Talmud Builders

    Ketubot 53b

    Chapter 4 - Na'arah SheNitpattetah

    גם: כתובות דף נ״ג ע״ב, פרק ד׳ נערה שנתפתתה

    English translation - Ketubot 53b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Your good is taken and cast on thorns, i.e., we do not owe you a debt of gratitude for informing us of this statement, as Rav Hoshaya himself already interpreted and ruled this halakha of yours in Babylonia.

    2§ The mishna taught that one of the stipulations of the marriage contract is the clause: Any female children you will have from me will be sustained from my property. The Gemara notes that Rav would teach that the daughters are entitled to sustenance until they are taken as wives by men, and Levi would teach that they are entitled to sustenance until they become grown women. The Gemara asks: According to the opinion of Rav, are daughters entitled to sustenance even though they have become grown women, if they are still unmarried? Yet how can this be correct? After all, adult daughters are no longer under their father’s jurisdiction even in his lifetime. And can Levi possibly maintain that even though they are married they still receive sustenance from their father’s estate until they become grown women?

    3Rather, in a case where they became grown women and were not married, or were married and had not become grown women, everyone agrees that they are not entitled to sustenance. When they disagree it is with regard to a daughter who was betrothed and had not become a grown woman. Levi maintains that as she is still unmarried she remains under her father’s jurisdiction. And Levi likewise taught the following version of this stipulation in his baraita : Until they become grown women and the time arrives for their marriage. The Gemara asks: Are these two conditions both necessary? She leaves her father’s domain when one of these conditions is fulfilled. Rather, Levi means that they can continue to receive sustenance either until they become grown women or their time arrives for marriage.

    4The Gemara observes: The dispute between Rav and Levi is like a dispute between tanna’im . As we have learned: Until when is a daughter sustained from her father’s property? Until she is betrothed. In the name of Rabbi Elazar they said: Until she becomes a grown woman. Rav Yosef taught the version: Until they become married. The meaning of the expression: Until they become married, is unclear, and therefore a dilemma was raised before the scholars: Does this refer to becoming betrothed or to becoming married? No answer was found, and the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

    5Rav Ḥisda said to Rav Yosef: Have you heard anything from Rav Yehuda with regard to whether a betrothed orphan has sustenance from the brothers’ inheritance of their father’s estate, or whether she does not have sustenance? Rav Yosef said to him: As for hearing, I have not heard anything, but by logical reasoning I can conclude that she does not have sustenance from the inheritance. The reason is that since her husband has betrothed her it is not satisfactory for him that she be demeaned by having to request her sustenance from the inheritance, when he himself can provide for her.

    6Rav Ḥisda said to Rav Yosef: If you have not heard this halakha , by logical reasoning she should have sustenance from the brothers. The reason is that since her husband is not sure that he will marry her, he will not throw away money for nothing.

    7And some say a different version of this discussion. Rav Yosef said to Rav Ḥisda: As for hearing, I have not heard anything, but by logical reasoning I would say that she does have sustenance from the brothers: Since he is not sure that he will marry her, he will not throw away money for nothing. In response, Rav Ḥisda said to him: If you have not heard this halakha , by logical reasoning she should not have sustenance from the inheritance: Since he has betrothed her it is not satisfactory for him that she be demeaned by having to ask the brothers for food, and he would rather provide for her himself.

    8§ The Gemara states a mnemonic device for the men, i.e., the Sages, who appear in the following discussion: Shin , kuf , zayin , reish , peh . This refers to Rav Sheshet, Reish Lakish, Rabbi Elazar, Rava, and Rav Pappa. The dilemmas themselves are listed in the following mnemonic: She refused, and a yevama , a secondary forbidden relationship, a betrothed woman, and a woman who was raped.

    9The Gemara analyzes these cases one by one: The Sages raised a dilemma before Rav Sheshet: With regard to one who refused, i.e., a minor orphan girl who was married off by her brothers or mother and then refused her husband, thereby nullifying the marriage, does she have sustenance from her father’s inheritance or does she not have sustenance? Is she considered to have been married, and therefore her right to sustenance has lapsed, or does her refusal nullify the marriage to the extent that it is as though she were never married at all, and therefore she is still entitled to sustenance?

