Talmud Builders

    Ketubot 50a

    Chapter 4 - Na'arah SheNitpattetah

    גם: כתובות דף נ׳ ע״א, פרק ד׳ נערה שנתפתתה

    English translation - Ketubot 50a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and I forced them to feed him, for which he is grateful. The Gemara interprets this incident in light of the issue at hand: Granted, if you say that this was not according to the halakha , i.e., the man’s sons had the right to refrain from sustaining him, due to that reason Rabbi Yonatan had to force them to feed their father; but if you say this is the halakha , i.e., the man’s sons were required to sustain him, why did he need to force them to provide the sustenance of their own accord? The court could have simply requisitioned the necessary amount from the property. This shows that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Ile’a.

    2§ Apropos the ordinances instituted by the Sages in Usha, the Gemara cites another one. Rabbi Ile’a said: In Usha the Sages instituted that one who dispenses his money to charity should not dispense more than one-fifth. That opinion is also taught in a baraita : One who scatters should not scatter more than one-fifth, lest he render himself destitute and need the help of other people. And an incident occurred involving a certain individual who sought to dispense more than one-fifth of his property as charity, and his friend did not let him act upon his wishes. And who was this friend? Rabbi Yeshevav. And some say that Rabbi Yeshevav was the one who wanted to give too much charity, and his friend did not let him do so, and who was the friend? Rabbi Akiva.

    3Rav Naḥman said, and some say it was Rav Aḥa bar Ya’akov who said: What is the verse that alludes to this maximum amount of charity? “And of all that You shall give me, I will surely give a tenth of it [ aser a’asrenu ] to You” (Genesis 28:22). The double use of the verb that means to donate one-tenth indicates that Jacob, who issued this statement, was actually referring to two-tenths, i.e., one-fifth.

    4The Gemara asks: But the latter tenth is not similar to the first tenth, as it would be one-tenth of what remained after the first tenth had been removed. Consequently, the two-tenths would not equal one-fifth of the original total. The Gemara answers that Rav Ashi said: Since the verse could have said: I will surely give one-tenth [ aser a’aser ], and instead stated: “I will surely give a tenth of it [ aser a’asrenu ],” it thereby alludes to the fact that the latter tenth is like the first one.

    5With regard to the above statements concerning the Sages’ ordinances in Usha, Rav Shimi bar Ashi said: And these halakhot continually decrease. The first statement was stated by Rabbi Ile’a, quoting a statement by Reish Lakish in the name of Rabbi Yosei bar Ḥanina. The second halakha was delivered by Rabbi Ile’a in the name of Reish Lakish, while the third was taught by Rabbi Ile’a without quoting another Sage. And this is your mnemonic for the order of these halakhot : Minors wrote and dispensed. This alludes to the ruling requiring a father to support his children while they are minors, the ruling about one who wrote a document granting all of his property to his sons, and the ruling about one who dispenses large sums to charity.

    6§ Rav Yitzḥak said: In Usha the Sages enacted that a person should treat his son gently, even if he does not want to study, until his son is twelve years old. From this point forward he harasses him in all aspects of his life in order to force him to study. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav say to Rav Shmuel bar Sheilat, who taught children: With regard to a child less than six years old, do not accept him; if he is six years old, accept him and stuff him like an ox, i.e., just as an ox is force-fed, you should force the students to study Torah.

    7The Gemara answers: There is no contradiction here, as yes, one must stuff him like an ox and teach him intensively; however, if the student refuses to learn, one does not harass him in all aspects of his life until after he is twelve years old. And if you wish, say that this is not difficult for a different reason: This halakha , which prescribes forcing the students to study from the age of six, is referring to the Bible, whereas that halakha , that one should not harass a boy to study until he is twelve, is referring to the Mishna.

    8This is as Abaye said: My foster mother told me that a six-year-old is ready for Bible study and a ten-year-old is mature enough to study Mishna. Additionally, a thirteen-year-old is sufficiently developed to fast for twenty-four hours like any other adult. And as for a girl, she must start observing fasts when she is twelve years old.

