Talmud Builders

    Ketubot 31b

    Chapter 3 - Ellu Na'arot

    גם: כתובות דף ל״א ע״ב, פרק ג׳ אלו נערות

    English translation - Ketubot 31b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1He would be exempt. If that is the case, rather than teaching: If he was dragging and exiting, dragging and exiting, he is exempt, let the tanna distinguish and teach the distinction within the case of carrying itself, as follows: In what case are these matters stated? It is in a case where he stopped to rest; however, if he stopped to adjust the burden on his shoulder, he is exempt.

    2Rather, the Gemara explains why one is liable in the case where he carries the purse. In accordance with whose opinion was this halakha taught? It is in accordance with the opinion of ben Azzai, who said: The legal status of one who walks is like that of one who stops, as each step constitutes a pause between the actions of lifting and placement. Therefore, the initial lifting is not part of the prohibited labor of carrying out. The Gemara infers: But if one throws the object into another domain, what is the halakha ? He would be exempt from payment, as the lifting is the start of the prohibited labor of carrying out. If so, let the tanna distinguish and teach the distinction within the case itself, without resorting to the case of dragging and exiting, as follows: In what case are these matters stated? It is in the case of one who walks, so that there is separation between lifting and carrying out, and therefore the theft and the desecration of Shabbat are not simultaneous. However, one who throws is exempt from payment, as liability for carrying out and for theft are incurred simultaneously.

    3The Gemara answers: According to the opinion of ben Azzai, that would in fact be a more appropriate distinction; however, the case of one who was dragging and exiting was necessary for the tanna to teach because it includes a novel element, as it might enter your mind to say that this is not a typical manner of carrying out, and one is not liable to be executed for performing a prohibited labor in an atypical manner. Therefore, it teaches us that this too is a manner of carrying out.

    4And the Gemara asks: In what case is this so? If it is in the case of large purses, obviously dragging is its typical manner, and there is nothing novel in this. If it is in the case of small purses, dragging is certainly not its typical manner, and one would certainly not be liable. Rather, it must be referring to intermediate -sized purses. Although they are not always carried out in this manner, since they are sometimes dragged, the novelty is that he is liable for desecrating Shabbat and exempt from the payment.

    5The Gemara continues: And in this case, to where did he carry out the pouch? If he carried it out from the owner’s private domain to the public domain, there is violation of the prohibition of Shabbat; however, there is no violation of the prohibition against theft, as one does not acquire an item by pulling it into the public domain. If he carried it out from the owner’s private domain to his own private domain, there is violation of the prohibition against theft; however, there is no violation of the prohibition of Shabbat. The Gemara answers: This ruling is necessary only in a case where he carried it out to the sides of the public domain. This is referring to the area in the public domain adjacent to the houses located on its sides, demarcated from the thoroughfare by small pegs and not by a full-fledged partition.

    6The Gemara asks: And in accordance with whose opinion is this taught? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said: The legal status of the sides of the public domain is like that of the public domain, there is violation of the prohibition of Shabbat; however, there is no violation of the prohibition against theft. If it is in accordance with the opinion of the Rabbis, who said: The legal status of the sides of the public domain is not like that of the public domain, there is violation of the prohibition against theft; however, there is no violation of the prohibition of Shabbat.

    7The Gemara answers: Actually, it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, and when Rabbi Eliezer said: The legal status of the sides of the public domain is like that of the public domain, that applies only with regard to the liability for performing prohibited labor on Shabbat, as occasionally the multitudes crowd and enter there. However, with regard to the matter of acquiring an object, one acquires it by dragging it there. What is the reason for this halakha ? It is due to the fact that the public is not typically found there, and acquisition can be effected in a place where the multitudes are not typically found.

    8Rav Ashi said: Actually, one is exempt when one dragged the object into the public domain in a case where he joined his hand to his other hand at a height below three handbreadths off the ground and received the purse by passing it from one hand into the other as soon as he brought it into the public domain. This is in accordance with the opinion of Rava, as Rava said: A person’s hand is considered like four by four handbreadths for him. Therefore, an object placed in one’s hand is considered placed with regard to Shabbat, and since his hand is his personal domain he has also acquired the stolen item. Rav Aḥa taught the entire discussion this way, as above.