    10Rav Sheshet said to them: You learned it in the following baraita : In the case of a widow in her father’s house, or a divorcée in her father’s house, or a widow awaiting her yavam in her father’s house, she has sustenance. Rabbi Yehuda says: If she is still in her father’s house she has sustenance; if she is not in her father’s house she does not have sustenance.

    11Rav Sheshet analyzes this baraita : The opinion of Rabbi Yehuda is to all appearances the same as that of the first tanna . What is their dispute? Rather, is it not the case that there is a practical difference between them concerning a girl who refused her husband, as the first tanna maintains that she has sustenance, as her marriage has been annulled and it is as though it never occurred, and Rabbi Yehuda maintains that she does not have sustenance, as she permanently forfeited this right when she left her father’s house in marriage.

    12Reish Lakish raised a dilemma: With regard to the daughter of a yevama , i.e., a woman who married her yavam in levirate marriage and gave birth to a daughter before he passed away, does she have sustenance from the property of the yavam , i.e., the girl’s father, or does she not have sustenance?

    13The Gemara clarifies the sides of the dilemma: Since the Master said that the payment of the marriage contract of a yevama is taken from the property of her first husband, not that of the yavam , her daughter should therefore not have rights to sustenance from the property of the yavam . Her sustenance is a stipulation of the marriage contract, which does not apply to the yavam . Or perhaps, since if she does not have enough to cover the amount of her marriage contract from the property of the first husband, the Sages enacted for her a marriage contract from the second one, i.e., the yavam . Therefore, her daughter should have sustenance from his property. No answer was found, and the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

    14Rabbi Elazar raised a dilemma: With regard to the daughter of a secondary forbidden relationship, i.e., a girl born to a man and women forbidden to each other by rabbinic law, whose mother is penalized by being deprived of a marriage contract, does her daughter have sustenance or does she not have sustenance?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שקילא טיבותיך - חיזוק טובותיך שאתה סבור שנחזיק לך טובה בזו נטולה היא ממך ומוטלת על החרולים:

    לרב אע"ג דבגר - בתמיה והלא בגרות מוציאה מרשות אב ולמה תיזון מביתו ובין לרבי בין לר' אלעזר בר' שמעון שנחלקו בדבר בפרק מציאת האשה (לקמן כתובות סח:) בעישור נכסים מודים במזונות דבין נשאו בין בגרו אבדו מזונות:

    כי פליגי בארוסה - רב אמר עד דתלקחן קיחה דאירוסין ואפילו לא בגר וללוי או תבגרן או ינשאו ויצאו מרשות אב לגמרי כי בגרות:

    וכן תני לוי במתניתיה - דלוי סידר ברייתא ששה סדרים כר' חייא וכרבי אושעיא:

    תרתי - בתמיה:

    ומטי זמניהון - הגיע זמן שנים עשר חודש לבתולה משתבעה הבעל כדלקמן באע"פ (כתובות דף נז.):

    ארוסה יש לה מזונות - ארוסה יתומה יש לה מזונות מן האחין או לא:

    הכי גרסינן מסברא לית לה כיון דאירסה לא ניחא ליה דתיתזיל - מסברא אני אומר שאין לה מזונות מן האחין דמאי טעמא תקון רבנן מזונות לבת מנכסי האב כי היכי דלא תיתזיל על הפתחים הכא ליכא למיחש להכי דכי חזי ארוס דמתזלא זיין לה איהו מדידיה ואע"פ שאינו מחויב לזונה דכיון דאירסה לא ניחא ליה דתיתזיל:

    אמר ליה אי משמע לא שמיע לך - בהדיא:

    מסברא אית לה - יש לך לומר שנזונת מן האחים דארוס לא זיין לה:

    כיון דלא קים ליה בגוה - אם תינשא לו שמא ימצא בה מום לא שדי זוזי בכדי:

    ממאנת - קטנה יתומה שהשיאוה אחיה ומיאנה בבעלה וחזרה אצלם:

    יש לה מזונות - עד שתבגר או לא מי אמרינן עקרתינהו לנישואי מעיקרן והויא לה כמי שלא ניסת או דלמא הא ניסת ויצאה מרשות אב:

    אלמנה בבית אביה - כלומר מן האירוסין דאי מן הנשואין לא אמרינן יש לה מזונות דעד דתלקחן תנן ואפילו ללוי בנשואין מודה:

