Talmud Builders

    Ketubot 58a

    Chapter 5 - Af Al Pi

    גם: כתובות דף נ״ח ע״א, פרק ה׳ אף על פי

    English translation - Ketubot 58a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1a gambler [ kuvyustus ], it has come to him, meaning that the seller has caught the buyer in a binding transaction, and he cannot annul the sale due to this kind of defect, as these characteristics are common in slaves. What is the halakha if it was discovered that the slave was an armed bandit or that the king had signed his death warrant, and there is a danger that the government will catch him and execute him? These are serious and uncommon defects that in principle could invalidate a sale. However, these defects generate publicity. In such unusual and severe circumstances, everyone is aware of them. Therefore, it is assumed that the buyer knew about them as well and nevertheless acquiesced to buy the slave. Consequently, there is no reason to revoke the sale of a slave.

    2The Gemara asks: After all, according to this Sage, Ulla, and according to that Sage, Rav Shmuel bar Rav Yehuda, she may not partake of teruma , so what is the difference between them? The Gemara answers: The practical difference between them is in cases where he accepted, or he transferred or went. If the husband explicitly accepted her blemishes, there is no concern with regard to abrogation, but there is still a concern that she will give her family members teruma wine. Conversely, if the father transferred his daughter to the agents of the husband and entrusted her to their care, or if the father’s own agents went with the girl and the agents of the husband, there is no longer concern that she might give her family members teruma , as she is not with them, but there is still a concern about abrogation.

    3§ The mishna states that there is a dispute with regard to how a priest must provide for the sustenance of his betrothed once the appointed time for the marriage arrives. Rabbi Tarfon says: He may give her everything from teruma . Rabbi Akiva says: He must give her half non-sacred food and half may be teruma . Abaye said: This dispute is referring to a daughter of a priest betrothed to a priest. But with regard to an Israelite woman who was betrothed to a priest, all agree that he must give her half non-sacred food and half may be teruma . A priest’s daughter is familiar with the halakhot of teruma and knows how to handle it when she is ritually impure, but when an Israelite woman is not yet familiar with these procedures, there is concern that she might defile the teruma . Consequently, she is given some non-sacred food to use as well.

    4And Abaye also said that this dispute is referring only to a betrothed woman whose wedding date has arrived, but with regard to a married woman, all agree that her husband must give her half of her needs from non-sacred food and half may be teruma , as it is not appropriate for his wife to have to go to the trouble of selling teruma in order to obtain non-sacred food.

    5This is also taught in a baraita : Rabbi Tarfon says: He may give her everything from teruma , and Rabbi Akiva says: Half must be non-sacred food and half may be teruma . In what case is this statement said? With regard to a daughter of a priest betrothed to a priest. But with regard to an Israelite woman betrothed to a priest, all agree that she gets half non-sacred food and half may be teruma . In what case is this statement said? With regard to a betrothed woman, but with regard to a married woman, all agree that he must give half non-sacred food and half may be teruma .

    6Rabbi Yehuda ben Beteira says: He need not give half and half, but rather he may give her two parts teruma and one part non-sacred food. Rabbi Yehuda says: He may give her all of it in teruma , but as the value of teruma is lower than that of non-sacred food, the amount must suffice so that when she sells teruma during the days when she is ritually impure, she can buy a sufficient quantity of non-sacred food with the money. Rabban Shimon ben Gamliel says: Wherever teruma is mentioned, he must give her double the amount that she would receive of non-sacred food, so that she will not have difficulty locating buyers for her teruma . Teruma is less popular and its price is significantly lower, since its use is restricted. But if she receives a large amount of teruma , she will be able to sell it at an even lower price and locate a buyer more easily.

    7The Gemara asks: What is the difference between the opinions of Rabbi Yehuda and Rabban Shimon ben Gamliel? The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to effort. According to Rabbi Yehuda, she must make an effort to find buyers who will provide her with enough non-sacred food for her needs, and consequently, according to him the husband must provide an amount of teruma that is equal in value to the amount of non-sacred food to which she is entitled. In contrast, Rabban Shimon ben Gamliel adds additional teruma to her allotment beyond this amount, so that she will not be forced to go to as much trouble to sell it.

    8§ The mishna states that a yavam does not enable the yevama to partake of teruma . The Gemara asks: What is the reason for this? The Merciful One states in the Torah: “The acquisition of his money” (Leviticus 22:11) may partake of teruma , but this woman is his brother’s acquisition and not his, since a yavam does not complete his marriage to the yevama until he consummates the marriage.

