Talmud Builders

    Ketubot 105b

    Back to index

    English translation — Ketubot 105b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1even if he is completely righteous but he took a bribe, he will not leave this world without becoming demented.

    2When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rav Naḥman bar Kohen interpreted a verse homiletically as follows. What is the meaning of that which is written: “The king by justice establishes the land, but he who exacts gifts [ terumot ] overthrows it” (Proverbs 29:4)? If a judge is like a king, in that he does not need anything and is not dependent on anyone, he establishes the land, i.e., he can serve as a judge. But if he is like a priest, who seeks out his terumot from various granaries, as he is dependent on others, he overthrows the land.

    3§ Rabba bar Rav Sheila said: This judge who borrows items from others is disqualified from rendering judgment because it is as though he accepts a salary. And we said this only in a case where he does not have articles to lend out to others but is constantly borrowing without lending objects in turn. However, if he has items to lend out to others, we have no problem with it.

    4The Gemara asks: Is that so? But Rava would borrow items from the house of bar Maryon even though they would not borrow from him. The Gemara answers: There, he wanted to cause them to be considered more important in the community. Rava was very wealthy and did not need to borrow for his own benefit. On the contrary, by borrowing from the house of bar Maryon he raised their standing in the community.

    5Rava said: What is the reason for the prohibition against taking a bribe? Once a judge accepts a bribe from one party, his thoughts draw closer to him and he becomes like his own self, and a person does not find fault in himself. The Gemara notes that the term itself alludes to this idea: What is the meaning of shoḥad , bribe? It can be read as: Shehu ḥad , as he is one, i.e., at one mind with the litigant. Rav Pappa said: A person should not judge a case involving one whom he loves, nor involving one whom he hates. He should not judge one whom he loves, as he will not find any fault in him, while with regard to one whom he hates, he will not find any merit in him.

    6Abaye said: With regard to this Torah scholar who is beloved by the residents of his town, it is not because he is a superior Sage than others; rather, it is because he does not reprove them in Heavenly matters. He is beloved because he is not strict with them with regard to the observance of mitzvot.

    7Rava said: At first I would say that all these residents of Meḥoza love me; however, once I became a judge I said that some of them hate me and some of them love me, as I assumed that their feelings toward me depended on the success of their case. When I saw that the one I declared guilty today would be found innocent the following day, I realized that my rulings do not determine their attitudes, and therefore I said: If they love, then they all love me, and if they hate, then they all hate me, regardless of what happens in the courtroom.

    8§ The Sages taught: “And you shall take no bribe” (Exodus 23:8). It is not necessary to say that this includes bribery by means of money; however, even verbal bribery, assisting by means of speech, is also prohibited. The halakha that a bribe is not necessarily monetary is derived from the fact that it is not written: And you shall take no profit. The Gemara asks: What are the circumstances of bribing with words?

    9The Gemara explains: This can be demonstrated by that episode involving Shmuel, who was once crossing a river on a narrow ferry. A certain man came along and gave him a hand to help him out of the ferryboat. Shmuel said to him: What are you doing in this place? The man said to him: I have a case to present before you for judgment. Shmuel said to him: I am disqualified from presiding over your case, as you did me a favor. Although no money changed hands, a bond was formed between the pair.

    10The Gemara relates a similar story. Ameimar was sitting and judging a case when a feather floated and landed on his head. A certain man came by and removed it from his head. Ameimar said to him: What are you doing here? He said to him: I have a case to present before you. Ameimar said to him: I am disqualified from presiding over your case, due to the favor you performed for me. The Gemara likewise relates: There was spittle lying before Mar Ukva. A certain man came by and covered it. He said to him: What are you doing here? He said to him: I have a case to present before you. Mar Ukva said to him: I am disqualified from presiding over your case.

    11The Gemara cites another incident. The sharecropper of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, was accustomed to bringing him a basket [ kanta ] full of fruits every Shabbat eve. One day, he brought him the basket on a Thursday. Rabbi Yishmael said to him: What is different that you came early now, this week? The sharecropper said to him: I have a case to present before you, and I said to myself that along my way I will bring to the Master the basket of fruits, as in any case I am coming on Thursday, the day the courts are in session. Rabbi Yishmael did not accept the basket of fruits from him, and he said to him: I am disqualified from presiding over your case.

    12Rabbi Yishmael seated a pair of rabbinic scholars and they judged the sharecropper’s case. As Rabbi Yishmael was coming and going, he said to himself: If he wants, he could claim this, and if he wants, he could claim that, i.e., he kept thinking of all the ways in which the litigant who brought him the fruits could win his case. He said to himself: Blast the souls of those who accept bribes. If I, who did not accept anything, and if I had accepted, I would have accepted my own property, as it is my sharecropper and the fruits legally belong to me, am nevertheless in this state of mind due to the proposed gift, all the more so are those who actually accept bribes inevitably biased in favor of the one who bribed them.

    13The Gemara likewise relates with regard to Rabbi Yishmael bar Elisha, who was a priest, that a certain man once brought him the first shearing. Rabbi Yishmael said to him: From where are you? The man said to him: I am from such and such a place. Rabbi Yishmael said to him: And from there to here was there no priest to whom you could give the first shearing? He said to him: I have a case to present before you, and I said to myself that along my way I will bring to the Master the first shearing. Rabbi Yishmael said to him: I am disqualified from presiding over your case, and he would not accept the first shearing from him.