    9The Gemara cites another statement of Abaye in the name of his foster mother. Abaye said: My mother told me that a six-year-old child who is stung by a scorpion on the day that he completes six years will not live without emergency treatment. What is his cure? The bile of a white vulture in beer. One should rub him with this mixture and make him drink it. She further said to him: A one- year-old child who is stung by a hornet on the day that he completes a year will not live without emergency treatment. What is his cure? Palm-tree fiber in water. Again, one should rub him with it and make him drink it.

    10Rav Ketina said: Anyone who brings his son to school when he is younger than six years old will run after him and not catch him. In other words, he will worry about his welfare for a long time afterward, as the child will be weakened by his studies. There are those who say that his friends will run after him in their studies and not catch him, i.e., his early start will enable him to be far more successful. The Gemara comments: And both are correct; he will weaken physically and learn well. If you wish, say that these two statements can be reconciled differently: This case is dealing with a weak child, who should not be brought to school at such a young age, whereas that statement is referring to a healthy boy, who can go to school at a tender age and succeed in his studies.

    11§ Rabbi Yosei bar Ḥanina said: In Usha the Sages instituted that in the case of a woman who sold her usufruct property, which is property that belongs to her but whose produce belongs to her husband, in her husband’s lifetime, and then she died, the husband can repossess it from the purchasers. The Gemara relates: Rav Yitzḥak bar Yosef found Rabbi Abbahu standing among the congregation [ ukhlusa ] of Usha. He said to him: Who is the Master who disseminated the halakha that was instituted in Usha? He said to him: Rabbi Yosei bar Ḥanina. He learned it from Rabbi Abbahu forty times, and from that point onward he remembered it so well that it seemed to him as though it were placed in his pocket.

    12The Gemara discusses a point related to one of the ordinances of Usha. The verse states: “Happy are they who keep justice, who perform charity at all times” (Psalms 106:3). But is it possible to perform charity at all times? Is one always in the presence of paupers? Therefore, our Rabbis in Yavne taught, and some say it was Rabbi Eliezer: This is referring to one who sustains his sons and daughters when they are minors. As stated above, he is not formally obligated to support them, and therefore when he does so, it is a form of charity that he gives on a constant basis. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: This is referring to one who raises an orphan boy or an orphan girl in his house, takes care of them, and marries them off.

    13The Sages likewise expounded the verse: “Wealth and riches are in his house, and his charity endures forever” (Psalms 112:3). How can one’s wealth and riches remain in his house while his charity endures forever? Rav Huna and Rav Ḥisda disputed this issue. One said: This is referring to one who studies Torah and teaches it. He loses nothing of his own, while his charity toward others will endure. And one said: This is one who writes scrolls of the Torah, the Prophets, and the Writings, and lends them to others. The books remain in his possession, but others gain from his charity.

    14With regard to the verse: “And see your son’s sons; peace be upon Israel” (Psalms 128:6), Rabbi Yehoshua ben Levi said: Once your children have children of their own, there is peace upon Israel, as they will not come to require the ritual through which the yavam frees the yevama of her levirate bonds [ ḥalitza ] or levirate marriage, which are necessary only if a man dies childless. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: Once your sons have sons there will be peace upon the judges of Israel, as relatives will not come to quarrel with the judges over the inheritance.

    15§ The Gemara returns to the mishna: This exposition was expounded by Rabbi Elazar ben Azarya before the Sages in the vineyard of Yavne: Just as the sons inherit only after the father’s death, so too, the daughters are sustained from his property only after their father’s death.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ועשיתינהו - כפיתי אותם בחזקה ומפני שטרחתי עליו ליכנס לו לפנים משורת הדין מחבביני:

    ואי דינא הוא - אין כאן גמילות טובה להחזיק לו טובה שעל כרחו ישפוט אמת:

    המבזבז - לעניים:

    מחומש - שבנכסיו שלא יצטרך לבריות:

    עשר אעשרנו - שני עישורין הוו להו חומש:

    והא לא דמי בתרא לקמא - דכי שקלת לקמא פשו להו ט' וכי הדרת מדלית מעשר דידהו לאו כי קמא הוא ואין כאן חומש בשניהם:

    אעשרנו - מדלא כתיב עשר אעשר לך הכי קאמר אעשרנו כראשון כלומר מעשר שני יהא כראשון:

    שמועות הללו - דרבי אילעא בתקנת אושא:

    מתמעטות והולכות - מאמוראים הראשונה א"ר אילעא אמר ר"ל משום דר"י בר חנינא השניה ר' אילעא אמר ר"ל שלישית ר' אילעא לחודיה:

    וסימניך - בסדר ההלכות ובו תדע סדר מיעוטן:

    קטנים כתבו ובזבזו - בניו ובנותיו כשהן קטנים כותב נכסיו המבזבז אל יבזבז ומעתה לא תחליף באיזו שלשה ובאיזו שנים ובאיזו אחד:

    מגלגל עם בנו - אם מסרב מללמוד יגלגל עמו בנחת ובדברים רכים:

    יורד עמו לחייו - לרדותו ברצועה ובחוסר לחם:

    רב שמואל בר שילת מלמד תינוקות היה:

    וספי ליה כי תורא - הלעיטהו תורה כשור שאתה מלעיטו ואובסו מאכל:

    לתעניתא מעת לעת - להתענות כל היום וחינוכא לשעות מקודם לכן שנתיים כדאמרינן ביומא (דף פב.):

    ובתינוקת - שהיא ממהרת להביא כח שאינה מתשת כח בלימוד תורה ותרתי סרי דקאמר שנת שתים עשרה גופא קאמר דאי בת שתים עשרה ויום אחד דאורייתא היא שמביאה שתי שערות ובת עונשים ואין צורך לנו ללמוד ממניקתו של אביי:

    לא חיי - אם לא ברפואה בדוקה:

    מררתא דדיה - מרה של דיה שקורין וושט"ו:

    נשפייה ונשקייה - תמשחנו ממנו ותשקנו ממנו בשכר:

    אצותא דדיקלא - סיב שגדל סביב דקל תומר כעין וויילד"ה שכורך את עץ הגפן:

    המכניס את בנו - ללמוד תורה:

    רץ אחריו - להברותו ולהחיותו:

    ואין מגיעו - מסוכן הוא למות מרוב חולשו:

    חביריו רצין אחריו - להיות פקחין בתורה כמותו:

    הא דכחיש - אל יכניסנו שמסוכן הוא פן יחליש וימות:

    דבריא - יכניסנו לפי שמתפקח:

    שמכרה בנכסי מלוג - הקרן:

    הבעל מוציא - דשויוהו רבנן כלוקח והוא לוקח ראשון:

    [באוכלוסא - אסיפת בני אדם]:

    תנא מיניה - דר' יוסי בר חנינא מרה הוא:

    זה הזן בניו ובנותיו קטנים - שתמיד יום ולילה הן עליו והיא צדקה שאינו חיוב עליו בהם:

    הון ועושר בביתו - שאין הממון כלה ואעפ"כ צדקתו עומדת לעד:

    זה הלומד תורה ומלמדה - מתקיימת בו הרי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד על שטרח ללמד לתלמידים:

    זה הכותב כו' - הספרים קיימים לו שאינם כלים וצדקתו עומדת לעד:

    לאינצויי - מי קרוב וקודם בנחלה:

    כתובות 50 עמוד א

    1ועשיתינהו לזניה אי אמרת בשלמא לאו דינא, משום הכי עשיינהו. אלא אי אמרת דינא עשיינהו בעי?

    2א"ר אילעא, באושא התקינו: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. תניא נמי הכי: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות. ומעשה באחד שבקש לבזבז [יותר מחומש], ולא הניח לו חבירו. ומנו רבי ישבב. ואמרי לה: רבי ישבב, ולא הניחו חבירו, ומנו רבי עקיבא.

    3אמר רב נחמן, ואיתימא רב אחא בר יעקב, מאי קרא: (בראשית כח, כב) ״וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך״.

    4והא לא דמי עישורא בתרא לעישורא קמא! אמר רב אשי: ״אעשרנו״ לבתרא כי קמא.

    5אמר רב שימי בר אשי: ושמועות הללו מתמעטות והולכות. וסימניך: קטנים כתבו ובזבזו.

