מאי לאו דאי לא בעיל מצי בעיל — Is it not so, that if he was not בעיל, he can be בעיל OVERVIEW רב חסדא cites a ברייתא in an attempt to prove that one may be בועל בשבת בתחלה. The ברייתא states that according to ב״ה we allow him to be בועל for four nights until מוצ״ש. רב חסדא assumed that the ברייתא means that if he was not בעיל until מוצ״ש, he may be בעיל, including that he may be בעיל (for the first time) even ליל שבת. Our תוספות explains why רב חסדא assumed that when the ברייתא states that we allow him four nights, it means even if he was not בעיל. ----------------------------– דלמאי נקט עד מוצאי שבת – Since for what reason does the ברייתא mention ‘until מוצאי שבת’ – אי לאו דאתא לאשמועינן דמצי בעיל בשבת אף על גב דמשיר בתולים – If not to teach us that one may be בועל (בתחלה) בשבת, even though he is removing her דם בתולים – תוספות responds to an anticipated difficulty: דליכא למימר דנקט עד מוצאי שבת לאשמועינן דבעינן רצופין – For we cannot say that the ברייתא mentions עד מוצ״ש to inform us that the four allotted days (which we are תולה בדם בתולים) must be consecutive – תוספות responds we cannot say the ברייתא teaches us דבעינן רצופין – דהא לא בעינן שיהו רצופין כדתניא בפרק בתרא דנדה (דף סד, ב ושם) – For there is no requirement that these four nights be רצופין, as we learnt in a ברייתא in the last פרק of מסכת נדה – מעשה ונתן לה ד׳ לילות מתוך י״ב חדש – ‘There was a story where רבי allowed her four nights within a span of twelve months’; it is evident that רצופין are not required, therefore we must conclude that the ברייתא is teaching us that מותר לבעול בשבת בתחלה – תוספות responds to the difficulty: והכי פירושו נותנין לה ד׳ לילות עד מוצאי שבת – And this is the explanation of the ברייתא; we allow her four nights until מוצ״ש – שיבעול בכל לילה וישיר מקצת בתולים עד מוצאי שבת – That he could be בועל every night and partially remove her בתולים (each night) until מוצ״ש – ואשמועינן דשרי להשיר בתולים בשבת – So the ברייתא is informing us that it is permitted to remove דם בתולים on שבת. תוספות continues with the explanation of the גמרא: ומשני לא לבר משבת ומוצאי שבת נקט לאשמועינן דבעינן רצופים – And רבא [רבה] responded; ‘no, except for שבת’ (he cannot be בועל and משיר בתולים on שבת), and the ברייתא mentions מוצ״ש to inform us that we do require רצופים – תוספות anticipates a difficulty: והוה מצי למיפרך מברייתא דפרק בתרא דנדה דמוכח דאפילו מפוזרין – And the גמרא could have challenged this answer (that בעינן רצופים) from the aforementioned ברייתא in the last פרק of מסכת נדה, where it is evident that the ד׳ לילות can be even spread out (over twelve months) – תוספות responds; the גמרא did not ask from the ברייתא in נדה – אלא דפריך ליה מגופה דברייתא והא עד מוצאי שבת ארבעה לילות קתני – But rather the גמרא preferred to challenge this view (that one may not be בועל בשבת) from this ברייתא itself, as אביי asked, ‘but the ברייתא states; four nights until מוצ״ש’, indicating that one may be בועל בשבת as well. תוספות asks: ואם תאמר מעיקרא דמשני לבר משבת מה עלה בדעתו והא קתני בהדיא ד׳ לילות – And if you will say; initially when רבא answered, ‘except for שבת’, what did he think, since the ברייתא explicitly states, ‘four nights’ (which must include שבת)?! תוספות answers: ויש לומר דהוה סלקא דעתין דהכי פירושו – And one can say; that רבא thought that this is the interpretation of the ברייתא – נותנין לה עד מוצאי שבת לבר משבת שהן בין הכל ד׳ לילות – We allow her the דם בתולים until מוצ״ש, except for ליל שבת, which altogether is four nights from the first night (which is Wednesday night) – ואיהו פריך דמשמע דבעיל ד׳ לילות – And אביי challenged this interpretation for the ברייתא seems to mean that he was בעיל all four nights – ומשני כשבעל וקא משמע לן כמו שמפרש בתר הכי אף על גב דהוי פירצה דחוקה – And רבא answered that the ברייתא is discussing a case where he made a complete ביאה the first night and the ברייתא is informing us, as the גמרא shortly clarifies, that it is permitted to be בועל on this שבת even though it is it tight opening – תוספות proves that (since it is a פירצה דחוקה) this is a novelty דהא אי חזיא תלינן בדם בתולין אפילו הכי שרי: For if she sees דם by the ביאה of שבת we assume it to be דם בתולים (meaning that he removed דם בתולים (by making a חבורה [or פתח]), and nevertheless it is permitted. SUMMARY The four nights need not be consecutive, and therefore since the משנה mentions מוצ״ש, it proves that he is still משיר בתולים on שבת and nevertheless it is permitted. THINKING IT OVER תוספות answers that רבא thought that ד׳ לילות merely means that by מוצ״ש there are ד׳ לילות (but not than you can be בועל בשבת). However this seems too obvious that from Wednesday to מוצ״ש there are ד׳ לילות; why would the תנא mention it?!
