Talmud Builders

    Ketubot 86b

    Chapter 9 - HaKotev LeIshto

    גם: כתובות דף פ״ו ע״ב, פרק ט׳ הכותב לאשתו

    English translation - Ketubot 86b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the court strikes him an unlimited number of times, even until his soul departs, in order to force him to perform the mitzva. The payment of a debt is a positive mitzva, and one who refuses to pay a debt can be compelled to do so in this manner.

    2§ Rami bar Ḥama inquired of Rav Ḥisda: If a man said to his wife: This is your bill of divorce but you are divorced with it only after thirty days, and she took the bill of divorce and went and placed it in the sides of the public domain, i.e., in a place that was open to the public domain but not an actual part of it, and the bill of divorce was still there after thirty days, what is the halakha ? Is she divorced?

    3Rav Ḥisda said to him: She is not divorced. This halakha is learned from the opinion of Rav and Shmuel, as it is Rav and Shmuel who both say with regard to the mishna: Any of the creditors of a deceased person can seize items of his movable property provided that they are arranged in piles and placed in the public domain, as in that case the heirs of the deceased do not receive it as part of their inheritance. Similarly, the woman will not acquire the bill of divorce after thirty days if it is in that location. Rav Ḥisda adds: And the sides of the public domain are considered like the public domain.

    4Rami bar Ḥama responded: On the contrary, she is divorced, in accordance with the opinion of Rav Naḥman, as Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: With regard to one who says to his friend: Go and pull this cow now and it will be acquired by you only after thirty days, he has acquired the cow. And this is true even if the cow was standing after those thirty days in an ownerless meadow [ agam ]. Since the acquisition began properly at the start of the thirty-day period, it applies even after the thirty-day period. What, is it not the case that this is the halakha of a meadow and this is also the halakha of the sides of the public domain, as the two places have a similar status? Rav Ḥisda rejects this argument: No, the case of a meadow is discrete, and the case of the sides of the public domain is discrete, as the latter is considered an actual part of the public domain, and an ownerless meadow is not.

    5Some say a different version of the dispute between Rami bar Ḥama and Rav Ḥisda, in which Rav Ḥisda said to Rami bar Ḥama: She is divorced, based on the ruling of Rav Naḥman pertaining to acquiring a cow, and the sides of the public domain are considered like a meadow. In this version, it was Rami bar Ḥama who replied: On the contrary, she is not divorced, as can be learned from the opinion of Rav and Shmuel pertaining to seizing objects in the public domain. What, is it not the case that this is the halakha of the public domain and this is similarly the halakha of the sides of the public domain? Rav Ḥisda responded: No, the public domain is discrete and the sides of the public domain are discrete.

    6MISHNA: If there is one who establishes his wife as a storekeeper in his store, or if he appointed her as a steward to handle his property and workers, this one, i.e., the husband, can administer an oath to her, having her state that she did not appropriate any of his possessions, whenever he wants. Rabbi Eliezer says: He can administer an oath even with regard to the products of her spindle and for her dough, which are matters related to the household, and not her function as a storekeeper.

    7GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: When Rabbi Eliezer says that a husband can administer an oath to her with regard to any item, is he saying that this is by means of extension of an oath, i.e., once he administers an oath to her in her capacity as his storekeeper he can extend the oath to cover other matters, or, is he saying that he can administer an oath to her ab initio ?

    8The Gemara suggests: Come and hear a solution from a baraita : The Rabbis said to Rabbi Eliezer: A person does not reside in a basket with a snake. A woman is not expected to live with a husband who constantly suspects her of stealing. The Gemara explains: Granted, if you say that Rabbi Eliezer is referring to an oath administered ab initio , the Rabbis spoke well. However, if you say that the husband can administer an oath only by means of an extension of an oath, what difference does it make to her? As she must take an oath with regard to matters that concern the store, it does not cause any greater difficulty for her to take an oath with regard to the household matters.

    9The Gemara refutes this argument, as it is possible that she says to him: Since you are so exacting with me, I cannot live with you. Even if there is no additional oath, the sentiment engendered by his demand is grounds for dissatisfaction, and there is no proof that Rabbi Eliezer holds that he can administer an oath to her ab initio .

