Talmud Builders

    Ketubot 11a

    Back to index

    English translation — Ketubot 11a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1We too will say: Ailonit , a sexually underdeveloped woman, is a term meaning: Like a ram [ dukhranit ], because like a male sheep [ ayyil ] she does not bear children.

    2MISHNA: With regard to a female convert, or a captive woman, or a maidservant, who were ransomed with regard to the captive, or who converted with regard to the convert, or who was freed with regard to the maidservant, when she was less than three years and one day old, for all of these, their marriage contract is two hundred dinars, as their presumptive status is that of a virgin. Even if they were subject to intercourse when they were younger than that age, the hymen remains restored. And they are subject to a claim concerning their virginity.

    3GEMARA: Rav Huna said: With regard to a convert who is a minor, one immerses him in a ritual bath with the consent of the court. As a minor lacks the capacity to make halakhic decisions, the court is authorized to make those decisions in his stead.

    4What is Rav Huna coming to teach us? Is he teaching that it is a privilege for the minor to convert, and one may act in a person’s interests even in his absence? We already learned that explicitly in a mishna ( Eiruvin 81b): One may act in a person’s interests in his absence, but one may not act against a person’s interests in his absence.

    5Rav Huna’s statement was necessary lest you say: With regard to a gentile, licentiousness is preferable for him, so conversion is contrary to his interests, just as we maintain that with regard to a slave, licentiousness is certainly preferable. Just as a slave has no interest in assuming the restrictions that come with freedom, in that a freed Canaanite slave is a convert to Judaism, a gentile would have the same attitude toward conversion.

    6Therefore, Rav Huna teaches us: That applies only with regard to an adult, who has experienced a taste of prohibition. Therefore, presumably he prefers to remain a slave and indulge in licentiousness. However, with regard to a minor, who did not yet engage in those activities, it is a privilege for him to convert.

    7The Gemara suggests: Let us say that the mishna supports Rav Huna’s statement: With regard to a female convert, or a captive woman, or a maidservant, who were ransomed with regard to the captive, or who converted with regard to the convert, or who were freed with regard to the maidservant, when she was less than three years and one day old; what, is it not referring to a case where they immersed the minor converts and the maidservants with the consent of the court? Apparently, a conversion of that sort is valid.

    8The Gemara rejects that proof: No, with what are we dealing here? It is with a convert whose minor sons and daughters converted with him, as they are content with whatever their father does in their regard. However, that does not apply to a child who is converting on his own.

    9Rav Yosef said: In any case where minors convert, when they reach majority they can protest and annul their conversion. Abaye raised an objection to his opinion from the mishna: With regard to a female convert, or a captive woman, or a maidservant who were ransomed, or who converted, or who were freed when they were less than three years and one day old, their marriage contract is two hundred dinars. And if it enters your mind to say that when they reach majority they can protest and annul their conversion, do we give her the payment of the marriage contract that she will go and consume in her gentile state?

    10The Gemara answers: She receives payment of her marriage contract once she has reached majority and does not protest, but not while still a minor. The Gemara asks: When she reaches majority too, is there not the same concern that she will protest and abandon Judaism? The Gemara answers: Once she reached majority for even one moment and did not protest, she may no longer protest. This mishna poses no difficulty to the opinion of Rav Yosef.

    11Rava raised an objection from a mishna (29a): These are the cases of young women for whom there is a fine paid to their fathers by one who rapes them: One who engages in intercourse with a mamzeret ; or with a Gibeonite woman [ netina ], who are given [ netunim ] to the service of the people and the altar (see Joshua 9:27); or with a Samaritan woman [ kutit ]. In addition, the same applies to one who engages in intercourse with a female convert, or with a captive woman, or with a maidservant, provided that the captives were ransomed or that the converts converted, or that the maidservants were freed when they were less than three years and one day old, as only in that case do they maintain the presumptive status of a virgin. In all of these cases, there is a fine paid to their fathers if they are raped. And if you say that when they reach majority they can protest and annul their conversion, do we give her payment of the fine that she will go and consume in her gentile state?

    12The Gemara answers: She receives payment of the fine once she has reached majority and does not protest, but not while she is still a minor. The Gemara asks: When she reaches majority too, is there not the same concern that she will protest and abandon Judaism? The Gemara answers: Once she reached majority for even one moment and did not protest, she may no longer protest.

    13Abaye did not state his objection from the same source as did Rava, because there, in the mishna cited by Rava, it is referring to a fine, and in that case this is the reason: So that the sinner will not profit. The Sages did not absolve the rapist from payment of the fine merely due to the concern that the woman he raped may ultimately negate the conversion.

    14Rava did not state his objection from the same source as did Abaye, as with regard to a marriage contract, this is the reason that the Sages instituted it: So that his wife will not be inconsequential in his eyes, enabling him to easily divorce her. As long as this woman does not negate her conversion, she is a Jewish woman and the Sages saw to her interests.

    15MISHNA: With regard to an adult man who engaged in intercourse with a minor girl less than three years old; or a minor boy less than nine years old who engaged in intercourse with an adult woman; or a woman who had her hymen ruptured by wood or any other foreign object, for all these women their marriage contract is two hundred dinars, as their legal status is that of a virgin. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The marriage contract of a woman whose hymen was ruptured by wood is one hundred dinars, as physically, since her hymen is not intact, she is no longer a virgin.

    16With regard to a virgin who is either a widow, a divorcée, or a ḥalutza who achieved that status from a state of marriage, for all these women their marriage contract is one hundred dinars,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אף אנו נאמראף אנו נדרוש את השמות מה לשון איילונית שקראו חכמים לאשה שאינה ראויה לילד:

    דוכרניתלשון איל תמים דמתרגמינן דכר שלים (ויקרא ה׳:ט״ו) הרי היא כאיל שאינו יולד:

    גמ' (על דעת ב"ד)אם אין לו אב ואמו הביאתו להתגייר:

    מטביליןדאין לך גר בלא מילה וטבילה:

    על דעת בית דיןשלשה יהו בטבילתו כדין כל טבילת גר שצריכים ג' והן נעשין לו אב והרי הוא גר על ידיהן ומגעו ביין כשר:

    מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליהוחוב הוא לו ואין אדם נעשה שליח לאדם לחובתו שלא בפניו כלומר שלא מדעתו וקטן לאו בר דיעה הוא:

    דהא גבי עבד קי"לבפ"ק דגיטין (דף יג.) דודאי בהפקירא ניחא ליה נוח לו להיות עבד ויהא מותר בהפקר זימת השפחות מהיות בן חורין להיות מותר בבת ישראל דלא זילא ליה ולא שכיחא ליה להפקירא:

    קמ"להכא דגבי עובד כוכבים קטן לא אמרינן הכי:

    דהני מילידניחא ליה בהפקירא:

    גדולשגדל [במדות] הפקירות וטעים ליה טעמא דאיסורא:

    הגדילוקטנים שנתגיירו ואפי' עם אביהן:

    יכולין למחותולומר אי אפשינו להיות גרים וחוזרין לסורן ואין לנו לענשן בב"ד ואפי' ידינו תקיפה ואם קדש אשה משמיחה אינה צריכה גט להיות כישראל מומר:

    לכי גדלהלא יהבינן לה עד שתגדיל:

    שוב אינה יכולה למחותואם מיחתה הרי היא כישראלית מומרת ליענש בכל עונשי ב"ד:

    שיש להן קנסנ' כסף אם יאנסו:

    הבא על הממזרתואע"ג דלא קרינן ביה ולו תהיה לאשה שהרי אינה ראויה לקיימה אפילו הכי יש לה קנס כדלקמן:

    אביי לא אמר כרבאדמותיב מקנסא דקסבר לאו תיובתא היא דטעמא דקנסא שלא יהא חוטא נשכר להפטר:

    רבא לא אמר כאביידמותיב מכתובה דהתם טעמא מאי תקינו לה רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכל זמן שלא מיחתה גיורת היא ועבדינן לה תקנתא:

    מתני' הבא על הקטנהפחותה מבת שלש שאין ביאתה ביאה שהרי בתוליה חוזרין:

    וקטןפחות מבן תשע שאמרו חכמים אין ביאתו ביאה ובא על הגדולה:

    ומוכת עץשנתקע לה עץ באותו מקום:

    כתובתן מאתיםאם נשאו לאיש אחרי כן לא אבדו בכך את כתובתן אם נשאה סתם ולא פירש לה כלום:

    בתולהשהיא אלמנה או גרושה או חלוצה:

    מן הנישואיןכגון שנכנסה לחופה ומת בעלה בחזקת שלא נבעלה:

    כתובתה מנהאם ניסת לאחר סתם כתובתה מנה דבחזקת בעולה קיימא משנכנסה לחופה:

    License: CC0

    כתובות 11 עמוד א

    1אף אנו נאמר: ״איילונית״ דוכרנית, דלא ילדה.

    Mishna

    2הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו, פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים. ויש להן טענת בתולין.

    Gemara

    3אמר רב הונא: גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין.

    4מאי קמ"ל דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו? תנינא: זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לאדם שלא בפניו!

    5מהו דתימא: עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה, דהא קיימא לן דעבד ודאי בהפקירא ניחא ליה,׃

    6קמ"ל דהני מילי גדול, דטעם טעם דאיסורא, אבל קטן זכות הוא לו.

    7לימא מסייע ליה: הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו, פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. מאי לאו, דאטבלינהו על דעת בית דין?

    8לא, הכא במאי עסקינן: בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, דניחא להו במאי דעביד אבוהון.

    9אמר רב יוסף: הגדילו יכולין למחות. איתיביה אביי: הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו, פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים. ואי ס"ד הגדילו יכולין למחות יהבינן לה כתובה דאזלה ואכלה בגיותה?

    10לכי גדלה. לכי גדלה נמי ממחייא ונפקא! כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות.

    11מתיב רבא, אלו נערות שיש להן קנס: הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית ועל הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו, פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד, יש להן קנס. ואי אמרת הגדילו יכולין למחות יהבינן לה קנס דאזלה ואכלה בגיותה?

    12לכי גדלה. לכי גדלה נמי ממחייא ונפקא! כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות.

    13אביי לא אמר כרבא: התם קנסא היינו טעמא שלא יהא חוטא נשכר.

    14רבא לא אמר כאביי: כתובה היינו טעמא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.

    Mishna

    15הגדול שבא על הקטנה וקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ כתובתן מאתים, דברי רבי מאיר. וחכ"א מוכת עץ כתובתה מנה.

    16בתולה, אלמנה, גרושה וחלוצה מן הנישואין כתובתן מנה.

    Tosafot

    מטבילין אותו על דעת ב"ד משום דזכות הואותימה דהא זכייה הוי מטעם שליחות דכיון דזכות הוא לו אנן סהדי דעביד ליה שליח כדמוכח בפ"ק דב"מ (דף יב.) גבי חצר משום יד איתרבאי ולא גרע משליחות וא"כ היאך זכין לקטן והלא אין שליחות לקטן כדאמרינן באיזהו נשך (שם עא:) ועוד דאכתי עובד כוכבים הוא ואמרי' התם דקטן דאתי לכלל שליחות אית ליה זכייה מדרבנן עובד כוכבים דלא אתי לכלל שליחות אפילו זכייה מדרבנן לית ליה ונראה לר"י דהכא נמי דזכין לו מדרבנן כדאמרינן התם דקטן אית ליה זכייה מדרבנן ואע"ג דאכתי עובד כוכבים הוא הא אתי לכלל שליחות א"נ כיון דבהך זכייה נעשה ישראל הוה ליה כישראל גמור לעניין זכייה וא"ת היכי הוי גר מדרבנן ושרינן ליה בבת ישראל וקידושיו קידושין הא מן התורה עובד כוכבים הוא וי"ל דקסבר כמ"ד בהאשה רבה (יבמות דף פט:) דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה וכי פריך מאי קמ"ל הוה מצי לשנויי קמ"ל דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה וחד מתרי טעמי נקט והא דאמרי' בריש בן סורר (סנהדרין דף סח: ושם) גבי גזל הגר אם אין לאיש גואל איש אתה צריך לחזר אחריו אם יש לו גואל אבל קטן אי אתה צריך לחזר אחריו כו' משכחת לה גר קטן מן התורה במעוברת שנתגיירה כדאמרי' בפרק הערל (יבמות דף עח. ושם) עובדת כוכבים מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה והוי גר מן התורה דישראל גמור הוא ואית ליה ממון מן התורה כגון שירש את אמו ואי אתה צריך לחזר עליו שאין לו יורשין שאינו מוליד ואחיו מן האם אין יורשין אותו ולפי ספרים דגרסינן בב"מ (דף עא:) זכייה מיהא אית ליה ולא גרס מדרבנן ניחא דמצי למימר דאית ליה זכייה מן התורה ועובד כוכבים קטן כיון דבא להתגייר חשבינן ליה כישראל קטן ואע"ג דזכייה הוי מטעם שליחות ואין לו שליחות מן התורה ה"מ בדבר שיש בו קצת חובה כגון להפריש תרומתו דשמא היה רוצה לפוטרה בחטה אחת או שמא היה רוצה להעדיף אבל הכא שזכות גמור הוא לו יש לו שליחות:

    מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליהואע"ג דרבנן פליגי אר' מאיר בפ' קמא דגיטין (דף יג. ושם) ולית להו טעמא דבהפקירא ניחא ליה ה"מ גבי עבד שאינו חושש בהפקירא שמפקיע עצמו מן השעבוד אבל גבי עובד כוכבים שאינו משועבד ניחא ליה בהפקירא וכן נראה דאי לא תימא הכי היכי מייתי סייעתא מההוא דגיורת דלמא רבנן היא דאפילו בגדול לית להו בהפקירא ניחא ליה:

    אבל קטן זכות הוא לווהא דתנן בפרק קמא דגיטין (ג"ז שם) האומר תנו גט זה לאשתי ושיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור דברי רבי מאיר היינו בעבד גדול דבקטן מודה רבי מאיר דזכות הוא לו דלא ניחא ליה בהפקירא כדאמרינן הכא משום דלא טעים טעמא דאיסורא א"נ איירי אף בעבד קטן וכגון שהוא של כהן דחוב הוא לו שיצא לחירות לפי שמפסידו מלאכול בתרומה:

    לכי גדלהוא"ת והלא כבר גדולה היא שהיא נערה כיון שהיא בת קנס ומפרש ר"י לכי גדלה ונהגה מנהג יהודית:

    אביי לא אמר כרבא שלא יהא חוטא נשכרמשמע דרבא לית ליה טעמא דשלא יהא חוטא נשכר וקשה דאמרי' בפ' שור שנגח ד' וה' (ב"ק דף לח: ושם) קסבר רבי מאיר כותים גירי אמת הן וקנס הוא דקניס ר"מ בממונם לענין שור שנגח שלא יטמעו בהן ופריך אלו נערות שיש להן קנס הבא על הכותית ואי קניס ר"מ בממונם ה"נ ניקנוס ומשני דהכא לא בעי למקנס שלא יהא חוטא נשכר והשתא לרבא דלית ליה הכא טעם דחוטא נשכר היכי מצי משני התם וי"ל דהתם אית ליה שפיר האי טעמא כיון דבדין יש להן קנס דגרי אמת הן אלא דבעי' למקנס להו סברא הוא דמשום טעמא שלא יהא חוטא נשכר מוקמינן לה אדינא אבל הכא סבירא ליה לרבא דמשום טעמא שלא יהא חוטא נשכר אין ליתן לה כיון דמן הדין לית לה שהרי עובדת כוכבים גמורה היא אם תמחה ובפ' אלו נערות (לקמן כתובות דף לו:) דאית ליה לרבא שלא יהא חוטא נשכר גבי שבויה משום דמוקמינן לה בקדושתה:

    License: CC-BY-NC

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דיןפירש רש"י ז"ל: שהביאתו אמו, ולאו למימרא דבלאו הכי לא מטבילין ליה, אלא לומר דאין בית דין מחזרין למול ולטבול את הגרים מעצמן, ואף על גב דאתי לסיועי ממתניתין, ודחינן מתניתין בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, לא שיהא חלוק בדבר זה בין אב ואם, שהבנים גם כן נגררין אחר האם, אלא כאן שהביאתו האם ולא נתגיירה והתם שהביאו ונתגייר עמו והוא הדין לאם, דניחא להו למעבד מאי דעבד אבוהון או אמן, כן נראה (עי' להלן (כתובות טו, ב), ד"ה ולא).

    מאי קמ"ל זכין לאדם שלא בפניוואע"ג דקימא לן שאין זכין לגוי כדאיתא בפרק איזהו נשך (ב"מ עא, א), הכא שגירותו וזכיותו באין כאחד, וכן מצינו לאבותינו בסיני שזכו גדולים לקטנים.

    מהו דתימא גוי בהפקירא ניחא ליה, והא קימא לן עבדא בהפקירא ניחא ליה. נראה, דאסוקי מילתא היא ולא קושיא הוא, והכי קאמר מהו דתימא גוי בהפקירא ניחא ליה והכי ודאי קימא לן דעבדא בהפקירא ניחא ליה, הני מילי גדול דטעים טעמא דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו.

    והא דאמרינן והא קימא לןאיכא למידק, והא ר' מאיר הוא דאית ליה הכין בפרק קמא דגיטין (יג, א), ורבנן פליגי עליה ואמרי זכות הוא לו שמתירו בבת חורין וקימא לן כותייהו. ויש לומר, דהכא לתירוצה לרב הונא אליבא דכולהו תנאי קאמר. אלא דלישנא דאמרינן והא קיימא קשיא לי, דהא לא קימא לן הכי, והוה ליה למימר והא עבדא בהפקירא ניחא ליה. והנכון, דלכולי עלמא קאמר, דעד כאן לא פליגי רבנן התם בעבד, אלא מפני שמוציאו לחירות ומתירו בבת חורין בודאי זכות הוא לו, ואנן סהדי דניחא ליה טפי למיפק לחירות וליאסר בשפחה מלמהוי עבדא ולשתרי בשפחה, אבל גוי בהפקירא ניחא ליה. ומקצת נוסחאות יש, והא קיימא לן גוי בהפקירא ניחא ליה, ונוסחא נכונה היא.

    הא דנקט רב הונא גר קטן מטביליןולא קאמר מלין איכא למימר דמילתא דשייכא בזכרים ובנקבות נקט, אי נמי, משום דטבילה גמר מלאכתו כדקיימא לן (יבמות מו, א) מל ולא טבל כאילו לא מל, נקט מטבילין. אי נמי נראה לי לומר, דרבותא נקט טבילה, משום דמילה דין הוא שתעלה לו כשיגדל ויתרצה דישנה בעולם בשעת רצונו, אבל טבילה דבשעת' לא היה בן דעת ובשעה שנתרצה אינו בעולם אימא לא, כיון שגירותו מסופק שהרי יכול הוא למחות כשיגדל, קמ"ל.

    אמר רב יוסף הגדילו יכולין למחותכלומר, ואפילו נתגיירו בניו ובנותיו עמו. תדע לך, מדאקשינן עליה ממתניתין דהגיורת והשבויה, וממתניתין דאלו נערות שיש להן קנס, (לקמן כתובות כט, א), ולא פרקינן הכא במאי עסקינן בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו כדפרקינן לעיל.

    יהבינן כתובה דאזלא ואכלה בגיותה לכי גדלהכלומר, לכי גדלה יהבינן לה כתובה, אבל להשיאה מתירין אותה מיד קודם שתגדיל.

    כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחותוא"ת, והא אי אפשר לצמצם, דהא משתגדיל יכולה למחות ומשהגדילה אינה יכולה למחות. יש לומר, במוחה מתוך קטנות לאחר גדלות, שלא גדלה שעה בלא מחאה. ובתוספות (ד"ה לכי) מתרצין, דעד שמודיעין אותה מתן שכרן ועונשן של מצות אינה גיורת גמורה, והגדילה שעה אחת בגירותה אחר שהודיעוה עונשן של מצות קאמר, ולפי דבריהם צריכין להודיעו לאחר שיגדיל.

    יהבינן לה קנס דאזלא ואכלה בגיותה לכי גדלההאי לאו עיקר פירוקא הוא דרבא נמי הכין משמע ליה, דהא נערות קתני וכדדייקינן עלה לקמן (כתובות כט, א) נערה אין קטנה לא, ולא קשיא ליה לרבא אלא דלכי גדלה נמי ממחייא ונפקא, אלא שרבא הוא דאגב דשניא הכי בקושיא דאביי אזיל ומשני בהא נמי הכין. אי נמי יש לומר, בעיקר פירוקא הוא, ורבא אליבא דרבנן קא מקשה דסבירא להו דיש קנס במקום מכר דנערה ואפילו קטנה במשמע, ולמישאל אי אמר רב יוסף אפילו לרבנן, ובתר דפריק לכי גדלה, אקשינן, דאפילו לרבי מאיר איכא למימר דילמא ממחיא ונפקא.

    אביי לא אמר כרבא, התם קנס תקינו לה רבנן שלא יהא חוטא נשכר. וא"ת, לרבא נמי על כרחין מתניתין דאלו נערות משום לא יהא חוטא נשכר הוא, כדאיתא בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה (ב"ק לח, ב), גבי מתניתין בשור של ישראל שנגח שור של כותי פטור, דאקשינן למימרא דקניס ר' מאיר בממונן, ורמינהו, אלו נערות שיש להן קנס הבא על הכותית אמר אביי התם (לקמן כתובות לו, ב) כדי שלא יהא חוטא נשכר, והוי ליה התם מסקנא הכי. ויש לומר, דלרבא ודאי אית ליה דקנס גבי כותיים דכיון דאית ליה לר' מאיר כותיים גירי אריות הן, ומשום קנסא קניס להו ר' מאיר, הכא כדי שלא יהא חוטא נשכר לא קניס להו לכותיים, ואהדרינהו, אמילתייהו ואדינא דאורייתא, אבל גיורת קטנה דמדינא לית ליה קנסא, לא יהבינן לה קנסא דתזיל ותיכול בגיותה.

    ולענין פסק הלכהקיימא לן כרב הונא דאמר גר קטן מטבילין ומלין אותו על דעת בית דין, בין גר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו בין גר שגיירוהו בית דין מעצמן. ואם הגדילו ומיחו קיימא לן כרב יוסף דאמר יכולין למחות, ואע"ג דאותיבו עליה אביי ורבא, לא לאיפלוגי עליה אלא לברורי מתניתין דלא תקשי(ה) עליה ושני' להו. ועוד, דלדעת אביי מתניתין דקנס לא דמיא לה, ולדעתיה דרבא מתניתין דהגיורת והשבויה לא דמיה לה. והרב אלפסי ז"ל (יבמות מו, ב) לא הביא הרב דרב יוסף כלל (עי' מ"מ פי"ג מאיסו"ב ה"ז). ותמיהה לי, אשמעתין דהא דרב הונא דאמר מטבילין אותו על דעת בית דין, ודאי משמע דלכל מילי כגר גמור חשבינן ליה, מעתה אינו עושה יין נסך במגעו ואוכלין משחיטתו ולשליחות גט ולכתיבתו, דהא רב הונא סתמא קאמר, ואי ליין נסך ולמילי דרבנן בלחוד קאמר הוה ליה לפרושי בהדיא. ועוד, דהא מתניתין דהגיורת והשבויה הכין מוכחא, דאפילו קודם שגדלה מנסבת לה אלא דלא יהבינן לה כתובה עד שתגדיל, ונשואין דבר תורה הן ואית בה משום לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תתן לבנך. ותמה על עצמך, היאך אוכלין משחיטתו, ואם נקבה היא, איך מתירין אותה לישראל, ומתירין אשת איש לעלמא על ידי גט שכתבו ומחר מוחה ונעשה גוי גמור למפרע, ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט, וישראל אוכל נבלות למפרע וכו' ובועל את הנכרית דרך חתנות. ועוד דאמרינן בפרק האיש מקדש (קידושין מה, ב) קטנה שנתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונשאת, רב אמר אוכלת בתרומה אין חוששין שמא יבא אביה וימחה, הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי. ואע"ג דתרומה בזמן הזה דרבנן, וכל שכן בדאורייתא דאיכא למיחש שמא ימחה. ויש לומר, דהכא שאני, דכיון שהוא עצמו נוהג בגירותו כישראל חזקה כמנהגו נוהג ושוב לא ימחה, אבל התם שהכל תלוי במחאת האב ואביה אינו כאן, חוששין שמא ימחה דהא לא ידעינן אי ניחא ליה כלל. והא דתניא בפרק המדיר (לקמן כתובות עב, ב), במקדש את האשה על מנת שאין עליו מומין או נדרים, שאם הלך אצל רופא וריפאו או אצל חכם והתירו שהיא מקודשת, ואפילו הכי כל שלא הלך אינה מקודשת, ומתירין אותה מיד להנשא לאחר בלא גט ולא חיישינן שמא ילך ונמצאת אשת איש למפרע. שאני התם, שאינו מצוי לקלקלה, אבל גבי אשה שנשאת שלא לדעת אביה חוששין שמא האב מתוך כעסו יבא וימחה, אבל בעלמא לא חיישינן. ותדע לך, דהא תנן (יבמות קיג, א) העיד ר' יוחנן בן גודגדא על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה ולא חיישינן דילמא ממאנה ונפקא, ואע"ג דהתם דוקא בתרומה דרבנן וכדפירש רש"י ז"ל שם, והכא שרינן ואפילו בדאורייתא, שאני התם, דליכא אלא נישואין דרבנן ואפילו כי לא ממאנת, ולא אתו נישואין דרבנן ומקילו בתרומה דאורייתא, וכדאמרינן התם בפרק יוצא דופן (נדה מו, א), אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש דרבנן אתו נישואין דרבנן ומבטלי נדרא דרבנן אלא דאורייתא, וכו', אבל הכא אי לא מחי נעשה גר גמור למפרע, לפי שזכין לאדם שלא בפניו והוא עצמו נוהג בגירותו ככל ישראל חזקה לא ימחה ונעשה ישראל גמור דבר תורה, הילכך סומכין עליו ואפילו לדברי תורה, כן נראה לי. אלא שעדיין קשה לי קצת, א"כ היאך הקשו אביי ורבא מקנס וכתובה, וכי חמור ממון טפי מאיסורי תורה, ויש לומר, משום דלעולם אין מוציאין ממון אלא בראיה ברורה. ותדע לך, דעד אחד נאמן באיסורין ובממון אין פחות משנים.

    מתניתין גדול שבא על הקטנה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד

    כתובתה מאתיים דבתוליה חוזריןוקטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד שבא על הגדולה כתובתה מאתיים דאין ביאתו ביאה ואינו מגיע לבתולים ולא בטל חינה. וכן מוכת עץ, אעפ"י שמשיר בתולים הואיל ולא נעשה בה מעשה באיש שלא בטיל חינה, וחכמים אומרים כתובתה מנה דבטל חינה, הואיל ונעשה בה מעשה גמור שהשיר בתולים (עי' ש"מ מ"ש בדעת רש"י).

