Talmud Builders

    Ketubot 89b

    Chapter 9 - HaKotev LeIshto

    גם: כתובות דף פ״ט ע״ב, פרק ט׳ הכותב לאשתו

    English translation - Ketubot 89b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1he can also say: I divorced her and gave her the payment of her marriage contract.

    2The Gemara asks: From the fact that the last clause of the mishna teaches that Rabban Shimon ben Gamliel says: From the time of danger and onward, a woman collects payment of her marriage contract without a bill of divorce, and a creditor collects payment without a prosbol , apparently we are dealing with a case when there are witnesses to the divorce. As, if there are no witnesses to the divorce, with what proof does she collect the marriage contract? The mishna must be referring to a case where there are witnesses present, and therefore the husband cannot claim that he never divorced her.

    3Rather, the Gemara rejects the previous explanation and explains: The entire mishna is according to the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and the mishna is incomplete and is this is what it is teaching: These debts may not be collected. In what case is this statement said? It is when there are no witnesses to the divorce present there. However, if there are witnesses to the divorce present there, she collects the additional sum listed in the document and not the main sum, lest she later produce the bill of divorce and demand payment a second time. And as for the main sum of the marriage contract, if she produces a bill of divorce, she collects it. But if she does not produce a bill of divorce, she does not collect it.

    4The Gemara continues the modified version of the mishna: And from the time of danger and onward, even if she does not produce a bill of divorce, she collects the main sum of her marriage contract as well, as Rabban Shimon ben Gamliel says: From the time of danger and onward a woman collects payment of her marriage contract without a bill of divorce, and a creditor collects payment without a prosbol .

    5Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: According to your opinion, that you said that a woman who produces a bill of divorce collects the main sum, then in the case of a widow from marriage, with what proof does she collect the main sum of her marriage contract, as she has no bill of divorce? She can claim the main sum with witnesses to his death. But shouldn’t we be concerned that perhaps he divorced her before he passed away, and after receiving her marriage contract by means of the witnesses to his death, she will produce the bill of divorce he gave her and collect payment with it a second time? Rav answered: She can collect payment with witnesses to her husband’s death only when she was living under the jurisdiction of her husband the entire time, and it is clear that he did not divorce her.

    6The Gemara raises a difficulty: But perhaps he divorced her near his death, in which case it is not known that she was divorced. She could then demand payment for her marriage contract twice. The Gemara answers: In that case, it is he who caused his own loss, by failing to inform others of the divorce, and it is not necessary to be concerned that such a situation could occur.

    7Rav Kahana and Rav Asi asked Rav another question: With what proof can a widow from betrothal collect her marriage contract? She can collect the payment with witnesses to his death. But once again, shouldn’t we be concerned that perhaps he divorced her beforehand, and after receiving her marriage contract based on the evidence of the witnesses, she will produce the bill of divorce he gave her and collect a second time with it? Since a betrothed woman does not live with her husband, there would be no indication that he had divorced her.

    8Rather, it must be that wherever it is not possible otherwise to know if a woman already received her marriage contract, one writes a receipt, as if you do not say so with regard to the witnesses to his death themselves, we should be concerned that perhaps she will bring out witnesses to his death in this court and collect payment for her marriage contract, and again bring out witnesses in a different court and collect payment for her marriage contract a second time. This could continue many times. Rather, it must certainly be the case that wherever it is not possible otherwise to know if a woman already received her marriage contract, one writes a receipt.

    9Mar the Elder, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: From where do we know that a widow from betrothal has a marriage contract? Perhaps the Sages instituted the marriage contract only for married women. If we say that it is derived from this mishna (54b): If a woman is widowed or divorced, whether from betrothal or whether from marriage, she collects the entire amount of her marriage contract, including the additional sum, this mishna is not proof. Perhaps the mishna is referring to a case where he wrote a marriage contract for her on his own accord. That does not prove that there is an enactment of the Sages that a husband must write a marriage contract for his betrothed.

    10And if you would say in response that if that mishna is referring to a case where he wrote the marriage contract for her, what is the purpose of stating that she collects the entire sum, since it is clear that she receives the full amount, as she has the document in her possession; perhaps this is meant to exclude the statement of Rabbi Elazar ben Azarya, who said that a betrothed woman who was divorced or widowed is not entitled to the additional sum written in the marriage contract, as the groom wrote this additional amount for her only in order to marry her.

