Talmud Builders

    Ketubot 16a

    Chapter 2 - HaIshah SheNitarmelah

    גם: כתובות דף ט״ז ע״א, פרק ב׳ האשה שנתארמלה

    English translation - Ketubot 16a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This is so, as the mouth that prohibited, i.e., claimed that the field had belonged to the other’s father, is the mouth that permitted, i.e., claimed that he purchased the field. Even if he had not admitted that it had belonged to the other’s father, the field would have remained in his possession. Therefore, his claim is accepted. However, if there are witnesses that the field belonged to his father, and the one who has the field in his possession says: I purchased it from him, he is not deemed credible and his claim is rejected.

    2GEMARA: The Gemara infers: The reason that the bride’s claim is accepted is specifically due to the fact that there are witnesses that she went out of her father’s house to the wedding with a hinnuma . However, if there are no witnesses, the husband is deemed credible. Let us say that the unattributed ruling that we learned in the mishna is not in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, as, if the ruling was according to Rabban Gamliel, didn’t he say that she is deemed credible?

    3The Gemara answers: Even if you will say that the ruling in the mishna is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, Rabban Gamliel stated his opinion only there, in a case where the claim of the bride is certain and the claim of the groom is uncertain, as the groom does not know what actually happened. However, here, in a case where the claim of the bride is certain and the claim of the groom is also certain, as he is certain that he married her as a widow, Rabban Gamliel did not say that her claim is deemed credible.

    4The Gemara asks: And he who asked the question, why did he ask it? The cases are clearly different, as this is a case of a certain claim and a certain claim. The Gemara answers: Since most women are married as virgins, one might have thought that the legal status in this case is like that of a case of a certain claim and an uncertain claim, as her claim is supported by a majority of cases.

    5And it also stands to reason that the first clause of the mishna is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, who concedes that without witnesses the woman’s claim is not deemed credible, despite the fact that the case is comparable to one of a certain claim and an uncertain claim, as the mishna teaches: And Rabbi Yehoshua concedes. Granted, if you say that Rabban Gamliel is speaking in the first clause of the mishna and he concedes that even though it is similar to a case of certain and uncertain, her claim is not accepted, it works out well. Rabban Gamliel concedes to Rabbi Yehoshua in the first clause of the mishna and the mishna cites a case where Rabbi Yehoshua concedes to Rabban Gamliel. However, if you say that Rabban Gamliel is not speaking in the first clause of the mishna and he does not concede, to whom does Rabbi Yehoshua concede in the latter clause?

    6The Gemara rejects that proof: Do you think that the statement of Rabbi Yehoshua is in reference to a mishna in this chapter? Actually, it is in reference to the principle of miggo , and it is in reference to the first chapter. Rabbi Yehoshua is saying that although he does not accept the claim supported by a miggo in the first chapter, here he accepts the claim supported by the principle: The mouth that prohibited is the mouth that permitted, which is based on the same reasoning as miggo , i.e., the fact that he could have made a more advantageous claim lends credibility to the less advantageous claim. In this case, he could have remained silent and the field would have remained in his possession. If challenged, he could have claimed that the field was his. Therefore, his less advantageous claim, that the field was not originally his but he purchased it from the father of the claimant, is accepted.

    7The Gemara elaborates: In reference to which case in the first chapter did Rabbi Yehoshua make his statement? If you say that it is in reference to this case (13a): If a single woman was pregnant, and people said to her: What is the nature of that fetus, and she says to them: It is from a man called so-and-so and he is a priest, Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible, and Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives. There, what miggo is there lending credibility to her claim? In that case, her belly is between her teeth, i.e., her pregnancy is conspicuous, and consequently she does not have the option of making the more advantageous claim that she did not engage in intercourse.

    8Rather, it is in reference to this case (13a): If people saw a woman speaking to one man, and they said to her: What is the nature of this man? And she said to them: He is a man called so-and-so and he is a priest, Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible, and Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives. Again this is challenged: There, what miggo is there? This works out well according to Ze’eiri, who said: What is the meaning of speaking mentioned in the mishna? It means that she secluded herself with a man. In this case there is a miggo . Since, if she wished to lie, she could have said: I did not engage in intercourse at all, and instead she said: I engaged in intercourse with a man of unflawed lineage. Therefore, she is deemed credible according to Rabban Gamliel. However, according to Rav Asi, who said: What is the meaning of speaking? It means that she engaged in intercourse, what miggo is there? There was no better claim available to her.

