Ketubot 9a

האומר פתח פתוח מצאתי כולי‎ - One who said, I found an open passage, etc. O VERVIEW We can ascertain that a woman is a בתולה if during the first ביאה the husband verified that her membrane was intact (פתחה סתום) and/or that as a result of the ביאה there was blood (דם בתולים). Our גמרא discusses a case where the husband claimed that at the initial ביאה her פתח was not סתום, but rather it was פתוח‎. The question arises what is with the דם בתולים, was there דם בתולים or not. תוספות discusses this issue. ---------------------– פירש בקונטרס דטענת דמים לא קאמר כגון שנאבדה המפה – רש״י explained that the husband did not claim a טענת דמים, either because the cloth was lost, so we are unsure if there was דם בתולים or not – או שהיא ממשפחת דורקטי שאין להם דמים – Or because she was from the דורקטי family, who do not have דם בתולים, so there can be no טענת דמים, only the טענה of פתח פתוח‎. תוספות offers an alternate explanation why there was no טענת דמים: ורבינו חננאל מפרש דבוגרת ומוכת עץ אין להם דמים‎ – And the ר״ח explains that a בוגרת and a מוכת עץ have no דם בתולים (therefore there can be no טענת דמים) – אבל אין פתחן פתוח ויכול לטעון טענת פתח פתוח‎ – However their פתח is not פתוח (if they are still בתולות), therefore he can only claim the טענה of פתח פתוח that she is not a בתולה, for if she were, her פתח would be closed (even though she is a מוכת עץ or a בוגרת). תוספות asks: וקשה לפירוש רבינו חננאל דאמרינן באלו נערות (לקמן לו, א ושם עמוד ב) – And there is a difficulty with the פיר״ח (that a בוגרת [and a מוכת עץ] does not have דמים, but her פתח is closed), for the גמרא asks in פרק אלו נערות, regarding the ברייתא which states – ובוגרת אין לה טענת בתולים והאמר רב בוגרת נותנים לה לילה ראשונה – ‘And a בוגרת has no טענת בתולים’; but רב said that we ‘give’ the first night for a בוגרת; this indicates that a בוגרת has דם בתולים, so why does he not have טענת בתולים if this בוגרת had no דם‎ – ומשני אי דקא טעין טענת דמים הכי נמי הכא במאי עסקינן דקטעין טענת פתח פתוח – And the גמרא answered, if he would claim טענת דמים (that there was no blood), indeed it would be a valid claim (since a בוגרת has דם as is evident from the ruling of רב), however the ברייתא is discussing a case where he claimed פתח פתוח and that is not a valid claim since a בוגרת has a פתח פתוח (even though she has דם בתולים). This concludes the citation of the גמרא; תוספות presents the question on פר״ח‎ – משמע דפתחה פתוח ויש לה דמים‎ – It is evident from this גמרא that a בוגרת is פתחה פתוח (therefore he cannot claim טענת פתח פתוח) however she has דם בתולים and therefore he can claim a טענת דמים, which is the exact opposite of פר״ח! תוספות answers: ויש לומר דרבינו חננאל גריס כגירסא ראשונה שהיתה בספרים‎ – And one can say; that the ר״ח is גורס like the original גירסא which was in the texts, which is that the answer of דקא טעין וכו׳ is as follows ( the exact opposite of our גירסא) – אי דקא טעין טענת פתח פתוח הכי נמי הכא במאי עסקינן דקא טעין טענת דמים‎ – If he would claim טענת פתח פתוח, indeed it is a valid claim (since by a בוגרת it is פתחה סתום), however the ברייתא which stated that a בוגרת אין לה טענת בתולים, is discussing a case where he claimed טענת דמים‎. תוספות will now explain the גמרא (the question and the answer) according to this גירסא: והכי פירושו והאמר רב בוגרת נותנין לה לילה הראשונה‎ – And this is the explanation of the גמרא there, ‘but רב said that by a בוגרת we ‘give’ her the first night’; the question was not that she should have טענת דמים, but rather – ומדתלינן כל הלילה בדם בתולים משמע דאיכא בוגרת דאית לה דם בתולים טובא‎ – That since we assume that it is דם בתולים that whole first night, this indicates that (occasionally) there is a בוגרת who has an abundance of דם בתולים‎ – אם כן אי אפשר לשום בוגרת שלא יהא פתחה סתום אפילו אין לה דמים‎ – Since this is so (that there is a בוגרת that has דם בתולים טובא), it is impossible that any בוגרת should not be פתחה סתום, even if she has no דם בתולים‎ – ואם כן יש לה טענת בתולים בפתח פתוח‎ – So therefore (since every בוגרת is פתחה סתום) there should be טענת בתולים of פתח פתוח by the בוגרת, why does the ברייתא state that a בוגרת has no טענת בתולים‎ – ומשני אי דקטעין פתח פתוח הכי נמי דיש לה טענת בתולים‎ – And the גמרא answered, if he would claim פתח פתוח; indeed he