Talmud Builders

    Ketubot 54b

    Chapter 4 - Na'arah SheNitpattetah

    גם: כתובות דף נ״ד ע״ב, פרק ד׳ נערה שנתפתתה

    English translation - Ketubot 54b

    Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Four hundred dinars of this wine you should give to my daughter, and the wine subsequently appreciated in value, so that some money remained. Rav Yosef said: The gain goes to the male orphans, i.e., they are entitled to the leftover sum.

    2The Gemara relates: The relatives of Rabbi Yoḥanan had a wife of their father who would diminish his resources by spending wastefully on her sustenance. They came before Rabbi Yoḥanan to ask his advice. He said to them: Go and say to your father that he should set aside a certain portion of land for her sustenance. If she agrees to accept this land for her sustenance she has thereby relinquished her claim to the rest of the estate.

    3After their father died, they came before Reish Lakish for his ruling, and he said to them: All the more so, he has increased the sources of sustenance available to her. In other words, they are still obligated to support her from their father’s estate according to the lifestyle she is accustomed to living, and if they do not, she may use the field to supplement what they give her. They said to him: But Rabbi Yoḥanan did not say so. He said to them: Go and give her all she requires, and if not, I will remove for you Rabbi Yoḥanan from your ears, i.e., I will treat you so harshly that you will forget Rabbi Yoḥanan’s ruling. They approached Rabbi Yoḥanan to complain, but he said to them: What can I do? I cannot impose my opinion, as a man equal to me disagrees with me.

    4Rabbi Abbahu said: This matter was explained to me personally by Rabbi Yoḥanan. All depends on the husband’s description of the land. If he said that he is giving her land for her sustenance, he has thereby increased the sources of sustenance available to her. He will continue to provide her sustenance, but if that amount is insufficient he has also set aside an area of land specifically for that purpose. However, if he said to her that he is designating the land as her sustenance, he has thereby fixed this plot of land as the only source of sustenance available to her, and she can take no more.

    5May we return to you chapter four of Ketubot.

    6MISHNA: Although they said as a principle that a virgin collects two hundred dinars as payment for her marriage contract and that a widow collects one hundred dinars, if the husband wishes to add even an additional ten thousand dinars, he may add it. If she is then widowed or divorced, whether from betrothal or whether from marriage, she collects the entire amount, including the additional sum. Rabbi Elazar ben Azarya says: If she is widowed or divorced from marriage, she collects the total amount, but if she is widowed or divorced from betrothal, a virgin collects two hundred dinars and a widow one hundred dinars. This is because he wrote the additional amount for her in the marriage contract only in order to marry her.

    7Rabbi Yehuda says a related halakha with regard to the marriage contract: If he wishes, he may write for a virgin a document for two hundred dinars as is fitting for her, and she may then write a receipt stating: I received one hundred dinars from you. Even though she has not actually received the money, the receipt serves as a means for her to waive half of the amount due to her for her marriage contract. According to Rabbi Yehuda, the financial commitment in the marriage contract is a right due to the wife, which she may waive if she chooses to do so. And similarly, for a widow he may write one hundred dinars in the contract and she may write a receipt stating: I received from you fifty dinars. However, Rabbi Meir says: It is prohibited to do this, as anyone who reduces the amount of the marriage contract to less than than two hundred dinars for a virgin or one hundred dinars for a widow, this marital relationship amounts to licentious sexual relations because it is as if he did not write any marriage contract at all.

    8GEMARA: The mishna states that if he wishes to add to the obligation in the marriage contract, he may do so. The Gemara asks: Isn’t it obvious that if he wishes to add he may do so? The Gemara explains: Lest you say that the Sages instituted a fixed ceiling on the amount one may designate in the marriage contract, in order not to embarrass one who does not have sufficient funds, the mishna therefore teaches us that the Sages were not specific about this. If he wishes to add to the amount, he may do so.

    9§ The mishna states that if he wishes to add even ten thousand dinars to the marriage contract, he may do so. The Gemara comments: It does not teach: He wishes to write for her, rather: He wishes to add. This language indicates that the additional sum he wrote is added to the marriage contract itself, as opposed to being an independent obligation. This supports the opinion of Rabbi Aivu, who said what Rabbi Yannai said, as Rabbi Aivu said that Rabbi Yannai said: The stipulation in the marriage contract as well as additional amounts he chooses to add to the contract are comparable to the marriage contract itself.

    10This principle produces a practical difference with regard to many issues. It is relevant to one who sells her marriage contract, indicating that such a sale includes the additional sum of the marriage contract; and to one who waives her marriage contract to her husband or his heirs, teaching that the additional sum is included in this relinquishing of rights to payment of the contract; and to a rebellious woman, from whom the court deducts a specific amount from her marriage contract each week until there is nothing left. These deductions come from the additional sum as well.

