Talmud Builders

    Ketubot 111a

    Back to index

    English translation — Ketubot 111a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“They shall be taken to Babylonia and there they shall remain until the day that I recall them, said the Lord” (Jeremiah 27:22). Based on that verse, Rav Yehuda held that since the Babylonian exile was imposed by divine decree, permission to leave Babylonia for Eretz Yisrael could be granted only by God. The Gemara asks: And how does Rabbi Zeira interpret that verse? The Gemara answers that Rabbi Zeira maintains that that verse is written about the Temple service vessels, and it does not refer to the Jewish people, as the previous verse states: “Thus says the Lord of Hosts, the God of Israel, concerning the vessels that remain in the house of the Lord” (Jeremiah 27:21). Consequently, Rabbi Zeira sought to ascend to Eretz Yisrael.

    2The Gemara asks: And how does Rav Yehuda respond to this argument? The verse is clearly referring to the Temple vessels, not to the people. The Gemara answers that another verse is written: “I adjure you, O daughters of Jerusalem, by the gazelles and by the hinds of the field, that you not awaken or stir up love, until it please” (Song of Songs 2:7). Rabbi Yehuda derived from here that no act of redemption should be performed until a time arrives when it pleases God to bring about the redemption.

    3And Rabbi Zeira maintains that the oath mentioned in that verse means that the Jews should not ascend to Eretz Yisrael as a wall, i.e., en masse, whereas individuals may immigrate as they wish. The Gemara asks: And what does Rav Yehuda reply to this? The Gemara answers that this command is derived from another verse in which “I adjure you” (Song of Songs 3:5) is written .

    4The Gemara asks: And how does Rabbi Zeira explain the repetition of this oath in these verses? The Gemara explains: That verse is necessary for that which was taught by Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said: Why are these three oaths (Song of Songs 2:7, 3:5, 8:4) needed? One, so that the Jews should not ascend to Eretz Yisrael as a wall, but little by little. And another one, that the Holy One, Blessed be He, adjured the Jews that they should not rebel against the rule of the nations of the world. And the last one is that the Holy One, Blessed be He, adjured the nations of the world that they should not subjugate the Jews excessively.

    5And how does Rav Yehuda respond? It is written: “That you not awaken or stir up love” (Song of Songs 2:7), which serves to amplify and include a prohibition against Jews immigrating to Eretz Yisrael.

    6The Gemara asks: And how does Rabbi Zeira explain the extra emphasis of this phrase? The Gemara explains: He needs this phrase for that which was taught by Rabbi Levi, who said: These six oaths, i.e., the aforementioned three verses containing oaths, each of which contains the phrase “That you not awaken or stir up,” why are they necessary? Three are those that we said and explained above. The other three oaths are as follows: That those who know should not reveal the end of days; and that they should not distance the end of days by saying that it is still distant; and that they should not reveal the secret of the Jews to the nations.

    7§ The Gemara discusses a phrase in the verse cited above. “I adjure you, O daughters of Jerusalem, by the gazelles and by the hinds of the field” (Song of Songs 2:7). Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: If you fulfill the oath, it is good, and if not, I will abandon your flesh and all will devour you like the gazelles and like the hinds of the field.

    8Rabbi Elazar said: Anyone who resides in Eretz Yisrael dwells without transgression, as it is stated: “And the inhabitant shall not say: I am sick; the people that dwell there shall be forgiven their iniquity” (Isaiah 33:24). Rava said to Rav Ashi: We learned this promise with regard to those who suffer from sickness. The phrase “I am sick” indicates that they are the ones who are forgiven their sins.

    9Rav Anan said: Anyone who is buried in Eretz Yisrael is considered as though he is buried beneath the altar. It is stated here: “An altar of earth [ adama ] you shall make for Me” (Exodus 20:21), and it is stated there: “For He does avenge the blood of His servants, and renders vengeance to His adversaries, and atones for the land of [ admato ] His people” (Deuteronomy 32:43). This teaches that one who is buried in the earth of Eretz Yisrael is considered as though he is buried beneath the altar in the Temple.

    10§ The Gemara relates: Ulla was accustomed to ascend to Eretz Yisrael from time to time. However, he died outside of Eretz Yisrael. They came and said to Rabbi Elazar that Ulla had passed away. He said: Woe for you Ulla, as through you a verse was fulfilled: “You shall die in an unclean land” (Amos 7:17). They said to him: But his coffin is coming for burial in Eretz Yisrael. He said to them: Even so, one who was absorbed by the soil of Eretz Yisrael while he was yet alive is not similar to one who was absorbed only after death.

    11The Gemara relates with regard to a certain man from Eretz Yisrael that a yevama , i.e., a woman whose childless husband died and left a surviving brother, happened before him, the surviving brother, for levirate marriage. This yevama was living in the district of Bei Ḥoza’a, far away in southeast Babylonia. The man came before Rabbi Ḥanina and said to him: What is the halakha as to whether I may descend to Babylonia to enter into levirate marriage with this woman?

    12Rabbi Ḥanina said to him: His brother married a Samaritan woman [ kutit ] and died. Rabbi Ḥanina described the man’s late brother in these terms because he had left Eretz Yisrael to marry, and for the same reason he called his wife a Samaritan. Blessed be the Omnipresent who killed him. And yet the brother wishes to follow in his footsteps and descend after him? Better that he stay in Eretz Yisrael.

    13§ Rav Yehuda said that Shmuel said: Just as it is prohibited to leave Eretz Yisrael and go to Babylonia, so too, is it prohibited to leave Babylonia for any of the other lands. Rabba and Rav Yosef both say: Even to go from Pumbedita to Bei Kuvei, which is located beyond the border of Babylonia proper, is not permitted. The Gemara relates: A certain man left Pumbedita to live in Bei Kuvei, and Rav Yosef excommunicated him. A certain man left Pumbedita to live in Astonia, which also lay beyond the borders of Babylonia proper, and he died. Abaye said: Had this Torah scholar wanted, he would still be alive, as he could have stayed in Babylonia.

