Talmud Builders

    Ketubot 2b

    Chapter 1 - Betulah Nisset

    גם: כתובות דף ב׳ ע״ב, פרק א׳ בתולה נשאת

    English translation - Ketubot 2b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as it is clear that she cannot say to him that his field was inundated. Here, the circumstances were avoidable, and postponement of the wedding is attributable to her. When you should raise a dilemma is in a case where menstruation began not at the time of her set period. What is the ruling there? Since it is not the time of her set period, it is comparable to the case of her illness, and she can say to him that his field was inundated. Or, perhaps since there are some women whose set period changes, it is avoidable, and its legal status is like menstruation at the time of her set period, and postponement of the wedding is attributable to her.

    2Rav Aḥai resolved these dilemmas through a careful reading of the mishna: If the time arrived and they were not married, the brides are entitled to eat from his food and eat teruma . It doesn’t teach: And the grooms didn’t marry, in the active form. Rather, it teaches: And the brides were not married, in the passive form.

    3The Gemara asks: What are the circumstances described in the phrase: They were not married? If the brides postpone the marriage, why do they eat from his food and eat teruma ? Rather, is it not referring to a case where they were compelled by circumstances beyond their control in that manner, e.g., the bride falling ill or beginning to menstruate, and it teaches: The brides eat from his food and eat teruma , and his bad fortune is responsible for his situation.

    4Rav Ashi said: Actually, I will say to you: In any case of unavoidable circumstances, whether they affect him or they affect her, she doesn’t eat from his food, and the mishna is referring to a case where grooms postpone the wedding. And by right, the tanna should have taught: They didn’t marry, which would have established that grooms caused the postponement. And since the tanna taught the first clause of the mishna cited above in terms of a bride: The Sages give a virgin twelve months, it taught the latter clause in terms of a bride. Therefore, no inference may be drawn from the formulation of the latter clause. Only if the groom postpones the wedding is he obligated to provide sustenance for the women when the time designated for the wedding arrives.

    5Rava said: And although delays caused by circumstances beyond his control exempt the groom from providing support to his betrothed at the time originally designated for the wedding, with regard to bills of divorce that is not so. Apparently, Rava maintains that unavoidable circumstances have no legal standing with regard to bills of divorce. If one stipulated that the bill of divorce will take effect only with the fulfillment of a condition, even if that condition was fulfilled due to circumstances beyond his control, the bill of divorce takes effect.

    6The Gemara asks: From where does Rava learn this principle? If we say it is from that which we learned in a mishna ( Gittin 76b) with regard to one who said to his wife: This is your bill of divorce, if I do not return from now until the conclusion of twelve months, and he died within those twelve months, the document is not a bill of divorce. Therefore, if she has no children from her deceased husband, the halakhot of levirate marriage would apply to her. The Gemara infers: If he died, that is when it is not a bill of divorce, since a divorce cannot take effect posthumously. By inference, in cases involving other circumstances beyond his control, e.g., if he fell ill, and therefore did not return, it is a bill of divorce and it takes effect. Apparently, if the reason for his failure to arrive is a circumstance beyond his control, the divorce takes effect.

    7The Gemara refutes that proof. And perhaps, actually I will say to you that in the case where he falls ill it is also not a bill of divorce, and the mishna cited the case of death merely as an example of circumstances beyond his control. And the reason that example itself was chosen is to teach us that there is no bill of divorce posthumously. Even if the divorce is not conditional, and the husband simply states that it will take effect after he dies, it is not a valid bill of divorce.

    8The Gemara asks: Does it come to teach that there is no bill of divorce posthumously? Wasn’t it already taught in the first clause of the mishna ( Gittin 72a) that if one on his deathbed said to his wife: This is your bill of divorce if I die, or: This is your bill of divorce if I die from this illness, or: This is your bill of divorce after I die, he said nothing. The bill of divorce does not take effect after his death.