    9Rather, it is in reference to this case (13a), where she says: I am one whose hymen was ruptured by wood, and the groom says: No; rather, you are one who was trampled by a man. Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible, and Rabbi Yehoshua says: It is not on the basis of the statement emerging from her mouth that we conduct our lives. There, what miggo is there?

    10Granted, according to Rabbi Elazar, who said that the bride claims that she is entitled to a marriage contract of one hundred dinars, and the groom claims that she is entitled to nothing at all, as in that case, there is a miggo . Since, if she wished to lie, she could have said: I am one whose hymen was ruptured by wood under your authority after betrothal, and she would have been entitled to two hundred dinars, as she was a virgin at betrothal. And therefore, when she says that her hymen was already ruptured initially, prior to betrothal, when she is entitled to only one hundred dinars, she is deemed credible. However, according to Rabbi Yoḥanan, who said: The bride claims that she is entitled to a marriage contract of two hundred dinars; and the groom claims that that she is entitled to a marriage contract of one hundred dinars, what miggo is there? Her claim is the most advantageous claim available to her.

    11Rather, it is in reference to this case (12b): One who marries a woman and did not find her hymen intact, and she says: After you betrothed me, I was raped and his field was inundated, i.e., it is attributable to your own misfortune. And he says: No; rather, you were raped before I betrothed you, and my transaction was a mistaken transaction.

    12Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible, and Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives, as, in that case there is a miggo . Since, if she wished to lie, she could have said: I am one whose hymen was ruptured by wood under your jurisdiction after betrothal, which is a more advantageous claim, because she does not thereby disqualify herself from marrying into the priesthood. But she said: I was raped after betrothal, which is a less advantageous claim, because she disqualified herself from the priesthood. Therefore, Rabban Gamliel says that she is deemed credible. And Rabbi Yehoshua says to Rabban Gamliel: With regard to this miggo in the mishna here, I concede to you that the miggo is effective. With regard to that miggo there in the first chapter, I disagree with you.

    13The Gemara asks: But after all, this is a case of miggo and that is a case of miggo . In what way, in the opinion of Rabbi Yehoshua, is this miggo different from that miggo ? The Gemara answers: Here, in the case of contested ownership of the field, there is no slaughtered ox before you, i.e., there is no reason to question his claim of ownership, as the field is in his possession. However, there, in the case of the woman who was found not to be a virgin, there is a slaughtered ox before you, i.e., there is reason to question her virginity, and it is only in response to that question that she makes her claim. Therefore, although it is supported by a miggo , Rabbi Yehoshua does not accept her claim.

    14§ The Gemara resumes discussion of the inference that it drew at the outset with regard to witnesses that the bride was a virgin. And since the Gemara established earlier that the woman’s claim is supported by the fact that most women are married as virgins, if witnesses did not come, what of it? That majority should be sufficient to establish that she married as a virgin. Ravina said: It is because there is room to say that although most women are married as virgins and a minority of women marry as widows or non-virgins, there is an additional presumption: The marriage of anyone who is married as a virgin generates publicity,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שהפה שאסר - זה אינו יודע שהיתה של אביו אלא על פיו של זה ומה שאסר הרי התיר:

    גמ' טעמא דאיכא עדים - דיצתה בהינומא:

    הבעל מהימן - ולא אמרינן הואיל ומספקא לן על יום נישואיה אם בתולה היתה אם בעולה העמד אותה על חזקתה של קודם לכן ומתחלה בתולה היתה:

    היא נאמנת - דאזיל בתר חזקה דגופא:

    בברי ושמא - גבי משארסתני נאנסתי היא טוענת ברי לי הוא והוא אינו טוען אלא שמא עד שלא ארסתיך דהא אינו יודע מתי נאנסה:

    ודקארי לה - למימר סתמא דלא כרבן גמליאל:

    מאי קארי לה - ומאי עלה בדעתו לאפוקי מדר"ג הא לא דמיא לה:

    כיון דרוב נשים בתולות נישאות - קרובה טענתה להיות אמת יותר משלו וכברי ושמא דמיא:

    והכי נמי מסתברא - דר"ג מודה בה דבעל מהימן:

    אי אמרת בשלמא איירי ר"ג במודה - דהך רישא הודאה הוא דקא מודה ר"ג לרבי יהושע ואמר אע"ג דפליגנא עלך בברי ושמא מודינא לך בברי וברי היינו דשייך למיתני בתריה ור' יהושע מודה לר"ג בהאומר לחברו שדה זו כו' דאע"ג דפליגנא בפ"ק במשארסתני נאנסתי דאע"ג דאיכא למימר מגו לא מהימנא מודינא בהאי מגו דאי בעי שתיק ולא א"ל של אביך היתה כי אמר ליה נמי לקחתיה הימנו מהימן כדלקמן:

    אלא אי אמרת לא איירי - רישא במודה ר"ג מאי מודה רבי יהושע מאי שייך למיתנייה הכא ואהיכא קאי:

    אמגו קאי - אפלוגתא דאיכא למימר בה מגו בפ' קמא קאי וקאמר אע"ג דפליגנא במגו דהתם במגו דהכא מודינא כדלקמן:

    אהייא - איכא מגו:

    הרי כריסה בין שיניה - ואינה יכולה לומר לא נבעלתי:

    וקאמרה נבעלתי - ולכשר נבעלתי מהימנא:

    בשלמא לר' אלעזר דאמר - בפרק קמא טענתייהו במנה ולא כלום מוכת עץ שלא הכיר בה אינה יכולה לתובעו אלא מנה והוא אומר דרוסת איש את ואין ליך כלום איכא מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך:

    וקאמרה - מוכת עץ אני מעיקרא ולא תבעה אלא מנה מהימנא:

    אלא לר' יוחנן - דאמר טענתייהו במאתי' ומנה שהיא תובעתו מאתים ליכא מידי בין תחתיו למעיקרא מאי מגו איכא:

    משארסתני - אירע לי ונסתחפה שדהו ואית לי מאתים:

    הכא - גבי שדה אין שור שחוט לפניך שיעלה על לב בעליו לתבוע מי שחטו כלומר אם שתק זה לא היו לו עוררים הלכך אי לאו דדבר פשוט הוא שלקחה הימנו לא היה אומר לו של אביך היתה הלכך אמרי' מגו אבל גבי לא מצא לה בתולים שור שחוט לפניך בתולים שלא מצא לה הם הסיתוהו לבא לב"ד ואע"פ שיש לה להשיב טענה טובה מזו לא אמרינן מגו דדלמא לא אסקה אדעתה א"נ איערומי קא מערמא:

    וכיון שרוב נשים - קושיא היא:

    יש לה קול - והרבה יודעים שיצאה בהינומא:

    License: CC0

    כתובות 16 עמוד א

    1שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר: ״לקחתיה הימנו״ אינו נאמן.

    Gemara

    2טעמא דאיכא עדים, הא ליכא עדים בעל מהימן, לימא תנן סתמא דלא כרבן גמליאל? דאי ר"ג הא אמר איהי מהימנא!

    3אפילו תימא רבן גמליאל, עד כאן לא קאמר ר"ג התם אלא בברי ושמא. אבל הכא בברי וברי לא אמר.

    4ודקארי לה, מאי קארי לה? הא ברי וברי הוא! כיון דרוב נשים בתולות נישאות, כי ברי ושמא דמי.

    5והכי נמי מסתברא מדקתני, ״ומודה רבי יהושע״: אי אמרת בשלמא איירי ר"ג במודה שפיר. אלא אי אמרת לא איירי ר"ג במודה רבי יהושע למאן מודה?

    6מי סברת ר' יהושע אהאי פירקין קאי? אמגו קאי, ואפירקין קמא קאי.