    ת"ק סבר ממאנת אית לה - וה"ק אלמנה בבית אביה כו' וה"ה לממאנת דאין כאן נשואין דהא עקרתינהו ואתא רבי יהודה למימר עודה בבית אביה בתחלתה שלא יצתה משם בנשואין יש לה מזונות אבל משיצאה בנישואין אין לה:

    בת יבמה - הכונס את יבמתו וילדה לו בת יש לה מזונות לאחר מיתת האב מן האחין מנכסי אביה או לא:

    כיון דאמר מר - כתובתה אינה על נכסי יבם תנאי כתובה דלה נמי לאו על נכסיו הוא:

    או דלמא - כיון דאמרינן התם אי לית ליה נכסים לראשון תקינו לה רבנן משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה:

    אית לה - נמי תנאי כתובה להיות בתו נזונת:

    בת שניה - מי שנשא שניה מדברי סופרים דאמרי רבנן לקמן בפרק אלמנה (כתובות דף ק:) השניה אין לה כתובה ולא מזונות בתה שילדה לו ומת:

    יש לה מזונות - מנכסיו או לא:

    כתובות 53 עמוד ב

    1שקילא טיבותך שדיא אחיזרי, כבר תרגמא רב הושעיא לשמעתי' בבבל.

    2בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי וכו'. רב תני: ״עד דתלקחן לגוברין״, ולוי תני: ״עד דתבגרן״. לרב, אע"ג דבגר?! ולוי, אע"ג דאינסיב?!

    3אלא: בגר ולא אינסיב, אינסיב ולא בגר דכולי עלמא לא פליגי. כי פליגי בארוסה ולא בגר. וכן תני לוי במתניתיה: ״עד דתבגרן וימטי זמניהון דאינסבן״. תרתי? אלא: או תבגרן או ימטי זמניהון לאיתנסבא.

    4כתנאי: עד מתי הבת נזונית עד שתארס, משום רבי אלעזר אמרו: עד שתבגר. תני רב יוסף: ״עד דיהוויין״. איבעיא להו: הויה דאירוסין, או הויה דנישואין? תיקו.

    5אמר ליה רב חסדא לרב יוסף: מי שמיע לך מיניה דרב יהודה, ארוסה יש לה מזונות, או אין לה מזונות? אמר ליה: משמע לא שמיע לי, אלא מסברא לית לה: כיון דאירסה, לא ניחא ליה דתיתזיל.

    6אמר ליה: אם משמע לא שמיע לך, מסברא אית לה. כיון דלא קים ליה בגוה, לא שדי זוזי בכדי.

    7ואיכא דאמרי, אמר ליה: משמע לא שמיע לי, מסברא אית לה כיון דלא קים ליה בגוה, לא שדי זוזי בכדי. אמר ליה: אי משמע לא שמיע לך, מסברא לית לה. כיון דאירסה, לא ניחא ליה דתיתזיל.

    8סימן דגברי: שק זרף. מאנה, ויבמה, שניה, ארוסה, ואנסה.

    9בעו מיניה מרב ששת: ממאנת, יש לה מזונות, או אין לה מזונות?

    10אמר להו רב ששת, תניתוה: אלמנה בבית אביה, וגרושה בבית אביה, ושומרת יבם בבית אביה יש לה מזונות. רבי יהודה אומר: עודה בבית אביה יש לה מזונות, אינה בבית אביה אין לה מזונות.

    11רבי יהודה היינו ת"ק אלא לאו, ממאנת איכא בינייהו, דתנא קמא סבר אית לה, ורבי יהודה סבר לית לה.

    12בעי ריש לקיש: בת יבמה, יש לה מזונות או אין לה מזונות?

    13כיון דאמר מר כתובתה על נכסי בעלה הראשון, לית לה, או דלמא: כיון דאי לית לה מראשון, תקינו לה רבנן משני, אית לה? תיקו.

    14בעי רבי אלעזר: בת שניה, יש לה מזונות, או אין לה מזונות?