    11The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, that it is referring to a case where he wrote the marriage contract for her, as it teaches: She collects the entire amount. Granted, if you say that he wrote a marriage contract for her, it is due to that reason that she collects the entire amount, both the main sum and additional sum written in the marriage contract. But if you say that he did not write a marriage contract for her, and she collects a payment only because of the rabbinic ordinance, what is the meaning of: She collects the entire sum? She has only one hundred dinars or two hundred dinars, as enacted by the Sages, and no more. The phrase: Entire sum, is inappropriate according to this opinion.

    12But rather, the proof that a widow from betrothal receives a marriage contract is from that which was taught by Rav Ḥiyya bar Avin: Upon the death of one’s betrothed wife, he does not receive the status of an acute mourner, one whose close relative has died but has not yet been buried, nor become impure if he is a priest. And likewise, she neither receives the status of an acute mourner nor becomes impure for him. If she dies, he does not inherit from her. If he dies, she collects payment of her marriage contract. This shows that a widow from betrothal receives a marriage contract.

    13The Gemara refutes this proof in the same manner as before: Perhaps this is referring to a case where he wrote a marriage contract for her on his own accord. And if you would say in response that if that mishna is referring to a case where he wrote the marriage contract for her, what is the purpose of stating that she collects the payment, as this is obvious and teaches nothing new; perhaps it was necessary for him to mention that despite the fact that the man wrote a marriage contract for her, if she dies, he does not inherit from her. The discussion concludes without a source for the halakha that a widow from betrothal receives a marriage contract.

    14Rav Naḥman said to Rav Huna: According to Rav, who said that if she produces a bill of divorce she can collect the main sum of her marriage contract, shouldn’t there be a concern lest she produce the bill of divorce in this court and collect with it, and again produce it in a different court and collect with it? And should you say that we tear it, as the court does to other documents that have been paid, she will not let us do so, for she will say: I do not want you to tear the bill of divorce because I need it, so that when I want to marry again I can prove with it that I am divorced.

    15Rav Huna responded: The solution is that we tear it and write the following on its back: We tore this bill of divorce, not because it is an invalid bill of divorce, but in order that she not return and collect with it another time.

    16MISHNA: If a woman had two bills of divorce and two marriage contracts as a result of her divorce and remarriage to the same man, the fact that she is in possession of these documents proves that she was never paid for her first marriage contract, and she collects two marriage contracts.

    17If she was in possession of two marriage contracts and only one bill of divorce; or if she had one marriage contract and two bills of divorce; or if she had a marriage contract, a bill of divorce, and witnesses to her husband’s death after their remarriage, she collects payment of only one marriage contract. This is because there is a presumption that one who divorces his wife and remarries her, remarries her with the intention of using her first marriage contract, and she agrees that she collects payment of only the original document. This is the presumption, unless he wrote another marriage contract for her.

    18GEMARA: The mishna states that if she had two marriage contracts and one bill of divorce, she can collect only one marriage contract. However, it does not specify which marriage contract she can claim. Does this mean that if she desires, she can collect payment of the marriage contract with this one, and if she desires, she can collect payment with that one? In that case, if she prefers she can use the document that promises the larger sum, and if she prefers to use the marriage contract with the earlier date in order to be able to collect property that her husband had sold to others between the dates on the two documents, she may collect with that one.

    19The Gemara asks: If that is the case, let us say that it is a conclusive refutation of a statement that Rav Naḥman said that Shmuel said, as Rav Naḥman said that Shmuel said: If there are two documents that are issued one after the other, each recording the same transaction of a sale or a gift and they are separated by a few days, it is assumed that the second document cancels the first one. Why not say in this case as well that the second marriage contract voids the first one?

    20The Gemara answers: Was it not stated with regard to the halakha Rav Naḥman quoted in the name of Shmuel that Rav Pappa said: And Rav Naḥman concedes that if he added to the transaction detailed in the second document a palm tree that was not mentioned in the first document, this shows that he did not intend to cancel the first document. Rather, he wrote the second document as an addition to the first document. Here too, the Gemara is dealing with a case when he added an additional sum for her in the second marriage contract. This proves that he wanted to add to the first marriage contract, and not to void it.

