Talmud Builders

    Ketubot 40b

    Chapter 3 - Ellu Na'arot

    גם: כתובות דף מ׳ ע״ב, פרק ג׳ אלו נערות

    English translation - Ketubot 40b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the needlecraft of a tailor, a common, less valuable skill, is the fine also thirty sela ? Rather, just as with regard to the slaves, the sum is not dependent on the standing of the victim, so too with regard to a woman who was raped.

    2Rather, Rabbi Zeira said a different proof: Had two men engaged in forced intercourse with her, one vaginal intercourse, and one anal intercourse, they will say: If one who engaged in forced intercourse with an untainted virgin pays fifty sela , does one who engaged in forced intercourse with her when she is tainted, i.e., after she has engaged in anal intercourse, also pay fifty sela ? Apparently, the fifty sela is the fixed sum of the fine, while the rest of the payment varies on a case-by-case basis. Abaye said to him: This too is no proof, as if so, with regard to a slave as well, they will say if one whose ox gored a healthy slave pays thirty sela , does one whose ox gored a slave afflicted with boils also pay thirty sela ?

    3Rather, Abaye said a different proof. The verse says: “Fifty shekels of silver… because he tormented her” (Deuteronomy 22:29); these fifty sela are the fine paid because he tormented her. From which it may be inferred that there are the additional payments of humiliation and degradation beyond that sum mentioned in the verse. Rava said an alternative proof. The verse says: “And the man who lay with her shall give to the father of the young woman fifty shekels of silver” (Deuteronomy 22:29). For the pleasure of lying with her he pays fifty sela ; from which it may be inferred that there are the additional payments of humiliation and degradation, beyond payment of the fine.

    4The Gemara asks: And say that these additional payments are paid to her? The Gemara answers that the verse says: “Between a father and his daughter, being in her young womanhood, in her father’s house” (Numbers 30:17), from which it is derived that all profits of her young womanhood go to her father.

    5The Gemara asks: However, with regard to that which Rav Huna said that Rav said: From where is it derived that the handiwork of the daughter goes to her father? It is as it is stated: “And if a man sells his daughter as a maidservant” (Exodus 21:7), juxtaposing his daughter to a maidservant: Just as a maidservant, her handiwork belongs to her master, as she was sold for that purpose; so too a daughter, her handiwork goes to her father. Why do I need this complicated proof? Let him derive it directly from the verse “Being in her young womanhood, in her father’s house.” Rather, this cannot be derived from that verse because that verse is written with regard to the nullification of vows. A young woman is subject to her father’s authority with regard to her vows, which he has the right to nullify. The matter of monetary rights is not addressed in that verse.

    6And if you say: Let us derive monetary matters from vows, i.e., just as she is subject to her father’s authority with regard to vows the same is true with regard to monetary matters, we do not derive monetary matters from ritual matters. And if you say: Let us derive that her father receives payment from the halakha of a fine, i.e., just as the fine is paid to her father, as explicitly stated in the Torah, so too, other payments are also paid to her father, we do not derive monetary matters from fines. The payment of a fine is a novel element decreed by the Torah and cannot serve as a paradigm for standard monetary matters. Rather, the Gemara explains that it is reasonable that the payments of humiliation and degradation are paid to her father, as if he wished to do so he could give her hand in marriage to a repulsive man or one afflicted with boils, thereby humiliating her. Since her humiliation is under his control, payment for her humiliation is similarly his.

    7The mishna continues: How is her degradation assessed? One considers her as though she were a maidservant sold in the marketplace, and assesses how much she would have been worth beforehand and how much she would be worth currently. The Gemara asks: How do we assess her value? Shmuel’s father said: One estimates the difference between how much a person is willing to give to purchase a virgin maidservant and how much he is willing to give to purchase a non-virgin maidservant to serve him.

    8The Gemara asks: With regard to a non-virgin maidservant to serve him; if he purchases her for service, what difference is there to him whether or not she is a virgin? Rather, the difference between a maidservant who engaged in intercourse and a maidservant who did not engage in intercourse is with regard to how much one is willing to marry her to his slave. The Gemara further asks: And with regard to marrying her to his slave, what difference is there to him whether or not she is a virgin? The Gemara answers: It is with regard to a slave from whom his master has a sense of satisfaction, and he seeks a virgin for the slave in order to reciprocate. The difference between the price that the master is willing to pay for each of the maidservants is the degradation that the offender pays the victim.