מאי קא משמע לן — What is he informing us OVERVIEW The גמרא cites a dispute between רבא [רבה] and אביי regarding the משנה of נותנין לו וכו׳ עד מוצ״ש ד׳ לילות. According to אביי (and רב חסדא) the ברייתא is (also) teaching us that מותר לבעול בשבת בתחלה. However רבא maintains that he was already בעיל (a complete בעילה) before שבת. The גמרא asks, if he was בעיל, what is the ברייתא teaching us. תוספות qualifies the question of the גמרא. ---------------------------------– When the גמרא asked מאי קמ״ל it did not mean what the ברייתא in general is teaching us, but rather what is it teaching us – במאי דנקט עד מוצאי שבת דלענין רצופים ליכא למימר כדפרישית: With the fact that it mentioned ׳עד מוצאי שבת׳; why did the ברייתא find it necessary to mention this, for we cannot say that the ברייתא mentions עד מוצאי שבת, regarding that the four nights must be consecutive, as I previously explained. SUMMARY The question of מאי קמ״ל is, why mention עד מוצ״ש. THINKING IT OVER Why does the גמרא ask this question (מאי קמ״ל) which according to תוספות means why does the ברייתא mention ׳עד מוצ״ש׳, now. Seemingly this was the whole proof of ר״ח and for some reason רבא did not accept it, so why ask it?
מאי לאו דטריד דבעי למיבעל — Is it not so; that he is preoccupied for he needs to be בעיל OVERVIEW רב יוסף cited a משנה which states that a חתן is exempt from reading the שמע up to מוצ״ש if he did not consummate the marriage. רב יוסף assumed that he is exempt since he is preoccupied with the בעילה. Our תוספות explains why previously רבא was able to establish a similar משנה that it excludes שבת, but not here. --------------------------– תוספות responds to an anticipated difficulty: הכא ליכא לשנויי לבר משבת כדלעיל דאם כן אינו פטור עד מוצאי שבת – The גמרא could not have answered here that when the משנה stated עד מוצ״ש it meant except for שבת as רבא answered previously, for if indeed this is what the משנה means, then he is not פטור until מוצ״ש, since he is obligated to read the שמע on ליל שבת – וקא משוית ליה לתנא טועה דפטר ליה עד מוצאי שבת – And you cause the תנא to be mistaken for the תנא exempted him all the days until מוצ״ש – אבל לעיל אפילו כי אמרינן לבר משבת ולא מצי למיבעל בשבת – However previously (in the משנה of ד׳ לילות) even if we assume that it means לבר משבת and he cannot be בעיל on שבת – מכל מקום דוקא נקט עד מוצאי שבת משום דעד למוצאי שבת תולין בדם בתולים – Nevertheless the תנא intentionally states עד מוצ״ש (and we do not make the תנא a טועה by saying לבר משבת), because until מוצ״ש we are תולה בדם בתולים in a case – היכא דעבר ובעל: Where he transgressed and was בעיל on ליל שבת. SUMMARY It is not possible to say לבר משבת here because we make the תנא a טועה, however we do not make the תנא a טועה regarding the משנה of דם בתולים since it can be discussing a case of עבר ובעל. THINKING IT OVER תוספות states that even if we maintain לבר משבת it is necessary to say עד מוצ״ש in a case where עבר ובעל. If indeed this is so then how did we refute רבא that it cannot mean לבר משבת since it says ד׳ לילות עד מוצ״ש perhaps that means if he was עבר ובעל, but not that you may be בועל בשבת בתחלה? APPENDIX תוספות answers that by דם בתולים we can say that the תנא is not a טועה for saying עד מוצ״ש since it refers to a case of עבר ובעל. Seemingly there is no need for תוס׳ to establish it in a case of עבר ובעל. There is a difference between the two משניות. Regarding the משנה of ק״ש we cannot say לבר משבת, since the משנה states that he is פטור מק״ש until מוצ״ש; however if it means לבר משבת then he is חייב on שבת, so how can you say פטור עד מוצ״ש. In the משנה of דם בתולים however we can say that we grant the דם בתולים for four nights until מוצ״ש, except for שבת, meaning that for three of these four nights (excluding שבת) when he is בועל we are תולה בדם בתולים. Where is the difficulty?! Perhaps we can say that the view of לבר משבת (that of רבא) assumes that עד מוצ״ש teaches us that it must be רצופים. However, it cannot be רצופים (which must include שבת) and לבר משבת (which excludes שבת and disrupts the רצופים), if it extends until מוצ״ש. We are again making the תנא a טועה. Therefore תוס׳ needs to answer that there is a possibility of רצופים (even if we maintain לבר משבת) because we are discussing a case of עבר ובעל.
