Talmud Builders

    Ketubot 81a

    Chapter 8 - HaIshah SheNaflu

    גם: כתובות דף פ״א ע״א, פרק ח׳ האשה שנפלו

    English translation - Ketubot 81a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1her heirs, i.e., the heirs of her marriage contract, are obligated in her burial. This indicates that her husband’s heirs, who inherit her marriage contract, must attend to her burial. Abaye said: We too learn in a mishna (95b): A widow is sustained from the property of the orphans, and her earnings are theirs, and they are not obligated in her burial. Instead, her heirs, the heirs of her marriage contract, are obligated in her burial. And who is the widow who has two sets of heirs, necessitating the ruling that only the heirs of her marriage contract are obligated in her burial? You must say that this is a widow waiting for her yavam , as the yavam inherits her marriage contract.

    2Rava said: But let the yavam say: I inherit my brother, and I am therefore entitled to this marriage contract as my brother’s heir, while his wife I am not obligated to bury, as I have no connection to her. Abaye said to him: This claim is not valid because they come upon him from two sides, by force of two complementary claims: If he inherits his brother he should inherit his duties as well as his rights, and he should bury his wife. If he does not bury his wife, as he does not wish to take his brother’s place, he should give her marriage contract to her.

    3Rava said to him: I say as follows: The yavam claims that I inherit my brother, and his wife I will not bury, as this is not my responsibility. And if the brother should be responsible due to her marriage contract, a marriage contract cannot be collected during the husband’s lifetime but only after his death. The yavam is the first husband’s replacement, as he is prepared to perform levirate marriage with the woman, and therefore she is not entitled to her marriage contract, which means he is also not obligated to bury her. This assumption that a marriage contract may not be claimed during the husband’s lifetime is derived from a close reading of the wording of the marriage contract, which states: When you may marry another you may claim this marriage contract, which indicates that if the woman is unable to marry another man because her husband is still alive she is not entitled to her marriage contract.

    4The Gemara asks: Who did you hear who is of the opinion that one expounds the marriage contract and infers halakhot from its exact language, like expositions from the Torah? It is the opinion of Beit Shammai, and yet we have heard that Beit Shammai say a document that is ready to be collected is considered collected. Here too, it should be considered as though she had already claimed her marriage contract, and he cannot claim to be acting as his brother’s heir.

    5The proof of this is as we learned in a mishna ( Sota 24a): If the husbands of women suspected of being unfaithful died before their wives drank from the bitter waters in accordance with the halakha of a sota , and it was never established whether they had engaged in relations with another man, Beit Shammai say: They take the marriage contract and do not drink, and Beit Hillel say: Either they drink or they do not take the marriage contract.

    6The Gemara digresses to express puzzlement at the wording of this mishna: Either they drink? How can they drink the bitter waters? The Merciful One states: “Then shall the man bring his wife to the priest” (Numbers 5:15), and there is no way to fulfill that verse after the husband has died. Rather, Beit Hillel’s ruling should be understood as follows: Since they do not drink, as they have no husband who can compel them to drink the waters, they do not take the marriage contract, in case they were in fact unfaithful.

    7That mishna stated that Beit Shammai say: They take the marriage contract and do not drink. But why do they collect the marriage contract? It is a case of uncertainty: Perhaps she committed adultery; perhaps she did not commit adultery. If she was unfaithful she is not entitled to the marriage contract, and yet, although her position cannot be verified, Beit Shammai maintain that her uncertain claim comes and supersedes the certain claim of the heirs, as they are certainly the rightful heirs of their father.

    8It must therefore be concluded that Beit Shammai maintain: A document that is ready to be collected is considered collected. Consequently, the sum of the marriage contract is already considered in the woman’s possession, which means that when the heirs do not wish to pay the sum of the marriage contract they are actually trying to claim money due to an uncertainty.

    9The Gemara questions the earlier statement that the marriage contract may not be collected during the husband’s lifetime due to the exposition of the language of the document: But even if the language of a marriage contract is not expounded, the simple meaning of its words indicates that she may not claim it during the lifetime of the yavam , as we require the fulfillment of the clause: When you may marry another you may take that which is written to you, and this is not the case here, as the yevama may not marry anyone else before she takes part in ḥalitza . How, then, can the two claims come upon him, as Abaye suggested?

    10Rav Ashi said: The yavam is also considered like another man, and it is as though she were about to marry another. Therefore, she is entitled to the marriage contract.

