Ketubot 7b

שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים - As it states; and Boaz took ten people O VERVIEW We derive that ברכת חתנים is made in the presence of ten people from the פסוק of ויקח בועז וגו׳. Our תוספות reconciles this with another source which derives this rule from elsewhere. ---------------------------– תוספות anticipates a difficulty: ובמסכת כלה דמייתי קרא דויברכו את רבקה (בראשית כד) – And in מסכת כלה where he cites the פסוק; ‘and they blessed רבקה’, as a source for ברכת חתנים בעשרה (and does not derive it from ויקח בועז [alone]) – תוספות replies: איכא למימר דהתם ברכת אירוסין והכא ברכת נישואין – One can say; that there (in מסכת כלה by רבקה) it was regarding the blessing of the betrothal, and here (by בועז) it is regarding the blessing of the marriage. תוספות continues with a tangential issue: ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת על ידי שליח – And we can seemingly derive from there (by רבקה), that one can recite the ברכת אירוסין to a woman is being betrothed through an agent – שהרי אליעזר שליח היה – For אליעזר was a שליח to be מקדש רבקה for יצחק, and they made ברכת אירוסין. תוספות rejects the previous conclusion: ונראה דאסמכתא בעלמא היא דעשרה לא מישתמע מהתם – And it is the view of תוספות that the derivation from רבקה that ברכת אירוסין is required, this derivation is merely a support to the practice but not a source, for it is not understood from there that ten people are required – ולא איירי פשטיה דקרא בברכת אירוסין: And the simple interpretation of the verse does not indicate that it is discussing ברכת אירוסין, which is וצונו על העריות, but rather merely a blessing from her family that she should be successful, etc. S UMMARY We can perhaps say that the ברכה by רבקה is ברכת אירוסין (and by בועז it is ברכת נישואין), and derive that one makes ברכת אירוסין even if the שליח is מקדש, or probably assume that the פסוק of רבקה was merely an אסמכתא (and we do not derive anything from it). T HINKING IT OVER 1. תוספות (initially) states that the ברכה by רבקה refers to ברכת אירוסין. Seemingly this is difficult, for מס׳ כלה begins כלה בלא ברכה אסורה לבעלה וכו׳; indicating that with a ברכה she is permitted. However if we assume that the ברכה of רבקה was ברכת אירוסין, then she is still forbidden until the נישואין! 2. תוספות writes that the לימוד from רבקה is merely an אסמכתא, since we cannot derive from it the requirement of עשרה אנשים. However in מסכת כלה it merely states that we derive the ברכה from רבקה it does not claim that we derive the requirement for עשרה from רבקה!

במקהלות ברכו אלהים - Bless Hashem by the gatherings O VERVIEW ר׳ אבהו said that we derive the ruling that ברכת חתנים should be said בעשרה, from the פסוק of במקהלות ברכו אלקים ה׳ ממקור ישראל; the blessings of the מקור require מקהלות (or קהל), which means ten. תוספות discusses the word במקהלות. ---------------------------– תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דמקהלות תרי קהלות משמע – Even though the word מקהלות (in the plural) indicates (at least) two congregations (or twenty people; not only ten); תוספות responds that nevertheless – אין סברא לחלק בין עשרה לעשרים לענין שום מילתא – There is no logic to differentiate between ten and twenty people regarding anything, and as far as using the plural term - מקהלות, the פסוק – ומקהלות דעלמא בעי למימר – Means to say that Hashem should be praised in the various congregations, but not that we require the presence of two congregations (twenty people) – תוספות cites a differing view: ומיהו בירושלמי דריש במקהלת כתיב חסר וי״ו: However in תלמוד ירושלמי he interprets that the word במקהלת is written without a וי״ו; indicating the singular, not the plural S UMMARY There is never a requirement to have more than ten people for an occasion. T HINKING IT OVER What precisely is the disagreement between תוספות and the ירושלמי?