    9MISHNA: Any place where there is sale by a father of his minor daughter as a Hebrew maidservant, there is no fine if she is raped. And any place where there is a fine, when a young woman is raped; there is no sale by the father. The Gemara specifies: A minor is subject to sale by her father, and she is not entitled to a fine if she is raped. A young woman is entitled to a fine if she is raped and is not subject to sale. A grown woman is neither subject to sale nor entitled to a fine.

    10GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said: This halakha in the mishna is the statement of Rabbi Meir, but the Rabbis say: She is entitled to a fine even where there is a sale, as it is taught in a baraita : A minor girl, from one day old until she grows two pubic hairs, is subject to sale and is not entitled to a fine. From when she grows two pubic hairs and becomes a young woman until she matures into a grown woman, she is entitled to a fine and she is not subject to sale; this is the statement of Rabbi Meir, as Rabbi Meir would state the principle: Any place where there is a sale there is no fine, and any place where there is a fine there is no sale. And the Rabbis say: A minor girl from the age of three years and one day until she matures into a grown woman is entitled to a fine.

    11The Gemara questions the statement of the Rabbis in the baraita with regard to a girl more than three years of age: A fine, yes, but sale, no? Do the Rabbis maintain that a father cannot sell his minor daughter as a Hebrew maidservant? Rather, emend the text and say: She is even entitled to a fine where she is subject to sale. Rav Ḥisda said: What is the rationale for the opinion of Rabbi Meir? It is as the verse says with regard to a rapist: “And the man who lay with her shall give to the father of the young woman fifty sela , and to him she shall be as a wife” (Deuteronomy 22:29). The verse is speaking with regard to one halakhically competent to marry by herself, which means she must be a young woman. The Gemara asks: And what is the rationale for the opinion of the Rabbis? Reish Lakish said that the verse says “young woman [ na’ara ]”; however, although the term is pronounced na’ara , it is written as na’ar , without the letter heh , and even a minor girl is indicated by that term.

    12The Gemara relates: Rav Pappa, son of Rav Ḥanan, from a place called Bei Keloḥit, heard this halakha and went and said it before Rav Shimi bar Ashi. Rav Shimi said to him: You teach this statement concerning that matter. We, based on our traditions, teach it concerning this matter, as Reish Lakish said: One who slanders a minor girl, falsely claiming that she was not a virgin on the wedding night, is exempt from paying the fine, as it is stated: “And they shall give them to the father of the young woman [ na’ara ]” (Deuteronomy 22:19). The verse spoke of na’ara , not only pronounced but written in full, indicating that this payment is in effect only with regard to a young woman, not a minor girl. However, in places where the term is written na’ar , even a minor girl would be included.

    13Rav Adda bar Ahava strongly objects to this: The reason is that the Merciful One writes “ na’ara ” with a heh . Is that to say that if that were not the case I would have said that this halakha applies even to a minor girl? How is that possible? But isn’t it written: “And if this matter was true, that the hymen of this young woman was not found intact; then they shall remove the young woman to the entrance of her father’s house and stone her” (Deuteronomy 22:20–21). And this verse clearly refers to a young woman old enough to be punished, as a minor is not subject to punishment. Rather, here, with regard to the payment of a slanderer, the verse speaks of a na’ara , written with a heh , and a minor is excluded. This is a paradigm from which it may be inferred that in any place that it is stated “ na’ara ” without a heh , even a minor girl is indicated.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מעשה מחט - חייט תופר:

    אלא אמר רבי זירא - מהכא מסתברא שאין בושת בכלל חמשים דאם כן אין הפרש בין בעל שלימה לבעל פגומה שנבעלה שלא כדרכה והיכן הוא הפרש שביניהם ש"מ גבי בושת כיון שנפגמה כבר אין בושתה רב כשלימה:

    תחת אשר עינה - גבי חמשים כסף כתיב:

    מכלל דבושת ופגם - שאינם משום עינוי שהרי ישנן בשאר חובלין אינו בכלל זה. פגם הוא נזק הנישום נמי בשאר חבלות:

    ואימא לדידה הוי - דבשלמא קנס כתיב ביה ונתן לאבי הנערה אלא הני ליהוו לדידה:

    בנעוריה בית אביה - גבי נדרים כתיב ומיהו איכא למשמע מינה דבימי נעוריה תלאה הכתוב בבית אביה:

    בתו לאמה - הקיש בת לאמה:

    תיפוק ליה כו' - אלא על כרחך מהתם לא מצי למילף דההוא בהפרת נדרים כתיב:

    נילף מקנסא - מה קנסה לאביה אף שאר שבח ממון נעורים לאביה:

    אלא מסתברא - דבושת ופגם דאב הויא שהרי בידו לביישה בבושת בעילה ולפוגמה בפגם בעילה:

    דאי בעי מסר לה - לקדשה בביאה:

    למנוול ומוכה שחין - כדתנן לקמן האב זכאי בבתו בקידושי' בכסף ובשטר ובביאה וכיון דבידו ליטול ממון לפוגמה ולביישה בושה זו השתא אפסדיה האי דפגמה:

    [מאי נפקא ליה - לכל אדם בבעילתה אם בעולה היא הואיל ולמלאכה קיימא]:

    ולעבדו מאי נפקא ליה - למריה מינה אם בעולה היא מי קפיד מריה אלא שיהו להן ולדות:

    קורת רוח - שזהיר בעבודתו ואף הוא רוצה לעשות לו נחת רוח להטעימו טעם בתולה:

    מתני' כ"מ שיש מכר - לאב בבתו דהיינו בקטנותה:

    אין לו בה קנס - דאין קנס לקטנה:

    כל מקום שיש קנס - משהיא נערה:

    אין מכר - דתניא (ערכין דף כט:) יכול ימכור אדם בתו כשהיא נערה אמרת מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר:

    גמ' זו דברי ר"מ - דאמר אין קנס לקטנה:

    מבת ג' שנים - שביאתה ביאה ואין בתוליה חוזרין:

    מכר לא - בתמיה:

    אף קנס במקום מכר - משתהא ראויה לביאה עד שתביא שתי שערות הוו תרוייהו ומשהביאה שערות עד שתבגר קנס ולא מכר:

    מאי טעמא דר"מ - דאמר קטנה אין לה קנס:

    דאמר קרא - גבי קנס ולו תהיה לאשה:

    במהוה עצמה - במי שיש בידה להקנות עצמה לאישות הכתוב מדבר:

    אהא מתניתו לה - להא דריש לקיש דאמר כ"מ שנכתב נער בלא ה' וקרינן נערה ללמד על הקטנה בא:

    שם רע - לא מצאתי לבתך בתולים:

    פטור - דוענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה מלא כתיב:

    אלא כאן נערה - האי דכתיב נערה מלא לאו לגלויי עליה אתא אלא על כל מקום שנאמר נער חסר ויליף הכי כאן שאי אפשר אלא בנערה כתיב נערה מלא וללמדך דכל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    כתובות 40 עמוד ב

    1מעשה מחט שלשים?!

    2אלא א"ר זירא: אילו באו עליה שנים, אחד כדרכה, ואחד שלא כדרכה, יאמרו: בעל שלימה חמשים, בעל פגומה חמשים? א"ל אביי אי הכי גבי עבד נמי יאמרו עבד בריא שלשים עבד מוכה שחין שלשים׃

    3אלא: אמר אביי אמר קרא ״(דברים כב״, כט) תחת אשר עינה הני תחת אשר עינה מכלל דאיכא בושת ופגם רבא אמר אמר קרא ״(דברים כב״, כט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף הנאת שכיבה נ' מכלל דאיכא בושת ופגם׃

    4ואימא לדידה א"ק (במדבר ל, יז) בנעוריה בית אביה כל שבח נעוריה לאביה׃

    5ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב מנין שמעשה הבת לאביה שנאמר ״(שמות כא״, ז) וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה למה לי תיפוק ליה מבנעוריה בית אביה אלא ההיא בהפרת נדרים הוא דכתי'׃

    6וכי תימא נילף מיניה ממונא מאיסורא לא ילפינן וכי תימא נילף מקנסא ממונא מקנסא לא ילפינן אלא מסתברא דאביה הוי דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין:

    7פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת: היכי שיימינן לה אמר אבוה דשמואל אומדין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה לשמשו׃

    8שפחה בעולה לשמשו מאי נפקא ליה מינה אלא בין שפחה בעולה לשפחה שאינה בעולה להשיאה לעבדו ולעבדו מאי נפקא ליה מינה בעבד שיש לו לרבו קורת רוח הימנו:

    Mishna

    9כל מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר קטנה יש לה מכר ואין לה קנס נערה יש לה קנס ואין לה מכר הבוגרת אין לה לא מכר ולא קנס:

    Gemara

    10אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יש לה קנס במקום מכר דתניא קטנה מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס משתביא שתי שערות עד שתיבגר יש לה קנס ואין לה מכר דברי ר"מ שהיה ר"מ אומר כ"מ שיש מכר אין קנס וכ"מ שיש קנס אין מכר וחכמים אומרים קטנה מבת ג' שנים ויום אחד ועד שתיבגר יש לה קנס׃

    11קנס אין מכר לא אימא אף קנס במקום מכר א"ר חסדא מ"ט דר"מ א"ק (דברים כב, יט) ולו תהיה לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר ורבנן אמר ר"ל א"ק נערה אפילו קטנה במשמע.

    12שמעה רב פפא בריה דרב חנן מבי כלוחית אזל אמרה קמיה דרב שימי בר אשי א"ל אתון אהא מתניתו לה אנן אהא מתנינן לה אמר ר"ל המוציא שם רע על הקטנה פטור שנא' (דברים כב, יט) ונתנו לאבי הנערה נערה מלא דיבר הכתוב׃

    13מתקיף לה רב אדא בר אהבה טעמא דכתב רחמנא נערה הא לאו הכי הוה אמינא אפילו קטנה והא כתיב ״(דברים כב״, כ) ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין היא אלא כאן נערה הא כל מקום שנאמר ״נער אפילו קטנה במשמע״:

    Tosafot

    אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה - שלא כדרכה ה"ל למינקט ברישא אלא כן דרך הש"ס שאינו חושש כדנקט לעיל (כתובות דף לה.) בתנא דבי חזקיה בין מתכוין לשאין מתכוין דה"ל למינקט שאין מתכוין ברישא כדקתני בין שוגג למזיד אלא כן דרך הש"ס במקום שצריך לשנות הן ולאו:

    יאמרו בעל שלימה חמשים - פירוש הראשון שבא עליה שלא כדרכה דמחייב קנס אפילו שלא כדרכה כדאמרינן בפ"ק דקידושין (דף ט:) באו עליה י' ועדיין היא בתולה כו' פירוש שלא כדרכה וקאמר מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי ובפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נט. ושם) גבי ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכ"ג כו' ופריך היכי דמי אילימא כדרכה תיפוק ליה דהויא לה בעולה אלא לאו שלא כדרכה והכא הוה מצי למינקט שבאו עליה ב' שלא כדרכה וכן בפרק בן סורר (סנהדרין עג:) דמוקי ההיא דאלו נערות שיש להן קנס כגון שבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה הוה מצי למינקט וחזר ובא עליה שלא כדרכה ומה שקשה על פירוש הקונטרס דהתם פירשנו בהבא על יבמתו (יבמות דף נט.) ובפרק קמא דקידושין (דף ט:):

    ואימא לדידה - אע"ג דפרישית לעיל (כתובות דף לח:) דבושת ופגם הוקשו לקנס וניתן למי שקנס ניתן היינו בתר דקים לן הכא דהוי הכל לאביה:

    מסתברא דאביה הוי דאי בעי כו' - וא"ת אמאי לא קאמר דאביה הוי מדקא יהיב מפתה כדאמר לקמן בריש נערה (כתובות דף מב.) וי"ל דלמא לא יהיב מפתה דקראי דאביי ורבא באונס כתיבי:

    דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין - וממעשה ידיה ליכא למילף דהא מיתזנא מיניה כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (דף ד. ושם) ולא מקדושין דמעלמא קאתו לה ומתרוייהו נמי לא דחבלה דגופה שאני תימה דהכא לא קים לן בושת ופגם דהוי לאביה אלא מכח שיכול לקדשה למנוול ומוכה שחין ואם כן היכי בעי למימר בריש קדושין (דף ג:) גבי קדושי כסף מנא לן דמיקדשה בכסף וקידושין דאביה הן וכי תימא נילף מבושת ופגם הא בושת ופגם גופיה לא קים לן אלא מכח שיכול לקדשה ואומר ר"י דאורחיה דהש"ס דבעי לדחויי אפילו קים לן דבושת ופגם הוי דאביה ממקום אחר א"נ התם בעי למילף קדושי נערה מבושת ופגם של קטנה ומקדושי קטנה הוה יליף להו אי לאו דהוה אמינא הני מילי קטנה דלית לה יד ונערה אית לה יד כדאמרינן התם לעיל ולהכי קאמר וכי תימא נילף מבושת ופגם דקטנה אע"ג דלהכי אית לה יד כדאמרינן בהחובל (ב"ק דף פז:) יעשה לה סגולה ואפ"ה הוי דאביה ה"נ קדושי נערה ואם היינו מפרשים דלא קאי אקדושין הא דקאמר ונילף מבושת ופגם אלא אמעשה ידיה דאייתי התם לעיל הוה אתי שפיר אבל לא משמע הכי ועוד דא"כ הכא נמי ה"ל לאסוקי וכ"ת נילף מבושת ופגם כיון דאמעשה ידיה קאי וכן לקמן בפרק נערה (כתובות דף מו:):

    כמה אדם רוצה ליתן כו' להשיא לעבדו - תימה דמה שומא היא זו וכי אשה חשובה ממשפחה גדולה אינה נפסדת בפגמה אלא שוה שפחה הניסת לעבד וי"ל דכל אשה שמין לפי מה שהיא בענין זה כמה אדם רוצה ליתן בין בתולה לבעולה להשיא לעבדו אשה כזאת הנפגמת והא דנקט שפחה אורחא דמלתא נקט דאין דרך להשיא לעבדו בת מלכים:

    הא לאו הכי ה"א אפילו קטנה והכתיב אם אמת היה וכו' - תימה לר"י מה בכך אם קרא איירי בבת עונשין מ"מ מצינו למימר דה"ה קטנה דהא בא על קטנה מאורסה הוי בסקילה לרבנן בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף סו:) אע"ג דההיא פרשה דנערה המאורסה בבת עונשין כתיבא [כדכתיב ואת הנערה על דבר אשר לא צעקה] ותירץ דהתם משום דמסקינן בסמוך כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע הלכך מחייבין ליה התם וכולהו עריות ילפי מינה אי נמי דוקא במוציא שם רע סברא הוא לומר דלא מחייב קנס ומלקות אלא בגדולה כיון דקרא איירי בבת עונשין ולא בעלמא משום דמוציא שם רע על הקטנה סברא הוא דפטור דפיתוי קטנה אונס הוא והוי כמוציא שם רע על הנערה שנאנסה דלא מחייב אבל אין לומר דמסתבר ליה דדוקא בבת עונשין מחייב ליה משום שבא להורגה דבפרק קמא דסנהדרין (דף ח:) בשמעתא דחוששין ללעז משמע דלאו משום דקא גריס לה קטלא מיחייב:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    יאמרו בעל שלימה חמשים בעל פגומה חמשים - פירוש: אם כן מצינו קנס מתרבה ומתמעט, שבפגומה כל הקנס, ובשלמה אין כאן קנס אלא מחציתן או שלישיתן, ופעמים לא כלום. ופריק אביי דעבד נמי על כרחך אינו משלם קרן מלבד השלושים, ואם כן לפי דבריך פעמים שהשלושים כל קנס, כלומר, כגון שנגח מוכה שחין שאינו שוה כלום ופעמים שכולם קרן בעבד שלם.

    אלא מסתברא דאביה הוי דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין - בעודה קטנה, והשתא נמשך אפילו בנערותה, ופגמה דבגרות לית ליה מהאי טעמא, הואיל ונפקא מרשות אב לגמרי, וכבר הארכתי בה בריש פרק קמא דקדושין (ג, ב) בסיעתא דשמיא.