    אלמנה גרושהכלומר, שנתארמלה או שנתגרשה או שנחלצה מן הנשואין כתובתן מנה, אעפ"י שנמצאו בתולות שלמות, לפי שבטל חינן משעת שנכנסו לחופה, כדמפרש ואזיל בירושלמי (פ"א ה"ו). ותמיהה לי, למה לי דתנא חלוצה, הא ודאי מכי שנתאלמנה אין לה אלא מנה וא"כ נחלצה פשיטא, ואפשר לומר, דסיפא דמתניתין היא דמשום דנקט לה ברישא אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין חכתובתן מאתיים, והתם רבותא נקט דאע"ג דנתאלמנה ואח"כ נחלצה כתובתה מאתיים. כן נראה לי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 11a

    Ketubot 11a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 283 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אף אנו נאמר אף אנו נדרוש את השמות מה לשון איילונית שקראו חכמים לאשה שאינה ראויה לילד:

    דוכרנית לשון איל תמים דמתרגמינן דכר שלים (ויקרא ה׳:ט״ו) הרי היא כאיל שאינו יולד:

    גמ' (על דעת ב"ד) אם אין לו אב ואמו הביאתו להתגייר:

    מטבילין דאין לך גר בלא מילה וטבילה:

    על דעת בית דין שלשה יהו בטבילתו כדין כל טבילת גר שצריכים ג' והן נעשין לו אב והרי הוא גר על ידיהן ומגעו ביין כשר:

    מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה וחוב הוא לו ואין אדם נעשה שליח לאדם לחובתו שלא בפניו כלומר שלא מדעתו וקטן לאו בר דיעה הוא:

    דהא גבי עבד קי"ל בפ"ק דגיטין (דף יג.) דודאי בהפקירא ניחא ליה נוח לו להיות עבד ויהא מותר בהפקר זימת השפחות מהיות בן חורין להיות מותר בבת ישראל דלא זילא ליה ולא שכיחא ליה להפקירא:

    קמ"ל הכא דגבי עובד כוכבים קטן לא אמרינן הכי:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Ketubot 11a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    מטבילין אותו על דעת ב"ד משום דזכות הוא ותימה דהא זכייה הוי מטעם שליחות דכיון דזכות הוא לו אנן סהדי דעביד ליה שליח כדמוכח בפ"ק דב"מ (דף יב.) גבי חצר משום יד איתרבאי ולא גרע משליחות וא"כ היאך זכין לקטן והלא אין שליחות לקטן כדאמרינן באיזהו נשך (שם עא:) ועוד דאכתי עובד כוכבים הוא ואמרי' התם דקטן דאתי לכלל שליחות אית ליה זכייה מדרבנן עובד כוכבים דלא אתי לכלל שליחות אפילו זכייה מדרבנן לית ליה ונראה לר"י דהכא נמי דזכין לו מדרבנן כדאמרינן התם דקטן אית ליה זכייה מדרבנן ואע"ג דאכתי עובד כוכבים הוא הא אתי לכלל שליחות א"נ כיון דבהך זכייה נעשה ישראל הוה ליה כישראל גמור לעניין זכייה וא"ת היכי הוי גר מדרבנן ושרינן ליה בבת ישראל וקידושיו קידושין הא מן התורה עובד כוכבים הוא וי"ל דקסבר כמ"ד בהאשה רבה (יבמות דף פט:) דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה וכי פריך מאי קמ"ל הוה מצי לשנויי קמ"ל דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה וחד מתרי טעמי נקט והא דאמרי' בריש בן סורר (סנהדרין דף סח: ושם) גבי גזל הגר אם אין לאיש גואל איש אתה צריך לחזר אחריו אם יש לו גואל אבל קטן אי אתה צריך לחזר אחריו כו' משכחת לה גר קטן מן התורה במעוברת שנתגיירה כדאמרי' בפרק הערל (יבמות דף עח. ושם) עובדת כוכבים מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה והוי גר מן התורה דישראל גמור הוא ואית ליה ממון מן התורה כגון שירש את אמו ואי אתה צריך לחזר עליו שאין לו יורשין שאינו מוליד ואחיו מן האם אין יורשין אותו ולפי ספרים דגרסינן בב"מ (דף עא:) זכייה מיהא אית ליה ולא גרס מדרבנן ניחא דמצי למימר דאית ליה זכייה מן התורה ועובד כוכבים קטן כיון דבא להתגייר חשבינן ליה כישראל קטן ואע"ג דזכייה הוי מטעם שליחות ואין לו שליחות מן התורה ה"מ בדבר שיש בו קצת חובה כגון להפריש תרומתו דשמא היה רוצה לפוטרה בחטה אחת או שמא היה רוצה להעדיף אבל הכא שזכות גמור הוא לו יש לו שליחות:

    מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה ואע"ג דרבנן פליגי אר' מאיר בפ' קמא דגיטין (דף יג. ושם) ולית להו טעמא דבהפקירא ניחא ליה ה"מ גבי עבד שאינו חושש בהפקירא שמפקיע עצמו מן השעבוד אבל גבי עובד כוכבים שאינו משועבד ניחא ליה בהפקירא וכן נראה דאי לא תימא הכי היכי מייתי סייעתא מההוא דגיורת דלמא רבנן היא דאפילו בגדול לית להו בהפקירא ניחא ליה:

    אבל קטן זכות הוא לו והא דתנן בפרק קמא דגיטין (ג"ז שם) האומר תנו גט זה לאשתי ושיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור דברי רבי מאיר היינו בעבד גדול דבקטן מודה רבי מאיר דזכות הוא לו דלא ניחא ליה בהפקירא כדאמרינן הכא משום דלא טעים טעמא דאיסורא א"נ איירי אף בעבד קטן וכגון שהוא של כהן דחוב הוא לו שיצא לחירות לפי שמפסידו מלאכול בתרומה:

    לכי גדלה וא"ת והלא כבר גדולה היא שהיא נערה כיון שהיא בת קנס ומפרש ר"י לכי גדלה ונהגה מנהג יהודית:

    אביי לא אמר כרבא שלא יהא חוטא נשכר משמע דרבא לית ליה טעמא דשלא יהא חוטא נשכר וקשה דאמרי' בפ' שור שנגח ד' וה' (ב"ק דף לח: ושם) קסבר רבי מאיר כותים גירי אמת הן וקנס הוא דקניס ר"מ בממונם לענין שור שנגח שלא יטמעו בהן ופריך אלו נערות שיש להן קנס הבא על הכותית ואי קניס ר"מ בממונם ה"נ ניקנוס ומשני דהכא לא בעי למקנס שלא יהא חוטא נשכר והשתא לרבא דלית ליה הכא טעם דחוטא נשכר היכי מצי משני התם וי"ל דהתם אית ליה שפיר האי טעמא כיון דבדין יש להן קנס דגרי אמת הן אלא דבעי' למקנס להו סברא הוא דמשום טעמא שלא יהא חוטא נשכר מוקמינן לה אדינא אבל הכא סבירא ליה לרבא דמשום טעמא שלא יהא חוטא נשכר אין ליתן לה כיון דמן הדין לית לה שהרי עובדת כוכבים גמורה היא אם תמחה ובפ' אלו נערות (לקמן כתובות דף לו:) דאית ליה לרבא שלא יהא חוטא נשכר גבי שבויה משום דמוקמינן לה בקדושתה:

    Tosafot on Ketubot 11a · Sefaria · CC-BY-NC

    Rashba

    אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין פירש רש"י ז"ל: שהביאתו אמו, ולאו למימרא דבלאו הכי לא מטבילין ליה, אלא לומר דאין בית דין מחזרין למול ולטבול את הגרים מעצמן, ואף על גב דאתי לסיועי ממתניתין, ודחינן מתניתין בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, לא שיהא חלוק בדבר זה בין אב ואם, שהבנים גם כן נגררין אחר האם, אלא כאן שהביאתו האם ולא נתגיירה והתם שהביאו ונתגייר עמו והוא הדין לאם, דניחא להו למעבד מאי דעבד אבוהון או אמן, כן נראה (עי' להלן (כתובות טו, ב), ד"ה ולא).

    מאי קמ"ל זכין לאדם שלא בפניו ואע"ג דקימא לן שאין זכין לגוי כדאיתא בפרק איזהו נשך (ב"מ עא, א), הכא שגירותו וזכיותו באין כאחד, וכן מצינו לאבותינו בסיני שזכו גדולים לקטנים.

    מהו דתימא גוי בהפקירא ניחא ליה, והא קימא לן עבדא בהפקירא ניחא ליה. נראה, דאסוקי מילתא היא ולא קושיא הוא, והכי קאמר מהו דתימא גוי בהפקירא ניחא ליה והכי ודאי קימא לן דעבדא בהפקירא ניחא ליה, הני מילי גדול דטעים טעמא דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו.

    והא דאמרינן והא קימא לן איכא למידק, והא ר' מאיר הוא דאית ליה הכין בפרק קמא דגיטין (יג, א), ורבנן פליגי עליה ואמרי זכות הוא לו שמתירו בבת חורין וקימא לן כותייהו. ויש לומר, דהכא לתירוצה לרב הונא אליבא דכולהו תנאי קאמר. אלא דלישנא דאמרינן והא קיימא קשיא לי, דהא לא קימא לן הכי, והוה ליה למימר והא עבדא בהפקירא ניחא ליה. והנכון, דלכולי עלמא קאמר, דעד כאן לא פליגי רבנן התם בעבד, אלא מפני שמוציאו לחירות ומתירו בבת חורין בודאי זכות הוא לו, ואנן סהדי דניחא ליה טפי למיפק לחירות וליאסר בשפחה מלמהוי עבדא ולשתרי בשפחה, אבל גוי בהפקירא ניחא ליה. ומקצת נוסחאות יש, והא קיימא לן גוי בהפקירא ניחא ליה, ונוסחא נכונה היא.

    הא דנקט רב הונא גר קטן מטבילין ולא קאמר מלין איכא למימר דמילתא דשייכא בזכרים ובנקבות נקט, אי נמי, משום דטבילה גמר מלאכתו כדקיימא לן (יבמות מו, א) מל ולא טבל כאילו לא מל, נקט מטבילין. אי נמי נראה לי לומר, דרבותא נקט טבילה, משום דמילה דין הוא שתעלה לו כשיגדל ויתרצה דישנה בעולם בשעת רצונו, אבל טבילה דבשעת' לא היה בן דעת ובשעה שנתרצה אינו בעולם אימא לא, כיון שגירותו מסופק שהרי יכול הוא למחות כשיגדל, קמ"ל.

    אמר רב יוסף הגדילו יכולין למחות כלומר, ואפילו נתגיירו בניו ובנותיו עמו. תדע לך, מדאקשינן עליה ממתניתין דהגיורת והשבויה, וממתניתין דאלו נערות שיש להן קנס, (לקמן כתובות כט, א), ולא פרקינן הכא במאי עסקינן בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו כדפרקינן לעיל.

    יהבינן כתובה דאזלא ואכלה בגיותה לכי גדלה כלומר, לכי גדלה יהבינן לה כתובה, אבל להשיאה מתירין אותה מיד קודם שתגדיל.

    כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות וא"ת, והא אי אפשר לצמצם, דהא משתגדיל יכולה למחות ומשהגדילה אינה יכולה למחות. יש לומר, במוחה מתוך קטנות לאחר גדלות, שלא גדלה שעה בלא מחאה. ובתוספות (ד"ה לכי) מתרצין, דעד שמודיעין אותה מתן שכרן ועונשן של מצות אינה גיורת גמורה, והגדילה שעה אחת בגירותה אחר שהודיעוה עונשן של מצות קאמר, ולפי דבריהם צריכין להודיעו לאחר שיגדיל.

    6 more comments on this page.

    Rashba on Ketubot 11a · Sefaria

    Ritva

    מתני' הגיורת והשבויה פי' הא דקתני הגיורת ולא קתני הגויה או הנכרית כדקתני השבויה והשפחה דכיון שכבר נתגיירה לא בעי למקרייה בשם של גיות שהוא גנאי. והא דקתני שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו ולא נקיט להו כסדרא דרישא דליתני שנתגיירו ושנפדו, י"ל דמעיקרא קתני להו לפום חשיבותייהו דגיורת חביבא ליה שנכנסה תחת כנפי השכינה, ובתר הכי קתני לפום קדימת תיקונם, ואשמועינן דפדיון שבוים קודם לגיור נכרית וגיור נכרית קודמת לשחרור שפחה וטעם נכון יש בדבר וקל להבין. כתובתן מאתים ויש להם טענת בתולים. פי' תרוייהו איצטריכו, דלא תימא כתובה הוא דתקון אבל מ"מ אין עליהם טענת בתולים דכיון שהיו בין הגוים על דעת בעולה נשאת ובטלה חזקה, ולא תימא נמי דדוקא טענת בתולים יש להן כיון שבתוליהן חוזרים אבל לא תיקנו להם חכמים כתובה מאתים כיון שנפגמו קמ"ל.