    14Rabba and Rav Yosef both say: With regard to the worthy of Babylonia, Eretz Yisrael absorbs them; with regard to the worthy of other lands, Babylonia absorbs them. The Gemara asks: With regard to what matter did they issue this statement? If we say that they were referring to matters of lineage, didn’t the Master say: Lineage of residents of all lands are muddled compared to that of Eretz Yisrael, and lineage of residents of Eretz Yisrael is muddled compared to that of Babylonia. This means that the lineage of Babylonians was purer than that of the residents of Eretz Yisrael. Rather, they taught this with regard to matters of burial, i.e., the worthy of Babylonia are buried in Eretz Yisrael.

    15Rav Yehuda said: With regard to anyone who resides in Babylon, it is as though he is residing in Eretz Yisrael, as it is stated: “Ho Zion, escape, you who dwells with the daughter of Babylon” (Zechariah 2:11). This verse equates the two countries. Abaye said: We have a tradition that Babylonia will not see the pangs of the Messiah, i.e., it will be spared the suffering that will be prevalent at the time of his arrival. Abaye interpreted this statement in reference to the city of Hutzal deVinyamin in Babylonia, and as a result people call it Karna deShizavta, Horn of Salvation, as its residents will not endure the travails of the time of the Messiah.

    16§ Rabbi Elazar said: The dead of the lands outside of Eretz Yisrael will not come alive and be resurrected in the future, as it is stated: “And I will set glory [ tzvi ] in the land of the living” (Ezekiel 26:20). This teaches that with regard to a land which contains My desire [ tzivyoni ], its dead will come alive; however, with regard to a land which does not contain My desire, i.e., outside of Eretz Yisrael, its dead will not come alive.

    17Rabbi Abba bar Memel raised an objection from a different verse: “Your dead shall live; my dead bodies shall arise” (Isaiah 26:19). What, is it not the case that the phrase “Your dead shall live” is referring to the dead of Eretz Yisrael, whereas the subsequent phrase “My dead bodies shall arise” is referring to the dead of the lands outside of Eretz Yisrael? And if so, what is the meaning of the verse “And I will set glory [ tzvi ] in the land of the living”? This verse is written with regard to Nebuchadnezzar, as the Merciful One states: I will bring upon you a king who is as swift as a deer [ tzvi ].

    18Rabbi Elazar said to Rabbi Abba bar Memel: My teacher, I teach it from a different verse, as it is stated: “He gives breath to the people upon it, and spirit to they who walk there” (Isaiah 42:5). This indicates that the future resurrection is specifically for those who dwell in Eretz Yisrael. Rabbi Abba retorted: But isn’t it written: “My dead bodies shall arise”? How do you interpret this verse? Rabbi Elazar replied: That verse is not referring to those living outside Eretz Yisrael; rather, it is written with regard to stillborns, as they too will merit resurrection.

    19The Gemara asks: And what does Rabbi Abba bar Memel do with this verse “He gives breath to the people upon it”? The Gemara answers: He requires that verse for that which was taught by Rabbi Abbahu. As Rabbi Abbahu said: Even a Canaanite maidservant in Eretz Yisrael is assured a place in the World-to-Come. It is written here: “To the people [ la’am ] upon it,” and it is written there: “Abide you here with [ im ] the donkey” (Genesis 22:5). This verse in Genesis is traditionally interpreted to mean: A people [ am ] that is similar to a donkey, from which it may be inferred that even the members of this people merit a share in the world to come.

    20With regard to the aforementioned verse “And spirit to they who walk there” (Isaiah 42:5), Rabbi Yirmeya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Anyone who walks four cubits in Eretz Yisrael is assured of a place in the World-to-Come.

    21The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Elazar, will the righteous outside of Eretz Yisrael not come alive at the time of the resurrection of the dead? Rabbi Ile’a said: They will be resurrected by means of rolling, i.e., they will roll until they reach Eretz Yisrael, where they will be brought back to life. Rabbi Abba Salla Rava strongly objects to this: Rolling is an ordeal that entails suffering for the righteous. Abaye said: Tunnels are prepared for them in the ground, through which they pass to Eretz Yisrael.

    22§ The verse states that Jacob commanded Joseph: “You shall carry me out of Egypt and bury me in their burying-place” (Genesis 47:30). Karna said: There are inner matters here, i.e., a secret meaning: Our Patriarch Jacob knew that he was completely righteous, and if the dead of the lands outside of Eretz Yisrael come alive, why did he trouble his sons to bring him to Eretz Yisrael? The reason is that he was concerned lest he not merit the tunnels.

    23On a similar note, you say: “And Joseph took an oath of the children of Israel, saying: God will surely remember you, and you shall carry up my bones from here” (Genesis 50:25). Rabbi Ḥanina said: There are inner matters here. Joseph knew concerning himself that he was completely righteous, and if the dead of the lands outside of Eretz Yisrael come alive, why did he trouble his brothers to carry his coffin four hundreds parasangs to Eretz Yisrael? The reason is that he was concerned lest he not merit the tunnels.

    24§ Rabba’s brothers sent him a letter to Babylonia from Eretz Yisrael, in which they mentioned this idea that Jacob knew that he was completely righteous, as detailed above. They continued by writing that Ilfa adds matters to this statement: An incident occurred involving one who was suffering through his love for a certain woman he desired to marry, and he sought to descend from Eretz Yisrael. When he heard this idea concerning the tremendous significance of living in Eretz Yisrael, he suffered without leaving the country until the day he died.

    25Rabba’s brothers further wrote in their letter: And although you are a great Sage, one who studies by himself is not similar to one who studies from his teacher, and therefore you should come to Eretz Yisrael. And if you say that you do not have a teacher in Eretz Yisrael, in fact you do have a teacher. And who is he? He is Rabbi Yoḥanan.

    26And if you do not ascend to Eretz Yisrael, be careful in three matters: Do not sit excessively, as sitting is harmful with regard to hemorrhoids; do not stand excessively, as standing is harmful with regard to heart trouble; and do not walk excessively, as walking is harmful with regard to eye problems. Rather, divide your time: One-third for sitting, one-third for standing, and one-third for walking.

