Talmud Builders

    Ketubot 95a

    Chapter 10 - Mi SheHayah Nasui

    גם: כתובות דף צ״ה ע״א, פרק י׳ מי שהיה נשוי

    English translation - Ketubot 95a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1a document of authorization to repossess liened property of the seller from anyone who purchased property from him from the first of the month of Iyyar and on. Rav Yosef said to him: A purchaser can say to you: Your deed is from the first of Nisan, so that the field that you purchased is rightfully yours and it is the other man, whose deed was dated on the fifth of Nisan, who took it illegally. Therefore, you should take possession of that field rather than repossessing other property.

    2The Gemara asks: If so, what is his remedy? The Gemara answers: Let the deed holders write a document of authorization to each other. If the individual whose deed was written on the fifth of Nisan authorizes the other individual to repossess property on his behalf, then he will be able to repossess property sold after the end of Nisan, because regardless of when his deed was written and whose deed was written first, he now has the right to repossess liened property.

    3MISHNA: In a case of one who was married to two women and sold his field, and the wife whom he married first wrote to the purchaser: I do not have any legal dealings or involvement with you, then the second wife, who did not relinquish her claim to repossess this property, may appropriate the field from the purchaser as payment of her marriage contract. This is because the property was liened for the payment of her marriage contract before it was sold to this purchaser. Then, the first wife can appropriate the field from the second as payment for her marriage contract, since her marriage contract predates that of the second wife. The purchaser can then appropriate the field from the first wife, due to the fact that she relinquished her rights vis-à-vis the purchaser. They continue to do so according to this cycle [ ḥalila ] until they agree on a compromise between them. And so too, with regard to a creditor, and so too, with regard to a female creditor.

    4GEMARA: The Gemara asks: And if the first wife wrote this to him, what of it? Isn’t it taught in a baraita : One who says to another, e.g., if a field is jointly owned and one partner says to the other: I have no legal dealings or involvement with regard to this field, or: I have no connection to it, or: I have withdrawn from it, has said nothing, as such declarations have no legal validity. The Gemara answers: With what are we dealing here? It is a case where he acquired it from her possession by performing an act of acquisition in order to validate her relinquishing the field, in which case her statement is legally valid.

    5The Gemara asks: And if they acquired it from her, what of it? Let the woman say afterward: I did it only to please my husband, as I saw that he wished to sell the field and I did not want to quarrel with him, but I did not mean it seriously. Didn’t we learn in a mishna ( Gittin 55b): If one purchased property from a man, even if he later went back and purchased rights to that property from the man’s wife, the transaction is nullified? Apparently, the wife can say: I did it only to please my husband but did not mean it, and that claim is accepted.

    6Rabbi Zeira said that Rav Ḥisda said: This is not difficult: This mishna here is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and that mishna in tractate Gittin is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    7As it is taught in a baraita : In a case where a husband wrote a bill of sale to one purchaser, but his wife did not sign it for him because she did not agree to the sale, and later he sold a different property to a second purchaser, and this time his wife signed the bill of sale for him, the halakha is that she has lost the settlement promised to her in her marriage contract in the event that the husband is left without property from which she can collect; this is the statement of Rabbi Meir. According to Rabbi Meir, not only is the wife unable to sue the second purchaser after she signed his deed, but she cannot sue the first buyer either since he can say to her: When I purchased the field, I left you a field from which you could have collected, and you brought this loss upon yourself.

    8Rabbi Yehuda says that she can say: I did it only to please my husband but did not mean to ratify the second sale either; and you, what claim do you have against me?

    9The Gemara asks: Is it possible that Rabbi Yehuda HaNasi, the redactor of the Mishna, presented the unattributed mishna here in accordance with the opinion of Rabbi Meir and presented the unattributed mishna there in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Such a dichotomy is unlikely.

    10Rav Pappa offered another answer to the question and said: The mishna here is referring to a divorcée who wrote a note to the purchaser relinquishing her rights to the field after her divorce, and everyone agrees that her statement is binding, as she cannot claim to have acted in order to please her husband.