    9§ The mishna said that if she completed six months from the time of the request for marriage under the aegis of the husband and another six months under the aegis of the yavam , she may not partake of teruma . It then says that this is also true if she completed most of the year under the aegis of the husband, and then it says that this is also true if she completed most of the time under the aegis of the yavam . The Gemara asks: Now that you say that if she completed most of the time under the aegis of the husband this does not enable her to partake of teruma , is it necessary to say that the same is true if she spent most of the time under the aegis of the yavam ? The Gemara answers: The tanna teaches the mishna employing the style: This, and it is unnecessary to say that, meaning that the cases are organized from the less obvious to the more obvious.

    10§ The mishna states that this ruling, that a woman betrothed to a priest may partake of teruma while she is still in her father’s house if the time for her wedding has arrived, is according to the initial version of the mishna. But that according to the final version, she may not partake of teruma until she has actually entered the wedding canopy. The Gemara asks: What is the reason for this later ruling? Ulla said, and some say that Rav Shmuel bar Yehuda said, that it is due to concern about abrogation, as the woman may have some blemish that will cause the annulment of the marriage, and it will then be clear that she consumed teruma unlawfully.

    11The Gemara comments: Granted, according to the opinion of Ulla, the first ruling that the Sages taught in the initial version of the mishna, namely that she may not partake of teruma in her father’s house immediately after betrothal, is because Ulla was concerned lest someone pour her a cup of teruma wine while she would be in her father’s house. And the latter ruling, that she may not partake of teruma until she actually enters the wedding canopy, even after the time for marriage arrives, is due to concern about abrogation. Consequently, there are two different reasons for the two different rulings.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קוביוסטוס - גונב נפשות:

    הגיעו - ללוקח ואין המקח בטל וברייתא היא בב"ב בהמוכר פירות המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו שסתמן גנבים הן:

    לסטים מזויין - אין דרכו בכך:

    מוכתב למלכות - חטא למלכות עד שצוה לגזור עליו שיהרגנו כל מוצאו:

    קלא אית להו - וסבר וקביל:

    קבל מסר והלך - קיבל עליו בעל את המומין לסימפון ליכא למיחש לשמא תשקה לאחיה ולאחותה איכא למיחש:

    מסר - האב לשלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל ליכא למיחש שמא תשקה לאחיה ולאחותה דהא ליתנהו גבה ואיכא למיחש לסימפון:

    בת כהן בקיאה היא בשמירת תרומה ולמוכרה בימי טומאתה - בת ישראל אינה בקיאה בכך:

    בארוסה - ובת כהן דהואיל והיא בבית אביה טרח אביה למכור תרומה בחולין לימי טומאה לפי שהוא רגיל בכך:

    אבל בנשואה - שנותן לה בעלה מזונות בביתה כגון משרה אשתו על ידי שליש דתנן במתניתין (לקמן כתובות דף סד:):

    מחצה חולין - לפי שכל כבודה בת מלך פנימה ואביה ואחיה אינן אצלה שיתעסקו בצרכיה:

    רבי יהודה אומר נותנין לה הכל תרומה כו' - בין רבי יהודה לרבי טרפון איכא דאילו ר' טרפון סבר נותנין לה תרומה כדי מזונותיה ואע"פ שאם צריכה לחולין ובאה למכור תרומה אין דמי תרומה מגיעין ליקח בהן חולין שהרי יקרים הם מן התרומה שהכל קופצים עליהן ולרבי יהודה נותנין לה תרומה כשיעור שאם באת ליקח מחצה חולין לא תפחות מן דמי מחצית חולין אבל טורח מכירה מוטל עליה למכור לתתה תחת חולין:

    נותנין לה תרומה כפלים בחולין - קסבר לא מטרחינן לה למוכרה בשוייה אלא נותן לה תרומה הרבה כדי שתתננה בזול ותמצא לוקחין הרבה:

    איכא בינייהו טירחא - בין רבי יהודה לרבן שמעון:

    והאי קנין אחיו הוא - וכי מיית ליה פקע ליה קנינו אבל כנסה הרי היא אשתו לכל דבר והכתוב קראה אשתו דכתיב (דברים כה) ולקחה לו לאשה דקנייה בביאה וכי היכי דקידושי ביאה מאכילין בארוסה דאיתקיש הוויות להדדי כך מאכילין ביבמה:

    השתא בפני הבעל - חוץ מיום אחד אמרת לא אכלה כולם בפני היבם דעל ידו אין לה לאכול דלאו קנינו היא מיבעיא ליה למימר דלא אכלה:

    קמייתא - משנה ראשונה שאוסרת משעת אירוסין שהתורה התירתה והם גזרו עד שיגיע זמן לא גזור מפני סימפון אלא שמא תשקה הלכך משנתחייב לזונה דמייחד לה דוכתא וליכא למיחש לשמא תשקה שריוה:

    ובתרייתא - משנה אחרונה שחזרו וגזרו עד שתכנס לחופה חשו לסימפון:

    כתובות 58 עמוד א

    1קוביוסטוס הגיעו. מאי איכא לסטים מזויין או מוכתב למלכות, הנהו קלא אית להו.

    2מכדי, בין למר ובין למר לא אכלה, מאי בינייהו? איכא בינייהו קבל, מסר, והלך.

    3רבי טרפון אומר: נותנין לה הכל תרומה וכו'. אמר אביי: מחלוקת בבת כהן לכהן, אבל בבת ישראל לכהן דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה.

    4ואמר אביי: מחלוקת בארוסה, אבל בנשואה דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה.

    Baraita

    5תניא נמי הכי, רבי טרפון אומר: נותנין לה הכל תרומה. ר"ע אומר: מחצה חולין ומחצה תרומה. במה דברים אמורים בבת כהן לכהן, אבל בת ישראל לכהן דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה. במה דברים אמורים בארוסה, אבל בנשואה דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה.

    6רבי יהודה בן בתירא אומר: נותנין לה שתי ידות של תרומה, ואחת של חולין. רבי יהודה אומר: נותן לה הכל תרומה, והיא מוכרת ולוקחת בדמים חולין. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מקום שהוזכרה תרומה נותנין לה כפלים בחולין.

    7מאי בינייהו? איכא בינייהו טירחא.

    8היבם אינו מאכיל בתרומה. מאי טעמא? (ויקרא כב, יא) ״קנין כספו״ אמר רחמנא, והאי קנין דאחיו הוא.

    9עשתה ששה חדשים בפני הבעל. השתא בפני הבעל אמרת לא, בפני היבם מיבעיא?! ״זו ואין צריך לומר זו״ קתני.

    10זו משנה ראשונה כו'. מאי טעמא? אמר עולא, ואיתימא רב שמואל בר יהודה: משום סימפון.

    11בשלמא לעולא, קמייתא שמא ימזגו לה כוס בבית אביה, ובתרייתא משום סימפון.

    Tosafot

    קוביוסטוס - פירש בקונטרס גונב נפשות ולא משמע הכי בפרק קמא דבכורות (דף ה. ושם) דקא אמר ליה קיסר לרבן גמליאל משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או שאינו בקי בחשבונות היה והתם אממון קאי דאשאילה ראשונה דבכללן של לוים אתה מוצא כו' כבר השיבו ועוד דהגיעו מפרש בקונטרס דרובם הכי איתנהו ואין נראה שיהיו רוב העבדים גונבי נפשות ונראה כפירוש רבינו חננאל דמפרש קוביוסטוס משחק בקוביא והא דאמרי' (חולין דף צא:) ויאמר שלחני כי עלה השחר אמר ליה יעקב וכי גנב אתה או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר לפירוש הקונטרס אתי שפיר ולפירוש רבינו חננאל נמי י"ל שדרך משחקין בקוביא שנושין בהן ודרכן להטמין מבני אדם:

    הנהו קלא אית להו - פירש בקונטרס וסבר וקביל וקשה לר"ת דבריש המוכר פירות (ב"ב דף צב: ושם) אמר בהדיא ליסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך ועוד אמרינן בפרק האומנין (ב"מ דף פ. ושם) שפחה זו שוטה היא נכפית היא כו' הרי זה מקח טעות אם כן בהנך מומי ניחוש לסימפון ומפר"ת קלא אית להו ולא שכיחי ולא חיישינן בהו לסימפון כיון דלא שכיחי והנהו נמי דפרק האומנין לא שכיחי והא דאמרינן בפרק המגרש (גיטין דף פו. ושם) דאתקין רב יהודה בשטרא דעבדי עבדא דנן מוצדק לעבדות ופטיר ועטיר מן ערורי מלכא ומלכתא לא משום שהיה צריך להתנות כדפי' דבסתמא נמי הוי מקח טעות אלא משום שופרא דשטרא ורבינו אליהו היה מקיים פירוש הקונטרס דהיכא דקיבל המוכר מעות אמרי' מדלא בדק הלוקח קודם נתינת מעות הני מומין דאית להו קלא א"כ סבר וקיבל והא דאומר לו הרי שלך לפניך מיירי קודם שנתן הלוקח מעות וקצת משמע כן בפרק המוכר פירות (ב"ב דף צב:) דפריך [שם הגיעו לאו משום דרובא הכי איתנהו וש"מ דאזלינן בתר רובא ומאי פריך דלמא] המוציא מחבירו עליו הראיה אלמא מיירי שהלוקח מוחזק:

    השתא בפני הבעל אמרת לא בפני היבם מיבעיא - ה"ג [לא] זו אף זו קתני לא מיבעיא ששה חדשים בפני הבעל וששה בפני היבם דלא אכלה אלא אפילו כולם בפני הבעל חוץ מיום אחד לא אכלה וכן מוכיח בירושלמי דמפרש כולה מתניתין [בלא] זו אף זו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הנהו קלא אית להו - ואם איתא דהכי הוא מידע הוה ידיע. ומיהו אם נמצא כן מקחו בטל, כדאמרינן בריש פרק המוכר פירות (ב"ב צב, ב), גנב או קוביוסטוס הגיעו לסטים מזוין או מוכתב למלכות, אומרים לו הרי שלך לפניך. ורש"י ז"ל לא פירש כן.

    קשבל מסר והלך - רש"י ז"ל פירש: קיבל הבעל מומין, לרב יהודה ליכא משום דעולא איכא, מסר האב לשלוחי הבעל והלכו להם, משום דעולא ליכא משום סימפון איכא. והראב"ד ז"ל פירשו: קבל האב קידושין ומיד מסרה לבעל והלך לו, דמשום סמפון איכא משום דעולא ליכא הא דפרקינן לעיל (כתובות נז, ב) התם מיבדק בדיק לה. הכי פירושה למשנה אחרונה איהו בדיק לה משעת כניסה לחופה, ולמשנה ראשונה בדיק לה על ידי קרובות כיון שהגיע זמנה לינשא, משום דכיון דיהיב לה מזונות לא שדי איניש זוזי בכדי.

