Talmud Builders

    Ketubot 93a

    Chapter 10 - Mi SheHayah Nasui

    גם: כתובות דף צ״ג ע״א, פרק י׳ מי שהיה נשוי

    English translation - Ketubot 93a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1disputants i.e., individuals who dispute Reuven’s ownership of the field, as long as Shimon has not yet taken possession of it, he can renege on the deal. However, once he has taken possession, Shimon cannot renege on the deal, because at that point the seller, Reuven, can say to him: You agreed to a sack [ ḥaita ] of knots and you received it, i.e., since you purchased the field with no guarantee, you understood that it was a risky investment. The Gemara asks: And from when is Shimon considered to have taken possession of the property? The Gemara answers: It is from when he walks the boundaries of the land to inspect it.

    2There are those who say that even if Reuven sold him the field with a guarantee, Shimon may not demand a refund immediately when he discovers that there are disputants, as Reuven can say to Shimon: Show me your document of authorization to repossess property from me, and I will pay you.

    3MISHNA: In the case of one who was married to three women and died and the marriage contract of this wife was for one hundred dinars and the marriage contract of this second wife was for two hundred dinars, and the marriage contract of this third wife was for three hundred, and all three contracts were issued on the same date so that none of the wives has precedence over any of the others, and the total value of the estate is only one hundred dinars, the wives divide the estate equally.

    4If there were two hundred dinars in the estate, the one whose marriage contract was for one hundred dinars takes fifty dinars, while those whose contracts were for two hundred and three hundred dinars take three dinars of gold each, which are the equivalent of seventy-five silver dinars. If there were three hundred dinars in the estate, the one whose marriage contract was for one hundred dinars takes fifty dinars, the one whose contract was for two hundred dinars takes one hundred dinars, and the one whose contract was for three hundred dinars takes six dinars of gold, the equivalent of one hundred and fifty silver dinars.

    5Similarly, three individuals who deposited money into a purse, i.e., invested different amounts of money into a joint business venture: If they incurred a loss or earned a profit, and now choose to dissolve the partnership, they divide the assets in this manner, i.e., based upon the amount that each of them initially invested in the partnership.

    6GEMARA: The Gemara asks about the halakha in the case where the estate has two hundred dinars, in which case the wife whose marriage contract was for one hundred dinars receives fifty dinars. Why should the wife whose marriage contract was for one hundred take fifty? She should have the right to collect only thirty-three and one-third dinars. Since her claim is only for the first hundred dinars, and all three women have an equal right to this first hundred, it stands to reason that it should be divided equally between the three of them.

    7Shmuel said: This is a case where the wife whose contract was for two hundred writes a document to the wife whose contract was for one hundred dinars: I do not have any legal dealings or involvement with you with regard to the first hundred dinars. Since she relinquished her share in the first hundred dinars, only two claimants remain, the one whose contract was for one hundred and the one whose contract was for three hundred, and they divide it equally between them.

    8The Gemara asks: If that is so, say the latter clause of that very same statement in the mishna, where it states that the wife whose contract was for two hundred and the one whose contract was for three hundred take three dinars of gold each. This is difficult, because the wife whose contract was for three hundred should be able to say to the wife whose contract was for two hundred: You have removed yourself from the first hundred dinars, and so you have a claim only against the remaining hundred. It should follow that the wife whose contract was for three hundred should take one hundred in total, fifty from the first hundred and fifty from the second hundred, and the one whose contract was for two hundred should receive only fifty, which is half of the second hundred.

    9The Gemara answers: This is not so, because the wife whose contract was for two hundred can say to the wife whose contract was for three hundred: I have removed myself only from legal dealings or involvement, i.e., I have not completely relinquished my rights to the first hundred; I only agreed not to become involved in litigation with the wife whose marriage contract was for one hundred dinars. However, I maintain my rights to the first hundred dinars with regard to my involvement with you. Consequently, both women have equal rights to the remaining one hundred and fifty dinars, and they divide it equally between them.

    10The mishna teaches that if there were three hundred dinars in the estate, the money is divided so that the wife whose marriage contract was for one hundred receives fifty dinars, the wife whose contract was for two hundred receives one hundred, and the one whose contract was for three hundred receives one hundred and fifty dinars.