    11Rav Ashi said: It is all in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and Rabbi Meir states his opinion there only in a case where the husband sold property to two different purchasers, as they can say to her: If it is true that you acted only in order to please your husband, you should have done so with regard to the first purchaser and not just the second. However, in a case where there is only one purchaser, even Rabbi Meir concedes that she can claim to have acted only out of the desire to please her husband. And the mishna here is referring to a case where the husband previously wrote a bill of sale to another purchaser and the wife did not ratify the sale, and the second time he sold a property she did ratify the sale. Consequently, even Rabbi Meir concedes that the woman cannot claim that she acted only in order to please her husband.

    12§ We learned in a mishna elsewhere ( Gittin 48b): One does not collect a debt from liened property that has been sold to a third party where there is unsold property available, even if the unsold property is of inferior quality. A dilemma was raised before the Sages: If the unsold property became blighted and is no longer of sufficient value to pay off the debt, what is the halakha ? Would the creditor be allowed to repossess liened property that has been sold to a third party?

    13Come and hear a solution to this dilemma based upon the following baraita : In a case where a husband wrote a bill of sale to one purchaser, but his wife did not sign it for him, and later he sold a different property to a second purchaser and his wife signed the bill of sale for him, the halakha is that she has lost the settlement specified in her marriage contract in the event that the husband is left without property from which she can collect; this is the statement of Rabbi Meir.

    14Now, if it should enter your mind that in a case where the unsold property became blighted the creditor would be able to repossess liened property, then even though she lost her ability to collect her marriage contract from the second purchaser, she should at least be able to collect from the first purchaser, because she never relinquished her right to the property he purchased. Although there was unsold property left at the time that the first purchase was made, that property is inaccessible to her because she relinquished her right to it. Consequently, her inability to repossess property from the first purchaser indicates that it is not possible to repossess liened property in the event that unsold property is blighted.

    15Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is possible to explain that what Rabbi Meir meant when he said: She has lost her marriage contract, is that she has lost her rights from the second purchaser alone, but not from the first.

    16Rava said: There are two responses with which your statement can be rejected. One is that the expression: She has lost, indicates that she has lost her rights entirely, even with regard to the first purchaser. And furthermore, it is explicitly taught in a baraita : If an individual borrowed from one creditor and sold his property to two purchasers and the creditor wrote a note to the second purchaser saying: I do not have any legal dealings or involvement with you, he has no claims toward the first purchaser either. This is because the first purchaser is able to say to the creditor: I left you a place from where to collect your debt, since when I purchased the land, unsold property still remained in the debtor’s possession, and therefore you have no claims against me.

    17The Gemara rejects the attempt to solve the dilemma with regard to collecting from liened property when the unsold property was blighted: There, in the case of a woman or man who wrote to the second purchaser: I do not have any legal dealings or involvement with you, it is he who causes a loss to himself by his own direct action of signing away his rights. It cannot be proven what the halakha would be in the case of a blighted field, where the reason he cannot make use of the field is not due to his own action.

    18Rav Yeimar said to Rav Ashi:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    טירפא - לטרוף לקוחות מר"ח אייר שהרי מכרה לו באחריות:

    יכלי למימר - לקוחות:

    את בר חד בניסן את - ושטרך קודם ושלא כדין נטלה ממך:

    מאי תקנתיה - דהאי:

    נכתבו הרשאה להדדי - יבקש מאת חברו בר חמשה בניסן וימסור לו שטרו ויכתוב לו הרשאה עליו לטרוף לקוחות ואם יאמרו לו בר חד בניסן את אומר להם אני בא לטרוף בשביל מעות של חמשה בניסן שהרי לשנינו מכרה באחריות ואני בא בהרשאה עליכם מכחו ואם יאמרו לו הוא קדם ואת בר כ"ט בניסן היית אומר להם אני בא מחמת עצמי:

    מתני' ומכר את שדהו - המשועבד לכתובות:

    הראשונה - שנשא תחלה:

    השניה מוציאה - כשימות בעלה:

    וכן בעל חוב וכן אשה בעלת חוב - מפרש בגמ':

    גמ' בשקנו מידה - ואמרי' בהכותב לאשתו דהיכא דקנו מידו מגופה של קרקע קנו מידו:

    מקחו בטל - משמע לגמרי ואפי' בחיי הבעל ובבבא בתרא מוקמינן לה באחת מאותן שלש שדות או ייחדה לה לכתובתה או כתב לה בתוך הכתובה או שהכניסה לו שום משלה:

    כתב לראשון - שטר מכר על שדה אחת:

    ולא חתמה לו - לא הודית באותו מכר וכתב שטר אחר ללוקח שני על שדה אחרת וחתמה לו:

    אבדה כתובתה - אם אין שם בני חורין שהרי הראשון אומר הנחתי ליך מקום לגבות הימנו:

    יכולה היא שתאמר כו' - מן השני תגבה:

    ורבי - דסתמינהו למשניות הכא בכתובות סתם לן כר"מ ובמס' גיטין סתם לן מקחו בטל כר' יהודה:

    אמר רב פפא - מתני' כשהיתה גרושה ואחר כך כתבה לו ללוקח כן:

    רב אשי אמר - אפי' ביושבת תחתיו ותרוייהו סתמי כר"מ ומתני' דגיטין דלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה להכי מקחו בטל דעד כאן לא קאמר ר"מ בבריית' איבדה כתובתה אלא בשני לקוחות והא חזינן דבראשון לא עשתה נחת רוח לבעלה הלכך לא מצית למימר כי חתמה לשני נחת רוח עשיתי לבעלי:

    ומתניתין - דהכא דאשמעינן מינה חתימתה קיימת:

    בדכתב - הבעל לאחר קודם לזה ולא חתמה לו ולזה חתמה:

    אישתדוף בני חרי - לאחר שלקחו הלקוחות:

    אישתדוף - נתקלקלו:

    מראשון מיהא תגבי - שהרי נתקלקל זכותה במקום שהניח לה לגבות והוה ליה כאישתדוף:

    ועוד תניא - דמראשון לא תגבה:

    הכי גרסינן התם איהו דאפסיד אנפשיה - וכולה רבא קאמר לה לא תימא מאי איבדה כתובתה משני דאף מראשון איבדה אפ"ה לא נפשוט מינה אישתדוף בני חרי לא טריף ממשעבדי דהתם היא דאבדה כתובתה והא דקתני אין לו על לוקח ראשון כלום חד טעמא הוא האי דלא הדר גבי מהראשון משום דאפסיד נפשיה בידים שכתב לשני דין ודברים אין לי עמך ולא דמי לאישתדוף:

    כתובות 95 עמוד א

    1טירפא מאייר ואילך. א"ל יכלי למימר לך: את בר חד בניסן את.

    2מאי תקנתיה? נכתבו הרשאה להדדי.

    Mishna

    3מי שהיה נשוי ב' נשים ומכר את שדהו, וכתבה ראשונה ללוקח ״דין ודברים אין לי עמך״ השניה מוציאה מהלוקח, וראשונה מן השניה, והלוקח מן הראשונה. וחוזרות חלילה, עד שיעשו פשרה ביניהם. וכן בעל חוב, וכן אשה בעלת חוב.

    Gemara

    4וכי כתבה ליה מאי הוי? והתניא: האומר לחבירו ״דין ודברים אין לי על שדה זו״, ואין לי עסק בה״, וידי מסולקת הימנה״ לא אמר כלום. הכא במאי עסקינן בשקנו מידה.

    5וכי קנו מידה מאי הוי? תימא: נחת רוח עשיתי לבעלי. מי לא תנן: לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל. אלמא: יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי.

    6א"ר זירא אמר רב חסדא, לא קשיא: הא ר"מ הא ר' יהודה.

    7דתניא: כתב לראשון ולא חתמה לו, לשני וחתמה לו איבדה כתובתה, דברי ר"מ׃

    8ר' יהודה אומר, יכולה היא שתאמר: ״נחת רוח עשיתי לבעלי, אתם מה לכם עלי״?

    9ורבי, סתם לה הכא כר"מ וסתם לה התם כר' יהודה?!

    10אמר רב פפא: בגרושה, ודברי הכל.

    11רב אשי אמר: כולה ר"מ היא, ועד כאן לא קאמר ר"מ התם, אלא בשני לקוחות, דאמרי לה: אי איתא דנחת רוח עבדת לקמא איבעי לך למיעבד. אבל בלוקח אחד, אפילו רבי מאיר מודה. ומתני' דכתב ליה לאחר.

    12תנן התם: אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפי' הן זיבורית. איבעיא להו: אישתדוף בני חרי, מהו דליטרוף ממשעבדי?

