Talmud Builders

    Ketubot 53a

    Chapter 4 - Na'arah SheNitpattetah

    גם: כתובות דף נ״ג ע״א, פרק ד׳ נערה שנתפתתה

    English translation - Ketubot 53a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Pappa saw that Yehuda bar Mareimar was not amenable to the idea of entering the house. He said to him: What is on your mind? Do you not wish to enter due to that which Shmuel said to Rav Yehuda: Shinnana , do not be a partner in the transfer of an inheritance even from a bad son to a good son, as it is not known what seed will come from him? Perhaps the bad son will father worthy children. And all the more so, one should not be a partner in the transfer of an inheritance from a son to a daughter.

    2Rav Pappa continued: Are you worried that your arrival will pressure Abba of Sura to give his daughter a more substantial dowry? But this too is an ordinance of the Sages, that a father must provide a dowry for his daughter. This is as Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai, as quoted above, that the Sages enacted this matter so that a man should take the initiative and write an agreement to give his daughter a dowry as large as the portion of his possessions that his son will receive as an inheritance. Yehuda bar Mareimar said to him: This applies only if the man gives of his own free will, but should one force him as well? Rav Pappa said to him: Did I say to you that you should enter and force him? I merely said that you should enter, but do not force him. He said to him: My very entrance is an act that will effectively force him, as he will increase her dowry in my honor.

    3Eventually, Rav Pappa forced Yehuda bar Mareimar and he entered. He was silent, and sat without uttering a word. Abba of Sura thought that Yehuda bar Mareimar was angry with him for his failure to grant his daughter a suitable dowry. He therefore wrote down in the marriage contract all that he had as her dowry, to appease him. Ultimately, when he observed that Yehuda was still silent, Abba of Sura said to him: Even now the Master will not talk? By the Master’s life, I have left nothing for myself.

    4Yehuda bar Mareimar said to him: If you are acting for my sake, that which you wrote is also not amenable to me. Finally understanding his wishes, Abba of Sura said to Yehuda bar Mareimar: Now too, I will retract, as I acted in error. Yehuda bar Mareimar said to him: I did not speak so that you should turn yourself into the kind of person who retracts once he gives his word. You should uphold your agreement, but the agreement was not to my liking.

    5§ Rav Yeimar the Elder raised a dilemma before Rav Naḥman: If a wife sold her marriage contract to her husband, i.e., she sold him the right not to have to pay her the marriage contract if they divorce or if she is widowed, does she have the marriage document concerning male children, or does she not have the marriage document concerning male children? Rava said to him: And you can raise the same dilemma with regard to a wife who forgoes her right to her marriage contract. Does she retain the marriage document concerning male children in this case?

    6Rav Yeimar said to him: Now, the halakha of one who sells her marriage contract is a dilemma for me. As, although there is room to say that the money forced her, and that I say that she is like one who is struck with a hundred strikes [ ukelei ] of a hammer [ ukela ], i.e., she needed liquid assets at the time and therefore she sold her marriage contract unwillingly, even so, I am still willing to entertain the possibility that she has sold the marriage document concerning male children. Then, with regard to one who forgoes her marriage contract, is it necessary to raise the dilemma?

    7Rava said: It is obvious to me that if a wife sells her marriage contract to others, not to her husband but to someone else who is willing to pay at the present time for the chance to collect the money stated in her marriage contract if she is later divorced or widowed, she still has the marriage document concerning male children. What is the reason? The money forced her to sell, and she did not mean to renounce all her rights. It is likewise clear to me that one who forgoes the right to collect her marriage contract from her husband does not have the marriage document concerning male children. What is the reason? She has forgiven it all and has no intention of claiming anything from her husband.

    8However, Rava raised a dilemma about the following case: With regard to one who sells her marriage contract to her husband, is she considered like one who sells to others, i.e., she has not relinquished the marriage document concerning male children, or is she considered like one who forgoes her right to collect her marriage contract from her husband, i.e., she has forfeited everything? After he raised the dilemma he subsequently resolved it: One who sells her marriage contract to her husband is considered like one who sells to others, as she is assumed to have done so due to financial constraints.

