Talmud Builders

    Ketubot 79b

    Chapter 8 - HaIshah SheNaflu

    גם: כתובות דף ע״ט ע״ב, פרק ח׳ האשה שנפלו

    English translation - Ketubot 79b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the offspring of an animal of a woman’s usufruct property must pay payment of double the principal to the woman. Apparently this ruling is based on the assumption that the offspring is not treated as the produce of her property but as the principal, which belongs to the woman.

    2The Gemara asks: In accordance with whose opinion was this halakha stated? It is not in accordance with the opinion of the Rabbis, and not in accordance with that of Ḥananya. The Gemara explains the dispute alluded to here: As it is taught in a baraita : The offspring of a usufruct animal belongs to the husband, whereas the child of a usufruct maidservant belongs to the wife. And Ḥananya, son of Yoshiya’s brother, said: They made the status of the child of a usufruct maidservant like that of the offspring of a usufruct animal, which belongs to the husband. Both opinions in the baraita agree that the offspring of a usufruct animal belongs to the husband. Why, then, must the thief pay the double payment to the woman?

    3The Gemara answers: You can even say that all agree with Rabbi Yannai’s ruling, as there is a difference between the general use of property and the double payment. This is because the Sages instituted for the husband to consume the produce, but the Sages did not institute for him to consume the produce of the produce. The double payment does not have the status of the offspring itself but of produce resulting from its theft, which is considered the produce of the produce and therefore is given to the woman.

    4The Gemara asks: Granted, according to Ḥananya, who equates the halakha of a maidservant’s child to that of an animal’s offspring, this is because we are not concerned about the death of the mother. Therefore, the mother is the principal while its offspring is considered the produce.

    5But according to the Rabbis, if they are concerned about the death of the mother, and this is why a maidservant’s child belongs to the wife, even the offspring of a usufruct animal should not have the status of produce either. Rather, it should have the status of principal, because if the usufruct animal dies the woman will be left with nothing. Therefore, the offspring should be viewed as a replacement for its mother. And if they are not concerned about the death of the mother, even the child of a usufruct maidservant should also belong to the husband as the produce of her property. Why, then, do they distinguish between these two cases?

    6The Gemara answers: Actually, the Rabbis are concerned about death, but the halakha of an animal is different, as there is still its hide, which remains after death. Therefore, the principal is not entirely lost even if the animal dies.

    7Rav Huna bar Ḥiyya said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya that the child of a maidservant belongs to the husband. Rava said that Rav Naḥman said: Although Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya, Ḥananya concedes that if the woman was divorced, she pays money and takes the children of her maidservants, because they are assets of her paternal family, and it is unfitting for the children of her family’s slaves to belong to someone else.

    8Rava said that Rav Naḥman said: If she brought in to the marriage for him a goat for its milk, or a sheep for its shearings, or a hen for its eggs, or a palm tree for its produce, the husband continues to consume the produce until the principal is consumed, and there is no concern that the woman will remain with nothing of value. Similarly, Rav Naḥman said: If she brought in for him a cloak as her usufruct property, it is produce, and he may cover himself with it until it is consumed.

    9The Gemara comments: In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with this tanna , as it is taught in a baraita : If a wife’s usufruct property includes a location on the shore from which salt and sand are extracted, this extract is deemed produce. As for a quarry of sulfur or a mine of alum, Rabbi Meir says: These are deemed principal, as the mine contains a finite amount of substance, and the Rabbis say: Extractions from such locations are produce, while the location of the mine is the principal. Rav Naḥman’s ruling that the cloak is deemed produce is in accordance with the opinion of the Rabbis that the extractions are deemed produce.

    10§ The mishna stated that Rabbi Shimon says: In a case where his right is superior upon her entrance, his right is inferior upon her exit if he divorces her. Conversely, in the case where his right is inferior upon her entrance, his right is superior upon her exit. The Gemara asks: The statement of Rabbi Shimon is identical to that of the first tanna , i.e., the Rabbis. Why, then, are both necessary? Rava said: The practical difference between them is the status of produce that was attached at the time of her departure from the marriage. The Rabbis, who did not directly address this issue, maintain that it belongs to him, whereas Rabbi Shimon says it belongs to her.