    Tosafot

    הויה דאירוסין או הויה דנשואין - הכא ליכא למיפרך אי הויה דנשואין היא אע"ג דבגר כדפריך לעיל לרב דתני עד דתלקחן דהתם פריך משום דמשמע דאתא לאפוקי מדלוי אבל הכא רב יוסף תני ברייתא באפי נפשה וקמשמע לן נישאת כשהיא קטנה והוא הדין לאיבגר ולא אינסיב:

    ארוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות - לא שמיע ליה פלוגתא דתנאי דלעיל אי נמי שמיע ליה ומבעיא ליה היכי הלכתא:

    אלמנה בבית אביה - פירש בקונטרס דהיינו מן האירוסין דמן הנשואין לכולי עלמא לית לה דכיון שנפקעה שעה אחת ממזונות שוב אין לה אבל מן האירוסין לא פקעי דקסבר ארוסה יש לה מזונות וא"ת א"כ אמאי נקט אלמנה כיון דאפילו לא נתאלמנה יש לה מזונות ויש לומר לאשמועינן אבל מן הנשואין אפילו נתאלמנה אין לה אי נמי לאשמועינן דוקא אלמנה מן האירוסין יש לה מן הנשואין אין לה אבל ממאנת אע"ג דנשאת אית לה ואתי שפיר הא דאמר ממאנת איכא בינייהו ואם תאמר ובשומרת יבם מאי אתא לאשמועינן דאי למידק דוקא מן האירוסין אבל מן הנישואין לא מאי איריא שומרת יבם אפילו אלמנה שאינה זקוקה ליבם נמי אין לה ויש לומר דנקט שומרת יבם לרבותא דלא מיבעיא ארוסה דאכתי מיחסרא מסירה לחופה אלא אפי' שומרת יבם דלא מיחסרא שיכול לבא עליה בעל כרחה אפי' הכי יש לה מזונות ורבינו תם מפרש אלמנה בבית אביה שהיתה נשואה ונתאלמנה או נתגרשה בחיי אביה והיינו בבית אביה יש לה מזונות הואיל כשנתאלמנה או נתגרשה אכתי לא מת האב ולא בא זמן חיוב מזונות ולא מיפסיד מידי ודייק דממאנת לת"ק מבית אביה נפקא דמדאתא רבי יהודה לטפויי למימר דעודה בבית אביה בעינן מכלל דת"ק דבית אביה אפילו יצתה והיינו בכה"ג דמיאנה דעקרתינהו לנשואין קמאי והרי היא כאילו לא נשאת מעולם ואין נראה דכיון דנשאת שוב אין לה מזונות דאין לאב רשות בה ופירוש הקונטרס נראה עיקר:

    בת יבמה יש לה מזונות או אין לה מזונות - נראה דיבמה עצמה פשיטא ליה דיש לה מזונות דגבי דידה אמרינן תנאי כתובה ככתובה וכי לית ליה לראשון תקינו לה גם מזונות משני אבל בת מיבעיא ליה אי אלימא כמותה למהוי תנאי כתובה ככתובה וכגון דלית ליה לראשון דאי אית ליה ממה נפשך גביא ובכה"ג אזלה בעיא דבת שניה דפשיטא ליה דשניה עצמה לית לה דלגבי דידה הוי תנאי כתובה ככתובה אבל גבי בת מיבעיא לן וי"מ דאף בדאית ליה לראשון קבעי אע"ג דלדידה פשיטא דאית לה מזונות בין אית ליה בין לית ליה כדפי' בבתו מיבעיא ליה דמראשון ודאי לית לה שהרי הוא לא כתב לה אלא בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי אינון יתבין והאי לאו מיניה היא אבל מן השני דלמא אית לה כיון דאי לית לה מראשון תקינו לה משני דכל תנאי יהיו על השני מוטלין ולענין מזונות הבת אע"ג דאית ליה לראשון כיון שאינה נזונת מהם כמאן דלית ליה דמי ותקינו לה רבנן משני או דלמא משני נמי לית לה וצריך עיון אי הוה מצי למיבעי נמי לענין כתובת בנין דכרין דדלמא לית לה דהא מאחיו ירית או דלמא איכא למיחש דלמא מימנע האב ולא יהיב דחייש דלמא נפלה לה קמיה יבם ומיהו אארוסה נראה דלא הוה מצי למיבעי לענין כתובת בנין דכרין דהא לא יהיב לה אב מידי כל זמן שהיא ארוסה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    רב תני עד דתלקחן - פירוש במתניתין, כמו שהיא שנויה עכשיו במשנתינו, ולוי תני במתניתין עד דתיבגרן, וכי אקשינן ולרב אף על גב דבגרה, הוא הדין דקשיא לן למתניתין דקתני הכין, אלא משום דאכתי לא ידעינן דוקא דמתניתין הכי לא מצינו לאקשויי עלה. כן נראה לי. ואיכא מאן דמפרש, דפלוגתא דידהו היא, אבל במתניתין לכולי עלמא עד דתלקחן תניא. והא דלא אקשינן למתניתין מאי דאקשי לרב, משום דאיכא למימר דמתניתין חדא מינייהו נקט ולא דוקא תלקחן, אבל רב ולוי משמע דפליגי אהדדי. ואינו מחוור בעיני, דאם כן, הוה להו לאקשויי ממתניתין ללוי ולישניה הוא הדין לבגר וחדא מינייהו נקט.