והא אמר רבי אבא אבל חייב בכל המצות כולי — But ר׳ אבא said a mourner is obligated in all the commandments, etc. OVERVIEW אביי explained the reason a חתן is פטור from ק״ש on ליל שבת (if he was not בעיל yet) because he is stressed since he cannot be בעיל. רבא challenged אביי; stress does not free one from his obligations to observe the מצות, as ר׳ אבא ruled that an אבל (who is stressed) is (nevertheless) obligated in all the מצות. Our תוספות explains why אביי rejects the comparison to an אבל. ---------------------------– ואביי סבר דטירדא דליכא מצוה כלל מחייב – And אביי maintains that by a stress where there is no מצוה at all (as by an אבל), there is an obligation to observe all the מצות – אבל טירדא דלא מצי בעיל חשיב טירדא דמצוה כיון שטרוד במה שאינו יכול לעשות מצוה: However the טרדא that he is not permitted to be בעיל is considered a טירדא on account of a מצוה, since he is stressed by the fact that he cannot perform the מצוה of פרו ורבו, and for such a טירדא one may be exempted from observing the מצות. SUMMARY אביי differentiates between a personal stress (such as by an אבל), and a stress of not being able to perform a מצוה. THINKING IT OVER What is the difference between the חתן who (according to תוס׳) is פטור from ק״ש since he is טרוד that he cannot be מקיים a מצוה, and a person who is טרוד on שבת since he cannot put on תפילין; would that exempt him from reciting ק״ש on שבת?!
חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר — Except for תפילין; regarding which it states, פאר OVERVIEW ר׳ אבא taught that an אבל is obligated in all the מצות except for תפילין since the פסוק refers to it as פאר (splendor). תוספות discusses how this explains that an אבל is exempt from donning תפילין. ---------------------------– ואמרינן בפרק בתרא דמועד קטן (דף טו, א) מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך בוש עליך – And the גמרא states in the last פרק of מסכת מועד קטן, since the merciful One said to יחזקאל ‘put on your splendor’ (meaning your תפילין) – מכלל דלעלמא אסור – It is inferred from this that for everyone else it is forbidden – תוספות cites a seemingly differing opinion: ובקונטרס דפירש שנאמר בהן פאר ואבל מעולל בעפר קרנו וראשו – And when רש״י explained that since the verse refers to תפילין as פאר, an אבל should not wear them since the radiance and the head of an אבל is dirtied with dust; seemingly indicating that the reason an אבל does not wear תפילין is because it is not appropriate to expose the פאר of תפילין to the עפר on his head (but not that we derive it from the פסוק of פארך חבוש עליך). תוספות responds that indeed (even) רש״י agrees with תוספות explanation that we derive the איסור from the פסוק of פארך חבוש עליך) and the reason רש״י mentions that ואבל מעולל בעפר קרנו וראשו – היינו ליתן טעם דלא נילף שאר מצות מתפילין – Is to give a reason why we do not derive other מצות from תפילין and say just as the אבל is פטור from תפילין he is also פטור from other מצות, therefore רש״י explains that תפילין is unique since it is a פאר and therefore inappropriate to have it on an אבל. תוספות asks: ואם תאמר ומאי שנא לגבי תפילין אמרינן דדוקא ליחזקאל נאמר ולא לשאר אבלים – And if you will say; and why is there this difference; that regarding תפילין we assume that the statement of פארך חבוש עליך was said only to יחזקאל and not to other mourners (for they are forbidden to wear תפילין) – וגבי תלמוד תורה ילפינן שאר אבלים מיחזקאל – And regarding the (prohibition of) studying the תורה, we do derive other אבלים from יחזקאל that the other אבלים are the same as יחזקאל – דאמרינן (שם) אבל אסור בתלמוד תורה מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום – For the גמרא states there, ‘an אבל is forbidden to study תורה since the merciful One said to יחזקאל, ‘refrain (be silent) from sighing’. תוספות answers: ויש לומר דלאסור גמרינן דמדאסר רחמנא ליחזקאל לכולי עלמא נמי אסור – And one can say that regarding a prohibition we derive from יחזקאל, that since the merciful One forbade יחזקאל from ת״ת, it is also forbidden for everyone else – אבל להתיר לא גמרינן דליה לחודיה למשרי אתא: However to permit wearing תפילין we cannot derive from יחזקאל, for the verse comes to permit יחזקאל exclusively to wear תפילין, but not anyone else. SUMMARY תפילין are called פאר and a mourner is forbidden from wearing them (but is obligated in all other מצות), since ה׳ told יחזקאל not to mourn and wear his פאר. However a mourner is אסור בת״ת just as יחזקאל was also forbidden בת״ת. THINKING IT OVER תוספות insists that we derive the איסור of תפילין for an אבל from the פסוק פארך חבוש עליך (and interprets רש״י to agree with this as well). However our גמרא merely states that an אבל is אסור בתפילין because they are called פאר (without mentioning the פסוק in יחזקאל). How can we reconcile פי׳ התוס׳ with our גמרא here?!
