Talmud Builders

    Ketubot 60b

    Chapter 5 - Af Al Pi

    גם: כתובות דף ס׳ ע״ב, פרק ה׳ אף על פי

    English translation - Ketubot 60b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1until twenty-four months from the day the child was born. The reason for this decree is to protect the child. If she remarries she may become pregnant and may not be able to continue nursing, but her second husband will not be obligated to support the child who is not his son. This is the statement of Rabbi Meir. And Rabbi Yehuda permits getting married after eighteen months. Rabbi Natan bar Yosef said: These words are the same as the statement of Beit Shammai, and those words are the same as the statement of Beit Hillel, i.e., this is an ancient dispute, as Beit Shammai say: Twenty-four months, and Beit Hillel say: Eighteen months.

    2Rabban Shimon ben Gamliel said: I will decide. According to the one who says twenty-four months, she may marry after twenty-one months, since even if she gets pregnant, for the first three months of pregnancy she can still continue to nurse. According to the one who says eighteen months, she may marry after fifteen months, since the milk becomes spoiled due to pregnancy only after three months.

    3Ulla said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. And Mar Ukva said: Rabbi Ḥanina allowed me to marry a nursing woman after fifteen months. It is related that Abaye’s tenant farmer came before Abaye to ask a question. He said to him: What is the halakha with regard to betrothing a nursing woman after fifteen months? Abaye said to him: One reason it is permitted is that in disputes between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, the halakha is in accordance with Rabbi Yehuda. And furthermore, this is actually a dispute between earlier tanna’im , and when Beit Shammai and Beit Hillel dispute, the halakha is in accordance with Beit Hillel. And in addition, Ulla said: The halakha is in accordance with Rabbi Yehuda. And Mar Ukva said: Rabbi Ḥanina allowed me to marry after fifteen months, and therefore all the more so you are permitted to betroth her, as you are only betrothing and not marrying her.

    4When Abaye came before Rav Yosef and told him of the incident, Rav Yosef said to him in response: Rav and Shmuel both say: She must wait twenty-four months before even becoming betrothed, excluding the day that the child was born and excluding the day she became betrothed. When Abaye heard this, he ran three parasangs after his tenant farmer, and some say that he ran one parasang [ parsa ] through sand. He wanted to inform him that he should not rely on the leniency, but rather he should act in accordance with Rav and Shmuel, who prohibited the betrothal, but he did not succeed in catching up to him.

    5Abaye said that he learned from this situation that which the Sages said: A person should not permit even eating an egg in kutaḥ , a dish made with milk, in his teacher’s vicinity. This is a very simple ruling, as an egg is not meat and may unquestionably be eaten with milk. There are no stringencies that apply to this case, but nevertheless one should not rule even on such a halakha in his teacher’s vicinity. Abaye explained that this is not because it appears disrespectful to teach halakha in one’s teacher’s vicinity, as this is a simple matter that does not require great knowledge of halakha , rather because he will not be successful in saying the matter correctly. An illustration of this principle is what just happened, since I had learned this halakha of Rav and Shmuel, and even so I was unsuccessful in saying it correctly, as I ruled in the vicinity of my teacher, Rav Yosef.

    6§ The Sages taught: If a woman gave her child to a wet nurse during the waiting period, or weaned him, or the child died, she is permitted to marry immediately. It is related that Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, thought to act in accordance with this baraita . However, a certain old woman said to them: There was an incident in which I was involved with regard to this issue and Rav Naḥman prohibited it for me.

    7The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Naḥman permit this for the members of the Exilarch’s household? The Gemara answers: The Exilarch’s household is different, since people employed by them do not renege out of fear of the consequences. Consequently, if a woman from that household arranges a wet nurse for her child, it is certain that the wet nurse will keep her commitment, whereas with other people there is a danger that if the mother remarries the child might be left without anyone to feed him.