    6אמר רב יצחק, באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו, עד שתים עשרה שנה. מכאן ואילך, יורד עמו לחייו. איני?! והא אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת: בציר מבר שית לא תקביל. בר שית קביל וספי ליה כתורא!

    7אין, ספי ליה כתורא, מיהו אינו יורד עמו לחייו עד לאחר שתים עשרה שנה. ואב"א לא קשיא: הא למקרא, הא למשנה.

    8דאמר אביי, אמרה לי אם: בר שית למקרא, בר עשר למשנה, בר תליסר לתעניתא מעת לעת. ובתינוקת בת תריסר.

    9אמר אביי, אמרה לי אם: האי בר שית דטרקא ליה עקרבא ביומא דמישלם שית לא חיי. מאי אסותיה מררתא דדיה חיורתא בשיכרא, נשפייה ונשקייה. האי בר שתא דטריק ליה זיבורא ביומא דמישלם שתא לא חיי. מאי אסותיה אצותא דדיקלא במיא, נשפייה ונשקייה.

    10אמר רב קטינא: כל המכניס את בנו פחות מבן שש רץ אחריו ואינו מגיעו. איכא דאמרי: חביריו רצין אחריו ואין מגיעין אותו. ותרוייהו איתנהו: חליש וגמיר. איבעית אימא: הא דכחיש, הא דבריא.

    11אמר רבי יוסי בר חנינא, באושא התקינו: האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה, הבעל מוציא מיד הלקוחות. אשכחיה רב יצחק בר יוסף לר' אבהו דהוה קאי באוכלוסא דאושא, אמר ליה: מאן מרה דשמעתא דאושא? אמר ליה: רבי יוסי בר חנינא. תנא מיניה ארבעין זימנין, ודמי ליה כמאן דמנחא ליה בכיסתיה.

    12(תהלים קו, ג) ״אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת״. וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת? דרשו רבותינו שביבנה, ואמרי לה רבי אליעזר: זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים. רבי שמואל בר נחמני אמר: זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן.

    13(תהלים קיב, ג) ״הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד״. רב הונא ורב חסדא, חד אמר: זה הלומד תורה ומלמדה. וחד אמר: זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים.

    14(תהלים קכח, ו) ״וראה בנים לבניך שלום על ישראל״. אמר רבי יהושע בן לוי כיון שבנים לבניך״ ״שלום על ישראל״. דלא אתי לידי חליצה ויבום. רבי שמואל בר נחמני אמר: כיון שבנים לבניך״ שלום על דייני ישראל, דלא אתי לאינצויי.

    15זה מדרש דרש ר"א לפני חכמים כו'.

    Tosafot

    עשיתינהו בעי - האי עשוי צריך לומר דהיינו בדברים כי ההוא דלקמן (כתובות דף נג.) מעלאי דידי היינו עשוי והשתא אתי שפיר דאמר עשיתינהו בעי דאם מן הדין היה מה היה לו לעשותם בדברים היה לו להלקותם ולכופם עד שיזונו אותו וכן פר"ת ומיהו מצינו עשוי שלא בדברים כגון אין מעשין אלא לפסולות (לקמן כתובות דף עז.):

    אל יבזבז יותר מחומש - מפרש בירושלמי שפעם ראשונה יכול לבזבז חומש ומכאן ואילך בכל שנה ושנה יתן חומש הריוח:

    שיהא אדם מגלגל עם בנו עד י"ב שנה - והא דתנן במסכת אבות (פ"ה) בן עשר למשנה לא שירד עמו לחייו אלא לגלגל:

    וספי ליה כי תורא - ולא ירד עמו לחייו עד י"ב שנה והא דתנן במסכת אבות בן חמש שנים למקרא היינו לגלגל ולא למיספי ליה:

    בר שית למקרא - היינו בר שית ויום אחד דומיא דבר עשר למשנה דהוי בר עשר ויום אחד כי ההוא דמסכת אבות דהתם הוי בר עשר ויום אחד דומיא דבן י"ג למצות והשתא האי בר שית למקרא לא הוי דומיא דבן עשר למשנה דבר שית למקרא היינו למיספי ליה כי תורא ובר עשר למשנה לא למיספי ליה אלא לגלגל עד י"ב שנה:

    ובת תריסר לתעניתא - פירש בקונטרס שנת י"ב ומשום חינוך ולר"י נראה דבת י"ב שנה ויום אחד קאמר דומיא דבר עשר כדפרישית ואשמעינן דלית לן השלמה דרבנן כר"י בפרק בתרא דיומא (דף פב.) והא דפי' נמי בקונט' בתינוקת שהיא ממהרת להביא כח לא היה צריך לפרש כן אלא שחינוך שלה שנה לפני גדלותה דהיינו י"ב שנה ויום אחד כמו תינוק שחינוכו שנה לפני גדלותו:

    ומאי אסותיה - פר"ת שלא ישכנו אבל אין נראה לפרש לאחר שנשכו דהא אמר דלא חיי משמע דאין רפואה מועלת לו:

    הבעל מוציא מיד הלקוחות - אליבא דר"י דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי לא צריכא לתקנת אושא אלא לריש לקיש ואליבא דריש לקיש מסיק לה בפ' החובל (ב"ק ד' פח: ושם) אי נמי לר"י נמי אצטריך כגון נותן מתנה לאשתו שקנתה ואין הבעל אוכל פירות א"נ דכתב לה דין ודברים. אין לי בפירות נכסייך אבל אין לומר דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהם דהא תנן בפרק הכותב (לקמן כתובות דף פג.) דאם מכרה ונתנה קיים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא אי אמרת דינא, עשיתינהו בעי - בתמיה, דלא הוה ליה למימר עשיתינהו אלא חייבתינהו, ועשוי משמע לפנים מן השורה. ואיכא דמפרש בניחותא, כלומר, כך היה לו לעשות, ומה זה טובה שהיה מחזיק לו וכי כל דן את הדין לאמתו מחזיקין לו טובה ונושקין רגליו.

    האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה, הבעל מוציא מיד הלקוחות - פירוש: מוציא מהם זכותן דעד שמתה היא זכותן תלוי ועומד בידן בדין, שמא ימות הוא בחייה והן נכנסין לנחלה, וכן מצאתי בירושלמי בריש פ' הכותב (פ"י ה"א) דגרסינן התם רבי הלל בר פזי בעא קמיה ר' יוסה מכר הוא ומתה היא מהו אמר ליה מכרו בטל לבן שמכר בחיי אביו ומת אביו, מכרה היא ומת הוא אמר ליה מכרו קים, לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו, עד כאן. אבל עכשיו שמתה בחיי הבעל הבעל מוציא מיד הלקוחות זכות זה שהיה תלוי ועומד בידו, ולא מוציא ממש קאמר, דנכסים לאו ביד הלקוחות הוו קיימי, וכיוצא בזה יש בשילהי מי שמת (ב"ב קנט, א) בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות, כלומר, מסלק ובעל מוציא מיד הלקוחות בלא דמים קאמר, ואי איתנהי להנהו דמי דשקלת איתתיה מהדר להו ללוקח ולא יכול בעל למימר דילמא מציאה אשכחה. כך כתב הריא"ף ז"ל בהלכות, וטעמא דמילתא דאין הבעל נותן דמים ללקוחות כיורש דעלמא, משום דבעל שוויה רבנן כלוקח ולא חשו לפסידא דלקוחות דלא איבעי להו למיזבן מאיתתא דיתבה תותי גברא, כדאיתא בשילהי יש נוחלין (ב"ב קלט, ב). והוא הדין ללותה דאינו משלם כלום דמכי נשאת הוה ליה לוקח, ומלשון הרי"ף ז"ל שכתב דאינו יכול לומר דילמא מציאה אשכחת, איכא למשמע אף על גב דליכא סהדי דהנהו זוזי ממש אינהו דשקלה מלוקח, אלא דהניחה זוזי מסתמא אמרינן דאינהו נינהו, והוו להו כעין פקדון דאילגאי מילתא דממכרה בטל למפרע ומעות כעין פקדון נינהו, אבל אי אחלפינהו אף על פי דחילופיהן בידה, מסתבר דאינו חייב בעל לשלומי מינייהו ללקוחות, דמכי שלחה בהו יד ואנפקינהו קמי עלה זוזי בהלואה, דאיהו לאנפוקינהו יהבינהו ניהליה ואדעתא דארעא נחת ולאו אדעתא דליהוי הנהו זוזי או חלופיהן בידה, והילכך מלוה היא ואינו חייב ללשלם מלותה, ומימר אמר להו אנא מטלטלי שבקה לי וחזי דידכו קמי עלה בהלואה ואינו משלם. ויותר מזה כדברי הראב"ד ז"ל היה לו לומר בת תריסר מעת לעת לתעניתא, ועוד, דהוה ליה למימר בת תריסר ויום א' דאינה גדולה אלא בהכי, והכא מעת לעת קאמר, כתב רבנו אפרים ז"ל דאפילו הודה הבעל שדמי המכר בידו אינו חייב להחזיר ללוקח כלום, ואם הבעל מודה דברשותו מכרה אינו מוציא מיד הלקוחות דכשלוחו דמיא, ואי בעי לוקח מחרים עליה דבעל שלא עבד הערמה, ומאי דמכרה לדעתו ולהנאתו, ואי לא מודה אית ליה מן דינא להחרים סתם בכך, עד כאן.

    באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש - ירושלמי (פירקין ה"ח) עד היכן, ר' ירמיה ור' אבא בר כהנא, חד אמר כדי תרומה ותרומת מעשר, וחרנה אמר כבד את ה' מהונך (משלי ג, ט) ומראשית כל תבואתך כמראשית כל תבואתך, ר' גמליאל בר אניא בעא קומי ר' מונא אמר ליה חמש לכל שנה, לחמש שנים הוי מכלה את הכל, אמר ר' מונא תחלה חומש לקרן, מכאן ואילך לשבח.

    בת תריסר לתעניתא מעת לעת ובתנוקת - פירש הראב"ד ז"ל: ששלמו לה י"ב שנה מעת לעת, ודוקא בתנוקת שהגיעה לכלל שנותיה בכך, אבל בתנוק עדיין לא הגיע לכלל שנותיו עד י"ג שנה ויום אחד, הלכך השלמה דדבריהם ליכא, כרבי יוחנן דסבירא ליה הכי ביומא (פג, א), עד כאן. וכן כתב הרב ר' יצחק בן גיאת ז"ל בהלכותיו, דליכא השלמה דדבריהם כלל בין לתינוק בין לתינוקת, כר"י. אבל הרי"ף ז"ל פסק במסכת יומא כרב הונא ורב נחמן דבתראי אינון ואית להו השלמה דרבנן. והפירוש הנכון, דמעת לעת דהכא אתעניתא קאי, כלומר, תנוקת להתענות מעת לעת מכיון שהיא בת י"ב שנה, כלומר, תוך שתים עשרה דהיינו מכי מטיא לי"א שנה ויום אחד, והיינו כפסק הרב אלפסי ז"ל שפסק שם בתינוקת דמשלמת בת אחת עשרה שנה, וכן פירש רש"י ז"ל, והוא עיקר. דאם דאלמא דאין לה אפילו יום אחד משל י"ג. ואם לומר שהיו לה י"ב שנה קודם יום התענית, ועד יום התענית תהיה גדולה ממש, וגדלותה ותעניתא באין לה כאחד, אם כן מה לנו ללמוד מאומנתו של אביי, דבר תורה גדולה היא לכל דבריה וכמו שכתב רש"י ז"ל. אלא שיש לומר בזו דקא משמע לן דאינה מתענה כלל עד שתגיע לכלל שנותיה, דאינה משלמת מדרבנן. וגם זה אינו מחוור, דאם כן אמאי נקט תינוקת, לימא הכי בפירוש. ודברי רי"ף ז"ל עיקר בתינוקת מיהא דמשלמת מדרבנן. אלא שיש לדקדק עליו ז"ל, שהוא פסק שם דאפילו תינוק משלים מדרבנן מבן י"א שנה כתינוקת, והכא משמע דדוקא תינוקת הוא דאית לה השלמה מדרבנן, אבל תינוק לא. וכן ודאי נראה עיקר, ופשטא דמתניתין דהתם (יומא שם) הכין מכרעא לכאורה, מדקתני והתנוקות אין מענין אותן אבל מחנכין אותן, ומדקתני אין מענין אותם ולא קתני אין חייבין להתענות, משמע, דאנן נמי אין מענין אותם כל היום כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן, דאלמא השלמה לית להו כלל אלא חינוך בלבד. ואף על גב דדחינן התם דחינוך היינו השלמה, ותרי חנוכי הוו שנויא הוא ולא סמכינן עלה, ואף על גב דלא אקשינן על רב הונא ורב נחמן מלישנא דאין מענין אותן כדדייקנא אנא, היינו משום דמצי לתרוצי מאי אין מענין