would have a טענת בתולים, however – הכא במאי עסקינן דלית לה טענת בתולים בטענת דמים משום דאיכא בוגרת דדמיה כלין‎ – Here in the ברייתא where it states there is no טענת בתולים that is because we are discussing a case of טענת דמים, and that is no claim because there is a בוגרת whose דם בתולים are gone (even if she still is a בתולה and not a בעולה). She can claim that she is from those בוגרות who have no דם בתולים‎. תוספות finds an additional difficulty with פר״ח: ומיהו בירושלמי משמע לא כפירוש רבינו חננאל‎ – However in תלמוד ירושלמי it seems not like פר״ח‎ – דקאמר התם רבי יונה בשם רבי קריספא בוגרת כחבית פתוחה של יין – For ר׳ יונה said there in the name ר׳ קריספא, ‘a בוגרת is like an open barrel of wine’ – תוספות responds: ויש ליישב דלענין דמים קאמר משום דסתם חבית סתומה לעולם יש בה יין‎ – And we can resolve this difficulty; that the comparison to a חבית פתוחה is (not regarding the פתח, but rather) regarding the דמים of a בוגרת; for generally a closed barrel of wine always contains wine – שאין דרך לסתום חבית ריקנית אבל חבית פתוחה פעמים יש בה יין פעמים אין בה יין‎ – Since it is not customary to seal an empty barrel; however an open barrel, sometimes it contains wine and other times there is no wine – כך בוגרת פעמים אין לה דמים פעמים יש לה‎ – Similarly with a בוגרת (who is compared to a חבית פתוחה), sometimes she has no דם בתולים and sometimes she has דם בתולים‎ – ומשום הכי אין לה טענת דמים כדפירש רבינו חננאל‎ – And therefore there is no טענת דמים by a בוגרת as the ר״ח explained because there are בוגרות who are מסולקות דמים‎ – תוספות brings a support to the view of ר״ח: וכדאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות נט, א ושם) פרט לבוגרת שכלו בתוליה: And as the ברייתא states in פרק הבא על יבמתו that the פסוק of והוא אשה בתוליה יקח (regarding a כהן גדול), excludes a בוגרת, whose דם בתולים are gone (a כה״ג should not marry a בוגרת); indicating that generally a בוגרת has no דם בתולים‎. S UMMARY According to our גירסא, a בוגרת has דם בתולים but פתחה פתוח, however according to the גירסת ר״ח, a בוגרת generally has no דם בתולים, but פתחה סתום‎. T HINKING IT OVER 1. According to the ר״ח (that generally בוגרות are מסולקות דמים) how are we תולה the entire first night as דם בתולים, perhaps it is דם נדה‎? 2. How will רש״י explain the גמרא in הבא על יבמתו which seemingly indicates that a בוגרת has no דם‎?

לא צריכא באשת כהן - It was necessary only for the wife of a Kohain O VERVIEW The גמרא asked why does ר׳ אלעזר rule that if a husband claimed פתח פתוח מצאתי she is forbidden to him, since it is (merely) a ספק ספיקא, it may have not been תחתיו and it may have been באונס. The גמרא answered that ר״א was discussing an אשת כהן who is אסורה לבעלה even if it was באונס, so therefore, since there is only one ספק, we are מחמיר. Our תוספות explains why we are מחמיר. ------------------------– תוספות asks: ואם תאמר ונוקמה אחזקתה שהיא כשרה לכהונה ונימא דלאו תחתיו זינתה – And if you will say; but let us place her on her presumptive status that she is fit for כהונה and therefore let us say that she was not מזנה while she was married to him, but rather she was מזנה before the אירוסין, so she is permitted to her husband the כהן. תוספות answers: ויש לומר דאדרבה אית לן למימר דהשתא נבעלה דאוקמה אחזקת הגוף שהיתה בתולה: And one can say; on the contrary we should assume that she was נבעלה now (as recently as possible before the נישואין) since we should place her on the חזקה of her body that she was a בתולה. S UMMARY The חזקת הגוף is stronger than the חזקת כשרות. T HINKING IT OVER 1. תוספות asks that she should be מותרת לבעלה כהן since she has a חזקת כשרות לכהונה. Why was it necessary for תוספות to mention the חזקת כשרות כהונה, he could have simply said she has a חזקת כשרות?! 2. תוספות answers that she has a חזקת הגוף that she was a בתולה. However there is also a contradictory חזקת הגוף that she is now a בעולה, we should therefore assume on account of this חזקה דהשתא that she was a בעולה all the time in the past (even before the קידושין) until we know for sure that she was a בתולה. This חזקה דהשתא (which indicates that she was נבעלה before the קדושין) should combine together with the חזקת כשרות לכהונה to override the חזקת הגוף (דמעיקרא) that she was a בתולה (עד השתא), and permit her to her husband!