    כי פליגי בארוסה - פירוש: בשארסוה בימי נערותה אבל כשהיא קטנה לא, וכן פירש ר"ח ז"ל דקטנה לאו כל כמינייהו לארסה כדי לאפקועה ממזונותיה, ומסתברא דאפילו ארסוה לדעתה משום דאין מעשה קטנה כלום, וכדתנן בפרק מציאת האשה לקמן (כתובות סח, א) יתומה שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה וכתבו לה במאה או בחמישים זוז יכולה היא משתגדל להוציא מידן מה שראוי לינתן לה. ואף על גב דקיימא לן דפעוטות מתנתן מתנה כדאיתא בפרק הנזקין (גיטין נט, א) והוא הדין למחילתן, הני מילי במטלטלי אבל במקרקעי לא. וקיימא לן כרבא דאמר (לקמן כתובות סט, ב) הלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין למזוני בין לפרנסה, כן נראה לי. והראב"ד ז"ל דכתב, אית דמפרשי ארוסה יתומה שקדשוה אחיה ואמה לדעתה כשהיא קטנה והגיע זמנה לינשא, שאיבדה מזונותיה מן האחין, דהא קדושיה קדושין מדרבנן ומזונותיה מדרבנן, אתי דרבנן ודחי דרבנן, לא נראו דבריהן.

    הכי גרס רש"י ז"ל - אמר ליה רב חסדא לרב יוסף מי שמיע לך מיניה דרב יהודה ארוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות וכו', אלא מסתברא לית לה כיון דאירסה לא ניחא ליה דתיתזיל, אדרבה מסתברא אית לה כיון דלא קים ליה בגווה לא נישדי זוזי בכדי. ופירשה: אם יש לה מזונות מן האחים, ואסיקנא לאיכא דאמרי דמסתברא לית לה, ואתיא כרב דקיימא לן כוותיה. אבל גירסת הגאונים ז"ל היא בהפך, מסברא לית לה, כיון דלא קים ליה בגווה לא שדי זוזי בכדי, מסתברא אית לה כיון דארסה לא ניחא ליה דתיתזיל. ופירש ר"ח והרב אלפסי ז"ל, אם יש לה מזונות מיורשי הארוס. וכשמת לאחר שהגיע זמנה לישנא. ונראה, בשכתב לה כתובה היא לפי שיטתן שאמרו דארוסה אין לה כתובה אלא בשכתב לה, והנגיד רב שמואל הלוי ז"ל השיב, דהא תנן (לקמן כתובות צז, א) אלמנה מן הארוסין אינה מוכרת אלא בבית דין מפני שאין לה מזונות, ומילתא פסיקתא קתני לא שנא הגיע זמן ולא שנא לא הגיע זמן, ותו, מאי שייטיה הך בעיא בהך פסקה. ולדידי נמי קשיא לי, דכיון שהגיע זמנה לינשא ואוכלת משלו בחייו, אף הוא בודקה על ידי קרובות, ואפילו תמצא לומר דכיון דקיימא לן כמשנה אחרונה בדיקת חוץ לאו שמה בדיקה, הני מילי משום תרומה ומשום חומר תרומה בלבד, אבל בחולין לא ומאי קאמר דלא קים ליה בגווה. ועוד, דאפילו כשתמצא לומר דבדיקת חוץ לא שמה בדיקה כלל, כיון דבחייו לא מקפיד בה כלל, כל שכן במותו, דאחר מיתה מאי אכפת ליה בסימפון, הרי היא כעבד דלית ביה משום סמפון, ומאי לא שדי זוזי בכדי דקאמר. ופירש הנגיד ז"ל: דביתומה דנתארסה, דכיון דמשום ארוסי הבעל הפסידה מזונות מן האחים אית לה מזונות מן הארוס, דלא ניחא ליה דתיתזיל מחמת ארוסין שלו, הלכך על מנת כן נתארסה לו שיהא זנה. ומיהו לענין הדין, כתב הרמב"ן נר"ו, דמה שכתב רבנו הנגיד ז"ל דכל אלמנה מן הארוסין אין לה מזונות ואפילו הגיע זמנה לינשא, איכא למימר דאית לה כיון שהגיע זמנה לינשא. דגרסינן בירושלמי (כאן ה"ג) הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה מתו בעליהן אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, פירוש: אוכלות בתרומה במקום יבם, קתני מיהא אוכלות משלו, ומשום יבם ודאי לא מיתזנה משל בעל אלא לבתר שלשה חדשים נזונת משל יבם, והוא שעמד בדין וברח, אבל בנכסי הבעל אחד יבמה ואחד כל הנשים שוות, ועוד תניא בתוסתפתא (כאן ה"ג) יבמה מה היא למזונות, כל זמן שנתחייב הבעל יבמין חייבין, לא נתחייב הבעל אין יבמין חייבין, וזה לרבות הגיע זמן, ועל אותה משנה נשנית בתוספתא לקמן, ושמעת מינה דאוכלות משל יורשי ארוס לבתר י"ב חדש, עד כאן. ואף ר"ח ז"ל כתב תוספתא זו ביבמות פרק החולץ, היבמה לא תחלוץ. ומיהו יש לבעל הדין לחלוק, דיבמה שאני, דכיון שהיא אסורה לעלמא ואפילו ליבם מחמת זיקתו של בעל, ואפילו לאחר ג' חדשים נפלה קמי יבם מחמת הדין ניתן שתהא נזונת כל שלשה חדשים משל בעל, כיון שאינה יכולה לינשא אפילו ליבם, אף על גב דשאר נשים ארוסות אינן אוכלות, משום דאינן אסורות לבתר ג' חדשים לעלמא דלא אגידן ביה כלל, וצ"ת.

