Talmud Builders

    Ketubot 60a

    Chapter 5 - Af Al Pi

    גם: כתובות דף ס׳ ע״א, פרק ה׳ אף על פי

    English translation - Ketubot 60a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: How old does the child have to be so that one can assume that he already recognizes his mother? Rava said that Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: Three months, and Shmuel said: Thirty days, and Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: Fifty days. Rav Shimi bar Abaye said: The halakha is in accordance with what Rabbi Yitzḥak said in the name of Rabbi Yoḥanan. The Gemara asks: Granted, Rav and Rabbi Yoḥanan are in dispute with regard to the difference between fifty days and three months, as it is possible that each baby varies according to its intelligence, as one baby is sufficiently developed at fifty days, while another knows his mother at only three months. However, according to Shmuel, can you find a case like this, a one-month-old baby who recognizes his mother?

    2The Gemara relates: When Rami bar Yeḥezkel came from Eretz Yisrael, he said: Do not listen to, i.e., do not accept, those principles that my brother Yehuda said in the name of Shmuel, as Shmuel did not establish a particular time with regard to this matter. Rather, this is what Shmuel said: Whenever he recognizes her, i.e., there is no fixed age at which this occurs. One must check each baby to see whether he recognizes his mother.

    3The Gemara relates: A certain divorcée came before Shmuel, as she did not wish to nurse her son. He said to Rav Dimi bar Yosef: Go and check her, i.e., verify whether the child recognizes his mother. He went, placed her in a row of women, and took her son in his arms and passed him near them to see how the child would react. When the child reached her, he looked at her face with joy, and she averted her eyes from him, as she did not want to look at him. He said to her: Lift up your eyes, get up and take your son, as it is obvious that he knows you. The Gemara asks: If this is so, then how does a blind baby know and recognize his mother? Rav Ashi said: Through smell and through the taste of her milk.

    4§ Apropos the period of time during which a child nurses, the Gemara continues to debate different aspects of this matter. The Sages taught in a baraita : A child may continue to nurse until the age of twenty-four months, and from this point forward, if he continues to nurse, he is like one who nurses from a non-kosher animal, as a woman’s milk is forbidden to anyone other than a small child; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Yehoshua says: A child may continue to nurse even for four or five years, and this is permitted. However, if he ceased, i.e., was weaned, after twenty-four months and then resumed nursing, he is like one who nurses from a non-kosher animal.

    5The Master said in the baraita : From this point forward he is like one who nurses from a non-kosher animal. The Gemara raises a contradiction from a baraita : One might have thought that the milk of bipeds, i.e., humans, would be non-kosher like that of a non-kosher animal, based on a logical derivation: Just as with regard to a non-kosher animal, where you were lenient with regard to its contact, meaning that it does not render people or items impure through contact when it is alive, you were stringent with regard to its milk, which is prohibited, even more so should this be true with regard to a person. An a fortiori inference would indicate that with regard to a person, where you were stringent about contact, as people can render other people and objects impure even when they are alive, one should be stricter. So isn’t it logical that you should be stringent with regard to his milk?

    6This is as the verse states: “But this you shall not eat, of those that only chew the cud, or of those that only part the hoof; the camel, because it chews the cud but does not part the hoof, it is impure for you” (Leviticus 11:4). The somewhat superfluous word “it” teaches that it alone is impure, but the milk of bipeds is not impure; rather, it is kosher. Furthermore, one might have thought that I should exclude the milk of humans from the prohibition against consumption, as this issue does not apply equally to everyone, since only women produce milk, but I should not exclude from the prohibition human blood, which does apply equally to everyone. Consequently, the verse states “it” with regard to a camel, to say that it alone is impure, whereas the blood of bipeds is not impure, but rather is kosher.

    7And Rav Sheshet said about this ruling: There is not even a rabbinic command to refrain from consuming human milk. Therefore, this presents a contradiction to the statement that a child who nurses beyond a certain age is like one who nurses from a non-kosher animal.

