Talmud Builders

    Ketubot 97a

    Chapter 11 - Almanah Nizzonet

    גם: כתובות דף צ״ז ע״א, פרק י״א אלמנה ניזונת

    English translation - Ketubot 97a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If he takes it as a gift, his power as a creditor is not enhanced in this manner. He is not served well because he would not be able to seize property sold to a third party in order to receive his gift. So too, the widow can sell property and then decide later for what purpose she sold it.

    2§ The Gemara asks: How does a widow sell property to earn money for her support? Rabbi Daniel bar Rav Ketina said that Rav Huna said: She sells her late husband’s property once every twelve months and the buyer who purchased the property from her provides her with money once every thirty days. And Rav Yehuda said: She sells once every six months and the buyer provides her with money once every thirty days.

    3The Gemara notes: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Huna: She sells once every twelve months, and the buyer provides her with support once every thirty days. So too, it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yehuda: She sells once every six months, and the buyer provides her with money once every thirty days.

    4Ameimar said: The halakha is that she sells once every six months and the buyer provides her with money once every thirty days, in accordance with the opinion of Rav Yehuda. Rav Ashi said to Ameimar: What do you have to say about the opinion of Rav Huna? He said to him: I did not hear about this statement; that is to say, I do not hold in accordance with it.

    5§ The students raised a dilemma to Rav Sheshet: If a woman sells property for her sustenance, what is the halakha ? Can she return and seize those very properties that she had sold, as payment for her marriage contract?

    6The Gemara explains: They raised this dilemma in reference to a halakha established by Rav Yosef, as Rav Yosef said: In the case of a widow who sold liened property to a third party, the property guarantee rests upon the orphans. If the property was seized from the purchasers in payment of a previous debt, then the purchasers are reimbursed by the orphans. And so too, in the case of a court that sold property belonging to the deceased, the property guarantee rests upon the orphans. It is in light of this halakha that the dilemma was raised to Rav Sheshet: What is the halakha in this case?

    7Is the halakha that since the property guarantee rests on the orphans, she is able to seize the property? Or perhaps the buyers are able to say to her: Granted, you did not accept upon yourself a property guarantee for everyone, and it is the heirs and not you who have to reimburse us if our property is seized; however, did you not accept a guarantee about your own actions, that you as the seller will not return and seize the property from us?

    8Rav Sheshet said to the one who raised the dilemma: You learned in a baraita : A widow sells the deceased’s property for her sustenance, and she continues to do so until there is nothing left except the value of her marriage contract, and she relies upon the fact that she will collect payment of her marriage contract from the remainder of the property. Learn from this that if she left property equal in value to her marriage contract, then yes, she can sell it as payment of her marriage contract; but if she did not leave property, then no, she cannot collect her marriage contract. If she could simply seize the land from the buyers, she would not need to set aside part of her husband’s property to use as payment for her marriage contract. She could sell all the land for sustenance and afterward return and seize the property from the purchasers.

    9The Gemara rejects this proof: But perhaps the baraita teaches us good advice, so that they will not call her a retractor and say that she is an untrustworthy individual who goes back on agreements into which she entered. However, legally, she is able to seize the property from the buyers. The Gemara answers: If that is so, and the baraita intended only to give advice, let it simply teach: She collects payment of her marriage contract from the remainder. What is the purpose of the added emphasis of: She relies? Learn from this that the baraita is worded in a precise manner and teaches that if she left property, yes, she can collect payment of her marriage contract. If she did not leave over, no, she cannot collect payment of her marriage contract.

    10§ A dilemma was raised before the scholars: If someone sold properties because he needed money for a certain purpose and in the end he did not need the money for that purpose, is this considered a sale conducted in error, so that the seller can renege on the deal and the sale is reversed? Or, is the sale not reversed and what is done is done?

    11The Gemara suggests: Come and hear a proof: There was a certain man who sold land to Rav Pappa because he needed money to buy oxen. In the end, he did not need the money and regretted having sold the land, and Rav Pappa returned his land to him. The Gemara rejects this: This is not a proof, as Rav Pappa acted in a manner that was beyond the letter of the law.