    9Rav Idi bar Avin raised an objection: We learned in a mishna ( Yevamot 87b) that if a woman’s husband went overseas, and after hearing the testimony of one witness that he was dead the woman married again, and then her first husband returned, both husbands must divorce her, and she does not receive payment of her marriage contract from either man. That mishna proceeds to state that if she died, neither the heirs of this one, the first husband, nor the heirs of that one, the second husband, inherit the sum stipulated in her marriage contract. And we discussed the following question: With regard to a marriage contract, what is its purpose? In other words, the mishna just said that she is not entitled to a marriage contract, so how can it even be suggested that the heirs might inherit it?

    10And Rav Pappa said: This is referring to the marriage document concerning male children. Not only does she forfeit her marriage contract, but she also loses the right to the marriage document concerning male children, as her sons do not inherit from her at all. Rav Idi bar Avin explains his objection. But if, according to the above statement, a wife who sells her marriage contract has not relinquished the marriage document concerning male children, why does the mishna in Yevamot state that none of the woman’s heirs inherit the proceeds of her marriage contract? Here too, in that mishna, let us say that her desire to marry another man forced her to marry her second husband. Why should she forfeit the marriage document concerning male children?

    11The Gemara answers: There it is a penalty with which the Sages penalized her. In other words, the reason is not that she automatically forfeits the marriage document concerning male children, along with the marriage contract itself. Rather, her loss of the marriage document concerning male children is one of several penalties the Sages imposed upon her for remarrying on the basis of the testimony of a single witness without conducting her own thorough investigation into her husband’s fate. Therefore, one cannot learn from that halakha with regard to the issue at hand.

    12Ravin bar Ḥanina sat before Rav Ḥisda, and he sat and said the following halakha in the name of Rabbi Elazar: One who forgoes her right to collect her marriage contract from her husband does not receive her sustenance from him. Rav Ḥisda said to him: Had you not said this halakha to me in the name of a great man, I would have said to you that this is an injustice, in accordance with the verse “who rewards evil for good, evil shall not depart from his house” (Proverbs 17:13). After she relinquishes to her husband her right to her marriage contract, which was a favor to her husband, she loses her sustenance as well.

    13The Gemara relates: Rav Naḥman was sitting, and Ulla and Avimei bar Rav Pappi were sitting as well, and Rav Ḥiyya bar Ami was sitting with them, when a certain man came before them whose betrothed wife had died. They said to him: Go and bury her, or give her heirs the sum stipulated in her marriage contract. Rav Ḥiyya said to them, in surprise at their response: But we learned that with regard to one’s betrothed wife he neither assumes the status of an acute mourner nor becomes ritually impure for her if he is a priest, and similarly, she neither assumes the status of an acute mourner nor becomes ritually impure for him. If she died he does not inherit from her, and if he died she collects payment of her marriage contract.

    14Rav Ḥiyya infers the following from this statement: The reason for this halakha is that he died, from which it may be inferred that if she died she does not have a marriage contract, nor any of the stipulations of a marriage contract. The Gemara asks: What is the reason that her marriage contract is canceled upon her death? Rav Hoshaya said: The reason is that I do not read with regard to her the condition stated in the marriage contract: When you marry another he may take what is written for you, as she cannot marry another.