    מתני' - היבם אינו מאכיל בתרומה עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם ואפילו כלן בפני הבעל חסר יום אחד בפני היבם, או כלם בפני היבם חסר יום אחד בפני הבעל אינה אוכלת בתרומה. כך היא גירסת הספרים, והכי תנו לה בגמרא דבני מערבא (כאן ה"ג). וכן היא בפירושו של רש"י ז"ל (ד"ה עשאה). ופירש הוא ז"ל: דהוא הדין אם עשתה כל שנים עשר חדש בפני הבעל ואכלה בחייו שאינה אוכלת עכשיו בפני היבם, משום דקנין כספו אמר רחמנא (ויקרא כב, יא) והאי קנין אחיו הוא, וכשמת פקע ליה קניניה. והקשה רבנו תם ז"ל בספר הישר (סי' מט עמ'), אי הכי מאי אפילו כולם בפני הבעל חוץ מיום אחד לפני היבם הא אפילו אכלה בפניה בעל כמה שני השתא פקע קניניה, ואפילו נשאת ומת בעלה אינה אוכלת ומאי קאמר והאי קנין כספו דאחיו הוא. ותו, דהוה ליה למתני שומרת יבם אינה אוכלת בתרומה, ומאי היבם אינו מאכיל, דמשמע מחמת היבם אינה אוכלת, אבל אם אכלה בשביל הבעל כשהגיע זמנה לינשא או שנשאת ומת הבעל אוכלת, ולפיכך פירש הוא ז"ל, דלמשנה ראשונה שומרת יבם שאכלה בחיי הבעל גם בחיי היבם אוכלת, אלא שאם לא אכלה בפני הבעל אינה מתחלת לאכול עכשיו מחמת היבם. והיינו דאמרינן בגמרא (לקמן כתובות נח, א), משום קנין כספו אמר רחמנא דקתני היבם אינו מאכיל, כלומר, מי שלא אכלה ובאה לאכול מחמת היבם אין היבם מאכיל אותה, והיינו דאמרינן בגמרא (שם), מאי טעמא, קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין אחיו הוא, לומר, והאיך יהא חמור מן הקונה עצמו, מחמת הקונה לא אכלה מחמת היבם שבא מחמתו אכלה, הילכך כיון שאין ליבם ביבמתו אלא זכות אחיו שנתרוקנה לו, כיון שמחמת אחיו לא אכלה אף מחמתו לא אכלה. מיהו מדרבנן הוא, אבל מדאורייתא מיכל אכלה, דמכל מקום קנינו הוא ומיגד אגידה ביה עד שיתירנה בחליצה, אלא מדרבנן אינו מאכילה כיון שלא אכלה בפניה בעל, משום דאינו חייב במזונותיה אלא אם כן עמד בדין וברח, ולאו דוכתא מיחד לה דרוב יבמין אין זנין אלא כונסין או פוטרין, ומיהו כשהגיע זמנה ואכלה בפני הבעל אף בפני היבם אכלה, אבל למשנה אחרונה אמרו שאינה אוכלת בתרומה לעולם עד שתכנס לחופה ואפילו נשאת ומת, אין היבם מאכיל עד שתכנס היא לחופה. והא דתנן בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז, ב), העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין, ומפרש בגמרא היבם מאי טעמא, קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין אחיו הוא. מדרבנן בעלמא הוא וכמשנה אחרונה, אבל מדאורייתא ודאי אכלה, ולמשנה ראשונה נמי אכלה, והאירוסין נמי מדרבנן הוא דאין מאכילין, הא מדאורייתא מאכילין דארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה דקנין כספו היא. והביא רבנו תם ז"ל ראיה מדתניא בתוספתא (כתובות פ"ה ה"א) זו משנה ראשונה בית דין של רבותינו חזרו ואמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ולא היבמה עד שתבעל, אלמא למשנה ראשונה יבמה אכלה קודם שתבעל והיינו כשאכלה מבעל ולמשנה אחרונה לא אכלה לעולם עד שתכנס לחופה ליבם. ובירושלמי גרסינן (כאן ה"ג) הגיע זמן ולא נשאו או שמתו בעליהן אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, והיינו ביבמה. ומקצת נוסחאות יש במשניות שגורסים כך הגיע זמן ולא נשאו או שמתו בעליהן אוכלות משלו ואוכלות בתרומה. והא דתנן בת ישראל מאורסת לכהן מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן לא תאכל בתרומה, למשנה אחרונה היא, וכן הא דגרסינן בפרק הבא על יבמתו (יבמות נו, א), הבא על יבמתו בשוגג רב אמר קנה לכל, ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה, ואמרינן התם, מן הארוסין כולי עלמא לא פליגי דלא אכלה דהא לא אכלה בחיי בעלה, כי פליגי מן הנשואין רב אמר אוכלת דהא הוה אכלה מעיקרא, ושמואל אמר אינה אוכלת כי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד לדברים האמורים בפרשה, ועל כרחך לא פליגי אלא בביאת שוגג, אבל כשלא בא עליה יבם כלל לכולי עלמא לא אכלה אף על פי שנשאת לאחיו, ההיא נמי כמשנה אחרונה היא הא למשנה ראשונה אכלה, וכן כתב רבנו אפרים ז"ל, והביא עוד ראיה, מדגרסינן במסכת נדרים פרק נערה המאורסה (עכג, ב) גבי הבוגרת וששהתה י"ב חדש, ר' אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר ר' אליעזר ומשנה ראשונה אמרו דבר אחד, דתנן עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם, או כולן בפני הבעל חסר יום אחד בפני היבם אינה אוכלת. פירוש: טעמא דחסר יום אחד בפניה יבם היא דלא אכלה למשנה ראשונה, הא אכלה בפני הבעל או שעשתה כולן בפני הבעל כלומר שהגיע זמן בפני הבעל, אוכלת בפני היבם כרבי אליעזר, דאמר שהתה שנים עשר חדש הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר. ומיהו אין ראיתו ראיה, דהתם הכי קאמר, כשנפלה לפני יבם הוא דלא אכלה הא עשתה כולן בפני הבעל ועודנו חי אכלה לומר, דבהגעת זמן אוכלת בתרומה והוא הדין דהוה מצי למידק מרישא דמתניתין דקתני בהדיא הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, דהתם לא דייק מיבם אלא מבעל, וכן פירשו שם המפרשים. ויש ספרים דלא גרסו חסר יום אחד בפני היבם, אלא או כולן בפני הבעל.