    9The Gemara answers: Perhaps it was necessary for the first clause to mention specifically the case of death, to exclude that which our Rabbis said and not to exclude the case of one who fell ill, as it is taught in a baraita : And our Rabbis permitted her to remarry, in a case where he died within the twelve months that he stipulated. And we said: Who are our Rabbis mentioned here? Rav Yehuda said that Shmuel said: It is the court that permitted the oil of gentiles for consumption. In this regard, they hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said: The time written in a document proves when it takes effect. The fact that a certain date is written in the bill of divorce indicates that one’s intention was that the divorce take effect from the day that it was written and delivered, not after his death. In any event, there is proof neither for nor against Rava’s opinion from this baraita .

    10And rather, proof may be cited from the latter clause of the mishna. If a man says to his wife: This is your bill of divorce from now if I do not return from now until the conclusion of twelve months, and he died within those twelve months, this document is a bill of divorce. This is the halakha in a case where he dies, and the same is true if he fell ill. If the divorce takes effect when his failure to return is attributable to death, the ultimate circumstance beyond his control, all the more so should it take effect if it is attributable to a less extreme circumstance.

    11The Gemara rejects that proof: Perhaps the divorce takes effect specifically in the case where he died, because he is not amenable to have his wife happen before her yavam , his brother, if he had no children. However, if other circumstances beyond his control caused the condition to be fulfilled, where levirate marriage is not a consideration, his intention is that the bill of divorce will not take effect.

    12Rather, proof may be cited from this case, where a certain man who said to the agents with whom he entrusted the bill of divorce: If I do not return from now until after thirty days have passed, let this be a bill of divorce. He came at the end of thirty days, before the deadline passed, but was prevented from crossing the river by the ferry that was located on the other side of the river, so he did not come within the designated time. He said to the people across the river: See that I have come, see that I have come. Shmuel said: This is not considered to be a return. Apparently, even if the condition was fulfilled due to circumstances beyond his control, the condition is considered fulfilled.

    13The Gemara rejects that proof: And perhaps unavoidable circumstances that are common and could be anticipated, e.g., the ferry is located at the other side of the river, are different, since he should have stipulated that exception when establishing the condition, and he did not stipulate it, he brought the failure to arrive upon himself. Although he regrets it now, at the time his intent was that even if the condition were fulfilled due to that circumstance, the divorce would take effect. In contrast, however, if the condition is fulfilled due to an uncommon circumstance that could not have been anticipated, the divorce would not take effect.

    14Rather, Rava is stating a halakha based on his own reasoning. Circumstances beyond one’s control are not a factor in determining whether or not a condition is fulfilled, and this is due to virtuous women and due to licentious women. The Gemara articulates: There is concern due to virtuous women , as, if you said: Let it not be a bill of divorce, if the reason that the condition was not fulfilled was due to circumstances beyond his control,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פשיט רב אחאי - הך בעיא ממתניתין דקתני לא נישאו ולא קתני לא נשאו דלישתמע שהבעלים מעכבים:

    אלא לא נישאו - הן לבעלים תלה העכבה בנשים:

    ואיידי דתנא רישא בדידהי - נותנין לבתולה שנים עשר חדש ולאלמנה שלשים יום:

    ולענין גיטין אינו כן - אלפיכך קאי דאשמעינן שעכבת האונס פוטרתו מן המזונות לענין גיטין אין טענת אונס מועלת אם נתן גט לאשתו ע"מ אם לא אבא עד זמן פלוני יהא גט [ונאנס] ולא בא הרי זה גט ואינו יכול לומר אנוס הייתי:

    אלמא קסבר אין אונס בגטין - אין טענת אונס בגיטין ולקמיה מפרש טעמא:

    אינו גט - ואם אין לה בנים זקוקה ליבם:

    מת הוא דאינו גט - דהא לא שויא גיטא עד י"ב חדש והוא מת בתוך הזמן ומאן קא מגרש לה מהשתא אין המתים מגרשים:

    מת הוא דאינו גט - משום דאין גט לאחר מיתה אבל משום אונס אחרינא לא מפקע גיטא אלמא אין אונס בגטין דאי סלקא דעתך חלה נמי אינו גט ניתני חלה וכל שכן מת שאין אונס גדול מזה:

    היא גופא קמ"ל - כלומר האי דתנא מת לאו לדיוקא דילה תניה למידק הא חלה הרי זה גט אלא לאשמעינן היא גופא דאין גט לאחר מיתה ואפי' בלא תנאי כגון האומר לאשתו הרי זה גיטיך לאחר מותי אינו גט לפוטרה מן היבם:

    זה גיטך אם מתי - שכיב מרע שכתב גט לאשתו באחד מן הלשונות הללו זה גיטך אם מתי או זה גיטך מחולי זה משיפסוק חולי זה (מעלי) משמע והוא מת מאותו חולי לא אמר כלום שהרי משפסק אינו בחיים ואינו יכול לגרש:

    דלמא - הא דאיצטריך סיפא אם לא באתי וכו' לאפוקי מדרבותינו איצטריך דפליגי עלה ואמרי דאין גט לאחר מיתה הוא דכיון דכתוב בגט זמן כתיבתו הוא מוכיח שכך אמר לה אם לא באתי לאותו זמן יהא גט למפרע מהיום דאי לא משוה גיטא עד שנים עשר חדש למה כתב יום כתיבת הגט בתוכו לכתוב אם לא באתי לר"ח פלוני יהא גט:

    התירוה לינשא - בלא חליצה לההיא דאם לא באתי:

    זמנו של שטר מוכיח עליו - לא לחנם נכתב זמנו לתוכו אם לא להודיע שמיום הכתיבה והמסירה הוא מגרשה אם לא יבא לאותו זמן הלכך אע"ג דלא כתב זה גיטך מהיום אם לא באתי כו' כמאן דכתב מהיום דמי ובבבא בתרא (דף קלו.) אמרה רבי יוסי דתנן הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ואם לא כתב מהיום אינה מתנה רבי יוסי אומר אינו צריך:

    ואלא מסיפא - גמר רבא דאין אונס בגיטין:

    הרי זה גט - ואע"ג דאין אונס גדול ממיתה אלמא אין אונס בגיטין והוא הדין לחלה:

    דלמא מת דוקא - דכל עצמו שכתב לה גט מחמת כן כתב לה שאם ימות יהיה גט למפרע שלא תיזקק ליבם ובהאי אונסא לא ניחא ליה למיבטל גיטא אבל באונסא אחרינא דניחא ליה לבטולי גיטא ביה אימא לך יש אונס בגיטין:

    ופסקיה מברא - הנהר הפסיקו שהיתה המעבורת מצד העיר ולא יכול לעבור:

    חזו דאתאי - שבאתי:

    לא שמיה מתיא - והוי גיטא ואם רצתה תינשא לאחר וגם לכהונה נפסלת מהיום:

    כתובות ב עמוד ב

    1דלא מציא אמרה ליה ״נסתחפה שדהו״. כי תיבעי לך שלא בשעת ווסתה, מאי? כיון דלא בשעת ווסתה הויא, מציא אמרה ליה ״נסתחפה שדהו״, או דלמא כיון דאיכא נשי דקא משנייא ווסתייהו כשעת ווסתה דמי.

    2פשיט רב אחאי: הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה. ״לא נשאו״ לא קתני, אלא ״לא נישאו״.

    3היכי דמי: אי דקא מעכבן אינהי אמאי אוכלות משלו ואוכלות בתרומה? אלא לאו, דאיתניס כי האי גוונא, וקתני: אוכלות משלו ואוכלות בתרומה.

    4אמר רב אשי: לעולם אימא לך כל אונסא, לא אכלה, ודקא מעכבי אינהו. ובדין הוא דאיבעי ליה למיתני ״לא נשאו״, ואיידי דתנא רישא בדידהי, תנא נמי סיפא בדידהי.

