Talmud Builders

    Ketubot 37a

    Chapter 3 - Ellu Na'arot

    גם: כתובות דף ל״ז ע״א, פרק ג׳ אלו נערות

    English translation - Ketubot 37a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And does Rabbi Yehuda maintain that a captive woman remains in her state of sanctity? But isn’t it taught in a baraita : With regard to a female convert who converted and saw the flow of menstrual blood on that same day, Rabbi Yehuda says: Deeming her impure from the hour that she saw the menstrual flow is sufficient for her. There is no decree of retroactive impurity on objects that she touched earlier, due to the concern that the blood flow might have started earlier. Rabbi Yosei says: Her legal status is like that of all of the Jewish women, and she therefore transmits impurity retroactively for a twenty-four hour period following her conversion, or from examination to examination, i.e., from the last time she examined herself.

    2And a convert is required to wait three months after her conversion before marrying a Jew, due to the concern that she is pregnant, leading to confusion whether the child was conceived before or after her conversion; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei permits her to be betrothed and to be married immediately. Clearly, Rabbi Yehuda is concerned that she engaged in sexual relations prior to her conversion. Rav Yosef said to Rav Pappa bar Shmuel: Are you raising a contradiction from the halakha of a convert to that of a captive woman? A convert does not protect herself from engaging in sexual relations before conversion, whereas a captive protects herself, as she is conscious of the sanctity of the Jewish people and does not want to be violated.

    3And Rav Pappa bar Shmuel raised a contradiction from one halakha with regard to a captive to another halakha with regard to a captive, as it is taught in a baraita : The convert, or the captive woman or the gentile maidservant, who were redeemed, converted, or emancipated when they were more than three years and one day old, are required to wait three months before marrying; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei permits these women to be betrothed and to be married immediately. Apparently, Rabbi Yehuda is concerned that she engaged in sexual relations prior to her redemption, contradicting his opinion here. Rav Yosef was silent, unable to respond.

    4Later, Rav Yosef said to him: Have you heard anything with regard to this matter? Rav Pappa bar Shmuel said to him: This is what Rav Sheshet said: Rabbi Yehuda is referring to a captive whom witnesses saw engage in intercourse. The Gemara asks: If so, what is the rationale for the ruling of Rabbi Yosei that she may marry immediately? Shouldn’t he be concerned lest she is pregnant? Rabba said: Rabbi Yosei holds that a woman who engages in promiscuous sexual relations has relations with a contraceptive resorbent at the entrance of her womb, so that she will not become pregnant.

    5The Gemara asks: Granted, a convert uses the resorbent; since it is her intention to convert, she protects herself from pregnancy. A captive too uses the resorbent because she does not know where they are taking her, and she does not want to become pregnant. A maidservant uses the resorbent too, as she heard from her master that he intends to free her, and she seeks to avoid confusion with regard to the lineage of her offspring. However, with regard a maidservant who emerges from slavery with the extraction by her master of her tooth or her eye, what is there to say? She has no advance knowledge that she will be freed and therefore would not take precautions to avoid becoming pregnant, and Rav Sheshet explained that this is a case where she was seen engaging in sexual relations.

    6And if you say that with regard to any situation that occurs on its own, without advance knowledge, Rabbi Yosei concedes to Rabbi Yehuda and did not say that it is permitted for her to marry immediately, that cannot be so. There is the case of a raped or seduced woman, which happens on its own without advance knowledge, and it is taught in a baraita : A raped woman and a seduced woman must wait three months before marrying; this is the statement of Rabbi Yehuda; Rabbi Yosei permits these women to be betrothed and to be married immediately.

    7Rather, Rabba said: The rationale for the ruling of Rabbi Yosei is not because the woman uses a contraceptive resorbent that she inserts before engaging in relations. Rather, Rabbi Yosei holds: A woman who engages in promiscuous sexual relations turns over at the conclusion of the sexual act so that she will not become pregnant. Therefore, even if she engaged in unplanned sexual relations, she can take steps afterward to prevent unwanted pregnancy. The Gemara asks: And how does the other tanna , Rabbi Yehuda respond to this contention? The Gemara answers: We are concerned lest the semen remain in her womb because she did not turn over properly, and she will become pregnant.

