וסברה דאניס - And she thinks he had a mishap O VERVIEW The גמרא concluded that the ruling of רבא that אין אונס בגיטין (and if the תנאי was fulfilled, even because of an אונס, the גט is valid), is based on the logic that (if we would maintain יש אונס בגיטין) there would be a problem with women who are either צנועות (modest) or פרוצות (promiscuous). תוספות explains why they are referred to as צנועות or פרוצות, respectively. ---------------------– ומן הדין לית לן למיחש דלמא אניס הוא דרובן לא אניסי – For according to the law, we are not obligated to suspect that perhaps he did not return due to an אונס, for the majority of people do not experience אונסים – ולהכי קרי להו צנועות שמחמירים על עצמן אף על גב דמצי לאינסובי – And therefore the גמרא refers to these women (who will not remarry, unless they verify that the fulfillment of the תנאי is not due to an אונס) as צנועות, for they are strict with themselves, even though legally they may remarry (since רובן לא אניסי). וגבי פרוצות לא גרסינן וסברה דלא אניס אלא ואמרה דלא אניס – And regarding פרוצות the text do not read, ‘and she assumes that there was no אונס’, but rather the text read ‘and she says, ‘there was no אונס’ – פירוש אפילו כשיצא הקול דאניס אמרה דלא אניס – The explanation (why she is called a פרוצה) is that even if there is a rumor that he was אניס, she will say that she knows for sure that he was not אניס (even if she does not know whether he was אניס or not) – או אפילו כשתדע היא עצמה דאניס ואחרים לא ידעו – Or furthermore even if she herself knows that he was אניס but others do not know that he was אניס, she will (lie and claim he was not אניס and) remarry illegally (if we assume יש אונס בגיטין). תוספות asks: ואם תאמר מת תוך י״ב חודש נמי יהא גט מהאי טעמא – And if you will say; in the case where the husband dies within the twelve months (where the ruling is that it is not a גט [unless he said מעכשיו]), it should also be a גט for the same reason – דזימנין דלא מת וסברה דמת ומיעגנא ויתבה – For occasionally it may be that he did not die (and therefore the גט is valid [for there was no אונס, and it was not לאחר מיתה]) and she will assume that he died (so the גט is invalid [since אין גט לאחר מיתה]), and she will remain an עגונה – תוספות answers: ויש לומר דמיתה קלא אית לה: And one can say that there is publicity regarding death, and therefore if we do not hear that he died, even the צנועות will assume that he is alive, the תנאי was fulfilled, the גט is valid, and they will remarry. S UMMARY There is no חשש for אונס legally, however the צנועות are strict for themselves, while the פרוצות may remarry even if (they know) it is legally prohibited. There is no concern for אונס מיתה since there is publicity surrounding a death. T HINKING IT OVER תוספות asks that by מכאן ועד יב חודש it should be a גט because of the צנועות. Why did not תוספות ask (also) that it should be a גט because of the פרוצות as well?!
אדעתא דרבנן מקדש - He is מקדש based on the approval of the Rabonon O VERVIEW The גמרא explains that notwithstanding the fact that יש אונס בגיטין, and therefore if the תנאי was fulfilled only because of an אונס, the גט should be invalid (and the woman remains an אשת איש), nevertheless because of the concern of פרוצות וצנועות, we maintain אין אונס בגיטין and the גט is valid (and the woman is no longer an אשת איש) and the רבנן uproot the קידושין דאורייתא; the רבנן have the power to do this since כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, and the husband leaves it up to the רבנן to either sustain or nullify his marriage as they choose. תוספות explains how we see that a person is מקדש אדעתא דרבנן. ----------------------------– לכן אומרים בשעת קידושין כדת משה וישראל: Therefore the husbands say at the time of the קדושין that the קדושין are being performed according to the laws of משה and ישראל. S UMMARY We say כדת משה וישראל by קדושין to explicitly acknowledge that we are מקדש אדעתא דרבנן. T HINKING IT OVER What would be if one did not say כדת משה וישראל would the ruling of אין אונס בגיטין apply to this marriage? What is if he said (at the time of קדושין or later) that he was not מקדש אדעתא דרבנן?