    11The Gemara asks: Why does the one whose contract was for two hundred receive one hundred dinars? She should have the right to receive only seventy-five. As Shmuel explained above, since she agreed not to litigate with the wife whose contract was for one hundred with regard to the first hundred, it turns out that she has a claim only for one hundred and fifty of the remaining sum, since she clearly has no rights at all to the third hundred; therefore, she should receive half of what she is suing for, which is seventy-five dinars.

    12The Gemara answers that Shmuel said: The case is where the one whose contract was for three hundred writes a document to the one whose contract was for two hundred and to the one whose contract was for one hundred dinars: I have no legal dealings or involvement with you with regard to the first hundred dinars. Due to this agreement, the first hundred is divided between the wife whose contract was for one hundred and the wife whose contract was for two hundred, with each receiving fifty. The second hundred is divided between the wife whose contract was for two hundred and the wife whose contract was for three hundred. As a result of this, the wife whose contract was for two hundred ends up with a full hundred. The third hundred goes exclusively to the wife whose contract was for three hundred, bringing her total to one hundred and fifty dinars.

    13Rav Ya’akov of Nehar Pekod said in the name of Ravina: The mishna is not referring to cases where one of the women waived her rights, but rather to cases in which they did not receive the inheritance all at once, but in installments; each time an installment became available, the women repossessed a portion of the estate. The first clause is referring to a case where there were two seizures of property, and the latter clause is similarly referring to a case where there were two seizures of property.

    14The Gemara explains: The first clause of the mishna, where two hundred dinars were available, is referring to a case where there were two seizures of property, as seventy-five dinars became available at one time and one hundred and twenty-five dinars at another time. When the first installment became available, each of the women had an equal claim to the money and they divided it equally, each receiving twenty-five dinars. When the second installment became available, the woman whose contract was for one hundred dinars had a claim to seventy-five dinars, and received one-third of that amount, bringing her total to fifty. The other women also received an equal share of those seventy-five dinars, and divided equally the remaining fifty dinars, bringing their totals to seventy-five dinars apiece.

    15The latter clause, where three hundred dinars were available, is also referring to a case where there were two seizures of property, as seventy-five dinars became available to them at one time and two hundred and twenty-five dinars at another time.

    16It is taught in a baraita : This is the teaching of Rabbi Natan. Rabbi Yehuda HaNasi says: I do not agree with Rabbi Natan’s statement with regard to these women; rather, they divide the estate equally.

    17It was taught in the mishna: Similarly, three individuals who deposited money into a purse, i.e., invested different amounts in a joint business venture, divide the assets in a similar manner. Shmuel said: In a case of two individuals who deposited money into a purse, where this individual invested one hundred dinars and that individual invested two hundred,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    עסיקין - עוררין:

    עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו - אם לא נתן מעות:

    אין יכול לחזור בו - שהקרקע נקנה בחזקה כי א"ל חזק וקני ויש שמחזיקין מיד ונותנין מעות לאחר זמן ומשהחזיק בה נתחייב המעות:

    חייתא - שק קטן:

    דקיטרי - מלא קשרים:

    סברת וקבילת - בדמי חתיכות כסף כלומר נתרצית לאבד מעותיך מספק:

    אפי' באחריות נמי - מכרה לו אינו יכול לחזור בו מחמת עסיקין ולא אמרינן סוף סוף עליה הדר ואטרוחי דייני למה לן:

    דא"ל אחוי טירפך - שטר טירפא מב"ד שכתבו לך שיצאה השדה מידך בדין ותחזור עלי לטרוף:

    ואשלם לך - וכל זמן שלא יצתה מידך לא אשלם שהרבה עוררין שאין זוכין בדין:

    מתני' של זו מנה ושל זו מאתים כו' - ושלשתן נחתמו ביום אחד דאי בתלתא יומי הקודמת בשטר קודמת בגיבוי:

    חולקות בשוה - שהרי כח שלשתן שוה בשעבוד מנה דבכולהו איכא מנה:

    היו שם מאתים - אין לבעלת מנה שעבוד אלא במנה ראשון אבל במנה שני אין שעבוד לשטרה של מנה:

    נוטלת חמשים - בגמרא פריך עלה:

    שלש של זהב - שלשה דינרי זהב וכל דינר זהב עשרים וחמשה דינרי כסף כדאמר בהזהב (ב"מ דף מה:) ושל מאתים כחה שוה במאתים לבעלת שלש מאות שהרי מאתים משועבדים לשטרה:

    היו שם שלש מאות - מנה ראשון משועבד לכולן והשני לבעלת מאתים ולבעלת שלש מאות והשלישי לבעלת שלש מאות לבדה:

    של מנה נוטלת חמשים - בגמ' פריך עלה:

    ושל מאתים מנה - בגמ' מפרש לה:

    ששה של זהב - הם מאה וחמשים זוז:

    שהטילו לכיס - מעות לקנות סחורה לשכר:

    כך הן חולקין - כל אחד ואחד נוטל בשכר וההפסד לפי מעותיו:

    גמ' תלתין ותלתא ותילתא הוא דאית לה - דהיינו שליש של מנה שהרי אין לה חלק במנה שני:

    דין ודברים אין לי עמך במנה - כשתבואי לדין לא אריב עמך במנה המשועבד לך ולא יתמעט חלקך בשבילי הלכך היא ובעלת שלש מאות חולקות אותו:

    תימא לה - בעלת שלש מאות לבעלת מאתים הא סליקת נפשיך ממנה ואין לך לחלק אלא במנה שני:

    מדין ודברים סליקת נפשאי - לא נתתי חלקי במתנה ומה שגבתה לא בשליחותי גבתה שתאמר לי נטלה זו חלקך אני סילקתי עצמי מלריב עמה ומלמעט חלקה במנה וגבר ידה לגבות חצי המנה בשעבוד שטרה עכשיו אני באה לחלוק עמך בנותר שלא סילקתי עצמי מלריב עמך ושעבודי ושעבודך שוים:

    ע"ה הוא דאית לה - דהא כיון דאוקימנא בכותבת בעלת מאתים כו' אין לה לחלוק מעתה אלא במאה וחמשים אבל במנה שלישי אין לה כלום:

    אמר שמואל - סיפא בכותבת בעלת שלש מאות כו' ובעלת מאתים לא כתבה כלום הלכך מנה ראשון חולקות בעלת מאתים ובעלת מנה ומנה שני חולקות בעלת מאתים ובעלת שלש מאות ומנה שלישי כולה לבעלת שלש מאות:

    רבינא אמר - לא תוקמה בכותבת אלא בשתי תפיסות שתפסו מטלטלין לכתובתן ולא נמצאו להן מאתים בפעם אחת אלא בשתי פעמים:

    דנפלו להן ע"ה בחד זימנא - ובאו לדון עליהם אמרינן להו חולקות בשוה שהרי שעבוד שלשתן על מנה:

    ומאה ועשרים וחמשה בחד זימנא - בעלת מנה כבר גבתה כ"ה ובאת לריב על ע"ה הלכך ע"ה משועבדים לכולנה וחולקין אותן הרי ביד כל אחת חמשים והמותר אין לבעלת מנה חלק בו היינו דקאמר של מאתים ושל שלש מאות שלשה שלשה של זהב:

    סיפא בשתי תפיסות כו' ומאתים ועשרים וחמשה בחד זימנא - ע"ה מינייהו יד כולן שוין בו ובעלת מאתים שלא גבתה בתפיסה ראשונה אלא עשרים וחמשה באה לריב על שניה על קע"ה ופלגי ע"ה בין שלשתן ונמצא ביד כל אחת חמשים ומאה בין בעלת מאתים ובעלת שלש מאות וחצי מאה שנשאר כולה לבעלת שלש מאות נמצאת של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה ושל שלש מאות ק"נ שהן ששה דינרי זהב:

    חולקות בשוה - שהרי כח שלשתן שוה בשעבוד מנה דבכולהו איכא מנה:

    אין אני רואה דבריו של ר' נתן באלו - שאין זה דומה לשלשה שהטילו לכיס דהתם שבח מעות שהשביחו מעותיהן שקלי הלכך כל אחד יטול לפי מעותיו אבל הכא טעמא משום שיעבודא הוא וכל נכסיו אחראין לכתובתה הלכך שלש המנים משועבדין לבעלת מנה כשאר חברותיה עד שתגבה כל כתובתה לפיכך חולקות בשוה:

    כתובות 93 עמוד א

    1עסיקין, עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו, משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו. משום דאמר ליה: חייתא דקיטרי סברת וקבילת. ומאימת מחזיק בה? מכי דייש אמצרי.