    9Ravina taught otherwise: Actually, it is a case where one carried out the object to the public domain, and in the public domain he also acquires the stolen object by removing it from the owner’s domain, even if he does not transfer it to his own domain. The Gemara comments: And the two of them, Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to the inference of this mishna, as we learned in a mishna ( Bava Kamma 79a) with regard to one who stole an animal: If he was pulling the animal and exiting, and it died in the domain of the owner, the thief is exempt from payment because he did not yet acquire the animal and therefore did not assume liability for its death through circumstances beyond his control. If he lifted it or took it out of the owner’s domain, thereby acquiring the animal, and it died, the thief is liable to pay its value because it died in his possession.

    10Ravina inferred his conclusion from the first clause of the mishna, and Rav Aḥa inferred his conclusion from the latter clause. Ravina inferred his conclusion from the first clause: If he was pulling the animal and exiting, and it died in the domain of the owner, the thief is exempt from payment. The reason that the thief is exempt is that the animal died in the owner’s domain; by inference, if he took it out of the owner’s domain and it died, he is liable because the thief acquires the item by its very removal from the owner’s property, even to the public domain. Rav Aḥa inferred his conclusion from the latter clause of the mishna: If he lifted it or took it out of the owner’s domain, he is liable. Based on the juxtaposition of the two, taking the animal out is similar to lifting it: Just as lifting is an act of acquisition through which the animal comes into his domain, so too, taking it out is referring to a case where it comes into his domain.

    11The Gemara observes: For Rav Aḥa the first clause of the mishna is difficult, while for Ravina the latter clause is difficult. The Gemara answers: The first clause is not difficult for Rav Aḥa, as he could explain it as follows: As long as the animal has not come into one’s domain, even if it has left the owner’s property, we continue to call it the owner’s domain. Similarly, the latter clause is not difficult for Ravina, as in his opinion we do not say: Taking the animal out is similar to lifting it. Therefore, the mishna’s ruling is that the thief acquires the animal merely through its removal from the owner’s property.

    12§ The mishna continues: Similarly, one who has forced relations with his sister, i.e., he rapes her, or with his father’s sister, or with his mother’s sister, or with his wife’s sister, or with his brother’s wife, or with his father’s brother’s wife after they divorced, or with a menstruating woman, there is a fine paid. And the Gemara raised a contradiction from the following mishna ( Makkot 13a): And these people are flogged: One who has relations with his sister, or with his father’s sister, or with his mother’s sister, or with his wife’s sister, or with his brother’s wife, or with his father’s brother’s wife, or with a menstruating woman. Anyone who intentionally has relations with any of these women is punished with lashes.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פטור - מתשלומין דאתי עליה חיוב שבת מחמת הגבהה ראשונה שבה נקנה לו הכיס ומיתה ותשלומין באין כאחד:

    ניפלוג בדידה - במגביה עצמו יכול לשנות בו חיוב ופטור:

    אלא - לא תוקמה כשעמד ואפ"ה חיוב שבת דעקירה לאו מחמת עקירה ראשונה דהגבהה אתיא ליה אלא בעקירת גופו של פסיעה אחרונה כשיוצא מן הבית ובן עזאי היא:

    דאמר - בפ"ק דשבת:

    מהלך כעומד דמי - ועקירת כל פסיעה הויא עקירה והנחת הרגל היא הנחה הלכך קניה משעת הגבהה וחיוב מיתה בפסיעה בתרייתא קא אתיא ליה:

    אבל זורק מאי - הגביהו וזרקו:

    פטור - מתשלומין דאתיא ליה חיוב שבת ע"י חיוב הגבהה דתו ליתא עקירה אחריתי:

    אין דרך הוצאה בכך - ואין כאן חיוב שבת:

    ובמאי - איצטריך לאשמועינן דדרך הוצאה בכך:

    אי ברברבי - כיס גדול שיש בו משוי להגביהו:

    אורחיה הוא - לגררו ופשיטא דהוצאה היא:

    לאו אורחיה הוא - ואמאי חייב משום שבת:

    איסור גניבה ליכא - דמשיכה בלא הגבהה קס"ד דלא קניא ברה"ר:

    לרשות היחיד - לרשותו שהיתה חצירו סמוכה לחצר הבעלים:

    צידי רה"ר - סמוך לבתים שנותנין להלן מן הבתים אבנים ומכשולין להרחיק חיכוך העגלות ומאותן חיפופי ולפנים קרי צידי רה"ר:

    פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעירובין בפרק כל גגות:

    דהא לא שכיחי רבים - והוי ליה כסימטא דתיקון בה משיכה:

    רב אשי אמר - מגרר ויוצא דקאמר פטור לעולם ברשות הרבים ודקשיא לך איסור גניבה ליכא:

    כגון שצירף ידו - השניה לפחות משלשה סמוך לקרקע ובידו אחת גיררה ונפלה לתוך חברתה וידו קניא ליה:

    כדרבא דאמר רבא ידו של אדם חשובה - לענין הנחת שבת כמקום ארבעה על ארבעה וכי היכי דלענין שבת חשוב מקום לענין מיקנא נמי חשוב מקום למיקני כאילו הגביהה למעלה משלשה ומיהו ברשות היחיד לא אגבהה דתיקני ליה מקמי דליתי חיוב שבת עליה וביאתה לרה"ר וקנייתה באין כאחד ולהכי משני כשצירף דלא תיהוי הגבהה ברשות היחיד כדקתני מגרר ויוצא:

    רב אחא מתני הכי - כדאמרן דמשיכה ברשות הרבים לא קני ומוקים לה כשצירף ידו וקיבלה לתוכה:

    היה מושכו - בגונב בהמה ברשות בעלים קאי בפרק מרובה:

    ומת - השור:

    ברשות הבעלים פטור - הגנב מלשלם כלום דלא קני להתחייב באונסין:

    הגביהו - אפי' ברשות הבעלים:

    הא הוציאו - כל היכא דאפקיה ואפי' לרה"ר:

    אלו הן הלוקין - אם התרו בהן:

    כתובות 31 עמוד ב

    1פטור. אדתני: היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור, נפלוג וניתני בדידה: במה דברי' אמורים בעומד לפוש, אבל לכתף פטור.

    2אלא: הא מני בן עזאי היא, דאמר: מהלך כעומד דמי. אבל זורק מאי פטור? ניפלוג [וניתני] בדידה: במה דברים אמורים במהלך, אבל זורק פטור!

    3מגרר ויוצא איצטריכא ליה, ס"ד אמינא אין דרך הוצאה בכך. קמ"ל׃

    4ובמאי? אי ברברבי אורחיה הוא. אי בזוטרי לאו אורחיה הוא. אלא במיצעי.

    5ודאפקיה להיכא? אי דאפקיה לרה"ר איסור שבת איכא, איסור גניבה ליכא. אי דאפקיה לרשות היחיד איסור גניבה איכא, איסור שבת ליכא! לא צריכא, דאפקיה לצידי רשות הרבים.

    6וכמאן? אי כר' אליעזר דאמר צידי רה"ר כרה"ר דמו איסור שבת איכא, איסור גניבה ליכא! אי כרבנן דאמרי צידי רה"ר לאו כרה"ר דמו איסור גניבה איכא, איסור שבת ליכא!

    7לעולם כר' אליעזר, וכי אמר ר"א צידי רה"ר כרה"ר דמו הני מילי לענין חיובא דשבת, דזימנין דדחקי רבים ועיילי להתם. אבל לענין מיקנא קני. מ"ט דהא לא שכיחי רבים.

    8רב אשי אמר: כגון שצירף ידו למטה משלשה וקיבלו. כדרבא. דאמר רבא: ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה. רב אחא מתני הכי.