    15The Gemara relates another incident: When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Reish Lakish said: A betrothed woman who died does not have a marriage contract. Abaye said to the scholars who recited this halakha in Ravin’s name: Go, and say to Ravin:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חזא - רב פפא דלא ניחא ליה ליהודה למיעל:

    וכ"ש מברא לברתא - והכא איעבורי אחסנתא הוא שזה כותב לבתו מה שהיה ראוי להוריש לבניו:

    דא"ר יוחנן - לעיל שיקפוץ אדם ויתן לבתו ויליף לה מקרא:

    לעשוייה נמי - בתמיה:

    מעלאי דידי היינו עשויי - כניסתי עמך זהו עשוי שירבה לפסוק בשביל כבודי:

    אכפייה - רב פפא ליהודה בדברים ועל:

    סבר איהו - אבא סוראה האי דשתיק יהודה מרתח רתח שאין הנדוניא הוגנת בעיניו:

    אי מינאי דידי - אם נטלת ממני עצה:

    או אין לה - מי אמרינן כיון דמכרה לבעלה פקעה לה תורת ירושת אביה מלהוריש נדוניא שלו לבני בתו שהרי מכרתה ואין כל הירושה באה מעכשיו אלא מכח הבעל ויחלקו כל בניו בשוה בני ב' נשיו:

    ותיבעי לך מוחלת - שהוא דבר מצוי מן המכר ואי משום דלא מטא הנאה לידה מכל מקום פקעה זכותה בחייה:

    השתא מוכרת מבעיא לי - כלומר מי סברת דמשום הנאה דמטא לידה תיסק אדעתאי דפקעה זכותה:

    השתא מוכרת - דאנוסה היא סלקא אדעתאי דפקעה זכותה ומיבעיא לי כל שכן מוחלת דלא אנוסה:

    מחו לה מאה עוכלי בעוכלא - מכין אותה מאה מכות ברצועה שבראשה ברזל כמין משקולת קטנה ששמה עוכלא:

    מוכרת כתובתה לאחרים - בטובת הנאה שאם נתארמלה או נתגרשה יטלוה לקוחות ואם מתה ירשנה בעלה ומתה וירשה בעלה:

    יש לבניה כתובת בנין דכרין - דהא כי לא זבינתה נמי ירית לה בעל ותקון לה רבנן השתא נמי לגבי בעל במוכרת לא פקעה זכותה ואי משום דהוקל בעיניה למוכרה ולהפסיד את בניה אם נתארמלה או נתגרשה זוזי אנסוה שהוצרכה להם:

    אחולי אחילתה - ונקל בעיניה להפסיד בניה מכתובתה חנם:

    מוכרת לבעלה - נמי טובת הנאה בעלמא דבר מועט שהרי אם מתה יורשה ואינו לוקח ממנה אלא שאם מת הוא לא תגבה והרי לא מת ובא לידי ירושה הלכך כמוכרת לאחרים דמי:

    או כמוחלת לבעלה דמי - הואיל ובידו הכתובה והוקל בעיניה להחליטה:

    אין יורשין של זה כו' - משנה היא ביבמות האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמר לה עד אחד מת בעליך והתירוה לינשא ונישאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה ואין לה כתובה לא מזה ולא מזה ואם מתה אין יורשין של זה וזה בנים שיש לה מזה ומזה יורשין כתובתה:

    והוינן בה כתובתה מאי עבידתה - הא אמרת אין לה כתובה:

    ואמר רב פפא כתובת בנין דכרין - והכי קאמר מתה היא בחיי שניהם וירשוה הם אין בנים שיש לה מזה ומזה נוטלין כתובת אמן כבנין דכרין כשבאין לחלוק בנכסי אביהם אלא חולקין בשוה:

    ואמאי - כיון דאמרינן כי אניסא לא מפסדא כתובת בנין דכרין:

    נימא יצר אנסה - שהיתה מתאוה לבעל:

    קנסא - משום דלא דייקא שפיר שמת בעלה מקמי דתינסוב:

    אין לה מזונות - באלמנותה דתנאי כתובה ככתובה:

    או הב לה כתובה - דתקנו קבורתה תחת כתובתה וסבר למימר תחת מנה מאתים שתקנו לה חכמים:

    תנינא - אני שונה שאין לארוסה שמתה משפט כתובה דהיינו קבורה:

    לא אונן - ליאסר בקדשים:

    ולא מיטמא לה - אם כהן הוא דלאו שארו היא:

    ולא מיטמאה לו - אינה חייבת ליטמא לו ואע"פ שמצוה להתעסק בששה מתי מצוה האמורים בפרשת כהנים (ויקרא כא) דכתיב לה יטמא מצוה זו אינה מהם דלאו שארו היא אבל אם רוצה היא ליטמא אינה מוזהרת מליטמא אפילו כהנת דבני אהרן כתיב ולא בנות אהרן:

    אינו יורשה - נדוניית בית אביה דלא תקון ירושת הבעל עד שתכנס לחופה או שתמסר לשלוחים:

    מת הוא - בחייה:

    גובה כתובתה - מנה מאתים ותוספת אם כתב לה:

    אין לה כתובה - דין כתובה וקבורתה תחת כתובתה דתניא לעיל בנשואה תניא ותחת נדוניית בית אביה שהוא יורשה אבל הכא כיון דכי מתה אינו יורשה אף הוא לא נתחייב לקוברה:

    מאי טעמא - דאמרינן כי מתה בחייו אין לה תביעת כתובה תקבר בשביל מנה מאתים שהוא יורש:

    שאין אני קורא כו' - וכך היו כותבין בשטר כתובתה הלכך כל זמן שלא מת ולא נתגרשה לא נשתעבד לה ולא יורש ממנה כלום:

    כתובות 53 עמוד א

    1חזייה דלא הוה ניחא ליה, אמר ליה: מאי דעתיך משום דאמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה, וכל שכן מברא לברתא,׃

    2האי נמי תקנתא דרבנן היא, דאמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: אמר ליה: ה"מ מדעתיה. לעשוייה נמי? א"ל אטו מי קאמינא לך דעול ועשייה? עול ולא תעשייה קאמינא. אמר ליה: מעלאי דידי היינו עשייה.

    3אכפייה ועול. אישתיק ויתיב. סבר ההוא מירתח רתח. כתביה לכל מאי דהוה ליה. לסוף אמר ליה: השתא נמי לא מישתעי מר? חיי דמר, לא שביקי מידי לנפשאי.

    4אמר ליה: אי מינאי דידי אפי' האי נמי דכתבת לא ניחא לי. א"ל השתא נמי אהדר בי. א"ל שוייה נפשך הדרנא לא קאמינא.

    5בעא מיניה רב יימר סבא מרב נחמן: מכרה כתובתה לבעלה, יש לה כתובת בנין דכרין או אין לה כתובת בנין דכרין? א"ל רבא: ותבעי לך מוחלת.

    6אמר ליה: השתא, מוכרת קמיבעיא לי, דאע"ג דאיכא למימר זוזי אנסוה, דאמינא כמאן דקא מחו לה מאה עוכלי בעוכלא, מוחלת מיבעיא?!

    7אמר רבא, פשיטא לי: מוכרת כתובתה לאחרים יש לה כתובת בנין דכרין. מאי טעמא זוזי אנסוה. מוחלת כתובתה לבעלה אין לה כתובת בנין דכרין, מאי טעמא אחולי אחילתא׃

    8בעי רבא: מוכרת כתובתה לבעלה, כמוכרת לאחרים דמי, או כמוחלת לבעלה דמי? בתר דבעיא הדר פשטא מוכרת כתובה לבעלה, כמוכרת לאחרים דמי.

    9מתיב רב אידי בר אבין: מתה אין יורשין של זה ואין יורשין של זה יורשין כתובתה. והוינן בה: כתובתה מאי עבידתה?!

    10ואמר רב פפא: כתובת בנין דכרין. ואמאי? הכא נמי לימא יצר אנסה!

    11התם, קנסא הוא דקנסוה רבנן.