    2איכא דאמרי אפי' באחריות נמי. דאמר ליה: אחוי טירפך ואשלם לך.

    Mishna

    3מי שהיה נשוי שלש נשים, ומת, כתובתה של זו מנה, ושל זו מאתים, ושל זו שלש מאות, ואין שם אלא מנה חולקין בשוה.

    4היו שם מאתים, של מנה נוטלת חמשים, של מאתים ושל שלש מאות שלשה שלשה של זהב. היו שם שלש מאות של מנה נוטלת חמשים, ושל מאתים מנה, ושל שלש מאות ששה של זהב.

    5וכן ג' שהטילו לכיס, פיחתו או הותירו כך הן חולקין.

    Gemara

    6של מנה נוטלת חמשים? תלתין ותלתא ותילתא הוא דאית לה!

    7אמר שמואל: בכותבת בעלת מאתים לבעלת מנה ״דין ודברים אין לי עמך במנה״.

    8אי הכי, אימא סיפא: של מאתים ושל שלש מאות שלש שלש של זהב. תימא לה: הא סלקת נפשך מינה!

    9משום דאמרה לה: מדין ודברים הוא דסליקי נפשאי.

    10היו שם שלש מאות וכו'.

    11של מאתים מנה? שבעים וחמשה הוא דאית לה!

    12אמר שמואל: בכותבת בעלת שלש מאות לבעלת מאתים ולבעלת מנה ״דין ודברים אין לי עמכם במנה״.

    13רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא אמר: רישא בשתי תפיסות, וסיפא בשתי תפיסות.

    14רישא בשתי תפיסות דנפלו שבעין וחמשה בחד זימנא, ומאה ועשרים וחמשה בחד זימנא.

    15סיפא בשתי תפיסות דנפלו שבעים וחמשה בחד זימנא, ומאתים ועשרים וחמשה בחד זימנא.

    Baraita

    16תניא: זו משנת רבי נתן. רבי אומר: אין אני רואה דבריו של רבי נתן באלו, אלא חולקות בשוה.

    17וכן שלשה שהטילו. אמר שמואל: שנים שהטילו לכיס, זה מנה וזה מאתים׃

    Tosafot

    "I do not agree with Rabbi Natan, rather, they divide the estate equally." Rabbeinu Hananel ruled according to Rabbi Yehuda Hanasi understood the division as follows: it is unimaginable that when there are only 300 dinar available, that the one claiming a hundred receives 100, the one claiming two hundred receives 100, and the one claiming three hundred receives 100. The principle of justice is lacking here! Rather, what Rabbi Yehuda Hanasi must mean is that each of the dinars that they are owed have equal power. Therefore, the estate of the deceased is divided into six. The one owed one hundred takes one part, the one owed two hundred takes two parts, and the one owed three hundred takes three parts. Each of them claims according to the money owed to her until they come as close as possible to being payed. This is justice, and this is what he must have meant.