    9רבינא מתני: לעולם דאפקיה לרה"ר וברה"ר נמי קנה, ותרוייהו בדיוקא דהא מתני' קמיפלגי. דתנן: היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור. הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים ומת חייב.

    10רבינא דייק מרישא, רב אחא דייק מסיפא. רבינא דייק מרישא: היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור. טעמא דמת ברשות בעלים, הא הוציאו מרשות בעלים ומת חייב. רב אחא דייק מסיפא: הגביהו או שהוציאו. הוצאה דומיא דהגבהה: מה הגבהה דאתי לרשותיה, אף הוצאה נמי דאתי לרשותיה.

    11לרב אחא קשיא רישא, לרבינא קשיא סיפא! רישא לרב אחא לא קשיא: כמה דלא אתי לרשותיה, רשות בעלים קרינא ביה. סיפא לרבינא לא קשיא: הוצאה דומיא דהגבהה לא אמרינן.

    12הבא על אחותו ועל אחות אביו כו'. ורמינהו, אלו הן הלוקין: הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה.

    Tosafot

    מהלך כעומד דמי - ומעביר ארבע אמות דחייב ברה"ר הלכתא גמירי לה כדאמרינן בהזורק (שבת דף צו:) ולא ילפינן מינה דהתם מקום חיובא הוא אבל בן עזאי מיירי במהלך מחנות לפלטיא דרך סטיו שהוא מקום פטור ובירושלמי פריך לבן עזאי היכי משכחת מעביר ד"א ברה"ר דמיחייב ומשני בקופץ:

    אבל זורק מאי פטור ליפלוג וליתני בדידה - משום הכי חשיב זורק בדידה טפי ממגרר משום דבמוציא ובזורק בשניהם בא בהגבהה הקנין קודם שיבא חיוב הוצאה אבל במגרר ההוצאה והקנין באין כאחד:

    מגרר ויוצא איצטריך ליה - לעיל דפריך דליפלוג בין לפוש ובין לכתף לא בעי לשנויי הכי משום דלכתף פטור נראה לו חידוש טפי מחידוש דמגרר [ועוד דהכא לא הוי לגמרי בדידה אבל לעיל דהוי ממש בדידה לא שייך לשנויי הכי]:

    אלא במיצעי - תימה לר"י דבפרק הספינה (ב"ב דף פו. ושם) גבי דברים שדרכן להגביהן אין נקנין במשיכה אלא בהגבהה ופריך מהגונב כיס דבר הגבהה הוא ומשני במידי דבעי מיתנא משמע דאי הוה אמר דבר הגבהה נמי נקנה במשיכה הוה אתי ליה שפיר אפילו בזוטרי ואמאי הא על כרחך לא מצי איירי בזוטרי דא"כ היכי מיחייב לענין שבת בגרירה דאין דרך הוצאה בכך וי"ל דאפשר שיהא דרך הוצאה בכך אפילו בזוטרי כגון שמוציאו דרך מחתרת דדרכו בגרירה ואינו נקנה אלא בהגבהה אי נמי הוה מצי למימר ולטעמיך ולא פריך וכן דרך הש"ס בכמה מקומות:

    אי דאפקיה לרה"ר איסור גניבה ליכא - אף על גב דאיכא למ"ד בפ"ק דב"מ (דף י. ושם) דד' אמות קונות לו לאדם אפילו ברה"ר ה"מ גבי מציאה דלא ליתו לאינצויי ובגט משום עיגונא אבל לגנב לא תקינו שיקנו לו ד' אמות:

    רב אשי אמר כגון שצירף ידו למטה מג' וקיבלה וכדרבא - פירש בקונטרס דקאי אמאי דפריך לעיל איסור גניבה ליכא והשתא משני דאיכא נמי איסור גניבה כדרבא וקשה לר"י חדא דמה ענין חשיבות מקום ד' דלענין שבת לקנין ועוד דאין צריך שום ראיה להביא דקניא ליה ידו דפשיטא דונתן בידה אמר רחמנא כדפרישית לעיל ועוד דאמאי לא מוקי אפילו כשצירף ידו למעלה מג' כגון שהאסקופה גבוהה ג' דליכא הגבהה ברה"י והוה מייתי מדרבא אקנין ואשבת ונראה כגירסת הספר שמצא ר"י בן רבינו מאיר בספרי אשכנז דגרס אי נמי כדרבא וכולה מילתא אשבת קאי כשצירף ידו למטה מג' דאע"ג דלא חשיבא לענין שבת הנחה אלא על גבי מקום ד' איכא הכא חיוב שבת כשצירף ידו למטה מג' דלמטה מג' לא בעינן מקום ד' דכלבוד דמי וכמונחת אארעא דמיא אי נמי אפי' צירף ידו למעלה מג' וכדרבא דידו חשובה כד' על ד' ור"ת ל"ג דאמר רבא ידו של אדם אלא וכדרבא ותו לא ואתא לשנויי דמגרר ויוצא איצטריך ליה לאשמועינן דאגד יד לא שמיה אגד ואהא מייתי כדרבא דאמר בהמצניע (שבת דף צב.) דאגד יד לא שמיה אגד ומיירי כשהוא נשאר בפנים והוציא ידו אחת ובאחרת מגרר לתוכה ודוקא צירף למטה מג' דלמעלה משלשה שמיה אגד דבתר גופו גרירא [ולפי' קמא קשה דלשנויא קמא לית ליה דרבא וכולהו מתנייתא דשבת וכן ר' יוחנן (שבת ה.) אתו כרבא]:

    וברשות הרבים נמי קנה - והא דאמר בהמוכר את הספינה (ב"ב פד:) דאביי ורבא דאמרי תרוייהו דמשיכה לא קניא ברה"ר אומר ר"י דלא פליגי אדרבינא דהכא דהא דקאמר דקני היינו לענין להתחייב באונסין אבל אינו קונה שיהא שלו לגמרי וריצב"א נראה לו דפליג דהא במרובה (ב"ק דף עט. ושם) גבי נתנה לבכורות בנו דקתני סיפא איכא נמי למידק כמו שמדקדק כאן והתם לענין משיכה דקנין איירי ללשון ראשון שפי' שם בקונט' ואפילו ללשון שני הא מוכח התם בגמ' (דף סה.) שאין לגנב להתחייב אלא במשיכה הראויה לקנין:

    ורמינהי אלו הן הלוקין הבא על אחותו - ארישא דמתניתין הוה מצי למיפרך דקתני הבא על הממזרת יש לה קנס והתם קתני דלקי עלה אלא נטר הכא עד הבא על אחותו למיפרך מרישא דמתניתין דהתם דחייבי לאוין שנויין שם בתר חייבי כריתות והיה צריך להביא כל המשנה עד הבא על הממזרת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא הא מני בן עזאי היא, דאמר מהלך כעומד דמי - ואם תאמר, לבן עזאי מעביר ד' אמות ברשות הרבים דחייב היכי משכחת לה, דהא הוה ליה מוליך פחות פחות מד' אמות. יש לומר, דהלכתא גמירי לה (עי' שבת צו, ב). אי נמי יש לומר, דלא אמר בן עזאי אלא במהלך ברשות היחיד, אי נמי במקום פטור [תדע לך דהא לא מייתי לה הכא אלא עלה דמי שהגביה ברשות אבל במעביר ברשות הרבים דחייב לא אמר בן עזאי דלא עדיף מעומד לכתף. כן תירץ הראב"ד ז"ל.

    מגרר ויוצא איצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא אין דרך הוצאה בכך קא משמע לן. והשתא דאתית להכי תו לא איצטריכא לאוקמא כבן עזאי, אלא אפילו כרבנן נמי, ומאי קושיא לפלוג בין עומד לכתף ולעומד לפוש, מגרר ויוצא איצטריכא ליה אלא דקשיא לי, אמאי לא אמר אלא מגרר ויוצא איצטריכא ואיכא למימר, דהאי פירוקא סליק אליבא דכולהו, בין כשתמצא לומר כבן עזאי בין כשתמצא לומר כרבנן.