    12יתיב רבין בר חנינא קמיה דרב חסדא, ויתיב וקאמר משמיה דרבי אלעזר: מוחלת כתובתה לבעלה אין לה מזונות. אמר ליה: אי לאו דקאמרת לי משמיה דגברא רבא, הוה אמינא לך: (משלי יז, יג) ״משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו״?!

    13יתיב ר"נ ועולא ואבימי בר רב פפי, ויתיב רב חייא בר אמי גבייהו. אתא ההוא גברא דשכיבא ארוסתו, אמרי ליה: זיל קבר, או הב לה כתובתה. אמר להו רב חייא, תנינא: אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה, וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו. מתה אינו יורשה, מת הוא גובה כתובתה.

    14טעמא דמת הוא, הא מתה היא אין לה כתובה. מאי טעמא? אמר רב הושעיא: שאין אני קורא בה ״לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי״.

    15כי אתא רבין, אמר ריש לקיש: ארוסה שמתה אין לה כתובה. אמר להו אביי, זילו אמרי ליה:

    Tosafot

    השתא נמי אהדר בי - אע"ג דהן הן דברים הנקנים באמירה היינו היכא דעמדו וקדשו והכא כשרצה לחזור עדיין לא קדשו אי נמי הכא כבר קידשו [קודם] לכן ואח"כ כתב ולא אמרינן הן הן דברים הנקנים באמירה אלא כשקידשו אחר כך:

    ותבעי לך מוחלת - נראה לר"י לפרש דהוה לך למנקט בעייתך במוחלת דשכיח טפי כדפירש בקונטרס ומסיק השתא מוכרת דאיכא למימר זוזי אנסוה אפ"ה דעתי נוטה לומר הואיל ומכרה הפסידה מוחלת מיבעיא דפשיטא דלית לה כתובת בנין דכרין וכה"ג פר"ח בשילהי המצניע (שבת דף צה:) גבי ניקב בכדי טהרתו:

    שאין אני קורא בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי - והא דתניא לעיל (כתובות דף מז:) קבורתה תחת כתובתה היינו נדוניית כתובתה והיינו דוקא נשואה שהוא יורש נדונייתה ומצינו שנקראת נדוניא כתובה כדאמר לעיל (כתובות דף מח:) נכנסה עמו ללון אע"פ שכתובתה בבית בעלה ואם תאמר והא מדרש כתובה לא דרשי אלא בית שמאי כדאמרינן בפרק האשה שלום (יבמות דף קטז: ושם) דתנן האשה שאמרה מת בעלי ב"ש אומרים תנשא ותטול כתובה וב"ה אומרים תנשא ולא תטול כתובה כו' א"ל ב"ש לב"ה והלא מספר כתובה נלמד שהרי כותב לה לכשתנשאי לאחר כו' ואע"ג דקתני התם חזרו ב"ה להורות כב"ש לא משום דאית להו מדרש כתובה הדרי בהו אלא מק"ו שאמרו להו ב"ש התרתם הערוה החמורה לא נתיר ממון הקל דהא אמר בפרק האשה שנפלו (לקמן כתובות דף פא. ושם) מאן שמעת להו דאית להו מדרש כתובה ב"ש משמע דלא חזרו ב"ה משום מדרש כתובה אלא מק"ו כדפרי' וא"כ היכי אתי הכא כב"ש ותו אביי ורבא דדרשי לעיל (כתובות דף נא.) ואהדרינך למדינתך ואותבינך לאינתו ושמואל דדריש נמי לשון השטר בפ"ק דב"מ (דף טו.) גבי הא דאמר בעל חוב גובה את השבח תדע שכך כותב לו ואנא איקום ואישפי כו' אטו כולהו כב"ש והא בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה ונראה דבהא הלכה כב"ש משום דאשכחנא כמה תנאי דקיימי כוותיה בריש המקבל (ב"מ דף קד. ושם) דדרשי לשון הדיוט רבי מאיר ורבי יהודה והלל הזקן ורבי יהושע בן קרחה ורבי יוסי וכיון דדרשי לשון הדיוט שנהגו ההדיוטות לכתוב בשטרות אע"פ שלא תקנו חכמים כ"ש תנאי כתובה שהוא תקון חכמים והתם בהמקבל (ג"ז שם) מוכח דהכי הלכתא ומיהו קשה מבית הלל אהלל הזקן ושמא אע"ג דבית הלל הם תלמידי הלל הזקן פליגי עליה אי נמי כי לית להו לבית הלל מדרש כתובה היינו לגרע כחה אבל לייפות כחה אית להו ולהכי חזרו בית הלל להודות לבית שמאי ביבמות דהתם הוי ליפות כחה ולא משום קל וחומר דהתם כדמוכח מתניתין דהתם וההיא דהמקבל נמי לייפות כחה דעל ידי שהיה כתוב בכתובת אמן לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו לא עשה בניה ממזרים ובתר חזרה אמרה הלל הזקן ומיהו בית שמאי אית להו מדרש כתובה אפילו לגרע כחה וקיימא לן כוותייהו דהא הכא בשמעתין לגרע כחה הוא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר ליה השתא נמי אהדר בי - פירוש: וקודם קדושין הוה ולא קנו מידו.