    10The Gemara suggests another proof. Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who did not exempt his wife in the marriage contract from a vow and from an oath, and he established her as his storekeeper or appointed her as his steward, he can administer an oath to her whenever he wants. If he did not establish her as his storekeeper or appoint her as his steward, he cannot administer an oath to her.

    11The baraita continues: Rabbi Eliezer says: Although he did not establish her as his storekeeper or appoint her as his steward, he can administer an oath to her whenever he wants, as you have no wife who did not become a steward for one hour in her husband’s lifetime at least for her spindle and for her dough. The Rabbis said to him: A person does not reside in a basket with a snake. One can conclude from this that according to Rabbi Eliezer a husband can administer an oath to his wife with regard to her conduct, even ab initio . The Gemara concludes: Conclude from it that it is so.

    12MISHNA: If one wrote to his wife in the marriage contract: I do not have the right to administer a vow or an oath upon you, he cannot administer an oath to her. However, he can administer an oath to her heirs, and to those who come on her authority, either as her representatives or because they purchased her marriage contract.

    13If the husband wrote: I do not have the right to administer a vow or an oath upon you, or upon your heirs, or upon those who come on your authority, he cannot administer an oath to her; not to her, nor her heirs, nor those who come on her authority. But the husband’s heirs can administer an oath to her, and to her heirs, and to those who come on her authority.

    14If he wrote: Neither I, nor my heirs, nor those who come on my authority have the right to administer a vow or an oath upon you, or upon your heirs, or upon those who come on your authority, he cannot administer an oath to her or to them; not he, nor his heirs, nor those who come on his authority may administer an oath, not to her, nor to her heirs, nor to those who come on her authority.

    15If a woman who was exempted from an oath by her husband went from her husband’s grave, immediately after her husband’s death, to her father’s house, without handling her late husband’s property, or in a case where she returned to her father-in-law’s house and did not become a steward over the property at all throughout this period, then the heirs cannot administer an oath to her with regard to her actions in their father’s lifetime, as the husband exempted her from an oath to the heirs. And if she became a steward, the heirs may administer an oath to her about the future, i.e., anything she did with the property after the death of her husband, but they cannot administer an oath to her with regard to what took place in the past, during her husband’s lifetime.

    16GEMARA: The Gemara asks: What is the purpose of an oath? What oath can he administer to her that caused him to add this condition to her marriage contract? Rav Yehuda said that Rav said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מכין אותו - קודם שעבר על העשה ויש בידו לקיים:

    והלכה והניחתו כו' - ועודנו שם לאחר שלשים:

    והוא שצבורין - גבי מתניתין דקתני הקודם זכה אלמא רה"ר לא קני ליה לבעלים מידי אלא א"כ מגביהו הילכך לאחר שלשים לאו ברשותה הוא דליהוי גירושין חיילי:

    צידי רה"ר - סמוך לכתלים שאין דרך בני אדם לעבור שם ולהתחכך בכותלים:

    מתני' חנוונית - למכור יינו ופירותיו בחנות:

    משביעה - שלא עיכבה בידה כלום:

    אפוטרופיא - להכניס ולהוציא פירותיו ולשכור פועלים ולישא וליתן:

    גמ' ע"י גלגול קאמר - דשמעיה לת"ק דאמר משביעה על האפטרופסות ולא על פילכה ועיסתה ואפילו ע"י גלגול שבועת אפטרופסות דכיון דשבועת אפטרופסות דרבנן [דהא לא קטען ליה תובע טענת ברי אלא רצוני שתשבע לי לא מגלגלין על ידה] שבועה אחריתי ואתא ר' אליעזר למימר היכא דהושיבה חנונית מיגו דמישתבעה אאפטרופסות משתבעה נמי על ידי גלגול על פילכה ועיסתה דמגלגלין מדרבנן:

    או לכתחלה קאמר - דאפי' לא מינה אפוטרופיא משביעה על פלכה שהרי אפוטרופסת היא:

    בכפיפה - בתוך קופה אחת:

    שפיר - דאמרה ליה הואיל ומשבעת לי על פילכי איני יכול לסבול קפדנותך:

    מאי נפקא לה מינה - הרי נתחייבת לו שבועה ומה יקשה לה גלגול זה אם לא עיכבה כלום:

    הואיל וקא דייקת בתראי - אינך אוהב ומאמין אותי ולא מצינא דאידור בהדך:

    הרי שלא פטר - שלא כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך:

    נדר - שנודרת לו יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם עיכבתי משלך כלום כדאמר במסכת גיטין (דף לד:) נמנעו מלהשביעה התקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה:

    מתני' אינו יכול להשביעה - בגמ' מפרש מהי שבועה פטרה:

    אבל משביע הוא את יורשיה - אם גירשה ומתה ויורשיה תובעין הימנו כתובתה נשבעים שבועת יורשין המפורשת במסכת שבועות (דף מה.) שבועה שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ולא מצאנו בין שטרותיה ששטר כתובתה פרוע:

    ואת הבאים ברשותה - אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה והלקוחות תובעין אותו נשבעין אף הן שבועת היורשין:

    אבל יורשיו משביעין אותה - אם נתאלמנה והיא או יורשיה נפרעין מן היתומים צריכים שבועה שהרי לא פטרן אלא ממנו אם תגבה כתובתה בחייו:

    לבאין ברשותי - אם אמכור נכסי ואת באה ליפרע מלקוחות:

    הלכה מקבר בעלה כו' - זו שפטרה בעלה מן השבועה והכי תני בהדיא בתוספתא דאהך שפטרה קאי:

    לבית אביה - שלא נתעסקה שוב בנכסים:

    על העתיד לבא - על עסק שלאחר מיתה שלא עיכבה בידה כלום דהשתא נכסים דיתמי נינהו ולא מהניא בהו פטור דידיה:

    על שעבר - על עסק שבחיי בעלה:

    גמ' שבועה מאי עבידתה - איזו שבועה סתם שאשה חייבת לבעלה או ליורשיו דקתני דכי לא פטרה משביעה וכי פטרה אין משביעה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    כתובות 86 עמוד ב

    1מכין אותו עד שתצא נפשו.

    2בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא: ״הרי זה גיטיך, ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום״, והלכה והניחתו בצידי רשות הרבים, מהו?

    3אמר ליה: אינה מגורשת, מדרב ושמואל. דרב ושמואל דאמרי תרוייהו, והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים, וצידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו.

    4אדרבה, מגורשת, מדרב נחמן. דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: האומר לחבירו: ״משוך פרה זו, ולא תהיה קנויה לך עד לאחר שלשים יום״ קנה, ואפילו עומדת באגם. מאי לאו: היינו אגם, והיינו צידי רשות הרבים? לא, אגם לחוד וצידי רשות הרבים לחוד.

    5איכא דאמרי, אמר ליה: מגורשת, מדרב נחמן. וצידי רשות הרבים כאגם דמי. אדרבה: אינה מגורשת, מדרב ושמואל. מאי לאו: היינו ״רשות הרבים״, והיינו ״צידי רשות הרבים״. לא, רשות הרבים לחוד, וצידי רשות הרבים לחוד.

    Mishna

    6המושיב את אשתו חנוונית, או שמינה אפוטרופיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה. ר' אליעזר אומר: אפילו על פילכה ועל עיסתה.

    Gemara

    7איבעיא להו: ר' אליעזר על ידי גלגול קאמר או לכתחלה קאמר?

    8ת"ש אמרו לו לרבי אליעזר: אין אדם דר עם נחש בכפיפה. אי אמרת בשלמא לכתחלה שפיר. אלא אי אמרת ע"י גלגול, מאי נפקא לה מינה?

    9דאמרה ליה: כיון דקדייקת בתראי כולי האי לא מצינא דאדור בהדך.

    10ת"ש הרי שלא פטר את אשתו מן הנדר ומן השבועה, והושיבה חנוונית, או שמינה אפוטרופיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה. לא הושיבה חנוונית, ולא מינה אפוטרופיא אינו יכול להשביעה.

    11רבי אליעזר אומר: אע"פ שלא הושיבה חנוונית, ולא מינה אפוטרופיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה, שאין לך אשה שלא נעשית אפוטרופיא שעה אחת בחיי בעלה על פילכה ועל עיסתה. אמרו לו: אין אדם דר עם נחש בכפיפה. שמע מינה לכתחלה שמע מינה.