ואפקעינהו רבנן לקידושין מינה - And the רבנן extracted the קידושין from her O VERVIEW The גמרא stated that since כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, therefore the חכמים can (when they see fit) to be מפקיע the קידושין retroactively, that there never was any קידושין and they were never married. This can have serious consequences which need to be addressed. ------------------------------------– בריש השולח (גיטין לג.) פירשתי: I explained this in the beginning of פרק השולח. S UMMARY תוספות resolves the issues with אפקעינהו in פרק השולח. T HINKING IT OVER Seemingly the concerns mentioned in השולח apply only to one who will be מבטל a גט שלא בפניו (since he can plan to make an אפקעינהו); however here by אונס בגיטין, one cannot plan on making an אונס, so seemingly the concerns are not relevant here, so why does תוספות need to mention here that he addressed the concerns of אפקעינהו in פרק השולח?!
תינח דקדיש בכספא - with money מקדשIt is reasonable if he was O VERVIEW The גמרא states that it can accept the idea of אפקעינהו if the קידושין was made with money, however how can we explain the אפקעינהו if the קידושין was made with ביאה. תוספות explains the difference between קידושי כסף and קידושי ביאה. ------------------------– תוספות explains that we can understand the אפקעינהו by קדושי כסף – דהפקר בית דין היה הפקר והוו מעות מתנה וממילא יהו כל בעילותיו זנות – Since the confiscation of בי״ד renders the מעות קידושין ownerless, and therefore the money of קידושין become a gift to the woman (and there was no קידושין), so automatically all his subsequent ביאות will be considered as ביאות זנות; however – קדיש בביאה מאי איכא למימר איך יפקיעו ביאה של קידושין – What can we say if he was מקדש בביאה; how can the רבנן invalidate the קידושי ביאה – תוספות anticipates a difficulty with this question: ואפילו למאן דאמר בהאשה רבה (יבמות פט, ב ושם) דיש כח לחכמים לעקור דבר מן התורה – And even according to the מ״ד in פרק האשה רבה, that the חכמים possess the power to uproot something which the תורה ordains – תוספות responds that when do we say that יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה – היינו כגון דליכא עבירה כההיא דהאשה רבה דהדר לטיבלא – That is only where for instance there is no transgression, like that case in פרק האשה רבה where the תרומה returns to its טבל status, in such a case we can say דיש כח ביד חכמים וכו׳ – אבל היכא דאיכא עבירה דמקודשת היא בביאה מאי איכא למימר – However where there is an עבירה like in our case where she was מקודשת בביאה, what can we say?! תוספות cites and explains the sגמרא׳ answer: ומשני שויוה רבנן בעילותיו בעילת זנות ואין כאן קדושין : And the גמרא answers that the רבנן caused that his בעילות are בעילת זנות and therefore there is no קידושין here. S UMMARY The power of אדעתא דרבנן מקדש is sufficiently strong that (not only can they be מבטל the קידושי כסף through הפקר בי״ד, but) they can even cause קידושי ביאה to become a ביאת זנות and invalidate the קידושין. T HINKING IT OVER 1. According to the conclusion of תוספות, is it necessary to resort to הפקר בי״ד in order to explain why the חכמים can nullify the קידושי כסף? 2. Can our גמרא also follow the view that אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה and nevertheless the חכמים can be מבטל the קידושי ביאה? 3. How can we explain the need for both כל דמקדש וכו׳ and הפקר בי״ד; seemingly each one can nullify the קידושין without the other?
איכא דאמרי אמר רבא וכן לענין גיטין - There are those who say; רבא ruled: and similarly regarding Gittin O VERVIEW After the גמרא cited the initial view of רבא that אין אונס בגיטין, the גמרא cites an opposing view that רבא maintains יש אונס בגיטין. Our תוספות rules that אין אונס בגיטין and reconciles it with a seemingly contradictory גמרא. -----------------------------– פסק רבינו חננאל כלישנא קמא דאין אונס בגיטין – The ר״ח ruled like the first version (of רבא) that אין אונס בגיטין – והביא ראיה מדקאמר סתמא הש״ס בריש השולח (גיטין לד, א ושם) גבי ההוא דאמר – And the ר״ח brought proof to his ruling since the גמרא stated anonymously in the beginning of פרק השולח, regarding a person who said – אי לא נסיבנא עד תלתין יומין ליהוי גיטא כולי ואי משום אונס אין אונס בגיטין – ‘If I do not marry until thirty days it should be a גט’, etc. The גמרא ruled that it is a valid גט, because we disregard his claim that it was an אונס, since the ruling is that אין אונס בגיטין; thus proving the ruling of the ר״ח. תוספות concurs with the ruling of the ר״ת: וכן נראה דאליבא דאיכא דאמרי הוו פירכי מכל הני דמייתי סייעתא ללישנא קמא – And so it seems that the הלכה is כלישנא קמא that אין אונס בגיטין, for according to the איכא דאמרי (who maintain יש אונס בגיטין) there are refutations to this view from all the sources from which the גמרא brought as a support to the ל״ק; and even though the א״ד respond to these difficulties, nevertheless – ולא סמכינן אשינויי דחיקי – We cannot rely on these inadequate answers. תוספות asks: וקשה לרבינו יצחק דמסיק בפרק מי שאחזו (שם