    8The Gemara answers: This is not difficult, as this statement that the milk is permitted is referring to when it has been removed from the woman’s body, and that statement, that the milk is forbidden, is referring to when it has not been removed. Fundamentally, human milk is a permitted substance. However, it is prohibited by rabbinic law for anyone other than a very young child to nurse directly from a woman’s breasts, and one who does so is considered like one who consumes milk from a non-kosher animal.

    9And the opposite applies to blood: Human blood that has been removed from the body is forbidden, but if it has not yet been removed, it is permitted. As it is taught in a baraita : If some human blood was on a loaf of bread, one scrapes off the blood and then he may eat the bread. Since the blood was detached from the body, it is forbidden by rabbinic law, but if blood was between the teeth, he may suck it and swallow it without concern, as the blood is permitted if it has not been removed from the body.

    10The Master said in the aforementioned baraita : Rabbi Yehoshua says: A child may continue to nurse even for four or five years. But isn’t it taught in a different baraita : Rabbi Yehoshua says: Even if he can carry his package on his shoulder he can continue to nurse? The Gemara answers: This is not a contradiction, since both this and that are one, the same, measure, and the difference between them is only semantic. Rav Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.

    11On the same topic it is taught in a baraita : Rabbi Marinos says: One who is coughing due to an illness that requires milk but did not have milk available may suck milk directly from an animal’s udders on Shabbat, although milking is a prohibited labor on Shabbat. What is the reason? Sucking the milk in this way constitutes an act of extracting in an unusual manner. Although milking is an example of the labor of extracting, a subcategory of the primary category of threshing, it is prohibited by Torah law only when the labor is performed in its typical manner. One who nurses from an animal is extracting the milk in an unusual manner. Such labor is prohibited by rabbinic law, but in a situation involving pain, like one who is coughing, the Sages did not issue a decree. Rabbi Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Marinos.

    12A ruling similar to the previous halakha is taught in a baraita : Naḥum of Galia says: If a drainage pipe is blocked by weeds [ kashkashin ] and grass, preventing water from running through the pipe, one may crush them with his foot in private on Shabbat without concern that he is performing the labor of preparing a vessel. The Gemara explains: What is the reason for this leniency? This is an example of repairing a vessel in an unusual manner, since it is uncommon to fix an item without using a tool or one’s hands. Performing labor in an unusual manner is ordinarily prohibited by rabbinic decree, but in a situation involving financial loss, the Sages did not issue a decree. Rabbi Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Naḥum of Galia.

    13The Gemara continues discussing the aforementioned baraita , which states: If the child ceased nursing after twenty-four months and then resumed, he is like one who nurses from a non-kosher animal. The Gemara asks: How long must he cease nursing to be considered weaned? Rav Yehuda bar Ḥaviva said that Shmuel said: Three days. There are those who say that this was not an amoraic statement, but rather a baraita that is taught by Rav Yehuda bar Ḥaviva before Shmuel: Weaning takes effect after three days.

    14§ The Gemara discusses other halakhot relating to nursing. The Sages taught: A nursing woman whose husband died within twenty-four months of her child’s birth may not be betrothed and may not get married

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    עד כמה - כמה חדשים אית לן למימר שיודע להכירה מלינק מאשה אחרת:

    כל חד לפום חורפיה - יש תינוק חריף ומכירה בחמשים יום ויש שאינו מכירה עד שלשה חדשים:

    כל זמן שמכירה - אין שיעור לדבר אלא בבדיקה הדבר תלוי אם אנו רואים שמכירה כופה ומניקתו בשכר [ואפי' גירשה]:

    ההיא דאתאי - גרושה ולא היתה רוצה להניק:

    זיל בדקה - אם מכירה:

    אותבה בדרא דנשי - הושיבה בשורה של נשים:

    מסוי - מביט:

    נטוף עיניך - זקוף עיניך כמו דשפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפי דב"ק (דף צב:):

    דרי בריך - שאי בניך:

    כיונק שקץ - כאילו יונק דבר משוקץ:

    חלב מהלכי שתים - חלב של אשה המהלכת בשתי רגלים:

    טמא - אסור:

    שהקלת במגעה - שאינה מטמאה מחיים:

    החמרת בחלבה - כדאמרינן בבכורות (דף ו:) גמל גמל שני פעמים חד לאסור חלבו:

    אדם שהחמרת במגעו - נדה:

    הוא טמא - מחד קרא נפקא ליה ל"א זה זה טמא כו' דכתיב ברישיה דקרא אך את זה לא תאכלו זה מיעוטא הוא:

    שאינו שוה בכל - שהרי בטהורה טהור:

    ואמר רב ששת גרסי':

    אפי' מצות פרישה - מדרבנן:

    אין בו - דמדאורייתא שרי ורבנן נמי לא גזור ביה דאמרי' חלב מהלכי שתים טהור:

    הא דפריש - הא דקתני מותר כשפירש מדדי האשה לכלי והיונק מן הדד כיונק שקץ מדרבנן:

    וחילופא בדם - דמדפריש אסור מדרבנן דמיחלף בדם בהמה ואתי למימר דם בהמה אכל:

    דם שעל גבי ככר - כגון שנשכו וניכר בו דם השינים:

    גוררו - לדם:

    מוצצו - דהא ליכא דחזי ליה:

    גונח - המיילל מכאב לבו פליינדרי"א:

    יונק חלב - משום רפואה ורפואתו חלב עז:

    מפרק - הנותק דבר ממקום שגדל בו ולא מן המחובר אלא מן התלוש ותולדה דדש הוא שמפרק תבואה מקשיה (שבת דף עג:):

    כלאחר יד - שאין דרך בני אדם לינק אלא לחלוב ביד:

    ובמקום צערא - שמצטער מכאבו:

    צנור - המקלח מים מן הגג:

    קשקשים - קשים ועשבים שסותמים ומעכבים את קלוחו ומימיו יוצאים ומתפשטים לגג ודולפין לבית:

    כלאחר יד - ע"י שינוי ברגלו ומשום דאמר רב יוסף הלכה בכולהו נקט לה הכא:

    וכמה - היא פרישה:

    איכא דאמרי תני רב יהודה - מתניתא ולא שמעתא:

    בתוך עשרים וארבעה חדש - שנולד בנה:

    כתובות 60 עמוד א

    1עד כמה? אמר רבא אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: שלשה חדשים, ושמואל אמר: שלשים יום. ורבי יצחק אמר ר' יוחנן: חמשים יום. אמר רב שימי בר אביי: הלכה כרבי יצחק שאמר משום רבי יוחנן. בשלמא רב ורבי יוחנן כל חד וחד כי חורפיה. אלא לשמואל, כי האי גוונא מי משכחת לה?

    2כי אתא רמי בר יחזקאל, אמר: לא תציתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל. הכי אמר שמואל: כל זמן שמכירה.

    3ההיא דאתאי לקמיה דשמואל. אמר ליה לרב דימי בר יוסף: זיל בדקה. אזל אותבה בדרי דנשי, ושקליה לברה וקמהדר ליה עלייהו. כי מטא לגבה, הות קא מסוי לאפה כבשתנהי לעינה מיניה. אמר לה: נטף עיניך, קום דרי בריך. סומא מנא ידע? אמר רב אשי: בריחא ובטעמא.

    Baraita

    4תנו רבנן: יונק תינוק והולך עד עשרים וארבעה חדש, מכאן ואילך כיונק שקץ, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: אפילו ארבע וחמש שנים. פירש לאחר עשרים וארבעה חדש וחזר כיונק שקץ.

    5אמר מר: מכאן ואילך כיונק שקץ. ורמינהי: יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא. ודין הוא: ומה בהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה, אדם שהחמרת במגעו אינו דין שתחמיר בחלבו?