    8Rav Pappi said to Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua: And do you not maintain that such a marriage is prohibited from that which is taught in a baraita : If a woman frequently went to her father’s house and had been there for a long time; or she had been angry with her husband and separated from him while still in his house; or her husband had been incarcerated in prison; or her husband had gone overseas; or her husband had been old or ill; or if she was a barren woman, or elderly, or a sexually underdeveloped woman, or a minor girl; or if she had miscarried after the death of her husband; or if she was unfit to give birth for any other reason, although in any of these cases there is no concern that she might be pregnant, they must all wait at least three months. The Sages said that a woman must wait for three months between marriages, so there would be no doubt as to who is the father of any child she may give birth to, and they did not distinguish between different women with regard to this decree. This is the statement of Rabbi Meir.

    9However, Rabbi Yosei permits all the aforementioned women to be betrothed and to marry immediately, since there is no concern that they may be pregnant. And Rav Naḥman said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir with regard to all of his decrees. In every place where Rabbi Meir was stringent so as to avoid possibility of error, the halakha is in accordance with his opinion. Consequently, this ruling should apply also to a nursing mother who wishes to remarry; the restriction should apply equally to a woman who had given her child to a wet nurse, or who had weaned him, or whose child had died.

    10They answered him: The matter was not in our mind, meaning that we had forgotten this principle. Nevertheless, the Gemara concludes: The halakha is that if a nursing mother’s child died, the mother is permitted to marry immediately, but if she had weaned him, she is prohibited from marrying, lest she forcibly wean him prematurely. Mar bar Rav Ashi said: Even if the child died, she is also prohibited from marrying, because if it were permitted when the child dies, there would be concern that she might kill him and then go and get married. It is related that there was an incident where a woman strangled her child for this reason. The Gemara concludes that that is not so, i.e., this incident does not affect the halakha . That woman was insane, and since women do not ordinarily strangle their children, one need not be concerned about this happening.

    11§ The Sages taught: If someone gave a child to a wet nurse, and she agreed to nurse him for payment, she may not nurse her own child or another woman’s child together with him, in order that she not take away milk from the child she is being paid to nurse. Even if she fixed a small allowance for food with the payment for nursing, she must nevertheless eat large quantities so that she will have enough milk. And she may not eat together with him, i.e., while she is nursing the child, things that are bad for her milk.

    12The Gemara asks about this baraita : Now that you said that she may not nurse her own child together with her client’s child, is it necessary to say that she cannot nurse another woman’s child? The Gemara answers: Lest you say that the prohibition is limited to her child, as there is a concern that since she favors him, she will feed him more milk than the other child, but with regard to another woman’s child, if she did not have surplus milk she would not feed him, and therefore it should be permitted, the baraita therefore teaches us not to distinguish between the cases.

    13The baraita said that even if she fixed a small allowance for food, she must eat large quantities. The Gemara asks: From where should she get this food if the allowance cannot cover it? Rav Sheshet said: From her own funds. Because she accepted an obligation to nurse the child, she must take the necessary steps to fulfill her obligation.

    14The baraita said: She may not eat together with him things that are bad for her milk. The Gemara asks: What are these foods that are detrimental for milk? Rav Kahana said: For example, hops; and young, green grain sprouts; small fish; and soil. Abaye said: Even pumpkin and quince. Rav Pappa said: Even pumpkin and palm branches with small, unripe dates. Rav Ashi said: Even kutaḥ [ kamka ] and small fried fish. All these items are bad, as some cause milk to dry up and some cause milk to spoil.

    15The Gemara cites other possible consequences of a mother’s behavior that could affect her children: A woman who engages in intercourse in a mill will have epileptic children; one who engages in intercourse on the ground will have long-necked children; one who steps on a donkey’s dung when pregnant will have bald children; one who eats mustard during pregnancy will have gluttonous children; one who eats garden cress [ taḥlei ] will have tearful children; one who eats fish brine [ moninei ] will have children with blinking eyes; one who eats soil will have ugly children; one who drinks intoxicating liquor will have black children; one who eats meat and drinks wine during pregnancy will have children who are

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    עד עשרים וארבעה חדש - שמא תתעבר ותצטרך לגמול את בנה ובעל זה אינו אביו שיקנה לו ביצים וחלב:

    שמונה עשר חדש - דיו לתינוק לינק בכך:

    אפקירותא - חוצפא:

    דלא מיסתייעא מילתא - שיורה כהלכה:

    נתנה בנה למינקת - זו שמת בעלה או גמלתו בתוך זמנו או מת:

    לבי ריש גלותא - אלמנות שהיו בהן מניקות ונתנו בניהם למניקה והתירום לינשא:

    דלא הדרי בהו - מניקה שפסקה להניק בניהם יראה לחזור בה לפי שבני אדם מאוימים הם אבל באינשי אחריני דלמא הדרא בה המניקה וחוזר הבן אצל האם ומסתכן:

    לא תסברוה מהא - אי לא אמרה לכו סבתא משמי' דר"נ לא הייתם יודעים ללמוד מתוך משנה זו שאסור:

    הרי שהיתה רדופה - רוב ימיה להיות בבית אביה כו' כל אלו אין דרכן להתעבר:

    שאינה ראויה לילד - שנעקר בית הריון שלה:

    בגזירותיו - בכל מקום שהוא מחמיר מדרבנן אלמא אע"ג דאין כאן להבחין בין זרעו של ראשון לשל שני דהא לא מיעברא לא פלוג רבנן בתקנת גזירות שלהם בין אשה לאשה וגזרו סתם שתמתין כל אשה שלשה חדשים והכי נמי לא פלוג רבנן במינקת שמת בעלה בין שהיא מניקתו בין שאינה מניקתו:

    גמלתו אסור - שגמלתו מחמת שרוצה לינשא:

    פסקה קימעא - פסקו ליתן לה מזונות מועטים:

    אוכלת הרבה - משלה כדי שיהיה לה חלב הרבה ולא תמיתנו:

    כשות - הומלו"ן:

    חזיז - עשבים של זרע תבואה:

    חבושא - קורציי"ה:

    קורא - רך הגדל בדקל מה שנוסף על הענף בשנה זו:

    כופרא - תמרים בקטנותן:

    כמכא - כותח:

    והרסנא - דגים מטוגנין בקמח וציר ושומן שלהן:

    מינייהו פסקי חלבא - יש בדברים הללו שפוסקין חלב האשה ויש בהן שאין מפסיקין אלא עוכרין:

    בני נכפי - ולדות שמתעברות שם נופלים מחולי שמו פישיאו"ן:

    שמוטי - ארוכי צואר והוא מום:

    גירדני - פי' אדם שנמרט שערות ראשו או בעל גרב:

    זלזלני - רעבתנין:

    דולפני - עיניהם זולפות מים תמיד:

    מוניני - הורגלה לאכול דגים קטנים:

    מציצי עינא - עיניו פורחות ונעות תמיד:

    גרגושתא - אדמה ארזילא"ה בלע"ז:

    כתובות 60 עמוד ב

    1עד עשרים וארבעה חדש, דברי רבי מאיר. ור' יהודה מתיר בשמונה עשר חדש. אמר רבי נתן בר יוסף: הן הן דברי בית שמאי, הן הן דברי בית הלל. שבית שמאי אומרים: עשרים וארבעה חדש, ובית הלל אומרים: שמונה עשר חדש.

    2אמר רבן שמעון בן גמליאל: אני אכריע. לדברי האומר עשרים וארבעה חדש מותרת לינשא בעשרים ואחד חדש. לדברי האומר בשמונה עשר חדש מותרת להנשא בחמשה עשר חדש, לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר שלשה חדשים.

    3אמר עולא: הלכה כרבי יהודה. ואמר מר עוקבא: לי התיר רבי חנינא לשאת לאחר חמשה עשר חדש. אריסיה דאביי אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: מהו ליארס בחמשה עשר חדש? אמר ליה: חדא, דר"מ ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה. ועוד: בית שמאי ובית הלל הלכה כבית הלל. ואמר עולא: הלכה כרבי יהודה, ואמר מר עוקבא: לי התיר רבי חנינא לשאת לאחר חמשה עשר חדש, כל שכן דאת ליארס.