    5אמר רבא: ולענין גיטין אינו כן. אלמא קסבר רבא אין אונס בגיטין.

    6מנא ליה לרבא הא? אילימא מהא דתנן: ״הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש״, ומת בתוך שנים עשר חדש אינו גט. מת הוא דאינו גט, הא חלה הרי זה גט.

    7ודלמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט, והיא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה.

    8אין גט לאחר מיתה הא תנא ליה רישא: ״הרי זה גיטיך אם מתי״, ״הרי זה גיטיך מחולי זה״, ״הרי זה גיטיך לאחר מיתה״ לא אמר כלום.

    9דלמא לאפוקי מדרבותינו. דתניא: ורבותינו התירוה להנשא, ואמרינן: מאן רבותינו? אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו משחא. סברי לה כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו.

    10ואלא מסיפא: ״מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש״, ומת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט. מת, והוא הדין לחלה.

    11דלמא מת דוקא, דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם!

    12אלא מהא: דההוא דאמר להו ״אי לא אתינא מיכן ועד תלתין יומין ליהוי גיטא״, אתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא. אמר להו: חזו דאתאי, חזו דאתאי. אמר שמואל: לאו שמיה מתיא.

    13ודלמא אונסא דשכיח שאני. דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני איהו דאפסיד אנפשיה.

    14אלא רבא סברא דנפשיה קאמר: משום צנועות ומשום פרוצות. משום צנועות דאי אמרת לא להוי גט,׃

    Tosafot

    מציא אמרה ליה נסתחפה שדהו - ואינו יכול לטעון דאדרבה מזלה גרם דכיון דלא מיפקדא אפריה ורביה לא מיענשא כדאמרינן בהבא על יבמתו (יבמות דף סד:) ועוד דהאשה היא שדה של הבעל ואין הבעל שדה שלה:

    פשיט רב אחאי - לא כמו שפירש רשב"ם דהיינו רב אחאי גאון שעשה שאלתות והיה בסוף כל האמוראים ולכך משנה לשונו בכל הש"ס פריך רב אחאי פשיט רב אחאי שהרי כאן רב אשי עונה על דבריו אלא אומר רבינו תם שהוא אמורא וכל אמורא היה תופס לשונו כמו מגדף בה ר' אבהו (סנהדרין ג:) תהי בה ר' יוחנן (ב"ק קיב:) לייט עלה אביי (ברכות כט.):

    לא נשאו לא קתני אלא לא נישאו - מקובלין היו כך לקרות לא נישאו ועוד דאי לא נשאו אאנשים קאי ה"ל למימר נמי בלשון רבים ואוכלות משלהם:

    אלא לא נישאו - פירוש דמשמע נמי דמעכבי אינהי אבל אין לומר דמשמע דוקא דמעכבי אינהי אבל לא אינהו מדקאמר לעולם דמעכבי אינהו ואיידי דתנא רישא בדידהי כו' דמשום איידי אין לשנות טעות בסיפא:

    מת הוא דאינו גט - דאין גט לאחר מיתה הא חלה הרי זה גט דאי חלה נמי אינו גט וטעמא דהכא דאינו גט משום אונס אם כן לישמעינן חלה דהוי אונס מועט וכ"ש מת דהשתא אכתי לא אסיק אדעתיה דבמת איכא למימר ניחא ליה דלא תפול קמי יבם:

    ודלמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט - ויש טענת אונס ודקאמר ליתני חלה וכ"ש מת הא דקתני מת הא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה ואתא לאשמועינן תרוייהו דיש אונס ואין גט לאחר מיתה דאי יש אונס גרידא אתא לאשמועינן אבל יש גט לאחר מיתה הוה ליה למינקט חלה ואי אין גט לאחר מיתה גרידא הוה בעי לאשמועינן לא הוה ליה למינקט הרי זה גיטך אם לא באתי שעושה תנאי אלא הרי זה גיטיך לאחר מיתה:

    הרי זה גיטיך אם מתי מחולי זה לאחר מיתה - לאחר מיתה הוי טעמא דכולהו כמו אתם ולא אפוטרופסין ולא שותפין ולא אריסין ולא כל התורם את שאינו שלו (גיטין דף נב.) דכולהו הוו משום תורם את שאינו שלו וא"ת ההיא משנה גופה אמאי איצטריך הא תנן בהדיא בפ"ק דגיטין (דף יג. ושם) דאין גט לאחר מיתה דתנן האומר תנו גט זה לאשתי לא יתנו לאחר מיתה ובפרק קמא דגיטין (שם ד"ה לא) פירשנו:

    דלמא לאפוקי מדרבותינו - אבל מההיא דרישא לא שמעינן לאפוקי מדרבותינו דאיכא לאוקמה בשאין כתוב זמן בשטר והא דאמרינן (בגיטין דף פו.) שלשה גיטין פסולין וחד מינייהו שאין בו זמן הא אמרינן אם נשאת הולד כשר ומשום דאין גט לאחר מיתה קתני הכא לא אמר כלום אפילו נשאת אי נמי בשכתוב בו שבוע או שנה או חדש דאמר בפרק שני דגיטין (דף יז:) דכשר ואין זמנו מוכיח עליו אי נמי במאוחר:

    דלמא מת דוקא דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם - וא"ת בפרק מי שאחזו (גיטין דף עג. ושם) דאמרי' אכלו ארי אין לנו פירוש אין לנו שיהא גט ואמאי לא הוי גט הא לא ניחא ליה דתפול קמי יבם וי"ל דבאונס דלא שכיח כלל לא אסיק אדעתיה שירצה שיהא גט:

    License: CC-BY-NC

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    [נסתחפה שדהו - איכא דמקשי (הרמב"ן), דהא גבי קטלנית דמזלה גרים. ולאו מילתא היא, דהתם בקטלה דבעל תליה בדידה, דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו, אבל הכא לענין פריה ורביה, כל עכובא דאתי מחמתיה אתי, דאיהו הוא דמפקד אפריה ורביה].

    לא נשאו לא קתני אלא לא נישאו - מסתברא דהכי פירושה לא נישאו לא קתני, מדלא תני אוכלות משלהם, או לא נישאו אוכלות משלו, אלא על כרחך לא נשאו קאמר, כלומר, אם לא נשאו הן לו אוכלות אי נמי יש לומר שכן היו רגילין לשנות בבית המדרש, נשאו בחירק ולא נשאו בקמץ, ואף על פי שבין נָשְׁאוּ לְנִשְׁאוּ אין הבדל והיכר בכתיבתן, מכל מקום סומכין היו על רגילות הקריאה (עי' גליון הש"ס). ודכוותה אמרינן בנדרים פרק אין בין המודר בראשו (לה, א) אמר רב אשי דיקא נמי דקתני שניתנה לו ולא קתני שנתנה לו, ואין בין ניתנה לו לנתנה לו שום הפרש רק בקריאתן לבד.

    אלא לאו דאתניס כי האי גוונא - ופשוט מינה מיהא חדא דהיינו חלתה היא [מעלה לה מזונות. א"נ כיון דאמר אם תמצי לומר תפשוט תרתי קמייתא] ואנן לא פשטינן, דתפסת מרובה לא תפסת.

    רב אשי אמר כל אונסא לא אכלה - בין דאיתנוס אינהו בין דאיתנוס אינהי דיש טענת אונס בממון, ומשנתינו דהגיע זמן ולא נשאו דמעכבי אינהו מדעת.

    ואיידי דתני רישא בדידהי נותנין לבתולה שנים עשר חודש ולאלמנה שלשים יום

    תנא נמי סיפא בדידה - כלומר שלא נשאו הן ולא העיכוב מחמתם כלל ואפילו מחמת אונס דידהי דנשאו לא משמע אלא שאינן נשואות. ומשמע שאינן נשאות או מחמתן או מחמת הבעל, והכא בשלא נשאו מחמת הבעל.

