Talmud Builders

    Ketubot 65b

    Chapter 5 - Af Al Pi

    גם: כתובות דף ס״ה ע״ב, פרק ה׳ אף על פי

    English translation - Ketubot 65b

    Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This tanna creates a bizarre situation in which the woman is left naked but wearing shoes, as the husband must give his wife shoes three times a year but new clothing only once a year. Abaye said to him: The tanna is standing, i.e., speaking of, a mountainous region, in which she cannot do without three pairs of shoes, as shoes wear out quickly in hilly areas. And in passing, the tanna teaches us that he should give them to her on a Festival, so that she will rejoice in them during the Festival.

    2§ The mishna teaches: And he must give her clothes with a value of fifty dinars. Abaye said: This is referring to fifty simple [ peshitei ] dinars, used as the money of the state, which are worth only one-eighth of Tyrian dinars. From where did Abaye derive this? From the fact that it teaches: In what case is this statement said? It is with regard to the poorest of Jews. However, in the case of a prominent man, all the amounts are increased in accordance with his prominence. And if it enters your mind that the mishna means literally fifty dinars, from where would such a poor man get fifty dinars? How could a pauper afford to give such a large sum to his wife for her clothing? Rather, learn from this that the mishna is referring to fifty simple dinars.

    3§ The mishna further states: And he may not give her new clothes in the summer, nor worn garments in the rainy season, and the leftover, worn clothes belong to her. The Sages taught: Leftover sustenance belongs to the husband, whereas leftover, worn clothes belong to the wife. The Gemara asks: With regard to the statement that worn clothes belong to the wife, why does she need these old clothes? Raḥava said: She requires them, as she covers herself with them during her days of menstruation, so that she does not become repulsive to her husband. If she wears her normal clothes when she is menstruating, he will later be disgusted by her.

    4Abaye said: We have a tradition that the leftover, worn clothes of a widow belong to the husband’s heirs. The reason is that it is only in that case there, concerning a woman whose husband is alive, that the reasoning so that she does not become repulsive to her husband can be applied. Whereas here, when he is dead, let her become repulsive. There is no need to ensure that she find favor in the eyes of his heirs.

    5§ The mishna teaches that he gives her a silver ma’a , and she eats with him from one Shabbat evening to the next. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: She eats, in this context? Rav Naḥman said: It means literally that she eats with him once a week. Rav Ashi said: This is referring to sexual relations.

    6The mishna states: And she eats with him from Shabbat evening to Shabbat evening. Granted, according to the one who says that it means actual eating, this explanation is consistent with that which is taught: She eats. However, according to the one who says that it is referring to sexual relations, what is the meaning of: She eats? The Gemara explains: It is a euphemism, as it is written: “So is the way of an adulterous woman; she eats, and wipes her mouth, and says: I have done no wickedness” (Proverbs 30:20).

    7The Gemara raises an objection: Rabban Shimon ben Gamliel says, disagreeing with the tanna of the mishna: She eats on Shabbat evening and on Shabbat. Granted, according to the one who says that it means actual eating, this explanation is consistent with that which is taught: And Shabbat, i.e., she dines with him also on the day of Shabbat. However, according to the one who says that it is referring to sexual relations, are there sexual relations on the day of Shabbat? But didn’t Rav Huna say: The Jewish people are holy and therefore do not engage in sexual relations during the day? The Gemara answers that Rava said: If they are in a dark house, it is permitted to engage in relations even during the day.

    8§ The mishna teaches: And if she is nursing, the required amount is reduced from her earnings and is added to the sum she receives for her sustenance. Rabbi Ulla the Great taught at the entrance to the house of the Nasi : Although the Sages said that a person is not obligated to sustain his sons and daughters when they are young, still, he must sustain the very young ones.

    9The Gemara asks: Until when are they considered very young? Until the age of six, in accordance with the opinion of Rav Asi, as Rav Asi said: A six-year-old minor may go out by means of his mother’s eiruv , if she prepared an eiruv on one side of the city. He is included in his mother’s eiruv rather than that of his father, as he is considered subordinate to his mother.

    10The Gemara asks: From where is this halakha that Rabbi Ulla taught derived? The Gemara explains that it is derived from the fact that it teaches: If she is nursing, the required amount is reduced from her earnings and is added to the sum she receives for her sustenance. What is the reason for this? Is it not because the baby needs to eat together with her? This shows that a father is responsible to provide for his young child. The Gemara rejects this proof: But perhaps he increases her sustenance not due to the baby but because she is considered ill due to her weakness while nursing, in which case the obligation stems from his obligation to his wife, not to his child.