מדאורייתא, ומכל מקום לישנא הכין מכרעא. ואי לאו הא דאביי הוה אמינא דאפילו תינוקת לית לה השלמה כלל, כפשטה דמתניתין דתנוקת בין תינוק ובין תינוקת משמע, ואתיא מתניתין לגמרי כר' יוחנן דלית ליה השלמה דרבנן כלל בין לתינוק בין לתינוקת, אלא מהא דאביי משמע דבתינוקת מיהא איכא השלמה דרבנן משום דכחה גדול משל תינוק, ולדבריו מתניתין דהתינוקות אין מענין אותן מייירי דוקא בתינוקות זכרים, אבל נקבות מענין אותן מדרבנן שנה אחת סמוך לפרקן. ואף על גב דאומנתו דאביי אמרה כן, כיון דאביי אמר לה משמה, שמע מינה הכין סבירא ליה, וקיימא לן כוותיה דבתרא הוא. ואפשר נמי, דרב הונא ורב נחמן לא מיירו אלא בתינוקת וכדמשמע נמי התם לכאורה שלא כדברי הרב אלפסי ז"ל. ומקצת ספרים מצאתי שם שכתוב שם מפורש בדברי רב הונא ורב נחמן בתינוקת. ואף הר"ז הלוי כן כתב שם, דרב הונא ורב נחמן מיירי בתינוקת, ור' יוחנן מיירי בתינוק, אלא שהוא ז"ל מודה לדברי הרב אלפסי ז"ל דאיכא השלמה דדבריהם אפילו בתינוק, אבל מהא דהכא לא משמע לי כן. ועוד, דאם איתא כדברי הר"ז ז"ל כיון דאית להו השלמה אפילו בתינוק, אמאי שבקו ליה לתינוק ואיירו בתינוקת, זו אינה לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, דכל מקום שאפשר לדבר בדיני הזכרים והנקבות שמניחין הזכרים ומדברים מן הנקבות, אלא אדרבה מניחין את אלו ומזכירין את אלו, ואי משום דזמנייהו קדים, לימא דיני בנקיבות ולימא הני מילי בתינוקת אבל בתינוק וכו', כדאיתא במימריה דר' יוחנן. ומן הנראה, שזו דחקתו לרב אלפסי ז"ל לומר דרב הונא ורב נחמן בתינוק מיירו, ונראין היו דבריו אלא שיש עליו מן הקושיות, משום דלדברי הרב ז"ל נצטרך לומר דרב הונא ורב נחמן סברי תוך הפרק כלאחר הפרק לעונשין ודלא כהלכתא. ועוד דלדבריו תיקשי טובא, דאי אית להו הכין היכי פסק איהו ז"ל דבין תינוק בין תינוקת משלימין בני אחת עשרה, אדרבא, תינוקת דדבריהם משלמת בת עשר ומשלמת דאורייתא בת אחת עשרה, ואי לדידן דקיימא לן תוך הפרק כלפני הפרק קאמר, הוה ליה למימר תינוקת משלמת דדבריהם בת עשר ותינוק בן י"א, כדברי הר"ז ז"ל. והנכון בעיני לפי הסוגיא שלהם וסוגייתנו זו שאין השלמה לתינוק כלל, אבל תינוקת ממש משלמת כמו שכתבנו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 50a

    Ketubot 50a. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 426 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 50a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026