ואי בעית אימא באשת ישראל דקביל בה אביה קידושין פחותה מבת ג׳ שנים — And if you wish I can say; by the wife of a ישראל, whose father accepted קדושין on her behalf when she was less than three years old O VERVIEW The גמרא explained that the ruling of ר׳ אלעזר regarding טענת פתח פתוח, which prohibits his wife to him, is in a case where it is not a ספק ספיקא; either by an אשת כהן where there is no ספק באונס, or in a case where she was נתקדשה less than three years old, so there must have been a ביאה after she was three years old (to render her a בעולה). There is therefore no ספק of אינו תחתיו since she was already מקודשת when she was three. There is only one ספק whether it was באונס (where she is מותרת) or ברצון (where she is אסורה). Our תוספות discusses various arguments why she should still be מותרת. ------------------------– תוספות asks (1): ואם תאמר אכתי איכא ספק ספיקא ספק באונס ספק ברצון – And if you will say; there still is a ספק ספיקא (and she should be מותרת לבעלה), first there is the ספק of ספק באונס (where she is מותרת) or ספק ברצון (where she is אסורה) – ואם תמצא לומר ברצון ספק כשהיא קטנה ופתוי קטנה אונס הוא – But even if you will assume it was ברצון (where she is אסורה), nevertheless there is an additional ספק that perhaps she was נבעלה while she was still a קטנה, and seducing a קטנה is the equivalent of אונס (which makes her מותרת לבעלה ישראל) – כדאמרינן בהבא על יבמתו (שם סא, ב) – As the גמרא states in פרק הבא על יבמתו that פתוי קטנה אונס הוא. Therefore she should still be מותרת לבעלה on account of this ספק ספיקא. תוספות answers: ויש לומר דשם אונס חד הוא – And one can say that the term אונס is one, there is only one ספק; perhaps it was באונס (which includes נבעלה כשהיא גדולה באונס and פתוי קטנה) and perhaps it was ברצון that she was מזנה when she was a גדולה ברצון. Therefore there is no ספק ספיקא. תוספות asks (2): ואם תאמר ונוקמה בחזקת היתר לבעלה – And if you will say; but let us place her בחזקת היתר to her husband? תוספות answers: ויש לומר דאונסא קלא אית לה כדאמרינן בירושלמי [אונסא יש לו קול] – And one can say; that there is publicity when a woman is נאנס, as it states in תלמוד ירושלמי [an אונס has a קול] – והשתא דליכא קלא הוי ליה רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה רובא עדיף – So now that there is no קול (that she was נאנסה), the possibility that it was ברצון is a majority, and the possibility that it was באונס is a minority (since there is no קול, presumably the probability of באונס is diminished), and the rule is that when רוב clashes against חזקה, the רוב perseveres. תוספות asks (3): ואם תאמר אם כן בספק ספיקא נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתיה דמי – And if you will say; if indeed (that the רוב tells us that it was ברצון, since אונסא יש לו קול), so even by a ספק ספיקא (an אשת ישראל גדולה) she should also be אסורה לבעלה, since the ספק of אונס, is like it does not exist – ולא נשאר אלא חד ספק ספק תחתיו ובהא לא שייך לאוקמה בחזקת היתר כדפירישית – so there only remains one ספק, the ספק of תחתיו or אינו תחתיו, and by this ספק we cannot place her on her חזקת היתר as I explained previously – תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דהאי רובא דברצון אינו רוב גמור אלא הוי מדרבנן – And the ר״י answers, that this רוב which assumes that it was ברצון is not a valid רוב, but rather it is a רוב מדרבנן; it is not a definitive רוב (and מדאורייתא there still remains the ספק of אונס or רצון) – והלכך במקום ספק ספיקא שרי ובמקום חד ספיקא חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא – So therefore when there is a ספק ספיקא (there is another ספק besides ספק באונס ספק ברצון, like ספק תחתיו ספק אינו תחתיו), she is permitted לבעלה (because we include the ספק באונס to make it a ספק ספיקא), however where there is only one ספק (by the קטנה where the ספק is ספק באונס ספק ברצון), the רבנן considered רצון to be a רוב compared to אונס (because אונסא קלא יש לו) and it overpowers the חזקה היתר לבעלה. תוספות proves that there is such a concept as רוב מדרבנן: ואשכחן כי האי גוונא גבי תינוק שנמצא בצד העיסה (קדושין דף פ, א) דלא הוי רובא אלא מדרבנן – And we find something similar regarding a child who was found next to the dough where it is a רוב only מדרבנן – ולהכי קאמר רבי יוחנן התם דאין שורפין עליו את התרומה – So (since it is only a רוב מדרבנן) therefore ר׳ יוחנן ruled there that we do not burn the תרומה on his account – תוספות asks (4): ואם תאמר אכתי באשת כהן ובקיבל אביה קדושין פחותה מבת שלש לישראל – And if you will say; nonetheless in the cases of אשת כהן and where her father was מקבל קדושין from a ישראל when she was less than three years old – איכא ספק ספיקא דספק מוכת עץ ספק דרוסת איש – There still is a ספק ספיקא, for there is the ספק that perhaps she merely is a מוכת עץ (so she is מותרת) or perhaps she is a דרוסת איש (where she is אסורה) – [באשת כהן אית לן למימר אם תמצא לומר דאינה מוכת עץ – [ And if we are discussing an אשת כהן we can say even if she is not a מוכת עץ, but rather a דרוסת איש – מכל מקום ספק תחתיו ספק אין תחתיו – Nevertheless there is the ספק of תחתיו (where she is אסורה) or ספק אין תחתיו (where she is מותרת); and if we are discussing – אשת ישראל אם תמצא לומר דאינה מוכת עץ ספק באונס ספק ברצון] – An אשת ישראל (a קטנה), even if you will say she is not a מוכת עץ (but rather a דרוסת איש), nevertheless there is ספק באונס (where she is מותרת) and ספק ברצון (where she is אסורה) ]; in any event there is a ספק ספיקא, so why is she אסורה – תוספות rejects an anticipated resolution to his question: ואין לומר דמוכת עץ לא שכיח דהא אמרינן באלו נערות (לקמן לו, ב) – And we cannot say that a מוכת עץ is not common, for ר׳ זירא states in פרק אלו נערות – גבי סומא שאין לה טענת בתולין מפני שנחבטה על גבי קרקע – Regarding (the ruling of סומכות אמר ר״מ that if one marries) a blind woman, the husband does not have טענת בתולים, the reason is because she knocks herself on the ground – ופריך כולהו נמי חבוטי מיחבטן אם כן שכיח – And the גמרא challenged this explanation; all women are also prone falling; this concludes the citation from the גמרא there, תוספות concludes his rebuttal, it is evident that מוכת עץ is common since the גמרא asks that by all women it is possible that they are מוכת עץ. תוספות offers a partial solution: ולפירוש רבינו חננאל דמוכת עץ פתחה סתום אתי שפיר – However according to the interpretation of the ר״ח that by a מוכת עץ her פתח is סתום, it is properly understood, for here the claim is פתח פתוח מצאתי, so it cannot be that she is merely a מוכת עץ, since by a מוכת עץ it is פתחה סתום. However according to the other interpretation that by a מוכת עץ her פתחה is פתוח the question remains. תוספות answers: ויש לומר דאם איתא דמוכת עץ היא הויא טוענת דאין גנאי בכך כמו בביאת אונס – And one can say; that if indeed she is a מוכת עץ, she would have claimed it (after he said פתח פתוח מצאתי), since there is no shame in being a מוכת עץ as there is by a ביאת אונס – ומדלא טענה אין להסתפק בכך: And since she does not claim that she is a מוכת עץ, there can be no doubt about it that she is a דרוסת איש and not a מוכת עץ, so there is only one ספק and therefore אסורה. S UMMARY There is no ספק כשהיא קטנה (by a פחותה מבת ג׳) since שם אונס אחד הוא. There is no חזקת היתר לבעלה since אונסא יש לו קול so the רוב is ברצון. However this רוב ברצון is effective only by a ספק and not by a ספק ספיקא. There is no ספק מוכת עץ (either because a מוכת עץ is פתחה סתום, or) because she is not claiming מוכת עץ אני. T HINKING IT OVER 1. תוספות states that שם אונס חד הוא. Why cannot we then say that the ruling of ר׳ אלעזר is regarding a woman who was נתקדש when she was a קטנה, even after she was three, and there is no ספק ספיקא. What will we say; ספק באונס ספק ברצון and even if it was ברצון maybe it was אינו תחתיו; however if it was אינו תחתיו she was a קטנה and פתוי קטנה אונס הוא, so there is only one ספק (whether it was באונס or ברצון) since שם אונס חד הוא?! 2. תוספות asks (#3) why does the גמרא consider it a ספק ספיקא since אונס is a מיעוט compared to רצון so it is a non-existent ספק and only the ספק of תחתיו or אינו תחתיו remains. Seemingly the idea of a ספק ספיקא is that when there is only one ספק there is an even chance (whether it is מותר or אסור); however, if we can show that even if we assume the איסור option (in the first ספק), nevertheless it still can be מותר (because of the second ספק), then it is מותר (since there is a greater chance of היתר than איסור). It should make no difference how unlikely the second ספק is, for in any case it diminishes the odds of the איסור to be less than the היתר. What is תוספות question?! 