    14Rabbi Yishmael bar Elisha seated a pair of rabbinic scholars and they judged his case. As Rabbi Yishmael was coming and going, he said to himself: If he wants, he could claim this, and if he wants, he could claim that. He said to himself: Blast the souls of those who accept bribes. If I, who did not accept anything, and if I had accepted, I would have accepted my own property, as I am a priest and am entitled to receive the first shearing, am nevertheless in this state of mind, all the more so are those who accept bribes.

    15The Gemara relates: There was a certain man who once brought to Rav Anan a basket of small fish [ gildanei devei gilei ]. He said to him: What are you doing here? The man said to him: I have a case to present before you. Rav Anan would not accept the basket from him, and he said to him: I am disqualified from presiding over your case, due to your actions.

    16The man said to him: I do not need the Master’s judgment. However, let the Master accept my gift anyway, so that the Master does not prevent me from presenting first fruits. What does the mitzva of first fruits have to with this situation? As it is taught in a baraita : “And there came a man came from Ba’al Shalisha, and he brought the man of God bread of the first fruits, twenty loaves of barley and fresh ears of corn in his sack” (II Kings 4:42). But did Elisha, the recipient of these gifts, eat first fruits? After all, he was not a priest. Rather, this verse comes to tell you: Whoever brings a gift to a Torah scholar, it is as though he has presented first fruits. This visitor to Rav Anan wished to fulfill this mitzva.

    17Rav Anan said to him: I do not want to take it from you, but now that you have explained to me the reason that you wish to give it to me I will accept it from you. Rav Anan sent the man to Rav Naḥman, and he also sent him a letter: Let the Master judge this man’s case because I, Anan, am disqualified from judging his cases. Rav Naḥman said to himself: From the fact that he sent me this letter, I can conclude from here that the reason he is disqualified from judging the case is because he is his relative. At that time, a case involving orphans was being heard before Rav Naḥman. He said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אינו נפטר מן העולםוהכי קאמר ק"ו שיסמא את עיניו כשיהא טפש בסופו וישב לדון:

    שאינו צריך כלוםשהוא עשיר ואין צריך להחניף:

    דשאיל שאילתאדרגיל לישאל מבני עירו בהמות וכלים:

    מאי טעמא דשוחדאלמה אסור ליטלו לזכות את הזכאי:

    אין אדם רואה חובה לעצמואין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו ואפילו מתכוין לדין אמת:

    שהוא חדהנותן והמקבל נעשים לב אחד:

    בני מחוזאעירו של רבא:

    מינייהומקצתם אוהבים אותי אותם שזכיתי:

    אם מרחםאם אוהבים נעשו כולם אוהביי:

    במבראגשר:

    יהיב ליה ידאלסומכו:

    כנתא דפיריסל פירות מפרדס של רבי ישמעאל:

    זוזאזוג:

    בהדי דאזיל ואתיבכל אשר הולך ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס ובאין לו פתחי זכיות ואומר בלבו הלואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין:

    ראשית הגזבכל שנה שגוזז אותן חייב ליתן לכהן אחד מששים:

    גילדני דבי גילידגים קטנים:

    וכי אלישע אוכל ביכורים היהוהלא לא כהן היה שהרי מצינו בדברי הימים שנתייחס אביו על שבט גד דכתי' ויעני ושפט בבשן ומצינו במסכת פסחים באלו דברים (פסחים דף סח.) דשפט דהאי קרא הוא אביו של אלישע:

    שמע מינה קריביה הואלהכי פסול ליה לדינא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    כתובות 105 עמוד ב

    1אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת.

    2כי אתא רב דימי אמר: דרש רב נחמן בר כהן, מאי דכתיב ״(משלי כט״, ד) ״מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה״ אם דומה דיין למלך, שאינו צריך לכלום ״יעמיד ארץ״. ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות ״יהרסנה״.

    3אמר רבה בר רב שילא: האי דיינא דשאיל שאילתא פסול למידן דינא. ולא אמרן אלא דלית ליה לאושולי, אבל אית ליה לאושולי לית לן בה.

    4איני? והא רבא שאיל שאילתא מדבי בר מריון אע"ג דלא שיילי מיניה? התם לאחשובינהו הוא דבעי.

    5אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? כיון דקביל ליה שוחדא מיניה, איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו. מאי ״שוחד״ שהוא חד. א"ר פפא: לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה, ולא למאן דסני ליה. דרחים ליה לא חזי ליה חובה, דסני ליה לא חזי ליה זכותא.

    6אמר אביי: האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא.

    7אמר רבא, מריש הוה אמינא: הני בני מחוזא כולהו רחמו לי. כיון דהואי דיינא, אמינא: מינייהו סנו לי ומינייהו רחמו לי. כיון דחזאי דמאן דמיחייב ליה האידנא קא זכי למחר, אמינא: אם מרחם כולהו רחמו לי, אי מסנו כולהו סנו לי.