עג, א ושם) – And the ר״י has a difficulty with this view that the הלכה is אין אונס בגיטין, for the גמרא concludes in פרק מי שאחזו – דבין דאמר הרי זה גיטיך אם מתי מחולי זה בין אם אמר אם לא אעמוד מחולי זה – That whether he said; ‘here is your גט if I die from this sickness’, or whether he said, ‘here is your גט, if I do not stand up from this sickness’ – ונפל עליו הבית או נשכו נחש או אכלו ארי דלא הוי גט אלמא דיש אונס בגיטין – And the house collapsed on him, or a snake bit him, or a lion devoured him, in all these case it is not a גט (this ends the citation from the גמרא there); it is evident that יש אונס בגיטין (and therefore it is not a גט) – תוספות anticipates a response to his question: וליכא למימר דהתם לא מטעם דיש אונס קאמר דלא הוי גט – And we cannot answer that there it is not on account of יש אונס בגיטין that the גמרא rules that it is not a גט (as the ר״י would have us understand) – אלא משום דבין אם מתי מחולי זה בין אם לא אעמוד משמע שימות מחמת זה החולי – But rather the reason why it is not a גט is because that whether he said אם מתי מחולי זה or whether he said אם לא אעמוד from this sickness, either way his intent was that the גט should be effective only if he dies because of this sickness - וכשנפל עליו הבית או נשכו נחש אינו גט דאין זה מחולי זה – However when the house collapsed on him or a snake bit him, it is not a גט, because this is not considered that he died from this sickness; but it has nothing to do with יש אונס or אין אונס, thus resolving the sר״י׳ difficulty – תוספות rejects this response: דהא מוכח בהדיא התם דמטעם דיש אונס הוא – For it is explicitly evident there that the reason it is not a גט is because יש אונס בגיטין (and not because the תנאי was not fulfilled), תוספות clarifies; for – גבי ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה וקביל עליה כל אונסא דאיתיליד בה כולי – Regarding that person who sold land to his friend and the seller accepted upon himself to be responsible for any misfortune that will develop, etc. אמר רבא אונס דלא שכיח הוא ומייתי רבא סייעתא מהא דאכלו ארי אינו גט – רבא ruled that this is an uncommon אונס (the seller cannot be held responsible), and רבא brought proof that one is not responsible for אונס דלא שכיח, from the previously mentioned case where the lion ate him, where the ruling is that it is not a גט. תוספות refuted this alternate explanation and now תוספות reiterates his original question - אלמא אונס דלא שכיח יש טענת אונס לרבא – It is evident that according to רבא there is טענת אונס by an אונס דלא שכיח – והכא קאמר רבא גופיה בלישנא קמא שהוא עיקר – And here the very same רבא maintains in the ל״ק, which is the accepted version – דאין אונס אפילו באונס דלא שכיח כדמוכח הסוגיא – That אין אונס even by an אונס דלא שכיח as is evident in the גמרא. תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דג׳ ענייני אונס הן – And the ר״י said that there are three types of אונס – דאונס דלא שכיח כלל כההיא דמי שאחזו אפילו ללישנא קמא דרבא דהכא יש אונס – That by an אונס which is altogether uncommon like the אונס in פרק מי שאחזו, even according to the ל״ק of רבא here (who maintains אין אונס), we say יש אונס – דלא שייך התם לתקן משום צנועות ומשום פרוצות – For it is not applicable to enact in such a case a ruling of אין אונס because of the צנועות and because of the פרוצות; and תוספות explains – דלעולם לא סברי צנועות דנפל עליו הבית או שהכישו נחש כיון דלא שכיח כלל – For the צנועות will never imagine that the house collapsed on him or that a snake bit him, since it is לא שכיח כלל – ומשום פרוצות נמי ליכא למיחש כיון דלא שכיח שיעשה כן – And there is also no concern for the פרוצות, since it is not common that this should happen. This is one type of אונס (which is לא שכיח כלל) where the rule is יש אונס. ואונס דשכיח כגון ההיא דפסקיה מברא אפילו לאיכא דאמרי אין אונס דאיבעי ליה לאתנויי – And by a common אונס, for instance by the person where the river prevented him from coming, even according to the א״ד (who maintain יש אונס בגיטין) the ruling would be אין אונס, for he should have stipulated that in case I do not come because of פסקא מברא (or something similar and common) it should not be a גט. אבל אונס דשכיח ולא שכיח בהא פליגי תרי לישני דרבא – However by an אונס which is somewhat common but not very common (the third type of אונס), that is where the two versions of רבא argue whether יש אונס or אין אונס – והלכתא כלישנא קמא דרבא כדפירשנו: And the ruling is like the ל״ק דרבא as we explained previously that אין אונס בגיטין. S UMMARY By an אונס דלא שכיח כלל all agree that יש אונס, by a common אונס all agree that אין אונס, by a not so common אונס there is the dispute between the two versions of רבא. T HINKING IT OVER It appears from תוספות that the question from מי שאחזו is (only) if we maintain that the הלכה is אין אונס בגיטין. However, even if we do not rule אין אונס בגיטין, there is nevertheless a contradiction between the ל״ק of רבא which maintains אין אונס בגיטין and the גמרא in מי שאחזו where רבא maintains יש אונס בגיטין!