3. תוספות asks (#4) that there is always a ספק ספיקא since there is the ספק of מוכת עץ in addition to the ספק of באונס (by a קטנה) or אינו תחתיו (by an אשת כהן). There is a view that a ספק ספיקא is effective only if it is reversible (מתהפך); you can begin with either ספק. Seemingly this ספק ספיקא of מוכת עץ is not מתהפך; it works if we start with ספק מוכת עץ and את״ל ספק דרוסת איש, then (either) ספק באונס (by a קטנה) or ספק אינו תחתיו (by an אשת כהן). However if we begin by ספק באונס then (seemingly) we cannot continue with ואת״ל ברצון (meaning that נבעלה ברצון) then ספק מוכת עץ, if she was נבעלה ברצון there is no ספק to be מתיר her! Does this prove that תוספות does not require a ספק ספיקא המתהפך?

ומי אמר רבי אלעזר הכי והאמר רבי אלעזר כולי - And did ר״א say this; but ר״א said, etc. O VERVIEW The גמרא asks; how can ר״א rule that if he claims פתח פתוח מצאתי he is believed, and she becomes אסורה to him (if there is only one ספק), when ר״א ruled elsewhere that a woman cannot become אסורה לבעלה, only in restricted circumstances (of קנוי וסתירה), etc. תוספות discusses the viewpoint of this questioner (the מקשן). ----------------------– תוספות asks: תימה השתא דבעי למימר דלא מהימן אפילו לשוייה עליה חתיכה דאיסורא – It is astounding! Now that this מקשן wants to assert that the husband is not believed, even to ‘make her a forbidden object to him’, therefore – תיקשי ליה מתניתין דהאומר לאשה קידשתיך אסור בקרובותיה – This משנה, which states that one who says to a woman, ‘I betrothed you’, is forbidden to her relatives; this משנה contradicts him. תוספות answers: ויש לומר דסבירא ליה למקשן דאין דבר שבערוה פחות משנים – And one can say; that the מקשן assumed that no דבר שבערוה is effective with less than two witnesses – ואפילו ראה אדם שזינתה אשתו רק שלא היה שם עדים לא היתה נאסרת עליו So therefore (this מקשן assumed) even if a person saw that his wife was מזנה, however if there were no witnesses there to observe this זנות, she would not be prohibited to him (since אין דבר שבערוה פחות מב׳) – והלכך ממתניתין לא קשיא ליה מידי דקדשתיך בעדים קאמר – So therefore there is no difficulty at all from the משנה (which states that he is אסור בקרובותיה) since when he said, ‘I was מקדש you’ he meant with witnesses – תוספות proves that he meant with witnesses – דמקדש אפילו בעד אחד אין חוששין לקדושיו – For if one is מקדש even with one עד; his קדושין are inconsequential (and certainly if there were no עדים), so obviously when he said קדשתיך he meant with עדים – אבל אהא דאמר רבי אלעזר דנאמן בלא עדים לומר דמצא פתח פתוח פריך שפיר: However regarding that which ר״א said that he is believed to claim that he found a פתח פתוח, even without עדים; the מקשן asks correctly (that a woman is not נאסרה על בעלה, unless there is קנוי וסתירה בעדים), given his assumption that אין דבר שבערוה פחות משנים applies even to שווייה אנפשיה חתיכא דאיסורא. S UMMARY The מקשן assumed that אין דבר שבערוה פחות משנים applies even to cases where שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא. T HINKING IT OVER תוספות answered that the מקשן assumed that since אין דבר שבערוה פחות מב׳, therefore there can be no שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא (without עדים). The גמרא answered that ר״א maintains (not like the מקשן) that there can be שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא without עדים. Why then does the גמרא ask מאי קמ״ל on ר״א, when he is teaching us and rejecting the סברת המקשן?!