והני תנאי כי הני תנאי — And these Tanaim are like those Tanaim OVERVIEW The גמרא states that the dispute of the two ברייתות (whether the חתן is פטור מק״ש on ליל שבת) is the same dispute that we find in another ברייתא (whether it is permitted to be בעיל בתחלה בשבת. Our תוספות explains the view of אביי (who does not subscribe to sרבא׳ view that הני תנאי כהני תנאי) in light of the fact that there is a מחלוקת תנאים whether one is permitted לבעול בתחלה בשבת or not. ------------------------– תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דפליגי תנאי בהדיא בהכי – Even though that the תנאים argue explicitly regarding whether it is מותר לבעול בתחלה בשבת (and אביי was aware of it) – מכל מקום דחיק אביי לעיל דחשיב טירדא דמצוה הא דלא מצי בעיל – Nevertheless אביי previously persisted that the fact that he cannot be בעיל בתחלה on שבת is considered a מצוה related stress – תוספות responds; the reason אביי did not establish the משנה according to those תנאים is – דניחא ליה לאקומי מתניתין כשמואל דאסר לבעול – For it was preferable for אביי to establish that משנה (of אם לא עשה מעשה) according to שמואל, who forbids to be בעיל בתחלה בשבת. תוספות shows how important it was to אביי to establish the ruling of שמואל: ומוקי נמי פלוגתא דברייתא אי חשיב טירדא הא דלא מצי בעיל – And אביי also established that the dispute of the ברייתות (whether the חתן is פטור מק״ש on ליל שבת), is dependent on whether we assume that not being able to be בעיל is considered a טירדא דמצוה or not. אביי preferred that interpretation of the argument of the two ברייתות, rather than interpreting that they argue whether it is מותר לבעול בתחלה בשבת or not. The reason for sאביי׳ preference is – כדי לאוקמי כשמואל כל מה שיכול: In order to establish the ruling of שמואל (that it is אסור לבעול בתחלה בשבת) as much as possible. SUMMARY אביי preferred (whenever possible) to offer a dubious answer (of טרדא דמצוה) which nonetheless establishes the תנאים according to שמואל (that אסור לבעול בתחלה בשבת), rather than saying there are (other) תנאים who disagree with שמואל. THINKING IT OVER 1. תוספות writes that אביי prefers to establish the various תנאים like שמואל who maintains אסור לבעול בתחלה בשבת. Firstly, why does אביי follow the ruling of שמואל, since we know that הלכתא כרב באיסורי? Secondly, previously the גמרא had two versions regarding the views of רב ושמואל; why does אביי assume one of these versions? 2. There is the version of נהרדעא who maintain that it is רב who is of the opinion that אסור לבעול בתחלה בשבת. Would that view also be contradicted from the משנה of חתן פטור מק״ש אם לא עשה מעשה?