    27Rabba’s brothers offered him more advice in their letter: With regard to any sitting that is without support, i.e., an object on which to lean, standing is more comfortable than that position. The Gemara asks: Can it enter your mind that standing is better than sitting? Didn’t you say that standing is harmful with regard to heart trouble? Rather, with regard to sitting

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בכלי שרת כתיבקרא דלעיל מיניה כתיב כי כה אמר ה' אל העמודים ועל הים ועל המכונות וגו':

    שלא יעלו בחומהיחד ביד חזקה:

    אם תעירו ואם תעוררושתי שבועות בכל אחת:

    שלא יגלו את הקץנביאים שביניהם:

    ושלא ירחקו את הקץבעונם ל"א שלא ידחקו גרסינן לשון דוחק שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי:

    ושלא יגלו את הסודאמרי לה סוד העבור ואמרי לה סוד טעמי התורה:

    מתיר את בשרכםלשון הפקר:

    ובל יאמר שכן חליתיכלומר אל יתרעם לומר צר לי כי כולם נשואי עון:

    אתה על אדמה טמאה תמותמקרא הוא בנבואת עמוס:

    ארונו באלקוברו בא"י:

    כך אסור לצאת מבבללפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד:

    דנפק מפומבדיתא לבי כובילגור שם:

    א"י קולטתןכדמפרש:

    אילימא ליוחסיןשנושאין נשים מא"י והא בבל מיוחס טפי דאמר מר בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עא.):

    כל הארצותהרי הן אצל בבל:

    כעיסההמעורבת שאין ניכר בה מה בתוכה כך כל המשפחות ספק:

    אלא לענין קבורהשל בבל מוליכין ארונותיהם ליקבר בא"י ושל שאר ארצות הרחוקים מא"י וקרובים לבבל קוברים בבבל שיש שם זכות תורה:

    וקרו ליהלימות המשיח:

    לעם עליהעל א"י:

    ההוא בנפלים כתיבולעולם בא"י:

    אינן חייםבתמיה:

    ע"י גלגולמתגלגלים העצמות עד א"י וחיין שם:

    מחילות נעשה להם בקרקעועומדים על רגליהם והולכים במחילות עד א"י ושם מבצבצין ויוצאים:

    דברים בגויש כאן דברים מסותרים בדבר זה וצריך לתת להם לב:

    שצדיק גמור היהולא היה צריך לזכות א"י:

    שלחו ליה אחוהי לרבהרבה בר נחמני בפומבדיתא היה והיה לו אחים בא"י ושלחו אגרת זו כדי שיעלה אצלם:

    אילפא מוסיף בה דבריםעוד שלחו לו כן:

    מעשה באחד שהיה מצטער על אשה אחתשנתן בה עיניו והיא בח"ל:

    ואע"פ שחכם אתהיפה לך לעלות כאן ללמוד מפי רב שאין דומה הלומד מעצמו כו':

    וא"ת אין לך רבכאן שיוכל ללמדך:

    כתובות 111 עמוד א

    1(ירמיהו כז, כב) ״בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'״. ורבי זירא ההוא בכלי שרת כתיב.

    2ורב יהודה? כתיב ״קרא אחרינא״: (שיר השירים ב, ז) ״השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגו'״.

    3ורבי זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה. ורב יהודה? ״השבעתי״ אחרינא כתיב.

    4ורבי זירא ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר: ג' שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.

    5ורב יהודה (שיר השירים ב, ז) ״אם תעירו ואם תעוררו״ כתיב.

    6ורבי זירא מיבעי ליה לכדרבי לוי, דאמר: שש שבועות הללו למה? תלתא הני דאמרן, אינך: שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים׃

    7(שיר השירים ב, ז) ״בצבאות או באילות השדה״, אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל, אם אתם מקיימין את השבועה מוטב, ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה.

    8אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר: ״(ישעיהו לג״, כד) ״ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון״. א"ל רבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה׃

    9אמר רב ענן כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח כתיב ״הכא (שמות כ״, כד) מזבח אדמה תעשה לי וכתיב ״התם (דברים לב״, מג) וכפר אדמתו עמו׃

    10עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל נח נפשיה בחוץ לארץ אתו אמרו ליה לרבי אלעזר אמר אנת עולא (עמוס ז, יז) על אדמה טמאה תמות אמרו לו ארונו בא אמר להם אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה׃

    11ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה אתא לקמיה דר' חנינא א"ל מהו למיחת וליבמה׃

    12א"ל אחיו נשא כותית ומת ברוך המקום שהרגו והוא ירד אחריו׃

    13אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אפילו מפומבדיתא לבי כובי ההוא דנפק מפומבדיתא לבי כובי שמתיה רב יוסף ההוא דנפק מפומבדיתא לאסתוניא שכיב אמר אביי אי בעי האי צורבא מרבנן הוה חיי׃

    14רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כשרין שבבבל א"י קולטתן כשרין שבשאר ארצות בבל קולטתן למאי אילימא ליוחסין והאמר מר כל הארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל אלא: לענין קבורה׃

    15אמר רב יהודה כל הדר בבבל כאילו דר בארץ ישראל שנאמר ״(זכריה ב״, יא) הוי ציון המלטי יושבת בת בבל אמר אביי נקטינן בבל לא חזיא חבלי דמשיח תרגמה אהוצל דבנימין וקרו ליה קרנא דשיזבתא׃

    16א"ר אלעזר מתים שבחוץ לארץ אינם חיים שנאמר ״(יחזקאל כו״, כ) ונתתי צבי בארץ חיים ארץ שצביוני בה מתיה חיים שאין צביוני בה אין מתיה חיים׃

    17מתיב ר' אבא בר ממל (ישעיהו כו, יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון מאי לאו יחיו מתיך מתים שבא"י נבלתי יקומון מתים שבחוץ לארץ ומאי ונתתי צבי בארץ חיים אנבוכד נצר הוא דכתיב ״דאמר רחמנא מייתינא עלייהו מלכא דקליל כי טביא״׃

    18א"ל רבי מקרא אחר אני דורש (ישעיהו מב, ה) נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה ואלא הכתיב ״נבלתי יקומון ההוא בנפלים הוא דכתיב״׃

    19ורבי אבא בר ממל האי נותן נשמה לעם עליה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדרבי אבהו דאמר ר' אבהו אפילו שפחה כנענית שבא"י מובטח לה שהיא בת העולם הבא כתיב ״הכא לעם עליה וכתיב התם (בראשית כב״, ה) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור׃

    20ורוח להולכים בה א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא׃

    21ולר' אלעזר צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים אמר רבי אילעא ע"י גלגול מתקיף לה ר' אבא סלא רבא גלגול לצדיקים צער הוא אמר אביי מחילות נעשות להם בקרקע׃