    ממאנת יש לה מזונות או אין לה מזונות - יש מפרשים: דאף על גב דארוסה איבדה מזונותיה כרב, מאנת שעוקרת הנשואים לגמרי יש לה או אין לה. וזה כפירוש הראב"ד ז"ל שכתבתי למעלה. אבל לפי דברי ר"ח ז"ל דהיכא דארוסה קטנה לא איבדה מזונותיה מפרשים איפכא, אף על גב דבארוסין גרידא לא אבדה מזונותיה, הא משנשאת ודאי אבדתן אלא אם חזרה ומאנה ועקרה הנשואים לגמרי מעיקרן מי אית לה, או מכיון שנשאת ואבדתן שוב אינה חוזרת ואוכלת.

    תניתוה, אלמנה בבית אביה שומרת יבם וכו' - פירש רש"י ז"ל: שנתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין, אבל מן הנשואים אין לה מזונות דעד דתלקחן תנן, ואפילו ללוי בנשואים מודה. ולפי פירושו, האי בעיא אליבא דלוי היא, דאי לרב הא מכיון שנתארסה איבדה מזונותיה ושוב אינה חוזרת ואוכלת. ור"ח ז"ל פירשה: בשנתאלמנה או נתגרשה בחיי אביה, וכיון שבשעת מיתתו פנויה היא יש לה מזונות מן האחים. ודוקא נתאלמנה מן הארוסין, הא מן הנשואין לא, דכיון שנשאת יצאת מרשות אב לגמרי. וכן פירש הראב"ד ז"ל. וכתב ר"ח ז"ל ושמעינן מהכא דלכולי עלמא ארוסה קטנה יש לה מזונות, וקיימא לן כתנא קמא. ועוד פירש ר"ח ז"ל, כגון שהלך בעלה של קטנה למדינת הים ולותה ואכלה ועמדה ומיאנה, כמו שיש בפרק שני דייני גזירות (לקמן כתובות קז, ב), ופשטוה להו מיהא אלמנה בבית אביה וכו', ואסיקנא, ממאנת איכא בינייהו, תנא קמא סבר אית לה, ור' יהודה סבר לית לה, וקיימא לן כר' יהודה, עד כאן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 53b

    Ketubot 53b. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 302 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 53b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026