המזכה לעובר קנה - One who grants to a fetus; he acquires it O VERVIEW שמואל maintains that if one grants something to a fetus (by delivering it to a third party and asking him to acquire it on behalf of the עובר), the עובר acquires the item. תוספות reconciles this rulings with another ruling of שמואל regarding granting something which presently does not exist. -------------------------– תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דשמואל גופיה פסיק כרבי יוחנן הסנדלר (לקמן דף נח, ב) – Even though that שמואל himself rules like ר׳ יוחנן הסנדלר – דמקדיש מעשה ידי אשתו המותר חולין דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם – That one who sanctifies his wife’s handiwork; the remainder is unconsecrated, for no one can be מקדיש something which does not exist. If שמואל maintains like ר״י הסנדלר that one cannot be מקדיש a דבר שלא בא לעולם – וכל שכן לדבר שלא בא לעולם דגרע טפי כדאמרינן בסוף פרק קמא דגיטין (דף יג, ב ושם) – So certainly שמואל will agree that you cannot be מקנה T O something which does not exist, which (being מקנה לדבר שלא בא לעולם [like being מקנה T O the עובר who is לב״ל]) is much worse (than being מקנה something which is לא בא לעולם), as the גמרא states in the end of the first פרק of מסכת גיטין – דקאמר אפילו לרבי מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הני מילי לדבר שבא לעולם – Where רב אשי states, ‘even according to ר״מ who maintains אדם מקנה דשלב״ל, that is only if he is מקנה this דבשלב״ל to someone who exists – אבל לדבר שלא בא לעולם לא אמר – However ר״מ never said that you can be מקנה something to a דשלב״ל.’ This shows that a קנין דשלב״ל is less effective that being מקנה a דשלב״ל; how is it then that שמואל who maintains (like ר״י הסנדלר) that א״א מקנה דשלב״ל, can rule that you can be מקנה T O an עובר who is (seemingly) a דשלב״ל – תוספות responds: מכל מקום שמואל חשיב עובר בא לעולם – Notwithstanding all this there is no difficulty, for שמואל considered the עובר as a דבר שבא לעולם. תוספות offers an alternate solution ([even] if we consider the עובר a דשלב״ל): אי נמי שמואל אית ליה טפי אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם – Or you may also say that שמואל maintains it is easier to be מקנה לדשלב״ל – ממה שמקנה דבר שלא בא לעולם – Than to be מקנה a דשלב״ל; not like רב אשי mentioned previously – וההיא סוגיא דבפרק קמא דגיטין (גם זה שם) אתיא אליבא דרב הונא – And we can say, that סוגיא in the first פרק of מסכת גיטין which stated that לדשלב״ל is worse that a דבשלב״ל follows the view of רב הונא and שמואל argues with him – תוספות finds support that we find a dispute in this matter: וכן מצינו רב נחמן דבהדיא סברתו הפוכה מדרב הונא – And similarly we find explicitly that sרב נחמן׳ logic is the opposite of sר״ה׳ – דרב הונא אית ליה בפירות דקל משבאו לעולם אין יכול לחזור בו – For ר״ה maintain regarding the sale of fruits of a date palm that once the fruits were באו לעולם no one can retract from the deal (neither the buyer nor the seller) – וגבי עובר קאמר אף לכשתלד לא קנה – However regarding being מזכה to an עובר, ר״ה maintains that even if he says that the עובר should acquire it after she gives birth to the עובר, the עובר does not acquire it (so ר״ה maintains that לדבשלב״ל is worse than a דבשלב״ל)– ורב נחמן סבר לכשתלד קנה ובפירות דקל קאמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו: And ר״נ maintains that if he says that the עובר should acquire it when she gives birth the עובר is קונה, but by פירות דקל he maintains that even after באו לעולם either can retract the sale (so ר״נ maintains that a דשלב״ל is worse that לדבשלב״ל). S UMMARY שמואל (who agrees that א״א מקנה דשלב״ל) can either maintain that an עובר is בא לעולם, or that it is easier to be מקנה לדשלב״ל than to be מקנה a דשלב״ל. T HINKING IT OVER 1. Seemingly תוספות wants to prove with the וכן מצינו, etc. that ר״נ maintains that לדשלב״ל is easier than a דבשלב״ל. However one can argue that the reason ר״נ maintains that by an עובר that לכשתלד קנה is because an עובר is בא לעולם, as תוספות stated in the first explanation of שמואל! 2. What are the respective reasons why one would maintain that being מקנה לדשלב״ל is easier than to be מקנה a דשלב״ל, as opposed to maintaining that it is easier to be מקנה a דשלב״ל than to be מקנה to a דבשלב״ל?

רבי יהודה אומר אף בבית האירוסין מברכין אותה מפני שמתייחד עמה - רבי יהודה said, we also make this blessing in the house of betrothal, since he is secluded with her O VERVIEW ר״י said that we make ברכת חתנים (even) in the בית האירוסין, and אביי explained that ר״י was discussing (the area of) יהודה where it was customary for the חתן וכלה to be secluded even before the נישואין. Our תוספות clarifies what is the connection of מפני שמתייחד עמה to the need for ברכת חתנים בבית אירוסין. --------------------------– ואמרינן כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה – And we say that a כלה without a ברכה is forbidden to her husband as a נדה – ולפי שפעמים בא עליה שלא לשם חופה עושין ברכה מתחלה כדי שתהא כלה בברכה: And since occasionally he is with her not for the sake of חופה, therefore we initially make the ברכה in order she should be a כלה with a ברכה. S UMMARY In יהודה we make the ברכה so in case he is בא עליה not לשם חופה she will not be אסורה לו. T HINKING IT OVER If we assume that a נשואה does not require a ברכה, why is it that we make ברכת נישואין by the חופה?