    12Come and hear another proof: There was a certain drought in Neharde’a during which everyone sold his mansion [ appadna ] in order to buy wheat. In the end, wheat arrived, driving down the price, rendering their sale unnecessary. Rav Naḥman said to them: The halakha is that the mansions are returned to their previous owners. It is evident that he holds that a sale that was prompted by the need for money is voided if it becomes clear that the seller no longer needs the money.

    13The Gemara answers: There too, the sale was conducted in error, as it became known that the ship with the wheat was already in the bays of the river at the time when the mansions were sold. Had they known that the ship was so close, they would not have sold their property. This is a case of an error at the time of the sale, which is different from a case where the circumstances changed after the sale.

    14The Gemara offers proof that the error was already present at the time of the transaction: If so, this is what Rami bar Shmuel said to Rav Naḥman when he questioned his ruling: If this is so, and the mansions need to be restored to their previous owners, you find yourself obstructing them for the future. As a result of this ruling, people will not want to buy land because they will worry that the seller will change his mind. Rav Naḥman said to him: Is that to say that it is so common, that there is a drought every day? I said that the properties are returned only in these specific circumstances. He said to him: Yes, in Neharde’a drought is a frequent occurrence.

    15The Gemara concludes: And the halakha is that if one sold properties for a certain purpose and in the end did not need the money for that reason, the sale is reversed.

    16MISHNA: A widow, whether widowed from betrothal or from marriage, sells her husband’s property when not in court.

    17Rabbi Shimon says: A widow from marriage sells when not in court, but a widow from betrothal may sell only in court, because she does not receive sustenance from her husband’s property. She receives only her marriage contract, and anyone who does not receive sustenance may sell only in court.

    18GEMARA: The Gemara elaborates: Granted, a widow from marriage may sell when not in court due to the fact that her sustenance is a pressing concern, so one does not make her wait until she finds a court that will oversee her sale.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אם נטלן במתנה לא כך כחו יפה - שיוכל לטרוף לקוחות על החוב ולא יוכל לטרוף על המתנה אף זו על המזונות לא תוכל לטרוף לקוחות ועל הכתובה תטרוף אותם ואם מפני היתומים שלא יאמרו הכל לכתובה מכרת ונתקבלת כתובתיך יכולה היא להעמיד עדים שיראו את הנמכר למזונות ואם תצטרך לכך יבאו ויעידו ואת הנמכר לכתובה לא תודיע מפני הלקוחות:

    מוכרת לשנים עשר חודש - כדי מזונות של שנה תמכור יחד:

    והלוקח - לא ימסור לה כל המעות אלא דמי מזונות של חדש בחדש שאם תינשא יחזיר מה שבידו ליורשים:

    מהו שתחזור ותטרוף - אותם הקרקעות עצמן:

    ארמלתא דזבין - שדה יתומים למזונות או לכתובה וקבלה עליה אחריות:

    אחריות איתמי - אחריות הלקוחות חוזר על היתומים שהרי עליהן היה החוב:

    טרפא - והם יחזרו על היתומים:

    מוכרת והולכת - למזונות:

    עד - שלא יותר קרקע ליורשים אלא שיעור כתובתה:

    וסמך לה - ואותו השאר יהא סמך לה לגבות משם כתובתה:

    זבין ולא איצטריכו ליה זוזי - מכר שדהו ואנו יודעים שהיה חפץ לקנות שדה פלוני או פרגמטיא פלונית באותן מעות:

    ולא איצטריכו ליה זוזי - שחזרו בהן המוכרים:

    בצורתא - יוקר הבא בשערים פתאום:

    זבנינהו לאפדנייהו - לקנות חטין:

    דארבי בעקולי הוו קיימי - שעל ידי שגדל הנהר הוצרכו הספינות ללכת עקלקלות ואילו ידעו המוכרים כן לא היו מוכרים בתיהם ומשעת מכירה הוה ליה טעות אבל היכא דמכירה לאו בטעות הואי כגון חזרו בהן מוכרי החיטין לאחר שמכרו אלו בתיהם או שבאו חיטין ממקום אחר שעדיין לא נעקרו ממקומם לא הדרי:

    אי הכי היינו ודאי דאמר ליה כו' נמצאת מכשילן - דאי בעי לזבוני קרקע לא ימצאו קונים:

    ואמר לי' אין בצורתא בנהרדעא משכח שכיח - וחיישינן לדלמא אתו ארבי דקיימי בעקולי והדרי זבינייהו שמע מינה טעמא משום מקח טעות הוי דאי בדאתו חטין ממקום קרוב או שבאו לאלו לבדם דטעמא משום זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הוה מידי דלא שכיח הוא וליכא מכשול:

    מתני' בין מן הארוסין - שאין לה מזונות ומוכרת לכתובה:

    בין מן הנשואין - שהיא מוכרת למזונות מוכרת שלא בבית דין:

    רבי שמעון אומר מן הנשואין - שהיא מוכרת למזונות:

    מוכרת שלא בבית דין - שאי אפשר לה להיות יושבת ומתענה עד שיזדקקו לה בית דין אבל מן האירוסין שאין מכירתה אלא לכתובה לא תמכור אלא בבית דין:

    כתובות 97 עמוד א

    1אם במתנה נוטלן לא כך יפה כחו.

    2כיצד מוכרת? אמר רבי דניאל בר רב קטינא אמר רב הונא: מוכרת אחת לשנים עשר חדש, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום. ורב יהודה אמר: מוכרת לששה חדשים, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.

    Baraita

    3תניא כוותיה דרב הונא: מוכרת לשנים עשר חדש, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום. תניא כוותיה דרב יהודה: מוכרת לששה חדשים, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.

    4אמר אמימר, הלכתא: מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום. אמר ליה רב אשי לאמימר: דרב הונא מאי? אמר ליה: לא שמיע לי, כלומר: לא סבירא לי.

    5בעו מיניה מרב ששת: מוכרת למזונות, מהו שתחזור ותטרוף לכתובה?

    6קמיבעיא להו בדרב יוסף. דאמר רב יוסף: ארמלתא דזבין אחריות איתמי, ובי דינא דזבין אחריות איתמי. מאי?

    7כיון דאחריות איתמי, טרפא, או דלמא מצי אמרי לה: נהי דאחריות דעלמא לא קבילת עילוך, אחריות דנפשך מי לא קבולי קבילת?

    8אמר ליה, תניתוה: מוכרת והולכת עד כדי כתובתה, וסמך לה שתגבה כתובתה מן השאר. שמע מינה: שיירא אין, לא שיירא לא.

    9ודלמא עצה טובה קא משמע לן, דלא ליקרו לה הדרינתא א"כ ליתני: ״גובה כתובתה מן השאר״, מאי ״סמך לה״? שמע מינה: שיירא אין, לא שיירא לא.

    10איבעיא להו: זבין ולא איצטריכו ליה זוזי, הדרי זביני, או לא הדרי זביני?

    11תא שמע: דההוא גברא דזבין ארעא לרב פפא, דאצטריכו ליה זוזי למיזבן תורי. לסוף לא איצטריכו ליה, ואהדריה ניהליה רב פפא לארעיה. רב פפא לפנים משורת הדין הוא דעבד.

    12ת"ש דההוא בצורתא דהוה בנהרדעא, זבנינהו כולי עלמא לאפדנייהו, לסוף אתו חיטי. אמר להו רב נחמן: דינא הוא דהדרי אפדני למרייהו.

    13התם נמי: זביני בטעות הוו, דאיגלאי מילתא דארבא בעקולי הוה קיימא.

    14אי הכי, היינו דאמר ליה רמי בר שמואל לרב נחמן: אם כן נמצאת מכשילן לעתיד לבא! אמר ליה: אטו כל יומא בצורתא שכיחא? אמר ליה: אין, בצורתא בנהרדעא משכח שכיחא.

    15והלכתא: זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הדרי זביני.

    Mishna

    16אלמנה, בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין.

    17ר' שמעון אומר: מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין, מן האירוסין לא תמכור אלא בבית דין, מפני שאין לה מזונות. וכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבית דין.