    אלא במיצעי - ואם תאמר, והא אמרינן בפרק הספינה (ב"ב פו, א) גבי מתניתין דתנן בהאשה נקנית (קידושין כה, ב), ומייתי לה התם שאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה, לא שנו אלא דברים שאין דרכם להגביה, אבל דברים שדרכן להגביה בהגבהה אין במשיכה לא. ואקשי עליה מהא, היה מגרר ויוצא דאלמא במשיכה נמי קנה, ואוקימנא במידי דבעי מיתנא דהיינו רברבי, הא מציעי אינן ניקנין אלא בהגבהה דהא דרכן להגביה, ואין לומר דכל שדרכו למשכו לפעמים אף על פי שדרכו להגביה קנה בין בהגבהה בין במשיכה, ולא אמרו דברים שדרכן להגביה בהגבהה אין במשיכה לא, אלא במה שדרכו לעולם בשליפי זוטרי, אבל מציעי לא דהא ליתא, מדאקשינן התם מדתנן וחכמים אומרים אף בהמה דקה במשיכה והא בהמה דקה דבת הגבהה היא, ומפרקינן: משום דמסרכא, אלמא כל שראוי להגביה קאמר. ואיכא למימר דמאן דאית ליה סוגיא דהתם מוקי לה בעומד לפוש, כלומר בשלפי רברבי, וצריך למיתני וכשהוציאו לצידי רשות הרבים וכר' אליעזר כדאיתא הכא, ולא דחייב למאי דאקשינן הכא לפלוג וליתני בדידה. והוא הדין דהוה מצי מוקי לה התם בשליפי מציעי ומדין הגבהה וכגון שצירף ידו למטה משלשה וקבלה כרב אשי דהכא, אבל מאן דמוקי לה בשליפי מציעי ובצידי רשות הרבים כאוקימתא דהכא לית ליה דינא דהתם, אלא כל שדרכו לעפעמים במשיכה נקנה אפילו במשיכה, ואנן דקיימא כדינא דהתם דכל שדרכו בהגבהה אין נקנה אלא בהגבהה מוקמינן לה במידי דבעי מיתנא כי התם. אי נמי, בשליפי מציעי וכשצירף ידו למטה משלשה וקבלה כאוקימתא דרב יוסף דהכא. ולמאי דקיי"ל כר' יוחנן דאמר בפרק המצניע בשבת (צב, א) דאגד כלי שמיה אגד, וכרבא דקאי כוותיה מוקמינן לה כשהוציאו דרך שוליו ובנסכא ובשנציו כרוכין עליו מלמעלה כדאיתא התם, הא הוציאן דרך פיו שיכול ליטול ממנה מה שיצא במקצת הכלי היוצא ראשון לא, לפי שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי איסור שבת, כיון דאכתי אגדיה בכלי מלגיו כדאיתא התם. ואי נמי, אפילו הוציאו דרך שוליו ושנציו לפנים חייב, משום דמפיק ליה עד פומיה ושרי ושקיל ושנציו אגידי מלגו וכולה, כדאיתא התם.