לא כהללו בבליים שאין בקיאין בהטייה — Not like these Babylonians who are not acquainted with Hatoyoh OVERVIEW The גמרא cited a ברייתא which stated that the חכמים permitted לבעול בתחלה בשבת. רבה explained that חכמים refers to ר״ש, who maintains that a דבר שאין מתכוין is מותר. אביי asked רבה but it is a פסיק רישיה, to which רבה responded לא כהללו בבליים וכו׳. The גמרא continues with the dialogue between אביי ורבה. Our תוספות leads us through this dialogue. ---------------------– פירוש אינו פסיק רישיה דכל העולם אינן כמו בבליים אלא בקיאין הן – The explanation of this answer ׳לא כהללו בבליים וכו׳ is that it is not a פס״ר, for everyone is not like the בבליים, who are not בקיאין בהטייה, but rather they are (mostly) בקיאין בהטייה – הילכך שרי להו למיבעל ובלבד שלא יתכונו לבעול בעילה גמורה – Therefore it is permitted for them to be בעיל בתחלה בשבת provided they do not intent to be בעיל a complete בעילה (without הטייה) which would be a פס״ר and be אסור. תוספות explains the continuation of the גמרא: ופריך אם כן טורד למה פירוש בשבת אמאי פטר ליה לעיל מקריאת שמע כיון דבקיאין הן – ‘And אביי asked רבה; if indeed it is so that the people are בקיאין בהטייה, why is there a stress’; the explanation of sאביי׳ question is why the משנה exempted the חתן from reciting ק״ש on שבת (not during the weekdays), since they are בקיאין בהטייה. תוספות explains sאביי׳ question: בשלמא בחול איכא טירדא לפי שמתכוין לבעול בעילה גמורה – Regarding the (exemption from reciting ק״ש on the) weekdays it is understood that there is stress, since he intends to be בעיל a complete ביאה (without הטייה) – ואף לבקיאין יש טירדא לבעול בעילה גמורה – And even for the experts (in הטייה) there is טרדא to be בעיל a בעילה גמורה (and therefore he is פטור מק״ש since he is טריד במצוה). תוספות goes on to prove that there is a טירדא (even for a בקי) to be בעיל בעילה גמורה – כדאמר בפרק שני דברכות (דף טז, א ושם) דרבן גמליאל היה פטור ומחמיר על עצמו – As the משנה states in the second פרק of מסכת ברכות; that ר״ג was פטור from ק״ש, but was stringent on himself and read ק״ש even though he was a חתן – אף על גב דבקי היה שלא היה בבלי – Even though he was a בקי since he was not a בבלי, nevertheless he read ק״ש [only] as a חומרא but not that he was legally obligated; proving that even for בקיאין there is a טרדא; otherwise if there is no טרדא for a בקי then he should be obligated בק״ש legally (without any חומרא). This explains why on the weekdays the חתן is פטור מק״ש for he is טרוד since he is בעיל בעילה גמורה – אבל בשבת שאינו מתכוין לבעול בעילה גמורה טורד למה – However on שבת where the חתן has no intent to be בעיל בעילה גמורה, what טרדא is there to exempt him from reciting ק״ש – ומשני לשאינו בקי פירוש לפי שאינו בקי בשעת קריאת שמע – And the גמרא answered ‘there is a טרדא to the one who is not a בקי’; the explanation of this answer is that even the בקי is not a בקי at the time when one is obligated in ק״ש — דאפילו הבקיאין בשעת מעשה קודם מעשה יראים שלא יהיו בקיאין הילכך טרודים כולם: For even the בקיאין during the time of בעילה, however before the act (when it is the time to recite ק״ש) they are concerned that they will not be בקיאין; therefore everyone is טרוד at the time of ק״ש. SUMMARY There is no פס״ר since בקיאין בהטייה; however they are still פטור מק״ש (on שבת) since they are not confident in their בקיאות. There can be more טרדא by a בעילה גמורה than by הטייה. THINKING IT OVER תוספות explains the sגמרא׳ answer ׳לשאינו בקי׳, to include everyone (even the בקי). Why did not תוס׳ explain the גמרא simply that the אינו בקי is טרוד (but not the בקי)?!