    7אהייא? אילימא אהא: היתה מעוברת, ואמרו לה ״מה טיבו של עובר זה״. ״מאיש פלוני וכהן הוא״, ר"ג ור"א אומרים: נאמנת, רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין התם מאי מגו איכא? הרי כריסה בין שיניה.

    8אלא אהא: ראוה מדברת עם אחד, ואמרו לה: ״מה טיבו של איש זה״. ״איש פלוני וכהן הוא״, ר"ג ור"א אומרים: נאמנת, רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין. התם מאי מגו איכא? הניחא לזעירי דאמר: מאי ״מדברת״ נסתרה, מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי, וקאמרה נבעלתי מהימנא. אלא לרב אסי, דאמר מאי ״מדברת״ נבעלת, מאי מגו איכא?

    9ואלא אהא: היא אומרת מוכת עץ אני, והוא אומר: לא כי, אלא דרוסת איש את. ר"ג ור"א אומרים: נאמנת, ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין התם מאי מגו איכא?

    10בשלמא לרבי אלעזר, דאמר: במנה ולא כלום מגו דאי בעיא אמרה: ״מוכת עץ אני תחתיך״, ואית לה מאתים, וקאמרה: מעיקרא, דלית לה אלא מנה, מהימנא. אלא לר' יוחנן דאמר: במאתים ומנה. מאי מגו איכא?

    11אלא אהא: הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים, היא אומרת: ״משארסתני נאנסתי, ונסתחפה שדהו״, והוא אומר: ״לא כי, אלא עד שלא אירסתיך״.

    12ר"ג ור"א אומרים: נאמנת, ור' יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין. דמגו דאי בעיא אמרה ״מוכת עץ אני תחתיך״, דלא קא פסלה נפשה מכהונה. וקאמרה: ״נאנסתי״, דקא פסלה נפשה מכהונה, משום הכי קאמר ר"ג דמהימנא. וקאמר רבי יהושע לר"ג בהאי מגו דהכא מודינא לך, בההוא מגו דהתם פליגנא עילווך.

    13מכדי האי מגו והאי מגו, מאי שנא האי מגו מהאי מגו? הכא אין שור שחוט לפניך. התם הרי שור שחוט לפניך.

    14וכיון דרוב נשים בתולות נישאות, כי לא אתו עדים מאי הוי! אמר רבינא: משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות, ומיעוט אלמנות, וכל הנשאת בתולה יש לה קול,׃

    Tosafot

    דאי רבן גמליאל הא אמר איהי מהימנא - נראה דלמ"ד הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום פריך דלמ"ד דמצי טעין פרעתי הכא נאמן הבעל אפילו לר"ג לומר אלמנה נשאתיך במגו דאי בעי אמר פרעתי:

    הכי נמי מסתברא - פי' בקונטרס הכי נמי מסתברא דמתני' אתיא כרבן גמליאל כדמשנינן דבברי וברי מודה מדקתני ומודה ר' יהושע כו' וקשה לפי' דכי לא איירי נמי ר"ג במודה אתי שפיר ומודה רבי יהושע כלומר אע"ג דברישא פליגנא עלך בסיפא מודינא לך אע"ג דרישא וסיפא אינן מענין אחד כי היכי דאתיא ליה שפיר ומודה רבי יהושע אי איירי ר"ג במודה אע"ג דמודה דר' גמליאל אינו מענין ומודה דרבי יהושע ויש ליישב דודאי כי איירי ר"ג במודה שייך למיתני שפיר ומודה רבי יהושע אע"ג דלא הוי מענין אחד כלומר דאגב דתנא מילתא דמודה ר"ג תני נמי מילתא דמודה בה רבי יהושע אבל אי לא איירי רבן גמליאל במודה לא שייך למיתני ומודה רבי יהושע לאשמועינן אע"ג דפליג ברישא מודה בסיפא כיון דרישא וסיפא אינם מענין אחד אבל קשה דלא הוה ליה למימר אמגו קאי דעד השתא נמי לפ"ה אמגו הוי קאי ונראה לר"י דה"פ הכי נמי מסתברא דכברי ושמא דמי ולא בא לומר דפליג רבן גמליאל ברישא אלא אע"ג דכברי ושמא דמי מודה ר"ג משום דלאו שמא ממש הוא מדקאמר ומודה רבי יהושע אי אמרת בשלמא איירי ר"ג במודה כלומר אע"ג דכברי ושמא דמי מודה ר"ג דבעל נאמן היינו דקתני ומודה רבי יהושע דבהאי ברי נאמן דס"ד דטעמא דרבי יהושע משום ברי ושמא דזה אינו תובעו כדפי' בקונט' והשתא הוה מודה דר"ג ומודה דר"י מענין אחד אלא אי אמרת דרישא בברי וברי גמור הוא ולא איירי רבן גמליאל במודה דפשיטא דכיון דברי וברי הוא דלא פליג ר"ג מאי ומודה וקאמר מי סברת דארישא קאי וטעמא דר"י משום ברי ושמא אמגו קאי דטעמא דר' יהושע משום מגו ונאמן אפי' הלה תובעו ואפירקין קמא קאי:

    התם שור שחוט לפניך - פירש בקונטרס שהוא טוען עד שלא אירסתיך נאנסת והכא אין שור שחוט לפניך דאין הלה תובעו ור"י מפרש דהכא נמי איירי בהלה תובעו כדפי' וה"פ התם שור שחוט לפניך דהרי אין לה בתולים ואינה יכולה לומר בתולה אני כמו בשור שחוט שאין יכול לומר חי הוא ולהכי בין אומרת משארסתני נאנסתי בין אומרת מוכת עץ אני תחתיך לא מהימנא הכא אין שור שחוט לפניך ונאמן במגו דאי בעי אמר לא היתה של אביך מעולם:

    כיון דרוב נשים בתולות נישאות כי ליכא עדים מאי הוי - לרב פריך דאית ליה הולכין בממון אחר הרוב:

    License: CC-BY-NC

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גמרא, והא דאמרינן והכא כדיעבד דמי - פירש רש"י ז"ל: דאם אתה בא לפסול העובר ואי אתה מאמינה אתה מוציאה מבעלה. פירוש לפירושו, דלהתיר אותה לארוס פשיטא דהא לאו כדיעבד הוא, אלא דיעבד ממש, אלא דלהתיר העובר נמי כדיעבד דמי בארוסה שאם אתה מאמינה ובאת לפסול העובר אפילו להקל הרי אתה חושש לו משום ספק ממזר, ונמצא שאתה מזהמה בפני הבעל ואף הוא אינו מקיימה, והלכך אף לגבי וולד כדיעבד דמי, והיינו דאמרינן כדיעבד ולא דיעבד ממש. ובודאי אף עובר זה נמי כשר לשמואל לינשא לכהונה כדאמרינן בפרק עשרה יוחסין (קדושין פא, ב) גבי ארוסה שעיברה, רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר שתוקי, ואמרינן מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת, והתם ודאי למעשה אמרה. והראב"ד ז"ל פירש: דהולד פסול, ולהתירה לארוס הוא דקאמר, ומשום דמחוסרת מסירה לחופה לא אמרינן דיעבד היא אלא כדיעבד, ולכתחילה אינו שכבר נתארסה, ודיעבד ממש אינו שהרי לא נישאת, ואתה בא להתירה לינשא, אבל לגבי האשה לכתחילה הוי ולא מכשירינן ליה. ונראין דברי רש"י ז"ל כמו שכתבנו. ואם תאמר השתא דאמרת כדיעבד הוא, מאי קאמר ועוד הא אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל, דאלמא לר' יהושע פסול, והא לר' יהושע בדיעבד לא פסיל כדמשמע לעיל (כתובות יג, אד) דמוקמינן הא דרב דאמר אין אוסרין על היחוד כרבי יהושע. ומיהו לפי מה שכתבתי למעלה דרבי יהושע באשת כהן פוסל אפילו בדיעבד ניחא, דהכי קאמר ועוד האמר שמואל הלכה כרבן גמליאל ואפילו אשת כהן היא מותרת, ואפילו תאמר דמשום מעלה אין אוסרין אשת כהן היא מותרת על היחוד ומודה רבי יהושע בדיעבד איכא למימר דהתם שבאי דליכא אלא דיחוד גרידא, אבל בנבעלה הרי היא כשבויה לגמרי, שהרי כריסה בין שיניה ומוציאין אותה מבעלה כי הכא.