    11MISHNA: If elderly slaves or maidservants were bequeathed to her, they are sold and land is acquired with them, and the husband consumes the produce of the land. Rabban Shimon ben Gamliel says: She need not sell these slaves and maidservants, because they are assets of her paternal family, and it would be shameful to the family if they were sold to others. Likewise, if old olive trees or grapevines were bequeathed to her, they are sold and land is acquired with them, and he consumes the produce. Rabbi Yehuda says: She need not sell them, because they are assets of her paternal family.

    12GEMARA: Rav Kahana said that Rav said: This dispute concerning olive trees and grapevines is referring to a case when they were bequeathed to her in her field, as they are assets of her paternal family, and therefore Rabbi Yehuda rules that she need not sell them. But if she received them in a field that is not hers, everyone agrees that she must sell them because the principal will be consumed. Since these trees will not yield much produce, they will eventually be uprooted, and transitory property is not included in the category of assets of her paternal family.

    13Rav Yosef objects to this: But elderly slaves and maidservants are considered like a field that is not hers, as nothing will remain of the principal, and yet Rabban Shimon ben Gamliel and the first tanna disagree over this case. The Gemara retracts: Rather, if the above statement of Rav Kahana was stated, it was stated as follows: Rav Kahana said that Rav said: This dispute with regard to olive trees and vines is referring to when they are located in a field that is not hers, but if they are located in her field, everyone agrees that she need not sell them, because they are assets of her paternal family.

    14MISHNA: With regard to one who pays expenditures for his wife’s property in an effort to improve it, if he paid a large amount in expenditures and ate only a small amount of produce before he divorced her, or if he paid a small amount in expenditures and ate a large quantity of produce, that which he spent he has spent, and that which he ate he has eaten. Therefore, none of it need be returned. However, if he paid expenditures for the property and did not eat any part of it, he takes an oath with regard to how much he paid and then takes his expenditures.

    15GEMARA: The Gemara asks: And how much is a small amount? Rabbi Asi said: It is even one dried fig, provided he ate it in a dignified manner befitting the owner of the produce and did not eat it by snatching the produce. It was said

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולד בהמת מלוג - שנפלה לה בהמה בירושה וילדה:

    תשלומי כפל לאשה - ולא לבעל קס"ד דקסבר אין הוולדות פירי אלא קרן וילקח בהן קרקע דחיישינן שמא תמות האם ויכלה הקרן:

    וולד שפחת מלוג לאשה - לקמן מפרש טעמא:

    פירא - גוף הוולד:

    פירא דפירא - כפל הבא עליו:

    דאיכא עורה - ואין הקרן כלה כולו:

    שאם נתגרשה - והבעל זכה בולדות שהן כפירות תלושין:

    נותנת - לו האשה דמים ונוטלת בני שפחתה:

    עז לחלבה - לאכול חלבה:

    אוכל והולך - דגבי בהמה איכא עורה וגבי תרנגולת איכא נוצה וגבי דקל כשייבש איכא עציו אבל הני כולהו פירות נינהו שמתחדשין תמיד ודרך הנאתם היא:

    עיילא ליה גלימא - טלית בנכסי מלוג אף על פי שלא שמאתו [בכתובה] בנכסי צאן ברזל וצריך להיות קרן שמור לה:

    פירא הוי - כסויו שמכסה הימנו הן פירותיו:

    ומיכסי ואזיל ביה עד דכלי - והשחקין יהיו לה לקרן:

    כמאן - אמרה רב נחמן להא דשיורא פורתא הוי ליה קרנא:

    כי האי תנא - רבנן דפליגי אדר"מ:

    המלח והחול - נפלה לה ירושה על שפת הים חריצין עשויין שמי הים נכנסים בהן והחמה מייבשתן ועושין מלח והן משרפות מים האמורין במקרא (יהושע י״א:ח׳) ומתרגמינן חריצי ימא:

    והחול - מקום שנוטלין חול לבנין:

    ה"ז פירות - ולא אמרינן ימכר אותו מקום וילקח בהן קרקע בר זריעה לפי שאין פריו כלה לעולם ובהא מודה ר"מ:

    פיר גפרית - גומא שחופרין הימנה גפרית וכן מחפורת של צריף אלו"ם בלע"ז שצובעין בהן בגדים ומשי וחופרים אותו בקרקע וסופו לכלות ולהגיע ליסוד קרקע בעלמא:

    ר"מ אומר קרן - וימכר וילקח בדמיו קרקע לפי שפריו כלה:

    וחכ"א פירות - ומקום הגומא יהיה לה לקרן ומזה יאכל הבעל עד שיכלה שזה פריו ודרך הנאתו והוא הדין לגלימא ולא דמו לכספים ופירות התלושין שנאכלין מבלי שיור וכל פרוטה ופרוטה הואיל ואינן עושים פרי הויא קרן לעצמה:

    היינו ת"ק - חכמים:

    מחוברים בשעת יציאה - דלא איירו בהו רבנן לית להו הא דאמר ר"ש ביציאתה שלה דקסברי מה שגדל ברשותו שלו ותלוש בשעת יציאה ליכא למימר דפליגי עליה ונימרו שלה דכיון דתלשן הכל מודים שזכה בהן:

    מתני' לא תמכור - יכולה היא לעכב:

    גמ' מחלוקת - דזיתים וגפנים בשדה שלה שנפל לה הקרקע עם האילנות דכי יבשי זיתים הוי לה קרקע לקרן:

    אבל בשדה שאינה שלה - כגון שהיו לאביה זיתים שקנה בלא קרקע על מנת שיהיו בקרקע המוכר והלוקח יאכל פירות עד שיבשו:

    דברי הכל תמכור - וילקח בהן קרקע ואין אחד מהן יכול לעכב במכירתן שאין כאן שבח בית אב היכא דכליא קרנא:

    והא עבדים ושפחות כו' - דכי מייתי כליא קרנא לגמרי ופליגי דכל זמן דהן קיימין הויא לה ולבית אביה לשם ולתפארת:

    מתני' מה שהוציא הוציא - אם גירשה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    כתובות 79 עמוד ב

    1ולד בהמת מלוג משלם תשלומי כפל לאשה.

    2כמאן? לא כרבנן ולא כחנניה! דתניא: ולד בהמת מלוג לבעל, ולד שפחת מלוג לאשה, וחנניה בן אחי יאשיה אמר: עשו ולד שפחת מלוג כולד בהמת מלוג.

    3אפי' תימא דברי הכל: פירא תקינו ליה רבנן, פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן.

    4בשלמא לחנניה היינו דלא חיישינן למיתה.

    5אלא רבנן אי חיישי למיתה אפי' ולד בהמת מלוג נמי לא. ואי לא חיישי למיתה אפילו ולד שפחת מלוג נמי?

    6לעולם חיישי למיתה, ושאני בהמה דאיכא עורה.

    7אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה. אמר רבא אמר רב נחמן: אע"ג דאמר שמואל הלכה כחנניה, מודה חנניה שאם נתגרשה נותנת דמים ונוטלתן, מפני שבח בית אביה.

    8אמר רבא אמר רב נחמן: הכניסה לו עז לחלבה ורחל לגיזתה, ותרנגולת לביצתה, ודקל לפירותיו אוכל והולך עד שתכלה הקרן. א"ר נחמן: עיילא ליה גלימא פירא הוי, מכסי ביה ואזיל עד דכליא.

    9כמאן? כי האי תנא, דתניא: המלח והחול הרי זה פירות. פיר של גפרית, מחפורת של צריף, ר"מ אומר: קרן. וחכ"א פירות.

    10ר"ש אומר מקום שיפה כחו. ר"ש היינו ת"ק אמר רבא: מחוברין בשעת יציאה איכא בינייהו.

    Mishna

    11נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו, וילקח מהן קרקע, והוא אוכל פירות. רשב"ג אומר: לא תמכור, מפני שהן שבח בית אביה. נפלו לה זיתים וגפנים זקנים ימכרו, וילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות. ר' יהודה אומר: לא תמכור, מפני שהן שבח בית אביה.

    Gemara

    12אמר רב כהנא אמר רב: מחלוקת שנפלו בשדה שלה, אבל בשדה שאינה שלה דברי הכל תמכור, משום דקא כליא קרנא.