    אמר רבא פשיטא לי מוכרת כתובתה לאחרים יש לה כתובת בנין דיכרין, מאי טעמא זוזי אנסיה. ואיצטריך לטעמא דוזי אנסיה אף על גב דעדיין שעבוד כתובתה על בעלה. ועוד, דהיא לא מכרה להן כתובתה אלא אם כן ימות בעלה בחייה, אבל אם מתה היא בחייו לא, וכתובת בנין דיכרין ליתא אלא כשמתה היא בחיי בעלה, משום דאי לאו טעמא דזוזי אנסוה, הוה מפסדא כתובת בנין דיכרין משום דזלזלה בכתובתה, ולפום האי טעמא, נתנה כתובתה לאחרים לית לה כתובת בנין דיכרין. ואיכא מאן דאמר, דאפילו נתנה אית לה, משום דמתנה כמכר (עי' ב"מ טז, א) דאי לאו דעבד ליה נייח נפשא לא יהבא ליה מתנה. ויש מי שאינו גורס זוזי אנסוה, אלא טעמא משום דעדיין שעבודה על בעלה, וכשמתה היא בחייו נתבטלה המכירה למפרע, ונכון הוא.

    בתר דבעיא הדר פשטה, מוכרת כתובתה לבעלה כמוכרת לאחרים דמי - דלא מכר לו אלא אם כן ימות הוא בחייה, הא אם תמות היא בחייו אין מכירתה מועילה כלום, ואם תאמר, ממאי פשטה, ויש לומר, דפשטה מהא דתניא בפרק החובל (ב"ק פט, ב) כשם שלא תמכור והיא תחתיו כך לא תפסיד והיא תחתיו, ופירש רבא התם, כשם שהמוכרת כתובתה לאחרים יש לה כתובת בנין דכרין, כך המוכרת לבעלה. ומיהא לי, אי מהתם פשטה, אמאי לא אייתי לה הכא, ולימא הדר פשטה מדתניא.