    11The Gemara retorts: If so, let the mishna teach: If she was ill. What is the reason that it specifies: If she was nursing? The reason for this halakha must certainly be due to the child. The Gemara again rejects this answer: But perhaps the mishna teaches us this, that in an ordinary situation, nursing women are considered ill, and that a husband must increase the sustenance all the more so if his wife is actually ill. Consequently, this does not prove that a father is obligated to sustain his very young child. It was stated that Rabbi Yehoshua ben Levi said: Wine is added for a nursing woman, as wine is good for milk.

    12May we return to you chapter “Even though.”

    13MISHNA: A lost object found by a wife and the wife’s earnings belong to her husband. And with regard to her inheritance, the husband enjoys the profits of this property in her lifetime. If she is humiliated or injured, the perpetrator is liable to pay compensation for her humiliation and her degradation, as relevant. This payment belongs to her.

    14Rabbi Yehuda ben Beteira says: When it is an injury that is in a concealed part of the woman’s body, she receives two parts, i.e., two-thirds, of the payment for humiliation and degradation, and the husband receives one part, i.e., one-third, as the injury affects him as well. And when it is an injury that is in an exposed part of her body, he receives two parts, as he suffers public humiliation due to her condition, and she receives one part. His payment should be given to him immediately. And with her portion, land should be purchased with it, and he enjoys the profits of that property.

    15GEMARA: The Gemara asks: What is the mishna teaching us? We already learned in a mishna (46b) that the father is entitled, in the case of his daughter, to authority over her betrothal, whether it is effected with money, with a document, or through sexual intercourse. Furthermore, as long as she is single, her father is entitled to any lost object that she finds, and to her earnings, and to effect nullification of her vows (see Numbers, chapter 30). Her father also receives her bill of divorce on her behalf, but he does not enjoy the profits of her property in her lifetime. If she is married, the rights of the husband are greater than his, as the husband enjoys the profits of her property in her lifetime. What, then, is the mishna teaching beyond that which was taught elsewhere?

    16The Gemara answers: It was necessary for the tanna to mention the halakhot concerning compensation for her humiliation and her degradation, as ownership of these payments is subject to a dispute between Rabbi Yehuda ben Beteira and the Rabbis.

    17§ A tanna teaches a baraita before Rava: A lost object found by a wife belongs to her; Rabbi Akiva says it belongs to her husband. Rava said to that tanna : This baraita is puzzling. Now, if, with regard to the surplus of the wife’s earnings beyond the minimum sum stipulated by the Sages,

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    האי תנא שליח ערטילאי ורמי מסאני - מופשט וערום שאין לו חליפות בגדים אלא משנה לשנה ומנעלים קאמר ממועד למועד ושאר בגדים לא תחליף במועד והפשיט מתרגמינן וישלח (ויקרא א׳:ה׳-ו׳):

    זוזי פשיטי - זוזי מדינה שהן שמינית שבזוזי צורי כל כסף מדינה אחד משמונה בכסף צורי כדאמרי' לעיל סלע מדינה פלגא דזוזא שהוא אחד משמונה בסלע:

    מותר מזונות - כגון אשה שמזונות האמורים במשנתנו עודפין לה שאינה רעבתנית:

    שלא תתגנה על בעלה - בימי טהרתה בלובשת בגדים שלבשה בימי נדות:

    מותר בלאות - אלמנה הנזונת מנכסי יתומים ועליהן ליתן לה כלים של חמשים זוז משנה לשנה:

    יוצא בערוב אמו - ערבה אמו לצפון ואביו לדרום אמו מוליכתו אצלה ואין אביו מוליכו אצלו שעדיין הוא צריך לאמו ובתרה שדיוהו רבנן אלמא עד שש צריך סיוע מאמו וכשם שהבעל זן אותה כך זן אותו עמה:

    הדרן עלך אף על פי

    מתני' מציאת האשה - וירושתה - אם נפלה לה ירושה הוא אוכל פירות בחייה והקרן שלה לישנא אחרינא ואם מתה בחייו יורשה:

    ופגמה - נזק חבלה אם יחבלו בה:

    ובזמן שבגלוי - שהבושת שלו ועוד שנמאסת עליו והוא סובל:

    ילקח בהן קרקע - שהרי זה כשאר נכסים הנופלים לה שהן תלויין:

    גמ' תנינא - בפ' נערה:

    אוכל פירות בחייה - והקרן שלה אם יגרשנה או ימות ואם תמות היא יורשה:

    יתר עליו הבעל - אלמא בעל זכאי בכולן:

    העדפה - אם תעשה מלאכה יותר ממה שפסקו לה חכמים:

    כתובות 65 עמוד ב

    1האי תנא שליח ערטלאי ורמי מסאני! אמר ליה: תנא במקום הרים קאי, דלא סגיא בלא תלתא זוגי מסאני. ואגב אורחיה קא משמע לן דניתבינהו ניהלה במועד, כי היכי דניהוי לה שמחה בגוייהו.

    2וכלים של חמשים זוז. אמר אביי: חמשים זוזי פשיטי. ממאי? מדקתני: במה דברים אמורים בעני שבישראל, אבל במכובד הכל לפי כבודו. ואי ס"ד חמשים זוז ממש, עני, חמשים זוז מנא ליה? אלא ש"מ חמשים זוזי פשיטי.

    3ואין נותנין לה לא חדשים וכו'. ת"ר מותר מזונות לבעל, מותר בלאות לאשה. מותר בלאות לאשה, למה לה? אמר רחבה: שמתכסה בהן בימי נדתה, כדי שלא תתגנה על בעלה.

    4אמר אביי: נקטינן, מותר בלאות אלמנה ליורשיו. התם הוא דלא תתגני באפיה, הכא תתגני ותתגני.

    5נותן לה מעה כסף וכו'. מאי ״אוכלת״? רב נחמן אמר: אוכלת ממש. רב אשי אמר: תשמיש.

    6תנן: אוכלת עמו לילי שבת. בשלמא למ"ד אכילה היינו דקתני ״אוכלת״, אלא למאן דאמר תשמיש, מאי ״אוכלת״? לישנא מעליא, כדכתיב: ״(משלי ל״, כ) ״אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און״.

    7מיתיבי, רשב"ג אומר: אוכלת בלילי שבת ושבת. בשלמא למ"ד אכילה היינו דקתני ״ושבת״. אלא למאן דאמר תשמיש תשמיש בשבת מי איכא? והאמר רב הונא: ישראל קדושים הן, ואין משמשין מטותיהן ביום! האמר רבא: בבית אפל מותר.

    8ואם היתה מניקה. דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה: אע"פ שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים.

    9עד כמה עד בן שש, כדרב אסי. דאמר רב אסי: קטן בן שש יוצא בעירוב אמו.

    10ממאי? מדקתני: היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה, ומוסיפין לה על מזונותיה. מ"ט לאו משום דבעי למיכל בהדה? ודלמא משום דחולה היא.

    11אם כן, ליתני ״אם היתה חולה״, מאי אם היתה מניקה? ודלמא הא קא משמע לן דסתם מניקות חולות נינהו. איתמר, אמר רבי יהושע בן לוי: מוסיפין לה יין, שהיין יפה לחלב.

    12הדרן עלך אף על פי׃

    Mishna

    13מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה. וירושתה הוא אוכל פירות בחייה. בושתה, ופגמה שלה.

    14רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבסתר לה שני חלקים, ולו אחד. ובזמן שבגלוי לו שני חלקים, ולה אחד. שלו ינתן מיד, ושלה ילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות.

    Gemara

    15מאי קא משמע לן? תנינא האב זכאי בבתו בקידושיה, בכסף, בשטר ובביאה. זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה. מקבל את גיטה, ואינו אוכל פירות בחייה. נישאת יתר עליו הבעל, שהוא אוכל פירות בחייה.

    16בושתה ופגמה איצטריכא ליה, פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן.