    הא דאמרינן התם חדא ספיקא הכא תרתי ספיקות - אלים ליה חד ספיקא דאפילו בבריא נמי פסיל, קיל ליה ספק ספיקא דאפילו בשמא נמי מיכשרי. קשיא לן, והא מדברת וכו' דאמרינן ספק ספיקא היא, ואפילו הכי פסיל רבי יהושע. ויש מרבותינו הצרפים ז"ל (עי' לעיל ע"א ד"ה ואין) שאמרו דלא פסל רבי יהושע בנסתרה אלא באומרת נבעלתי ולכשר נבעלתי, דליכא אלא חדא ספיקא דהא מודה שנבעלה, אבל בנסתרה ואמרה לא נבעלתי אכשורי מיכשר. וליתא מדאקשינן לזעירי דאמר נסתרה הא דרב דאמר אין אוסרין על היחוד לימא דלא כרבי יהושע, ומאי קושיא הא דהתם לא קא מודה שנבעלה וספק ספיקא הוא, ועוד דהא אמר ר' יהושע מדברת היינו שבויה לפי שאין אפוטרופוס לעריות. אלא יש לומר דנסתרה נמי חדא ספיקא היא דכיון דנסתרה בודאי נבעלת או לפסול לה נבעלה.

    ותרתי ספיקא דאלמנה עיסה - פירש רש"י ז"ל: כגון שזרק לה גיטה ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת, דהויא לה ספק גרושה ספק אלמנה, ועמדה ונישאת לכהן תוך שלשה חדשים וילדה, ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון, הרי זה יש בולד עירובי ספיקות, ספק בן תשעה לראשון וכשר הוא, ואם תמצא לומר בן שבעה לאחרון שמא קרוב לו היה ובן אלמנה הוא. כמו העיסה שיש בה עירובי סובין וקמח ומלח ומים, ואינו ממזר, דלא מקרי עיסה אלא כשכשרין ופסולין מעורבין זה בזה, כעיסה שיש בה עירובין הרבה סובין וקמח ומים ומלח. ועוד דגרסינן בתוספתא (קדושין פ"ה), עיסה פירוש: פסולה לכהונה מפני ספק חללים שנטמע בה. אלא נראה כפירושו של ר"ח ז"ל, שפירש: כגון ספק מגורשת שילדה מכהן ונטמע אותו ספק במשפחת כהונה, ונעשית כל המשפחה עיסה משום ספק חלל זה שנטמע בה. וכל אותה משפחה כספק ספיקא היא ספק מן הכשרים שבה, ואם תמצא לומר מן הספיקות שנטמעו בה אוסרין עצמן כשרים היו דקרוב לו היה אלמנה היתה והא דשרי אלמנותו ולא בתו, משום דאלמנותו אית ליה חזקה דכשרות, ואף על גב דבתו נמי ספק ספיקא היא, מעלה הוא ביוחסין. ויש מי שפירש (בעה"מ), דאמאי דסליק מיניה קאי, דהיינו כיון דרוב נשים בתולות נישאות כברי ושמא דמי, ולעולם דלא כרבן גמליאל. והכי נמי מסתברא דמתניתין דרבי יהושע היא, ופליגא אדרבן גמליאל מדקתני מודה רבי יהושע, דאי אמרת בשלמא איירי בה רבן גמליאל, כלומר, פליג עלה רבן גמליאל, והיינו דקתני מודה רבי יהושע, כלומר, אף על גב דבהאי פליג רבי יהושע אדרבן גמליאל, בהא מודה ליה רבי יהושע. ואינו מחוור, לפי שאין כאן דרך להודאתו של רבי יהושע שאינה ממין ענין הרישא, והראשון עיקר. ונוסחאות ישנות מדוקדקות יש, אי אמרת בשלמא דאיירי במודה וכו', וזו הגרסא כפירושן של ר"ח ורש"י ז"ל.