    11And this principle also results in a practical difference to one who vitiates her marriage contract, as one who states that she received part of the payment for her marriage contract does not receive the remainder without taking an oath, and the additional sum is included in this halakha ; to one who demands payment for her marriage contract, as the Sages ruled that from the time she begins to demand the payment she waives her right to further sustenance, and this applies with regard to one who demands the additional sum as well; and to one who violates the precepts of halakha or of Jewish custom, who may be divorced without receiving payment for her marriage contract, including the additional sum.

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    GM' Wants 'to write' is not (the terminology) mentioned (in our Mishna) - Had the terminology (lit. learned) 'to write' (been used in the Mishna), we would not have deduced that the Toisefet (additional monies) are called Ketuboh (marriage contract) rather a gift given willingly, it would not have the legal status (lit. name or label) of a Ketuboh, now that (the Mishna) uses (lit. learns) the expression Lehoisif (to add) it implies that it is additional to the Ketuboh, that the Rabbi's (lit. wise men) instituted, and has the legal status (lit name or label) of Ketuboh. Also he (Reb Aivu) supports it (this understanding) etc.:

    Conditions of a Ketuboh (marriage contract) - Additional (funds) that are additional gifted to her, and similarly food and all those (various other conditional requirements of a Ketuboh) that were learnt in the chapter above:

    One who sells and waives (her marriage contract) - sells her marriage contract or waives her marriage contract, waives and sells all of it (including the additional sum) and we don't say that the marriage contract is only the (basic) 100 (for a widow) 0r 200 (for a virgin):

    For a rebellious (woman) - That we (will) learn in our chapter (further on 63a), that a woman that rebels against her husband [refusing to cohabit] etc., until when do we deduct [at the rate of 7 zuz per week], until the equivalent value of her marriage contract, (therefore) do not say the equivalent of the 100\200 alone rather we include the additional sum (to calculate the value of her marriage contract) how much we can deduct until it is all gone:

    License: CC0

    כתובות 54 עמוד ב

    1״ארבע מאה זוזי מן חמרא לברת״. אייקר חמרא. אמר רב יוסף: רווחא ליתמי.

    2קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא דהוה קמפסדה מזוני. אתו לקמיה דרבי יוחנן. אמר להו: איזילו ואמרו ליה לאבוכון דנייחד לה ארעא למזונה.

    3אתו לקמיה דריש לקיש, אמר להו: כל שכן שריבה לה מזונות. אמרו ליה: והא רבי יוחנן לא אמר הכי! אמר להו: זילו הבו לה. ואי לא, מפיקנא לכו רבי יוחנן מאונייכו. אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמר להו: מה אעשה? שכנגדי חלוק עלי.

    4אמר רבי אבהו: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן. אמר ״למזונות״ ריבה לה מזונות. אמר ״במזונות״ קצץ לה מזונות.

    5הדרן עלך נערה׃

    Mishna

    6אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה יוסיף. נתארמלה או נתגרשה, בין מן הארוסין בין מן הנשואין גובה את הכל. רבי אלעזר בן עזריה אומר: מן הנשואין גובה את הכל, מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה.

    7רבי יהודה אומר: אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים, והיא כותבת ״התקבלתי ממך מנה״, ולאלמנה מנה והיא כותבת ״התקבלתי ממך חמשים זוז״. רבי מאיר אומר: כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות.

    Gemara

    8פשיטא? מהו דתימא: קיצותא עבדו רבנן שלא לבייש את מי שאין לו, קמ"ל:

    9[אם רצה להוסיף כו']. ״רצה לכתוב לה״ לא קתני, אלא ״רצה להוסיף״. מסייע ליה לר' איבו אמר רבי ינאי. דאמר ר' איבו אמר רבי ינאי: תנאי כתובה ככתובה דמי.