    17תני תנא קמיה דרבא: מציאת האשה לעצמה. רבי עקיבא אומר: לבעלה. אמר ליה: השתא ומה העדפה,׃

    Tosafot

    רב אשי אמר תשמיש - אפילו גמל וספן הואיל ומשרה אותה על ידי שליש:

    אבל זן קטני קטנים - וכייפינן ליה והא דקאמר בפ' נערה (לעיל כתובות דף מט: ושם) כפו ליה אסיתא היינו יתרים על שש:

    אבל זן קטני קטנים - וכייפינן ליה והא דקאמר בפ' נערה (לעיל כתובות דף מט: ושם) כפו ליה אסיתא היינו יתרים על שש:

    הדרן עלך אף על פי

    מציאת האשה - בקונטרס גרס המדיר אחר אע"פ אגב דתנא באע"פ (לעיל כתובות דף סד:) המשרה אשתו על ידי שליש קתני המדיר אשתו שלשים יום יעמיד פרנס שהוא כעין שליש ואחר ששנה המדיר חוזר לענין ראשון אבל בפירוש ר"ח ובירושלמי ובתוספתא וברוב ספרים גרסינן מציאת האשה אחר אע"פ איידי דסליק אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ואיידי דתנא בסוף מתניתין המשליש מעות לבתו תנא בתריה המדיר דקתני יעמיד פרנס דהוי כעין שליש:

    וירושתה הוא אוכל פירות בחייה - נראה לר"ת פירוש ראשון שבקונטרס עיקר דפי' ירושתה שנפלו לה נכסים ממקום אחר הוא אוכל פירות בחייה דאי כלשון אחרון שפי' ירושתה שהוא יורשה לאחר מיתה אמאי איצטריך למימר בגמרא בושתה ופגמה איצטריכא ליה הו"ל למימר דקמ"ל שהוא יורשה לאחר מיתה דממתניתין דיתר עליו הבעל לא שמעינן לה דאע"ג דאביה יורשה וקתני יתר עליו הבעל היינו כשאין לה בנים אבל יש לה בנים לא שמעינן מהתם ומיהו איכא למימר דלא מצי למימר דיורשה איצטריכא ליה דהא שמעינן לה ממתניתין דהכותב (לקמן כתובות דף פג.) ומפרק יש נוחלין (ב"ב דף קח.):

    ה"ג בושתה ופגמה שלה - ור"ת הגיה בספרו שלו ולפי זה הא דבעי בפרק המניח (ב"ק דף לב.) המזיק אשתו בתשמיש המטה מהו מצער קא בעי אבל מבושת ופגם פשיטא דפטור דאפילו חבלו בה אחריני הוי שלו ומיהו אין נראה דא"כ הו"ל למיתני לעיל (כתובות דף מו:) דהאב אינו זכאי בבתו בבושת ופגם של חבלה אלא דווקא באונס ומפתה כדאמרינן בהחובל (שם דף פז: ושם) לא זיכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד ולעיל בריש נערה (כתובות דף מג.) נמי פריך חבלות דידה נינהו יתר עליו הבעל שהוא זכאי בבושת ופגם אלא ודאי בושתה ופגמה שלה גרסינן ור"ת עצמו חזר בו וכן גריס בירושלמי וכן משמע בגמרא מדקאמר בושתה ופגמה איצטריכא ליה פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן דלא הוה ליה למימר טפי אלא בושתה ופגמה איצטריכא ליה דאגב דבעי למיתני בושתה ופגמה שהוא שלו תנא נמי מציאתה ומעשה ידיה שהן שלו אבל אי גרסינן שלה אתי שפיר דמשום רבנן לא איצטריך למיתני כלל מציאתה ומעשה ידיה דמה ענין זה אצל זה דהאי הוי שלו והאי הוי שלה ולא איצטריך למיתני אלא משום רבי יהודה בן בתירא דאליביה שייך בהו בעל:

    בזמן שבסתר - פגם שבסתר במקום שאין בני אדם יכולין לראות שבגלוי שפצעה בפניה במקום שנראה לכל ונפגם הוא עצמו עמה בושת שבסתר שביישה בינו לבינה שבגלוי שביישה בפני כל אדם:

    שלה - למ"ד בהחובל (ב"ק דף פו.) בקוטע יד עבד עברי של חבירו ינתן הכל לעבד וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אתי שפיר דהכא נמי הכל לאשה וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אבל למאן דאמר ינתן שבת גדולה לעבד ושבת קטנה לרב צריך לחלק בין עבד לאשה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר אביי חמישין זוזין פשיטי ממאי מדקתני וכו' - ובלאו הכא נמי מצינו למפשטא מדרב יוסף דאמר בפרק קמא דקדושין (יא, ב) שכל כסף של דבריהם מדינה. אלא דעדיפא ליה למפשטיה מגופה דמתניתין, ואפילו למאן דלא מודי בדרב יוסף והכין אורחא דתלמודא.