    21The Sages taught: If she produced a bill of divorce, a marriage contract, and witnesses to her husband’s death,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואי לא לא גביא - חיישינן שמא כבר גבתה על פי הגט:

    אלמנה במאי גביא - כתובה שלה על כרחך בעדי מיתה שמת בעלה ומחזרת שטר כתובה ליורשי' וקורעין אותו:

    ניחוש שמא גירשה - והדרא ומפקא גיטא בבי דינא אחרינא ותגבה עיקר:

    ביושבת תחת בעלה - אין אלמנה גובה כתובתה אא"כ מכירין אותה שבשעת מיתתו היתה יושבת תחתיו:

    אלמנה מן האירוסין - שלא ישבה תחתיו מעולם:

    אלא במקום דלא אפשר כו' - אלא לא תימא ביושבת תחת בעלה דאפילו הלך למדינת הים נמי ושמעו בו שמת גובה כתובתה ולא חיישינן לדלמא גירשה והדרא מפקא לגיטה דאמרינן להו תכתוב לכם שובר דבמקום שאין לומר הערמה ואי אפשר לה לגבות אם באת לחוש לכל אלה כגון זו וכגון נשרפה כתובתה בעדים לא נמנענה מלהגבות כתובתה ותכתוב שובר:

    עדי מיתה גופייהו - במקום שאין כותבין כתובה ואין היורשין יכולין לומר לה החזירי לנו שטר כתובתך ניחוש כו':

    מר קשישא ומר ינוקא - שני בנים היו לרב חסדא ושם שניהם שוין אלא שהגדול קורין לו מר קשישא ולצעיר קורין לו מר ינוקא:

    אלמנה מן האירוסין - דאית לה כתובה בתנאי ב"ד אם לא כתב לה:

    מנלן - דקאמר לעיל עדי מיתה גופייהו ליחוש דלמא מפקא והדרא ומפקא ע"כ חדא מינייהו גביא בלא שטרא שהרי בפרעון ראשון החזירה השטר אם כתב לה וקא חייש להדרא ומפקא אלמא יש לה כתובה בתנאי ב"ד בלא שום כתובה מנלן:

    את הכל - עיקר ותוספת:

    לא כתב לה - התוספת אלא ע"מ לכונסה ואם מת באירוסין אין לה אלא עיקר כתובה:

    אלא אי אמרת בשלא כתב לה - ובתנאי ב"ד הוא דגביא לאלמנה מנה ומאתים לבתולה הוא דאית לה שהרי אין כאן תוספת:

    לא אונן - ליאסר בקדשים:

    ולא מיטמא לה - אם כהן הוא דשארו כתיב:

    ולא מטמאה לו - אינה חייבת להתעסק בו וליטמא בו בין כהנת בין ישראלית אע"פ שמצוה ליטמא למתים האמורים בפרשה כדכתיב (ויקרא כא) לה יטמא זו אינה חייבת ולאו משום כהנת נקט לה שלא הוזהרו כהנות מליטמא למתים:

    אינו יורשה - דגבי ירושת הבעל שארו כתיב לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה מכאן שהבעל יורש את אשתו:

    מתה אינו יורשה איצטריכא ליה - משום מתה אינו יורשה איצטריך ליה למיתני מת הוא גובה כתובתה לאשמעינן דבדכתב לה כתובה עסקינן ואע"ג דאיקרבו לאחתוני כולי האי אינו יורשה:

    בעינא לאינסובי ביה - שיהיה בידי לראיה שנתגרשתי שלא יאמרו עלי אשת איש היא:

    מתני' שני גיטין ושתי כתובות - זמן ראשונה קודם לזמן גט ראשון וזמן כתובה שניה קודם לגט שני:

    גובה שתי כתובות - שהרי גירשה והחזירה וכתב לה כתובה שניה אבל קדמו שתי הכתובות לגט הראשון לא שהרי כשהחזירה לא כתב לה כתובה ותנן בסיפא שתי כתובות וגט אינה גובה אלא אחת [למדנו שהכותב לאשתו שתי כתובות אינה גובה אלא אחת ואי משום דאיגרשא והדרה הא תנן כתובה ושני גיטין אין לה אלא אחת] שע"מ כתובה הראשונה החזירה:

    שתי כתובות וגט - שקדמו שתיהן לגט ובגמרא מפרש למאי כתב להו:

    כתובה ושני גיטין - כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזר וגירשה:

    גמ' אי בעיא בהאי גביא - בתמיה ואשתי כתובות וגט קאי דקתני אין לה אלא כתובה אחת ולא קתני אין לה אלא כתובה אחרונה אלמא אי ניחא לה למיטרף לקוחות מזמן ראשון טרפה:

    בזה אחר זה - זמנו של זה קודם לזה ושניהם על הלואה אחת או על מכר אחד:

    ביטל שני את הראשון - ואינו טורף אלא מזמן שני דכיון דכתב לשטרא בתרא אחליה לשיעבוד קמא:

    דאי אוסיף ביה דקלא - בשטר שני:

    לתוספת כתביה - ולא אחליה לשיעבוד לבטל זמן שטר ראשון ותרוייהו מיהא לא גביא מדלא כתב לה צביתי ואוסיפית לה הך אקמייתא אלא שטר כתובה יתירא כתב לה ולא הזכיר בה את הראשונה הכי קאמר אם תתרצי למחול שיעבוד של ראשונה גבי כתובה זו המרובה ואם לאו גבי הראשונה המועטת הלכך הי מינייהו דבעיא גביא והכי פרשינן בפירקין קמאי וכי אמר רב נחמן ביטל שני את הראשון בדלא אוסיף ביה מידי דאי לאו לבטולי קמא אתא למאי כתביה:

    ומיתה - ועדי מיתה ובאה לגבות שתי כתובות אחת בתורת גרושין ואחת בתורת אלמנות:

    כתובות 89 עמוד ב

    1יכול למימר: גירשתיה ונתתי לה כתובתה.

    2הא מדקתני סיפא: רשב"ג אומר: מן הסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט, ובעל חוב שלא בפרוזבול. בדאיכא עדי גירושין עסקינן. דאי ליכא עדי גירושין, במאי גביא?

    3אלא כולה רשב"ג היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: הרי אלו לא יפרעו. בד"א כשאין שם עדי גירושין, אבל יש שם עדי גירושין גביא תוספת. ועיקר, אי מפקא גיטא גביא, ואי לא מפקא גיטא לא גביא.

    4ומן הסכנה ואילך, אע"ג דלא מפקא גיטא גביא. שרשב"ג אומר: מסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט, ובעל חוב שלא בפרוזבול.

    5אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב: לדידך דאמרת גט גובה עיקר, אלמנה מן הנשואין במאי גביא? בעדי מיתה. וליחוש דלמא גירשה, ומפקא לגיטא וגביא ביה?! ביושבת תחת בעלה.

    6ודלמא סמוך למיתה גירשה! איהו הוא דאפסיד אנפשיה.

    7אלמנה מן האירוסין במאי גביא בעדי מיתה, וליחוש דלמא גירשה, ומפקא גיטא וגביא!

    8אלא: במקום דלא אפשר כתבינן שובר. דאי לא תימא הכי, עדי מיתה גופייהו ניחוש דלמא מפקא עדי מיתה בהאי בי דינא וגביא, והדר מפקא בבי דינא אחרינא וגביא. אלא ודאי במקום דלא אפשר כתבינן שובר.

    9אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: אלמנה מן האירוסין, מנלן דאית לה כתובה? אילימא מהא: נתארמלה או נתגרשה, בין מן האירוסין בין מן הנשואין, גובה את הכל דלמא דכתב לה.

    10וכ"ת אי כתב לה, מאי למימרא! לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה, דאמר: שלא כתב לה אלא ע"מ שהוא כונסה.

    11דיקא נמי, דקתני: גובה את הכל. אי אמרת בשלמא דכתב לה משום הכי גובה את הכל. אלא אי אמרת דלא כתב לה. מאי ״גובה את הכל״? מנה מאתים הוא דאית לה!

    12ואלא, מדתני רב חייא בר אבין: אשתו ארוסה, לא אונן ולא מיטמא לה. וכן היא, לא אוננת ולא מיטמאה לו. מתה אינו יורשה, מת הוא גובה כתובתה.

    13דלמא דכתב לה. וכ"ת אי כתב לה מאי למימרא? מתה אינו יורשה איצטריכא ליה.

    14א"ל רב נחמן לרב הונא: לרב דאמר גט גובה עיקר, ליחוש דלמא מפקא גיטא בהאי בי דינא וגביא, והדרא מפקא בבי דינא אחרינא וגביא? וכי תימא דקרעינן ליה! אמרה: בעינא לאנסובי ביה.

    15דקרעינן ליה וכתבינן אגביה: גיטא דנן קרענוהי לאו משום דגיטא פסול הוא, אלא דלא תיהדר ותיגבי ביה זמנא אחרינא.