קינוי וסתירה אין עדים לא - Warning and secluding yes; but not witnesses?! O VERVIEW The גמרא responded to the מקשן, who asked that since ר״א rules that a woman can only be נאסר on her husband with קינוי וסתירה, so how is she אסורה עליו by the claim of פתח פתוח מצאתי. The גמרא answered, can ר״א mean only קינוי וסתירה and not if there were עדים who saw the זנות?! Obviously not! תוספות explains how this answers the question of why he is believed by פתח פתוח מצאתי. ------------------------– תוספות explains: הכי נמי דלא אתא למעוטי על פי עצמו דכעדים דמי כיון דקים ליה: We must also assume that when ר״א said that קינוי וסתירה are required, just as he obviously did not exclude עדים, so too he did not exclude if the testimony (of זנות) is given by him (the husband), for this testimony (by him) is like testimony of witnesses, since he is sure that it was פתח פתוח. S UMMARY ר״א did not exclude (עדים and) the husband’s testimony since it is קים ליה. T HINKING IT OVER 1. Seemingly תוספות answer that על פי עצמו is כעדים דמי is actually stated in the גמרא, that ופתח פתוח כשני עדים דמי; what is תוספות adding? 2. Is the husband believed to claim פתח פתוח because of קים ליה, or because in the מסקנא we maintain that שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא applies even by a דבר שבערוה?

מפני מה לא אסרוה - Why did they not forbid her O VERVIEW The גמרא asks why did they not forbid בת שבע to דוד. Our תוספות cites פירש״י, rejects it and offers his interpretation. --------------------------– פירש הקונטרס והלא אותו מעשה בעדים הוה – רש״י explained the reason the חכמים should have forbidden her to דוד is since there were witnesses to that episode. תוספות rejects פירש״י: ואין נראה דנהי דידוע לרבים הוה שהביאה לביתו – And this is not the view of תוספות, for granted that it was publicly known that דוד brought בת שבע to his house – מכל מקום לא ראו כמכחול בשפופרת שבפני בני אדם לא שמש – Nevertheless no one saw כמכחול בשפופרת, since he was not משמש in the presence of people, so why should she be אסורה עליו. תוספות offers his interpretation of the question מפנ״מ לא אסרוה: ונראה לרבינו יצחק לפרש ואם תאמר דפתח פתוח כשני עדים דמי אמאי לא אסרוה לדוד – And the ר״י prefers to explain it thus; so if you maintain that the claim of פתח פתוח (by the husband) is comparable to the testimony of two witnesses (regarding זנות) as the גמרא just stated, so why did they not prohibit her to דוד – דדוד היה יודע בודאי שנבעלה ואף על פי שעשה תשובה מכל מקום עיכבה – For דוד certainly knew that she was נבעלה (by דוד), and we see that even though דוד did תשובה, nevertheless he retained her by him – ואם היתה אסורה לו לא היה אותו צדיק לוקחה לו לאשה: And if she was forbidden to him, that צדיק would not have taken her as his wife. S UMMARY According to רש״י the בי״ד should have prohibited דוד to be with בת שבע, since there were עדים that they were together. According to תוספות, the בי״ד should have told דוד, since you know that she is אסורה to you, there is a need for you to separate. T HINKING IT OVER The rule is if one is בועל an אשת איש ברצון she is אסורה both to her husband (the בעל) and to the בועל. The rule is כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. If however she was נבעלה באונס she is מותרת לבעל and therefore also מותרת לבועל. Here בת שבע may not have been אסורה לבעל (her husband אוריה) since he does not know that she was נבעלה ברצון and even if דוד (or בת שבע) would have told them he need not accept their testimony, especially since אין אדם משים עצמו רשע. In our case therefore if she is not אסורה לבעל she is not אסורה לבועל (to דוד), so what is the sגמרא׳ question according to תוספות?!