    Mishna

    12כתב לה ״נדר ושבועה אין לי עליך״ אין יכול להשביעה, אבל משביע הוא את יורשיה, ואת הבאים ברשותה.

    13נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך אינו יכול להשביעה, לא היא, ולא יורשיה, ולא את הבאים ברשותה. אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה, ואת הבאים ברשותה.

    14״נדר ושבועה אין לי, ולא ליורשי, ולא לבאים ברשותי עליך, ועל יורשיך, ועל הבאים ברשותיך״ אינו יכול להשביעה, לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו, לא אותה ולא יורשיה, ולא הבאים ברשותה.

    15הלכה מקבר בעלה לבית אביה, או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא אין היורשין משביעין אותה. ואם נעשית אפוטרופיא היורשין משביעין אותה על העתיד לבא, ואין משביעין אותה על מה שעבר.

    Gemara

    16שבועה מאי עבידתה? אמר רב יהודה אמר רב:

    Tosafot

    אינה מגורשת מדרב ושמואל - הרבה יש לתמוה היכי פשיט מדרב ושמואל דבעי למימר דצידי רה"ר כרה"ר והא רמי בר חמא גופיה מיבעי ליה בצידי רה"ר מכלל דבהניחתו ברה"ר פשיטא ליה דאינה מגורשת וי"ל דדייק מסיפא דמילתיה דמדקאמר דבסימטא לא מהני תפיסה מכלל דבצידי רה"ר מהניא מיהו לאיכא דאמרי מדמה צידי רה"ר לסימטא:

    וצידי רה"ר כרה"ר דמו - תימה דבריש אלו נערות (לעיל כתובות דף לא:) אמר דלענין מיקנא קני בצידי רה"ר:

    אדרבה מגורשת מדרב נחמן כו' -מדלא קאמר אדרבה מגורשת מדרב ושמואל גופייהו דאמרי בסימטא לא מהני תפיסה מכלל דפשיטא ליה דסימטא עדיפא לענין קנין טפי מצידי רה"ר אבל אגם וצידי רה"ר בעי לדמויי אהדדי אלמא לענין קנין סימטא עדיף מאגם וקשה לרשב"א דלעיל בשילהי האשה שנפלו (כתובות דף פב.) אמר רבי יוחנן האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תיקני עד לאחר שלשים קנה אפילו עומדת באגם וא"כ כל שכן אם היא עומדת בסימטא והיכי אמר ר' יוחנן לעיל דתפיסה מהני בסימטא דר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו אפילו בסימטא:

    האומר לחבירו משוך פרה זו כו' - בדאמר לו מעכשיו מיירי כדאוקי לעיל בסוף האשה שנפלו (כתובות דף פב.) וגבי גט נמי דבעי רמי בר חמא איירי נמי בדאמר מעכשיו דאי לא אמר מעכשיו כיון דאין הגירושין אלא לאחר שלשים היה צריך שיהיה אז בחצירה וקשה דהיכי פשיט מדרב ושמואל דהתם מאי מעכשיו איכא ונראה דהכי פשיט כי היכי דהתם אע"ג דמן הדין דמשעת מיתת האב הנכסים בחזקת יתומים בכל מקום שהם אפ"ה אם הם ברשות הרבים לא קנו יתמי ה"נ היכא דאמר לה הרי זה גיטיך מעכשיו ולא תתגרשי בו עד לאחר שלשים דמן הדין יש לה לזכות בגט מיד לאחר ל' יום בכל מקום שהוא אפילו הכי ברה"ר אינה מגורשת:

    רבי אליעזר אומר על ידי גלגול - לא כפירוש שפירש הקונטרס דת"ק סבר דאין מגלגלין בשבועה דרבנן דהא בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מח:) מסקינן דמגלגלין בדרבנן וליכא מאן דפליג אלא טעמא דת"ק דאמרה ליה כיון דדייקת כולי האי לא מצינא דאידור בהדך ירושלמי מאי טעמא דרבנן אם אתה אומר כן אין שלום בבית לעולם שברה כלים מאי את עביד לה כשומרת חנם או כשומרת שכר מסתברא אפילו כשומרת חנם אינה אם אין את אומר כן אין שלום בבית לעולם:

    נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך - בירושלמי מפרש כגון שנתן לה רשות לעשות יורשיה אפוטרופין ואת הבאים ברשותך צריך לפרש שאר בני אדם נכרים שעשאתן אפוטרופין מחמת שנתן לה רשות תימה אמאי נקט נדר דנדר לא שייך אלא באלמנה כדמוכח בהשולח (גיטין לד:) דתיקן ר"ג שתהא נודרת כו' ועליך לא שייך אלא בגרושה ויש לומר דאיידי דנקט בסמוך נדר גבי יורשין נקט נמי ברישא ומיהו בגמ' לא שייך לשנויי הכי דקתני בברייתא נדר ושבועה והתם לא מיירי ביורשים כלל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והלכה והניחתו בצדי רשות הרבים - וראיתי להרשב"א שכתב דלענין הלכה גט ופרה שוין וכל שלא אמר מעכשיו והניחתו בצדי רשות הרבים אינה מגורשת (וכו') ורמי בר חמא ורב חסדא הוו סברי דהא דר"נ הויא בלא מעכשיו, וליתא דבמעכשיו הוא, ולפיכך כל שלא אמר מעכשיו בגט אינה מגורשת ובפרה לא קנה. ואם אמר מעכשיו בפרה ובגט הויא לה מגורשת ואינה מגורשת דמספקא לן (בקדושין עא, ב) אי חזרה הוי אי תנאה הוי כמו שהזכרתי הלכך כיון שהניחתו ברשות שאינה שלה הויא לה ספק מגורשת. אלו דבריו ז"ל (מגיד משנה הל' גירושין פ"ט ה"ג).