    8§ The mishna states that one liable to receive the death penalty is exempt from payment, as it is stated: “And yet no harm follow, he shall be punished, etc.” (Exodus 21:22). The Gemara asks: And is this principle derived from here? Actually, it is derived from there: “And to be beaten before his face according to the measure of his iniquity” (Deuteronomy 25:2). From the term: His iniquity, it is inferred: You can hold one who performs one action liable for one iniquity, i.e., punishment for violating one prohibition, but you do not hold him liable for two iniquities, i.e., punishments for violating two prohibitions.

    9The Gemara answers: One of these derivations, from the verse “And yet no harm follow” is stated with regard to one who performed an action for which he is liable to receive the death penalty and to pay money, and the liability to be executed exempts him from payment. And one of these derivations, from the verse “According to the measure of his iniquity,” is stated with regard to one who performed an action for which he is liable to receive lashes and to pay money, and he receives only one punishment. The Gemara elaborates: And both derivations are necessary, as if the Torah taught us this halakha only with regard to death and money, one would assert that the exemption from payment is due to the fact that there is loss of life, the ultimate punishment, leaving no room for additional punishment; however, in the case of lashes and money, where there is no loss of life, say no, there is no exemption and he is flogged and pays.

    10And if the Torah taught us this halakha only with regard to lashes and money, one would assert that the exemption from payment is due to the fact that the prohibition that he violated is not severe, as it is punishable by lashes, and for violating a prohibition that is not severe one does not receive two punishments. However, with regard to death and money, where the prohibition that he violated is severe, say no, he is not exempt from receiving two punishments. Therefore, it was necessary for the Torah to teach both derivations.

    11The Gemara asks: And according to Rabbi Meir, who said that one is flogged and pays in cases where he violated a prohibition punishable by both, why do I require two derivations teaching that one does not receive the death penalty and pay? The Gemara answers: One derivation is with regard to death and money, exempting one liable to be executed from payment,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וראתה דם - בו ביום:

    דיה שעתה - ולא גזרו בה טומאת מעת לעת לטמא טהרות שנגעה בהן משעת טבילה עד שעת ראייה דהא אפי' יצא דם זה מאתמול והעמידוהו כותלי בית הרחם שזהו הטעם של מעת לעת בבנות ישראל הלא דם כנענית כדם בהמה ואם תאמר ניחוש שמא משטבלה נעקר ויצא מיד טומאה למפרע דרבנן היא והיכא דאיכא למיגזר מעת לעת שלם גזור מפקידה לפקידה והיכא דלא גזור מעת לעת לא גזור מפקידה לפקידה:

    וצריכה להמתין ג' חדשים - שלא תנשא להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע הנזרע שלא בקדושה:

    רבי יוסי מתיר - לקמיה מפרש טעמא:

    צריכות להמתין - ואף על פי שקטנה אינה מתעברת גזירה קטנה אטו גדולה:

    משמשת במוך - נותנת מוך לאחר בעילה ושואבת הזרע:

    מנטרא נפשה - ומזמנת לה מוך:

    דלא ידעה היכא ממטו לה - שבאים למוכרה וסברה דלמא ממטו לה לגבי ישראל ופרקו לה ומנטרא נפשה לשמש במוך:

    אלא יוצאה בשן ועין - שפחה שסימא אדוניה את עינה ויצאה לחירות מנא הות ידעה מעיקרא דתיפוק לחירות דמנטרא נפשה לזמן מוך לשימושה:

    כל ממילא - מידי דליכא לאיזדהורי ביה מעיקרא דתיפוק לחירות מודה רבי יוסי:

    הרי אנוסה דממילא - דלא הות ידעה דליסליק בה הכי ותזמן לה מוך:

    מתהפכת - שיצא הזרע ולא יקלוט והא אפילו במידי דממילא מצו למיעבד וכולן עושות כן:

    משום דאיכא איבוד נשמה - יש כאן עונש חמור ודיו בכך אם ענשתו לאבד נשמה ליהרג:

    אימא לא - אין זה עונש יתירה וליעביד ביה תרתי:

    דלא חמיר איסוריה - לא עבר עבירה חמורה ודיו שתענשנו עונש אחד:

    כתובות 37 עמוד א

    1וסבר רבי יהודה בקדושתה קיימא? והתניא: הגיורת שנתגיירה וראתה דם, ר' יהודה אומר: דיה שעתה. ר' יוסי אומר: הרי היא ככל הנשים, ומטמאה מעת לעת, ומפקידה לפקידה.