    13מתקיף לה רב יוסף: הרי עבדים ושפחות, דכי שדה שאינה שלה דמי, ופליגי! אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר רב כהנא אמר רב: מחלוקת בשדה שאינה שלה, אבל בשדה שלה דברי הכל לא תמכור, מפני שבח בית אביה.

    Mishna

    14המוציא הוצאות על נכסי אשתו, הוציא הרבה ואכל קימעא, קימעא ואכל הרבה מה שהוציא הוציא, ומה שאכל אכל. הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא, ויטול.

    Gemara

    15וכמה קימעא? אמר רבי אסי: אפילו גרוגרת אחת, והוא שאכלה דרך כבוד. אמר׃

    Tosafot

    כמאן לא כרבנן כו' - השתא משמע דסבר ר' ינאי דוולד בהמת מלוג לאשה וא"ת א"כ לימא ולד בהמת מלוג לאשה וי"ל לרבותא נקט דאפילו כפילא הויא דאשה:

    פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן - דוקא במידי דאתי מעלמא כגון כפל ולד בהמת מלוג אבל פשיטא דפירי דפירא נמי תקינו ליה רבנן כדתנן בהכותב (לקמן כתובות פג.) לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב כו' והא דקאמר משלם תשלומי כפל לאשה היינו כפל לחודיה אבל קרן לבעל תימה דגונב בהמת מלוג עצמה שהיא של אשה הוי הכפל לבעל דהא לא הוי פירא דפירא וגונב ולד בהמת מלוג דהויא דבעל הוי הכפל לאשה וריב"ן פירש דכ"ש בהמת מלוג עצמה דהוי הכפל לאשה והכי פי' פירא כיון דלא הוי מעלמא תקינו ליה רבנן והוא הדין פירא דפירא הא פירא דפירא דאתי מעלמא לא תקינו ליה וכל שכן פירא דאתי מעלמא:

    שאני התם דאיכא עורה - קצת תימה לרשב"א דחשיב עורה שיור הא אם היה רוצה לשוחטה אינו יכול:

    והרי עבדים ושפחות כו' - משמע דזיתים וגפנים זקנים עושים קצת פירות מדפריך עלה מעבדים ושפחות ובעבדים ושפחות מיירי שעושים קצת מלאכה דאם אינם יכולים כלום מה מכירה שייך בהם ועוד דמסיק דפליגי דנפלו לה בשדה שאינה שלה ואי מיירי בזיתים וגפנים שנתייבשו לגמרי מ"ט דמ"ד לא תמכור והא ליכא שבח בית אביה דכיון דנתייבשו לגמרי לא יניח בעל השדה להשהותם אלא ודאי מיירי כשעושין קצת פירות וקשה לר"י מהא דאמר בפ' המקבל (ב"מ דף קט:) דההוא גברא דמשכן פרדסא לחבריה לעשר שנים וקש לה' שנים דפריך למ"ד התם פירא הוי מהא דתנן הכא נפלו לה זיתים וגפנים זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע כו' אלמא קרנא הוי דאי פירא הוי יאכל הבעל עצים ומאי פריך הא מיירי שעושין פירות ולהכי חשיב גוף האילן קרנא ולא פירא וה"ה בההוא דמשכן פרדסא דהיכא דלא קש ועושין פירות שלא יקח ב"ח עצים דחשיבי קרנא כל זמן שעושין פירות אחריני ויש לומר דהכי פריך כיון דאמרי רבנן ילקח בהן קרקע לטובת הבעל מדפליג רבי יהודה ואמר שאינה צריכה למכור משום שבח בית אביה א"כ כי יבשו לגמרי נמי קרנא הוי וילקח בהן קרקע דאי פירא הוי אמאי אמרי רבנן ימכרו אדרבה טוב לו לבעל שיאכל פירות מה שהוא וימתין מעט עד שיתייבשו לגמרי ויהיו הכל שלו אלא ודאי קרנא הוי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן - ולא למימרא דלא אכיל בעל פירא דפירא, דהא תנן בפרק הכותב (לקמן כתובות פג, א) לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה, אלא הכי קאמר חד פירא תקינו ליה תרי גווני פירי לא תקינו ליה, לומר דמה שיוצא מגופו כפירות, או שדרכו לבא מחמתו כגון מעשה ידי העבד ושכר בתים ודומה לו, תקינו ליה שהוא דבר המצוי כפירות, אבל לא תקינו ליה דבר שאינו מצוי ואינו מגופו ואינו עשוי לבא ממנו ככפילא. אי נמי כגון מוכרת כתובתה בטובת הנאה, דטובת הנאה לאשה וכדאמר רבא בפרק החובל (ב"ק פט, א), הלכתא טובת הנאה לאשה ואין הבעל אוכל פירות, מאי טעמא חד פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן, ומעתה לאו דוקא כפל של ולד בהמת מלוג דהוי פירא דפירא, אלא אפילו כפל של בהמת מלוג נמי משלם לאשה מהאי טעמא דכתיבנא, דפירא כי האי לא תקינו ליה רבנן, והכי נמי משמע בריש פרק המפקיד (ב"מ לד, ב) גבי שאל מן האשה ושלם לבעלה מהו, דאלמא עיקר כפילא דידה היא ולדידה הוה ליה לשלומי. ולד בהמה דנקט הכא לרבותא נקטיה, דאף על גב דולד גופיה דבעל הוי אפילו הכי כפילא הוו לאשה.