    4כי אתא לקמיה דרב יוסף, א"ל רב ושמואל דאמרי תרוייהו: צריכה להמתין עשרים וארבעה חדש, חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו. רהט בתריה תלתא פרסי ואמרי לה פרסא בחלא, ולא אדרכיה.

    5אמר אביי: האי מילתא דאמור רבנן אפילו ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה, לא משום דמיחזי כאפקירותא, אלא משום דלא מסתייעא מילתא למימרא. דהא אנא הוה גמירנא ליה להא דרב ושמואל, אפי' הכי לא מסתייעא לי מילתא למימר.

    Baraita

    6ת"ר נתנה בנה למינקת, או גמלתו, או מת מותרת לינשא מיד. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע סבור למיעבד עובדא כי הא מתניתא. אמרה להו ההיא סבתא: בדידי הוה עובדא, ואסר לי רב נחמן.

    7איני?! והא רב נחמן שרא להו לבי ריש גלותא! שאני בי ריש גלותא דלא הדר בהו.

    8אמר להו רב פפי: ואתון לא תסברוה מהא דתניא: הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה, או שהיה לה כעס בבית בעלה, או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין, או שהלך בעלה למדינת הים, או שהיה בעלה זקן, או חולה, או שהיתה עקרה וזקנה איילונית וקטנה, והמפלת אחר מיתת בעלה, ושאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין שלשה חדשים, דברי ר"מ׃

    9רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. ואמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כרבי מאיר בגזירותיו.

    10אמרי ליה: לאו אדעתין. והלכתא: מת מותר, גמלתו אסור. מר בר רב אשי אמר: אפילו מת נמי אסור, דלמא קטלה ליה ואזלא ומינסבא. הוה עובדא וחנקתיה. ולא היא, ההיא שוטה הואי, דלא עבדי נשי דחנקן בנייהו.

    Baraita

    11תנו רבנן: הרי שנתנו לה בן להניק הרי זו לא תניק עמו לא בנה ולא בן חברתה. פסקה קימעא אוכלת הרבה. לא תאכל עמו דברים הרעים לחלב.

    12השתא בנה אמרת לא, בן חברתה מיבעיא?! מהו דתימא: בנה הוא דחייס עילויה ממציא ליה טפי. אבל בן חברתה, אי לאו דהוה לה מותר לא הוה ממציא ליה, קא משמע לן.

    13פסקה קימעא אוכלת הרבה. מהיכא? אמר רב ששת: משלה.

    14לא תאכל עמו דברים הרעים. מאי נינהו? א"ר כהנא: כגון כשות וחזיז ודגים קטנים ואדמה. אביי אמר: אפילו קרא וחבושא. רב פפא אמר: אפילו קרא וכופרא. רב אשי אמר: אפי' כמכא והרסנא. מינייהו פסקי חלבא, מינייהו עכרי חלבא.

    15דמשמשא בי ריחיא הוו לה בני נכפי. דמשמשא על ארעא הוו לה בני שמוטי. דדרכא על רמא דחמרא הוו לה בני גירדני. דאכלה חרדלא הוו לה בני זלזלני. דאכלה תחלי הוו לה בני דולפני. דאכלה מוניני הוו לה בני מציצי עינא. דאכלה גרגושתא הוו לה בני מכוערי. דשתיא שיכרא הוו לה בני אוכמי. דאכלה בישרא ושתיא חמרא הוו לה בני׃

    Tosafot

    אפילו ביעתא בכותחא - מפרש בערוך דלאו בסתם ביצים איירי דאין לך עם הארץ שלא ידע שהן מותרות בחלב אלא בשוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מיירי שמותר לאוכלן בחלב כדתניא בפ"ק דביצה (דף ו: ושם) וא"ת ואמאי מותר לאכלן בחלב מאי שנא מביצת נבלה דאסרי בית הלל אפי' כמוה נמכרת בשוק כדתנן במסכת עדיות (פ"א מ"ה) ותירץ בהלכות גדולות דגבי איסור נבילה החמירו דהוי דאורייתא אבל גבי בשר עוף בחלב דרבנן הקילו וא"ת ומאי אפי' דקאמר אפילו ביעתא בכותחא הא איכא מאן דאמר (חולין דף קיג.) בשר עוף בחלב דאורייתא ולדידיה אסורה כמו ביצת נבילה וי"ל דמ"מ קאמר אפי' שכל העולם נהגו בו היתר ולר"ת אתי שפיר שתירץ דבביצת נבילה החמירו משום דנבלה דבר איסור הוא אבל בבשר בחלב לא החמירו דהוי היתר דכל חד וחד באפי נפשיה שרי:

    כי אפקירותא - ונפקא מיניה שהיכא שהרב מוחל על כבודו דשרי ואפ"ה אל יורה דלא מסתייע מילתא הואיל ורבו אצלו:

    ואמר ר"נ אמר שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו - אין לפרש דגזרינן מת אטו לא מת ונתנה בנה להניק אטו לא נתנה וגמלתו אטו לא גמלתו דא"כ היכי שרא ר"נ לבי ריש גלותא אלא י"ל דגזרינן במת שמא תהרגנו ונתנה בנה להניק שמא תחזור בה וגמלתו אטו שמא תגמלנו ועדיין הוא צריך לינק:

    ואמר ר"נ אמר שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו - אין לפרש דגזרינן מת אטו לא מת ונתנה בנה להניק אטו לא נתנה וגמלתו אטו לא גמלתו דא"כ היכי שרא ר"נ לבי ריש גלותא אלא י"ל דגזרינן במת שמא תהרגנו ונתנה בנה להניק שמא תחזור בה וגמלתו אטו שמא תגמלנו ועדיין הוא צריך לינק:

    והלכתא מת מותר גמלתו אסור - רבינו שמשון הזקן אומר דגרושה מותרת לינשא דלא משעבדא להניק כדתניא לעיל (כתובות דף נט:) נתגרשה אינו כופה משום דלא משעבדא לי' ור"ת אומר דאסורה לינשא דתניא בפ' החולץ (יבמות מב. ושם) מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא ישא וקא פסיק ותני לא שנא נתאלמנה ולא שנא נתגרשה ועוד דמפרש טעמא התם דסתם מעוברת למניקה קיימא דמשמע דהיינו טעמא דמניקה היינו טעמא דמעוברת ולמאי דהוה מפרש מעיקרא טעמא דמעוברת שייך בגרושה כמו באלמנה אע"ג דהדר בי' מההוא טעמא מגופא דמילתא לא הדר ביה דמיירי אפי' בגרושה ועוד דאלמנה נמי לא משעבדא מכי תבעה כתובתה או רוצה לינשא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בהמה שהקלת במגעה - פירש רש"י ז"ל: שאינה מטמאה מחיים, אדם שהחמרת במגעו שמטמא מחיים כגון זב וזבה ונדה ומצורע. ור"ח ז"ל פירש: הקלת במגעה, דאלו נגעה במת אינה מקבלת טומאה לטמא אחרים, אדם שהחמרת במגעו שמקבל טומאה במגעו לטמא אחרים. עוד פירש: הקלת במגעה בנוגע בנבלת בהמה שאינו מטמאתו אלא עד הערב, והנוגע באדם מת טומאתו טומאת שבעה. וכן יש לי לפרש, שהנוגע בנבלת בהמה אינו טמא לטמא אדם וכלים, ונוגע במת מיטמא לטמא אדם וכלים.