    הא לאו הכי הוה אמינא אפילו קטנה, והא כתיב (דברים כב, כ)

    ואם אמת היה הדבר וכו' וקטנה לאו בת עונשין היא - ואם תאמר, ודילמא אף על גב דלענין עונשין קטנה פטורה, לענין קנס מיהא חייבת, דהא הבא עליה נסקל כדאמרינן בסנהדרין בפרק ד' מיתות (סנהדרין סו, ב) לרבנן. ואף על גב דפרשת נערה המאורסה בבת עונשין כתיב לא ממעטינן מיניה אלא עונש דידה, הא דיני דבועל איתנהו לעולם. ויש לומר, שאני מוציא שם רע שלא חייבתו תורה קנס אלא על שמוציא עליה שם רע לסוקלה, וזה שהוציא שם רע על הקטנה שאינו גורם עליה מיתה, משום לזות שפתים בכלל בלבד אין קונסים אותו, כך תירצו בתוספות. ולענין פסק הלכה. כתב הרב אלפסי ז"ל: איכא מאן הלכתא כר' מאיר, משום דסתם לן תנא כוותיה, ואנן לא סבירא לן הכי, חדא, דהא אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' מאיר, ועוד, דהא אשכחן לרבא דהוא בתרא דסבירא ליה כרבנן דבעי רבא (לעיל כתובות לח, ב) יש בגר בקבר ודבנה הוי וכו' ושמע מינה דכרבנן סבירא ליה דאמרי יש לה קנס, דלא משכחת לה בן קודם בגר אלא לרבנן, וכשבא עליה אונס בעודה קטנה, ואף על גב דאיפרכא האי בעיא, לאו מהאי טעמא איפרכא. ועוד, דגרסינן בפרק נערה שנתפתתה (לקמן כתובות מד, ב) אמר ר' שמעון בן לקיש המוציא שם רע על הקטנה פטור שנאמר (דברים כג, כט): ונתן לאבי הנערה נערה מלא דבר הכתוב, ללמדך כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע, אלמא כרבנן סבירא ליה. ותפש עליו הראב"ד ז"ל (בהשגות על הרי"ף) דבעיא דרבא אינה ראיה דדילמא לא היה יודע הא דשמואל דאמר אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד, ואי משום דמקשי עליה מדתני רב ביבי ואילו לר' מאיר קא מבעיא ליה מדשמואל בלבד, הוה ליה לאקשויי ולא הוה צריך לאיתויי הא דתני רב ביבי. ליתא, דאיהו לתרוייהו קא מיבעיא ואנן אליבא דתרווייהו קא מקשינן ליה, וכבר כתבתי אני בפירוש אותה סוגיא למעלה במקומו. ואי מדריש לקיש דאמר כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע, ריש לקיש לטעמייהו דרבנן קאמר וטעמייהו הוא דקא מגלה, וכאן לגלויי טעמייהו דרבנן קא מייתי לה, והלכך כר' מאיר קיימא לן משום דסתם לן תנא הכא ובפרק קמא דחולין (כו, ב) כוותיה, ואי מדאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' מאיר, דילמא זו וסבירא ליה כותיה, כדאשכחן כוותיה ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז, א) בענין המזכה לעובר, וכן (ב"מ קב, ב ועי' ב"ב קה, א) גבי תפוס לשון ראשון, דמייתי מתניתין דהמשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה, והלכך הלכתא כוותיה ואפילו תפס מפקינן מיניה, זהו תורף תשובתו של הרב ז"ל. וכן פסק ר"ח ז"ל כר' מאיר.