    הא דאמרינן - בשלמא לחנניה לא חייש למיתה. תמיהא לי, וכי אינה עשויה בהמה שתמות ותמצא קרן כלה, והאיך אפשר לומר דלא חיישינן למיתה. ויש לומר, דהכי קאמר, לא חייש שתמות קודם לה, ועוד שימות בעלה גם כן בחייה, דאלו מתה היא בחיי בעלה תו לא אכפת לן אי מיתת בהמה או לא. דהא של בעל היא. והרב בעל ההלכות פירש: דאי מיתה מוקמינן מהנך ולדות דידהו חד במקום אמיה ויהבינן לה ושארא הוי לבעל, ומשום הכי לא חייש חנניה למיתה דקודם ולדות. ואי מתה מוקמינן חד לוולד במקום אמיה, ורבנן חיישי למיתה דקודם ולדות.

    אמר רבא אמר רב נחמן הכניסה לו עז לחלבה רחל לגיזותיה - פירש רש"י ז"ל: הכניסה לו עז שהיא שלה לחלבה שהוא עיקר פירותיה, אוכל והולך עד שתמות דהא איכא עורה דמשתייר ממנה, וכן נוצה מן התנגולת. ואינו מחוור, דאם כן מה קאמר עד שתכלה הקרן דהא אין קרן כלה דאיכא עורה. ועוד מאי קא משמע לן רב נחמן, תנינא ולד בהמת מלוג לבעל. ועוד מאי שנא הני דאיכא קרן והלא אפילו בוולד שפחת מלוג דאי מתה לא משתייר ממנה מידי, איפסיקא הלכתא כחנניה דלבעל הוי. והרב אלפסי ז"ל פירש: שאין לאשה בעז אלא חלבה, ואפילו הכי אוכל והולך כדרך שהיה מורישה אוכלן, דפירא הוי ולא חיישינן למיתה כחנניה, ואף על גב דהתם גופא מיהא שלה והכא לא, מכל מקום כיון דגופה משועבד לה לפירותיה הוה ליה גוף כקרן.