    הכי גרסינן בכל הספרים וכן היא גירסתו של ר"ח ורש"י ז"ל - יכול אוציא את החלב שאינו שוה בכל ולא אוציא את הדם שהוא שוה בכל. אבל בספרא (תו"כ שמיני פ"ד ה"ד) גרסי אוציא את החלב ולא אוציא את הבשר. ומכל מקום אף לגירסת הספרים בשר מהלכי שתים מותר, מדדמו וחלבו מותרים. דכלל גדול אמרו (בכורות ה, ב) כל היוצא מן הטמא טמא מן הטהור טהור. ואילו היה בשרו אסור אף דמו וחלבו היו אסורים, דאף דם השרץ דאימעיט מהיכא דאימעיט דם מהלכי שתים, אמרינן בכריתות (כ, ב) שאם התרו בו משום שרץ לוקה, דלא אימעיט אלא מאיסור דם אבל דמו כבשרו, ואילו היה בשר האדם אסור, אף דמו היה אסור משום בשר אדם ולוקה עליו כשהתרו בו משום אדם, והכא אמרינן דאפילו מצות פרוש אין בו. והני מילי בשר מן החי, אבל במת אסור אפילו בהנאה, כדילפינן (קדושין נז, א) שם שם מעגלה ערופה כל שכן באכילה. והרמב"ם ז"ל כתב (פ"ב מהל' מאכ"א ה"ג): שבשר האדם בעשה. ופירש משום דכתיב (ויקרא יא, ב) זאת הבהמה אשר תאכלו ולא אדם, ואף על פי שלא פרשו כן בשום מקום סמך הוא ז"ל על מה שאמרו שם בספרא (תו"כ שם) יכול אף בשר מהלכי שתים יהא בלא תעשה על אכילתו. והוא ז"ל סבר בלא תעשה הוא דליתיה אבל בעשה איתיה, ולא היא דהא בחלב נמי קאמר התם בלשון הזה, ואפילו הכי אמרינן הכא דאפילו מצות פרוש אין בו, אף כאן אפלו מצות פרוש לא מצינו בו, הרמב"ן נ"ר (בחידושיו כאן).

    מאי טעמא יונק מפרק כלאחר יד הוא - כתב רש"י ז"ל: דמפרק שהוא כותש דבר ממקום שגדל בו ולא מן המחובר אלא מן התלוש הוי תולדה דדש. ואיכא למידק, דהא אמרינן בפרק כלל גדול (שבת עה, א) אין דישה אלא בגדולי קרקע. ורבנו תם ז"ל פירש: מפרק בדבר שאינו מגדולי קרקע כגון זה הוי תולדה דממחק. והר' שלמה בן אברהם ז"ל פירש: דמפרק דבעלי חיים הוי תולדה דגונז, שהוא מפרק הצמר מן הבהמה.

    מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזרו ביה רבנן - איכא דקשיא ליה הא דאמרינן ביבמות פרק חרש (קיד, א) אבא שאול אומר היינו יונקים מן הבהמה ביום טוב, ואקשינן היכי דמי, אי דאיכא סכנה אפילו בשבת נמי, ואי דליכא סכנה אפילו ביום טוב נמי לא, ואוקימנא, דאיכא צערא דשבת דאיסור סקילה גזרו ביה רבנן, יום טוב דליכא איסור סקילה לא גזרו ביה רבנן אלמא בשבת אפילו במקום צערא נמי אסור, ותירץ ר"ח ד"ל (שבת צו, א) דצערא דהכא היינו סכנה. ואינו מחוור, דאם כן מאי למימרא פשיטא, ועוד, מאי איריא משום דמפרק כלאחר יד, אפילו מפרק גמור במקום סכנה שרי. ורבינו תם פירש (ספר הישר סי' סט): דצערא דהתם היינו צער תאבון, וכי הא דאמרינן בשבועות (כו, א) נשבע על הככר ונצטער עליה ואכלו, כלומר, ונתאווה לו, והיינו דאמרי לא צריכא דאיכא צערא, יום טוב דליכא איסור סקילה לא גזור, ולא קאמר במקום צערא לא גזור רבנן כי הכא, דאלמא לאו משום צער הוא אלא משום קילותא דיום טוב. ואינו נכון, דאם כן למה ליה למימר דאיכא צערא, דמשמע דמשום צערא הוא דשרו ליה, הא לאו הכי לא, וצער תיאבון לא מעלה ולא מוריד. והנכון מה שכתב הרב אלפסי ז"ל בשבת פרק חבית (שבת קמה, א): דר' מרינוס פליגא אדאבא שאול, וקיימא לן כר' מרינוס דכל היכא דאיכא צער חולי אף על פי שאין בו סכנה מפרק כלאחר יד, ואף בשבת שרי, והיינו דאמר רב יוסף הלכה כר' מרינוס, הלכה מכלל דפליגי עליה.