    2וצריכה להמתין ג' חדשים, דברי ר' יהודה. ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. א"ל גיורת אשבויה קא רמית? גיורת לא מנטרא נפשה, שבויה מנטרא נפשה.

    3ורמי שבויה אשבויה, דתניא: הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתירות על בנות ג' שנים ויום אחד צריכות להמתין ג' חדשים, דברי ר' יהודה, ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. אשתיק.

    4א"ל מידי שמיע לך בהא? אמר ליה: הכי אמר רב ששת, שראוה שנבעלה. א"ה מאי טעמא דר' יוסי? אמר רבה, קסבר ר' יוסי: אשה מזנה משמשת במוך, שלא תתעבר.

    5בשלמא גיורת, כיון דדעתה לאיגיורי מנטרא נפשה. שבויה נמי, דלא ידעה היכא ממטו לה. שפחה נמי, דשמעה מפי מרה. אלא יוצאה בשן ועין, מאי איכא למימר?

    6וכי תימא כל ממילא לא א"ר יוסי, הרי אנוסה ומפותה, דממילא, ותניא: אנוסה ומפותה צריכות להמתין ג' חדשים, דברי ר' יהודה. ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד!

    7אלא אמר רבה: קסבר ר' יוסי: אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר. ואידך? חיישי' שמא לא נהפכה יפה יפה.

    8שנא' (שמות כא, כב) ולא יהיה אסון ענוש יענש וכו'. והא מהכא נפקא? מהתם נפקא: (דברים כה, ב) ״כדי רשעתו״, משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות!

    9חדא במיתה וממון, וחדא במלקות וממון. וצריכא: דאי אשמעינן מיתה וממון, משום דאיכא איבוד נשמה, אבל מלקות וממון, דליכא איבוד נשמה, אימא לא.

    10ואי אשמעינן מלקות וממון, משום דלא חמיר איסוריה. אבל מיתה וממון, דחמיר איסוריה, אימא לא. צריכא.

    11ולרבי מאיר דאמר לוקה ומשלם, תרתי למה לי? חדא במיתה וממון,׃

    Tosafot

    וסבר רבי יהודה בקדושתה קיימא והתניא הגיורת כו' - קשה דהשתא דמדמה גיורת לשבויה א"כ תיקשי ליה מתניתין גופה דר' יהודה לא משוה גיורת לשבויה דתנן ר' יהודה אומר שבויה שנפדית הרי היא בקדושתה משמע דבהנך מודה לתנא קמא ואמר ר"י דמתני' אתי ליה שפיר דמודה בגיורת שאין לה קנס דודאי היא בחזקת בעולה שנבעלה בעוד שלא היה דעתה להתגייר ואפילו אם היה דעתה להתגייר משהיתה בת שלש שנים ויום אחד מ"מ לא מנטרא נפשה כיון דאינה ראויה להתעבר אבל מהך דצריכה להמתין שלשה חדשים אף על גב דדעתה לאיגיורי ומנטרא נפשה אפילו הכי קאמר צריכה להמתין ג' חדשים דאי אפשר לשמור עצמה מן העובדי כוכבים כ"ש שבויה שהיא מסורה בידם:

    רבי יהודה אומר דיה שעתה - פירש הקונטרס כיון דליכא מעת לעת מפקידה לפקידה נמי לא גזור רבנן ורבי יוסי דקאמר ומטמאה מעת לעת לאו דוקא מעת לעת אלא כלומר בתורת מעת לעת מטמאה משנתגיירה:

    רבי יוסי מתיר - לקמיה מפרש טעמא:

    שבויה מנטרא נפשה - וא"ת והא בקטנה נמי מיירי דלא מנטרא נפשה דהא אינה יודעת לשמור עצמה וקאמר ר"י דבקדושתה קיימא דקתני במתני' יתירה מבת ג' שנים ויום אחד וי"ל דקטנה לגמרי אינה מוסרת עצמה לביאה וכשהיא מוסרת עצמה לביאה קצת היא בת דעת ויודעת לשמור עצמה:

    צריכות להמתין שלשה חדשים דברי ר' יהודה - משמע דאפי' בקטנה שאינה ראויה להתעבר קאמר רבי יהודה דצריכה להמתין מדקאמר יתירות מבנות ג' ויום אחד דגזר קטנה אטו גדולה וקשה לר"י ולרבינו תם דתניא בהחולץ (יבמות דף מב: ושם) הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או קטנה כו' צריכה להמתין ג' חדשים דברי ר"מ ר' יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד אלמא לא גזר רבי יהודה קטנה אטו גדולה וכ"ת דוקא בגיורת ומשוחררת ושבויה גזר טפי כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לשנזרע שלא בקדושה זה אין נראה דהא לרבא דמפרש התם לעיל טעם דצריכות להמתין גזירה שמא ישא אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מן אמו כו' טפי אית לן למיגזר בקטנה בת ישראל דשייך בה כל הנהו דמפרש התם אבל בגיורת ושבויה ומשוחררת לא שייך שמא ישא אחותו מאביו ועוד דשמואל אית ליה סברא איפכא מדר' יהודה דהא שמואל קאמר בס"פ ד' אחין (יבמות דף לד: ושם) דכולן צריכות להמתין ג' חדשים חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה אבל קטנה בת ישראל צריכה להמתין אלמא בקטנה בת ישראל גזר קטנה אטו גדולה ובגיורת ומשוחררת לא גזר והיינו איפכא מדרבי יהודה ועוד לשמואל בשלמא בקטנה בת ישראל סבר כר"מ אלא בגיורת כמאן לא כרבי יהודה ולא כר' יוסי דלרבי יהודה בין קטנה בין גדולה צריכה להמתין ולרבי יוסי אפי' גדולה אינה צריכה להמתין ומיהו למאי דמוקי להך דהכא בשראוה שנבעלה אתי שפיר כר' יהודה ומצינן למימר דדוקא בראוה שנבעלה קאמר ר' יהודה דגזרי' קטנה אטו גדולה אבל אותה שאינה ודאי בעולה לא ולפי לשון אחרון דהתם לא קשה כלל אע"ג דשמואל איפכא מדרבי יהודה כיון דאין הטעם משום דגזרינן קטנה אטו גדולה דאפילו בגדולה נמי שרי לפי שמתהפכת ואור"י דבס"פ ד' אחין (ג"ז שם לה.) מייתי הך ברייתא דהכא ול"ג בה יתירות מבנות ג' ויום אחד ובתוספתא נמי ל"ג ליה ולפי זה ניחא דמיירי בגדולה אבל בקטנה מודה דאין צריכה להמתין כדקאמר בברייתא דרדופה והשתא שמואל בגיורת כר' יהודה ובבת ישראל כרבי מאיר ואפשר דבגיורת קטנה מודה ר' מאיר דאין צריכה להמתין וללשון אחרון דהתם דאמר שמואל כולן צריכות להמתין חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה וקטנה בת ישראל אינה צריכה להמתין בזנות משום דזנות דקטנה לא שכיח אבל בנשואין גזר קטנה אטו גדולה וסבר בגיורת כרבי יוסי ובבת ישראל כר"מ דגזר קטנה אטו גדולה וס"ל דדוקא בנשואין גזר ר"מ ושמא בנשואין מודה ר' יוסי לר"מ ומיהו בזנות ודאי פליג דהא שרי אנוסה ומפותה אפילו גדולה ואית דגרסי בברייתא דרדופה ר' יוסי במקום ר' יהודה ושם פירשנו:

    אי הכי מ"ט דר' יוסי - תימה לר"י דמשמע דמשום דאוקימנא בראוה שנבעלה הוא דקשיא ליה מאי טעמא בלאו הכי נמי תיקשי ליה ברייתא דרבי יוסי דמייתי לקמן דאנוסה ומפותה ולפי הסוגיא נראה דזה המקשה עצמו הוא דמייתי לה ומיהו י"ס דגרסי בסמוך א"ל אביי בשלמא גיורת כיון דדעתה לאיגיורי כו' ולפי גירסא זו אתי שפיר שזה המקשה לא ידע ברייתא דמייתי לקמן דאביי הוא דמייתי לה וכן הוא גירסא בשילהי ד' אחין (ג"ז שם):

    הבא על בתו - למאי דמוקי מתני' בפרק בן סורר (סנהדרין דף עג: ושם) במפותה צריך לאוקמה בשבא עליה ובגרה כדפרישית לעיל:

    ועל בת אשתו - הוה מצי למיתני אשת אביו וכלתו דהא חשיב נמי עריות דעל ידי קדושין אלא תנא ושייר:

    אמר רבה קסבר רבי יוסי כו' - אליבא דרבי יוחנן משני דלדידיה דמפרש טעמא דר' יהודה שלא יהא חוטא נשכר לא קשיא מידי [ומיהו רבה לא קאמר אלא דלמא]:

    אשה מזנה מתהפכת - ומהשתא לא קשה אנוסה ומפותה ומיהו יוצאה בשן ועין מודה רבי יוסי דצריכה להמתין דאותה למה תתהפך:

    חדא במלקות וממון - לעיל פירשתי למה לא יליף רשע רשע תימה דבריש החובל (ב"ק דף פג:) פריך הא מיבעי ליה קרא דלא תקחו כופר דלא תשקול מיניה ממונא ותקטליה ומשני ההוא מכדי רשעתו נפקא הוה ליה למימר ההוא מלא יהיה אסון נפקא דכדי רשעתו אתא למלקות וממון וי"ל דהתם טעי כי היכי דטעי הכא מעיקרא לומר דמכדי רשעתו נפקא מיתה וממון [והא דלא פריך האי במלקות וממון כתיב לא חש להקשות משום דהוי מצי לשנויי מלא יהיה אסון נפקא] אי נמי לסימנא בעלמא נקטיה התם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר ליה גיורת אשבויה קא רמית, גיורת לא מנטרה נפשה, שבויה מנטרה נפשה. ומסתברא דרב פפא בר שמואל דמותיב מינה, הוה סלקא דכיון דאית ליה לר' יהודה דבקדושתה קיימא, אלמא סבירא ליה אף על פי שהגוים פרוצים בעריות לא מינס אנסי, אלא אם כן היא נבעלת להן ברצון, דלא פריצי כולי האי, ואיתתא כיון דאין יצרה גדול כל כך כאיש כל שכן דלא פריצא לזנות מדעת, גיורת נמי כיון דלא אנסי לה איהי נמי לא מזנה מדעת, ואמר ליה דשבויה שאני דישראל קדושים הן ומנטרה נפשה, אבל גיורת בגיותה פרוצה היתה ולא מנטרה נפשה. אי נמי איכא למימר, דכיון דדעתה לאגיורי הרי היא כשבויה, וכיון דלא אנסי לה איהי מנטרה נפשה כישראל, וא"ל דלא. [ואני תמה, כיון דסבירא ליה לרב פפא בר שמואל דגיורת כשבויה, אמאי לא אקשיה מדר' יהודה לר' יהודה דמתניתין, דמפליג ר' יהודה במתניתין בשבויה, שמע מינה דמודה הוא בגיורת, ומאי שנא. ונראה לי, דמשום דמתניתין לא מיפרשא דמודה ר' יהודה בגיורת, ואפשר דפליג בשבויה, והוא הדין והוא הטעם בגיורת, משום הכי פריק מברייתא דקתני בה בהדיא צריכה להמתין שלשה חדשים].