    מוכרת כתובתה לבעלה ומוחלת כתובתה לבעלה - כתב רבנו אלפסי ז"ל בתשובה (סימן מב), כך דעתנו נוטה שזו המוחלת כתובתה שדברו בה חכמים אינה ביושבת תחתיו, אלא בשמת או לאחר מותו מוחלת ליורשיו, אבל אם מחלה כשהיא תחתיו יש להשאיר לעצמה עיקר כתובה שלא תאסר על בעלה, שהלכה כר' מאיר דאמר (לקמן כתובות נו, ב) כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות, עד כאן. ומה שכתב שאינה ביושבת תחתיו, לא הבנתי דבריו, דאי באינה יושבת תחתיו אלא בשמת, מאי קאמר אין לה כתובת בנין דכרין פשיטא דכתובת בנין דכרין לית לה אלא בשמתה היא תחתיו וירשתה. ושמא כך אמר רבנו ז"ל שאינה מוחלת לו כל זמן שהיא תחתיו, שאלו נתגרשה תגבה כתובתה ממנו, אלא שאם ימות הוא בחייה שלא תגבה כתובתה מיורשיו, מפני שזלזלה בכתובתה איבדה כתובת בנין דכרין. ואיכא לאוקמה נמי ביושבת תחתיו, אלא שאם רצה לקיימה צריך הוא לכתוב לה עיקר כתובה לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, וכר' מאיר דאמר הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זה בעילתו בעילת זנות, ואפילו בפוחת לאחר נשואין קאמר, כדאיתא בפרק אף על פי (לקמן שם). וכן מצאתי להראב"ד ז"ל שכתב כן בפירוש. והאי מוחלת נמי דוקא בכתיבה, אבל על פה לא, דכתובה דרבנן ועשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה שלא תמחול בעל פה, כדאיתא בריש פרק אף על פי (כתובות נו, א). ומיהו בשמחלה בכתב, מחילתה מחילה, אלא שצריך לכתוב לה כתובה אחרת אלו רצה לקיימה. ואף על גב דקיימא לן כר' מאיר דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילתו בעילת זנות, מכל מקום אלו לא רצה לקיימה הרי תנאה ומחילתה קיימין כר' יהודה דאמר דתנאו קיים, דעד כאן לא פליג ר' מאיר נמי עליה בהא לומר דתנאו בטל אלא משום דקסבר דכתובה דאורייתא כדאיתא בריש פרק אף על פי (שם), ובהא לא קיימא לן כוותיה, אלא כתובה דרבנן, וכיון שכן תנאו קיים,. ובמקומה בפרק אף על פי נאריך בה יותר בסיעתא דשמיא. וכתב הראב"ד ז"ל דמוכרת כתובתה לבעלה דאסיקנא דאית לה כתובת בנין דכרין, אם מתה בניה יורשין כתובת אמן הראשונה ואפילו היא של אלף זוז, ועוד יורשין כתובה האחרונה שכתב לה של מנה מאתים, ומוחלת אין יורשין אלא האחרונה, ולעיקר מוחלת ומוכרת כתובתה לבעלה איכא למידק, תימא נחת רוח עשיתי לבעלי, דהא קיימא לן דכלהו מילי מציא למימר הכי בר מנכסי מלוג כדאיתא בפרק חזקת (ב"ב מט, ב), אי נמי, במקבלת עליה אחריות, כדאיתא בפרק הנזקין (גיטין נה, ב). ותירץ הר"א אב ב"ד ז"ל דהכא בשקבלה עליה אחריות, ויש מי שאומר (הרמב"ן בשיטה) דבמוחלת עיקר כתובתה לא שייך למימר בה נחת רוח, שהרי כל הנשים יש להן כתובה ואדרבה הוא שנתן עיניו לגרשה, וכן כתב הראב"ד ז"ל בתשובה, וזה נכון. הא דאמרינן מוחלת כתובתה לבעלה אין לה מזונות. פירוש: מן היורשין ובשמחלה הכל, וכן פירש רש"י ז"ל.

    אמרינן ליה זיל קבור או הב לה כתובתה - לפי מה שכתבו הגאונים ז"ל, דארוסה אין לה כתובה אלא כשכתב לה, הכא נמי מיירי בידעי דכתב לה. אי נמי, שנהגו שם לכתוב לארוסות. אבל לפי מה שכתב רש"י ז"ל דארוסה יש לה כתובה, אתי שפיר, מדלא אמרינן וכתב לה כתובה הוה. וכבר הארכתי בזה בריש פרקין בסיעתא דשמיא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 53a

    Ketubot 53a. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 390 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 53a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026