    10נפקא מינה: למוכרת; ולמוחלת; למורדת;׃

    11ולפוגמת; לתובעת; ולעוברת על דת;׃

    Tosafot

    ארבע מאה זוזי מן חמרא לברת - וא"ת דבפרק התקבל (גיטין דף סה:) גבי גניבא יוצא בקולר הוה כי נפק אמר הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא דהרפניא וקאמר התם (דף סו.) דלא קנה רבי אבינא דחמרא לא קאמר דמי חמרא לא קאמר אלא מחמרא קאמר ואין סברא לחלק בין מחמרא למן חמרא ויש לומר דהתם נמי מסיק מחמרא לייפות את כחו:

    דנייחד לה ארעא למזונה - אע"ג דלעיל (כתובות נב:) נתחרט ר' יוחנן על מה שהשיאן עצה הכא אין גנאי כיון דבדעתה תלוי אם תרצה לקבל:

    למזונות ריבה לה מזונות כו' - תימה דבפ' המקבל (ב"מ דף קד:) מסיק דלא שנא אמר לכתובתה ל"ש אמר בכתובתה ארבע מאה זוזי דאינון מאתן גבי הבו לה ארבע מאה זוזי לברת ויש לומר דהכא דווקא לפי שהיא מוחזקת במזונות אמרינן למזונות ריבה לה מזונות אבל התם אין הבת מוחזקת אי נמי התם לא הוה ליה למימר אלא הבו לה ארבע מאה זוזי ומדקאמר לכתובתה משמע דעם של בעל קאמר דליהוי ארבע מאה זוזי אבל הכא דצריך לפרש למזונות יש לחלק:

    הדרן עלך נערה

    מתני' אף על פי - אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה מוסיף - תימה דעכשיו נהגו שכותב חתן לכלה מאה ליטרין אע"פ שאין לו שוה פרוטה דבשלמא כשיש לו הוא משעבד נכסיו לזה החוב והואיל ונתחייב אפילו נאבדו אלו הנכסים וקנה אחרים הם משתעבדים אע"פ שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ אדם משעבד דבר שלא בא לעולם כיון דכתב ודעתיד אנא למיקני כדאמרינן במי שמת (ב"ב קנז. ושם) אבל אותו שאין לו היאך ישתעבד נכסיו שיקנה אחרי כן כיון שלא נתחייב לה היינו דבר שלא בא לעולם ושאל ר"י לרבי אליהו והשיב לו דמצינו כענין זה בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף צד. ושם) דתניא מתנה שומר חנם להיות כשואל ופריך במאי בדברים ומשני בשקנו מידו משמע בכל ענין אע"פ שאין מקנה לו שום נכסים אלא שמשעבד גופו לזה החוב מעתה ולכשיהיו לו נכסים חל שעבודו מעתה ואין זה קנין דברים בעלמא דקנין דברים לא הוי אלא כההיא דריש בבא בתרא (דף ג.) שקנו מידם לחלוק חצר שאין בה דין חלוקה אבל מה שמשעבד גופו להתחייב לדבר זה משתעבד ואין זה קנין דברים בעלמא וי"מ דכיון דכותב סתמא שיהיו כל נכסיו אחראין למה לא נתחייב הרי הודה שיש לו נכסים ואע"פ שאנו יודעים שאין לו הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומטעם זה אור"ת שכותבין בהרשאות והקניתי לו ארבע אמות קרקע בחצרי אע"פ שאנו יודעים שאין לו קרקע כיון דמודה שיש לו הודאת בעל דין כמאה עדים דמי:

    למורדת - אליבא דר' יוסי לא איצטריך דאפי' לא הוי תנאי כתובה ככתובה פוחת לה דהא אמר לקמן במתני' לעולם פוחת והולך שאם נפלה לה ירושה ממקום אחר חוזר וגובה ממנה אלא לרבנן איצטריך שאינו פוחת אלא כתובה דתוספת נמי ככתובה:

    ולפוגמת - איצטריך דאם פגמה כתובתה לא תגבה גם התוספת אלא בשבועה אפי' היתה הכתובה בשטר אחד והתוספת בשטר אחר:

    ולתובעת - פירש בקונטרס שאם תבעה תוספת שאין לה מזונות ולא יתכן פירושו אליבא דרבנן דאמרי לקמן בפרק אלמנה (כתובות דף צז:) משכנה או נתנה מקצת כתובתה יש לה מזונות אלא יש לפרש ולתובעת שאם תבעה מנה מאתים ושיירה תוספת דיש לה מזונות כיון דתנאי כתובה ככתובה הרי לא תבעה כי אם מקצת כתובה:

    ולעוברת על דת - דהואיל והפסידה כתובתה הפסידה נמי תוספת ואף על גב דבממאנת ושניה ואיילונית אין להן כתובה ויש להן תוספת התם היינו טעמא דמתחלה כשכתב תוספת לאו אדעתא דכתובה כתב לה דהא יודע שאין לממאנת ושניה כתובה הלכך תוספת דכתב לה מתנה בעלמא כתב לה ולא שייכא לכתובה כלל ואיילונית נמי תוספת דכתב לה מתנה בעלמא מחמת חיבת לילה הראשונה ואפילו תמצא איילונית הואיל ולא פירש אבל הכתובה עצמה הואיל ואינה תלויה בכתיבתו אין דעתו לכותבה אלא כמו שחייבוהו חכמים אם אינה איילונית אבל עוברת על דת דמעיקרא תוספת אדעתא דכתובה כתב לה כשקנסוה בכתובה קנסוה גם בתוספת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מתני' - מן הארוסין בתולה גובה מאתים. יש מפרשים: אפילו מן המשועבדים. ורבנו שרירא ז"ל, וכן הרמב"ם (פ"י מהל' אישות הי"א) פירשו: מן המחוררין שלא עלתה על דעתה שאלו רצה למכור עד שעת נישואין שלא ימכור, והראשון נראה עיקר, דסתם לשון גובה מן המשועבדים משמע. ועוד, דגובה מן האירוסין ודאי כגובה מן הנשואין הוא ובין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה את הכל, דקאמר תנא קמא לצדדין בין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה את הכל, זה מן המחוררין וזה מן המשועבדים.

    גמרא - פשיטא, מהו דתימא קיצותא עבדו רבנן וכו'. והוא הדין דהוה מצי למימר דמשום פלוגתא דר' אלעזר בן עזריה ותנא קמא קתני ליה, ואי נמי, משום דינא דתנאי כתובה ככתובה אתא לאשמועינן וכדדייקינן ממתניתין מדקתני רצה להוסיף, אלא ההוא טעמא דכדי שלא לבייש מן שאין לו עדיף ליה למינקט משום דחשו ליה רבנן בכמה דוכתי, כן נראה לי. מהו דתימא קיצותא עבדו רבנן כדי שלא לבייש את מי שאין לו קא משמע לן, מהאי לישנא משמע דאפילו לערב ולכתוב התוספת סתם בכלל העיקר קאמר, כלומר שאלו רצה לכתוב ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי כסף זוזין אלף רשאי, דאלו בכותב מאתים בפני עצמן ותוספת בפני עצמו מאי מבייש מי שאין לו איכא, הא למה הדבר דומה למי שהכניסה שום גדול שאין נמנעין מלכותבו לה משום שלא לבייש את מי שאין לו, אבל זה שכותב לזו מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן ולזו כסף זוזי חמש מאה נמצאת מבייש לזו שאין מוקרין בתוליה של זו, וכן כתוב בתשובת הגאונים ז"ל (עיי' אוצה"ג עמ'), ולפיכך מי שבא לרבות ולכלול בעיקר הכתובה כותב ומוסיף ואינו נמנע. אלא שקשה לי קצת לשון שלא לבייש מי שאין לו, אלא כן הוה להו למימר שלא לבייש מי שאין לה.

    אמר רבי ינאי תנאי כתובה ככתובה דמי - פירוש: תוספת כתובה ככתובה אבל נדוניא כחוב דעלמא הוא ואינו בכלל כתובה. ויש מרבוותא דפרישו, דאפילו נדוניא בכלל כתובה כדאשכחן לה בכמה דוכתי דאיקרי כתובה כדאמרינן בפרקין דלעיל (כתובות מח, א), אפילו כתובתה בבית בעלה אביה יורשה, אפילו כתובתה בבית אביה בעלה יורשה. וקבורתה תחת כתובתה דהיינו תחת נדוניית כתובה, כדמוכח בפרקין דלעיל (כתובות מז, ב), ואינו מחוור לי, דהא אמרינן הכא דתנאי כתובה ככתובה דמי לעוברת על דת משה ויהודית, ואילו נכסי צאן ברזל אינה מפסדת, כדאמרינן לקמן בשילהי אלמנה ניזונת (כתובות קא, ב), אם היא זינתה נכסיה מי זנו, ואם תאמר, דמפסדת היא בלאותה שאינן קיימין, מכל מקום אנן תנאי כתובה ככתובה אמרינן דמשמע דלגמרי שוו להדדי וכדדייק לישנא דרצה להוסיף ונדוניא לא שוותה לכתובה לגמרי בזו, דאי לכתובה מפסדת בכל ענין ואפילו יחד לה מטלטלי לכתובתה והן בעין, ואילו נכסי צאן ברזל בלאותיה קיימין נוטלתן ויוצאה, ומיהו ודאי בכלל לשון כתובה היא, ונפקא מינה למוכרת ולמוחלת דמשום לישנא אתי לה כלומר, שבכלל מה שאמרה כתובתי מכורה ומחולה לך היא אפילו הנדוניא שהכל נקרא כתובה, והלשון כולל אותם, אבל לדיניהן בכל מה שאין הלשון גורם אין הנדוניא בכלל העיקר דהתם שנו קולי כתובה משום דמדיליה יהיב לה ונדוניא משלה היא ולמה נקל בה יותר משאר חובות דעלמא, והכא תוספת ותנאי כתובה ככתובה קאמר.