    אבל יורשיו משביעין אותה - ולא שבועה דלא פרעתיך קאמר, דההיא אינה במשנה, ורב פפא הוא דאשמועינן כדאיתא בשבועות (מא, א) אלא אפוטרופא שנעשית ואפוגמת כתובתה קאמר כדאיתא ואיכא דמפרש (עי' רמב"ן בשם יש מי שאומר) שכל פטורין אלו שבמשנתנו אינן אלא על דברים שנשתמשה בחיי בעלה, אבל דברים שנשתמשה בהם לאחר מיתת בעלה לא, לפי שכבר נתרוקן זכות הנכסים ליורשין או אצל הלקוחות, ואין תנאי שלו מועיל לנכסים שאינם שלו, וכן נראה מלשון רש"י ז"ל (בד"ה על העתיד ולפי דבריהם כי כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך, היורשין משביעין אותה אפילו על מה שנשתמשה בחיי בעלה, שלא פטרה אלא ממנו לפי שהיא או יורשיה בושין ממנו יותר, שהיה יודע בעסק הנכסים יותר ואין מעיזים פניהם, אבל בבנו ובבאים ברשותו מעיזין ומעיזין, וכל שכן בפגימת הכתובה דטוען ברי שאינן מעיזין בו אבל בבנו מעיזין, וכי כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאין ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך, אין היורשים יכולים להשביעה על אפוטרופסות שנעשו בחיי האב, אבל אם אפוטרופסות לאחר מיתת האב כגון שמנתה אותן ברשותו לזמן ידוע ומת הוא בינתים, הרי אלו נשבעין ליורשין ולבאים ברשותו. והא דתנן הלכה מקבר בעלה לבית אביה, מפורש בתוספתא (פ"ט ה"ה) מן השבועה קאי, וכדפירש רש"י. ולפי מה שפירשנו, דוקא בכותב לה אין לי ולא ליורשי, דאי לא כתב אלא לי, הא אמרינן דיורשיו משביעין אותה אף לשעבר, והא דאצטריך למהדר ולמתני שאין היורשין משביעין אותה לשעבר הכי קאמר, אף על פי שמשביעין אותה על העתיד אין משביעין אותה על שעבר, כלומר, דאפילו בגלגול אין משביעין אותה, דכל שנפטר בדבר מידי שבועה מחמת תנאי, אפילו בגלגול אינו נשבע עליו, ומהכא שמעינן לה. ואיכא מאן דאמר (רמב"ן בשם העטור) דעל ידי גלגול ודאי נשבעת, ולפי זה, הא מתניתין יתירא היא ולומר שלא נפטרה אלא לשעבר, אבל משבאו נכסיו לרשות יתומין ואפילו בין מיתה לקבורה לא. ומיהו לרב מתנא דאמר בגמרא דאפילו בין מיתה לקבורה אין משביעין אותה והיינו לשעבר, היא גופא קמשמע לן, וקצת ראיה יש להם מן התוספתא כמו שנכתוב לקמן בסייעתא דשמיא. נמצא עכשיו, דכל הפוטר את חבירו מידי שבועה וכתב לו נדר ושבועה אין לי עליך, לא האמינו אלא עליו לבד, אבל יורשיו משביעין אותה שלא נפרעה משל אביהם בחייו. ואם האמינו עליו ועל יורשיו, אינן יכולין להשביע על ספק מה שנעשה בחיי אביהם, אבל על טענת עצמם כגון שטענו עליו שהם פרעוהו, משביעין אותו, שאין תנאי מועיל במה שנעשה לאחר שנתרוקן רשות הנכסים אצל יורשים, שאין נכסים אלו מעתה שלו אלא של אחרים, והוא הדין ללקוחות. אבל בירושלמי (בפרקין ה"ה) גרסינן: כתב לו נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך כו', רבי יוסי ורבי יונה תרוייהו אמרין, לא סוף דבר כלים שנשתמשה בהן בחיי בעלה, אלא אפילו כלים שנשתמשה בהן לאחר מיתת בעלה, אלמא תנאי מועיל אף לאחר שנתרוקנו הנכסים אצל היורשים. והא דקתני נדר ושבועה אין לי עליך כו', אבל היורשים משביעין אותה, על דברים שנשתמשה בהן לאחר מיתת בעלה דוקא קאמר, שעל כלים שנשתמשה בהן בחייו הרי היא פטורה לגמרי בתנאי שהתנה שלא יהא לו נדר ושבועה עליה. והוא הדין לפוגמת כתובתה מחמת פרעון שקבלה בחיי בעלה, אינה נשבעת ואפילו ליורשין, וכן יורשיה ולקוחות שלה שפגמו כתובתה מחמת פרעון שקבלה בחיי בעלה, אינה נשבעת, אבל פגמה כתובתה לאחר מיתת הבעל, כגון שאמרו ליורשים לא קבלנו מכם אלא מנה, בזו היורשין משביעין אותה, אלא אם כן כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך ועל יורשיך. ואם כתב לה כן, אפילו על פגימת שטר של אחר מיתת הבעל אין היורשין משביעין אותה, לפי שהאב האמינו על נכסיו, וכאילו לא הורישו אלא מה שיותירו הנכסים על כתובתה. והא דקתני הלכה מקבר בעלה לבית אביה אין היורשין משביעין אותה על שעבר כו', בשלא כתב לה [אלא] נדר ושבועה אין לי עליך, ולפיכך אין היורשין משביעין אותה לשעבר, אבל משביעין אותה על העתיד לפי שלא פטרה אלא ממנו. אבל אם פטרה בין ממנו בין מיורשיו, אפילו הלכה מקבר בעלה לבית חמיה ונעשית אפוטרופא, אין היורשין משביעין