    22(בראשית מז, ל) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם אמר קרנא דברים בגו יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את בניו שמא לא יזכה למחילות׃

    23כיוצא בדבר אתה אומר (בראשית נ, כה) וישבע יוסף את בני ישראל וגו' א"ר חנינא דברים בגו יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את אחיו ארבע מאות פרסה שמא לא יזכה למחילות׃

    24שלחו ליה אחוהי לרבה יודע היה יעקב שצדיק גמור היה וכו' אילפא מוסיף בה דברים מעשה באחד שהיה מצטער על אשה אחת וביקש לירד כיון ששמע כזאת גלגל בעצמו עד יום מותו׃

    25אף על פי שחכם גדול אתה אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו וא"ת אין לך רב יש לך רב ומנו רבי יוחנן׃

    26ואם אין אתה עולה הזהר בשלשה דברים אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות ואל תרבה בעמידה שעמידה קשה ללב ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים אלא שליש בישיבה שליש בעמידה שליש בהילוך׃

    27כל ישיבה שאין עמה סמיכה עמידה נוחה הימנה עמידה ס"ד והאמרת עמידה קשה ללב אלא ישיבה׃

    Tosafot

    בבלה יובאו ושמה יהיואע"ג דהאי קרא בגלות ראשון כתיב י"ל דבגלות שני נמי קפיד קרא:

    שלא יגלו סודהעיבור כדאמרינן (שבת דף עה.) כי היא חכמתכם ובינתכם זהו סוד העיבור:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גוים ולא ידור בחוצה לארץ אף בעיר שרבה ישראל שחוצה לארץ דירת קבע לגוים ולעובדי האלילים ואי איפשר שלא ללמוד מדרכיהם דרך צחות אמרו באחד שבארץ ישראל שנפלה לו יבמתו בחוצה לארץ ושאל לאחד מן החכמים מהו לירד לקיים מצות יבום אמר לו אחיו נשא גויה ברוך המקום שהרגו ועכשו ירד אחיו אחריו:

    וכשם שאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם דינו כארץ ישראל וכמו שאמרו כל הדר בבבל כאלו דר בארץ ישראל שכל מה שאמרו לא אמרו אלא מפני שסתם חוצה לארץ אין חכמה ויראת חטא מצויין בה לישראל לרוב הצרות ועול הגליות שסובלים שם אלא אם כן על ידי עמל גדול וצער גלגול סבל הצרות וההתיאש מהם לעבודת השם לשרידים אשר י"י קורא וסתם ארץ ישראל חכמה ויראת חטא מצויין בה עד שמתוכם משיגים כבוד בוראם וזוכים ליהנות מזיו השכינה ועל זו אמרו אפילו שפחה שבארץ ישראל מובטחת לה שהיא בת העולם הבא ועל דרך מה שייעד הנביא באמרו וגם על העבדים ועל השפחות אשפוך רוחי:

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 111a

    Ketubot 111a. The full printed text of this folio side — 27 numbered segments, about 759 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בכלי שרת כתיב קרא דלעיל מיניה כתיב כי כה אמר ה' אל העמודים ועל הים ועל המכונות וגו':

    שלא יעלו בחומה יחד ביד חזקה:

    אם תעירו ואם תעוררו שתי שבועות בכל אחת:

    שלא יגלו את הקץ נביאים שביניהם:

    ושלא ירחקו את הקץ בעונם ל"א שלא ידחקו גרסינן לשון דוחק שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי:

    ושלא יגלו את הסוד אמרי לה סוד העבור ואמרי לה סוד טעמי התורה:

    מתיר את בשרכם לשון הפקר:

    ובל יאמר שכן חליתי כלומר אל יתרעם לומר צר לי כי כולם נשואי עון:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Ketubot 111a · Sefaria

    Tosafot

    בבלה יובאו ושמה יהיו אע"ג דהאי קרא בגלות ראשון כתיב י"ל דבגלות שני נמי קפיד קרא:

    שלא יגלו סוד העיבור כדאמרינן (שבת דף עה.) כי היא חכמתכם ובינתכם זהו סוד העיבור:

    Tosafot on Ketubot 111a · Sefaria

    Meiri

    לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גוים ולא ידור בחוצה לארץ אף בעיר שרבה ישראל שחוצה לארץ דירת קבע לגוים ולעובדי האלילים ואי איפשר שלא ללמוד מדרכיהם דרך צחות אמרו באחד שבארץ ישראל שנפלה לו יבמתו בחוצה לארץ ושאל לאחד מן החכמים מהו לירד לקיים מצות יבום אמר לו אחיו נשא גויה ברוך המקום שהרגו ועכשו ירד אחיו אחריו:

    וכשם שאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם דינו כארץ ישראל וכמו שאמרו כל הדר בבבל כאלו דר בארץ ישראל שכל מה שאמרו לא אמרו אלא מפני שסתם חוצה לארץ אין חכמה ויראת חטא מצויין בה לישראל לרוב הצרות ועול הגליות שסובלים שם אלא אם כן על ידי עמל גדול וצער גלגול סבל הצרות וההתיאש מהם לעבודת השם לשרידים אשר י"י קורא וסתם ארץ ישראל חכמה ויראת חטא מצויין בה עד שמתוכם משיגים כבוד בוראם וזוכים ליהנות מזיו השכינה ועל זו אמרו אפילו שפחה שבארץ ישראל מובטחת לה שהיא בת העולם הבא ועל דרך מה שייעד הנביא באמרו וגם על העבדים ועל השפחות אשפוך רוחי:

    Meiri on Ketubot 111a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    גמרא דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם כו' ור' זירא ההוא בכלי שרת הוא דכתיב ור' יהודא כתיב קרא אחרינא השבעתי אתכם כו'. ולכאורה יש לתמוה דהא ר"י גופא לא מייתי קרא דהשבעתי אתכם אלא קרא דבבלה יובאו ועוד אי מקרא דהשבעתי אתכם מאי שנא בבל משאר ד' מלכיות שגלו ישראל לשם ובכולה סוגייא משמע דדוקא מבבל לא"י איכא איסורא משא"כ משאר מקומות שגלו ישראל ליכא למ"ד שאסורין לעלות לא"י. תו קשיא לי מה שהקשו בתוספות דאף למאי דס"ד מעיקרא למילף מקרא דבבלה יובאו הא בגלות ראשון כתיב ומה שתירצו בתוספות די"ל דבגלות שני נמי קפיד קרא קשיא יותר א"כ מאי ענין בבל לגלות שני דלא אשכחן שגלו שנית לבבל אלא לשאר ארצות והנלע"ד ליישב חדא מגו חדא דודאי בלא"ה פשיטא ליה לר"י דעיקר גלות ישראל היה לבבל כדאיתא בפסחים בריש פ' האשה ולכל הטעמים דהתם משמע דעיקר גלות ישראל היה לבבל ומשם עתידין ליגאל בימות המשיח וכדאמרי' נמי התם יודע הקב"ה שאין ישראל יכולין לקבל גזירת רומיים עמד והגלה אותם לבבל ולכאורה יש לתמוה דהא ודאי בגלות שני הוגלו לרומי ולשאר אומות אע"כ דרוב ישראל נשארו בבבל שלא עלו כ"א מתי מעט ארבעה ריבוא וכדאיתא נמי להדיא בפ"ק דמגילה שאמר הקב"ה קובל אני על כורש אני אמרתי יקבץ גלותי והוא אמר מי בכם מכל עמו כו' ופירש שם הרשב"א ז"ל הובא בס' עין יעקב שהוא דרך משל דבאמת כוונת הקב"ה היה שיגאלו כולם ע"י מלך המשיח כשיהיה הזמן והך גאולה דכורש לא היו גאולה כלל כ"א אותן שעלו ברשיון ועדיין היו כפופים ג"כ ומתוך כך יש לי ללמד זכות על אותן שלא עלו עם עזרא שעדיין לא הגיע הזמן והא דאמר ר"ל בפ"ק דיומא א"ל קא סנינא לכו שלא עליתם כולכם בימי עזרא לאו מימרא פסיקא היא ואגדות חלוקות הן ואין להאריך נחזור לעניננו דלפ"ז עיקר קרא דהשבעתי אתכם אגלות בבל קאי שהם רוב הגולה שהוגלו ע"פ הדיבור דוקא לבבל ופקידה דכורש לא הוי גאולה כלל אלא פקידה בעלמא לפי שעה והיינו דכתיב אם תעירו את האהבה עד שתחפץ משמע בשעה שיהיה עת וחפץ לכל מאת המקום אלא לפי שכל זה אינו מוכרח כ"כ לכך מייתי ר' יהודא ראיה מקרא דבבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם ובאמת אע"ג דאכלי שרת קאי אדרבא הוי ראיה יותר דהא חזינן דאותן כלי שרת שהיו בבבל לא חזרו להם לא"י כשעלו בימי כורש וזה ידוע ומפורסם אע"כ דהא דכתיב ביום פקדי אותם והעליתים והשיבותים אל המקום הזה לא איירי כלל בפקידה דימי כורש דאף פקידה גמורה לא מיקרי וכדפרישית וא"כ לפ"ז ודאי דקרא דהשבעתי אתכם איירי נמי בזמן הזה דלא קרינן עד שתחפץ אלא כשיהיה פקידה גמורה לעתיד שאז ישובו הכלי שרת מבבל וישראל ישובו לאדמתן כן נ"ל נכון:

    שם מיבעי ליה לכדר' לוי דאמר שש שבועות הללו למה כו' לכאורה כולהו שבועות דקחשיב הכא שייך בהו לישנא דאם תעירו ואם תעוררו את האהבה דמה שהשביע הקב"ה את האומות שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי נמי שייך בהא שאם ישתעבדו בהם יותר מדאי יגרמו שהקב"ה ימהר להביא הגאולה קודם זמנו כדאשכחן בגלות מצרים אלא דבהך שלא יגלו הסוד לא"ה בזמן חורבן הבית לא ידעתי מאי ענינו לאם תעירו ואם תעוררו את האהבה לפי מה שפירש רש"י דאיירי בסוד העיבור מיהו ללשון שני של רש"י דאיירי בסוד טעמי התורה אפשר דאתי שפיר שאם יגלו לאומות טעמי המצות וסתרי תורה יעירו את האהבה שידעו כל הגוים שאהבה גמורה וחיבה יתירה יש בין ישראל למקום שנתן להם התורה לצרף אותם כדכתיב אמרת ה' צרופה ובהתוודע להם טעמי סתרי תורה יתברר להם שלימות הענין ולא ישתעבדו עוד בישראל ולכך השביעם הקב"ה שלא יעירו עד שתחפץ שיגיע זמן הגאולה ונגלה כבוד ה' אל כל בשר ואז יהפוך לכל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם המיוחד כן נ"ל:

    שם אמר ר"א כל הדר בא"י שרוי בלא עון כו' נראה דהיינו דווקא במי שדר בה לשם מצות ישיבת א"י שהיא מקום קדושה וכדי שתגין עליו זכות א"י שלא יבא לידי חטא ואז אף אם לפעמים חטא בא לידו או אפילו עון שהוא מזיד ע"י שתקף עליו יצרו מ"מ מסתמא גורם לו זכות ישיבת א"י שלא לן ועבירה בידו דלאחר שחטא ומצא עצמו עומד במקום קדוש ודאי תוהה על הראשונות ושב ורפא לו מה שאין כן מי שדר שם דרך מקרה או מפני שהוא מקום מולדתו או מפני שבח פירותיה וכיוצא בו ומכל שכן במי שהוא מבעט בה ומזלזל בקדושת הארץ לילך אחר יצרו הרע לא דברה תורה במתים אדרבה עליו נאמר ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה ומפני כך מצינו כשגברו עונות אבותינו גלינו מארצינו ושמם מקום מקדשינו ואיה הבטחת העם היושב בה נשוא עון אע"כ כדפרישית ובלא"ה נמי מסתברא דהכי הוא שאף אם נאמר דא"י מכפר לגמרי אפ"ה לא עדיף מיום הכפורים שמכפר כפרה גמורה ואפ"ה מי שאומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר הרי דע"כ הא דאמרי' דהיושב בא"י שרוי בלא עון היינו דאף שעשה איזה עון מבלי שם על לב קדושת הארץ בשעת יצרו בכה"ג זכות א"י גורם שיתחרט לעשיית עון כנ"ל:

    שם אמר ר"י אמר שמואל כשם שאסור לצאת מא"י לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות. והקשה מהר"י מטראני דמשמע דמבבל לא"י מותר ולעיל אמר ר"י גופא אסור לצאת מבבל לא"י ועובר בעשה ונדחק לתרץ הא דידיה הא דרבי' ולענ"ד אין צורך לפרש כן אלא כדפרישית לעיל דר"י דלעיל לא איירי אלא באותן בני גולה שנשארו מגלות הראשון או מבניהם ובני בניהם דשייך בהו דרשא דבבלה יובאו משא"כ מי שהוגלה בשנית מא"י לשאר ארצות ובא לבבל דרך מקרה לא שייך ביה האי איסורא אלא דאפ"ה אסור לחזור לשוב לארצו לשאר ארצות לקבוע שם והיינו מהטעם שכתב רש"י ז"ל משום שהוא מקום תורה והשתא א"ש לשון כשם שאסור כן נ"ל והיינו נמי דאמר ר"י לקמן כל הדר בבבל כאילו דר בא"י ולעיל אמר דעדיף ולמאי דפרישית א"ש דלשון הדר משמע דלא איירי במי שנולד שם אלא שבא שם לחוד משום מצוה כדפרישית כן בלשון הדר בא"י בסמוך ודו"ק:

    שם ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם אמר קרנא דברים בגו כו' כיוצא בו וישבע יוסף אמר רב חנינא דברים בגו כו'. נראה מזה דר' חנינא לא אסיק אדעתיה הך מימרא דקרנא ואפ"ה לא הוי קשיא ליה ביעקב גופא למה הטריח את בניו משום דכתיב להדיא ושכבתי עם אבותי וכתיב נמי בקברי אשר כריתי לי והיינו דאף בח"ל נוח לאדם לקבר בקברות אבותיו כ"ש באבות שנקברו במערת המכפלה משא"כ ביוסף דלא אמר שיקברוהו בקברות אבותיו ובאמת נקבר בשכם מש"ה קשיא ליה שפיר למה הטריח אע"כ משום גילגול מחילות וקרנא דקשיא ליה כה"ג נמי ביעקב גופא ולא ניחא ליה בטעמא דקברות אבותיו דאכתי קשיא ליה שפיר למה הטריח את בניו שישאוהו מיד ולא בסוף כשילכו לא"י כמו שעשה יוסף אע"כ משום גלגול מחילות ומש"ה ציום שישאוהו מיד דצופה היה יעקב שמא מגיע זמן תחיית המתים בימיו כדאיתא להדיא במדרש פ' וישב ואע"ג דמחמת פתרון החלום סבור היה כן מ"מ חזינן מיהא דשייך זמן תחיית המתים בימיו כן נ"ל נכון ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Ketubot 111a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ע"י גלגול עיין סוטה ה ע"א תוס' ד"ה כל אדם:

    Gilyon HaShas on Ketubot 111a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וְשֶׁלֹּא יְרַחֲקוּ אֶת הַקֵּץ פירש רש"י ז"ל 'שלא ירחקו אותו בעונם' ורצונו לומר שמרבים עונות ועל ידי כך יהיה עיכוב הגאולה. וקשא שבועה זו היא שלא יחטאו! ואין משביעים בכך? ועוד קשא הוה ליה למימר שלא ירחקו את הגאולה? ונראה לי בס"ד הכונה כי השם יתברך גזר בברית בין הבתרים ארבע מאות שנה (בראשית טו, יג) וישבו רד"ו מאתיים ועשר במצרים ונשאר להם ק"ץ [400-210=190] שצריך להשלים אותם בשעבוד מלכיות אחר ביאתם לארץ ישראל. אך הם אחר שנכנסו לארץ חטאו וגלו בעבור חטאם ונשאר חוב של ק"ץ שנים הנזכר תלוי ועומד ואחר שישתעבדו בהם אומות העולם בעבור כפרת עונותם אז יפרע מהם אותם ק"ץ שנים ויבא המשיח כי פרעון זה של ק"ץ מוכרח להיות לבסוף אחר שיפרע מהם בעבור עונות חדשים שלהם. ונמצא אם בגלותם חוזרים ועושים עונות הם מרחיקים פרעון ק"ץ שנים הנזכר שצריך להיות לבסוף ולזה השביעם שלא ירחקו אותם ק"ץ שנים בעבור עונות המסבבים להם גלות. ועוד נראה לי דאמרו רז"ל (סנהדרין צז.) אין משיח בא אלא בהסח הדעת, ולכן אין לדבר בביאתו הרבה וכמו שאמר רבא 'במטותא מנייכו לא תשתעו ביה' [אמר לחכמים: בבקשה ממכם אל תדברו בו]. ולפי זה המדברים בו תמיד הם מרחיקים את הקץ. ולגרסא השנית שֶׁלֹּא יִדְחֲקוּ בדל־ת נראה לי בס"ד הכונה כי הגאולה תהיה על ידי שלימות השם ברוך הוא הרמוז באות קו־ף כמו שאמרו בגמרא (שבת קד.) קוף שמו של הקדוש ברוך הוא ששם הוי־ה [בהכאה שכופלים כל אות בעצמה: י×י = 100, ה×ה = 25, ו×ו = 36, ה×ה = 25. סך הכל - 186] עולה מקום [186] כנזכר בתיקונים ו'קוף' [186] במילואו עולה מקום ועוד הגאולה תהיה על ידי אות צד־י דמנצפ־ך כנזכר בפירקי דרבי אליעזר. ולזה אמר שֶׁלֹּא יִדְחֲקוּ אֶת הַ'קֵּץ' שני אותיות קו־ף הרמוז בו שם הוי־ה ואות צד־י דמנצפ־ך ולכן לא אמרו שלא ידחקו את 'הגאולה' אלא אמר את 'הקץ'. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שֶׁלֹּא יְרַחֲקוּ ברי־ש רוצה לומר שלא יהיו מרחקים בדעתם את הקץ שיתייאשו לומר אם הראשונים שהיו כמלאכים לא זכו להיות הגאולה בימיהם, כל שכן אנחנו! אלא יהיו מצפים לישועה תמיד! עד כאן דבריו נר"ו.

    כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹקַּ הקשה הרי"ף ז"ל בדר בארץ ישראל לא שייך לומר לשון דּוֹמֶה כי באמת יש לו אלוק! עיין שם. ונראה לי בס"ד דידוע בכל מצוה משותף בה מצות קבלת אלקותו יתברך כי צריכין אנחנו לשמור המצוה בכונה זו שהוא יתברך אלקינו ואנחנו מקיימים מצוה שצונו בשביל שהוא אלקינו. והנה יש מצות שאינם לא מדאורייתא ולא מדרבנן אלא הם בתורת חסידות לקדש עצמינו במותר לנו ולא שייך לכוין בהם שאנחנו מקיימים מצותו בשביל שהוא אלקינו וצונו בזה כי באמת לא צונו בכך ואם כן לא יהיה משותף במצות כאלה שהם בתורת חסידות מצות קבלת אלקותו יתברך. אך עם כל זה כיון שאנחנו עושים מצות אלו בארץ ישראל שצונו השם יתברך להתקדש בה בקדושה יתירה חשיב כאלו צונו במצות אלו שאנחנו עושים אותם כדי להתקדש על ידם בקדושה יתירה במותר לנו. ובעבור מצות אלו שהם בתורת חסידות לקדש עצמינו במותר לנו אמר כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שיש לו אלוק רוצה לומר יש מצות שעושה אותם ודומה בהם כאלו יש לו אלוק בעשייתם. או יובן דאיירי בדר בארץ ישראל על מנת לחזור לחוץ לארץ כי הוא מבני חוץ לארץ ודו"ק.

    כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּלֹא עָוֹן נראה לי בס"ד דודאי צריך לעשות תיקון וכפרה בתשובה ותענית וצדקה בעבור העונות כמו שחייבין הדרים בחוץ לארץ אך ההפרש ההוא ששם אין כח טומאה של העון נרשם על מצח האדם והוא על דרך מה שאמר רבינו מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל (בשער רוח הקודש דף עב) וזה לשונו ובענין טומאת קרי אמר לי מורי ז"ל כי כל אותו היום מתגלה אותה טומאה וניכרת במצחו אף אם טבל אלא שהוא גילוי דבר מועט אבל אם לא טבל נגלה שם תמיד כל זמן שלא טבל עיין שם. וידוע שכח הטומאה נקרא עָו‍ֹן וכמו שכתב הרמ"ק ז"ל על פסוק (מיכה ז, יח) מִי אֵ־ל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן. ולזה אמר שָׁרוּי בְּלֹא עָוֹן כי על ידי קדושת ארץ ישראל נמחה אותו כח הטומאה הנברא מן החטא ואינו נגלה בגוף האדם אפילו ביום ראשון של החטא ויליף מדכתיב (ישעיה לג, כד) עָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָו‍ֹן, רוצה לומר היושב בה־א דארץ ישראל אחוזה באות ה־א אחרונה שבשם הוי־ה ברוך הוא. והא דנקיט כל הדר בה לרבות אפילו שאינו תושב בה אלא ישב שם על מנת לחזור לחוץ לארץ עם כל זה כל זמן שהוא דר בה נשוא עון.

    כָּל הַדָּר בְּבָבֶל כְּאִלּוּ דָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רז"ל (סנהדרין לח:) אדם הראשון נברא גופו מארץ ישראל וענבותיו מבבל שהם שני הפרקים העליונים הסמוכים לגוף ושאר פרקים שבשתי רגליו היו משאר ארצות שבחוץ לארץ, ועיין מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בזה בשער מאמרי רשב"י פרשת קדושים יעוין שם. וכל אדם הוא חלק מאדם הראשון ונמצא חלק ארץ ישראל וחלק בבל שבגוף האדם הם סמוכים זה לזה ולכן כל הדר בבבל כאלו דר בארץ ישראל.

    אָמַר אַנְתְּ עוּלָא (עמוס ז, יז) "עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת". קשה מאי קא מתמה? והלא קדמי ליה כמה נביאים ותנאים ואמוראים שמתו בחוץ לארץ ואף על פי שהיו מתחלתם בארץ ישראל! ונראה לי בס"ד כי עולא דהוה רגיל להיות הולך ובא מארץ ישראל לחוץ לארץ אינו בשביל סחורה אלא היה עולה לארץ ישראל לקבל משם שמועות מתורת קבלה של חכמי ארץ ישראל ובא לחוץ לארץ ללמדם לחכמי חוץ לארץ ונמצא כל עליותיו וירידתו הוא בעבור ריבוץ תורה. וידוע דאיתא בגמרא דסנהדרין (סנהדרין פח:) שלחו מתם איזהו בן עולם הבא ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף ונפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה! יהבי רבנן עינייהו ברב עולא בר אבא עיין שם. וידוע דרב עולא בר אבא הוא עולא הנזכר בסתם הכא ובשאר דוכתי. ונראה אומרם שייף עייל שייף ונפיק קאי על כניסתו ויציאתו שהיה נכנס ויוצא בארץ ישראל כמה פעמים בשביל לימוד תורה ללמוד וללמד לאחרים והיה מתנהג בזה בענוה ולא זחה דעתו בעבור דבר זה וגם לא היה מחזיק טובה לעצמו אף על פי שהיה לו בזה יגיעה רבה וטורח גדול לא היה נחשב בעיניו שעושה כלום! ונראה כי מן השמים זיכו אותו בשם זה של עולא ששם השם יתברך בלב אביו ביום המילה לקראו בשם זה כי צפה הקדוש ברוך הוא מה שעתיד לעשות בגודלו דבר גדול זה לעלות לארץ ישראל כמה פעמים בשביל להרביץ תורה של ארץ ישראל בחוץ לארץ. ולכן אמר אַנְתְּ עוּלָא שנקראת בשם זה בעבור פועל טוב שהיית עושה בעלייתך לארץ ישראל כמה פעמים איך סוף כל סוף נשארת בירידה שנפטרת בחוץ לארץ וְעַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת? דהא ודאי כפי פועל טוב שיגעת בו בתורת ארץ ישראל ראוי שתהיה קבורתך שם!