    דתניא הגיורת והשפחה והשבויה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד. ואיכא למידק דהא מוכח בפרק החולץ (יבמות מב ב), דקטנה לר' יהודה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים, דלא גזר שאינה ראויה אטו הראויה, דתנן התם ושאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהא להן שלשה חדשים, ר' יהודה ור' שמעון אומרים הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו, ואמרינן עלה בגמרא (שם) הלכה כרבי יהודה, ואקשינן למימרא דיחידאה פליג עליה אין דתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה בנים בבית בעלה או שהיתה זקנה ועקרה או שהיתה קטנה ושאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין שלשה חדשים דברי רבי מאיר, ר' יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד, אלמא לר' יהודה לא גזרינן קטנה אטו גדולה. ומיהו מקצת גירסאות יש שם במקום ר' יהודה ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא, ומכל מקום דייק דתנא דפליג עליה דר' יהודה במתניתין לומר דכל הנשים צריכות להמתין, רבי מאיר היא דקתני הכי בהדיא בברייתא, והגירסא הנכונה שבכאן דלא גרסינן יתירות על בנות שלש וכן היא במקצת הספרים והכי תני לה בתוספתא (יבמות פ"ו ה"ו).

    אלא יוצאה בשן ועין מאי איכא למימר - וכי תימא כל ממילא לא אמר ר' יוסי והרי אנוסה ומפותה וכו'. ותמיה לי, כיון דעיקר קושיתו לא מיתוקם אלא מאנוסה ומפותה, למה הקשה מיוצאה בשן ועין, ולא אמר אלא אנוסה ומפותה מאי איכא למימר. ויש לומר, דכיון דאקשי ליה מברייתא דהגיורת והשפחה ובה שקיל וטרי לתרוצה, ניחא ליה לאקשויי נמי הכא שפחה. ועוד, דמדקתני בברייתא שנשתחררה, משמע כל שנשתחררה ואפילו יוצאה לחירות בשן ועין, לפיכך אקשינן ליה מגופא דברייתא דליכא למימר דשמשה במוך, ואגב פירוקא דכל ממילא לא אמר ר' יוסי אקשינן ליה מאנוסה. כן נראה לי.

    קסבר ר' יוסי אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר - ופירש רש"י ז"ל: וכולן עושות כן. משמע דהוא הדין ליוצאה בשן ועין. ואם תאמר, אם כן אפילו לטעמא דמשמשת במוך לימא נמי דיוצאה בשן ועין כיון דמדעתה הולכת ומזנה, אלא ודאי מיקפד לא קפדה, הכא נמי מיקפד לא קפדה להתהפך. יש לומר, דהכא שאני דכיון דאין לה טורח בכך ותקנתה בידה בכל עת ודאי מתהפכת היא, אבל מוך דפעמים אינו מצוי בידה מיטרח לא טרחא, אלא אם כן דעתה לאגיורי זו היא סברתו של רש"י ז"ל. ויש מחמירים ומפרשים, דדוקא גיורת או שאר שפחות שנפדו ונשתחררו, דלאו ממילא דמעיקרא מינטרן נפשייהו, אי נמי אנוסת בת ישראל, אבל יוצאה בשן ועין מיקפד לא קפדה והילכך צריכה להמתין שלשה חדשים דלא דמיא לאנוסה ומפותה. רבנו אלפסי ז"ל פסק כר' ומקצת מן הגאונים ז"ל פסקו כר' יהודה כדכתיבנא בהלכות ביבמות פרק ד' אחין (בסופו).