רוב בקיאין הן — The majority are experts OVERVIEW The question of יאמרו בקי מותר שאינו בקי אסור is (not a continuation of sאביי׳ question on the משנה of ק״ש, but rather it is) referring to the ruling of the רבנן (who follow the view of ר״ש that אינו מתכוין is מותר) that it is permitted to be בעיל בתחלה בשבת, the question is why do we permit everyone; we should only permit those who are בקיאין בהטייה but not those who are not בקיאין since it is a פס״ר. The גמרא answered that רוב בקיאין הן. Our תוספות first explains how רוב בקיאין answers the question, and then discusses the veracity of this statement that רוב בקיאין הן. -----------------------– וכל חד וחד מספקינן ליה ברוב וכולם מותרים – And regarding each individual there is a reasonable doubt that he is part of the majority who are בקיאין, and therefore all are permitted to be בועל בתחלה בשבת. תוספות sets up the grounds for a question: משמע הכא דרובן בקיאין בהטייה – It appears from this גמרא that the majority of people are בקיאין בהטייה. תוספות asks: ואם תאמר דאמרינן בפרק ב׳ דחגיגה (דף יד, ב ושם) בתולה שעיברה מהו לכהונה – And if you will say; for we learnt in the second פרק of מסכת חגיגה regarding a known בתולה who is pregnant; what is her status regarding marrying a כהן גדול – תוספות explains how is that we assume that she is still a בתולה if she is מעוברת – כגון שבדקוה על פי חבית ולא היה ריחה נודף – For instance that they tested her on the opening of a barrel of wine and there was no scent of wine coming from her mouth. The גמרא there explains the query – מי חיישינן לדשמואל דאמר יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם או דלמא באמבטי עיברה – Are we concerned for what שמואל said that, I can be בעיל many בעילות without extracting דם בתולים (and she is therefore אסורה לכה״ג since she is a בעולה), or perhaps she became pregnant in a bath without having any relations to a man (and she is therefore מותרת לכה״ג since she is still a בתולה and not a בעולה, even though she is pregnant). ומסיק דשמואל לא שכיח – And the גמרא concludes that this what שמאול said (that he can be בועל without דם) is uncommon and we assume that she was נתעברה באמבטי; seemingly indicating that it is uncommon to be בועל בהטייה without being מוציא דם – תוספות offers another example testifying to the rarity of בעילה בהטייה: ובפרק בתרא דנדה (דף סד, ב ושם) נמי קאמר שאני שמואל דרב גובריה הוא – And in the last פרק of מסכת נדה the גמרא also states; ‘שמואל is different for he is very capable, indicating again that it is unusual to be בועל without דם בתולים – והא אמרינן הכא דרוב בקיאין הן – But here the גמרא states that the majority of people are בקיאין; how can we reconcile these seemingly contradictory גמרות?! תוספות answers: ויש לומר דשמואל היה יכול לבעול בעילה גמורה שאשה מתעברת בו בלא דם – And one can say; that שמואל was able to be בעיל a complete ביאה that will impregnate a woman without extracting דם בתולים – אבל בהטייה אין אשה מתעברת – However by a ‘regular’ הטייה (regarding which the גמרא here states רוב בקיאין הן) a woman will not become pregnant from such a ביאה with הטייה – ולהכי בההיא דחגיגה ליכא למיחש בהטייה אלא לדשמואל: And therefore by that case in מסכת חגיגה (where the בתולה was pregnant) there is no concern that she became pregnant through a regular הטייה; she could become pregnant only with the type of הטייה which שמואל was capable, and that הטייה is uncommon. SUMMARY We assume that each person is part of the רוב בקיאין בהטייה. Only שמואל was able to impregnate a woman בהטייה. THINKING IT OVER Can one who does not know that he is בקי בהטייה be בעיל בתחלה בשבת (by assuming he is part of the רוב)?!
אלא מעתה שושבינין למה מפה למה — But now; why the chaperons, why the cloth OVERVIEW The גמרא asked, now that we say רוב בקיאין בהטייה what is the purpose of having the שושבינין (for the חתן וכלה) and what is the purpose of the cloth to check for דם בתולים? There is a dispute between רש״י and תוספות as to the explanation of this גמרא. ---------------------------– פירש בקונטרס כיון שהן בקיאין לבעול בלא דם שמא יטה והיא לא תסיק אדעתה שהטה – רש״י explained sרבא בר רב חנן׳ question (of אלא מעתה), since they are בקיאין לבעול without extracting דם, there is the possibility that perhaps he will be יטה, and it will not enter her mind that he was מטה, so of what avail is the שושבינין ומפה since he can falsely claim טענת בתולים (for he was מטה and there was no דם) – ומשני דשושבינין ומפה הם שאם לא יטה ויבעול בעילה גמורה ויאבד המפה – And אביי answered that the purpose of the שושבינין ומפה is in a case where he was