    אמר אביי נקיטינן מותר בלאות אלמנה ליורשין - פירוש: אף על גב דבחיי הבעל שלה, וכל שכן מותר מזונות דאפילו בחיי הבעל נמי לבעל, ומשום הכי לא איצטריך ליה לאביי לאשמעינן אלא מותר בלאות דמותר מזונות פשיטא. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (פי"ח מה' אישות ה"ד), וגרסינן בירושלמי (בפירקין ה"ו) הדא דתימא אשת איש, אבל באלמנה בין הותירה מזונות בין הותירה בלאות שלה הן. וגירסא אחרת ראיתי בירושלמי, בין הותירה מזונות בין הותירה בלאות שלה, ואינה נראית דמה טעם מותר בלאות שלה תתבזה ותתבזה כדאיתא בגמרין. והראב"ד ז"ל (שם בהשגות) כתב: דמותר מזונות אלמנה לעצמה, מדגרסינן בירושלמי בפרק אלמנה נזונת (ה"א) רב יהודה בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן מציאתה שלה, הותירה מזונות, אשת איש שמציאתה שלו הותירה מזונותיה שלו, אלמנה שמציאתה שלה הותירה מזונותיה שלה. ונראין דברי הרמב"ם ז"ל דשיטת גמרין הכין מכרעא דלא מפליג אביי אלא בבלאות, משום דבאשת איש שלה, אבל במותר מזונות הרי היא כאשת איש, דאי לא הוה ליה למימר וחלופין באלמנה, וכדאמרינן לעיל (כתובות ס, א) גבי חלב מהלכי שתים וחילופין בדם.

    מתני' - ואם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה. אוקימנא לה בשמעתא דמקדיש מעשה ידי אשתו דמותר מעשה ידיה קאמר, אבל עיקר מעשה ידיה שלו דמעשה ידיה תחת מזונות, והא דקתני ואם אינו נותן לה, לאו למימר דבדידיה תליא מלתא, דאילו אינה יכולה לכופו והיא גם היא יכולה לומר איני נזונת ואיני עושה, אם כן לא הועילו חכמים כלום בתקנתם. אלא הכי קאמר אם הוא אינו מעלה לה מעה כסף והיא שותקת לא ויתרה מותר מעשה ידיה. וכתב הרמב"ן נ"ר, והוא הדין למזונות ומעשה ידיה, אלא רבותא קא משמע לן שאפילו במעה כסף שאינה צריכה לו כל כך לא אמרינן היא ויתרה.

    גמרא - מאי אוכלת, רב נחמן אמר אוכלת ממש ורב אסי אמר תשמיש. ואם תאמר, למאן דאמר תשמיש בשבת אמאי מחייבינן ליה, תינח דבבית אפל אי בעי שרי, אלא לחיוביה אמאי לא סגיא דלאו הכין. ויש לומר, דמיירי בטייל ופועל שעונתן שתים בשבת, וכיון שהוא משהה אותה על ידי שליש לא חייבוהו לאכול עמה בשתי לילות, אלא א' בלילה וא' ביום, ורבנן דפליגי עליה לומר שהוא חייב להשלים עונותיה אחת בליל אחת מימות השבוע ואחת בליל שבת, וקיימא לן כרב נחמן דאמר אכילה ממש.

    הא דקתני אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה. ודייקינן, מאי טעמא לאו משום דבעי למיכל בהדה, תמיה לי. דאם כן אפילו בשאינה מניקה נמי כל שבנה פחות מבן שש, והוה ליה למיתני ואם יש לה ולד פחות מבן שש מוסיפין לה על מזונותיה, ויש לומר, דמשום פוחתין ממעשה ידיה נקט לה במניקה, דמניקה דוקא שהיא מתבטלת בהנקתו הוא שפוחתין לה ממעשה ידיה, אבל מכאן ואילך אין פוחתין לה ממעשה ידיה. אלא שמוסיפין לה על מזונותיה, כן נראה לי.

    מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה וירושתה והוא אוכל פירות בחייה - פירוש: ואם מתה יורשה, ובחייה הוא אוכל פירות נכסי מלוג שלה. ורש"י ז"ל נראה שהוא גורס וירושתה הוא אוכל פירות בחייה, וחדא קתני, כלומר אם נפלה לה ירושה הוא אוכל פירות בחייה. ואינו נכון בעיני, דלמה ליה למיתני וירושתה, לא הוה ליה למתני אלא והוא אוכל פירות בחייה, וטפי הוה עדיף למיתני הכי דהוי בכלל בין כשנפלו לה בירושה בין שנתנו לה במתנה, וכאידך דתנינא בנערה שנתפתתה (מו, ב) ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה, ולא קתני וירושתה אינו אוכל פירות בחייה. ומיהו בתוספתא (פ"ד ה"א, ע"ש) מצאתי מפורש כדברי רש"י ז"ל דתניא התם יפה כח האב מכח הבעל וכח הבעל מכח האב, שהבעל אוכל פירות בירושתה בחייה מה שאין כן באב.