    ר"ש היינו תנא קמא, מחוברין בשעת יציאה איכא בינייהו - ופסקו רבנו חננאל ורבנו אלפסי ז"ל כר' שמעון. ואיכא למידק, והא יחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד הקשה הרא"ם ז"ל: מדתניא בשלהי יש נוחלין (ב"ב קלו, א) גבי הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, מכר האב מכורין עד שימות ושמין את המחובר ללוקח, אלמא פירי בתר מאן דגלי ברשותיה גרידי. ואיכא לתרוצי, בהא דבעל שאני דלא תקינו ליה רבנן אלא פירי דאכל בעודה תחתיו כדרך שאמרו דזכות הבעל בנכסי אשתו על החדשים אנו בושין, אבל התם דלא חלה מתנת הפירות עד לאחר מיתת האב, דינא הוא דכל מה שגדל ברשות האב שיהא ללוקח שלו. והראב"ד ז"ל (עיין בהשגות על הרי"ף) הביא ראיה לדברי הרב אלפסי ז"ל מדתנו לה להא דר' שמעון סתמא בתוספתא דפרקין (פ"ח ה"ב). ועוד דתנו לה גבי הלכתא פסיקתא דתניא התם היורד לנכסי אשתו ונתן עיניו לגרשה אם קדם ותלש מן הקרקעות כל שהן, הרי זה זריז ונשכר היורד לנכסי שבויין וכו', אלמא דוקא תלש ואכל הא לא תלש לא כר' שמעון. ותני לה גבי הלכתא פסיקתא דהיינו היורד לנכסי שבויין (ב"מ לט, ב), ויש מביאין עוד ראיה, מדאמרינן בסמוך (לקמן כתובות פ, א) גבי בעל שהוריד אריסין תחתיו אסתלק ליה בעל אסתלק להו כולהו, אלמא לית ליה לבעל בפירות כלום. וזו אינה ראיה כל כך, דאיכא למידחי דהתם לא מפירות קאמר דמסתלקי אלא משבח, והרב בעל ההלכות (בה"ג סט, א) גם הוא פסק כר' שמעון, אלא שהוא ז"ל כתב דר' שמעון לא פליג אתנא קמא אלא מאי דלא פרישי רבנן אתא איהו לפרושי, וגריס מחוברין דמשעת יציאה אתא לאשמעינן. והנגיד והרא"ם יש לומר פסקו כתנא קמא דמחוברין בשעת יציאה הרי הן שלו.

    מתני' - נפלו לה עבדים ושפחות (קטנים) זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע וכו'. ודוקא זקנים, אבל ילדים כולי עלמא לא פליגי דלא ימכרו משום שבח בית אביה (עי' ירושלמי בפרקין ה"ו). ואפילו רבנן דחנניה דאמרי דולד שפחת מלוג לאשה, מודו שלא ימכרו, דעד כאן לא קאמרי אינהו דולד שפחת מלוג לאשה, אלא משום דקא סברי דהן וולדותיהן הוו קרן משום דחיישי למיתה, ואי אמרת דוולדותיהן פירות ולבעל הוו, דילמא מיתה שפחה ונמצא קרן כלה, ולא תקנו לו פירות בעבדים אלא מעשה ידיהן, ולחנניה דלא חייש למיתה הן דוקא קרן, אבל ולדותיהן ומעשה ידיהן פירות הן ולבעל, ובזקנים דליכא מעשה ידיהן ימכרו לכולי עלמא. אבל מדברי הרב בעל ההלכות ז"ל שכתבתי, נראה שהוא סבור דהא מתניתין כחנניה ודלא כרבנן, דאלו לרבנן דחיישי למיתה דקודם וולדות ומכליא קרנא, אפילו ילדים ימכרו כי היכי דלא תכלה קרנא. ואינו נכון.

    ירושלמי (שם) - בשאינן עושין כדי טיפולן, אבל בעושין כדי טיפולן לא תמכר דעדיין שבח בית אביה קיים, ומכל מקום אפילו זקנים אם עשו פירות קודם שימכרו דבעל הוו, ואפילו בעבדים ושפחות לדברי חנניה דקיימא לן כוותיה..

    מתני' - המוציא הוצאות על נכסי אשתו וכו', הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול. וכתב רבנו חננאל ז"ל: ואי קשיא לך אמאי לא תני לה בכל הנשבעין (שבועות מד, ב) גבי הני דנשבעין ונוטלין. יש לומר הני כלהו הנתבע מכחיש התובע, והאי הנתבע לא ידע והוא ברי ושמא, וכל ברי ושמא ברי עדיף ומשום דלא דמי להו לפיכך לא שנאה בכללן. מיהא שמעינן, דכל היכא דאיהו ידע ואיהו לא ידע נשבע, איהו דידע ושקיל והני מילי בעושה ברשות, עד כאן. ואי קשיא לך שכיר (שבועות שם) דמשום דבעל הבית טריד בפועליו ולא דכיר הוא דתקינו ליה רבנן, ואפילו הכי שנאוהו בכללן. ליתא, דבעל הבית נמי בריא הוא דקא טעין אלא דרבנן הוא דחשו משום כדי חייו דשכיר, דלמא לאו ברי הוא דהא טריד בפועליו.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 79b

    Ketubot 79b. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 321 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 79b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026