    Mishna

    16שני גיטין ושתי כתובות, גובה שתי כתובות.

    17שתי כתובות וגט אחד, או כתובה ושני גטין, או כתובה וגט ומיתה אינה גובה אלא כתובה אחת. שהמגרש את אשתו והחזירה ע"מ כתובה הראשונה מחזירה.

    Gemara

    18אי בעיא בהאי גביא, אי בעיא בהאי גביא?

    19לימא תיהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל. דאמר ר"נ אמר שמואל: שני שטרות היוצאין בזה אחר זה, ביטל שני את הראשון.

    20לאו אתמר עלה, אמר רב פפא: ומודה רב נחמן דאי אוסיף ביה דיקלא, לתוספת כתביה. הכא נמי בדאוסיף לה.

    Baraita

    21ת"ר הוציאה גט וכתובה ומיתה,׃

    Tosafot

    יכול לומר גירשתיה ונתתי כו' - ואם תאמר ומאי מיגו הוא זה דאם יאמר לא גירשתיך יתחייב בשאר וכסות ועכשיו דאמר פרעתי פוטר עצמו ויש לומר דכשאמר לא גירשתיך נמי פטור גם משאר וכסות דדמו לטענו חטין והודה לו בשעורים דקי"ל דפטור (שבועות דף לח:) וא"ת בפ' בתרא (לקמן כתובות קז:) דאמרי' האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה כו' גירשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה ואמאי ניחוש שמא בעלה היה אומר לא גירשתיך והוי טענו חטין והודה לו בשעורין ופטור ויש לחלק דשמא אם היה בא בעלה היה מודה לדבריה:

    לדידך דאמרת גט גובה עיקר - לשמואל נמי הוה מצי לאקשויי ובמקום שאין כותבין כתובה:

    לדידך דאמרת גט גובה עיקר - לשמואל נמי הוה מצי לאקשויי ובמקום שאין כותבין כתובה:

    במקום שכותבין ואמרה לא כתב לי עליה להביא ראיה - ומתני' כשהביאה ראיה שלא כתב לה וא"ת כיון דבמקום שכותבין הוא ניחוש שמא אח"כ כתב דהא בריש פ"ב לעיל (כתובות דף טז:) חיישי' להכי דמוקמינן הא דקתני בברייתא איבדה כתובתה נשרפה כתובתה כגון דאמרי עדים שנשרפה כתובתה ובמקום שאין כותבין משמע דבמקום שכותבין לא גביא דחיישינן שמא כתב לה אחרת וי"ל דהתם שכבר כתב לה בשעת נשואין ונשרפה חיישינן ודאי שמא כתב לה אחרת אבל הכא שהביאה ראיה שלא כתב לה בשעת נשואין תו ליכא למיחש שמא כתב לה אח"כ אפי' במקום שכותבין:

    מתה אינו יורשה איצטריכא ליה - ואם תאמר והא מת הוא גובה כתובתה נמי איצטריכא ליה דמינה דייקינן בפרק נערה (לעיל כתובות נג.) דארוסה לא קבר לה ויש לומר דהוי מצי למיתני מתה אינו קוברה ולשון גובה כתובתה לא איצטריכא ליה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    כולה רשב"ג וחסורי מחסרא והכי קתני והא דאמר כולה רשב"ג היא לאו הברחה היא דמסתיין דנימא חסורי מחסרא והכי קתני אבל מאי דקתני רשב"ג מן הסכנה ואילך פליגי רבנן עליה אלא כיון דתרוצי מתרצינן לה בעי לאוקמי פלוגתא במאי דאמר רשב"ג דהא טעמא דבעי' לאורי' בה כ"ע הוא:

    אמרו ליה רב כהנא ורב אשי לרב לדבריך דאמרת צריכה גט הוציאה גט גובה עיקר אלמנה מן הנשואין במאי גביא בעידי מיתה ליחוש דלמא מגרשה ומפקא לגטה וגבי' בזה פי' רש"י ז"ל אלמנה הנשואין במאי גביא כתובה ע"כ בעידי מיתה דהא ליכא גיטא בהא ומחזרת שטר כתובה ליורשיו וקורעין אותה וניחוש שמא גרשה והדר מפקא גיטא בבית דינא אחריני ותגבי ביה. ויש אומרים דמשום הכי פרכינן לאוקימתא בתרייתא דרב בלחוד דאמר הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה עיקר כתובה בגט משום דקס"ד דלדידיה להאי לישנא בתרא אין כותבין שובר כלל וכיון שכן איכא למיחוש בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין במקום שכותבין דמגרשה ואזלא וגבי' כתובה בעידי מיתה והדר גבי' בב"ד אחריני עיקר כתובתה בגט א"נ דמעיקרא גביא עיקר כתובה בגט והדר בעידי מיתה אי נמי במקום שאין כותבין ואמר כתבתי מפקא כתובה וגובה עיקר והדר גביא בעידי מיתה אבל לאוקימנא קמייתא ליכא למיחוש דאי במקום שאין כותבין ודאי כותבין שובר משום דאינהו דאפסידו אנפשייהו שנהגו שלא לכתוב ובמקום דלא אפשר דין הוא דלסמכי על השובר ואי במקום שכותבין כי לא מפקא כתובתה לא גביא כלל וכן לשמואל אי מקום שאין כותבין וכתב או במקום שכותבין ולא כתב בכלהו אינהו דאפסידו אנפשייהו ובמקום דלא אפשר ודאי הא אמרי' לעיל דכותבין שובר אבל לאוקימתא בתרייתא דרב קשיא ופריק דאפילו לאוקימתא בתרייתא במקום דלא אפשר כותבין שובר וכן הא דאקשי אלמנה מן האירוסין במאי גבי' היינו ודאי במקום שאין כותבין דהכי סתמא דמלתא דארוסה דאין כותבין אלא שסומכין על תנאי ב"ד ואפילו הכי קושיין ללישנא בתרא כרב דוקא ומטעם דאמרן ואחרים פי' דקושיין ודאי ללישנא בתרא ומשום דקשיא ליה בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין נקטינן קושיא אההיא לישנא בלחוד וכי פרכינן מאלמנה מן האירוסין פרכינן אפילו במקום שכותבין אבל ה"ה דקשיא לרב אליבא דלישנא קמא במקום שאין כותבין מיהת דאיכא למיחוש דהשתא גביא בגט ולמחר גבי' בעדי מיתה וכי קשיא לן לשמואל במקום שאין כותבין מיהת דאיכא למיחוש והקשו לרב משום דטעמא דאמרן אי נמי משום דרב כהנא ורב אשי תלמידי דרב הוה והוה קיימי קמיה והקשו ליה והלשון הראשון יותר נכון ומפרקי' ביושבת תחתיו ומשמשתו פי' דליכא למיחוש לגירושין כלל:

    אלמנה מן האירוסין דליכא למימר ביושבת תחתיו במאי גבי' ע"כ בעידי מיתה ניחוש דלמא מפקא [אלא] במקום דלא אפשר ודאי כותבין שובר פירש"י ז"ל דאלו אלמנה מן הנשואין קיימה כלומר לא תימא ביושבת תחת בעלה דאפי' הלך בעלה למדינת הים ושמעו בו שמת גובה כתובתה בעידי מיתה ולא חיישינן דלמא מפקע' גיטה בבי דינא דאמרי' להו תכתוב לכם שובר דבמקום שאין לומר שהערימה ואי אפשר לה לגבות אם נחוש לכל אלה כגון זה וכגון נשרפה כתובתה בעדים לא נמנע' מלהגבות כתובתה ותכתוב שובר דאי לא תימא הכי עידי מיתה גופייהו במקום שאין כותבין כתובה ואין היורשים יכולים לומר החזירי לנו שטר כתובתיך ניחוש דלמא מפק' עידי כתובתה וכו' עכ"ל ז"ל והקשו כיצד מביא ראייה מעידי מיתה במקום שאין כותבין כתובה לאלמנה מן הנשואין במקום שכותבים כתובה שאפשר באהדור שטרי' ולא עיד אלא דאפי' במקום שאין כותבין אינהו דאפסדו אנפשייהו בדלא כתבינן לכך פי' דלאו אלא קאמר דבאלמנה מן מן הנשואין במקום שכותבין מוקמינן לה כדמעיקרא ביושבת תחת בעלה ואלמנה מן האירוסין דהדר פרכינן הוא דמתרצו השתא וההיא מסתמא בכ"מ אין כותבין עד שתכנס לחופה ואינהו לא מפסידו אנפשייהו כלום ובהא הוא דאמר דכיון דלא אפשר ודאי כותבין שובר אפי' ללישנא בתרא כרב:

    אלמנה מן הארוסין מנ"ל דאית לה כתובה מתנאי ב"ד ואע"פ שלא כתב לה ע"כ כי פרכינן לעיל מאלמנה מן הארוסין היינו משום דכתובתה מתנאי ב"ד שאם אין לה כתובה מתנאי ב"ד אלא כשרצה להתחייב לה מעצמו או שהתנה בה אינו ענין לשמועתנו כלל וההיא דמלוה בעלמא לדברי הכל ודאי מפקא שטרא גבי' ואם לא לא גבי' למ"ד אין כותבין שובר ולמ"ד כותבין שובר מצי למימר פרעתי אע"כ משום דאית כתובה מדרבנן הוא דפרכינן מינה דמש"ה שקלינן וטרינן השתא מנלן דאית לה כתובה מתנאי ב"ד דשקלינן וטרינן עלה ולא אשכחן מנלן ומיהו עיקרא דדינא הוא דאית לה כדכתיב' בב"מ בס"ד. ומשמועתינו יש לזה ראיה ברורה דהא פרכינן מינה לעיל בהדי' ומתרצין לי' ואלמא הכי הלכתא כנ"ל והא דתניא ר"ח וכו' פירשתי לעיל במכלתין בס"ד:

    מתה דאינה יורשה אצטריכא לי' והקשו בתוס' והא מת הוא גובה כתובתה נמי אצטריכא לי' דהא מינה ילפינן בפ' נערה דארוסה לית לה תנאי כתובה דהיינו קבורה ותירצו דאי משום האי ה"ה דמצי למתני מתה אינה קוברה ולשון גובה כתובת' לא איצטריכא לי':

    אמר לי' ר"נ לרב הונא לרב דאמר הוציאה גט גובה עיקר כתובה ליחוש דלמא מפקא גט בהאי בי' דינא וגביא ומפקא ליה בבי דינא אחריני יגבי' פי' במקום שכותבין וכתב לה היכי גבי' עיקר בגט דבשלמא במקום שאין כותבין הא אמרי' דהיכא דלא אפשר כותבין שובר אבל במקום שכותבין דאפשר לה להביא כתובתה ליחוש דלמא מפקי לי' לגיטא תרי זמנא דבמקום שאפשר אין כותבין שובר וכ"ת כותבין א"כ שמע מינה דבעלמא כותבין שובר אבל לשמואל ל"ק ולא מידי דכיון דבמקום שאין כותבין וכתב לה איהו אי נמי במקום שאין כותבין ולא כתב לה איהי מוקים לה למתני' אע"ג דלא אפשר למקרעיה לגיט' וע"כ כותבין שובר דאיהו דאפסיד אנפשי' ואי בעלמא במקום שאין כותבין ולא כתב אינהו דאפסידו אנפשייהו ואי במקום שכותבין וכתב ליכא למיחוש דבגט אינה גובה כלל עד דמפקא לכתוב' אלא לרב קשיא כך פי' רבי' הגדול ז"ל אבל י"מ שפי' דאקשי' לרב משום דקשי' לרב אפי' במקום שכותבין וה"ה דאקשי' לשמואל במקום שאין כותבין למ"ד אין כותבין שובר ושפיר מצינן לתרוצי כדלעיל במקום דלא אפשר ודאי כותבין שובר אלא דבעי לתרוצי ולפרש קושטא דמילתא דארעינן ליה לגיטא ומדאצטריך למקרעי' לגיטא ולא סגי לן למכתב תבר' ביני שיטי שמעינן דאלו מחקה לי' מאי דכתיב ביני שיטי לא מפסיל גיטא ולא שטר כתובה בהכי ולא אמרינן דלמא תנאה או תברא הוה כתיב ביה ולא כדברי מקצת הראשונים שהי' פוסלין שטר או גט שיש מקום גרור ביני שיטי שמא הי' בו בו שובר או תנאי וזה מוכח שלא כדבריהם:

    שני שטרות היוצאים ביום אחד כבר פירשתי בפ' נערה דדוקא בסטרי מכר או מתנה אי בשטרי כתובה אבל בשטרי הלוואה לא אמרינן הכי אלא ששניהם קיימים כדברי הרי"ף ז"ל שכתב בהלכותיו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 89b

    Ketubot 89b. The full printed text of this folio side - 21 numbered segments, about 436 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 89b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026