שבתי דינין קבועים בכל יום - Where the courts of law are in session every day O VERVIEW רב שמואל בר יצחק taught that the rule of בתולה נשאת ליום ד׳ is effective from the time of תקנת עזרא onward since the בי״ד are in session only on Mondays and Thursdays; however before תקנת עזרא, when the בי״ד was in session every day, a בתולה may be married any day. It seems that עזרא instituted that the בי״ד should not be in session that often. תוספות clarifies what תקנת עזרא accomplished. -------------------------------– תוספות asks: ואם תאמר וכי תיקן עזרא שלא יהו בתי דינין קבועים בכל יום אלא בב׳ ובה׳ בלבד – And if you will say; and did עזרא indeed institute that the בתי דינין should not be in session every day, but only on ב׳ וה׳?! תוספות has an additional difficulty: ועוד קשה דאמרינן בשבת (דף קכט, ב ושם) מי שיש לו זכות אבות יקיז בב׳ ובה׳ – And there is an additional difficulty; for the גמרא states in מסכת שבת, only ‘ he who has the merit of his ancestors should have bloodletting on ב׳ וה׳’, but not anyone else – וכי קודם תקנת עזרא לא היו מקיזין כל עיקר – Is it indeed so that before this תקנת עזרא they were not מקיז דם at all?! תוספות answers: ואומר רבינו תם דקודם תקנת עזרא לא היו קבועים בכל יום – And the ר״ת answers; that before תק״ע the בי״ד was not in session every day – אלא כשהיו צריכין לשום דין היו יושבין בכל יום ויום – But rather whenever a ruling was necessary the בי״ד would convene on whichever day it was; there was no set day when בי״ד was in session – ועזרא תיקן שיהיו קבועין בב׳ ובה׳ וכל הרוצה לדון יבא וידון – And עזרא instituted that בי״ד should convene on every ב׳ וה׳ (regardless if there was anything pending) and whoever wanted a ruling can come and be judged – והיו יכולין להקיז בכל יום קודם תקנת עזרא כיון שלא היו קבועים – And so therefore before תק״ע they could be מקיז דם every day, since בי״ד was not scheduled to convene (it was not such a severe יום הדין and it would not pose a danger). תוספות offers an alternate answer: ורבינו יצחק תירץ שלא היו קבועים תחלה אלא בעיר אחת ועזרא תיקן בכל עיר ועיר בב׳ ובה׳: And the ר״י answered that initially before תק״ע the בי״ד would not convene everywhere, but rather only in one major city (every day), and עזרא instituted that the בי״ד should convene in every city on ב׳ וה׳. S UMMARY Before תקנת עזרא the בי״ד would either meet (any day) when the need arose, or they would only meet in one city, but not in all cities as it was after תק״ע. T HINKING IT OVER According to the ר״י did the תק״ע change anything in the city where בי״ד would convene every day? If עזרא did change it to ב׳ וה׳, the question remains why would עזרא change it, and if not, then a בתולה should be able to marry there every day?!