    ומיהו, ודאי דריש לקיש סייעתא רבתי לדברי רבנו אלפסי ז"ל, דההיא מימרא באפי נפשה היא ולא לפרושי טעמא דרבנן אמרה ריש לקיש אלא באפי נפשה, ואף על גב דסתם לן רבי כר' מאיר בכמה סתמי, מכל מקום כיון דריש לקיש דהוא אמורא סבר לה כרבנן כוותיה עבדינן דהוא בתרא, ואף על גב דאיכא דכייל משמיה דרבי יוחנן דהלכה כסתם משנה, אין למדין מן הכללות (עירובין כז, א) ובכמה מקומות בתלמוד דוחין סתם מתניתין מדברי אחד מן האמוראים שראו לפסוק כבעלי המחלוקת ולהניח את הסתם. באו עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה משלמין קנס ואפילו באו עליה עשרה בזה אחר זה שלא כדרכה משלמין קנס דעדיין בתולה היא ממקום בתולים. וכדתניא בברייתא דמייתי בריש פרק קמא דקדושין (ט, ב) באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה כולם בסקילה, רבי אומר אומר אני הראשון בסקילה וכולן בחנק, ואמר ר' זירא מודה היה רבי לענין קנס דכולהו משלמין. ובשמעתין נמי אמרינן אלו באו עליה שנים אחד שלא כדרכה ואחד כדרכה יאמרו בעל שלימה חמישים בעל פגומה חמישים, דאלמא אפילו בשלא כדרכה משלם. ולקמן בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מו, א) אמרינן שלח רבי יצחק בן יעקב בר גיורי משמיה דר' יוחנן אף על פי שלא מצינו בכל התורה כולה שחלק הכתוב בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה למכות ולעונשין, מוציא שם רע אינו חייב עד שיבעול שלא כדרכה, דאלמא דבכל התורה למכות ולעונשים אין חילוק בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה חוץ ממוציא שם רע, משום דכתיב ביה (דברים כב, יז) לא מצאתי לבתך בתולים עד שיבעול ממקום בתולים. ותניא בברייתא ביבמות פרק הבא על יבמתו (יבמות נט, א) כהן גדול לא ישא את האלמנה ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ואיתמר עלה היכי דמי אילימא בכדרכה צריכה למימר מאי איריא משום אלמנה תיפוק ליה דהוה בעולה, אלא לאו שלא כדרכה, וכיון דאונס בין כדרכה בין שלא כדרכה לא מצינו שיכנוס ולא ישלם קנס, ועוד דושכב כתיב בפרשה דמשמע כל שכיבה דשני משכבות יש באשה דכתיב משכבי אשה והשוו זה לזה. ותניא בספרי (כי תצא פ' רמה) ושכב עמה כל שכיבה, כלומר בין כדרכה בין שלא כדרכה. והא דאמרינן בסנהדרין בפרק בן סורר (סנהדרין עג, ב) גבי הרודף אחר חייבי כריתות ורמינהו אלו נערות שיש להן קנס הבא על אחותו, כלומר למה לא ניתן להצילו בנפשו, דאם כן הרי זה מתחייב בנפשו ואין אדם מת ומשלם, ופריק רב חסדא כגון שבא עליה שלא כדרכה, כלומר דפגמה ואז ניתן להצילו בנפשו וחזר ובא עליה כדרכה. דמשמע דאינו משלם קנס אלא כשבא עליה כדרכה לימא וחזר ובא עליה סתם דמשמע בין כדרכה בין שלא כדרכה. הא לאו מילתא היא, דהתם משום דבא עליה שלא כדרכה דוקא קתני וחזר ובא עליה כדרכה, כלומר אפילו כדרכה והוא הדין לשלא כדרכה, כך היה נראה לי. אלא שראיתי להרב רבנו משה שכתב בהלכות נערה בתולה (פ"א הל' ח) אין האונס והמפתה חייב בקנס עד שיבא עליה כדרכה ובעדים, ולא ידעתי מאין לו. ובירושלמי גרסינן בפרקין (סה"ו) בפנויה באו עליה עשרה שלא כדרכה ואחד כדרכה כולן בקנס, כולן בכדרכה הראשון בקנס והשאר פטורין. אחר כך שמעתי שהראב"ד ז"ל תפס על הר"מ ז"ל בהגהותיו, יש מקצת מן המנצלים אותו סייעוהו מאותה סוגיא שבפרק בן סורר שהבאתי למעלה, ולאו סיעתא היא כמו שכתבתי אני, ועוד שלא נדחה הלכות מפורשות במקומן מחמת סוגיא מגומגמות שלא במקומה. ועוד שמעתי שהר"מ הלוי ז"ל דחה אותה ראיה, ואמר דלהכי אמר חזר ובא עליה מכדרכה, לאשמעינן דאפילו פגם ביאה שלא כדרכה מיקרי פגם אפילו לביאה כדרכה, ואף על גב דהוי פגימה דבה טפי, ותו לא ניתן להצילה בנפשו ונכון הוא. ולפי מה שכתבתי דבאו עליה שלא כדרכה כולן בקנס. אילו אנסוה עשרה שלא כדרכה איזה מהן שתבחר היא נושא ושותה בעציצו, דהכי גרסינן בירושלמי (שם) בררה לה אחד מהם נפטרו כולם אמרה אי אפשי וכו' בוררת וחוזרת ובוררת עד כאן בירושלמי. והדין נותן, שהרי היא יכולה לעכב, וכיון שמתעכב בזה, הרי לא חל חיוב כניסה עליו אלא על זה שהיא רוצה לינשא לו.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 40b

    Ketubot 40b. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 449 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 40b

    Open in the reader
    Reverse sources - sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026