ז"ל התם למדנו ויסרו דמוציא ש"ר דכתיב ביה ולקחו זקני העיר ההיא את האיש ויסרו אותו מויסרו אותו דבן סורר ומורה וההיא ויסרו דבן סורר ומורה למדנו בן מבן דכתיב גביה בן וההוא בן למדנו מבן והיה אם בן הכות הרשע ע"כ. כן נמצא בספר כתיבת יד מדויק: ומה שפירש ז"ל בפרק בן סורר נראה דהוא הנכון דלמה לי למילף מויסרו דבן סורר לאתויי הכא נילף ויסרו מויסרו דבן סורר ויסרו דבן סורר מבן הכות הרשע וכמו שפירש בפרק בן סורר ומורה. וכן כתב הרא"ש ז"ל וזה לשונו למדנו יסרו מויסרו ויסרו מבן גזרה שוה גמורה היא והכי פירושו ויסרו מויסרו ומנא לן דויסרו דהתם מלקות מבן שכתוב אצלו דילפינן בן מבן והיה אם בן הכות הרשע ולא דמי להאי דלעיל גמר פתח מפתח ופתח משער דההיא אסמכתא בעלמא היא. בשם רבינו מאיר הלוי ע"כ. ולכך כתב רש"י ז"ל כאן בן ולא פי' הכא כמו שפירש בפרק בן סורר משום דהתם בפרק בן סורר שאלנו מלקות בבן סורר היכא כתיבא ומשני כדרבי אבהו דאמר רבי אבהו וכו' אלמא משמע דלא שקיל וטרי תלמודא אלא לאשכוחי מלקות בבן סורר דאילו במוציא שם רע פשיטא ליה דאית ביה מלקות ואם הפירוש כמו שכתב הרא"ש ז"ל ורש"י ז"ל התם הרי ע"כ שמעינן נמי מלקות לבן סורר ומאי בעי מלקות בבן סורר היכא כתיבא אלא ודאי דמעיקרא הוה משמע דמאי דאמר רבי אבהו למדנו יסרו כו' הוי פירושא כמו פתח מפתח וכו' דלעיל וכמו שפירש ז"ל הכא בשמעתין והיינו משום דלא הוה משמע ליה דיש מלקות בבן סורר כלל דהא פירש קרא עונשיה להדיא ורגמוהו כל אנשי עירו וכו' ואינו במשמע ויסרו לשון מלקות כלל דה"ק קרא ויסרו אותו ולא שמע אליהם פי' לשון מוסר דברים או הכאה שאביו ואמו מייסרין אותו ולא מלקות ב"ד ולהכי בעי תלמודא התם מלקות בבן סורר היכא כתיבא ומשני כדרבי אבהו וכו' והפירוש הוא הכין דג"ש גמורה היא וכדפרש"י ז"ל התם כנ"ל ולא תקשי על רש"י ז"ל מדידיה אדידיה. ואפשר נמי דלא נתקבלה הג"ש אלא בן ויסרו מבן ויסרו דהיינו דומיא דבן הכות ולא בן מבן לבד ולא ויסרו מויסרו לבד ולהכי פירש"י ז"ל הכא מאי דפריש ויתיישב קצת בזה מה שכתוב בספרי הדפוס בפרש"י ז"ל דוק ותשכח: רבי יהודה אומר אינו חייב עד שישכור עדים אין להקשות דאם כן הוה ליה לאו שיש בו מעשה דהיינו השכירות. ותקשי לרש"י ז"ל ולתוספות ז"ל למאי דכתבו לעיל דעיקר המלקות על דיבורו קא אתיא דאין לו מעשה כנ"ל: אתיא שימה שימה לאו גזרה שוה ממש היא אלא גלוי מילתא בעלמא היא דפריש שימה דהכא כשימה דהתם דאי מג"ש ממש היא מאי קא מבעיא ליה לקמן שכרן בקרקע מהו בפחות משוה פרוטה מהו פשיטא דלא מחייב דומיא דרבית ואין לך לומר דברבית נמי קא מספקא לן ומבעיא ליה הכא גבי עדים וה"ה דאיכא למבעי נמי הכין גבי רבית דהא ברבית פשיטא דאין רבית בקרקע דמכלל ופרט וכלל ממעטא ליה בפרק איזהו נשך וכן פחות משוה פרוטה וכו' וכמו שכתוב בתוספות ז"ל: וז"ל הריטב"א ז"ל אתיא שימה שימה פי' דלהכי שני קרא וכתב הכא ושם לה עלילות דברים כלומר הוצאת שם רע הבאה על ידי שימת ממון בעי ר' ירמיה שכרן בקרקע מהו בפחות משוה פרוטה מהו פרש"י ז"ל שכרן בקרקע מהו כיון דמרבית גמר כסף או אוכל בעינן דהוה מטלטלין כדכתיב לענין רבית או דילמא לממון הוא דגמר גזרה שוה ואפילו מקרקעי ומכאן למדו בתוספות שהנותן קרקע ברבית מלוה אין בו משום רבית דאורייתא ואף על גב דכתיב נשך כל דבר אשר ישך ההוא לרבות כל מטלטלין הדומין לפרט אבל לא עבדים וקרקעות ושטרות והא דאמרינן בערכין [לא א'] גבי בתי ערי חומה הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה התם משום דזוזי דזביני חשיבי כהלואה ופירי דאכיל הוי שכר מעותיו וכן אמרינן השתא בנותן קרקע בשכר מעותיו וכן למדו מכאן דפחות משוה פרוטה אין בו משום רבית של תורה וכן נראה ממה שאמרו בריש פרק איזהו נשך למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו ברבית ואם איתא הא בעי לאו ברבית לפחות משוה פרוטה שאינו בגזל אלא ודאי כדאמרן ומיהו רבית דרבנן יש אפילו בקרקע ופחות משוה פרוטה דרבנן בכל מילי גזור. ע"כ: הוציא שם רע על נשואין הראשונים מהו פי' כגון שכנסה ולא הוציא שם רע וגרשה והחזירה ואחר כך הוציא עליה שם רע לא מצאתי בתולים בנשואין ראשונים וכן פרש"י ז"ל והכי דייק לישנא דהוציא שם רע על נשואין הראשונים ודכוותה איכא לפרושי אידך דמייתי בהדה על נשואי אחיו מהו שכנסה אחיו ומת בלא בנים ויבמה זה והוציא שם רע כי זינתה תחת אחיו ולא מצא לה אחיו בתולים דאילו בשטוען כי הוא לא מצא לה בתולים לא חשיב ש"ר על נשואי אחיו. ויש מקשין על נשואי אחיו מאי קא מבעיא לן דהא לא קרינא ביה ואקרב אליה ויש אומרים דבעיין למ"ד ואקרב אליה בדברים והא דתני יונה את בתי נתתי לאיש הזה ולא ליבם אליבא דידיה הוא ודלא כרבי אליעזר. הריטב"א ז"ל:

    בשלמא לראב"י היינו דכתיב ופרשו השמלה תימא ע"כ קרא מיירי שיש עדים שזינתה דבדיבורו לא מחייבי לה סקילה וכן רבי יהודה דס"ל כראב"י לעיל קאמר אינו חייב עד שישכור עדים ואם תאמר למה פרישת שמלה פשיטא דעדים לא מתכחשי בהכי דיש לתלות דהנואף הטה. ויש לומר דודאי מיירי בשיש עדים והאב הביא עדים והזימו לעדי הבעל ואפילו הכי סבר ראב"י דלא מחייב אלא כשהסודר מלא דם והוא מחציף לשנות את הידוע. לשון הרא"ש ז"ל: וז"ל הרשב"א והלא הוצאת שם רע אינו אלא בעדים ובמקום עדים פרישת שמלה מאי עבידתא אטו בפרישת שמלה מכחישין את העדים. ותירץ דלא באו המקראות אלא להראות שנבעלה ויביא האב השמלה כדי לחזק טענתו ולחזק עדות המזימין עדי הבעל. ע"כ: וז"ל הריטב"א ז"ל הקשו בתוס' שמלה זו מה טיבה לרבי אליעזר דאי איכא עדים שזינתה אע"ג דאיכא דם מקטלא דדילמא ממקום אחר הוא ואי ליכא עדי זנות כי ליכא דם בשמלה לא מקטלא דדילמא ראה ואבד. ותירצו דאפילו הכי מהניא שמלה לחוצפא דבעל וחוצפא דעדים ולא קנסו הכתוב אלא היכא דאיכא חוצפא טובא ויש שפירשו בשלמא לראב"י היינו דכתיבא שמלה כלומר שראוי לשמלה ומסתמא עביד הכי אביה לתת הוכחה לדבריו אף על פי שאינו בירור גמור בעיקר הדין. ע"כ: וכתב הרמב"ן ז"ל ראב"י אומר דברים ככתבן שמלה ממש פירוש קסבר ראב"י שאינו חייב אא"כ בעל והוציא סודר לבית דין להוציא עליה שם רע דטענת בתולים להפסידה כתובתה או לאוסרה עליו ואחר כך נשתרש בחטא והלך והביא עדים לקיים דבריו לומר שזנתה בבית אביה הא לא בעל אף על פי שהביא עדים פטור לפי שאין דרך הארץ להוציא שם רע אלא כשבעל וידע בה וכן אם בעל ולא טען טענת דמים ופתח פתוח פטור אף על פי שהביא עדים והוזמו לפי שאין דרך הוצאת שם רע אלא כן והיינו ופרשו השמלה ויש לפרש דכל שבעל חייב אף על פי שלא טען הוא טענת דמים וכן מדתני יונה ולא ליבם שאין במשמע שיטעון טענת דמים על נשואי אחיו ופרשו השמלה לאשמועינן דכשבעל הוא וללשון ראשון נ"ל דלזה ולא ליבם לרבנן הוא ולראב"י לא משמע ליה. ע"כ: דברים ששם לה פירוש לא דדריש הכי לשון שמלה שזה רחוק הוא ועוד דהא קתני בברייתא כשמלה חדשה אלא לישנא בעלמא נקט משום דכתיב ושם לה עלילות דברים ודריש ופרשו לשון ופרשו שיפרשו ויבררו דברים ששם לה כשמלה חדשה. הריטב"א ז"ל. וכן פירשו בתוספות:

    דברים ככתבן יש שפירשו דלאו ככתבן ממש אלא שראוי לכך לומר דמיירי כשבעל ובירושלמי פירשו ככתבן ממש שבעל וטען טענת בתולים ובאו עדים וכל הפרשה ככתבה. הריטב"א ז"ל. והא כתיבנא בסמוך לשון הרמב"ן ז"ל:

    Shita Mekubetzet on Ketubot 46a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא אזהרה למש"ר מנ"ל ר"א אומר מלא תלך רכיל כבר כתבתי לעיל דנראה דלא תלך רכיל אכל מספרי לשון הרע קאי אלא דלא לקי משום דהוי לאו שאין בו מעשה ובמש"ר גלי קרא דלקי מויסרו ועי"ל דכיון דאשכחן במש"ר מלקות מוקמינן נמי לקרא דלא תלך רכיל בדדמי דאהיכא דכתיב מלקות קאי וכה"ג אשכחן בש"ס טובא או אפשר דמפשטא דקרא נמי משמע דלא תלך רכיל אמש"ר קאי דסמיך ליה בהאי קרא גופא לא תעמוד על דם רעך משמע שע"י שהולך רכיל רוצה לחייב מיתת ב"ד וכה"ג איכא למימר נמי בסמוך דרבי נתן מוקי לקרא דלא תלך רכיל אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה והיינו משום דלעיל מיניה כתיב בצדק תשפוט את עמיתן כנ"ל ודו"ק:

    שם דתניא כיצד הוצאת ש"ר וכו' צ"ע כיון דלרבנן ובא עליה ואקרב אליה היינו בדברים א"כ אפילו הביא עדים בעודה ארוסה שזינתה נמי לילקי ולשלם קנס ולא אשתמיט שום תנא ואמורא לומר דשייך מש"ר מן האירוסין ונ"ל דטעמא בהא מדכתיב את בתי נתתי לאיש הזה והאי נתתי היינו חופה כמו שאפרש לקמן בדף הסמוך:

    Penei Yehoshua on Ketubot 46a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא בשלמא לראב"י היינו דכתיב ופרשו השמלה דהתורה לא חייבה להבעל רק בהעליל עליה בלי מצוא ריעותא עליה דנתברר דבאמת מצא בתולים אבל בלא בירור והבעל עומד בדבריו שלא מצא בתולים אף דהביא עדי שקר על הזנות דאירוסין מ"מ אינו חייב, ובאמת י"ל מה"ט דבהוזמו עדי הבעל ובאו עדים דזינתה קודם הנשואין דאף דנמצא בתולים מוכח דהנואף הטה או דהכניסה דם ממקום אחר בזה י"ל דאינו חייב כיון דמ"מ זינתה ולא שיקר בכולהו או כיון דמ"מ הוא מצא בתולים ובלא ריעותא העליל עלי' מחייב כיון דשיקר בהבאת עדים שקרים, וצ"ע לדינא, ובתוס' לא כתבו כן:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Ketubot 46a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Ketubot, daf 46, Amud Aleph, about 579 words in 26 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 26 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 140 words

      Opens “רב פפא אמר: מאי ״בעל לוקה״ דקתני…”

      Named: רב פפא, רבי יוסי.

    2. Segment 216 words

      Opens “מאי טעמא גזירה חצי ערכו אטו ערך…”

    3. Segment 314 words

      Opens “ת"ר (דברים כב, יט) וענשו אותו זה…”

    4. Segment 417 words

      Opens “בשלמא וענשו זה ממון דכתיב וענשו אותו…”

    5. Segment 517 words

      Opens “א"ר אבהו למדנו יסרו מיסרו ויסרו מבן…”

    6. Segment 624 words

      Opens “אזהרה למוציא שם רע מנלן ר' אלעזר…”

      Named: רבי נתן.

    7. Segment 732 words

      Opens “ורבי אלעזר מאי טעמא לא אמר מהאי…”

      Named: רבי אלעזר.

    8. Segment 816 words

      Opens “ור' נתן מאי טעמא לא אמר מהאי…”

    9. Segment 921 words

      Opens “לא אמר לעדים בואו והעידוני והן מעידים…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “היא וזוממיה סלקא דעתך אלא או היא…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “טעמא דלא אמר להו הא אמר להו…”

      Named: רבי יהודה.

    12. Segment 1233 words

      Opens “מ"ט דר' יהודה אמר ר' אבהו אתיא…”

    13. Segment 1318 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק וכן תני…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רב יוסף, רבי שמעון.

    14. Segment 1413 words

      Opens “בעי רבי ירמיה שכרן בקרקע מהו בפחות…”

      Named: רבי ירמיה.

    15. Segment 1514 words

      Opens “בעי רב אשי הוציא שם רע על…”

      Named: רב אשי.

    16. Segment 1617 words

      Opens “פשוט מיהא חדא דתני ר' יונה (דברים…”

    17. Segment 1730 words

      Opens “מאי רבנן ומאי ר' אליעזר בן יעקב,…”

    18. Segment 1826 words

      Opens “אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה…”

    19. Segment 1941 words

      Opens “נמצא ששם רע אינו שם רע הוא…”

      Named: רבי אליעזר, רב אליה.

    20. Segment 2013 words

      Opens “אלא לרבנן מאי ובא אליה ואקרב אליה…”

      Named: רב אליה.

    21. Segment 2123 words

      Opens “בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב…”

      Named: רבי אליעזר.

    22. Segment 2220 words

      Opens “בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב…”

      Named: רבי אליעזר.

    23. Segment 2313 words

      Opens “בשלמא לר"א בן יעקב היינו דכתיב ופרשו…”

    24. Segment 2432 words

      Opens “אמר רבי אבהו פרשו מה ששם לה…”

      Named: רבי אבהו, רבי אליעזר.

    25. Segment 2542 words

      Opens “שלח רבי יצחק בר רב יעקב בר…”

      Named: רבי יצחק בר רב, רבי יוחנן.

    26. Segment 2613 words

      Opens “כמאן אי כרבנן אף על גב דלא…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Ketubot 46a · Segment 19 — “…ובין לא בעל רבי אליעזר בן יעקב אומר לא…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Ketubot 46a · Segment 5 — “א"ר אבהו למדנו יסרו מיסרו ויסרו מבן ובן מבן…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Ketubot 46a · Segment 13 — “…יצחק וכן תני רב יוסף צידוני בי רבי שמעון…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 46a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026