    Baraita

    8ת"ר (שמות כג, ח) ״ושוחד לא תקח״, אינו צריך לומר שוחד ממון, אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור, מדלא כתיב ״בצע לא תקח״. היכי דמי שוחד דברים?

    9כי הא דשמואל הוה עבר במברא, אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה, אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. א"ל פסילנא לך לדינא.

    10אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא. פרח גדפא ארישיה, אתא ההוא גברא שקליה. א"ל מאי עבידתיך? א"ל דינא אית לי. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה, אתא ההוא גברא כסייה, א"ל מאי עבידתיך? א"ל דינא אית לי. א"ל פסילנא לך לדינא.

    11ר' ישמעאל בר' יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה? כל מעלי שבתא כנתא דפירי יומא חד אייתי ליה: בה' בשבתא א"ל מאי שנא האידנא א"ל דינא אית לי ואמינא אגב אורחי אייתי ליה למר לא קביל מיניה א"ל פסילנא לך לדינא׃

    12אותיב זוזא דרבנן וקדיינין ליה בהדי דקאזיל ואתי אמר: אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה:

    13ר' ישמעאל בר אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז אמר ליה מהיכא את א"ל מדוך פלן ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה א"ל דינא אית לי ואמינא אגב אורחאי אייתי ליה למר א"ל פסילנא לך לדינא לא קביל מיניה׃

    14אותיב ליה זוגא דרבנן וקדייני ליה בהדי דקאזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה:

    15רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי א"ל מאי עבידתיך א"ל דינא אית לי לא קביל מיניה א"ל פסילנא לך לדינא׃

    16אמר ליה דינא דמר לא בעינא קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים דתניא (מלכים ב ד, מב) ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו וכי אלישע אוכל בכורים הוה אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים׃

    17אמר ליה קבולי לא בעינן דאיקביל השתא דאמרת לי טעמא מקבילנא שדריה לקמיה דרב נחמן שלח ליה נידייניה מר להאי גברא דאנא ענן פסילנא ליה לדינא אמר מדשלח לי הכי שמע מינה קריביה הוא הוה קאים דינא דיתמי קמיה אמר׃

    Tosafot

    אפילו צדיק גמור ונוטל שוחדוהיינו ק"ו לרשעים שכבר נטל שוחד בפעם ראשונה דבפעם ראשונה כשנוטל אכתי צדיק הוי שעדיין לא נטלו וק"ו לטפשים בפעם שניה שנוטל שוחד שכבר נעשה טפש מפעם ראשונה שנטלו. מ"ר. ורשב"ם פי' דהאי קל וחומר לטפשים אינו מן הברייתא אלא מדתניא חכמים וצדיקים משמע שרוצה לומר ק"ו לטפשים ולכך מתמה וכי הם בני דינא ומשני הכי קאמר ולא נידוק כמו שאמר והכי נמי אמרינן בהמקבל בסופו (ב"מ דף קיד:) ת"ר אם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו ומשמע הא עשיר שכב ומשני הכי קאמר:

    מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום - הכא משמע דצריכות ממון קאמר משום שוחד מדמסיק עליה האי דיינא דשאיל שאילתא ולעיל נמי ממילי דשוחד איירי ובסנהדרין בפ"ק (דף ז: ושם) מייתי הך דרשא גופה דרב נחמן בר כהן אדיין שאינו בקי וצריך לשאול הוראות ודינין דמסיק התם דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ובתר הכי מסיק דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא גמיר וכולה שמעתא דהתם מיירי בדיינא שאינו הגון מחמת שאינו בקי ואומר ר"ת דמהאי קרא איכא למידק שאינו צריך לא לממון ולא לדברי תורה. מ"ר:

    לא למאן דסני ליה ולא למאן דרחים ליהלאו באוהב ושונא דאיירי ביה רבי יהודה ורבנן גבי עדות איירי דלגבי דיין אפי' רבנן מודו דפסול כדמסיק מקרא בפ' זה בורר (סנהדרין דף כט.) דא"כ הוה ליה לאתויי הכא קרא דהתם אלא התם באוהב כגון שושבינו ושונא שלא דיבר עמו שלשה ימים אבל הכא באוהב כי הנך דפרח גדפא ארישא אתא ההוא גברא שקליה דאינו אלא חומרא בעלמא שהיו מחמירין על עצמן כדאשכחן בכמה דברים אבל פסולין לא הוו. מ"ר:

    לא למאן דסני ליה ולא למאן דרחים ליהלאו באוהב ושונא דאיירי ביה רבי יהודה ורבנן. גבי עדות איירי דלגבי דיין אפי' רבנן מודו דפסול כדמסיק מקרא בפ' זה בורר (סנהדרין דף כט.) דא"כ הוה ליה לאתויי הכא קרא דהתם אלא התם באוהב כגון שושבינו ושונא שלא דיבר עמו שלשה ימים אבל הכא באוהב כי הנך דפרח גדפא ארישא אתא ההוא גברא שקליה דאינו אלא חומרא בעלמא שהיו מחמירין על עצמן כדאשכחן בכמה דברים אבל פסולין לא הוו. מ"ר:

    וכי אלישע אוכל בכורים היהאין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דהכי פי' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה כדמוכח בריש אלו הן הלוקין (מכות יז.) ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סח: ושם) והכי איתא בהדיא בסדר אליהו זוטא דתלמידי חכמים כפרה להם לישראל בכל מקום מושבותיהם שנא' תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה וגו' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אין שם מקדש ולא מזבח ולא כהן גדול אלא אלישע ותלמידיו יושבין לפניו מכאן אמרו וכו':

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    והא דאמר דומה הדיין וכו'פי' בפ"ק דסנהדרין ומדאייתי לה הכא על עסקי שוחד ממון מוכח שהוא כפי' רש"י ז"ל. הא דאמר לקמן אינש למאן דרחים לי כולהו עובדא דלקמן דאמרי פסילנא לך לדינא פי' רבותי' ז"ל דלפני' משורת הדין ולמדת חסידות דאלו מדינא לא פסלו שא"כ אין לך דיין לדין והכי מוכח במסכת סנהדרין וכ"כ שם רא"ה ז"ל:

    וכי אלישע אוכל בכורים הוה פירוש רש"י ז"ל והלא לא היה כהן כי בדברי הימים מייחס אותו לשבט גד וכתבו בתוספת שלא היה צריך רבינו לכך דאפי' היה כהן לא היה אוכל בכורים היה והלא אין שם לא כהן ולא מקדש ולא מזבח וכו':

    Edition: Chiddushei haRitva, Munkatch, 1908. · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 105b

    Ketubot 105b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 573 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אינו נפטר מן העולם והכי קאמר ק"ו שיסמא את עיניו כשיהא טפש בסופו וישב לדון:

    שאינו צריך כלום שהוא עשיר ואין צריך להחניף:

    דשאיל שאילתא דרגיל לישאל מבני עירו בהמות וכלים:

    מאי טעמא דשוחדא למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי:

    אין אדם רואה חובה לעצמו אין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו ואפילו מתכוין לדין אמת:

    שהוא חד הנותן והמקבל נעשים לב אחד:

    בני מחוזא עירו של רבא:

    מינייהו מקצתם אוהבים אותי אותם שזכיתי:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Ketubot 105b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אפילו צדיק גמור ונוטל שוחד והיינו ק"ו לרשעים שכבר נטל שוחד בפעם ראשונה דבפעם ראשונה כשנוטל אכתי צדיק הוי שעדיין לא נטלו וק"ו לטפשים בפעם שניה שנוטל שוחד שכבר נעשה טפש מפעם ראשונה שנטלו. מ"ר. ורשב"ם פי' דהאי קל וחומר לטפשים אינו מן הברייתא אלא מדתניא חכמים וצדיקים משמע שרוצה לומר ק"ו לטפשים ולכך מתמה וכי הם בני דינא ומשני הכי קאמר ולא נידוק כמו שאמר והכי נמי אמרינן בהמקבל בסופו (ב"מ דף קיד:) ת"ר אם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו ומשמע הא עשיר שכב ומשני הכי קאמר:

    מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום - הכא משמע דצריכות ממון קאמר משום שוחד מדמסיק עליה האי דיינא דשאיל שאילתא ולעיל נמי ממילי דשוחד איירי ובסנהדרין בפ"ק (דף ז: ושם) מייתי הך דרשא גופה דרב נחמן בר כהן אדיין שאינו בקי וצריך לשאול הוראות ודינין דמסיק התם דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ובתר הכי מסיק דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא גמיר וכולה שמעתא דהתם מיירי בדיינא שאינו הגון מחמת שאינו בקי ואומר ר"ת דמהאי קרא איכא למידק שאינו צריך לא לממון ולא לדברי תורה. מ"ר:

    לא למאן דסני ליה ולא למאן דרחים ליה לאו באוהב ושונא דאיירי ביה רבי יהודה ורבנן גבי עדות איירי דלגבי דיין אפי' רבנן מודו דפסול כדמסיק מקרא בפ' זה בורר (סנהדרין דף כט.) דא"כ הוה ליה לאתויי הכא קרא דהתם אלא התם באוהב כגון שושבינו ושונא שלא דיבר עמו שלשה ימים אבל הכא באוהב כי הנך דפרח גדפא ארישא אתא ההוא גברא שקליה דאינו אלא חומרא בעלמא שהיו מחמירין על עצמן כדאשכחן בכמה דברים אבל פסולין לא הוו. מ"ר:

    לא למאן דסני ליה ולא למאן דרחים ליה לאו באוהב ושונא דאיירי ביה רבי יהודה ורבנן. גבי עדות איירי דלגבי דיין אפי' רבנן מודו דפסול כדמסיק מקרא בפ' זה בורר (סנהדרין דף כט.) דא"כ הוה ליה לאתויי הכא קרא דהתם אלא התם באוהב כגון שושבינו ושונא שלא דיבר עמו שלשה ימים אבל הכא באוהב כי הנך דפרח גדפא ארישא אתא ההוא גברא שקליה דאינו אלא חומרא בעלמא שהיו מחמירין על עצמן כדאשכחן בכמה דברים אבל פסולין לא הוו. מ"ר:

    וכי אלישע אוכל בכורים היה אין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דהכי פי' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה כדמוכח בריש אלו הן הלוקין (מכות יז.) ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סח: ושם) והכי איתא בהדיא בסדר אליהו זוטא דתלמידי חכמים כפרה להם לישראל בכל מקום מושבותיהם שנא' תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה וגו' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אין שם מקדש ולא מזבח ולא כהן גדול אלא אלישע ותלמידיו יושבין לפניו מכאן אמרו וכו':

    Tosafot on Ketubot 105b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    והא דאמר דומה הדיין וכו' פי' בפ"ק דסנהדרין ומדאייתי לה הכא על עסקי שוחד ממון מוכח שהוא כפי' רש"י ז"ל. הא דאמר לקמן אינש למאן דרחים לי כולהו עובדא דלקמן דאמרי פסילנא לך לדינא פי' רבותי' ז"ל דלפני' משורת הדין ולמדת חסידות דאלו מדינא לא פסלו שא"כ אין לך דיין לדין והכי מוכח במסכת סנהדרין וכ"כ שם רא"ה ז"ל:

    וכי אלישע אוכל בכורים הוה פירוש רש"י ז"ל והלא לא היה כהן כי בדברי הימים מייחס אותו לשבט גד וכתבו בתוספת שלא היה צריך רבינו לכך דאפי' היה כהן לא היה אוכל בכורים היה והלא אין שם לא כהן ולא מקדש ולא מזבח וכו':

    Ritva on Ketubot 105b · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Munkatch, 1908. · Public Domain

    Meiri

    ראוי למעמידי הדיינין שיהיו מעמידין חכמים ונבונים ושאינם צריכים לסעד בני אדם עד שתתקרב דעתם להם מתוך שהם צריכים להם דרך הערה אמרו מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות יהרסנה:

    אפילו היה הדיין שואל מזה חפץ או בהמה או אי זה דבר פסול לו לדין אם אין לו לדיין דבר שיהא הבא לפניו צריך לו שיהא הוא מוכן להשאילו ומכל מקום אם הדיין שואל שלא לצורך אלא להחשיב את המשאילים שצריכים חזוק כגון יתומים עשירים וכיוצא בהם מותר:

    עקר טעם מה שאסרה תורה בקבלת השחד הוא מחשד הטיית הדין ואפילו קבלו על דעת שיזכה את הזכאי ויחייב את החייב ומכל מקום טבעו נוטה שלא לראות חובה לנותן לו ולחזר אחר זכותו מעשה באריסו של ר' ישמעאל שהיה רגיל להביא לו פירות משדהו של ר' ישמעאל בכל ערב שבת פעם אחת הקדים להביא בחמשי בשבת אמר לו מאי שנא האידנא אמר ליה דינא אית לי ואמינא אגב ארחאי אייתי ליה למר אמר ליה פסילנא לך אותיב זוגא דרבנן למדייניה ר"ל עם שלישי שעמהם או שהיו מומחים בהדי דקא אזיל הוה אמר אי בעי טעין הכי ר"ל שהיה טבעו נוטה לזכותו עד שהיה מחשב עליו היאך הוא יכול לטעון וכשראה בעצמו כך אמר תיפח רוחם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה ואף כשמקבלו משני צדדין מכל מקום לבו נוטה לזה ולזה עד שנוטה להכריע ביניהם ושלא לדונם בדין גמור ואפילו היה חכם גדול לא יסמוך על דעתו בכך שהשוחד מעור עיני חכמים ר"ל שמעלים מהם אפני הדין ניתנו מעות ונתחדשו הלכות והוא שאמרו אפילו חכם גדול ומקבל שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות עינים ר"ל העלמת הלכות הדין:

    מעתה אע"פ שהאוהב והשונא כשירים להעיד שלא נחשדו ישראל על עדות שקר לענין דין מיהא לא יהא אדם דן לא את אוהבו ולא את שונאו שאין טבעו של אדם רואה זכות לשונאו ולא חובה לאוהבו וכל שכן אם היו שני בעלי הדין אחד אוהבו ואחד שונאו ותלמיד חכם שבעיר שצרכי העיר מוטלין עליו וכמו שאמרו במסכת מועד קטן ו' א' צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עליה רמיין אע"פ שאוהבין אותו בני עירו או ששונאין אותו אינו נמנע מלדונם שאין אהבתם אותו אלא שאינו מוכיחם כל כך בקושי ובדברים המכאיבים ומניח מקום לשלום ואין שנאתו אלא מצד שמחייב אי זה מהם בדינו ומאחר שרואים שהיום מחייב פלוני ופלני למחר אף הם אומרים לא שנאה מעוררתו אלא בנימוסיהון אינון עסקין:

    מאחר שלא הוזכר באיסור זה לשון גזל כגון ובצע לא תקח לימדה תורה שלא סוף דבר ששוחד ממון אסור אלא אף שוחד דברים או אי זה כבוד הנעשה לו ממי שרוצה לבא לפניו לדין והוא שאמרו שמואל הוה עבר במברא ר"ל ספינה קטנה אתא ההוא גברא יהב ליה ידא ר"ל לסייעו ביציאתו משם אמר ליה מאי עבידתך אמר ליה דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא וכן הדין בכל מיני כבוד שרואה הדיין שאחד מן הבאים לפניו לדין עושה לו אפילו היה כהן והביאו לו מתנות כהנה והוא מכיר שבשביל דין שיש לו לפניו הוא מביאם לו פסול הוא לו לדין ואין צריך לומר שאם הביא לו מנחה בין שקבלה בין שלא קבלה שפסול לו לדין ולא עוד אלא שכל שהוא מכיר שהוא מביאה לו לסיבה זו אסור לו לקבלה אף על דעת שלא לדונו ומכל מקום אם אחר שהודיעו שהוא פסול לו לדין הוא מכריחו לקבלה רשאי והוא שאמרו רב ענין אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי ר"ל סל של דגים קטנים הנאחזים במצודה שלהם אמר ליה מאי עבידתיך אמר ליה דינא אית לי לא קביל מיניה ואמר ליה פסילנא לך בדינא אמר ליה דינא דמר לא בעינא קבולי ליקבל מר לא לימנען מר מלאיקרובי בכורים שכך דרשו חכמים ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים וכי אלישע אוכל בכורים היה אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאלו הקריב בכורים ואמר ליה לא בעינא לקבולי השתא דאמרת טעמא מקבילנא ושדריה לקמיה דרב נחמן למידייניה והוזכר במעשה זה על רב נחמן שהיה עסוק בדינין של יתומים ואמר האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף והניח דין של יתומים והביאו לזה וקרבו לפניו ונתעסק בדינו וכשראה בעל דינו של זה כך נסתתמו טענותיו ולמדת לפי דרכך שהדיין צריך שיזהר שאפילו הסברת פנים לאחד יותר מחבירו לא יעשה ולא יראה עצמו כמכבד את האחד יותר מחברו כמו שביארנו במקומו במסכת סנהדרין:

    שוחד דברים שאסרנו פירשו חכמי ההר דוקא במעשה קצת כגון מעשים שהוזכרו אבל דברים בעלמא לא ואף במיני כבוד פירשו הם דוקא ביחיד מומחה אבל אם היו שלשה ונתכבד אחד מהם על ידו פסול לו על האחרים:

    Meiri on Ketubot 105b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אפילו צדיק כו' ורשב"ם פי' דהאי ק"ו לטפשים אינו מן הברייתא כו' עכ"ל משום דלפי' ראשון שכתבו התוס' דאפילו חכם גדול כו' ואפילו צדיק גמור כו' הוא פירושו של ק"ו לטפשים וק"ו לרשעים אין זה בכח המאמר ועוד כיון שכבר נטל שוחד פ"א נעשה רשע ונעשה טפש בראשונה הדרן קושיין לדוכתין כיון דבשניה כבר נעשה רשע וטפש לאו בני דינא נינהו ולכך פרשב"ם דקל וחומר לטפשים וק"ו לרשעים אינו מלשון הברייתא אלא דהברייתא קרא בעלמא קאמר ותלמודא דייק מיניה דמאי אתא לאשמועינן אי דנידוק מיניה חכמים דקחמר ק"ו לטפשים צדיקים ק"ו לרשעים הא ליתא דלאו בני דינא נינהו ומשני דלא נידוק מיניה הכי אלא דה"ק דנידוק מיניה אפילו חכם גדול כו' ואפילו צדיק גמור כו' וכהאי סוגיא דהתנא לא נקט אלא קרא בעלמא ותלמודא מדקדק מיניה מאי אתא לאשמועינן וכן איתא בהמקבל דלא תני בברייתא אלא קרא אם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו ותלמודא מדקדק מיניה מאי אתא לאשמועינן אי הא עשיר שכב בתמיה ומשני כו' ומיהו יש לגמגם בראייתם דהתם אתי שפיר דהא עשיר שכב מלשון הברייתא הוא גם לפי המסקנא הא עשיר שכב ועבוטו אצלך כדאיתא שם ובפרקי אבות דשנינו שמואל הקטן אומר בנפול אויבך וגו' דאינו רק קרא התם ודאי איכא לפרושי דהכי מרגלא בפומיה כמ"ש המפרשים ודו"ק:

    בד"ה לא למאן דסני כו' אבל הכא באוהב כי הנך דפרח כו' דאינו אלא חומרא בעלמא כו' עכ"ל לכאורה הך דפרח גדפא מכלל שוחד דברים הוא דילפינן ליה מקרא מדלא כתיב בצע לא תקח ואפשר דמשמע להו אסמכתא בעלמא אבל מדברי הרמב"ם נראה דמדינא פסולין וכמ"ש הב"י טור ח"מ סימן ט' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Ketubot 105b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    אם דומה הדיין למלך שעשיר הוא כמלך ואינו צריך ליהנות משום אדם יעמיד ארץ העולם מתקיים לפי שאינו מחניף לעשיר ואם עני הוא ככהן שמחזר על הגרנות לקבל תרומות ומעשרות יהרסנה מחריב העולם לפי שהוא מחניף לעשיר ואית דאמרי אם דיין עשיר הוא בראיות ובהלכות כמלך שאינו צריך לשאול לכלום דבר הלכה מחברו ואיש תרומות שאינו בקי בדינין וצריך הוא ללמוד מאחרים. וראשון עיקר. רש"י ז"ל במ"ק. והתוס' ז"ל כתבו ששני הפירושים הם עיקר: דשאיל שאלתא ששואל מאחרים כלים ובהמה פסול לדינא דדילמא אצטריך למידי דאית ליה לבעל דין דאתי לקמיה ומחניף ליה לא פסיל לדינא למאן דשאיל מניה. דלית ליה לאושולי שאין לו שום דבר להשאיל לאחרים. לית לן בה דכיון דאית ליה לאושולי לא מחניף דסבר כשם שאני צריך לו כך הוא צריך לי. בר מריון עתיר בנכסי הוה ורבא דיינא דמחוזא הוה ואפ"ה הוי שאיל שאלתא מיתמי דבר מריון ואע"ג דאינהו לא הוו שיילי מנייהו ללישנא אחרינא הוה שאיל מנייהו והוה דאין להו דינא לאחשובינהו ליתמי הוא דבעי כי היכי דלימרו כמה חשיבי הני דגברא רבה כרבא שאול מנייהו ולא משום דהוה צריך להו. מריש מקמי דהוינא להו דיינא. מנייהו רחמי לי אותן שזכו בדין לפני. סנו לי הנהו דאחייב. אי כולהו רחמי לי או כולהו סנו לי דמאי דעבידנא להאי עבידנא להאי. מברא ספינה העשויה לעבור בה מעבר מים. הב לי ידא כדי שיהא נסמך על ידו כשהיה נכנס בספינה. גדפא נוצה. הוה שדי רוקא קמיה היה רוק מושלך לפניו. כסייה כי היכי דלא למאיס מר עוקבא. בחמישי ביום החמישי. אגב. אורחאי דרך הליכתי שאני צריך לילך אצלו היום. זוגא שני תלמידים חכמים. בהדי דקא אזיל ר' ישמעאל ואתיב בבי מדרשא שהיו טוענין שניהם לשם קמי זוגא דרבנן אמר אי בעי טעין הכי וכו' כלומר כשהיה ר' ישמעאל הולך ובא היה לבו נוקפו על אריסו ואומר בינו לבין עצמו אילו היה זה אריס פקח היה יכול לטעון נגד בעל דין חבירו כי הך טענה ומפטר בה כך שהיה לבי נוקף עלי על כך. בן אלישע כהן גדול. לא הוה כהן למיתבא ליה וכי לא מצאת כהן במקומך ליתן לו ראשית הגז חלקו. גלדני דבי גלי דגים קטנים. בי גילי ניגקר"ש ועושין אותו מקש ונאחזין בהם דגים קטנים המצוין באגמים וכדאמרינן בעלמא טב גילדנא שרי למיכל וכו'. דינא דמר לא בעינא כלומר אינו רוצה שתדיננו אבל דורון דאייתית לך מיהא ליקבל מר. ולא נמנען מר מאקרובי בכורים ואל ימנעני אדוני מלהקריב בכורים. שכל המביא דורון לתלמידי חכמים כאלו מקריב בכורים. אלישע לא היה כהן שהרי מצינו בדברי הימים שנתייחס אביו על שבט גד דכתיב ויעני ושפט כבשו ומצינו במס' פסחים בפרק אלו דברים דשפט דהאי קרא הוא אלישע ובכורים לכהן נינהו כדאמרי' ותרומת ידך אלו בכורים לא בעינא דאקבל כלומר ברצוני לא הייתי מקבל אלא הואיל וכו'. שמע מיניה מדשלח לי רב ענן פסילנא לך לדינא שמע מיניה קריביה הוא. אמר האי דינא דיתמי עשה דכתיב ושפטתם צדק והאי דינא דהאי גברא נמי עשה הוא דאכל דינא כתיב ושפטתם צדק עשה דדינא דכבוד תורה דשלח לי רב ענן למדייני' לא עדיף למדייניה ברישא משום כבודו דרב ענן. סלקא דינא דיתמי ואחית לדינא דההוא גברא. רש"י ז"ל במהדורא קמא:

    Shita Mekubetzet on Ketubot 105b · Sefaria · Edition: Shita Mekubetzet on Ketubot · unknown