    אלמא קסבר רבא אין טענת אונס בגיטין - מסתברא דמשום הכי קא מאריך בלישניה, לומר לך דדוקא היכא דליכא אלא טענת אונס לבד, כלומר שנתעכב דרך שתיקה מחמת אונס, אבל היכא דנאנס ונתעכב ואמר הריני מתעכב מחמת אונסי, אינו גט, ואונס זה לרבא דמבטל הגט, ולא שהאונס מבטלו אלא עכוב זה מחמת האונס לפי שגלה דעתו בגטו, ורבא הוא דאמר דגלויי דעתא בגיטא מילתא היא. והלכך מאן דאמר שאינו יכול לקיים תנאו מחמת אונסו גטו בטל וכדאמרינן התם בריש פרק השולח (גיטין לד, א) ההוא דאמר להו אי לא נסיבנא עד תלתין יומין ליהוי גיטא, כי מטא תלתין יומין אמר להו הא טרחנא, אי משום אונסא אין אונס בגיטין אי משום גלויי דעתא פלוגתא דאביי ורבא היא, דאלמא כל מאן דאמר נאנסתי גלויי דעתא הוא וגטו בטל לרבא. והיא גופא קא משמע לן דאין גט לאחר מיתה אפילו במקום דאין האונס מבטלו, כגון גבי זה גיטך לאחר מיתה. אי נמי באם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש והתנה בפירוש שלא יבטל הגט מחמת אונס מיתה.

    ודילמא לאפוקי מדרבותינו - כלומר, סיפא דמתניתין דהיינו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, דעלא הוא דתנינן ורבותינו התירוה לינשא. ומסברתם דרבותינו קאמר ולא מדרבותינו ממש, דרבותינו היינו ר' יהודה הנשיא בן בנו של רבינו הקדוש, כדאמר רבי יוחנן בפרק (המגרש) [מי שאחזו] (גיטין עו, ב) ר' יהודה הנשיא בנו של רבן גמליאל ברי יהודה, ולא הודו לו כל סייעתו, אלא מסברתו הוא דקאמר, ויש לנו כיוצא בזה הרבה בתלמוד. וגדולה מזו אמרו בפרק האיש מקדש (קדושין מז, ב) גבי התקדשי לי בשטר חוב, רבי מאיר אומר מקודשת וחכמים אומרי אינה מקודשת, ואוקימנא פלוגתייהו בין במלוה על פה בין במלוה בשטר, ואמרינן במלוה על פה במאי פליגי בדרב הונא אמר רב וכו', מר סבר כי קאמר רב בפיקדון אבל במלוה לא, ומר סבר לא שנא מלוה ולא שנא פיקדון, ומדאמרינן מר סבר כי קאמר רב בפקדון, הוה משמע דבדרב ממש פליגי, וליתא, אלא בסברתיה דרב קאמר. וכיוצא בו ממש ביבמות בריש פרק כיצד (יח, א) דאמרינן: הוא הדין דאע"ג דלא עבד בה מאמר שניה מחלץ חלצה יבומי לא מתיבמה, והאי דקתני מאמר לאפוקי מדבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור, קא משמע לן דלא, ולא דבית שמאי ממש קאמר, דאילו לדבית שמאי אף על פי דקונה קנין גמור ואפילו נשאה נמי יבומי מתיבימה, דהא לדידהו צרות מותרות נינהו, אלא לאפוקי מסברתייהו דבית שמאי קאמר. ודברים פשוטים הם, אלא שראיתי מקצת מרבותינו [המפרשים ז"ל] שנתקשו בזה ואינו. ורבינו חננאל פירש: רבותינו, היינו רבינו הקדוש, וגם שם בפרק (המגרש) [מי שאחזו] (גיטין שם) יש ספרים שכתוב בהם: ר' יהודה הנשיא בנו של רשב"ג הורה ולא הודו לו כל סיעתו.