    הא דאמרישן הא ניחא לזעירי דאמר נסתרה, מגו דאיבעיא אמרה מוכת עץ אני, וכו'. קשיא ליה לרמב"ן נ"ר, מאי מגו איכא, והא אי טענה נמי לא נבעלתי לא מהימנא אליבא דרבי יהושע כדתניא בפרקין דלעיל (כתובות יג, א) מדברת היינו שבויה, וההיא דרבי אלעזר מאי מגו איכא הא אלו אמרה מוכת עץ אני תחתיך לא מהימנא לרבי יהושע. ותירץ דכיון דאית ליה טענה דעדיפא מינא אי אתיא לשקורי ולא טענה לה ודאי קושטא קאמרה, לדעתיה דרבן גמליאל דאיהו חשיב ליה מגו בכי האי גוונא, ורבי יהושע לית ליה מגו כי האי. וקשיא ליה תו מדקיימא לן כרבן גמליאל ומשום מגו כדאיתא בפרק קמא (לעיל כתובות יב, ב), דאי לאו משום מגו הוה ליה כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע שהוא פטור כרב נחמן דקי"ל כותיה בדיני כדאיתא התם, ואנן לא אשכחן מגו בכולי תלמודא אלא בכעין מגו דרבי יהושע ששור שחוט לפניך אבל במיגו דאין שור שחוט לפניך לא אשכחן. ולדידי לא קשיא לן ולא מידי, דהא דקיי"ל כרבן גמליאל בההיא, לאו משום מגו הוא, אלא אפילו ליכא מגו חייב, ולא משום ברי ושמא אלא אפילו לרב נחמן, וטעמא כדאסיקנא בפרקין דלעיל (שם), דאיכא חזקה דגופא. ומיהו לעיקר קושיין דמאי איכא מיגו, כתבתי אני למעלה בשמעתין דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע. ברם רבותינו הצרפתים ז"ל ריש... דקידושין בשמעתא דדברים שבלב מגו כזה במקום ברי ושמא, אבל בבריא ובריא לא, והוא הנכון. ושם הארכתי בס"ד.