    13ת"ש כתב לראשון ולא חתמה לו, לשני וחתמה לו איבדה כתובתה, דברי ר"מ׃

    14ואי סלקא דעתך אישתדוף בני חרי טריף ממשעבדי, נהי דאיבדה כתובתה משני מראשון מיהא תיגבי.

    15אמר רב נחמן בר יצחק: מאי ״איבדה״ איבדה משני.

    16אמר רבא: שתי תשובות בדבר, חדא: דאיבדה״ לגמרי משמע. ועוד, תניא: לוה מן האחד ומכר נכסיו לשנים, וכתב בעל חוב ללוקח שני: ״דין ודברים אין לי עמך אין לו על לוקח ראשון כלום. מפני שיכול לומר: הנחתי לך מקום לגבות הימנו.

    17התם איהו דאפסיד נפשיה בידים.

    18א"ל רב יימר לרב אשי:

    Tosafot

    וכי כתבה ליה מאי הוי - תימה מאי קא פריך והלא לא בא עדיין לידה והוי כמו כותב לה ועודה ארוסה ואומר אני דשפיר פריך דהכא הוי כמו כותב לה והיא נשואה ולא דמי לארוסה כלל דארוסה אם מכרה ונתנה קיים אבל הכא אינו יכול למכור שלא תטרוף כל שעה:

    הכא במאי עסקינן בשקנו מידה - אע"ג דגבי נשואה אמר רב יוסף בריש הכותב (לעיל כתובות פג.) מדין ודברים קנו מידו נשואה הוי טפי ידו כידה מהכא גבי לוקח ידה כידו:

    תימא נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן כו' - ליכא לשנויי כשלקח מהאשה תחלה דאז הוי קיים כדקתני בסיפא לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים דבמתני' משמע דאחר מכירת השדה כתבה ללוקח דהכי קתני ומכר שדהו וכתבה כו':

    הא ר"מ הא רבי יהודה דתניא כו' - והא דקתני דלא אמרינן נחת רוח עשיתי לבעלי ר"מ היא ופי' לנו רבי דצריכינן למימר דהשתא הא דנקט בברייתא כתבה לראשון ולא חתמה לו רבותא נקט דאע"ג דאיכא למימר הך אתתא כי חתמה נמי לשני לאו שהודית באותו מכר אלא לנחת רוח מכוונת דהא כבר ראינוה שלא חתמה לראשון אפ"ה אמרי' איבדה כתובתה וכ"ש סתמא וקשיא לי א"כ לבסוף דמסיק רב אשי כולה ר"מ היא ועד כאן לא קאמר ר"מ אלא בשני לקוחות כו' אמאי הדר ביה מאותה סברא ראשונה דס"ד דיותר יש לנו לומר אבדה כתובתה בחד לוקח מבשני לקוחות הל"ל כולה ר' יהודה היא ובשני לקוחות דוקא א"ר יהודה יכולה שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אבל בחד לוקח לא על כן נ"ל לס"ד השתא נמי שייך יותר נחת רוח בלוקח אחד מבשני לקוחות אבל לא משמע ליה שיחלוק ר"מ ונקט שני לקוחות משום רבותא דר' יהודה:

    הא ר"מ הא רבי יהודה דתניא כו' - והא דקתני דלא אמרינן נחת רוח עשיתי לבעלי ר"מ היא ופי' לנו רבי דצריכינן למימר דהשתא הא דנקט בברייתא כתבה לראשון ולא חתמה לו רבותא נקט דאע"ג דאיכא למימר הך אתתא כי חתמה נמי לשני לאו שהודית באותו מכר אלא לנחת רוח מכוונת דהא כבר ראינוה שלא חתמה לראשון אפ"ה אמרי' איבדה כתובתה וכ"ש סתמא וקשיא לי א"כ לבסוף דמסיק רב אשי כולה ר"מ היא ועד כאן לא קאמר ר"מ אלא בשני לקוחות כו' אמאי הדר ביה מאותה סברא ראשונה דס"ד דיותר יש לנו לומר אבדה כתובתה בחד לוקח מבשני לקוחות הל"ל כולה ר' יהודה היא ובשני לקוחות דוקא א"ר יהודה יכולה שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אבל בחד לוקח לא על כן נ"ל לס"ד השתא נמי שייך יותר נחת רוח בלוקח אחד מבשני לקוחות אבל לא משמע ליה שיחלוק ר"מ ונקט שני לקוחות משום רבותא דר' יהודה:

    כתבה לראשון ולא חתמה לו כו' - יש מקשין והא בהנזקין (גיטין נח. ושם) אמתני' דלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל אמר רב לא שנו אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה ותירץ רבי דהתם כשכתבה לו שטר בפני עצמה דהואיל ויכול להוציא שטר שלה בלא שטר של בעל לא אמרי' נחת רוח אבל הכא מיירי שחתמה לו בשטר של בעל דהואיל ואינו יכול להוציא שטר שלה שלא יראו שטר של בעל עמו יכולה היא ודאי שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי ועוד אמר לן רבי דאפי' בשטר עצמו של בעל איירי אלא שכתבה שהיא עצמה מכרה ללקוחות אבל חתמה לו דשמעתין היינו שמוחלת שיעבוד שיש לה על הקרקע וכן משמע לשון חתמה כלומר שנתרצית במקח ולא מחתה בו עוד תירץ רבי דהתם ה"ק לא שנו אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה בהדי לך חזק וקני ולא נתיישב לי תירוץ זה דפריך התם לרב מהא דתניא לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל עד שתכתוב לו אחריות נכסים דקאמר נימא תהוי תיובתא דרב ומאי תיובתא נמי האי דקתני דשטר אינו מועיל עד שתכתוב אחריות נכסים בדלא אמר לך חזק וקני וכי קאמר רב בדאמר לך חזק וקני בהדי שטר ולתירוץ ראשון לא קשה כולי האי. (וע"ע תוס' ב"ב מז: ד"ה אבל בשטר):

    הכי איתא גירסא ישנה מתני' דכתבה לאחר וזה לאחר שני הוא מכלל דמכר הבעל לראשון (שדה אחרת) ולא חתמה לו ולישנא דהך משנה דקמשני נקט דאי האי אחר ראשון הוא וגרסינן וכתב דזבין ליה לאחר הו"ל למימר:

    התם איהו דאפסיד נפשיה - מה שפירש בקו' וכולה רבא קאמר לה לא נהירא לר"ת דא"כ הל"ל אלא התם הוא דאפסיד אנפשיה אלא הש"ס הוא דמתרץ התם הוא בבעל חוב דאפסיד נפשיה בידים דידע דדיניה עלויה לפרוע אבל אשה ליכא למימר כל כך איהי היא דאפסידה נפשה דהא בעת שכתבה לו לא היתה ראויה עדיין לגבות בברור שהרי לא נתנה כתובה לגבות מחיים וכן פי' רבינו חננאל ובכמה מקומות בש"ס דלא חייש לשנויי אלא קושיא אחרונה ועוד דאינה פירכא כל כך מקמייתא דלר"נ בר יצחק לא משמע ליה לגמרי אלא משני:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    מאי תקנתא יכתבו הרשאה להדדי:

    הא דתנן מי שהי' נשוי שתי נשים ומכר את השדה וכו' וכבר פי' לעיל בשם רבי' שמשון ז"ל דלאו דוקא השני' מוציאה מהראשונה והראשונה מוציאה דאטרוח' בי דינא כולי האי לא מטריחנן בכדי אלא לומר שכך אפשר לעשות לכל אחד עד שיעשו פשרה ביניהם:

    הכא במאי עסקי' בשקנו מידו פי' דמגופו של קרקע קנו מידו כדאי' בפ' הכותב וכיון דמהני הכא גבי ב"ח עם לוקח ה"ה דמהני בכותב לאשתו דין ודברים וקנו מידו אע"פ שידו כידה וכדכתיבנ' התם בס"ד:

    ויש דוחין דשאני הכא דאין לב"ח אלא שעבוד אבל התם לא מהני כיון שידו כידה במה שנותן ולא נהירא דבאומר לחבירו שותף דין ודברים אין לי עמך הרי חלק שלו שהוא ממונו לגמרי נותן לו שיהא שלו ואפ"ה מהני כשקנו מידו:

    מי לא תנן לקח מן האיש וכו' עד הכא נמי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי ואע"ג דמתני' דהתם אוקימת' בחותם שלש שדות ה"מ לענין שלא יהא מקחו בטל לאלתר משום כבוד בית אביה אבל ה"ה בשאר נכסים דידי' שיהא מקחו בטל כשתבא לגבות כתובת' בגרושין ואלמנות ויכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי וכדאי' בהדי' בפ' חזקת הבתים דשבשאר נכסים דידה כ"ש דהוה לה איבה:

    כתב לראשון ולא חתמה כלומר שלא רצתה לקיים מקחו לשני וחתמה לא אבדה כתובה דברי ר"מ פי' דלר"מ ה"ה כשחתמה לראשון והא דנקט בשני להודיעך כחו דר' יהודא דאפי' בהא יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ולבסוף אמר דמשום ר"מ נקט לה וכן תירץ ז"ל וליכא למימר דמתני' כשלקח מן האשה תחלה דהא קתני ומכר את שדהו והדר וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך (דשמא) [דש"מ] להדי' שבתחלה לקח מן האיש ואיכא דקשי' ליה דהא אמרינן בפ' הניזקין על מתני' דלקח מן האיש דה"מ דאמר' לי' לך חזק וקנה אבל בשט' קנה והכ' הא איכא שטרא דחתמ' לו קתני ומתני' נמי קתני וכתבה הראשונ' ללוקח. ויש אומרים דכתיבה לאו דוקא אלא שאמרה דקנו מידה וחתמו נמי לגמר מעשה וקיום קרי חתום ואחרים תירצו דהתם בשכתבה ליה שטר בפ"ע והכא משמע אעפ"י שכתבה וחתמה באותו שטר עצמו דבהא ודאי לא קנה לוקח.

    ומתניתין דכתבה לי' לאחר פי' ומתניתין דהכא בשכבר כתבה לאחר קודם לכן והא דלא איירי ביה תנא משום דלאו דינא דדין ודברים אתא לאשמעינן אלא דינ' והאומר אין לי דין ודברים עמך וקנו מידו כבר קנו מידו מגופה של קרקע וכיון שכן גם עם יורשיו ובאי כוחו אין לו דין ודברים כלל כי בכל דבר של זכיה ושיעבוד כיון שזכו בו חבירו כראוי הרי יורשים ובאי כחו עומדים במקומו וכן אני אומר בא' משני לוין או ב' ערבין דמי שנשתעבד שיפרע המלוה ממנו תחלה דה"ה ליורשיו ובאי כחו שגובין ממנו דכיון דאשתעבדו נכסיו ללוה בכל החוב לגבות מהם ה"ה שיזכה בשיעבוד ההוא יורשיו או באי כחו שהאומר אני חייב לך מנה הרי הוא חייב ליורשיו אבל בדבר שאין לו בו שעבוד אלא תנאים בעלמא או פטו' או נאמנות בהא אמרינן דלו ולא ליורשיו קאמר וכן קבלתי מרבי' ז"ל:

    תנן התם אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו הם זבורית ודעת רבותי' שאפילו היה כתוב בו שבח וכדאמרינן במסכת גיטין גבי שט"ח היוצא מן היתומים. איבעי' להו אשתדף בני חורין מהו דלטרוף ממשעבדי ת"ש כתב לראשון ולא חתמה וכו'. מהא שמעי' דאשתדף לאו דוקא אלא ה"ה כל שיש עכוב שאין יכול לגבות מהם דהכא ודאי נכסים שהניחו בני חורין קיימים הם אלא שאינה יכול לגבות מהם ועד כאן לא דחינן לקמן אלא משום דאיהו אפסיד לנפשיה הא כל היכא דלא אפסדה לנפשה כגון שנטלה מסיקין גובה מהם ב"ח וכ"ש אם התפיסום ביד לוה גוי וכיוצא בו דלא אפשר למגבי מינייהו וכן הי' נראה דדוקא שיש נכסים בני חורין כאן במקום הלואה אבל אם נכסים בני חורין הם במדינה אחרת אין לנו לומר שילך המלוה לשם אלא גובה המלוה מנכסים משועבדים שלא עלה על דעתו שילך אחר חובו למדינה אחרת כיון שהיה לו נכסים כאן כשלוה במקום הלואה ואין צריך לומר אם יש חירום בין המקומות דהשת' ה"ל כאשתדף בני חרי וכן דנתי בפני רבותי:

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 95a

    Ketubot 95a. The full printed text of this folio side - 18 numbered segments, about 319 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 95a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026