    ודילמא לאפוקי מדרבותינו - חבורא חבורתא בהא מילתא, וקשה להו לאפוקי מדרבותינו נמי מרישא שמעינן לה, וקתני זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום, ואילו לרבותינו דאית להו זמנו של שטר מוכיח עליו כר' יוסי חולצת היא, דהוה ליה כמעכשיו ולאחר מיתה דקתני גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת. ויש מי שתירץ, דר' יוסי עדיפא מדרבותינו דר' יוסי אפילו לאחר מיתה פליג, ואמר דזמנו של שטר מוכיח עליו כאלו אמר מהיום ולאחר מיתה, וכל שכן באם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש דלא אתני בהדיא במיתה, ורבותינו מודו ליה באם לא באתי אבל בלאחר מיתה דהתנה בפירוש בלאחר מיתה פליגי עליה, דלאחר מיתה קאמר ולא מחיים, ובהא לא עדיף זמנו של שטר כמעכשיו. ומיהו, בכותב נכסיו לבנו לאחר מותו (ב"ב קלו, א) מודו ליה לר' יוסי משום דאיכא לקיומיה זמנו של שטר בגופן של נכסים, ותנאה דלאחר מיתה בפירות. וא"ת אכתי הא תנא ליה רישא, הרי זה גיטך אם מתי, לא אמר כלום, ואלו לרבותינו הוי גט, דזמנו מוכיח עליו, באם לא באתי, והוה כמהיום אם מתי, לדעת רבותינו, כדאיתא התם בשילהי קורדיאקוס (גיטין עו, א). יש לומר, אי לאו סיפא הוה אמינא דוקא כדאתני במיתה בפירוש הוא דפליגי תנא דמתניתין דלא אמר כלום, הא באם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש הוי גט, כרבותינו דהתירוה לזו בפירוש לינשא קמ"ל. וזה התירוץ נראה יפה, וניחא לי בהא הא דאמרינן בפ' קורדיאקוס (גיטין שם) תנא, רבותינו התירוה לינשא, אמר ר' יוחנן ר' יהודה הנשיא בן בנו של רבן גמליאל ברבי יהודה ולא הודו לו כל סיעתו ואמרי לה כל שעתו.

    אמר אביי הכל מודים היכא דאמר לה לכשתצא חמה מנרתיקה לכי נפקא קאמר לה. ולא נחלקו אלא באם תצא, מר סבר לה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, ומר לא סבר כר' יוסי. ולכאורה משמע מדקאמר הכל מודים דכל כשתצא חמה מנרתיקה כולהו בחדא סברא קיימי ביה בין למר בין למר לא אמר ולא כלום, דאי למר חולצת ולמר אינה מגורשת כלל, אם כן לאו הכל מודים בה, דלכי נפקא קאמר, דהא לרבותינו מספקא להו אי מהשתא קאמר, אלא ודאי אפילו לרבותינו לא אמר כלום. וע"כ ר' יוסי לית ליה הכין, מדאמרינן התם (גיטין עו, ב) בגמרא: זה גיטך אם מתי זה גיטך לאחר מיתה אמר רב הונא ולדברי ר' יוסי חולצת, פשיטא, מדסיפא לרבנן חולצת רישא נמי לר' יוסי חולצת, אלא מפשט פשיט להו דלאחר מיתה לר' יוסי כאלו אמר מהיום ולאחר מיתה, דזמנו של שטר מוכיח עליו. ואעפ"י שכתבתי בפ' קורדיאקוס (שם) בענין אחר משמן של ראשונים נוחי נפש, זה נראה לי יותר. והלכך לאחר מיתה לאפוקי מדר' יוסי, ואם מתי נמי לא מוכחא אי מפקא מדרבותינו באם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש, וסיפא דהיינו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש לאפוקי ממש מדרבותינו. וא"ת מכל מקום מדרבותינו מיהא נשמעיניה דאין טענת אונס בגיטין, מדהתירוה להנשא, אין הכא נמי, אלא כל היכא דמציא לאיתנויי מתניתין לא בעי למידק מדרבותינו, וכי דחינן מתניתין דמעכשיו אם לא באתי, מת דוקא, כי היכי דלא ניחא ליה דתיפול קמי יבם אידחי נמי הא דרבותינו, דדילמא מההוא טעמא נמי התירוה לינשא.