    ה"ג רש"י ז"ל - מאי שנא הכא אין שור שחוט לפניך התם שור שחוט לפניך. ופירש הוא ז"ל: התם בהאשה שלא מצא לה דם בתולים, שור שחוט לפניך, בתולים שלא מצא לה הם הסיתוהו לבא לבית דין. ואף על פי שיש לה להשיב טענה יפה מזו שהיא טוענת לא אמרינן בה מגו דדילמא לא אסקה אדעתיה, אי נמי איערומי מיערמה, אבל הכא גבי שדה אין שור שחוט לפניך שיעלה על לב בעליו לתבוע מי שחטו, כלומר, שאם שתק זה ולא אמר שדה זו של אביך היתה, לא היה מי שיערער עליו, הילכך, אי לאו דדבר פשוט הוא שלקחה ממנו לא היה אומר לו של אביך היתה, הילכך אמרינן בה מגו. ואין לשונו מחוור בזה, דמשמע מדבריו דמתניתין דוקא במודה מעצמו שדה זו של אביך היתה, הא אילו ערער עליו הלה מעיקרא וזה משיבו אין של אביך היתה ולקחתיה ממנו אינו נאמן, וכן כתב לקמן (כתובות יז, ב) גבי הא דאקשינן וליתני מודה רבי יהושע באומר שדה זו שלך היתה, כיון דטעמא משום דאין שור שחוט לפניך שלא היה אדם תובע, מה לי הוא מה לי אביהו וכו'. ובאותה שמועה עצמה גבי הא דאמרינן (יח, א) וליתני מודה רבי יהושע באומר לחבירו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס, אליבא דמאן אי אליבא דרבנן הא אמרינן משיב אבידה הוי. כתב עוד הרב ז"ל: דאיירי אפילו הוא תובעו נמי וזה מודה מקצת משיב אבידה הוא כדתנן בשבועות (מב, א), ומאי אשמעינן רבי יהושע באין שור שחוט אפילו שור שחוט לפניך נאמן. וזה קשה מאד, בכל מקום שאתה מוצא מגו כשור שחוט לפניך, הרי שזה טוען וזה משיב מאי בעית בהאי ארעא מפלניא זבנא דזבינה ממך מהימן מגו דאי בעי אמר מינך זבנתה (עי' ב"ב מא, ב). וחזיתיה לדעת דחביבי דאי אמר ליה קמאי דידי זבנה ממך מהימן, מגו דאי בעי אמר ליה מינך זבינתה, וכן כולם. ועוד, במתניתין נמי הכא משמע, מדקתני ואם יש עדים שהיתה של אביו נאמן, אלמא לעולם נאמן עד שיהא שם עדים שהיתה של אביו, ואף על פי שזה טוענו של אבי היה. ויש לפרש, התם שור שחוט לפניך, הרי זה כנסה בחזקת בתולה ולא נמצאו לה בתולים, כיון שנולד בה ריעותא זה, ראוי לו שיסתפק היאך לא נמצאו בתוליה, כמו שמצא שורו שחוט שראוי הוא לשאול מי שחטו לשור, והיא על כרחה יש לה להשיב על תביעה זו, וכיון שאין לה שום טענה שתהא נאמנת בה בשורת הדין להוציא הממון מבעלה, אין כאן מגו, דמשום שהיתה יכולה ליפות טענתה אין אנו מאמינין לה בכך, דאין זה מגו ברור, ואפילו לסייע טענת בריא במקום שמא, אבל כאן שאין שור שחוט לפניך, שהרי זה מוחזק הוא בשדהו ואין לתובע שום טענה ושום ראיה שיהא ראוי להסתפק בחזקתו של זה שעומד בתוך שדהו, ושיהא הוא צריך להשיב על טענתו כלל, אלא אילו הוא רוצה לומר לו לאו בעל דברים דידי את, הדין עמו עד שיברר זה בעדים שהיתה של אביו, הילכך כשטוען ואמר אין של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן, דיש כאן מגו ברור, דמה אם ירצה לומר של אבותי היתה מעולם או לא בעל דברים דידי את. ויש ספרים דגרסי איפכא, התם אין שור שחוט לפניך הכא שור שחוט לפניך. והרמב"ן ז"ל פירש: מאי שנא, כלומר, דהתם נמי איכא מגו גמור, דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך ולא פסלה נפשה מכהונה ומהימנה, דאי נתאלמנה כשרה לכהונה, דאוקי איתתא אחזקתה. ואפילו לרבי יהושע, דכיון דתרתי ספיקי אית בה, ספק תחתיו ספק אינו תחתיו, ואם תמצי לומר תחתיו, ספק דרוסת איש ספק מוכת עץ. וכיון דטוענת כך בפירוש, מתירין אותה לכהונה, וכיון שכן, אמאי לא מודה בה רבי יהושע, דמאי שנא מהאי. ומפרקינן, התם אין שור שחוט לפניך שפיר, כלומר, גבי מוכת עץ אין כאן מגו ברור, שהרי לגבי תביעת כתובתה דעלה דייני השתא ליתא שום מגו ברור, ואף על גב דבעלמא נאמנת בה, לא חשבינן ליה מגו להאי דטעני ביה קמן, אבל הכא שהרי שור שחוט לפניך שפיר, דכי היכי דטעין השתא האי שדה של אביך היה, הכי נמי הוה מצי למימר לא היתה של אבותיך אלא של אבותי, הילכך כי היכי דבההיא טענה היה מהימן השתא נמי נאמן.

    וכיון דרוב נשים בתולות נישאות, כי לא אתו עדים מאי הוי - פירוש: ניזיל בתר רובא. ואף על גב דאפליג בה רב ושמואל בריש פרק המוכר פירות (ב"ב צב, ב) וקיימא לן כשמואל דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב, הכא אליבא דרב פריך, ולתירוצה למתניתין אליביה דכי היכי דלא תהוי מתניתין תיובתא, וכדאקשינן ליה לרב מינה התם ופרקה כדפריק לה הכא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 16a

    Ketubot 16a. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 389 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 16a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026