not מטה and was בעיל a בעילה גמורה and he may destroy the מפה; the שושבינין will see to it that this does not occur (this concludes the גמרא [and the פרש״י associated with it]). רש״י concludes – ואם יטה ויאמר שלא מצא לה בתולים יכולה לומר עדיין בתולה אני – And if he will be מטה and claim that he did not find דם בתולים, she can claim, ‘I am still a בתולה. This concludes פירש״י. תוספות disagrees: וקשה לרבינו יצחק דאינו מתרץ ממה שהקשה לו – And the ר״י has difficulty with פרש״י, for the אביי does not answer what רבא בר רב חנין asked of him – דהוי ליה לשנויי דמסקא אדעתה לומר עדיין בתולה אני ועיקר התירוץ חסר מן הספר – For אביי should have answered that she has the presence of mind to claim, ‘I am still a בתולה’ (which רש״י mentions and the גמרא does not), so the main answer is lacking in the text! תוספות offers his interpretation: ונראה לרבינו יצחק כפירוש רבינו תם דדוקא משבת קא פריך דמפה ושושבינין למה – And the ר״י prefers the explanation of the ר״ת, that the question of why the need for מפה ושושבינין is only regarding שבת; there is no need for מפה ושושבינין when the בעילת מצוה takes place on שבת – דצריך לבעול בהטייה דמעשה בכל יום שעושין שושבינין אפילו בשבת – Since (on שבת) it is necessary to be בעיל בהטייה (and there will be no דם בתולים), and nevertheless it is a common occurrence that we appoint שושבינין even on שבת; but for what purpose since there will be no דם for they are בעיל בהטייה! ומשני שמא יארע שלא יטה ויבעול בעילה גמורה ויאבד דם בתולים – And אביי answered that perhaps it may happen that he will not be מטה and will be בעיל a בעילה גמורה and he may destroy the דם בתולים if not for the מפה ושושבינין. תוספות concludes that it is appropriate that the question is regarding שבת only: והויא דומיא דטורד למה דפריך נמי משבת: For then this question of מפה למה is similar to the previous question of טורד למה, which was also asked regarding שבת only. SUMMARY The question of מפה למה was not what the purpose of the מפה is on weekdays (as רש״י explains), but rather why is the מפה necessary for שבת, since the בעילה must be done בהטייה. THINKING IT OVER תוספות writes that on שבת it is necessary to be בעיל בהטייה. From the previous תוספות it appears that even the אינו בקי is permitted לבעול בתחלה בשבת since he is considered part of the רוב. However since he is not בקי בהטייה, perhaps therefore the שושבינין ומפה are necessary!
אם לעשות לה פה חייב — If in order to make an opening for it, he is liable OVERVIEW The גמרא cites a משנה which states that if someone, when bursting an abscess, intends to make an opening for the abscess; he is liable for transgressing an איסור דאורייתא. [However if he only intends to release the pus he is exempt.] תוספות explains what is this opening and why he is liable. --------------------------– דפתח זה עשויה להכניס ולהוציא להכניס אויר ולהוציא ליחה: For this opening is made to bring in and to take out; meaning to bring air into the abscess and to remove the pus from the abscess. SUMMARY An opening must serve a dual purpose; to remove and to bring in, and לעשות לה פה meets this requirement. THINKING IT OVER Do (this) תוספות and רש״י agree as to the meaning of לעשות לה פה?
ואם להוציא ממנה ליחה פטור — And if it is to remove the pus from it, he is exempt OVERVIEW רב אמי challenged the ruling of שמואל (that it is forbidden לבעול בתחלה בשבת) from a משנה in עדיות which states that one is permitted to burst an abscess on שבת in order to remove the pus. Here too by בעילה he should be permitted to be בועל even though he [either extracts דם or] makes an opening, just as he is permitted by מפיס מורסא even though he [removes pus and blood, or] makes an opening. תוספות clarifies the question and answer in the גמרא. ----------------------– בפרק שמונה שרצים (שבת דף קז, ב ושם) מוקמינן לה כרבי שמעון – In פרק שמונה שרצים the גמרא establishes this משנה according to ר״ש who maintains that a מלאכה שאינה צריכה לגופה is פטור (אבל אסור). וסלקא דעתיה דרבי אמי דמותיב דדם מיפקד פקיד ולדם הוא צריך ולא לפתח – And ר״א who challenged שמואל, initially assumed that the דם בתולים is encased (so there is no issue of חבורה), and he also assumed that the בועל requires the דם, but not the opening; in which case making the opening is a משאצל״ג – ואפילו הכי אסר שמואל כרבי שמעון דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה – And nevertheless שמואל prohibits ביאה בתחלה בשבת, following the view of ר״ש, for it is considered a משאצל״ג; this is how רב אמי understood שמואל – ולהכי פריך ממפיס מורסא דכי היכי דלהוציא ממנה ליחה פטור – So therefore he challenged