מאן דלא חתים מידי דהוה אברכת פירות - The one who did not conclude with a ברכה, since it is like the blessing for fruits O VERVIEW The גמרא cites a dispute whether we conclude the ברכת אירוסין with the ברכה of בא״י מקדש עמו ישראל ע״י חופה וקדושין (the view of רב אחא וכו׳) or not (the view of רבין ב״ר אדא and רבה בר״א). The גמרא explains that the one who did not conclude with a ברכה compares it to ברכת הפירות והמצות and the one who concluded with a ברכה compares it to קידוש. Our תוספות clarifies in what way it is similar to ברכת הפירות and קידוש, respectively ----------------------– שאין בה אריכות והאי נמי אינה ארוכה ולא דמי לקידושא דאריך טפי – For the ברכת הפירות is not lengthy and this ברכת אירוסין is also not lengthy, and the ברכת אירוסין is not similar to קידוש, which is a longer blessing than ברכת אירוסין – ומאן דחתים מידי דהוה אקידושא דחתים ביה משום דאריך והאי נמי חשיבא ארוכה – And the one who concluded the ב״א with a blessing, for it is similar to קידוש which is concluded with a blessing (בא״י מקדש השבת), since the קידוש is long and this ב״א is also considered a long blessing. תוספות cites פרש״י and rejects it: ומה שפירש בקונטרס דמשום דבלשון קדושה היא חתמי בה כמו בקידושא אינו נראה – And that which רש״י explained that the reason ב״א is similar to קידוש is because the ב״א is said with an expression of קדושה (אשר קדשנו) (like קידוש), therefore we conclude ב״א with a ברכה (מקדש ישראל וכו׳), just as we conclude the קידוש with a ברכה (מקדש השבת); this explanation is not acceptable. תוספות asks: קצת קשה מאן דלא חתים בה מאי שנא מברכת התורה דחתמינן בה באשר בחר בנו – There is a slight difficulty; the one who does not conclude ב״א with a ברכה, why is ב״א different from the ברכה of אשר בחר בנו of ברכת התורה, which we conclude with a ברכה (בא״י נותן התורה) – אף על גב דברכת אירוסין אריכא טפי מינה – Even though ב״א is a longer ברכה than ברכת התורה, so we should certainly conclude ב״א with a ברכה! תוספות replies: ושמא לא היה חותם בה: And perhaps indeed the מ״ד who is not חותם by ב״א was not חותם by ברכת התורה. S UMMARY ב״א is in between ברכת הפירות and קידוש in size. One compares it to ברכת הפירות (since it is shorter than קידוש) and is not חותם, and the other compares it to קידוש (since it is longer than ברכת הפירות) and is חותם. The one who is not חותם by ב״א, may not have been חותם by ברכה״ת as well. T HINKING IT OVER When תוספות cites the ברכה of אשר בחר וכו׳, did he mean that ברכה exclusively (and not the ברכה of אשר נתן לנו וכו׳), or he meant either or both ברכות?

והוא שבאו פנים חדשות - Provided that new faces came O VERVIEW רב יהודה qualified the ruling of the ברייתא (which stated that ברכת חתנים is recited for seven days), that it is only if new people came, but not if all the people present were there by a previous ׳שבע ברכות׳. Our תוספות qualifies the ruling of רב יהודה -------------------------------– אומר רבינו יצק דפנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה יותר – The ר״י rules that פנים חדשות are considered only such people, for whose sake, the joy is greatly increased. However if the presence of this new person does not cause an increase in the שמחה we do not recite ברכת חתנים. תוספות responds to an anticipated difficulty: ושבת דחשבינן פנים חדשות – And the reason we consider שבת a פנים חדשות – דאמרינן באגדה מזמור שיר ליום השבת – For it is stated in the אגדה on the פסוק of מזמור שיר ליום השבת (a psalm of song for the שבת day) – אמר הקדוש ברוך הוא פנים חדשות באו לכאן נאמר שירה – הקב״ה said (to the angels), ‘a new face (שבת) arrived here, let us say a song’ – תוספות explains: התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה: There too we add in joy and in the festive meal in honor of שבת. S UMMARY The פנים חדשות have to cause an additional שמחה, which is the case by שבת as well. T HINKING IT OVER Initially תוספות said that on account of the פנים חדשות the שמחה is greater; however regarding שבת, תוספות mentions שמחה and ס עודה.