    גמרא - בשלמא לעולא קמייתא שמא ימזגו לה כוס בבית אביה בתרייתא משום סמפון היא. קשיא לי, דהכא משמע דמשנה אחרונה אפילו לעולא משום סמפון היא, ובפרק קמא דקדושין (י, ב) משמע דלעולא אפילו משנה אחרונה משום מזיגת הכוס היא, דאמרינן התם אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה משום דעולא. אי נמי משום סמפון, ומדקאמר עד שתכנס לחופה היינו כמשנה אחרונה וקאמר משום עולא. אי נמי משום סמפון, אלמא מזיגת הכוס לעולא אפילו למשנה אחרונה הוא. וביבמות בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז, ב) נמי שנינו, העובר והאירוסין והיבם פוסלים ולא מאכילין, ומפרש בגמרא האירוסין אי בת ישראל לכהן הוא משום דעולא, דההיא למשנה אחרונה הוא מדאמרינן האירוסין אין מאכילין. ויש לומר, דסוגיין דהכא דמאן דאמר לה משמיה דעולא, והנהו דפרק קמא דקדושין ודפרק אלמנה לכהן גדול כאיתימא רב שמואל בר יהודה. ואפשר לי עוד לומר, דאפלו למאן דאמר לה משמיה דרב שמואל בר יהודה הוא, הכא הכי קאמר, בשלמא לעולא בתרייתא איכא למימר משום סמפון, ולאו למימרא דעולא על כרחך הכי מפרש לה, אלא לומר דאי נמי משום סמפון ניחא ליה, דקמייתא משום מזיגת הכוס ובתרייתא משום סמפון, והוא הדין נמי דאי כולהו משום מזיגת הכוס לא תיקשי ליה, דבית דין ראשונים סברי דכיון דמייחד לה מקום כשהגיע זמן ליכא משום מזיגת הכוס דאיזדהורי מיזדהרי, אבל בית דין של אחריהם אמרו דעד שתכנס לרשות הבעל ממש אחיה ואחותה שייכים בהדא דוכתא דמייחד לה, ואכתי איכא משום מזיגת הכוס, וטעמא דמסתבר הוא. אי נמי, דמעיקרא הוה סבירא ליה לתלמודא דמשנה ראשונה ואחרונה פליגין בחששות מחודשות, משום הכי קאמר דלעולא אפשר לומר דראשונה משום מזיגה ואחרונה משום סמפון, אבל לרב שמואל בר יהודה קשיא. אבל בתר דפריקו לרב יהודה דכולהו משום חדא חששא, אלא דראשונים סברי דהאי חששא מסתלקת בהגעת זמן, ואחרים סברי דאינה מסתלקת אלא בכניסה לחופה, לעולא נמי כולהו משום מזיגה וכמאן דאמר לה משמיה דרב שמואל בר יהודה, אלא דבית דין ראשונים אמרו שהיא מסתלקת בהגעת זמן. ובית דין של אחריהם אמרו שאינה מסתלקת עד שתכנס לרשות הבעל כמו שכתבתי. וזה טעם נכון ומספיק. ובזה נתיישב לי מה שפירש רש"י ז"ל למעלה בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מח, א) גבי מתניתין דקתני לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין, מסר האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל, ואמרינן עלה בגמרא, אמר רב מסירתה לכל חוץ מתרומה, ולוי אמר מסירתה לכל אף לתרומה. ופירש רש"י ז"ל: דרב אית ליה דרב יהודה אמר שמואל דאמר משום סמפון והלכך לא אכלה עד שתכנס ממש לחופה דליבדקה בעל, ולוי אית ליה כעולא דאמר משום מזיגת הכוס, ומתניתין דהתם ודאי כמשנה אחרונה הוא כדדייקינן התם מאי לעולם לאפוקי ממשנה ראשונה, ואי משנה אחרונה אפילו לעולא משום סימפון, לוי דאמר כמאן. אבל למאי דפירש רש"י אתו שפיר, דלעולם לעולא אפילו למשנה אחרונה משום מזיגת הכוס הוא, כן נראה לי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 58a

    Ketubot 58a. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 214 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 58a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026