    בשתה ופגמה שלה - וצערא לא איצטריכא ליה למיתני, דפשיטא דצערא דידה הוי, כדאמרינן בפרק החובל (ב"ק פז, א) צערא דגופא לא תקינו ליה רבנן. ושבת דבעל הוי, דהא מעשה ידיה שלו. ובאומרת איני נזונת ואיני עושה פשיטא דדידה הוי, משום הכי כיון דתני מעשה ידיה לבעלה תו לא איצטריך למיתני שבת וריפוי דרופא לדידיה בעי למיתן, דהא איהו מחייב לרפאותה. ואי אמדנוה לעשרה יומי ועבדן לה סמא חריפא ואיתסיאת בחמשה (עי' גיטין יב, ב) צערא אית לה בגויה ודידה הוי.

    ר' יהודה אומר בזמן שבסתר לה שני חלקים - פירוש: בין אבושת בין אפגם קאי, וכדאמרינן בגמרא בשתה ופגמה איצטריכא ליה פלוגתא דר' יהודה ורבנן, אלמא ר' יהודה בין בבושת בין בפגם פליגי. אף על פי שאין נראה כן מן התוספתא, דגרסינן התם בבבא קמא פרק תשיעי (ה"ה) החובל באשתו, בין שחבל בה הוא בין שחבלו בה אחרים, מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ר' יהודה בן בתירה אומר בושת בזמן שבסתר לה שני חלקים. ושמא בתוספתא נקט בושת לרבותא, וכל שכן בפגם דהוא מצטער בו יותר.

    שלו ינתן לו מיד, ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות - וכתב הרמב"ם ז"ל (הלכות חובל פ"ד הט"ז) במה דברים אמורים בשחבלו בה אחרים, אבל חבל בה הבעל חייב לשלם לה מיד כל הנזק והצער והבשת, והכל שלה, ואין לבעל בהן פירות, ואם רצתה ליתן לאחר הדמים נותנת, וכזה הורו הגאונים, והבעל מרפא אותה כדרך שמרפא כל חלייה, ויש נותנים טעם לדבריו משום דמדינא בשתה ופגמה שלה כרבנן, ועל כרחך לא פליג ר' יהודה אלא משום דאית ליה בשת בבשתה ומצטער בפגמה כדגרסינן בירושלמי (בפירקין ה"א) ר' רדיפא ר' אחא בשם ר' בון בר כהנא דלא מחסר לה בסתר מפני מה הוא נוטל מפני צערו שנצטער עמה. והלכך כשהוא בעצמו חבל בה מפני מה נוטל שהוא בייש את עצמו והוא ציער את עצמו. אבל הראב"ד ז"ל (בהשגות שם) השיב עליו בלשון הזה תימה הוא למה ישלם לה את הכל שהרי הוא נוטל בשל אחרים או שליש או שני שלישים, וכשחבל בה הוא למה ישלם לה את הכל. ואולי טעה בדברי הגאונים ז"ל, שלא אמרו אלא על מה שראוי לה וקנסו אותו שלא יאכל משם פירות, דבהכי לא תקון רבנן, והוא עשה שלא כהוגן דין הוא שלא יהא חוטא נשכר, עד כאן. ודברי התוספתא (שם) מסייעין אותו דקתני בין שחבלו בה אחרים בין שחבל בה הוא מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.

    גמרא - בשתה ופגמה איצטריכא ליה פלוגתא דר' יהודה ורבנן. אבל ירושתה לא איצטריכא ליה, דהא תנן בפרק הכותב (כתובות פג, א), ואם מתה, הבעל יורשה. ותנן בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קח, א) האיש את אשתו. ונראה דאפשר עוד לומר, דמדקתני יתר עליו הבעל, איכא למשמע דירושתה דבעל הויא, דהא אב ירית לה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 65b

    Ketubot 65b. The full printed text of this folio side - 17 numbered segments, about 395 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 65b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026