    Penei Yehoshua

    תוספות בד"ה אפילו צדיק גמור כו' ורשב"ם פי' דהאי ק"ו כו' עד סוף הדיבור. ועיין במהרש"א דהא דמייתי מפ' המקבל אין הדמיון עולה יפה ויש ליישב בדוחק דלא משמע ליה להרשב"ם ז"ל לפרש הא דמסיק התם אם עשיר שכב ועבוטו אצלך שבא' לפרש הברייתא בענין זה דא"כ העיקר חסר מהספר לכך משמע ליה לפרש דבאמת אינו מל' הברייתא מיהו לולי דברי התוספות היה נ"ל לפרש הך דשמעתין בענין זה דודאי קשיא להו לברייתא גופא דקרא דכתיב כי השוחד יעור עיני חכמים שבא לומר ק"ו לטפשים דאל"כ לכתוב כי השחד יעור סתמא ובא הגמרא לפרש לשון הברייתא ומקשה דבאמת לכתוב כי השחד יעור סתמא כיון דרשעים וטפשים לאו בני דינא נינהו ממילא ידעינן דפשטא דקרא איירי בענין שאינו לוקח שוחד להטות משפט אלא לזכות את הזכאי דאפ"ה אי אפשר שלא יטה ואהא מסיק הש"ס דהכי קאמר לא מיבעיא דלזכות את הזכאי נמי אסור מה"ט דא"א שלא יטה אלא אפילו בחכם וצדיק גמור שנוטל בענין דא"א לבא לידי הטייה במשפט זה כגון היכא דשקיל מתרווייהו אפ"ה אסור שלא יבא להטות בפעם אחר דאין נפטר מן העולם בלא סמיות עין כן נ"ל:

    בד"ה מאי דכתיב מלך במשפט כו' ואומר ר"ת דמהאי קרא איכא למידק שא"צ לא לממון ולא לד"ת עכ"ל. והא דשייך לענין ת"ת לישנא דדומה למלך עיין בפרש"י בפ"ק דסנהדרין ובחידושי אגדות למהרש"א ז"ל ולענ"ד יש לפרש בענין זה שאם הדיין בטוח בעצמו שהדין ברור כ"כ. בעיניו שאין צריך לישאל עליו לשום אדם שאפשר שיסתור דינו ובזה דומה למלך במשפט המלכות דדינא דמלכותא דינא וא"א לשום אדם להחזיר הדין כן נ"ל:

    בד"ה וכי אלישע אוכל ביכורים היה א"צ לדחוק כפירוש הקונטרס כו' עד סוף הדיבור. אע"ג דפשטא דברייתא משמע להדיא כפרש"י מדקאמר וכי אלישע כו' ולא קאמר וכי שומרון מקום ביכורים היה ועוד דאיסור זרות חמיר טפי שהוא במיתה כדאיתא במשנה דביכורים משא"כ איסור חוץ לחומה אינו אלא איסור לאו אפ"ה משמע להו דוחק פרש"י דהאיכא למימר דהרבה תלמידים היה לו לאלישע שהיו כהנים ולהם היה מביא ביכורים כן נ"ל בפירוש התוספות:

    Penei Yehoshua on Ketubot 105b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Ben Yehoyada

    מַאי 'שֹׁחַד'? שֶׁהוּא חַד נראה לי בס"ד כונת השואל בכמה מקומות מצינו שנקרא בצע דכתיב (שמות יח, כא) אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וכן (שמואל א' ח, ג) וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע, ולמה במקום שהזהיר עליו הכתוב קראו בשם שחד דכתיב (דברים טז, יט) לֹא תִקַּח שֹׁחַד ולא קראו בצע? ומשני 'שֶׁהוּא חַד' כלומר בשם זה מפורש הגנות והרע שבו.

    Ben Yehoyada on Ketubot 105b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Ketubot, daf 105, Amud Bet, about 573 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר…”

    2. Segment 238 words

      Opens “כי אתא רב דימי אמר: דרש רב…”

      Named: רב דימי, רב נחמן בר כהן.

    3. Segment 325 words

      Opens “אמר רבה בר רב שילא: האי דיינא…”

      Named: רב שילא, רבה.

    4. Segment 416 words

      Opens “איני? והא רבא שאיל שאילתא מדבי בר…”

      Named: רבא.

    5. Segment 550 words

      Opens “אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? כיון דקביל…”

      Named: רבא.

    6. Segment 620 words

      Opens “אמר אביי: האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה…”

      Named: אביי, רבא.

    7. Segment 741 words

      Opens “אמר רבא, מריש הוה אמינא: הני בני…”

      Named: רבא.

    8. Segment 827 words

      Opens “ת"ר (שמות כג, ח) ״ושוחד לא תקח״,…”

    9. Segment 925 words

      Opens “כי הא דשמואל הוה עבר במברא, אתא…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1046 words

      Opens “אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא. פרח…”

    11. Segment 1142 words

      Opens “ר' ישמעאל בר' יוסי הוה רגיל אריסיה…”

    12. Segment 1238 words

      Opens “אותיב זוזא דרבנן וקדיינין ליה בהדי דקאזיל…”

    13. Segment 1341 words

      Opens “ר' ישמעאל בר אלישע אייתי ליה ההוא…”

    14. Segment 1439 words

      Opens “אותיב ליה זוגא דרבנן וקדייני ליה בהדי…”

    15. Segment 1524 words

      Opens “רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא…”

      Named: רב ענן.

    16. Segment 1649 words

      Opens “אמר ליה דינא דמר לא בעינא קבולי…”

    17. Segment 1740 words

      Opens “אמר ליה קבולי לא בעינן דאיקביל השתא…”

      Named: רב נחמן.

    Sages named on this page

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Ketubot 105b · Segment 5 — “אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא?

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Ketubot 105b · Segment 6 — “אמר אביי: האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 105b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026