    מתני' - הבא על בתו. ואם תאמר תיפוק ליה משום דקנסא דידיה הוא, והשתא אלו אחר שבא עליה קנסה לאבוה בא עליה אביה משלם קנס. יש לומר בנתארסה ונתגרשה ור' עקיבא דמתניתין היא (לקמן כתובות לח, א) דאמר יש לה קנס וקנסה לעצמה. אי נמי אפילו כר' יוסי הגלילי דאמר נתארסה ונתגרשה אין לה קנס, והכא בשבא עליה אביה ומת דקנסה לעצמה, וכדתנן בפרק נערה שנתפתתה (לקמן כתובות מא, ב) לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב קנסה לעצמה, והכי איתא בירושלמי (בפרקין ה"ג), דגרסינן התם, אילו אחר בא עליה לאו קנסה לאביה, תפתר שבא עליה עד שלא מת אביה ומת אביה כר' יוסי הגלילי, פירוש: אפילו כר' יוסי הגלילי, ברם כר' עקיבא יש לה קנס וקנסה לעצמה, פירוש ברם כר' עקיבא אפילו לא מת אביה, ומשכחת לה בשנתארסה ונתגרשה. ומיהו ניחא לי טפי כר' עקיבא, דאלו לר' יוסי תמיהא ליה היאך אפשר שיהיה לה קנס מאב, דהא בשעה שבא עליה לא חל עליו שום חיוב, והרי זו כמפותה יתומה דכיון דמדעתה עביד לית לה, והכא נמי מאי שנא, דהא אב לא מיחסר העמדה בדין, דבשלמא אנסה אחר צריך העמדה בדין אבל אב הא לא מיחסר העמדה בדין דלא שייך ביה. ואולי דעת הירושלמי כן, דכיון דאין לאב עד שעת העמדה בדין גם הוא אינו פטור לעולם, ואם מת אי נמי שבגרה קודם שמת, קנסה לעצמה. ודין זה שמענו מן הירושלמי הזה שלא שמענוהו מן הגמרא. גם לדעת הירושלמי אפשר, שאם עמד האב ונתן לה כסף קנסה, אחר כך חוזר וזוכה בו, שהוא יכול לכופה לעמוד עמו בדין ולתובעו כדי שיזכה הוא בקנס, כדרך שהוא יכול לכופה לדון עם אחר, דלעולם מחמתה הוא זוכה והיא היא שעומדת בדין, והיינו דתנן עמדה בדין עד שלא מת האב, לא הספיקה לעמוד בדין, ולא תנינן עמד בדין ולא הספיק לעמוד בדין, וצריך עיון.

    ולר' מאיר דאמר לוקה ומשלם תרתי למה לי חדא במיתה וממון וחדא במיתה ומלקות. אבל לרבנן מסתברא דמיתה ומלקות לא צריך קרא, דהשתא מלקות וממון לא מחייב מלקות ומיתה לא כל שכן, ואי משום דחמיר איסוריה, הא אשמעינן מיתה וממון דאף על גב דחמיר איסוריה לא מיחייב תרתי.

    הא דקתני במתניתין וכל המתחייב בנפשו פטור מן התשלומין - ואיכא למידק, והלא אין מיתה וממון באין לו כאחד, דמכי הערה בה נתחייב מיתה ומתחייב ממון לא הוי עד גמר ביאה, כדאמרינן בפרק בן סורר ומורה בסופו (סנהדרין עג, ב) גבי חטא אלו חייבי כריתות, כלומר, דחייבי כריתות נמי ניתן להצילו בנפשו, ורמינהו אלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו, כלומר, אלמא מדמשלם לא ניתן להצילו בנפשו, אמרוה רבנן קמיה דרב חסדא אמר להו משעת העראה דפגמה אחייב לה קטלא, ממונא לא משלם עד גמר ביאה. ויש לומר, דהתם הוא דמכיון דפגמה שוב לא ניתן להצילה בנפשו דאפגימה קפיד רחמנא, כדאיתא התם, אבל הכא אף על גב דמשעת העראה איחייב, מכל מקום כל שעתא ושעתא עביד חיוב מיתה עד גמר ביאה. וכענין הזה אמרו בירושלמי בפרקין (הלכה א) תני החוסם את הפרה משלם ששת קבין לפרה וארבעת קבין לחמור שכן החוסם פרתו לוקה, אמר ר' מונא מעתה הבא על אחותו קטנה ילקה וישלם שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה, חזר ואמר גבי אחותו חלו עליו מיתה ותשלומין כאחת, ברם הכא מכיון שחסם נתחייב מכות מכאן ואילך בתשלומין, איתיב ר' זעירא קומי ר' מונא הרי המצית גדישו של חבירו בשבת על שבולת ראשונה מתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין, ולית אמר כן אלא על כל שבולת שיש בה התריית מיתה, והכא על כל חסימה וחסימה יש בה התריית מכות, ומשני לה ר' יוסי בר בון אמר תרין אמוראין וכו'. מכל מקום למדנו ממנה, דאף על גב דנתחייב מעיקרא נפשות, כיון דכל שעתא ושעתא מתעסק בחיוב נפשות פטור מן התשלומין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 37a

    Ketubot 37a. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 265 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 37a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026