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצא עליה עסיקין עד שלא החזיק בו יכול לחזור בו פי' רש"י ז"ל אם לא נתן המעות משהחזיק בה אינו יכול לחזור בה שהקרקע נקנה בחזקה כי אמר לו לך חזק וקני ויש שמחזיקין מיד ונותנים המעות לאחר זמן ומשהחזיק בה נתחייב במעות עכ"ל ז"ל ולפ"ז אין להקשות דהכא מסיקנא דאפילו שלא באחריות נמי יכול לחזור בו ואלו בפרק חזקת הבתים אמרינן דאע"ג דאמור רבנן המוכר שדה לשמעון אינו חוזר עליו נמצאת שאינו שלו חוזר עליו רב זביד אמר אפילו נמצאת שאינו שלו אינו חוזר עליו דא"ל להכי זבני לך שלא באחריות דהתם כשפרע המעות או שזכה בקרקע בשטר או בחזקה משא"כ בזו שלא זכה עדיין בקרקע ולפיכך יכול לחזור בו אבל אין פי' זה נכון וכמה תשובות בדבר חדא דא"כ דלא פרע לו מעות ולא זכה בקרקע פשיטא דיכול לחזור בו ולא הוה צריך לומר אלא דמשהחזיק בה אינו יכול לחזור בו ועוד דמאי שנא נקט חזקה הא ידעינן בחזקה שקונה ומתני' היא ועוד היכי אמרינן דחזקה הוה מכי דייש אמצרי ומה הוצרכו לשאול מאימת הויא חזקה והלא משנה שלימה היא נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה ועוד דלישנא דאימת הוה חזקה לא אתי שפיר ועוד דכיון דאמרי' ראובן שמכר שדה לשמעון מכלל שמכרו כראוי וזכה בו הלוקח כראוי בא' מן הקניות דאי לא אין כאן שום מכר לכך הנכון דהכא כבר זכה שמעון וחזקה דאמר הכא היינו שיורד לתוכו כאדם המחזיק בשלו ואמרי' דעד שלא ירד לתוכה להחזיקה בשלו יכול לחזור בו ואע"ג דאיכא כסף ושטר וחזקה דאדעתא דהכי לא זכה וכמקח טעות הוא אבל כשירד לתוכה סביר וקיבל ואינו יכול לחזור בו והשתא לא דמיא הא להאי דרב זביד דהתם שכבר החזיק בו אלא כשבא לתבוע אחריותו אמרינן שאינו חוזר האחריותו על המוכר והכא אמרי' שכ"ז שלא החזיק בו יכול לחזור בו שלא יהא מכר מכל בין שלקח באחריות או שלא באחריות ודייקא נמי דהתם נקט לישנא דחוזר עליו ואינו חוזר עליו דמשמע (חזקה) [חזרה] משום אחריות והכא נקטי' יכול לחזור בו ואינו יכול לחזור בו:

    דייש אמצרי פי' בב"מ שהשוה לתקון המצרים כדרך הלוקח שדה שבא להחזיק בו והרי"ף פי' בענין אחר ודייש אמצרי לאו דוקא אלא הוא בכל דוכתי'. אחוי טרפך ופי' רש"י ז"ל אחוי לי שטר טרפא דכתבו לך שיצאתה השדה מתחת ידך ואשלם שהרבה עוררין ואין זוכין בדין עכ"ל ובפ"ק בב"ק כתב עוד אחוי לי שטרא טרפך שטרפה ממך כדין וכן הלכה:

    מתניתין מי שהי' נשוי ג' נשים חולקות בשוה פי' כשג' יוצאות ביום אחד וסבר האי תנא דבתר שעבודא אזלינן ובשעבוד מנה כולן שוות כך יש לבעלת מנה שעבוד מנה כבעלת אלף אבל במה שיש יותר מסך כתובתה אין לה בו שיתוף עם האחרות עד שתתפרע האחרות הלכך היו שם מאתיים בעלת מנה משותפת במנה בלבד ובעלת מאתיים ובעלת שלש מאות משותפות במנה השני בשוה היו שם ג' מאות כולן משותפות במנה הא' ובמנה השני משותפת השתים כמו שאמרנו ובמנה השלישית אין בו כלום אלא לבעלת ג' מאות לכן ביותר מג' מאות עד שתתפרע בעלת ג' מאות ממה שהיא עודפת על חברותיה ויחסר חסרונה שוה לחסרונן כיצד כשיש שם ג' מאות יש לבעלת מנה ל"ג ושליש ונשאר לה לגבות ס"ג שני שלישים ויש לבעלת מאתים פ"ג ושליש ל"ג ושליש מן המנה האחד וחמשים מן המנה השני שחלקה עם עם בעלת ג' מאות ויחסור לה מכתובתה מאה וי"ז פחות שליש ויש לבעלת ג' מאות מנה ופ"ג ושליש כי היא לבדה נטלה המנה השלישי' ונשאר לה לגבות א"כ מאה וי"ז פחות שליש והרי חסרון בעלת מאתיים ובעלת ג' מאות שוה ולפיכך אם הי' שם ארבע מאות אותו מנה הרביעי נוטלת אותו בעלת מאתים ובעלת שלש מאות נמצא שיש לבעלת מאתיים מאה ול"ג ושליש ונשאר לה לגבות ס"ז פחות שליש ויש לבעלת ש' מאתים ול"ג ושליש ונשאר לה לגבות ס"ז פחות שליש והרי חסרון כולם שוה שאף לבעלת מנה כן נשאר לגבות ס"ז פחות שליש מעתה כל מה שיהיה בה יותר מארבע מאות חולקות אותו בשוה וכן על דרך זה אם היו אלף נשים לפי דעת תנא דמתני' והרי"ף ז"ל האריך הענין הזה בלשון עברי וגם בלשון ערבי ומה שכתבנו מועט המחזיק את המרובה:

    היו שם מאתיים וכו' בתלמודא מפרש לה ג' של זהב הם ע"ה דינרי כסף כי הדינר זהב הם כ"ה דינרי כסף וששה של זהב הם ק"נ דינרי כסף לכן ג' שהטילו לכיס כך הם חולקין פי' לא שיחלקו כן ממש שהרי אינן חולקין אלא לפי מעות כל אחד ואחד אלא לאפוקי דלא אמרי' השכר לאמצע ובתלמודא אפרש לה בס"ד:

    גמרא של מנה נוטלת חמשים תלתין ותלתא ותילתא הוה - פי' שהרי אין לה בה אלא שלישית המנה. אמר שמואל בכותבת בעלת מאתיים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמך במנה פי' דהוה לי' בעלת מאתיים לגביה כאלו אינה משותפ' במנה ההוא והוא בין בעלת מנה ובעלת ג' מאות והכי נמי מצי לאוקמי בכותבת ליה הכי בעלת ג' מאות וכדמוקים בסיפא שבעלת ג' מאות היא הכותבת אלא דהכא חדא מינייהו נקט וניחא ליה טפי ההיא דסמוכה ליה ובסיפא נקט ההיא דסמוכה לתרוייהו והוה רישא וסיפא בחדא גוונא ולא עוד אלא דבסיפא נמי איכא כותבת דג' וכדבעינן לפרושי לקמן כנ"ל:

    אי הכי אימא סיפא ופי' אי הכי לאו דוקא דהא לכ"ע לא אתיא מתניתן שפיר אי נמי דדוקא הוא ומשום דאפשר לאוקמה בב' תפיסות כדלקמן תימא לה הא סליקת נפשך ממנה פי' דאע"ג דלבעלת מנה בלחוד הוא דכתבת דין ודברים אין לי עמך מ"מ לא אתי האי פלוגתא דמתניתן שפיר ממ"נ שאם אנו דנין שאמרה לה לבעלת מנה דו"ד א"ל עמך במנה זה לפי שמחלתי כל זכותי ממנו א"כ יחלקו המנה ההוא בין בעלת מנה ובין בעלת ג' מאות ותטול בת ג' מאות מאה פלגא מהאי מנה ופלגא מהאי מנה ותשקול בעלת מאתים חמשים בלחוד דהיינו פלגא דמנה שני ואם אנו דנין הלשון הזה שנתנה לבעלת מנה חצי זכותה שהיה לה ליטול במנה ההיא שהוא י"ז פחות שליש א"כ הרי נשאר לה לבעלת מאתים לטול מן המנה ההוא י"ז פחות שליש ותטול בעלת ג' מאות שלישית דהיינו ל"ג ושליש נמצא שנוטלת בעלת מנה חמשים כדתניא ל"ג ושליש מחלקה וי"ז פחות שליש מחלק חברתה ובעלת מאתיים שבעה וששים דינרין פחות שליש [י"ז פחות שליש] שנשאר לה מן המנה הראשון וחמשין מן המנה השני ובעלת שלש מאות תטול פ"ג ושליש ל"ג ושליש מן המנה הראשון וחמשין מן המנה השני ואם אנו דנין הלשין הזה שנתנה כל הזכות שהיה לה במנה ההוא לבעלת מנה א"כ בעלת מנה תטול ס"ו ושני שלישים ובעלת מאתיים חמשין ובעלת ג' מאות פ"ג ושליש ואלו אנן לא תנינן חדא מהני ופרקינן דמתניתן דאמר ליה בהדי' מעיקרא מדין ודברים הוא דסליקו נפשאי כלו' שהתנו בין שלשתן בפי' שלא תערער על בעלת מנה במנה האחד ותטול חלקה כאלו אינה משותפת עמה ויחלוקו השאר היא ובעלת ג' מאות ואלמלא שקבלה עליה גם בעלת הג' מאות לאו כל הימנו של זאת לאבד מזכותה כלום במנה זו והיה לה ליטול פ"ג ושליש אלא ודאי כדאמרן והאי דאמרינן מעיקרא בכותבת בעלי מאתיים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמך במנה לא דק תלמודא אלא דנקט לישנא רויחא דמחני' בכותבת דין ודברים אין לי עמך מיירי והשתא מפרש לה תלמודא צורתא דמתניתן כדאי' ממש ודכוותא בתלמודא הא כל שלא אמרו כאן אלא כלשון הראשון הא ודאי של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים ס"ז פחות שליש ושל ג' מאות פ"ג ושליש כנ"ל:

    רבי יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא אמר רישא בב' תפיסות וסיפא בב' תפיסות פי' בב' גוביינות ואע"ג דגוביינא דארעא היא שאין כתובת אשה גובה מן המטלטלין קרינן ליה תפיסה כדאשכחן בריש פרקין ואפשר נמי דתפיסת מטלטלין הוא כדפי' רש"י ז"ל וכגון שתפסן מחיים א"נ דשעבד לה מטלטלין לכתובה בפי' רישא בב' תפיסות דנפלו ע"ה בחד זימנא וקכ"ה בחד זימנא תפיסה קמיית' דע"ה חלקו בג' שהרי כולן שוות בו ונטלה כל אחת מהן כ"ה ונשארו לגבות לבעלת מנה ע"ה ונבעלת מאתיים קע"ה ולבעלת ג' מאות רע"ה וכשנפלו להן בתפיסה שניה ק"ה הרי כולן שוות בו בע"ה וחלקו הע"ה בין שלשתן וחמשים הנשארים חולקת בעלת מאתיים ובעלת ג' מאות נמצאת בעלת מנה נוטלת חמשים ובעלת מאתים ובעלת שלש מאות ג' דינרי זהב שהם ע"ה דינרי כסף לכל אחד:

    סיפא בב' תפיסות דנפלו לה ע"ה בחד זימנא ומאתים ועשרים וחמשה בחד זימנא והכי פי' הע"ה הראשונים חלקו בשוה כמו שאמרנו כ"ה לכל אחד ומן הר' כ"ה של תפיסה שנים נוטלת קע"ה שהם בשתוף בין כולם וחלוק' מהם בין כולם כ"ה לכל אחת שאף הראשונ' משותפת בהם שזה סך כתובתה עכשיו אחרי אשר נטלה כ"ה מן הע"ה הראשונים הרי שיש לכל אחת מהן חמשים והמאה הנותרת מן הקע"ה חולקת בעלת מאתיים ובעלת ג' מאות ששתיהן משותפ' והעודף על הקע"ה מן הרכ"ה שהוא חמשין הוא לבעלת ג' מאות לבדה נמצאת אומ' כי של מנה נוטל' חמשין מן השני תפיסות ושל מאתיים נוטלת מאה ושל ג' מאה נוטלת ק"נ כדברי משנתינו והאי דנקטא תנא בהאי צורתה משום דלא בעי' למתנייא תשבורת חשבון אלא שלימים דאי כדינייהו ממש הוה ליה למתני בעלת מנה נוטלת ל"ג ושליש ושל מאתים פ"ג ושליש ושל ש' קפ"ג ושליש הלכך נקטה בכותבת חדא לאידך או בב' תפיסות שיבא חשבון שלם ומינייהו שמעינן עיק' דינא:

    תנא זו משנה ר"נ רבי אומר אין אני רואה דבריו של ר"נ בזה אלא חולקות בשוה. פי' לא בשוה ממש כמו שנראה בדברי רש"י ז"ל אלא לומר שנוטל בשוה כל אחת לפי מעות סך כתוב' שעושין מן הנמצא ששה חלקים חלק במנין כל כתובה שהרי ששה מאות דינרין של מנה נוטלת חלק א' ושל מאתיים שני חלקים ושל ש' נוטלת ג' חלקים וכדרך שאומר תנא במתניתין בג' בשנש' שהטילו לכיס חלק במנין הרווח וההפסד לפי מעות וכן פי' ר"ח ז"ל וכן עקר והלכתא כר'. אמר שמואל שני' שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתיים השכר לאמצע:

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 93a

    Ketubot 93a. The full printed text of this folio side - 17 numbered segments, about 254 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 93a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026