    אלא מהא דההוא דאמר להו אם לא איתיניה מהאידנא עד תלתין יומין ליהוי גיטא. כלומר לעדים נתנו ואמר להו אי לא אתינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא והבו לה, ואתיה אפילו לר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, ואפילו בעל פה, ומשום הכי אי בעי לבטוליה מצי לבטולי, כדמשמע בפרק השולח (גיטין לד, א) דפרכינן מינה לרבא דאמר גלוי דעתא בגיטא מילתא היא, ופריק התם לבטלי קא אתי לקיומי תנאיה קא אתי והא לא אקיים, דאלמא אי בעי לבטולי בהדיא מבטל ואילו יהביה ניהליה תו לא מציא לבטולי לר' יוסי, דהוה ליה כמהיום אם לא באתי דלא מציא לבטולי לכוליה עלמא. ותדע לך דאלו נתקרע הגט או שנשרף תוך שנים עשר חודש מגורשת, אלמא גט גמור הוא. אלא ודאי דאמר להו לסהדיה, וזמנו הכתוב בתוכו לשלישות הגט לא מעלה ולא מוריד. ואי נמי בדיהביה ניהליה, ואתיא כרבנן ובדלית ביה מעכשיו, והראשון נראה עיקר.

    אלא רבא סברא דנפשי' קאמר - כלומר מסברא דנפשיה קא מפרש להו למתניתין בהכי, מת דוקא אבל חלה לא, ובסיפא מת והא הדין לחלה, משום דאין טענת אונס בגיטין, דסברא הוא דרבנן בכי הא מילתא תקוני מתקנינן משום צנועות ומשום פרוצות, והני מתניתין למידק מיניהו דוקיה תניה להו, ולא שיהא רבא מתקן כך מסברא דנפשיה, כן נראה לי.

    משום צנועות ומשום פרוצות - ה"ג, משום צנועות דאי אמרת לא ליהוי גיטא זמנין דלא אניס דאניס ומיעגנא ויתבה. ומשום פרוצות דאי אמרת לא ליהוי גיטא זמנין דאניס וסברא לא אניס, וקיימא ומנסבא, ונמצא גט בטל. כך היא הגירסא ברוב הספרים. ויש לפרש כך: משום צנועות, דאי אמרת לא ליהוי, זימנין דלא אניס, ואע"ג דשרינן לה לאינסוביה דלא מחזקינן ליה כאנוס, דזיל בתר רובא, ורובא דאינשי לאו מינס אניסי, ותו דאוקי גברא אחזקתיה וכי נפק לאו אנוס הוא, ואפילו בחולה תנן, נותנו בחזקת שהוא קיים, אפילו הכי תדאג מלינשא, והיינו דקרי להו משום צנועות. ומשום פרוצות, דכי שרינן לה לאינסובי קימא ומינסבא, ולא דיקא שפיר, דמימר אמרה כיון דאתני ולא אתא, קים לי בגויה דלא חאיש לתנאיה, והיינו דקאמרי להו פרוצות, משום דלא דייקו שפיר. ויש ספרים דגרסי: בפרוצות, דאמרה לא אניס. והכל עולה לטעם אחד. דה"ק זימנין דאניס ואיהי לא דייקא ואמרה בדדמי דלא אניס, דמימר אמרה אי איתה דאניס קלא אית ליה, וקימא ומינסבא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 2b

    Ketubot 2b. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 309 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 2b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026