    11The above discussion took place when Abaye and Rava were learning this halakha together. Sometime later, Rava sent Abaye the following related difficulty by way of Rav Shemaya bar Zeira: And can the marriage contract of a yevama be collected during his lifetime?

    12But isn’t it taught in a baraita : Rabbi Abba says: I asked Sumakhos: With regard to a yavam who wants to sell his brother’s property but is unable to do so because all his brother’s possessions are mortgaged to the yevama , how can he proceed? He replied: If he is a priest, who is prohibited from remarrying his divorced wife, he should prepare a feast for his wife after yibbum has been performed, and during the feast he should persuade her to allow him to sell the late brother’s property. If he is a regular Israelite, who may remarry his divorced wife, he can divorce her with a bill of divorce, at which point he is obligated to pay her only the sum of her marriage contract, and the rest of the property is then no longer mortgaged for it. While they are divorced he may sell the property and subsequently remarry her.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    יורשיה יורשי כתובתה - אותן יורשים שיורשין כתובתה חייבין בקבורתה:

    ואין חייבין בקבורתה - דהא בעי למיתב כתובתה ליורשיה:

    שיש לה שני יורשים - דאיצטריך לתנא למיתני אותן יורשין שיורשין כתובתה ש"מ איכא יורשים אחריני בהדייהו דלא ירתי כתובתה:

    אח אני יורש - כתובה זו שאני יורש אין כאן מנדוניית אביה כלום אלא מאתים ותוספת שכתב לה אחי ואין אני יורש אותה אלא אחי:

    יקבור את אשתו - כמו שהיה הוא קוברה אם מתה בחייו ואפילו לא הכניסה לו כלום:

    יתן כתובתה - שהקבורה באה תחתיה:

    לגבות מחיים - כל זמן שהבעל חי ואני במקום בעל עומד שהייתי מצפה לכונסה:

    מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה - שדורש לשון הכתובה שכתוב בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי דמינה דייקת לא ניתנה כתובה לגבות מחיים דהא אינה יכולה לינשא לאחר:

    ב"ש היא - ביבמות בפרק האשה שהלכה דקאמרי ב"ש והלא מספר כתובה נלמד לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי והואיל והיא נישאת ע"פ עצמה שבאה ואמרה מת בעלי אף כתובתה גובה ע"פ עצמה:

    ושמעי' להו לב"ש - שמי שיש לו שטר חוב על חבירו הוא מוחזק בנכסי הלוה יותר ממנו:

    כגבוי דמי - והנכסים בחזקתה הלכך מינה קא ירית:

    מתו בעליהן - אכל הנשים שבעולם קאי שקינאו להן בעליהן ונסתרו ולא הספיק להשקותה עד שמת:

    ולא שותות - דבעינן והביא האיש את אשתו:

    ספק זנאי - והפסידה כתובה:

    מידי ודאי - מידי יורשי הבעל שהן ודאין בירושה:

    כגבוי דמי - והיא מוחזקת בנכסים יותר מהן ואין כאן מוציא מידי ודאי:

    והא בעינן לכשתנשאי כו' - אלעיל פריך סוף סוף היאך כתובה ניגבת מחיים שנוכל לבא עליו משני צדדים והא בעינן כו':

    יבם נמי כאחר דמי - וכיון שהתירתה מיתת הבעל לינשא ליבם מאותה שעה זכתה בנכסים:

    שלח ליה רבא לאביי - לאחר שהשיבו על שאלתו ואמר ניתנה כתובת יבמה לגבות מחיים של יבם:

    ביד רב שמעיה - הוא היה שליח בתשובה זו:

    ומי נתנה - כתובת יבמה לגבות מחיים דיבם:

    שימכור בנכסי אחיו - לאחר שכנס את יבמתו ואמרן לעיל כל נכסיו אחראין לכתובתה:

    אם כהן הוא - שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה:

    יעשה לה סעודה - יפה לפתותה במשתה היין:

    ויפייס - הימנה שתתן לו רשות למכור את העודף על כדי כתובתה:

    ואם ישראל הוא - שמותר להחזיר גרושתו:

    מגרשה בגט - ומגבה את כתובתה ומוכר מה שירצה ומחזירה ע"מ כתובתה הראשונה או אפי' רצה להחזירה מיד מוכר כל זמן שירצה שאין מעכבת מלמכור אלא יבמה לפי שאין היבם כותב לה כתובה ולא כתב לה דקנאי ודקנינא ואין כתובתה אלא על הראשון ומשום הכי מעכבא בכולהו דלמא משתדפי הני דמייחד לה ואע"ג דאמר לקמן (כתובות דף צה:) אישתדוף בני חרי טרפא ממשעבדי מ"מ אמרה איני רוצה לטרוח לב"ד אבל כתב לה כתובה כשמחזירה וכתב לה דקנאי ודקנינא לא מציא מעכבא והא דתנן (גיטין דף נה:) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל אוקמינן באותן שלש שדות אחת שכתב לה בכתובתה ואחת שייחד לה בכתובתה ואחת שהכניסה לו שום משלה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    כתובות 81 עמוד א

    1יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה. אמר אביי, אף אנן נמי תנינא: אלמנה ניזונת מנכסי יתומין, ומעשה ידיה שלהן, ואין חייבין בקבורתה. יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה, ואיזוהי אלמנה שיש לה שני יורשין? הוי אומר: זו שומרת יבם.

    2אמר רבא, ולימא: אח אני יורש. אשתו אין אני קובר. אמר ליה אביי: משום דבאין עליו משני צדדין: אם אחיו יורש יקבור את אשתו. אם אינו קובר את אשתו יתן כתובתה.

    3אמר ליה, הכי קא אמינא: אח אני יורש, את אשתו אין אני קובר. ואי משום כתובה לא ניתנה כתובה לגבות מחיים.

    4מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה בית שמאי. ושמעינן להו לב"ש דאמרי: שטר העומד לגבות כגבוי דמי!

    5דתנן: מתו בעליהן עד שלא שתו בש"א נוטלות כתובה ולא שותות, ובה"א או שותות או לא נוטלות כתובה.

    6או שותות?! (במדבר ה, טו) ״והביא האיש את אשתו אל הכהן״ אמר רחמנא, וליכא! אלא: מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובה.

    7בית שמאי אומרים: נוטלות כתובה ולא שותות. ואמאי? ספיקא הוא: ספק זנאי ספק לא זנאי וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי.

    8קסברי בית שמאי: שטר העומד לגבות כגבוי דמי.

    9והא בעינן: ״כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי״, וליכא?

    10אמר רב אשי: יבם נמי כאחר דמי.

    11שלח ליה רבא לאביי ביד רב שמעיה בר זירא: ומי נתנה כתובה לגבות מחיים?

    12והתניא, ר' אבא אומר, שאלתי את סומכוס: הרוצה שימכור בנכסי אחיו, כיצד הוא עושה? אם כהן הוא יעשה סעודה ויפייס. אם ישראל הוא מגרש בגט ויחזיר.

    Tosafot

    איזוהי אלמנה שיש לה שני יורשין כו' - מיתורא דמתני' דייק אבל עיקר מתני' לא מיירי בשומרת יבם אלא בסתם אלמנה דהא קתני מנכסי יתומין ושומרת יבם לית לה יתומין:

    ולימא אח אני יורש כו' - לפ"ה פריך שפיר אח אני יורש דאיני יורש מנכסיה כלום אלא מנה ומאתים של אחי הלכך אשתו אין אני קובר אבל לפי' ר"ת דנדוניא לכ"ע בחזקתו אינו מיושב כל כך שהרי הנכסים של אשה היו וכן גם לפירוש הקונטרס למ"ד בחזקת יורשי הבעל צריך ליישב וצריך לפרש דהכי פריך ולימא אח אני יורש כלומר זכותו של אחי אני יורש כמו שהיה עושה הוא אם היה קיים אבל חובתו לא אירש כדאמר באלו נערות (לעיל כתובות דף לד:) הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאילתה מתה אין חייבים באונסיה:

    משום דבאין עליו משני צדדין אם אחיו יורש יקבור את אשתו - כלומר אם באת לומר שאינו יורש כלום ממנה אלא מאחיו אם כן בעי למימר דהרי הוא כאילו אחיו קיים ולהכי לא באתה לידי גיבוי יקבור את אשתו כלומר יחשוב לגמרי כאילו הוא חי ויקבור אשתו כמו שהיה הוא קוברה ולפי זה דווקא בנפלה מן הנשואין ואם אינו קובר דלא חשיב כאילו הבעל חי א"כ באתה לידי גיבוי ויתן לה כתובתה:

    מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה ב"ש - ולב"ה דלית להו מדרש כתובה ניתנה כתובה לגבות מחיים אע"ג דאינה גובה כתובתה קודם חליצה לענין זה ניתנה לגבות שיהיה לה קבורה תחת כתובה וא"ת והא ב"ה נמי אית להו מדרש כתובה דחזרו להורות כב"ש כדאמר בפ' האשה שלום (יבמות קיז. ושם) ולעיל סוף פ' נערה (כתובות דף נג. ושם ד"ה שאין) פירשתי ולפי מסקנא דשמעתין מצי דרשי ב"ה מדרש כתובה:

    ושמעי' להו לב"ש דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי - אף ע"ג דלאביי לית ליה דכגבוי דמי כדמשמע בהחולץ (יבמות לח:) דפריך לרבא מההיא דנפל הבית עליו ועל אביו בכתובה מודה דכגבוי דמי משום חינא כדאמר התם א"נ בתר דשמעה מרבא סברה:

    שותות והביא האיש כו' - משמע דבסדר המשנה גרסינן או שותות ולא כמו שהיה כתוב שם בספרים לא שותות ותימה דהתם עיקר מילתיה ולא פריך לה כלל:

    והא בעינן לכשתנשאי לאחר כו' - מצינו למימר דפריך לבית שמאי דנהי דאית להו לבית שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי מיהו לענין זה מהני מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר דלא יהיב לה קבורה מידי דהוי ארוסה דאע"ג דכגבוי דמי אין לה כתובה ומשני יבם נמי כאחר דמי ואי הוה גרסינן אלא הוה אתי שפיר דהדר ביה משינויא דלעיל ואתי האי טעמא נמי לבית הלל ומצו דרשי שפיר מדרש כתובה דכיון דכאחר דמי חשיב כאילו גבתה והחזירה לו הואיל והיא קצת בת גבייה אי נמי מצי למימר דלבית הלל פריך דלית להו כגבוי דמי אע"ג דס"ד דלית להו מדרש כתובה מ"מ פריך שפיר דהשתא ומה התם ביבמות לא בעו ב"ה למדרש כתובה כדי לגבות אלא מפסדי לה כתובה כ"ש הכא שיש לה להפסיד כתובה ע"י מדרש שיאמרו בית הלל שתפסיד:

    יבם נמי כאחר דמי - ואע"ג דבפ"ק דקדושין (דף יג:) אמר גבי ואיש אחר יקחנה דיבם לא מקרי אחר הני מילי בלשון תורה אבל בלשון חכמים איקרי אחר:

    הרוצה שימכור בנכסי אחיו - לפי שאינו יכול למכור ומכרו בטל לאלתר אפי' קודם שתבא לידי גבייה דהחמירו חכמים ביבמה לפי שלא כתב לה כל נכסי אחראין לכתובתיך ולכך תיקנו שאינו יכול למכור כלל שלא תצטרך לחזור ולטרוח ולטרוף מן הלקוחות ואפי' ישאיר לה כנגד כתובתה אינו רשאי למכור השאר דחיישינן שמא יאבדו או ישתדפו השדות שישאיר וא"ת מ"מ מה מפסדת והא אמר לקמן דאי לית לה מראשון תקינו לה משני וי"ל דמפסדת שצריכה לחזור ולטרוף הלקוחות דאפי' אי לית לה מנכסי הראשון אלא משעבדי לא תקינו לה רבנן משני דאי לאו הכי מאי אהני ליה מה שכתובתה על נכסי בעלה הראשון:

    מגרשה בגט - וא"ת והואיל וטעמא משום דלא כתב לה דקנאי יכתוב לה ולא יצטרך לגרשה וי"ל שאין האשה חפיצה דניחא לה שיהו על נכסי בעלה הראשון הואיל והם כל שעה בעין שאין רשאי למוכרם ואין לנו לכופה למחול דינה ופי' בקונט' והא דתנן בהניזקין (גיטין נה:) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל הא אוקימנא באותן ג' שדות והקשה ה"ר שמואל דכ"ש בשאר נכסים כדאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב דף נ. ושם) למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסים כל שכן דהוה ליה איבה דאמר לה עיניך נתת בגירושין ובמיתה לכך נראה לר"י לפרש מקחו בטל משעת טריפה וג' שדות לאו למעוטי שאר נכסים אלא אפי' ג' שדות מקחו קיים עד שעת טריפה ויש ליישב פי' הקונטרס דמקחו בטל משמע דבטל לאלתר ובחזקת הבתים (ב"ב נ. ושם) ה"פ למעוטי מאי דלא מצי אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי אילימא למעוטי שאר נכסים דלא תטרוף לגמרי כל שכן דהויא לה איבה והא דלא קאמר למעוטי שאר נכסים דאין מקחו בטל לאלתר דמילתא דפשיטא היא דאין מקחו בטל אלא באותן ג' שדות דהא כל אדם מוכר קרקעות המשועבדות וממילא ידענא דדוקא באותן שלש שדות קתני דמקחו בטל ומשום למעוטי שאר נכסים דאין מקחו בטל לא אצטריך ליה לאוקומא באותן ג' שדות אבל קשה לרשב"א דהיכי מצי למימר דפשיטא ליה דבשאר נכסים אין מקחו בטל הא מקמי דמוקמינן לה התם באותן ג' שדות הוה ס"ד דמיירי בשאר נכסים אע"ג דקתני מקחו בטל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דפריך אביי לרבא מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה בית שמאי ושמעינן ליה לבית שמאי דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי. איכא למידק, דהא אביי גופיה הוא דאמר ביבמות (לח, א) גבי מתניתין דשומרת יבם דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים. ותירץ רש"י ז"ל שם ביבמות (ד"ה לא), דלא אמר אביי הכא דשטר העומד לגבות כגבוי דמי אלא להתחייב יבם בקבורתה, דאמרינן מינה דידה קא ירית אבל מאחיו, ולא דישקלו יורשין דילה כתובתה לא שמעינן ליה. והיינו דאמר רב אשי התם דיקא נמי דקתני יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב, ולא קתני יחלוקו יורשי האב עם יורשי הבעל, דטעמא לא משום דשטר העומד לגבות לא כגבוי דמי כלל, אלא משום דלא נתנה כתובה לגבות ממש מחיים. והא דאמרינן מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה בית שמאי, דמשמע דאינהו בלחוד הוא דאית להו מדרש כתובה אבל בית הלל לית להו, קשה דהא חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי, ומשום מדרש כתובה הוא דחזרו בהן, כדאמרינן התם בפרק האשה שלום (יבמות קיז, א) הם דרשו מדרש כתובה ואנו לא נדרוש מדרש תורה. ועוד, דאמרינן בשילהי נערה שנתפתתה (לעיל כתובות נג, א), אשתו ארוסה וכו' מתה אין לה כתובה, מאי טעמא אמר רב אושעיא שאין אני קורא בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי, ובודאי לא כדברי בית שמאי קאמר. ותירץ רבנו תם ז"ל: דהא דיהבינן לה כתובה כל דשרינן לה לאינסובי לא משום מדרש כתובה הוא, אלא משום דמכתב כתובה בהדיא שכך כתב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי, אבל לא כתב לה בפירוש עדיין הוא מחלוקת דבית שמאי דרשי ליה ובית הלל לא דרשי ליה. ובארוסה שמתה נמי איכא למימר משום דמשמע להו לבית הלל כל שתהא נפרעת ו... נשואה כמו שאת עכשיו תטלי מה שכתב ליכי, הלכך כשמתה תחתיו ואינה ראויה לינשא אינה ראויה ליטול, אבל במקום יבם הרי נישואין דידהו בטלין, והיא ראויה לינשא ליבם כמו שהיא נשואה לו הלכך דינא הוא שתטול כתובה, אלא דרחמנא זכי ליה ליבם אשה זו בחייה ומחמתה הוא דקא ירית כתובתה ולא מחמת אח, הלכך לא מצי למימר אח אני יורש דאינו יורש אחיו אלא אשתו. ואסיקנא יבם נמי כאחר דמי, הלכך לכולי עלמא בין דאית להו מדרש כתובה בין דלית להו, ואפילו לבית הלל דליכא להו שטר העומד לגבות כגבוי דמי יבם מינה דידה קא ירית דהא אית ליה כתובה, אלא דיבם זכי בנכסיה ומכחה הוא דקא ירית דהא הגיע זמנה ליגבות.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 81a

    Ketubot 81a. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 230 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 81a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026