    אָמַר לֵיהּ אָחִיו נָשָׂא כּוּתִית וּמֵת. כתב מהרש"א קראה כותית על פי מה שאמרו לעיל כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה עיין שם. וקשה גם לאחיו ראוי לקראו כותי בעבור כן? ונראה לי בס"ד קראה כותית לשון מליצה מלשון כתותי מכתת שיעוריה (הוזכר בערובין פ:) שגרמה לאחיו להיות נכתת ונחסר מן העולם שמת קודם זמנו בר מינן.

    הַהוּא דְּנָפַק מִפּוּמְבְּדִיתָא לְבֵי כּוּבֵי, שַׁמְתֵּיהּ רַב יוֹסֵף נראה ודאי לא בעבור זאת שמתיה דלא יתחייב בכך שמתא אלא שמתיה על דבר אחר שחייב עליו שמתא ואם לא היה יוצא מן פומבדיתא לבי כובי לא היה נכשל בדבר זה שיתחייב עליו שמתא! וזו היא כונת הש"ס ללמדינו זאת.

    אִילֵימָא לְיוּחֲסִין פירש רש"י שנושאין נשים מארץ ישראל. וקשה אם כן מאי קליטתן שייך בזה? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו לעיל (כתובות סב:) רבי אעסק לבריה בי רבי חייא כי מטו למכתב כתובה נח נפשא דרביתא אמר רבי דלמא חס ושלום פסולא איכא שלא היו מהוגנים לזווג אחד יתבו ועיינו וכו' עיין שם. נמצא כיון שיש אחד מן הצדדין אינו הגון מצד היחוס לא יתקיים הזווג אלא ימות אחד מהם בר מינן וכאן בא לומר הַכְּשֵׁרִין שֶׁבְּבָבֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹלַטְתָּן כלומר יתקיים שם הזווג שלהם שמזווגין בבנות ארץ ישראל ולא תקיא הארץ אותם להפקד אחד מהם חס ושלום.

    6 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Ketubot 111a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Ketubot, daf 111, Amud Aleph, about 759 words in 27 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 27 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “(ירמיהו כז, כב) ״בבלה יובאו ושמה יהיו…”

      Named: רבי זירא.

    2. Segment 218 words

      Opens “ורב יהודה? כתיב קרא אחרינא: (שיר השירים…”

      Named: רב יהודה.

    3. Segment 312 words

      Opens “ורבי זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה.…”

      Named: רבי זירא, רב יהודה.

    4. Segment 444 words

      Opens “ורבי זירא ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי…”

      Named: רבי זירא, רבי יוסי ברבי חנינא.

    5. Segment 511 words

      Opens “ורב יהודה (שיר השירים ב, ז) ״אם…”

      Named: רב יהודה.

    6. Segment 628 words

      Opens “ורבי זירא מיבעי ליה לכדרבי לוי, דאמר:…”

      Named: רבי זירא, רבי לוי.

    7. Segment 730 words

      Opens “(שיר השירים ב, ז) ״בצבאות או באילות…”

      Named: רבי אלעזר.

    8. Segment 832 words

      Opens “אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל…”

      Named: רבי אלעזר, רב אשי, רבא.

    9. Segment 928 words

      Opens “אמר רב ענן כל הקבור בארץ ישראל…”

      Named: רב ענן.

    10. Segment 1039 words

      Opens “עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל…”

      Named: רבי אלעזר, עולא.

    11. Segment 1115 words

      Opens “ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “א"ל אחיו נשא כותית ומת ברוך המקום…”

    13. Segment 1348 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור…”

      Named: רב יהודה, רב יוסף, שמואל, רבה, אביי, רבא.

    14. Segment 1431 words

      Opens “רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כשרין שבבבל…”

      Named: רב יוסף, רבה.

    15. Segment 1535 words

      Opens “אמר רב יהודה כל הדר בבבל כאילו…”

      Named: רב יהודה, אביי.

    16. Segment 1626 words

      Opens “א"ר אלעזר מתים שבחוץ לארץ אינם חיים…”

    17. Segment 1740 words

      Opens “מתיב ר' אבא בר ממל (ישעיהו כו,…”

      Named: אבא.

    18. Segment 1824 words

      Opens “א"ל רבי מקרא אחר אני דורש (ישעיהו…”

      Named: רבי מקרא.

    19. Segment 1946 words

      Opens “ורבי אבא בר ממל האי נותן נשמה…”

      Named: רבי אבא בר ממל, רבי אבהו, אבא.

    20. Segment 2021 words

      Opens “ורוח להולכים בה א"ר ירמיה בר אבא…”

      Named: אבא.

    21. Segment 2128 words

      Opens “ולר' אלעזר צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים…”

      Named: רבי אילעא, אבא, רבא, אביי.

    22. Segment 2231 words

      Opens “(בראשית מז, ל) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם…”

    23. Segment 2340 words

      Opens “כיוצא בדבר אתה אומר (בראשית נ, כה)…”

    24. Segment 2432 words

      Opens “שלחו ליה אחוהי לרבה יודע היה יעקב…”

      Named: רבה.

    25. Segment 2522 words

      Opens “אף על פי שחכם גדול אתה אינו…”

      Named: רב יש, רב ומנו, רבי יוחנן.

    26. Segment 2632 words

      Opens “ואם אין אתה עולה הזהר בשלשה דברים…”

      Named: רבה.

    27. Segment 2716 words

      Opens “כל ישיבה שאין עמה סמיכה עמידה נוחה…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Ketubot 111a · Segment 20 — “ורוח להולכים בה א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Ketubot 111a · Segment 19 — “…לכדרבי אבהו דאמר ר' אבהו אפילו שפחה כנענית שבא"י…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Ketubot 111a · Segment 13 — “…לבי כובי שמתיה רב יוסף ההוא דנפק מפומבדיתא לאסתוניא…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Ketubot 111a · Segment 17 — “מתיב ר' אבא בר ממל (ישעיהו כו, יט) יחיו…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Ketubot 111a · Segment 13 — “…רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מארץ ישראל…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Ketubot 111a · Segment 13 — “…לאסתוניא שכיב אמר אביי אי בעי האי צורבא מרבנן…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Ketubot 111a · Segment 10 — “עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל נח נפשיה…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 111a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026