    Gemara

    18בשלמא מן הנשואין משום מזוני,׃

    Tosafot

    או דלמא נהי דאחריות דעלמא כו' - ולא דמי לההיא דלעיל (כתובות דף צב.) ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וחזר ראובן ולקחה משמעון באחריות דבמסקנא אמר רבא נהי דאחריות דעלמא לא קביל עילויה אחריות דנפשיה מי לא קביל עילויה לא דמי דהתם ודאי כיון שראובן לוה דין הוא שיטרפו ממנו הקרקע ואין על שמעון לפרוע כיון דבאת לידי ראובן הנאה שקבל המעות אבל הכא שהיורשין חייבין לה מזונות יכולה למכור ולחזור ולטרוף שהרי כשחוזרת וטורפת חוב שלה היא נפרעת ואין כאן עיוות הדין כלל:

    וסמך לה שתגבה כתובתה מן השאר - וא"ת מאי נפקא לה מינה בין מה שהיתה מוכרת למזונות ובין מה שתמכור לכתובה נפקא מינה שתוכל למכור ביחד כדי כתובתה אבל למזונות אינה מוכרת אלא לששה חדשי' ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום ועוד אם נשאת אחר שמכרה הלוקח לא יתן כי אם אחת לל' יום ולא תוכל לגבות מהן לכתובה דהא מטלטלין נינהו ומזונות אבדה:

    מאי סמך לה ש"מ שיירא אין לא שיירא לא - וא"ת תקשי מהכא לרמי בר חמא דהוה בעי למימר לעיל גבי ראובן שמכר שדה לשמעון דאפילו אחריות דנפשיה לא קביל עילויה והא בהך ברייתא אמרי' גבי אשה אחריות דנפשה מיהא קיבלה עלה וכ"ש התם לפי מה שפירשנו לעיל וי"ל דמצי למימר רמי בר חמא דהכא ודאי אחריות דנפשה מקבלת [אע"ג דאחריות איתמי היינו מעלמא אבל אנפשה מיהו קיבלה] דהא אינה מוכרת בהדיא שלא באחריות אבל התם שמכר לו בהדיא שלא באחריות אפילו אחריות דנפשיה לא קביל עילויה. מ"ר:

    מאי סמך לה ש"מ שיירא אין לא שיירא לא - וא"ת תקשי מהכא לרמי בר חמא דהוה בעי למימר לעיל גבי ראובן שמכר שדה לשמעון דאפילו אחריות דנפשיה לא קביל עילויה והא בהך ברייתא אמרי' גבי אשה אחריות דנפשה מיהא קיבלה עלה וכ"ש התם לפי מה שפירשנו לעיל וי"ל דמצי למימר רמי בר חמא דהכא ודאי אחריות דנפשה מקבלת [אע"ג דאחריות איתמי היינו מעלמא אבל אנפשה מיהו קיבלה] דהא אינה מוכרת בהדיא שלא באחריות אבל התם שמכר לו בהדיא שלא באחריות אפילו אחריות דנפשיה לא קביל עילויה. מ"ר:

    זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הדרי זביני כו' - וכגון שגילה דעתו בשעת המכר דאמר דליזבן תורי קא זבין להו דאי שתק הוו להו דברים שבלב וכן בפרק ב' דקידושין (דף מט:) גבי ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל התם נמי בדגלי דעתיה ויש דברים שאינו מועיל בהם גילוי דעת עד שיתנה כגון אם היה מוכר מלבושיו אדעתא למיסק לארץ ישראל דזהו דבר שאין רגילין למכור אדעתא דהכי התם ודאי אין מועיל גילוי דעת שאם לא תאמר כן מעכשיו אין צריך לשום תנאי אלא גילוי דעת בעלמא ובכל מקום בעינן דומיא דתנאי בני גד ובני ראובן תנאי כפול אלא ודאי גילוי דעת במילתא שאין רגילות לעשות כן לא מהני עד שיתנה ויש דברים דאפילו גילוי דעת אין צריך כגון שטר מברחת דלעיל פרק האשה שנפלו (כתובות דף עט. ושם.) וכן ההיא דבפרק מי שמת (ב"ב קלב. וקמו:) דתניא הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה בידוע שאם היה יודע שבנו קיים לא היה כותב. מ"ר:

    אי הכי היינו דא"ל רמי בר שמואל לרב נחמן א"כ נמצאת מכשילן כו' - פי' רש"י אי הכי היינו ודאי דא"ל נמצאת מכשילן כו' א"ל בצורתא משכח שכיחי וחייש דלמא אתו ארבי בעקולי והדרי זביני דאי בדאתו ממקום קרוב או שבאו לאלו לבדן דטעמא משום דזבין ולא איצטריך ליה זוזי הדרי זביני מילתא דלא שכיח הוא וליכא מכשול וקשה לפירוש זה דמאי הוכחה היא לעולם אימא לך משום דלא אצטריכו ליה זוזי הדרי זביני ומיהו כל שכן היכא דהוו בעקולי כדמוכח שמעתא דאז הוי מקח טעות יותר ואם כן שפיר קאמר דנמצאת מכשילן לעתיד הואיל דבכל ענין הדרי זביני כדפרשינן הלכך נראה כמו שפירש רשב"ם אי הכי קושיא הוא הואיל דאמר דהאי הדרי זביני דוקא משום דבעקולי הוו קיימי היכי קאמר בצורתא בנהרדעא משכח שכיח הלא זאת בצורתא דארבי בעקולי הוו קיימי פשיטא דלא שכיח הוא ובשלמא אי פשטינן מינה זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הדרי זביני היינו ודאי דשכיחא דרוב פעמים היה להם בצורתא וניחא נמי לפי זה הא דפסקינן הלכתא לפי פשיטת הבעיא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    אמר אמימר הלכתא מוכרת למזונות מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום פי' רש"י ז"ל שלא ימסור לה הלוקח מעות אלא מזונות של חודש בחדש שאם תנשא יחזיר מה שבידו ליורשים ע"כ ואומר רש"י ז"ל שאם היו בענין שלא היה מוצאין לוקח כדי מזונות של ששה חדשים שמוכרים ביותר לפי ראות עיני הדיינים כדי שיהיו לה מזונות וכי היכי דמזבנינן למזונותיה בלא אכרזתא ומכאן נלמוד ג"כ כי כי כשפוסקים מזונות לאלמנה שאינה ניזונת עם היתומים אין נותנין לה פחות מל' יום וכן לא"א כדי שלא תצטרך להתבזות בב"ד כל יום על מזונותיה:

    בעי מיניה מרב ששת מוכרת מזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתוב' פי' מאותן קרקעות שמכרה אם לא תמצא נכסים בני חורין כיון דאחריותא איתמי טרפה או דלמא מצי למימר לה אחריות' דנפשיך קבילי קבלת ובודאי דהא פלוגתא לא שייכא בפלוגתא דרבא ורמי בר חמא דלעיל בראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות דאפי' לרמי בר חמא דאמר התם לא מחייב באחריות דנפשיה דהתם הוא לפי שמכר בפי' שלא באחריות משא"כ שזה שמכרה סתם ואפי' לרבא דאמר התם דמקבל עליה אחריות דנפשיה דהתם הוא לפי שמכר בשלו ממש אבל זו שאינה אלא שליח ב"ד דינא דתהדר עליה ולא מחייב באחריות דנפשיה. אמר להו רב ששת תניתוה מוכרת והולכת עד כדי כתובתה וסמך לה שתגבה כתובתה מן השאר פי' רש"י ז"ל דמוכרת והולכת למזונות עד שלא ישאר קרקע ליורשים אלא שיעור כתובה ואותו השאר יהא סמך לה לגבות משום כתובה והקשו בתוספת ומאי נפקי מינה אם תמכור הכל למזונות בלא שיור או לכתובה ומה הנאה יש לה בזה ותירצו שאם מכרה למזונות (ליקח פרנס) [לוקחת מפרנס] א' לשלשי' יום ואם לכתובה פורעת לה הכל ביחד ונכון הוא וי"ל עוד דלא קתני אלא לאשמועינן שאינה חוזרת וטורפת לכתובה וצריכה שיור והרי"ף ז"ל פי' שמוכרת למזונות עד כדי כתובתה ולא יותר שלא יהא תנאי גדול מן העיקר מיהו ה"מ בדלא אפשר לאחותי אלא במכירת קרקע אבל כל שאפשר לה להיות נזונת מפרי דמקרקעי ומאגרא דביתי כגון שיש שם קרקעות שאפשר להשכירם או להחכירם ולתת לה מזונות מהם נזונת והולכת לעולם כאנשי גליל וכן אם תפס למזונות אפי' דסקיא מלא מעות אין מוציאין מידה כדאיתא לעיל והכי מוכח בפרק שני דייני גזירות דאמרי' אמרה גרשני בעלה מתפרנס' והולכת עד כדי כתובתה בלבד ואוקימנא כששמעו בו שמת ודווקא משום דאמרה גרשני בעלה מתפרנסת והולכת הא לאו הכי היתה מתפרנסת והולכת לעולם ולשון התלמודא מוכיח יותר כפי' רש"י לכן פי' בתוספ' עיקר והא דקי"ל שאינה חוזרת וטורפה לכתובה דאחריות דנפשיה קיבל עליה עלה אמור ר"ת ז"ל דוקא אלמנה שמכרה ומפני שמכרה לצורך עצמה אבל ב"ד או אפטרופס שמכרו בנכסי יתומים לא אבדו זכותם שיש להם באותו קרקע ודוקא בזכות שיש להם בקרקע ההוא מחמת חוב אבל זכות שיש להם בגופה של קרקע לומר שהיה קרקע שלהם אבדו כיון דשעבוד מעשה דומי' דהעורר על השדה והוא חתים עליה בעד מוכח בפרק בפרק חזקת הבתים וכדכתיב' התם בס"ד. ואפי' אשה זו לא אמרן אלא שאינה חוזרת וטורפת לכתובה או כיוצא בו משעבוד שהיה לה על הקרקע זו בשעה שמכרה אותו אבל אם בא עליה שום זכות אחרי כן חוזרת עליו ולא אמרינן בהא אחריות [דנפשיה] קבילי עליה והרי היא זו כאלו חזר הלוקח ולוה ממנה שחוזרת על הקרקע ההיא:

    זבין ולא אצטרכי ליה זוזי פירש"י ז"ל מכר שדהו ואנו יודעים שהיה חפץ לקנות שדה פלונית או פרקמטיא באותה מקום ולא אצטריכא ליה זוזי שחזרו בהם המוכרים ע"כ ונראים הדברים אע"ג דלא גלי דעתיה בשעת המכירה שהוא מוכר לצורך דבר ידוע ומיהו דהוה ידוע לזה ומפורסם לכל דאי לא דברים שבלב נינהו ואינם דברים ואחרים פי' דבעינן דוקא בדגלי דעתיה בשעת המכר אבל לא התנה כן וה"ה אם דבר שאינו מפורסם לכל והוא מתברר ממאי דכתיב' במסכת קדושין לההיא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל בס"ד:

    א"ה היינו דא"ל שמואל לר"נ ו פי' רש"י ז"ל דבניחותא אמר ליה ודרך הוכחה דאי הכי היינו ודאי הא דאמר לי' נמצאת מכשילם לעתיד לבוא ואמר ליה בצורתא משכח שכיחא דחיישינן לארבי בעיקולי דאי כשבאו ממקום קרוב או כשבאו לאלו לבדם ומשום דלא אצטרכי ליה הדרי זביני מידי דלא שכיח הוא וליכא מכשול והקשו בתוס' עליה דאדרבה לא שכיח דקיימי ארבי בעקולי ולא מפרסמא להא מלתא וכיון כי אתו ארבי קלא אית להו למלתיה ועוד דמה הוכחה יש כאן דלעולם אימא לך דמשום דלא אצטרכי ליה זוזי הדרי זביני ומיהו כ"ש דהדרי משום ארבי בעיקלי ואתה מכשילן לעתיד לבא כיון דבכל ענין הדרה זביני לכך פי' בשם ר"ש ז"ל דבאתמאה אמר ליה דא"כ היכי קאמר נמצאת מכשילן לעתיד לבא דהא וודאי לא שכיח דקיימי ארבי בעיקולי ומשום דאדחי ליה פסק תלמודא והלכתא זבין ולא אצטריכי ליה זוזי הדרי זביני ואלו לפי' רש"י ז"ל לא אתי שפיר פסקא דבסמוך דהא אשכחן דדוקא משום ארבי בעיקולי הוא דהדר זביני כר"נ אלא שיש לומר דאע"ג דהיינו סברא דר"נ בעלי התלמוד הסכימו דבלא"ה נמי דינא דהדר זבניה:

    אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד פי' בתלמודא בפרק א"מ שאינה צריכה ב"ד מומחין אבל צריכה ב"ד הדיוטות כלומר בקיאין בשומא כדפרישנא ההם בס"ד ולעולם אינה מוכרת שלא בב"ד מומחין אלא אחר שתלך לב"ד או תשבע ותדור ליתומים ואח"כ נותנים לה רשות למכור מנכסיו בב"ד הדיוטות ובתלמודא פרישנא טעמא דמוכרת שלא בב"ד משום מזוני ופי' רש"י ז"ל שמוכרת למזונות דת"ק סבר בין מן הארוסין שמוכרת לכתוב' בין מן הנשואין שמוכרת למזונות שלא בב"ד ור"ש אמר מן הנשואין שמוכרת למזונות מוכרת שלא בב"ד שאי אפשר לה יושבת ומתענה עד שימכרו לה בב"ד אבל מן האירוסין שאין מכירתה אלא לכתובה אינה מוכרת אלא בב"ד ואין פי' זה נכון דא"כ הכי הו"ל למתני בין לכתובה בין למזונות מוכרת שלא בב"ד ר"ש אומר למזונות מוכרת שלא בב"ד ר"ש אומר נמזונות מוכרת שלא בב"ד לכתובה אינה מוכרת אלא בב"ד ואמאי סתום ותליא מילתא בארוסין ונשואין לכך הנכון דהכי פי' בין מן הארוסין שאין לה מזונות להפסיד ובין מן הנשואין שיש לה מזונות ותפסידם עכשיו בגבייתה מוכרת שלא בב"ד לכתובה ור"ש אומר מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד כדי שתפסיד מזונותיה אבל מן הארוסין שאין לה מזונות לא תמכור ומסתברא שלא אמרו שתמכור שלא בב"ד אלא לעיקר כתוב' דבהא חששו לחינא אז שלא תתבזה בב"ד אבל לא לענין תוספת כל היכא דליכא משום מזונות ואע"פ שאמרו תנאי ככתובה ואמרי' למוכרת התם כבר פי' דהיינו לענין שאם מוכרת כתובתה מכרה נמי תוספת ולקמן נפרש יותר בס"ד:

    בשלמא מן הנשואין לפי' רש"י ז"ל שפי' במשנתינו הכי פירושו בשלמא מן הנשואין מוכרת כתובתה שלא בב"ד כדי שיפטרו היתומים ממזונותיה כשתגבה כתובתה ולפיכך אין ממתינ' עד שימכרו בב"ד והכי מוכח פי' דהאי לישנא במסכת ערכין פי' שום היתומים גבי נזקקין לכתובת אשה אלא מן הארוסין מ"ט וכו' ואיכא דקשי' לי' דאי משום דתפסיד מזונותי' הא כבר הפסידתם משהגיע כתובתה לב"ד אינה מוכרת עד שתלך לב"ד ותשבע שבועות אלמנה והרי"ף הביא ראיה דאלמנה שמכרה או נתנה קרקע הראוי לה לכתובתה קודם שתלך לב"ד ותשבע שבועות אלמנה אם נשבעה אחרי כן שבועת אלמנה מתנתה או מכירתה קיים ומסתברא שאפי' לפי דינו אין בזו תירץ לקושיא זו דהשתא אמתני' קיימי דמיירי שמוכרת שלא בב"ד לכתחילה ובודאי שאין נותנים לה רשות בב"ד למכור עד שתגיע כתובתה בב"ד ותשבע שבועת אלמנה וגם [אין] ראיה מכאן לדבריו ז"ל דאיכא למימר כשנשבעה כבר על כתובתה ואפ"ה לא הפסידה מזונותי' כגון שהלכה לב"ד ואמרה אני רוצה לישבע על כתובתי כדי שיהיה הדבר מזומן לה לגבות כ"ז שארצה וגם כדי שלא יפסידו יורשי אם אמות קודם שאשבע דודאי מקבלים שבועתה אע"פ שאינה יוצאת לגבות עכשיו כתובתה וכההיא דאמר במס' שבועות כגון שנשבעה ומתה ובכה"ג לא הפסידה מזונותי' ונותני' לה רשות בב"ד כשהלכה לגבות כתובתה שתהא מוכרת שלא בב"ד כדי שירויחו היתומים מזונותיה:

    ולענין דינו של הרמב"ן ז"ל דאלמנה שמכרה או שנתנה שום קרקע קודם שתשבע על כתובתה מעשיה בטלים ואע"פ שתשבע בסוף.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 97a

    Ketubot 97a. The full printed text of this folio side - 18 numbered segments, about 346 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 97a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026