שמואל from the case of מפיס מורסא; that just as by מפיס מורסא if his intent is to remove the pus, the משנה rules that he is פטור – וקיימא לן דפטור ומותר כיון דאינו צריך לפתח – And we have established that in this case of מפיס מורסא he is (not only) פטור but also מותר לכתחלה, since he has no need for the פתח; it is a משאצל״ג – אף על גב דשאר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור במורסא שרי משום צער – And even though that by other משאצל״ג, the ruling is that it is פטור אבל אסור, however by מפיס מורסא it is permitted לכתחלה because of the pain it causes – הכא נמי משום מצוה הוי לן למשרי – Here too by בעילה we should permit it because this בעילה is a מצוה – תוספות offers another option: ועוד אפילו שרינן משום צערא טפי משום מצוה כדפירש רבינו תם לעיל פריך שפיר – And even if we assume that there is more reason to be מתיר on account of צער, than on account of a מצוה, as the ר״ת explained previously, nevertheless ר״א has a proper challenge to שמואל – דהכא ודאי דהוי פסיק רישיה לענין פתח אי לאו משום צערא היה אסור – For here by מורסא where there certainly is a פס״ר regarding the פתח, it would be אסור if not for the צער (therefore we need the צער to be מתיר) – אבל גבי בעילה אית לן למשרי אף על גב דליכא צערא – However regarding בעילה בשבת, we should permit it even though there is no צער – כיון דלא הוי פסיק רישיה לענין פתח – Since there is no פס״ר regarding making a פתח (even though לדם הוא צריך) – כיון דאפשר להוצאת דם בלא עשיית פתח כדמוכח לעיל (דף ה, ב) – For it is possible to remove the דם בתולים without making a פתח as is evident previously in the גמרא. This was the challenge of ר׳ אמי. תוספות continues explaining the answer of the גמרא: ומשני הכא פקיד ולא עקיר דקסבר דם חבורי מיחבר – And the גמרא answered; here by בעילה the blood is indeed encased, however it is not separated from the body, for שמאול maintains that the דם בתולים is attached to the body and there is the issue of חבורה. This concludes the answer of the גמרא. תוספות comments: והוא הדין דהוי מצי לשנויי דלפתח הוא צריך – And in truth the גמרא could have answered that he requires the פתח (and not [only] the דם) and therefore it is a case of בונה and it is a מלאכה הצריכה לגופה – אלא לפי מאי דקים ליה דלדם הוא צריך משני ליה – However, the גמרא answered according to the conviction of ר״א that the חתן requires the blood and not the פתח. תוספות asks: ותימה דהא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה – And it is astounding! For regarding a משאצל״ג, שמואל agrees with ר״י that it is אסור מה״ת – כדאמרינן בפרק הנחנקין (דף פה, א ושם) ובפרק כל התדיר (זבחים דף צב, א) – As the גמרא states in פרק הנחנקין and in פרק כל התדיר; how can ר״א challenge שמואל from the ruling of מפיס מורסא which is according to ר״ש, when שמואל maintains like ר״י?! תוספות has an additional question: ועוד דמדבר שאין מתכוין דשרי רבי שמעון הוה ליה לאקשויי – And furthermore the גמרא should have challenged שמואל from the rule of a דבר שאין מתכוין, where ר״ש permits it לכתחלה – ולא ממלאכה שאינה צריכה לגופה כיון דרוב בקיאין ולא הוי פסיק רישיה: But the גמרא should not challenge שמואל, from a case of משאצל״ג, (for בעילה בשבת is a case of אין מתכוין, and) since רוב בקיאין בהטייה, so there is no פס״ר and he should be מותר. תוספות does not answer these two questions. SUMMARY רב אמי assumed that (שמואל maintains) דם מיפקד פקיד (so there is no חבורה) and לדם הוא צריך (but not לפתח so it is at most either a משאצל״ג or אין מתכוין). He therefore challenges שמואל from the משנה of המפיס מורסא where it is מותר (because of צער [even though it is a פס״ר]), similarly here it should be מותר (either because of a מצוה or because there is no פס״ר). ר״א concluded that דם חבורי מיחבר. It would have been more appropriate to challenge שמואל based on אין מתכוין than on משאצל״ג. THINKING IT OVER 1. תוספות asks that if by (a משאצל״ג where there is) a פס״ר it is מותר במקום צערא, the rule should be that (by a משאצל״ג) where there is no פס״ר it should be מותר even without צערא. Seemingly if it is not a פס״ר how can it be considered a משאצל״ג (at most it is אינו מתכוין)?! 2. תוספות said that initially ר׳ אמי assumed that דם מפקד פקיד and לדם הוא צריך. In the answer however we assume that דם חבורי מיחבר. The גמרא could have answered that לפתח הוא צריך, but it did not want to change the קים ליה of ר״א that לדם הוא צריך. The obvious question is that we are changing the initial view of ר״א regarding דם מפקד פקיד! What is the difference whether we change the view of דם מפקד פקיד to חבורי מיחבר or from לדם הוא צריך to לפתח הוא צריך?!