    הכי גרסינן - רב אשי אמר כגון שצירף ידו למטה משלשה וקבלו וכדרבא דאמר רבא ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה. ופירש רש"י ז"ל: שצירף ידו תוך שלשה לקרקע וידו קניא ליה כדרבא, דאמר רבא ידו של אדם חשובה לו לענין הנחת שבת למקום ארבעה על ארבעה, וכי היכי דלענין שבת חשוב מקום, לענין מיקנא נמי חשוב מקום כאלו הגביה למעלה משלשה, עד כאן. ואינו מחוור, דאילו משום קניה לא איצטריך למימר דחשובה כארבעה על ארבעה, דאפילו במקום כל דהוא והוא דמנטר קני. ועוד, דידו ודאי לענין מיקנא פשיטא, דאלו ידו לא קניא ליה מאי קני ליה, וכתיב ונתן בידה. ועוד, דהא פירש הוא ז"ל, כגון שצירף ידו למטה משלשה סמוך לקרקע, ואם כן אפילו תמצא לומר דבעלמא בעינן מקום חשוב, הכא כיון דסמוך לקרקע ג' כקרקע דמי. ועוד, דכיון דידו חשיבא לו כד' על ד' לענין שבת, למה לי סמוך לקרקע אפילו למעלה מג' נמי, הא כמונחת דמי בין לענין שבת בין לענין קניה. ולי נראה, שלא הוצרך רש"י ז"ל לפרש כאן, שתהא ידו חשובה כארבעה לענין קניה, אלא כדי שתחלוק רשות לעצמה, שאלו לא היתה ידו חשובה לחלק רשות לעצמה, כיון שהיא סמוכה לקרקע תוך שלשה, הרי הוא כאלו לא הגביה מן הקרקע ולא קנה, וזה כשיטתו ז"ל (בב"ק כט, ב) שמצריך ג' להגבהה, והא דנקט שצירף ידו למטה משלשה לרבותא נקטיה, כלומר, אפילו צירף ידו למטה מג' דידו חשובה לו כרשות בפני עצמה, בין לענין שבת בין לענין קניה, ואף על פי שהוא תוך שלשה לקרקע, אלא דעדיין קשה, דלענין קניה לא בעינן הגבהה מן הקרקע שלשה, אלא אפילו בכל דהו קני, וכמו שכתבנו למעלה, אלא הכא לענין הנחה איצטריך, דצירף ידו למטה מג' לאו סמוך לקרקע קאמר, דאי תוך שלשה כקרקע אפילו בהנחה על גבי משהו סגי, כדאיתא בפרק הזורק (שבת צב, א) אלא למטה משלשה לאסקופה ולמעלה מג' לקרקע קאמר, וכגון שהיה השקוף גבוה מן הרשות יותר מששה טפחים, וזה השפיל ידו מן השקוף כלפי קרקע למטה משלשה טפחים, דאלו היתה ידו תוך שלשה לשקוף הרי זה כאלו לא יצא מן הפתח לענין איסור שבת, דכל שתוך שלשה לפתח כפתח דמי. וכדאמרינן בערובין פרק בתרא (צט, ב), כל תוך שלשה סמוך לגג כגג דמי, ואם תאמר, מכל מקום איסור גנבה איכא איסור שבת ליכא, דהא לא נח במקום חשוב, לכך איצטריך כדרבא, דאמר ידו של אדם חשיבא ליה לענין הנחה כד' על ד', והוא הדין דהוה מצי לאוקמיה כגון שצירף ידו למטה תוך ג' לקרקע, אלא דאגב אורחיה קא משמע לן דקיימא לן כרבא.

    רבינא מתני לעולם דאפקיה לרשות הרבים וברשות הרבים נמי קנה - פירוש: לאו קניה ממש לקנות מחבירו אלא לקנות להתחייב ולהיות כשלו לענין גנבה ותשלומין.

    ורמינהו אלו הן הלוקין, הבא על אחותו ועל אחות אביו וכו' - ואם תאמר, למה ליה דנטר למיפרך אסיפא, דאם נפרוקה כדרבי יצחק, דאמר אין מלקות בחייבי כריתות, ליפרוך ארישא דקתני הבא על הממזרת דלכולי עלמא לוקה. איכא למימר, משום דהוה מצי לאוקמה בממזר שבא על הממזרת וכדמוקי לה בירושלמי (סה"א). אי נמי, איכא למימר, משום דרישא קא אוקימנא לה כר' מאיר בריש פירקין (לעיל כתובות כט, א) ולר' מאיר לוקה ומשלם אית ליה כדאיתא בסמוך, משום הכי פריך מסיפא דלא אתיא כר' מאיר, מדלא קתני נמי בתו, דאלו לר' מאיר אפילו בבתו משלם קנס לרבה דאמר (לקמן כתובות לה, ב) חדוש הוא שחדשה תורה בקנס, אי נמי, למאי דסלקא דעתך לקמן דר' מאיר כי היכי דלוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם נמי אית ליה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 31b

    Ketubot 31b. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 310 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 31b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026