    צנור שעלו בו קשקשים ממעכן ברגלו בצנעא וכו' - ואם תאמר, והא קיימא לן (שבת סה, א) דכל דבר שאסור משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. יש לומר, הני מילי בדבר שאפשר לטעות בו במלאכה דאורייתא, כגון שטיחת בגדים בחמה דאתי למיטעי ביה ולהתיר כבוס בשבת, אבל הכא הרואה שממעכן, אתי למימר דמתקן כלאחר יד מותר, ואין בכך כלום.

    פירש לאחר כ"ד חדש וחזר כיונק שקץ דמי - ירושלמי (כאן ה"ו) ר' חזקיה ור' אבהו בשם ר' יהושע בן לוי שלשה ימים מעת לעת במה דברים אמורים בזמן שפירש מתוך בוכיו אבל פירש מתוך חוליו מחזירין אותו מיד בשאינה של סכנה, אבל אם של סכנה אפילו לאחר כמה ימים מחזירין אותו. גרסינן ביבמות פרק חרש (יבמות קיד, א), יונק תינוק והולך מנכריות ומבהמה טמאה ואין חוששין כיונק שקץ. ולא יאכילנו נבילות וטרפות שרצים ורמשים, ומכולן יונק מהן אפילו בשבת ובגדול אסור. והלכה כר' יהושע דאמר יונק והולך אפילו ארבע וחמש שנים.

    תנו רבנן מינקת שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חדש הרי זה לא תנשא ולא תארס עד עשרים וארבעה חדש. כלומר עד עשרים וארבעה חדש לוולד. וכתב רבנו תם ז"ל (ספר הישר סי' תשמח, ועי' תוס' כאן ויבמות מב, א) דבמגורשת בא מעשה לפני רבנו שמשון ז"ל והתירה לאחר ג' חדשים, דכיון דקאי אבאי מיעברה ממשמש ליה אב בביצים וחלב. וכענין שאמרו בפרק החולץ (יבמות שם), אבל כשמת בעלה אי מעברא יורשין לא יהבי לה אלא בבית דין והיא בושה מלהתבזות בבית דין ומאית וולד. ורבנו תם ז"ל אסר אפילו בגרושין, דאף מבעל היא בושה מלתבוע, אלא אם הוא רוצה למסמס ליה מנפשיה לפי שאינה יכולה להיות רגילה אצלו אחר שגרשה כדאמרינן לעיל בפרק האשה שנתאלמנה (כתובות כח, א), ואינה נפרעת ממנו אלא על ידי אחר, ורב אחא משבחא ז"ל כן כתב בשאלתות בפרשת וירא אליו (סי' יג) ואיתתא דפטרה בעלה או דמית בעלה בעיא לאימתוני עד יומי מניקתא. ודאי לכאורה הכי משמע מדקתני בברייתא בפרק החולץ (שם) מעוברת מחבירו ומינקת חבירו לא תנשא עד שיעברו עליה שלשה חדשים, וסתמא קתני כל שהיא מינקת חבירו לא שנא גרושה ולא שנא אלמנה. ומיהו דוקא שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירתה, אבל קודם הזמן הזה לא, דהא אי בעיא לא תניק אותו כלל ואפילו בשכר, וכדקתני לעיל (כתובות נט, ב) בברייתא נתגרשה אין כופה אותה להניק ואם היה מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה ומעלה לה שכרה. כן נראה לי.

    והלכתא מת מותר גמלתו אסור - וכי נמי דבי ריש גלותא ודומיהן דמיסתפו אינשי למהדר בהו, אם נתנה למניקה שרי, דהא רב נחמן שרא להו לבי ריש גלותא משום דמיסתפו אינשי מינייהו למהדר בהו. ואף על גב דתניא הרי שהיתה רדופה ללכת לבית אביה וכו' דגזרינן הני אטו הני, הכא שאני דכשמת הרי מת והרי קברו מוכיח עליו, ונתנה בנה למניקה מניקתו מוכחת עליו ולא אתי למישרי בעלמא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 60b

    Ketubot 60b. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 539 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 60b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026