אשה נשאת בכל יום - A woman can be married on every day O VERVIEW The גמרא said that before תקנת עזרא (when בי״ד was קבועים בכל יום) a בתולה can get married on any day. תוספות explains why she is not like the אלמנה (where there are no issues of טענת בתולים), who is to be married on Thursday. -------------------– תוספות asks: קשה לרבינו שמשון בן אברהם אמאי נשאת בכל יום – The רשב״א has a difficulty; why should a בתולה get married on any day – תהא כאלמנה ותינשא בה׳ ותיבעל בששי לפי שנאמר בו ברכה לאדם – Let her be like an אלמנה and get married on ה׳ and be נבעלה on Friday, since the blessing to אדם was said on Friday? תוספות answers: ויש לומר דמשום ברכה לא היו קובעים יום כדפרישית לעיל – And one can say; that the חכמים would not establish a day to get married because of ברכה alone, as I explained previously – ובאלמנה נמי לא קבעו שתיבעל בששי משום ברכה גרידא – And even by אלמנה they did not establish that תבעל on ששי because of ברכה alone – אלא משום שקדו שיהא שמח עמה ג׳ ימים כדאמר לקמן (דף ה, א) – But rather the reason an אלמנה is married בה׳ וו׳ is because the חכמים persevered that the husband rejoice with his wife for three days, as the גמרא states later – ובתולה דלא שייך ההוא טעמא דליכא למימר משכים לאומנתו והולך לו – However regarding a בתולה where that reason (of שיהא שמח עמה ג׳ ימים) is not applicable, for we cannot be concerned that he will arise to his trade and be on his way, as we are concerned by an אלמנה ; the reason this is of no concern by a בתולה is – לפי שיש בה שבעת ימי המשתה – Because there is the obligatory seven days of feasting for a בתולה – הלכך משום ברכה גרידא לא היו קובעים יום: Therefore on account of ברכה alone the חכמים would not establish a day on which they should marry. S UMMARY ברכה is not a sufficient reason to establish a day for marriage (as opposed to שקדו, which is a valid reason). T HINKING IT OVER 1. תוספות writes that the חכמים were not מתקן that an אלמנה should be married ביום ה׳ וו׳ because of ברכה alone but rather because of שקדו as well. However from the גמרא later (ה, א) it appears that there are two separate reasons why she marries on יום ה׳ וו׳; one because of the ברכה לאדם (עדיפא), and another reason is because of שקדו. How will תוספות answer according to the first explanation (which seemingly does not require שקדו)?! 2. תוספות explains that the concern of משכים לאומנתו והולך לו is applicable only by an אלמנה but not by a בתולה, since there is שבעת ימי המשתה by a בתולה. However the גמרא later (ז, א) states that that by an אלמנה there is (also) שלשה לשמחה, so why are we concerned that משכים לאומנתו והולך לו by an אלמנה and not by a בתולה?!
אי איכא בתי דינין כולי - If there are courts of law, etc. O VERVIEW The גמרא explained that if nowadays there are places where the courts convene every day, a בתולה may get married on any day. תוספות qualifies this ruling and discusses whether one may marry on a Friday. -----------------------– נראה לרבינו יצחק דמכל מקום אין נשאת בששי דהא אין דנין בשבת – It is the view of the ר״י that notwithstanding this which the גמרא states that she can marry on any day, she cannot be married on a Friday, for we do not judge on שבת; the בי״ד does not convene on שבת, and he will not be able to present his טענת בתולים to בי״ד on שבת. תוספות notes an exception to the previous ruling: ועתה נוהגין לישא אף בששי משום דאין בית דין קבועין – And nowadays it is customary to marry even on Friday, since there are no בי״ד קבועין at all (even on Mondays and Thursdays) – ואם יש לו טענת בתולין יכול לקבול בשבת בפני שלשה כמו בשאר ימות השבוע – So if he has טענת בתולים he can complain on שבת in the presence of three people, just as he would do in the other days of the week. תוספות offers an alternate reason why nowadays we may marry on Friday: ועוד לפירוש הקונטרס דוקא בימיהם קבעו יום הנישואין – And additionally, according to פרש״י it was only in those days (of the תלמוד) that they established a wedding day for all בתולות on יום ד׳ – משום שעל ידי כך יתברר הדבר ויבואו עדים מתוך שמתאספים העם לבית דין – Because through his coming to בי״ד, the issue will be clarified, for witnesses may come, since the people gather in the בי״ד – ואין שייך לומר עכשיו כך: But this is not applicable today; for there is no בי״ד קבוע where people gather, so even if he complains it will not cause that יתברר הדבר. Therefore there is no difference when he marries. S UMMARY Even when בי״ד קבועין every day he cannot marry on Friday since there is no בי״ד on שבת. Nowadays we marry on Friday because there is never a בי״ד קבוע, or because there is no purpose to go before בי״ד (according to רש״י). T HINKING IT OVER תוספות writes that nowadays he can present his טענת בתולים in front of three people. Why then was a תקנה made at all to marry ביום ד׳, let them marry whenever they want and if he has טענת בתולים he will present it before three people?!