    6תלמוד לומר: (ויקרא יא, ד) ״את הגמל כי מעלה גרה הוא״, הוא טמא, ואין חלב מהלכי שתים טמא, אלא טהור. יכול אוציא את החלב, שאינו שוה בכל, ולא אוציא את הדם שהוא שוה בכל תלמוד לומר ״הוא״ הוא טמא, ואין דם מהלכי שתים טמא, אלא טהור.

    7ואמר רב ששת: אפילו מצות פרישה אין בו.

    8לא קשיא: הא דפריש, הא דלא פריש.

    9וחלופא בדם. כדתניא: דם שעל גבי ככר גוררו ואוכלו. שבין השינים מוצצו ואינו חושש.

    10אמר מר, רבי יהושע אומר: אפילו ארבע וחמש שנים. והתניא, ר' יהושע אומר: אפילו חבילתו על כתיפיו! אידי ואידי חד שיעורא הוא. אמר רב יוסף: הלכה כרבי יהושע.

    Baraita

    11תניא, רבי מרינוס אומר: גונח יונק חלב בשבת. מאי טעמא: יונק מפרק כלאחר יד, ובמקום צערא לא גזרו רבנן. אמר רב יוסף: הלכה כרבי מרינוס.

    Baraita

    12תניא, נחום איש גליא אומר: צינור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו בצנעא בשבת, ואינו חושש. מאי טעמא מתקן כלאחר יד הוא, ובמקום פסידא לא גזרו בה רבנן. אמר רב יוסף: הלכה כנחום איש גליא.

    13פירש לאחר עשרים וארבעה חדש וחזר כיונק שקץ. וכמה? אמר רב יהודה בר חביבא אמר שמואל: שלשה ימים. איכא דאמרי, תני רב יהודה בר חביבא קמיה דשמואל: שלשה ימים.

    Baraita

    14תנו רבנן: מינקת שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חדש הרי זו לא תתארס ולא תינשא׃

    Tosafot

    רבי יהושע אומר אפילו ארבע וחמש שנים - אע"ג דהכא ליכא למימר ארבע וחמש שנים כדאמרי אינשי ואפי' טובא דמשמע דוקא נקט עד חמש מדפריך מחבילתו על כתיפיו ומשני אידי ואידי חד שיעורא הוא מ"מ ליכא למיפרך השתא חמש שרי ארבע מבעיא דנקט ארבע לבריא וחמש לכחוש:

    יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודם מהלכי שתים טמא - בת"כ גרסי' בשר במקום דם וקאמר ת"ל זה אוציא חלב שאינו נוהג בכל פירוש דחלב בהמה טהורה מותר ולא אוציא את הבשר שהוא נוהג בכל שאף בבהמה טהורה אסור בשר מן החי ת"ל זה טמא זה בלא תעשה על אכילתו ואין בשר מהלכי שתים כו' ואור"י דבין לפי ספרים שלנו דדריש מהוא היתר חלב ודם ובין לת"כ דדריש מזה אתי שפיר דמצי למעוטי חלב בשר ודם כולהו מחד קרא כמו שמצינו בכמה מקומות דממעטין מחד קרא כמה דברים כדאשכחן בפרק הנהנה מן ההקדש (מעילה יח:) דכמה פעמים קאמר תמעול מעל ריבה ופליגא השתא אברייתא דפרק דם שחיטה (כריתות כ: ושם) דממעט דם מהלכי שתים מדכתיב לעוף ולבהמה ויש ספרים דממעטין חלב מדכתיב הוא ודם מדכתיב זה ותימה לר"י דמנא לן לאוקמא אדם דסברא הוא יותר לאוקמא אבשר ולהתיר בשר מדם דאין איסור בשר נוהג בכל אלא מחיים אבל דם איסורו נוהג בכל בין מחיים בין לאחר מיתה ואור"י דאי הוה גריס בשמעתין בשר במקום דם הוה אתי שפיר דמזה ומהוא ממעטינן חלב ובשר ומההוא קרא דכריתות ממעטינן דם וא"ת וכיון דממעטינן דם מההוא קרא דכריתות אמאי איצטריך קרא למישרי חלב השתא דם מותר חלב לא כ"ש וי"ל דמההוא קרא דכריתות לא מצי למישרי דם לגמרי דלא ממעטינן ליה אלא מאיסור דם אבל מאיסור טמא לא ממעטינן ליה והואיל ונתמעט מאיסור דם השתא דם וחלב שוין:

    החמרת בחלבה - כדדרשינן בבכורות (דף ו:) מואת הגמל:

    יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודם מהלכי שתים טמא - בת"כ גרסי' בשר במקום דם וקאמר ת"ל זה אוציא חלב שאינו נוהג בכל פירוש דחלב בהמה טהורה מותר ולא אוציא את הבשר שהוא נוהג בכל שאף בבהמה טהורה אסור בשר מן החי ת"ל זה טמא זה בלא תעשה על אכילתו ואין בשר מהלכי שתים כו' ואור"י דבין לפי ספרים שלנו דדריש מהוא היתר חלב ודם ובין לת"כ דדריש מזה אתי שפיר דמצי למעוטי חלב בשר ודם כולהו מחד קרא כמו שמצינו בכמה מקומות דממעטין מחד קרא כמה דברים כדאשכחן בפרק הנהנה מן ההקדש (מעילה יח:) דכמה פעמים קאמר תמעול מעל ריבה ופליגא השתא אברייתא דפרק דם שחיטה (כריתות כ: ושם) דממעט דם מהלכי שתים מדכתיב לעוף ולבהמה ויש ספרים דממעטין חלב מדכתיב הוא ודם מדכתיב זה ותימה לר"י דמנא לן לאוקמא אדם דסברא הוא יותר לאוקמא אבשר ולהתיר בשר מדם דאין איסור בשר נוהג בכל אלא מחיים אבל דם איסורו נוהג בכל בין מחיים בין לאחר מיתה ואור"י דאי הוה גריס בשמעתין בשר במקום דם הוה אתי שפיר דמזה ומהוא ממעטינן חלב ובשר ומההוא קרא דכריתות ממעטינן דם וא"ת וכיון דממעטינן דם מההוא קרא דכריתות אמאי איצטריך קרא למישרי חלב השתא דם מותר חלב לא כ"ש וי"ל דמההוא קרא דכריתות לא מצי למישרי דם לגמרי דלא ממעטינן ליה אלא מאיסור דם אבל מאיסור טמא לא ממעטינן ליה והואיל ונתמעט מאיסור דם השתא דם וחלב שוין:

    גונח יונק חלב בשבת כו' - לאו בשיש בו סכנה איירי דא"כ מאי איריא משום דהוי מפרק כלאחר יד אפי' הוי מלאכה דאורייתא שרי במקום סכנה וקשה לר"ת מהא דאמר בפרק חרש (יבמות קיד.) אבא שאול אומר יונקים היינו מבהמה טהורה בי"ט ופריך אי דאיכא סכנה אפילו בשבת נמי ואי דליכא סכנה כו' ומשני לא צריכא דאיכא צערא ומפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה גזרו רבנן י"ט דאיסור לאו לא גזרו רבנן ותירץ דהתם מיירי בצער של רעב והכא בצער של חולי שהוא קרוב לסכנה ובשבת לא גזרו וקשה לר"י הא דפריך התם אי דאיכא סכנה אפילו בשבת נמי הוי ליה לאקשויי אפי' אי ליכא סכנה אי דחולה הוא אפילו בשבת נמי על כן נראה דברייתא דהתם פליגא אהך דהכא וכן משמע מדקאמר הכא הלכה כרבי מרינוס מכלל דפליגי עליה:

    מפרק כלאחר יד הוא - וא"ת אפילו לא הוי כלאחר יד נמי דהא אין דישה אלא בגידולי קרקע כדאמר בפרק כלל גדול (שבת עה.) גבי פוצע חלזון וכי תימא אע"ג דחלזון לא חשיב גידולי קרקע בהמה חשיבא גדולי קרקע כדאמרינן בריש בכל מערבין (עירובין דף כז:) דממעט דגים מדכתיב בקרא בקר וצאן מה הפרט מפורש גידולי קרקע כו' זה אין לומר דנהי דחשיבא בהמה גידולי קרקע מכל מקום כיון דגמרי מסממנין בעינן ממש שיהיה גדל מן הקרקע כמו סממנין דלגבי סממנין לא חשיבא בהמה גדולי קרקע כדמוכח בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פט. ושם) דתניא דיש מה דיש מיוחד דבשעת מלאכה כו' יצא החולב והמגבן והמחבץ שאינם גדולי קרקע ואין פועל אוכל בו אלמא לגבי דבר הגדל ממש מן הארץ לא חשיבא בהמה גדולי קרקע ויש לומר דאיצטריך טעמא דהכא דמפרק כלאחר יד הוא משום דרבי יהודה דסבר דיש דישה שלא בגדולי קרקע דמחייב בפוצע חלזון נמי משום דש: [ועיין תוספות שבת עג: ד"ה מפרק]:

    ממעכן ברגלו בצינעא בשבת - והא דאמר כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור היינו דווקא באיסור מלאכה דאורייתא כמו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם (שבת דף סה.) שאם יראו יסברו שכבסן בשבת אבל הכא לא יראו אלא מלאכה כלאחר יד דהויא דרבנן ולא גזרי רבנן לאסור בחדרי חדרים: [וע"ע תוס' מ"ק ח: ד"ה ומנסרן]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    תנו רבנן יונק תינוק וכו' ר' יהושע אומר אפי' ד' וה' שנים ולקמן מוכח דהאי מניינא דוקא הוא דהא פרכינן עלה מאידך דקתני אפילו חבילתו על כתיפו והא דלא פרכינן הכא כדפרכינן בעלמא השתא חמש יונק ארבע מבעי' משום דאיכא למימר דד' בבריא וה' בכחוש:

    אמר מר מכאן ואילך כיונק שקץ - קס"ד שקץ קאמר ממש כלומר דאיכא איסורא דאורייתא והא דשרי' תוך כ"ד חודש דהתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב תוך זמן זה:

    יכול יהא חלב מהלכי שתים - ואסיקנא דחלב אדם ודם אדם חי אין בו משום אסור דאורייתא אלא מצות פרישה דרבנן בחלב כל היכא דלא פריש למנא שנראה כיונק אבר מן החי ובדם הוא דפריש מבשרו שנראה כאוכל דם בעלמא אבל חלב דפריש למנא ודם דלא פריש למנא אפילו מצות פרישה אין בו לענין בשר מהלכי שתים אשכחן נסחי בת"כ דגרסי יכול יהא בשר מהלכי שתים טמא ודין הוא ומה בהמה שהקלת מגעה וכו' תלמוד לומר אך את זה טמא ואין הבשר מהלכי שתים טמא אלא טהור ולא פליגי אתלמוד' דילן דכולהו [איתנהו] אפילו טוב' נפק מחדא טעמ' ומעוטא כי בכמה מקומות ממעט התלמוד דברי רבים ממעוט א' והכי נמי הוא טמא ולא בשרו ולא חלבו [וכ"ש דהכא] איכא תלתא מיעוטא אך הוא זה חד לבשרו וחד לחלבו וחד לדמו ומיהו שמעינן מההיא דבשר מהלכי שתים מותר מן התורה דליכא למימר מלאו בלחוד הוא דממעטינן ליה דכוותא [דרשינן] הכא בחלב ודם וממעטינן ליה לגמרי דלית ביה שום איסורא אבל יש אומרים דבשר מהלכי שתים אסור בלאו [מק"ו] דעביד הכא תלמודא דלא מייתינן בתלמודא [היתירא] אלא לדם וחלב אבל בשר אסור דאי לא ל"ל קרא לדם וחלב שהרי היוצאין מן הטהור טהור והתם בתורת כהנים לא אשכחן בנסחאי דיוקנא דגרסי בשר אלא חלב ודם כי הכא בשמעתין תדע דהתם אפילו בנוסחי ממעטינן ליה מדכתיב זה ואלו הכא דרשי' ליה למפני דם אלא ודאי משום דבשרו אסור והוה אמינא דהיוצא מן הטמא אתא קרא לממעטינן [והתם דגרסי] והכא ממעטינן ליה מדין דם והתם ממעטינן ליה מדין בשר וכדאמרי' בכריתות גבי דם שרצים דאע"ג דאמעוט להתירא מכלל דם אמרינן שאם התרו בו משום בשר לוקה עליו ולהכי הדר ביה וכתב ביה התירא וממעט מאחרינא מאך זה וזה נראה נכון. ומיהו בלאו הכי נמי לא אשכחן בשר מהלכי שתים להתירו דאי בעודו חי הא איכא משום בשר חי ולא אשכחן דשרי' לו מידי רחמנא בלא שחיטה חוץ מדגים וחגבים ואי לאחר מיתה הא אסור בהנאה דגמר שם מעגלה ערופה וזה ברור מפי רבינו ז"ל:

    תניא רבי מרינוס אמר גונח יונק חלב בשבת מ"ט מפרק כלאחר יד ובמקום צערא לא גזרו רבנן עיקר פי' משום דה"ל שבות דרבנן ע"י שינוי דאפילו היה חולב בידו ממש אינו אלא שבות דרבנן דמפרק תולדה דדש וקי"ל דאין דישה אלא בגדולי קרקע הלכך כי הוא יונק בפיו הו"ל משבות ע"י שנוי ומש"ה לא גזרו בהו רבנן בחולה שאין סכנ' אבל שבות גמור בלא שינוי לא התירו בחולה שלא התירו אלא אמירה לנכרי שהוא שבות שאין בו מעשה שהוא קל משבות שיש בו מעשה וכדאיתא בערובין והיינו דאמרי' כל צרכי חולה נעשית ע"י נכרי בשב' והקשו הראשונים ז"ל דהא אמרינן ביבמות אבא שאול אומר נוהגין היינו יונקים הבהמה טהורה בי"ט אבל לא בשבת ואוקי' דלית בי' סכנה אבל צערא איכא די"ט דאיסור לאו לא גזרו בהו רבנן שבת דאיסור סקילה גזרו בהו רבנן ואלו הכא אמרינן דאפי' בשבת לא גזרו בהו רבנן. ור"ת ז"ל תירץ דהתם מיירי דליכא אלא צער תיאבון בלבד וכההיא דאמרינן במסכת שבועות נשבע על הככר ומצטער עלי' מהו ולא נהירא חדא דא"כ ה"ל לפרושי דהתם דצער תיאבון בעלמא היא ועוד דצער תיאבון לא מעלה ולא מוריד להקל בשבילי ואי שרינן ליה משום צורך י"ט למה הזכירו דאיכא צערא והנכון כמו שכתב הרי"ף ז"ל דההיא דאבא שאול פליגי אהא דרבי מרינוס והיינו דאמרי הכא הלכה כרבי מרינוס מכלל דאיכא דפליג עליו ואפשר דאבא שאול סובר דחולב ביד איסור דאורייתא הוא דיש מפרק אפילו שלא בגדולי קרקע וכסברא דר"א במסכת שבת גבי החולב והמגבן וכי הוא יונק בפיו הוי שבות גרידא ובשבת לא שרו לי' רבנן ולית הלכתא כוותיה כדלית הלכתא כר"א דהתם כנ"ל:

    לאחר כ"ד חודש וחזר כיונק שקץ וכמה ג' ימים - גרסינן בירו' ג' ימים מעל"ע בד"א בזמן שפירש מתוך בוריו אבל פירש מתוך חליו מחזירין מיד כשאינה של סכנה אבל של סכנה מחזירין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 60a

    Ketubot 60a. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 385 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 60a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026