אותה. והוא הדין כשכתב לה דלא נדר ונקי נדר כדאיתא בגמרא וגרסינן (בתוספתא שם) כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך, אין היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהן בחיי במה דברים אמורים בזמן שהלכה מקבר בעלה לבית אביה, אבל הלכה מקבר בעלה לבית חמיה, אפילו כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך, היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהן בחיי הרי שאנו למדין מרישא דתוספתא, דבכותב נדר ושבועה אין לי עליך בלבד, שאין היורשין יכולין להשביעה על דברים שנשתמשה בהן בחיי בעל, כפי הפירוש הזה השני. ואף על פי שנראה כטעות בסופה של תוספתא, דאפילו כשהלכה מקבר בעלה לבית חמיה ונעשית אפוטרופסית לנכסיהן, משביעין אותה על דברים שנשתמשה בהן בחיי בעלה. והא דתנן אין היורשין משביעין אותה לשעבר, ואפשר שעל ידי גלגול קאמר, וכדברי מי שאומר, דמי שפטר את חברו מן השבועה בדבר ונתחייב לו שבועה ממקום אחר, מגלגל עליו את הכל, ויהיה להם סיוע מכאן כמו שכתבתי למעלה. ומקצת ספרים ראיתי דגרסי בסיפא של תוספתא, היורשין משביעין אותה על דברים שנשתמשה בהם לאחר מיתת בעלה. וגרסא אחרת ראיתי בתוספתא זו, כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך, אין היורשין יכולים להשביעה בדברים שנשתמשה בהן לאחר מיתת בעלה, במה דברים אמורים כשהלכה מקבר בעלה לבית אביה, אבל הלכה מקבר בעלה לבית חמיה, אפילו כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך, היורשים יכולים להשביעה בדברים שנשתמשה בהן לאחר מיתת ולפי גרסא זו, לא יהא לנו ראיה מכרעת על אחת מן הפירושין כלל. ונראה לי פירושא לפי הגירסא הזו, דדברים שנשתמשה בהן לאחר מיתת בעלה דרישא, היינו בין מיתה לקבורה וכדרב מתנה, והלכה מקבר בעלה לבית חמיה היורשין משביעין אותה בדברים שנשתמשה בהן לאחר מיתת בעלה, כשנעשית אפוטרופא על נכסיהן. ובאין ברשותה דקתני במתניתין, מפורש בתוספתא אלו הן הבאין ברשותה, כל שמכרה להן או נתנה להן במתנה. ואם תאמר, למאי דפירשו בגמרא דפטור, שבועה זו של אפוטרופיא שנעשית בחייו יורשין ולקוחות מאי עבידתייהו, יש לומר כשמנתה אפוטרופיא על נכסיו לזמן ידוע למחצה לשליש ולרביע, ולפיכך אם מת נעשית אפוטרופיס על היתומים, ועל הבאין ברשותו נמי כגון שמכר או נתן להם כל נכסיו, ואם מתה היא, אפשר שגם יורשיה והבאין ברשותה שמכרה להן זכות שיש לה בנכסים שנעשית אפוטרופסית, אלא שאין נראה כן דעת מקצת הגדולים, וגם הרי"ף בבבא מציעא בפרק המקבל. אי נמי, אפשר לפרש כשנתן לה רשות בפירוש, וכן פירשו בירושלמי והוא שנתן לה רשות שיהו בניה אפוטרופסים. ולפי הפירוש הראשון שכתבתי, דכתב לה נדר ושבועה אין לי עליך, היורשין משביעין אותה ואת יורשיה אפילו על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה, נראה לי דעל כרחין אי אפשר לפרש הבאין ברשותו לקוחות, דלקוחות על אפוטרופיא שנעשית בחייו מאי עבידתייהו, אלא מפרשין באין ברשותו ממונה שמנה לפקח על נכסיו, דלא פירשו בתוספתא אלו הן הלקוחות, אלא מפרשין הבאין ברשותה בלבד, ובאין ברשותו ובאין ברשותה אין פירושן שוה. וכן יש קצת מן המפרשים שפירשו כן. ומיהו למאי דאוקימנא בגמרא אפוגמת כתובתה,, אפשר לפרש נמי באין ברשותו לקוחות, כשתבא לגבות כתובתה משביעין שלא עכבה משל בעלה כלום (שיכנס) לה בפרעון לכתובתה (רשב"א בשטמ"ק).

    אמר רב יהודה אמר רב על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה וכו' - [דדוקא על אפוטרופיא פוגמת האמינה מן הסתם אבל משבועת עד אחד שהעידה שהיא פרועה לא האמינה מן דטפי מעד לא הימנה, ודכותה בפרק שבועת הדיינין (שבועות מב, א) בתלתא הימניה בארבעה לא הימניה, אלא אדדחו משום דתרי כמאה, ודייקינן נמי דאדכרו כולהו לפטורה במתניתין ובגמרא כדמהך, ושמע מינה לא מפטרה בסתמא אלא אם כן פטרה בפירוש על כך׀ (רשב"א בשטמ"ק).

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 86b

    Ketubot 86b. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 390 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 86b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026