    למורדת - ונפקא מינה לתנא קמא ולר' יהודה דאמרי במתניתין עד מתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה, אבל ר' יוסי דאמר לעולם הוא פוחת והולך לא נפקא מידי למורדת, דהא אפילו נפלה לה ירושה ממקום אחר יחזור ויגבה ממנה.

    לתובעת - פירש רש"י ז"ל: התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות תובעת תוספת נמי אין לה מזונות. וכן פירש רבנו אלפסי ז"ל. והקשה הראב"ד ז"ל, והא קיימא לן כרבנן דאמרי בפרק אלמנה נזונת (לקמן כתובות צז, ב) מקצת כסף הכל כסף, ואפילו גבתה כל כתובתה ולא נשאר לה על היתומים אלא מקצת כסף, הרי זו ניזונת, וכל שכן שלא תפסיד מזונותיה בתביעת תוספת לבדו, ופירש הוא ז"ל: לתובעת, כשם שתובעת מקצת כתובה נזונת במקצת הנשאר, כן תובעת כל העיקר נזונת בשביל התוספת דמכלל הכתובה הוא, ואינו כחוב אחר דעלמא. ואין הלשון מתיישב בו, דתובעת משמע שהדין בשביל התביעה ואדרבה אינו אלא בשביל מה שלא תבעה והוה ליה למימר ולנזונת. ויש מפרשים: שאם תבעה כתובתה סתם אפילו התוספת בכלל והפסידה מזונותיה, דלא תימא שאינה תובעת אלא עיקר אבל תוספתא לא, קא משמע לן, ואינו מחוור לי, דאי לאשמעינן שהתוספת בכלל לשון כתובה הא שמעינן ליה ממאי דקאמר למוכרת ולמוחלת. ויש לומר, דקא משמע לן דלא תימא כי תבעה עיקר תבעה ברישא ולא תוספת אלא אף התוספת תבעה בכלל כתובתה דהכל אחד הוא. ויש מי שמפרש: שמקצת כסף ככל כסף כשלא תבעה בבית דין, אבל אם תבעה בבית דין מקצת כסף לאו ככל כסף, דכיון שהעיזה פניה בבית דין על המקצת כאילו העיזה על הכל, ולאו מיגר אלמנותה היא. ומדברי הרב בעל ההלכות ז"ל נראה, שאינו מפרש לתובעת לענין תוספת אלא לומר לתובעת בו בדין תנאי הכתובה אחר הכתובה, פירוש: כי תביעת כתובתה אנו חושבין כגבייה לענין מזונותיה שהוא תנאי כתובה ואבדו אותן, דמשעת תביעה ואילך לא קרינן בה מיגר אלמנותיך, וקא משמע לן כדרב יהודה אמר שמואל דאמר תבעה כתובתה בבית דין אין לה מזונות ולמדתיה ממה שכתב הוא ז"ל, אמר ר' יהודה אמר שמואל התובעת כתובה בבית דין אין לה מזונות, תנאי כתובה ככתובה. עד כאן לשונו. והרמב"ן נר"ו פירש דברי רבנו אלפסי ז"ל: דלאו למימרא שהפסידה מזונותיה בתביעת התוספת לבד כל שנשאר כל עיקר כתובה, אלא לומר לך שדין תביעה נוהג בתוספת כמו שהוא נוהג בעיקר. פירוש: כשם שמפסדת מזונותיה בתביעת העיקר ואף על פי שלא הספיקה לגבות, הוא הדין בניזונת מחמת תוספת, אם תבעה התוספת בבית דין כאלו גבאתו ומפסדת מזונותיה, וקא משמע לן שלא תאמר דעיקר כתובה שהוא תנאי בית דין הוא דהויא תביעה כגבייה, אבל תוספת דמדעתיה יהב הרי הוא כחוב דעלמא ולא תהא תביעה כגבייה, ותזון עד שעת גוביינא, קא משמע לן.

    ולעוברת על דת משה ויהודית וכו' - פירוש: עוברת על דת וחברותיה השנויין בפרק המדיר (לקמן כתובות עב, א) וכדאמרינן בשילהי אלמנה ניזונת (לקמן כתובות קא, א) נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה, כגון עוברת על דת וחברותיה אין להן תוספת כלל וכל שכן מנה מאתים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 54b

    Ketubot 54b. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 243 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 54b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026