    הגדול שבא על הקטנה פי' אע"ג דקתני בהני דלעיל כתובה מאתים ה"א דהתם הוא שמא לא נבעלה אבל כל שנבעלה ודאי לא תקנו לה מאתים קמ"ל ואי תנא הא בלחוד ה"א בהא שנבעלה לישראל אבל בהני דלעיל דשמא נבעלה לנכרי פגימות הם ולא תקנו להם מאתיים קמ"ל:

    גמרא אמר רב הונא נכרי קטן וכו' פירש רש"י ז"ל שהביאו אותו אביו ואמו לגיירו לב"ד אע"פ שלא נתגיירו הם ואע"פ שאינו בן דעת ואין אביו ואמו מביאי' לב"ד שאין מטבילין אותו ע"ד ב"ד וכ"ש כשיש לו דעת והוא בא מעצמו להתגייר ולאפוקי כשאין לו דעת ואין אביו ואמו מביאין אותו לב"ד אין מטבילין אותו אע"ג דגר בעלמא בעינן שיודיעהו קלות וחמורות ההוא למצוה ולא לעכב והכא דלאו בר הודעת הוא אינו מעכב והא דנקט מטבילין ולא נקט מלין י"א דנקט מה דשייך אפילו לנקיבות א"נ דנקט גיורות דקי"ל מל ולא טבל כאלו לא מל ותו טבילה ליתא כי גדול וידע למחויי ואפ"ה עולה לו וכ"ש מילה שהוא אות עולם קיים אלא כשיגדיל ולא ימחה ויש שפירשו שאין גירו' זה אלא מדבריהם ואין סומכין לדונו כישראל אלא לענין יין נסך וכל שהוא מדרבנן אבל לענין שחיטה שהוא מדאורייתא וכן לענין שאר דברים אין סומכין עליהם ואם קדש בת ישראל ובא אחר וקדשה צריכה הימנו גט ותדע דהא קיימא לן שאם הגדילו יכולים למחות ופירש רש"י ז"ל שיכולים למחות וחוזרים למפרע נכרים גמורים ולא הוי כמומר שחוזר לסורו דהוי כישראל מומר וה"נ דייק לישנא דיכולים למחות וא"כ היאך נסמוך עליהם בשל תורה היום או מחר יחזור בו נמצא נכרי גמור למפרע וישראל אוכל נבילות גמורות על ידו וא"א יוצאה בלא גט וכ"כ רב ותי' בעלי התו' ויש שהקשה ע"ז והא אמרי' לקמן ואס"ד הגדילו יכולים למחות יהיבנא לה כתובה ואזלה ותיכל בגיותי' ופרקי' לכי גדלה ומשמע דקמי דגדל' אז נסיבה לישראל ומסתמא נבעלה לו שהכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה ואמאי והא איכא משום לא תתחתן בם ומסתברא דהא ל"ק דהא קיימא לן דבגיורות הוא דאית להו חתנות וכל כמה דלא מגיירי ליכא משום לא תתחתן בם וליכא אלא סתמא איסורא דרבנן. ומ"מ אין שיטה זו נכונה דא"כ ה"ל לפרושי לתלמודא ולא למנקט סתמא והכא פרכי' מאי קמ"ל הא וודאי דהו' גר מדאורייתא וסומכין עליו לכל דבר כיון דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו מן התורה וקא אמרת ניחוש שמא ימחה י"ל כיון שנתחייב בקטנותו והורגל בתורת ישראל הקדושה ומסתמא לא יסור ממנה מלתא דלא שכיחי שימחה ולמלתא דלא שכיחי לא חיישינן לה אפי' מ"ד מדאורייתא ויש שסוברים להביא ראיה דגיורת קטנה מדאורייתא דכתיב גבי הגר ואם אין לאיש גואל להשיב אליו האשם ואמר בסנהדרין איש אתה מוצא לחזור עליו אם יש לו גואל אבל קטן אי אתה צריך להחזיר אחריו אם יש לו גואל אלמא משכחת לה גר קטן מן התורה או שגיירוה על דעת ב"ד או שנתגיירו בניו ובנותיו עמו ועוד אנשי מדין דכתי' וכל הטף בנשים החיו לכם ואמר התם מדכתיב החיו לכם דגיורת פחותה מבת ג' ויום א' כשיר' לכהונה וכ"ת התם מסתמא ניח' להם כדי שלא יהרגו' הא ליתא דהא בלא"ה יכולים להחיותן לעבדים ולשפחות תו דתימא הוא דליהוי כי הגדילו יכולים למחות הודעה בקטנה לאו הודעה ואפ"ה גיורם גירות ולא נהירא דא"כ מסתייע ליה לר"ה אע"ג דקמייתא איכא לאוקמי בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו הא בתרייתא דנשי מדין ליכא לאוקמי בהכי שכולן נהרגו חוץ מן הטף והנכון דמהכא ליכא ראיה כלל דקמייתא איכא לאוקמי בשפחה מעוברת שנתגיירה דכ"ע עלתה לו טבילת אמו וה"ל כגר דעובר ירך אמו הוא ובה משכחת גר קטן ואידך דמדין מיירי שהביאם ממדין פחותה מבת שלש שנים ויום אחד והגדילו' בישראל וגיירום והני הוא דכשירות לכהונה והיינו דלא מסייעין מיניה לרב הונא ומ"מ עיקר הדין נראה אמת שהוא גר גמור מן התורה כך נראה לי וכן דעת הרמב"ם ז"ל:

    מאי קמ"ל זכות הוא לו תנינא זכין לאדם שלא בפניו פירוש וההוא אפי' בקטן ואפי' מדאורייתא דזכין ולא מדין שליחות שאין שליחות לקטן כדאמר בפ' ב' דקדושין מנין שזכין לאדם שלא בפניו מן התורה דכתיב נשיא א' ממטה תקחו לנחול את הארץ וכדפי' התם וה"נ מוכח מהא דהכא פרכינן מיניה להביא להאי דהוי קטן וא"ת והא נכרי אפילו הוא גדול אין לו זכות מן התורה מיהת לדברי הכל וכדאיתא בפרק איזהו נשך תירצו בתוספות דהכא גירותא וזכיותו באין כאחד כדאיתא בגיטין גטו וידו באין כאחד וא"ת אמאי לא מייתינן לה מן העומדים בסיני שהיו כמה קטנים שנכנסו לשם תחת כנפי השכינה הטבילום ומלים ומזין עליהם וי"ל דהתם משום שנתגיירו עם אבותיהם וניחא להו במאי דעבדי אבותיהם ותו דאלו זרע אברהם כבר נצטוו על המילה ולהכניסם בבריתו מקטנותם ואין זה אלא גמר גיורות. רש"י גרס מהו דתימא כותי בהפקירא ניחא לי' קמ"ל דה"מ גדול ולא גרסי' בלשון קושיא פרכינן מאי קמ"ל פשיטא והיינו דהדרי ולא פריך והא עבד בהפקירא ניחא ליה ולא הוה זכות ואין בכולהו נוסחי עתיקי אשכחן דגרסינן ואין קמ"ל ויש ליישב גם כן דמעיקרא סברינן דעיקר רבותא דרב הונא היינו שזכין לאדם שלא בפניו ומדקתני על דעת ב"ד ולהכי פרכינן כיון דסבירא לן דהא זכות הוא פשיטא דהא זכין לאדם שלא בפניו ומהדרינן דר"ה הא קמ"ל דזכות הוא לו ולא אמר ניחא ליה פי' רש"י ז"ל דהיינו הא דאמרינן בפ' קמא דגיטין דאמר תנו גט לאשתי ושטר שחרור לעבדי ורצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר"מ וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדי' ופי' רש"י דטעמא דר"מ משום דשחרור זכות הוא לו דעבד בהפקיר' ניחא לה ובוודאי דלא מר' מאיר מייתי ראיה דלא קי"ל כוותיה כדאמר הכא ולא פרכינן נמי מרב הונא מדלא כהלכתא אלא ה"ק דרבנן נמי מודים התם דבעבד בהפקירא ניחא ליה אלא דס"ל דמחלי לי' להאי ניחותא דהפקירא משום הנא' דשחרור אבל היכא דליכא הנאה דשחרור כי הכא דהוי נכרי מודים רבנן דהפקיר' ניחא לי' וז"ב לכך פי' התו' דניחא להו במאי דעבד אבוהן פי' במאי דעבד אבוהן:

    אמר ר"י הגדילו יכולים למחות פי' אכולהו ואפי' שנתגיירו בניו ובנותיו עמו ולהכי נקט הגדילו ולא נקט לשון יחיד כלישנא דר"ה והיינו דפרכי' ממתנית' דבסמוך ולא אוקמי בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו כדשני' לעיל וכן פי' רבותינו. כיון שהגדיל' שעה אחת ולא מיחה שוב אינה יכולה למחות וא"ת והיאך אפשר לצמצם למחות כשתגדיל ממש לאלתר דהא קודם לכן אינה יכולה למחות כדאמר הגדילו יכולים למחות הא קודם לכן אינם יכולים למחות כדאמר השתא תרצו בתו' (דאיכא) [דאינם] גרים גמורים עד שמודיעים אותן מתן שכרן ועונשם של מצות כשהגדילו וה"ק כיון שהגדילה שעה אחת גרות גמור אחר שהגדילה מודיעים להם עונשים ומתן שכרן של מצות שוב אינה יכולת למחות וההוא שעה הוא דיתבינן לה כתובה וקנס אי נמי ה"ק כיון שהגדילה לשם יהדות קאמר כיון שעשתה מעשה יהודית אחר שגדלה ונכרים מעשי' שהם מעש' יהודית וההוא שעתא יהיבינן לה כתובת' וקנס. ולשון התלמוד אינו נח לפי זה אבל יש לפרש במוח' והולכת מתוך קטנות לאחר גדלות שלא גדל' שעה אחת בלא מחאה:

    מתיב רבא אלו נערות עד לכי גדלה וא"ת ורבא היכי ס"ל דהא אלו נערות קתני ואמר עלה נערה קטנה לא. וי"ל דאיהו ס"ל דהודאתן בקטנות לאו הודאה הוא דנערה ולא בוגרת קתני וכרבין דאמר קטנה יש לה קנס א"נ דהא לאו עקר פרכא הי' ורבא הוא היכי ס"ל מעיקרא ולא קשיא לי' אלא הא דפרכי' דלכי גדלה נמי ממחה ונפקא אלא דנקט שיטת דשניין לעיל לאביי:

    אביי לא אמר כרבא התם קנס תקינו ליה שלא יהא חוטא נשכר פי' ורבא סבר דמשום הא לית למיתן לה משום דלא חזי לה מדאורייתא שלא יהא חוטא נשכר כיון דמדאורייתא לית לה קנס וא"ת בפ' הפרה פרשינן מלתא דמתני' דהיינו דיהבינן קנסא לה לכותית כדי שלא יהא נשכר ואפי' רבא מודה בהא וי"ל דשאני כותית דמדאורייתא יש לה קנס ולר"מ דסבר כותים גירי אמת אלא שחכמים קנסו בממונ' הלכך כדי שלא יהא חוטא נשכר אוקימנא לה אדאורייתא אבל בספק נכרית דלית לה קנסא מדאורייתא דלא סבר רבא למיתן לה קנס מדאורייתא כדי שלא יהא חוטא נשכר:

    רבא לא אמר כאביי ה"ט דתקינו לה רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציא'. פי' ואתה גורם שתחזור לסורה. ולענין פסק הלכ' קיימ' לן כר"ה וקי"ל נמי כר"י שאם הגדילו יכולים למחות ואע"ג דאותיבו עליה אביי ורבא לא דמפלגי עליה אלא לברורי מתניתן דלא תקשה עליה והא שנייה להו שפיר אבל הרי"ף ז"ל לא הביא הא דר"י כלל משמע דמפיק לה הלכה משום דאביי ורבא לא ס"ל ולא נראה לי:

    Ritva on Ketubot 11a · Sefaria

    Meiri

    גוי קטן שבא לפני ישראלים ותבע מהם שיגיירוהו ואין לו אב או שיש לו אב ואין האב בא להתגייר עד שיתגייר בנו עמו על דעת האב ואף הוא אינו כדאי למסור לו עול מצות שיתגייר על סמך אותה הודעה הואיל ומכל מקום הוא תובע בכך מטבילין אותן על דעת בית דין כלומר שאותם הבאים לגיירו מודיעין את הדבר לבית דין ומגיירין אותו על דעתם כאלו הם אבותיו של זה שיהא ענינו מסור להם כדרך שענין הבן מסור לאב להכניסו לברית ולקדשת אמונה והמגיירים מיהא צריכין שיהיו שלשה והוא הדין שמוהלין אותו ולא תפש לשון טבילה אלא מפני שהיא באה אחר המילה והיא גמר הגרות וכן שהיא באנשים ובנשים ולא סמכו על דבר זה אלא מפני שהגרות זכות היא לו וזכין לאדם שלא בפניו ואע"פ שהגוי לדברי הכל נוח לו להיות מותר בכמה דברים שיהא נאסר בהן אחר גרותו שלא נחלקו ר' מאיר וחכמים אי בהפקירא ניחא ליה אלא בעבד כנעני הואיל וטבל ונעשה ישראל במקצת ואע"פ שבעבד מיהא הלכה כחכמים כמו שביארנו בראשון של גיטין בגוי מיהא כלם מודים שנוח לו בהתרו ואינו רוצה ליגדר בגדרי הדתות ונמצא שאין זה זכות לו אלא אם כן הוא רוצה בכך וקטן כמי שאינו בפניו הוא ואין חבין לו לאדם שלא בפניו מכל מקום גוי קטן הואיל ולא נתגדל על אותו שלוח אין השלוח זכות לו ומתוך כך מגיירין אותו ונעשה בגרות זה גר גמור להיות מגעו ביין כשר ולכל דבר וכל שכן אם נתגייר אביו ונתגייר בנו קטן על ידו שהוא נכנס לברית ולקדשת אמונה על ידו שהרי הדבר מוכיח בזו להיות חביב להם יותר על שאחזו מעשה אבותיהם בידיהם ויש אומרים כן אף באם והזהר בסוגיא זו שלא לגרוס והא קיימא לן דעבדא בהפקירא ניחא ליה דהא ודאי לא קיימא לן הכי כדכתיבנא אלא הגירסא הנכונה והא קיימא לן דגוי בהפקירא ניחא ליה כלומר שכלם מודים בכך:

    ונשוב לדברינו והוא שמכל מקום בין שנתגייר על דעת בית דין בין שנתגייר על דעת אביו יכולין הם למחות ולחזור לסורן ואין מענישין אותן אף כשידינו תקפה אלא שהגאונים מסכימים שמגעו ביין למפרע מותר הואיל וקטן היה ואע"פ שגוי קטן עושה יין נסך ההיא לגזירה דגדול אבל הכא מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרינן ואף לכשהגדיל באותה שעה שנעשה גדול והיא שעה ראשונה של תחלת ארבע עשרה לזכר יכול למחות ואם קדש באותה שעה ומיחה אינה צריכה גט שנעשה הוא גוי למפרע וסופו הוכיח שלא חלה קדשה עליו כלל הא משהגדיל שעה אחת ולא מיחה שוב אינו יכול למחות ואם מיחה מענישין אותו ואם אין ידנו תקפה מכל מקום דנין אותו כישראל משומד להצריך גט על קדושיו הן כשקדש בגרותו בשעה שהגדיל הן בשקדש אחר שחזר לסורו כדין ישראל משומד ומכל מקום גדולי הפוסקים הביאו דין גר קטן שמטבילין אותו על דעת בית דין במסכת יבמות ולא הביאו זו של הגדילו יכולין למחות ומתוך כך יש שפוסקין שאין יכולין למחות אלא שאף לדעת הפוסקים שיכולין למחות עד שיגדילו שעה אחת גיורת שנתגיירה והיא קטנה ונשאה אחד ומת גובה כתבתה אם מאתים בנתגיירה פחותה מבת שלש ואם מנה אם נתגיירה לאחר שלש ויום אחד שכל זמן שלא מיחתה מיהא גיורת היא ועשו לה תקנה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואין אומרין שלא ליתן לה עד שתגדיל ולא תמחה אלא נותנין לה מעתה ומכל מקום בבתולות שיש להם קנס מבת שלש שנים ויום אחד עד שיבגרו שבכללן ממזרת ונתינה וכותית ולא התרו בהן כמו שיתבאר בפרק שלישי וגיורת ושבויה ושפחה שנתגיירו או נפדו או נשתחררו פחותות מבת שלש שנים ויום אחד בגיורת מיהא אין נותנין קנסה מיד שמא תחזור לסורה אלא לכשתגדיל ולא תמחה ויש פוסקין כן אף בכתבה אלא שגדולי הדורות כתבוה כדברינו מפני שכך העלה רבא בסוף הסוגיא אלא שאף אני חוזר לפסוק כדבריהם מפני שאין זו קרויה מחלוקת בין אביי ורבא ולא נאמרה לכל אחד מהם אלא דרך דחייה כלומר אביי לא הקשה מזו מפני שהיה אפשר לדעתו לתרצה כן ורבא לא הקשה מזו מפני שהיה אפשר לדעתו לתרצה כן ומכל מקום שתיהן ראויות להקשות ולהעמיד בשתיהן מה שתירצו בהן דדוקא לכי גדלה וכן הדברים נראין:

    זה שביארנו בהגדילה שעה אחת יש אומרין שלא שעה דוקא אלא רגע הסמוכה לסוף קטנותה וראוי לשאול אם כן היאך תמחה והיאך אפשר לצמצם בכוון רגע ראשון של גדלות ותרצוה כשמתחלת למחות בסוף קטנות ועמדה במחאתה בתחלת גדלותה ואף בתוספות נדחקו לפרש שאף משגדלה יכולה למחות אם לא הודיעוה עול מצות משגדלה ומשגדלה והודיעה עול מצות אם לא מיחתה יכולה עוד לימחות ואיני יודע דחקים אלו למה אלא שעה אחת פירושו כל אותה שעה על הדרך שביארנו:

    Meiri on Ketubot 11a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מטבילין כו' וכי פריך מאי קמ"ל המ"ל קמ"ל דיש כח כו' עכ"ל אבל בהך מלתא דלעיל שכתבו דעכו"ם אית ליה שליחות מדרבנן לא הוה אשמועי' מידי כיון דהאי עכו"ם אתי לכלל שליחות לא גרע מקטן דאית ליה שליחות מדרבנן מה"ט דאתי לכלל שליחות ובהא ודאי לא הוה אשמועינן מידי דמשנה שלמה היא בפ' מי שמת דזכין לקטן כמ"ש רש"י בפרק איזהו נשך וק"ל:

    בא"ד ואית ליה ממון מן התורה כגון כו' עכ"ל ר"ל דע"כ גר קטן בכה"ג שנתגיירה אמו מעוברת איירי דהשתא אית ליה ממון מן התורה דאי לאו הכי ליכא לאשכוחי בגר קטן שיש לו ממון מן התורה ועיין בתוס' ר"פ בן סירר וק"ל:

    Chidushei Halachot on Ketubot 11a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    מתני' הגיורת והשבויה וכו' פי' הא דקתני הגיורת ולא קתני הכותית או הנכרית כדקתני השבויה והשפחה דכיון דכבר נתגיירה לא בעי למקרייה בשם של כותית שהיא גנאי. הריטב"א ז"ל. והרמב"ם ז"ל כתב בפי"א מהלכות אישות וז"ל וכן הנושא בתולה משוחררת או גיורת או שבויה אם נשתחררה השפחה ונתגיירה הכותית ונפדית השבויה וכן פחותות מבת ג' שנים וכו'. הא קמן דמתניתין דקתני הגיורת וכו' מיירי בשעה שבא לישא אותה והרי היא גיורת והילכך אסור להזכיר לה שם כותית כדתנן בפרק הזהב ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך וכו' והא דתנן השפחה לא אכפת לן משום דכבר היא ישראלית גיורת אלא דחסר לה גט שחרור. ואליבא דרב יוסף דסבירא ליה אם הגדילו יכולין למחות ואפילו קטנים שנתגיירו עם אביהם ניחא טפי דקתני הגיורת פירוש שנתגיירה בעודה קטנה ונשארה בגירותה שלא מיחתה ולמאי דכתבו התוספות לקמן גבי מטבילין אותו על דעת בית דין ניחא נמי דכתבו ז"ל דכותי קטן כיון דבא להתגייר חשבינן ליה כישראל קטן הילכך להכי קרי לה גיורת עד שלא נתגיירה כנ"ל:

    שנפדו ושנתגיירו הא דלא נקיט להו כסדרא דרישא דליתני שנתגיירו ושנפדו יש לומר דמעיקרא קתני לפום [חשיבותייהו דגיורת חביבא ליה שנכנסה תחת כנפי השכינה ובתר הכי קתני לפום] קדימת תקנתם ואשמועינן דפדיון שבוים קודם לגיורת נכרית וגיורת נכרית קודמת לשחרור שפחה וטעם נכון יש בדבר וקל להבין. הריטב"א ז"ל. וכן כתב מרנא ורבנא הרב הגדול מוהר"ר דוד בן אבי זמרה ז"ל. וז"ל איכא למידק בהך מתני' טובא ה"ל למתני הנכרית ותו אמאי תני בה"א הידיעה ואפילו למאן דס"ל אורחיה דתנא הכי והכי הכא קשה כיון דרישא לא תני בה"א אמאי תני סיפא בה"א ותו למה התחיל בהגיורת הו"ל להתחיל בשבויה ותו כיון דהתחיל בהגיורת אמאי קאמר שנפדו ברישא הל"ל שנתגיירו ושנפדו ותו למה הוצרך לפרט הל"ל כל אשה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כתובתה מאתים וכו' ויש לומר דמש"ה לא תנא כל אשה וכו' לאשמועינן דאפילו דמספקא לן אם נבעלה אם לא נבעלה כי הוו יתרות מבנות ג' שנים ויום אחד מחזיקין לה בודאי בעולה וכתובתה מנה והא דתני בה"א הידיעה נקט לשון חשיבות כלו' הגיורת החשובה שבאת ליכנס תחת כנפי השכינה ולהכי לא קתני הנכרית כיון שבאת תחת כנפי השכינה אין ראוי לקרותה עוד נכרית ולהכי התחיל בה ומאי דנקט שנפדו ברישא משום דאם היה לפנינו פדיון שבוים וגרות גרים פדיון שבוים קודם ואם היה לפנינו גרות גרים ושיחרור עבדי' גרות גרים קודם ואדרבה המשחרר עבדו עובר בעשה. עכ"ל: וז"ל תלמידי ה"ר יונה הא דלא נקט שנתגיירו תחלה כמו ששנה הגיורת תחלה מפני שבשעה שמזכיר התיקונין רצה להזכיר תקון הישראלית תחלה ע"כ. וכן כתב תלמיד הרשב"א ז"ל שנפדו וכו' האי דלא נסיב הסדר כדקא נסיב ברישא משום דלא רצה להתחיל בתקלת הישראלית והתחיל בגיורת וכשהיה לו לדבר בתקנה התחיל בישראלית ואמר שנפדו וכו' ע"כ. ואפשר דמעיקרא קתני להו לפום נטירותייהו דגיורת מנטר' טפי אפילו משבויה וכל שכן משפחה וכדאיתא בפרק כהן משיח בהוריות [יג א'] שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן צדוק מפני מה הכל רצין לישא גיורת וכו' זו היתה בחזקת שימור וכו' ולא זו אף זו קתני. ואכתי איכא למידק דפתח בלשון יחיד הגיורת וכו' וסיים בלשון רבים שנפדו ושנתגיירו וכו' ובשלמא בגיורת איכא לתרוצי דמיירי שנתגיירה עם אבי' וכדמוקי לה בגמרא בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו ולהכי נמי נקט הגיורת בה"א הידיעה דעדיפא טפי הך גיורת מאותה דאטבלינהו על דעת ב"ד וכדאיתא בגמרא אבל בשבויה ושפחה מאי איכא למימר ושמא י"ל דקמשמע לן דאף על גב שנפדו אביה ואמה וכן הגיורת וכדכתיבנא וכן השפחה דאביהן נאמן משמרתן אפ"ה דוקא פחותות מבת ג' שנים ויום אחד אבל יתרות כתובתן מנה כנ"ל:

    כתובתן מאתים וכו' תרווייהו אצטריכו דלא תימא כתובה הוא דתקון אבל מכל מקום אין עליהם טענת בתולים דכיון שהיו בין הכותים ע"ד בעולה נשאת ובטל חזקה ולא תימא נמי דדוקא טענת בתולים יש להן כיון שבתוליהן חוזרים אבל לא תקנו להם חכמים כתובה מאתים כיון שנפגמו קמ"ל. הריטב"א ז"ל:

    גמרא גר קטן בזה"ב היו מטבילין אותו ע"ד בית דין פרש"י ז"ל שהביאוהו אביו ואמו לבית דין לגיירו אף על פי שלא נתגיירו הם ואף על פי שהוא אין בו דעת כלל מטבילין אותו ע"ד ב"ד וכל שכן כשיש לו דעת והוא בא מעצמו להתגייר ולאפוקי כשאין בו דעת ואין אביו ואמו מביאו לבית דין שאין מטבילין אותו. הריטב"א ז"ל. ובפירושי רש"י ז"ל אין הלשון כן אלא ככתוב ע"ד בית דין. אם אין לו אביו ואמו הביאתו להתגייר. וקשה מה נפשך אם אמו נתגיירה עמו למה לי דעת בית דין דהא דחינן בגמר' לקמן בגר שנתגיירו בניו עמו ומה לי אב או אם לענין זה הכי נמי נגררים הבנים אחר האם כמו אחר האב ויותר ואם לא נתגיירה אמו עמו למה ליה למימר דאין לו אב אפילו שהיה לו אב כיון דאינו מתגייר עמו בעי' דעת בית דין. ואפשר דכל שיש לו אב ואם ומביאין אותו להתגייר אף על גב דאינם מתגיירים עמו ניחא ליה במאי דעבדי ליה אביו ואמו ואינו צריך דעת בית דין. והרשב"א ז"ל כתב וז"ל ופרש"י שהביאתו אמו ולאו למימרא דבלאו הכי לא מטבילין ליה אלא לומר דאין בית דין מחזירין למול ולטבול את העובדי כוכבים הקטנים מעצמם ואף על גב דאתי לסיועי ממתני' ודחינן מתני' בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו לא שיהא חלוק בדבר זה בין אב ואם שהבנים גם כן נגררים אחר האם אלא כאן שהביאתו האם ולא נתגיירה והתם שהביאתו ונתגיירה עמו וה"ה לאם דניחא להו למעבד מאי דעבד אבוהון או אמן כן נראה ע"כ. והרא"ה פי' וז"ל מטבילין אותו על דעת בית דין פי' כשבא לפנינו להתגייר ורוצה מעצמו בדבר ואף על גב דדעתיה לא חשיב מקבלין אותו על דעת בית דין דזכות הוא וזכין לאדם שלא בפניו ע"כ. הקשו המפרשים אמאי נקט מטבילין ולא קאמר מלין ותירץ הרשב"א דמילתא דשייכא בזכרים ובנקבות נקט. עוד תירץ ז"ל משום דטבילה גמר מלאכתו כדקי"ל מל ולא טבל כאילו לא מל נקט מטבילין. ומשמע לי שזהו שכתב רש"י מטבילין. דאין לך גר בלא מילה וטבילה ודוק כנ"ל. עוד תירץ הרשב"א דלרבותא נקט טבילה משום דמילה דין הוא שתעלה לו כשיגדיל ויתרצה דישנה בעולם בשעת רצונו אבל טבילה דבשעתה לא היה בן דעת ובשעה שנתרצה אינה בעולם אימא לא כיון שגירותו מסופק שהרי יכול הוא למחות כשיגדיל קמ"ל. ואפשר דלהכי נקט טבילה משום דחשיבא זכות גמור אבל מילה כיון שמצטער לא חשיבא זכות ולא שייך ביה למימר על דעת בית דין ומיהו כיון דכבר מל אפי' הויא חובתו כבר יצא ידי מילה ושוב כשיטבילוהו הויא ליה זכות ונגמרה מלאכתו על דעת בית דין שפיר כנ"ל. ואפשר דלהכי כתבו התוספות מטבילין אותו על דעת בית דין משום דזכות הוא. עוד מקשה הריטב"א האיך מטבילין אותו והא גר בעלמא בעינן שיודיעוהו קלות וחמורות ותירץ דההוא למצוה ואינו לעכב והכא דלאו בר הודעה הוא אינו מעכב:

    וז"ל שיטה ישנה גר קטן כו' ואף על גב דצריך קבלה ה"מ היכא דאפשר אבל בקטן לא אפשר ונפקא מינה דאי נגע ביין לא הוי יין נסך ע"כ. עוד הקשו בתוספות דהכא אמרינן מטבילין אותו על דעת בית דין ופירושם משום דזכות הוא לו ותימא דטעמא דזכין לאדם שלא בפניו הוי מטעם שליחות דכיון דזכות הוא לו אנן סהדי דניחא ליה במאי דעבדינן שליחותיה וכן מוכיח בפרק קמא דב"מ [יב א'] בגמרא דראה אותן רצין ואמרינן התם חצר לא גרע משליחות הילכך גבי גט דחוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו לא מהני אלא בעומדת בתוך חצרה וגבי מתנה דזכות הוא לה לא בעינן עומדת בצד חצרה ומדאצטריך טעמא דחצר לא גריעא משליחות מכלל דהא דזכין לו לאדם שלא בפניו לא הוי אלא מטעם שליחות וכיון דמטעם שליחות הוי היאך זכין לעובד כוכבים שלא בפניו הא קי"ל באיזהו נשך בגמרא דגבי מלוה ישראל מעותיו של עובד כוכבים דאין שליחות לעובד כוכבים ואפילו אי הוה ליה שליחות מ"מ תיפוק ליה דהוה ליה קטן ואין שליחות לקטן כדאמר התם קטן אף על גב דלית ליה שליחות אית ליה זכיה ועובד כוכבים משמע התם דאפי' זכייה לית ליה דמסיק התם קטן דאתי לכלל שליחות אית ליה זכייה ועובד כוכבים דלא אתי לכלל שליחות לית ליה זכיה. ותירצו בתוס' דהא דזכין לעובד כוכבים קטן להטבילו ולמולו היינו מדרבנן כדאמרינן התם קטן אית ליה זכייה מדרבנן ואף על גב דשליחות לית ליה והך זכייה דקטן שלא בפניו הוי מטעם שליחות להטבילו ולמולו תקנו לו אף שליחות ואף על גב דעובד כוכבים אין לו זכייה אף מדרבנן כיון דמתגייר ואתי לכלל שליחות אית ליה זכייה מדרבנן כמו קטן ואם תאמר והיכי הוי גר מדרבנן וכי יש כח ביד חכמים להפקיע דבר מן התורה בקום ועבור דהא כיון דחשבינן ליה גר שרי בבת ישראל וקדושיו קדושין ובניו חולצין ומייבמין אף על פי שהן אחים מן האם ולא מן האב. ויש לומר דסבר לה כמ"ד בפ' האשה רבה [יבמות פט ב'] דיש כח ביד חכמים להפקיע דבר מן התורה בקום ועבור וכי פריך מאי קמשמע לן דזכין לאדם של"ב תנינא הוה מצי לשנויי קמשמע לן דתקנו לו גרות להפקיע על דין תורה אלא חדא מינייהו נקט. וא"ת קשה מהא דאמרינן בפרק בן סורר [סנהדרין סח ב'] דבעי לאוכוחי דקטן אינו מוליד מגזל הגר מדכתיב ואם אין לאיש גואל איש אתה צריך לחזר אחריו אם יש לו גואלים קטן אי אתה צריך לחזר אחריו והיכי משתעי קרא בגר קטן הא מן התורה אינו יכול להתגייר ויש לומר דמשכחת לה כגון שנתגיירה אמו מעוברת דמהניא טבילה לעובר דהיינו רביתיה כדאמרינן בפרק הערל [יבמות עח א'] מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ואי גרסינן בב"מ קטן דאתי לכלל שליחות אית ליה זכיה ול"ג מדרבנן ניחא דמצי למימר דאית ליה זכיה מן התורה לקטן וזה שבא להתגייר כישראל קטן חשבינן ליה וזכין לו שלא בפניו ואע"ג דהך זכיה שלא בפניו הוי מטעם שליחות כדפרי' ואין שליחות לקטן מן התורה ה"מ לדבר שיש בו קצת חובה כגון להפריש תרומה דשמא היה רוצה לפוטרה בחטה אחת או היה רוצה להוסיף אבל הכא שזכות גמור היא לו יש לו שליחות וגם יש להביא ראיה דמטבילין גר מן התורה מדור המדבר שנכנסו לברית במילה וטבילה כדאיתא בפרק החולץ והיה בהם כמה יתומים קטנים. עכ"ל הרא"ש ז"ל. ורש"י ז"ל כתב על דעת ב"ד. שלשה יהו בטבילתו כדין כל טבילת גר וכו' והן נעשין לו אב והרי הוא גר וכו' ע"כ. משמע דבעי לפרושי דעדיפא הך זכיה דנעשין לו כאב דלא הויא מטעם שליחות דוק ותשכח: וז"ל הריטב"א ז"ל ויש שפירשו שאין גירות זה אלא מדבריהם ואין סומכיו עליו לדונו כישראל אלא לענין יין נסך ולכל דבר שהוא מד"ס אבל לענין שחיטה ושאר דברים של תורה אין סומכין עליהם ואם קדש בת ישראל ובא אחר וקדשה (אינה) צריכה ממנו גט ותדע דהא קי"ל דאם הגדילו יכולין למחות ופרש"י שיכולין למחות וחוזרין למפרע כעובדי כוכבים גמורים ולא הוי כמומר דחזר לסורו דהוי כישראל מומר וה"נ דייק לישנא דיכולין למחות ואם כן היאך נסמוך עליהם בשל תורה והיום או מחר יחזור בו ונמצא עובד כוכבים גמור למפרע וישראל אוכל נבלות גמורות על ידו ואשת איש יוצאה בלא גט וכן כתבו רבותינו בעלי התוס' ז"ל ויש שהקשו על זה דהא אמרינן לקמן ואי ס"ד הגדילו יכולין למחות יהבינן לה כתובה ואזלה ואכלה בכותיותה ופרקינן לכי גדלה ומשמע דמקמי דגדלה אינסיבה לישראל ומסתמא נבעלה שהכל יודעין למה הכלה נכנסה לחופה ואמאי והא איכא משום חתנות לא תתחתן בם ומסתברא דהא לא קשיא דהא קי"ל דבגירות הוא דאית להו חתנות וכל כמה דלא מגיירי ליכא משום לא תתחתן וליכא אלא איסורא דרבנן דשגז"ן. ומכל מקום אין שיטה זו נכונה דאם כן ה"ל לתלמודא לפרושי ולא למנקט סתמא והיכי פרכינן מאי קמשמע לן דהא ודאי טובא קמשמע לן דאף על גב דמדאורייתא לא הוי גר דהוי גר מדרבנן אלא ודאי דהוי גר מדאורייתא וסומכין עליו לכל דבר כיון דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו מן התורה וכדקאמרת ניחוש שמא ימחה יש לומר דכיון דנתחנך מקטנותו והורגל בתורת ישראל הקדושה מסתמא לא יסיר ממנה ומילתא דלא שכיח הוא ובמילתא דלא שכיח לא חיישינן לה ואפילו מדאורייתא. ויש סבורין להביא ראיה דגרות קטן דאורייתא מדכתיב גבי גזל הגר ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו אמרי' במסכת סנהדרין איש אתה מצווה לחזר אחריו אם יש לו גואל אבל קטן אי אתה מצווה לחזר אחריו אם יש לו גואל אלמא משכחת לה גר קטן מן התורה או שגיירוהו על דעת בית דין או שנתגיירו בניו ובנותיו עמו ועוד בנשי מדין כתיב וכל הטף בנשים החיו לכם ואמרינן התם מדכתיב החיו לכם דגיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה. וכ"ת דהתם מסתמא ניחא לו כדי שלא יהרגום הא ליתא דבלאו הכי יכולין להחיותן לעבדים ולשפחות ותו דתימא הוא דלהוי כי הגדילו יכולין למחות דהודאתן בקטנות לאו הודאה היא ואפ"ה גיירום. ולא נהירא דאם כן היכי לא מיסתיימי מינה לרב הונא דאף על גב (דאיכא) [דקמיית' איכא לאוקמי בגר שנתגיירו בניו עמו הא בתרייתא דנשי מדין ליכא] לאוקמי בהכי שכולן נהרגו חוץ מן הטף והנכון דמהני ליכא ראיה כלל דקמייתא איכא לאוקמה בשפחה מעוברת שנתגיירה דכ"ע עלתה לו טבילת אמו וה"ל גר דעובר ירך אמו הוא ובהא אשכחן גר קטן ואידך דנשי מדין מיירי שהביאום ממדין פחותים מבת ג' שנים ויום אחד והגדילום ישראל וגיירום והני הוא דכשרות לכהונה והיינו דלא מסייעינן מינה לרב הונא ומכל מקום עיקר הדין נראה אמת שהוא גר גמור מן התורה וכן נ"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל ע"כ. ולקמן אכתוב לשון הרשב"א ז"ל בזה בסוף שמעתין בס"ד:

    עוד כתב הריטב"א ז"ל וז"ל מאי קמשמע לן דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו תנינא זכין לאדם וכו'. פי' וההיא אפי' בקטן היא ואפילו מדאורייתא דזכיה לאו מדין שליחות הוא שאין שליחות לקטן וכדאמרינן בפרקא קמא דקדושין [מב א'] מנין שזכין לאדם מן התורה דכתיב נשיא אחד ממטה תקחו לנחול את הארץ וכדפי' התם וה"נ מוכח מהא דהכא דפרכינן מינה להדיא דהוי כמו קטן. ואם תאמר והא עובד כוכבים אפילו היה גדול אין לו זכיה מן התורה מיהת לדברי הכל וכדאיתא בפרק איזהו נשך [בבא מציעא עא ב'] תירצו בתוספות דהכא גירותו וזכייתו באין כאחת כההיא דאמרינן במסכת גטין [עז ב'] גטו וידו באין כאחת ואם תאמר ואמאי לא מייתי לה מן העומדים בסיני שהיו שם כמה קטנים שנכנסו שם תחת כנפי השכינה והטבילום ומלום עליהם וי"ל דהתם משום דנתגיירו אבותיהם וניחא להו במאי דעבדו אבוהון ותו דאילו זרע אברהם כבר נצטוו על המילה ולהכניסם מקטנותם בבריתו ואין זה אלא גמר גירות כנ"ל. ע"כ:

    מאי קמ"ל דזכות הוא לו כו' ואם תאמר כיון דקאמר דתרתי קמשמע לן דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ואם כן מאי פריך תנינא זכין לאדם של"ב דלמא הא קמשמע לן דזכות הוא לו. ויש לומר דלכך מייתי סיפא דמתני' דתנן ואין חבין לאדם שלא בפניו קמשמע לן דאלמא כל מידי דלא הויא חובה גמורה זכות מיקרי וזכין לו שלא בפניו כנ"ל. ובקונטריסין מצאתי ז"ל מאי קמשמע לן וכו' קשה כיון דהקשה שני דברים זכות הוא לו וזכין לאדם של"ב יתרץ אחת דקמ"ל דזכות היא לו ויש לומר שכך הוא מתרץ קמשמע לן דלא אמרינן בהפקירא ניחא ליה והיינו זכות הוא לו ע"כ. ולא מחוור דאכתי מאי הוא פריך מעיקרא והרי תירוצו כלול בקושייתו ובמאי דכתיבנא ניחא: ה"ג בנוסחי עתיקי מהו דתימא עו"כ בהפקירא ניחא ליה קמשמע לן והא קי"ל דודאי עבד בהפקירא ניחא ליה הני מילי גדול דטעים ליה טעמא דאיסורא אבל קטן דלא טעים ליה טעמא דאיסורא זכות הוא לו. והריטב"א ז"ל כתב וז"ל גרש"י ז"ל מהו דתימא עכו"ם בהפקירא ניחא ליה קמשמע לן דה"מ בגדול וכו' ולא גריס בלשון קושיא דהא מעיקרא פרכינן מאי קמשמע לן פשיטא והיכי הדרינן למיפרך והא קי"ל דהא עבד בהפקירא ניחא ליה ולא הוי זכות ואנן בכלהו נסחי דעתיקי אשכחן דגרסי והא קי"ל. ויש ליישב הגירסא דמעיקרא סברינן דעיקר רבותא דרב הונא היינו שזכין לאדם שלא בפניו מדקתני ע"ד ב"ד ולהכי פרכינן כיון דס"ל דהא זכות הוא פשיטא דהא זכין לאדם שלא בפניו ומהדרינן דרב הונא הא קמשמע לן דהאי זכות הוא לו ולא אמרינן בהפקירא ניחא ליה הדר פרכינן הא ודאי עבדא בהפקירא ניחא ליה ומנא לן דהוי זכות ויש כיוצא בזה בתלמוד הרבה. ע"כ: והרשב"א ז"ל כתב וז"ל מהו דתימא עכו"ם בהפקירא ניחא ליה והא קי"ל עבדא בהפקירא ניחא ליה נראה דאסוקי מילתא היא ולאו קושיא וה"ק מהו דתימא עכו"ם בהפקירא ניחא ליה והכי ודאי קי"ל דעבדא בהפקירא ניחא ליה הני מילי גדול דטעים טעמא דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו. ע"כ: עוד כתב הרשב"א ז"ל וז"ל והא דאמרינן וקי"ל איכא למידק והא ר"מ הוא דאית ליה הכין בפ"ק דגטין [יג א'] ורבנן פליגי עליה ואמרי זכות הוא לו שמתירו בבת חורין וקי"ל כותייהו וי"ל דהכא לתרוצי לדרב הונא אליבא דכלהו תנאי קאמר אלא דלישנא דאמרינן והא קי"ל קשיא לי דהא לא קי"ל הכי וה"ל למימר והא בהפקירא ניחא ליה והנכון דלכולי עלמא לא פליגי רבנן התם בעבד אלא מפני שמוציאו לחירות ומתירו בבת חורין דודאי זכות היא לו ואנן סהדי דניחא ליה טפי למיפק לחירות וליאסר בשפחה מלמהוי עבדא ולשתרי בשפחה אבל עכו"ם בהפקירא ניחא ליה ומקצת גרסאות יש והא קי"ל עכו"ם בהפקירא ניחא ליה ונוסחא נכונה היא. ע"כ: וז"ל הרא"ה ז"ל הא דפרכינן והא ודאי קי"ל דעבדא בהפקירא ניחא ליה כלומר וכל שכן עכו"ם מכל מקום ודאי דעבד עדיפא ליה בצאתו מעבדות לחירות וזכות הוא לו והכי מוכח לעיל ע"כ. וז"ל שיטה ישנה והא קי"ל דעבד בהפקירא ניחא ליה וק"ל והא האי סברא לר"מ הוא דאית ליה הכין במסכת גיטין אבל לרבנן לית להו האי סברא ואיכא למימר דלר"מ קאמר וה"ק מהו דתימא דלר"מ לא מטבילין ליה דעובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה קמ"ל דאפילו לר"מ מטבילינן ליה א"נ י"ל דכי פליגי רבנן עליה דר"מ הני מילי בעבד אבל בעובד כוכבים דברי הכל בהפקירא ניחא ליה. עד כאן: והריטב"א ז"ל כתב וז"ל והא דאמרינן דקי"ל עבד בהפקירא ניחא ליה פרש"י ז"ל דהיינו מאי דאמרינן בפרק קמא דגטין [יא ב'] האומר תנו גט לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר"מ וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים ופריש טעמא דר"מ משום דשחרור חוב הוא דעבד בהפקירא ניחא ליה ובודאי לאו מדר"מ מייתי לה לראיה דהא לא קי"ל כותיה כדאמרינן הכא לא פרכינן נמי אדרב הונא מדלא כהלכתא אלא ה"ק דרבנן נמי מודו התם דעבד בהפקירא ניחא ליה אלא דסברי דמחלי ליה להאי ניחותא דהפקירא משום הנאה דשחרור אבל כל היכא דליכא הנאה דשחרור כי הכא דהוי עובד כוכבים מודו רבנן דבהפקירא ניחא ליה זה ברור וכן פי' בתוס' ע"כ. וז"ל התוספות הא ודאי בהפקירא ניחא ליה ואף על גב דרבנן פליגי אדרבי מאיר בפ' קמא דגיטין ולית להו טעמא דבהפקירא ניחא ליה ה"מ גבי עבד שאינו חושש בהפקירא שמפקיע עצמו מן השעבוד אבל עובד כוכבים שאינו משועבד ניחא ליה בהפקירא וכן נראה דאי לא תימא הכי היכי מייתי סייעתא מההוא דגיורת דילמא רבנן היא וכו' ע"כ. משמע דהתוס' ז"ל גורסין בנוסחי עתיקי דכתיבנא דהא תופסין הא ודאי וכו'. ומשמע נמי דכי אמרינן הני מילי גדול וכו' אעבד נמי קאי דכל שכן הוא מעובד כוכבים דהא בעבד איכא למימר דאפילו בגדול אינו חושש בהפקירא ומעתה בצעדך לרחוק דהא דתנן בפרק קמא דגיטין האומר תנו גט זה לאשתי ושחרור וכו' רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר' מאיר דוקא בעבד גדול מיירי דבקטן מודה ר"מ כדאמרינן ומיהו מלשון רש"י ז"ל לא משמע כן שכתב וז"ל קא משמע לן. הכא דגבי עובד כוכבים קטן לא אמרינן הכי. דה"מ. דניחא ליה בהפקרא. גדול. שגדל בהפקירות וטעים ליה טעמא דאיסורא. פירוש לפירושו מעיקרא והיכי אמרינן מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה דהא קי"ל דעבד וכו' פי' מייתינן מדאמרינן גבי עבד בהפקירא ניחא הכי נמי איכא למימר גבי עובד כוכבים וקמשמע לן דאע"ג דגבי עבד אמרינן בהפקירא ניחא ליה ואפילו בעבד קטן היינו משום דמעיקרא נמי ישראל הוא ושייך במצות ולכך ניחא ליה להיות יהודי בפריצות שיהא מותר בשפחה דזילא ליה שכיחא ליה פריצא ליה וכדאמרינן בפרק קמא דגיטין אבל עובד כוכבים עדיפא ליה ליכנס בדת יהודה ולא אמרינן דניחא ליה בעבודת כוכבים טפי מיהו עובד כוכבים גדול שגדל באיסור ובהפקירות וטעים ליה טעמא דאיסורא לא ניחא ליה ואמרינן ביה בהפקרא ניחא ליה כנ"ל. וניחא לשיטת רש"י ז"ל הא דקאמר ה"מ גדול דטעים טעם דאיסורא וכדכתיבנא אבל לשיטת התוס' ז"ל דמיירי בעבד קשה דהא מותר בשפחה דז"ל ושייך במצות ובקטן נמי איכא למימר דחוב הוא דניחא ליה בפריצות של היתר דהא מותר בשפחה והתוס' ז"ל האריכו בלשונם לתרץ זה שכתבו ז"ל דבקטן מודה ר"מ דזכות הוא דלא ניחא ליה בהפקירא כדאמרינן הכא משום דלא טעים טעמא דאיסור. דוק ותשכח כנ"ל:

    הגדילו יכולין למחות מדקתני הגדילו ולא קתני הגדיל וכו' משמע דקאי אפילו אקטנים שנתגיירו עם אביהם וכן פירש רש"י ז"ל וכן פירש הרשב"א ז"ל וז"ל הגדילו יכולין למחות. כלומר ואף על פי שנתגיירו בניו ובנותיו עמו תדע לך מדאקשינן עליה ממתניתין דהגיורת והשבויה וממתני' דאלו נערות ולא פרקינן הב"ע בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו כדפרקינן לעיל ע"כ. וכן פי' הריטב"א ז"ל דלהכי נקט הגדילו ולא נקט בלשון יחיד כלישנא דרב הונא משום דקאי אכולהו ואפי' מי שנתגיירו בניו ובנותיו עמו. ע"כ:

    10 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Ketubot 11a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    גמ' א"ר הונא כו' מטבילין כו' ולא ידעתי אמאי נקט טבילה טפי ממילה דלכאורה במילה איכא רבותא טפי דמלין אותו על דעת ב"ד אע"ג דהשתא חוב הוא לו דאית ליה צערא אפ"ה איכא אומדנא דזכות הוא לו להכניסו תחת כנפי השכינה דלקושטא דמילתא ע"כ דמלין אותו ג"כ על דעת בית דין ואפשר דנקט טבילה דפסיקא מילתא טפי דשייך בין באיש בין באשה וק"ל:

    בתוספת בד"ה מטבילין אותו וא"ת היכי הוי גר מדרבנן ושרינן ליה בבת ישראל וקדושיו קדושין וי"ל דיש כח ביד חכמים לעקור וכו' עכ"ל. והא דפשיטא להו דקדושיו קדושין אע"ג דלכאורה רש"י נשמר מזה וכתב במימרא דרב הונא דהיינו לענין דמגעו ביין כשר דהוי מילתא דרבנן מ"מ מסוגיא דשמעתין מוכח דקדושיו קדושין מדקתני מתני' דכתובתה מאתים אלמא דשרינן לה להנשא לישראל וה"ה איפכא ואע"ג דבגמרא מוקי לה לכי גדלה. וא"כ מצינן למימר דלכי גדלה ולא מיחתה חוזרין ומטבילין אותה לשם גירות וכ"ש בגר דבלא"ה אין לו קדושין כשהוא קטן. מ"מ ממאי דאותיב אביי משמע דאיירי שפיר מתניתין אף כשהיא קטנה ומאי דמשנינן נמי לכי גדלה היינו דלא יהבינן לה כתובה אם נתאלמנה או נתגרשה אלא לכי גדלה מ"מ העיקר נשואין אפילו כשהיא קטנה כדקס"ד דאביי ואף על גב דמוקמינן למתניתין בגר עו"ג שנתגיירו בניו ובנותיו עמו היינו לדחיה בעלמא דלא ליהוי סייעתא לרב הונא אבל השתא דאיתא לרב הונא איירי מתני' בכל גווני ועוד דבגר שנתגיירו בניו עמו לשיטת התוספות עכשיו נמי לא הוי אלא מדרבנן דאביו אין לו זכיה בגופו אלא בתורת שליחות ומוכח מיהא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה כדפרישית כנ"ל. אלא דקשיא לי לפ"ז מ"ש בתוספות וכי פריך מאי קמ"ל הוי מצי לשנויי דקמ"ל דיש כח ביד החכמים וכו' ולמאי דפרישית אין מקום לקושייתם דהא השתא נמי לא שמעינן הא מילתא מעיקר מימרא דרב הונא דהא איכא למימר דרב הונא לא איירי אלא לענין שמגעו ביין כשר אלא משקלא וטריא דשמעתין שמעינן דקדושיו קדושין ומותר בבת ישראל כדפרישית וא"כ שפיר מקשינן אדרב הונא מאי קמ"ל וצ"ע ודו"ק:

    בא"ד וי"ל דקסבר כמ"ד יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה עכ"ל. כבר כתבו התוס' ביבמות דהיינו דוקא היכא שיש סברא וה"נ כיון דאמדינן דעתיה דקטן וקטנה דודאי ניחא להו בדת ישראל הוצרכו נמי לתקן נשואין לקטנה כי היכי דתקנו לקטנה בת ישראל כדי שיהא בעלה משמרה ואע"ג דקדושי קטנה ישראלית אינה אלא מדרבנן אפ"ה הוי עקירת דבר מן התורה דשרינן לה לישראל אע"ג דעכשיו עכו"ם היא. ואע"ג דבגר קטן לא הוצרכו לתקנה זו דבלא"ה אין קדושין ונשואין לקטן עד שיגדיל ואז יכול לטבול כדינו טבילה אחרת אפ"ה כיון שהוצרכו לתקן בקטנה שטבילת קטנות מהני ה"ה בגר קטן שאין לחלק ביניהם משא"כ לענין הגדילו יכולין למחות לא רצו לתקן לעקור דבר מן התורה כיון שאין להם שום סברא בזה כיון שעומד וצווח דחוב הוא לו כנ"ל בשיטת התוספות ועדיין צ"ע. מיהו בפ' האיש מקדש כתבתי דנהי דזכיית הקטן ע"י אחר מדרבנן מ"מ ע"י ב"ד הוי מדאורייתא כדמייתי התם מקרא דנשיא א' למטה ע"ש בחידושינו:

    בא"ד ואית ליה ממון מן התורה כגון שירש את אמו עכ"ל לפי מה דמשמע מדבריהם כאן דלא משכחת ליה ממון אחר מן התורה א"ש דאין אתה צריך לחזור אם יש לו יורשין דאמו אינה יורשתו שכבר מתה אלא אפילו למ"ש התוספות בפרק בן סורר דאית ליה נמי ממון מן התורה שכר פעולה אפ"ה א"ש דאין אתה צריך לחזור אם יש לו יורשין דאע"ג דבפ' יש נוחלין סוף דף קי"ד כתבו התוספות דלר"י ולר"ת אמו של גר יורשת את בנה נראה שכתבו כן לרבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהודה אבל תנא דמתני' דיש נוחלין סובר דאמו אינה יורשת בנה כלל אפילו בגר והכי הלכתא כנ"ל הסוגיא דהתם ומאי שיש עוד לדקדק אין להאריך כאן ודו"ק:

    קונטרס אחרון מלשון התוספות העליתי דאף לפי' ר"י ור"ת בפרק יש נוחלין דאם הגר יורשת בנה היינו דווקא לר"ש בן יהודה שם אבל לרבנן אפילו בגר שאין לו יורשי אב אין אם יורשתו דאל"כ תיקשי הא דאמרינן גר קטן בידוע שאין לו יורשין:

    בגמרא אביי לא אמר כרבא וכו' יש לדקדק דבלא"ה אטו מי לא ניחא ליה לאביי לאותבי' ממתניתין דהכא שנשנית מקמי ההיא דאלו נערות ואפשר משום דבההיא דהכא פשיטא דאיכא לאוקמי לכי גדלה דאע"ג דמשמע ליה דאפילו נשאת כשהיא קטנה מ"מ לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וא"כ סתמא דמלתא שאינה נוטלת כתובתה אלא לכשתגדל אבל בההיא דאלו נערות סתמא דמילתא משמע שנותנין לה הקנס מיד כמו בשאר נערות אע"ג שעדיין לא נהגה מנהג יהודית כנ"ל וק"ל:

    Penei Yehoshua on Ketubot 11a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' שלא יהא חוטא נשכר פ"ב דחלה מ"ז נדה דף ד ע"ב:

    תוס' ד"ה לכי גדלה וא"ת והלא כבר גדולה. עיין נדה מד ע"ב תוס' ד"ה שלשים יום:

    Gilyon HaShas on Ketubot 11a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא אר"ה גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד כו' וזכין לאדם שלא בפניו. דמה דקיי"ל אין שליחות לקטן, לא משום דקליש כחו דקטן, אלא משום דמעשה קטן אינו כלום והעשיה שעשה שליח לית ביה מששא, ומיהו זה דוקא במקום דצריך דעתו ועשייתו כגון בתרומה, דמאיזה טעם שהוא, או משום דדלמא רוצה לפטור במעוט או במרובה, או משום טעם אחר עכ"פ הדין מוסד דצריך לעשותו שליח אמרינן דקטן אין לו מעשה אבל היכא דא"צ דעתו שיעשה לשליח, גם לקטן יש שליחות. (אאב"ה אמר לי אחי חביבי הרב רבי שלמה ני' שדברי הרמב"ם (ריש פרק ב' משלוחין) בטעם א"ש לקטן משום דקטן לאו בר דעת הוא מורה כדברי אבא מארי זצוק"ל אבל אמר לפקפק בדבריו מחצר דקטן, דקטן ל"ל חצר משום דחצר דגברא משום שליחות אתרבי והרי בחצר א"צ לא מחשבה ולא מעשה). והתוס' לא נחתו לכך וכתבו לחלק בין תרומה לזה (בסוף ד"ה מטבילין) ואא"ל דטעמא בעו לאשמעינן מה דבתרומה צריך שיעשנו שליח דזה אינו ענין לכאן דהא זה ברור דגם גדול צריך שיעשנו שליח בתרומה ומה לנו בטעמא להכא, יהיה הטעם איזה שיהיה מ"מ כיון דצריך שיעשנו שליח ומעשה קטן אינו כלום מש"ה אין לו שליחות. ולפי הגרסא שלפנינו בפרק א"נ דזכיה מדרבנן אית ליה, קשה איך משכחת גר קטן מדאורייתא וכתבו בתוס' דמשכחת לה במעוברת שנתגיירה דבנה א"צ טבילה והוה גר מה"ת, ואני תמה דנהי דעלתה לי' טבילה דאין זה חציצה משום דהיינו רביתיה, מ"מ גירות אין כאן דכיון דקיי"ל עובר לאו ירך אמו הוא וקיי"ל דקטן ל"ל זכיה מה"ת א"כ מאן משווי' לגר וד' יפקח עיני העורות, ובשעשועי עם בני יקיר לי הג"ר שלמה שי' בפלפולי דאורייתא. (אאב"ה שרצה אחי ני' לומר דאפשר דכמו דהדין באין שליח לדבר עבירה דמ"מ אם המעשה מועיל בשביל אחד יועיל גם בשביל זה המשלח בעבירה לפירוש רש"י בב"מ בשותפין שגנבו ה"ה נמי בכל מילי דאמרינן אין שליחות כמו א"ש לנכרי דמ"מ אם במעשה זו עשה שליחות לנכרי ולישראל מתוך שמועיל לישראל מועיל נמי לנכרי וביקש גם ליישב בהקדמה זו קושיא אחת באיבעי' בנדרים אי כהני שלוחא דידן נינהו וקשה א"כ איך מקבלין קרבנות מן הנכרים הא א"ש לנכרי, ואמר ליישב עפ"י דברי התוס' קידושין (דף כג ע"ב) דשלוחי דרחמנא ודאי נינהו והאיבעיא רק אי הוי נמי שלוחא דידן ומש"ה מתוך שקיים שליחותו לגבי דרחמנא מועיל גם לגבי נכרי (להבנת בעל קצה"ח בדברי רש"י אין מעמד לדברי אחי הג' ני') וכתבתי דלדבריו י"ל גם הכא אף דא"ש לקטן מ"מ מגו דזוכית לעצמה לגירות זוכית נמי להעובר לגירות. ( אאב"ה חד מן חכימיא דק"ק קאליש השיב על סברת אחי שי' מריש פ"ב דקדושין (דף מב א') ותסברא דהא שליחות הוא וקטנים לאו בני שליחות נינהו ומאי קושי' נימא מגו דנעשה הנשיא שליח לגדולים נעשה שליח נמי להקטנים, ואמר לו אחי ני' דל"ק ול"מ דהא התם הנשיא זכה לכל אחד מבני שבטו את חלקו, ובזוכה שני חפצים א' לזה וא' לזה לא קאמינא כ"א כגונא דרש"י דבחפץ א' יהי' שליח לזה ולזה):

    גמרא דהא קיי"ל דעבד וודאי בהפקירא ניחא ליה אף דקיי"ל כרבנן דשחרור הוי זכות היינו בעבד שאינו חושש בהפקירא שמפקיע עצמו משעבוד אבל גבי נכרי שאינו משועבד ניחא ליה בהפקירא כ"כ תוס' ומ"מ לישנא דקיי"ל עבדא בהפקירא ניחא ליה קשה דהא באמת בעבד לא קיי"ל בהפקירא ניחא ליה. ונראה לפמ"ש בגיטין (דף יד ע"א) דשמואל דאמר התם דבחוב הולך לאו כזכי ולשיטת ר"ת דהולך ותן הכל חד א"כ בעבד בתנו אמאי אם רצה לחזור לא יחזור אף דהוי כחוב דמסתמא עביד ליה נייח נפשי' כמ"ש הר"ן שם הא אפילו בחוב לא הוי כזכי לשמואל, היינו דשמואל אמר כן לפי ההלכה דקיי"ל שם ספ"א כר"ש הנשיא דהולך במתנה לאו כזכי ס"ל לשמואל דה"ה בחוב ומתני' בעבד י"ל כתנא די"א בברייתא דאפי' במתנה הולך כזכי, ואף דר"מ ס"ל שם דהולך לאו כזכי א"כ אמאי אמר ר"מ במתני' דבעבד יכול לחזור דהוי חוב דפסיל ליה מתרומה הא לר"מ בלא"ה יכול לחזור דהולך ותן לאו כזכי, וצ"ל דר"מ לדבריכם קאמר דאף לדידכו מ"מ לאו זכות הוא לעבד דפוסלו מתרומה, לפ"ז לא מצינו כלל סברת דעבדא בהפקירא ניחא ליה דאף דר"מ ס"ל דאפילו בעבד ישראל א"י לחזור מ"מ י"ל דהטעם דר"מ לשיטתו דהולך לאו כזכי אלא דהקשה לרבנן לדידכו דעכ"פ בעבד כהן דפוסלו מתרומה לאו זכות הוא לו, ולזה אמרינן הכא דקיי"ל דעבדא בהפקירא ניחא ליה היינו דקיי"ל כרב דבחוב לכ"ע הולך כזכי וא"כ בעבד דהוי כמו חוב וכמה דכתיבנא מוכרח דטעמא דר"מ בעבד ישראל דאינו יכול לחזור משום דבהפקירא ניחא ליה וראוי לומר דבנכרי דאינו מפקיע עצמו משיעבוד גם לרבנן בהפקירא ניחא ליה ומדוקדק לישנא דקיי"ל:

    גמרא ה"מ גדול דטעם טעמא דאיסור' אבל קטן זכות היא לו ואף ר"מ מודה בזה ככתוב בתוס', מיהו ה"מ בגירות אבל בשחרור וודאי חובה הוא ואפילו רבנן מודי' בזה כיון דזכיית קטן מדרבנן א"כ כשיגדיל יהיה אסור בשפחה ובבת חורין ואין לך חוב גדול מזה ואי דא"כ יהיה דינו כחצי עבד דכופין את רבו ועושהו בן חורין דלמא שביק ליה ואזיל לעלמא דלא ימצאו ב"ד לכופו, וגירות שאני דבידו לגייר עצמו כשיגדיל. ( אאב"ה נשאל אחי חביבי הג"ר שלמה ני' לאיזה צורך כתב אאמ"ו זצוק"ל זה הא משמעות התוס' (ד"ה מטבילין) דבגירות עקרו החכמים ד"ת ומותר בישראלית, והשיב בזה"ל באמת קשה על התוס' דהקשו איך מותר בישראלית דמאין להם זה דמותר בה, ואי דאי אמרת דאסור בישראלית א"כ אין לך חוב גדול מזה, הא י"ל כמ"ש אבא מארי זצוקללה"ה דלכשיגדיל ישוב ויטבול, וע"כ נלענ"ד די"ל דהתוספות אזלי בשיטת ר"ח והביאו בטור (יו"ד סימן רס"ח) דערבי מהול אין לו תקנה ולא מועיל הטפת דם ברית, ויען שבגר קטן ע"כ צריך ג"כ למולו ע"ד ב"ד ומטעם זכין וכדאיתא בהריטב"א א"כ מדאורייתא דאין לו זכיה לכשיגדיל בל יוכל לטהר לישא ישראלי' דיהי' כערבי מהול וע"כ הוכרחו לומר דמותר בישראלית, אבל אאמ"ו קדוש ד' נ"ע לא נחית בהכי ותפס דרך הפשוט די"ל דאסור בישראלית עד ישוב ויטבול ויטיף דם ברית. ואשר הקשה לי רו"מ כבודו למאי צורך כתבו בתוס' דר"ה סבר כו' כח לעקור בקום ועשה, הא עליו בל"ז ליכא אסור דמדאורייתא דנכרי הוא אינו מוזהר על ישראלית, ומדרבנן דהוא גר הא גר מותר בישראלית ואין האיסור כ"א עליה ואצלה הוי שוא"ת דקרקע עולם היא, אי בעינא אמינא ליה דנ"ל להתוס' מאי דתפס ר"ה מטבילין ול"א מלין היינו משום דתפס דבר ששייך בין באיש בין באשה וא"כ תיקשי עדיין באשה מא"ל איך תנשא לישראל הא אצלו הוי קום ועשה, אך א"כ יפלו דברי הראשונים דיקשה שוב מנ"ל להתוס' להקשות, דהא מגיורת ליכא קושיא דלמא באמת אסורה לישראל עד שתטבול משתגדיל ומאיש דלא יועיל מה שימול כשיגדיל מ"מ בדידי' י"ל כקושיית מעלתו שי' כיון דהאיסור לגבי דידה הוה שוא"ת, אבל לקושטא דמלתא מה דהוה קרקע עולם מועיל לה רק לענין שתעבור ואל תהרג אבל לענין איסור הא כתיב ונכרתו הנפשות העושות והתורה עשתה גם שוא"ת דידה למעשה, עכ"ד אחי שי'). והתוס' כתבו דגם בשחרור זכות הוא לקטן ויראה לי דאזלי בשינויא ב' לעיל דזכיית קטן מה"ת אבל לגרסתינו בפרק א"נ דזכייתו דרבנן ודאי הוה חוב, ואפילו לרבנן, כנ"ל נכון בעזה"י:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Ketubot 11a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Ketubot, daf 11, Amud Aleph, about 283 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “אף אנו נאמר: ״איילונית״ דוכרנית, דלא ילדה.…”

    2. Segment 219 words

      Opens “מתני׳ הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו,…”

    3. Segment 312 words

      Opens “גמ׳ אמר רב הונא: גר קטן מטבילין…”

      Named: רב הונא.

    4. Segment 419 words

      Opens “מאי קמ"ל דזכות הוא לו, וזכין לאדם…”

    5. Segment 515 words

      Opens “מהו דתימא: עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה,…”

    6. Segment 612 words

      Opens “קמ"ל דהני מילי גדול, דטעם טעם דאיסורא,…”

    7. Segment 722 words

      Opens “לימא מסייע ליה: הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו…”

    8. Segment 814 words

      Opens “לא, הכא במאי עסקינן: בגר שנתגיירו בניו…”

    9. Segment 933 words

      Opens “אמר רב יוסף: הגדילו יכולין למחות. איתיביה…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    10. Segment 1017 words

      Opens “לכי גדלה. לכי גדלה נמי ממחייא ונפקא!…”

    11. Segment 1143 words

      Opens “מתיב רבא, אלו נערות שיש להן קנס:…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1217 words

      Opens “לכי גדלה. לכי גדלה נמי ממחייא ונפקא!…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “אביי לא אמר כרבא: התם קנסא היינו…”

      Named: אביי, רבא.

    14. Segment 1412 words

      Opens “רבא לא אמר כאביי: כתובה היינו טעמא…”

      Named: רבא, אביי.

    15. Segment 1521 words

      Opens “מתני׳ הגדול שבא על הקטנה וקטן שבא…”

      Named: רבי מאיר.

    16. Segment 168 words

      Opens “בתולה, אלמנה, גרושה וחלוצה מן הנישואין כתובתן…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Ketubot 11a · Segment 9 — “אמר רב יוסף: הגדילו יכולין למחות. איתיביה אביי: הגיורת…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Ketubot 11a · Segment 9 — “…יכולין למחות. איתיביה אביי: הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 11a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026