Talmud Builders

    Ketubot 74a

    Chapter 7 - HaMaddir

    גם: כתובות דף ע״ד ע״א, פרק ז׳ המדיר

    English translation - Ketubot 74a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1In the name of Rabbi Eliezer they said that even in this case she performs ḥalitza , but she may not enter into levirate marriage. This dispute seems to hinge on whether, when he engaged in sexual intercourse with her as an adult, he did so for the purpose of betrothal, or whether he relied upon the invalid betrothal performed when she was a minor. But here, this should be considered similar to an error concerning one woman, and yet they disagree.

    2The Gemara refutes this claim: This is not the nature of the disagreement. Rather, there too they disagree over a possible halakhic error: One Sage, the first tanna , holds that a person knows that the betrothal of a minor girl is nothing, and consequently, after she reaches adulthood, he decides to engage in sexual intercourse for the purpose of betrothal. Therefore, if the husband dies she may enter into levirate marriage. And one Sage, Rabbi Eliezer, holds that a person does not know that the betrothal of a minor girl is nothing, and therefore when he engages in sexual intercourse with her after she reaches adulthood, he does so on the basis of the initial betrothal, which is not effective according to Torah law, and therefore she cannot enter into levirate marriage.

    3It was also stated in accordance with Rabba’s opinion, that there is no dispute with regard to an error concerning one woman: Rav Aḥa bar Ya’akov said that Rabbi Yoḥanan said: One who betrothed a woman conditionally and engaged in sexual intercourse without specifying that he is voiding the condition, all agree that she does not require a bill of divorce from him. Rav Aḥa, son of Rav Ika, son of Rav Aḥa bar Ya’akov’s sister, raised an objection to his opinion from a baraita that states: A mistaken ḥalitza is valid. The amora’im asked: What is meant by the term: A mistaken ḥalitza ? Reish Lakish said: Any situation when someone says to a man whose married brother died childless [ yavam ] not well versed in halakha : Perform ḥalitza with her and by doing so you will thereby marry her. Although he did not intend to release their bond with this ḥalitza , it is nevertheless effective.

    4Rabbi Yoḥanan said: I teach with regard to the halakhot of ḥalitza : Whether he intended to release her through ḥalitza and she did not intend it, or whether she intended this outcome and he did not intend it, her ḥalitza is invalid; it will always be invalid until they both intend the appropriate outcome. And you say that in that case, when he intended to marry her and not to release her, that her ḥalitza is valid? Rather, Rabbi Yoḥanan said that in fact, in such a case, the ḥalitza would be invalid, and the term: A mistaken ḥalitza , concerns any situation where someone says to the yavam : Perform ḥalitza with her on condition that she gives you two hundred dinars as payment, and afterward she refuses to give him the money.

    5The Gemara returns to our issue: Apparently, it can be seen from here that since he performed an action, the halakha views this as though he explicitly waived his condition, for although he stipulated a condition, once he actually performs ḥalitza the condition is ignored. If so, here too, with regard to a conditional betrothal, since he engaged in sexual intercourse, he has waived his condition, which contradicts Rav Aḥa bar Ya’akov’s view.

    6He said to him: Student of the academy, have you spoken well? The reason why the ḥalitza is valid is not because he waived his condition, but rather because the condition was invalid to begin with. After all, from where do we learn through tradition all the laws of conditions? From the conditions made with the descendants of Gad and the descendants of Reuben. Moses made a condition with the tribes of Gad and Reuben: If they would go with the rest of the nation to fight in the battles for the land of Canaan on the western side of the Jordan, they would receive their inheritance on the eastern side, as they requested (see Numbers, chapter 32).

    7The Gemara derives the halakhot of contractual conditions from that incident, and these include the rule that a condition that can be fulfilled by means of an agent, as was done there, when Moses transferred responsibility for implementing the condition to Joshua and the Elders, and such a condition is a valid condition. Whereas a condition that cannot be fulfilled by means of an agent as was done there is not a valid condition. Accordingly, since ḥalitza cannot be performed by means of an agent, the condition is of no effect and the ḥalitza is valid. There is therefore no proof from here that a husband who performs an action waives his condition.

    8The Gemara raises a difficulty: But sexual intercourse is something that cannot be fulfilled by means of an agent as was done there, in the case of the descendants of Gad and the descendants of Reuben, and yet it is considered a valid condition. If a man says that he is engaging in intercourse with a woman for the purpose of betrothal on condition that a certain stipulation be fulfilled, if that condition is broken the betrothal is invalid.

    9The Gemara answers: There, in the case of betrothal, there is a special reason for this law, because the different ways of becoming betrothed are juxtaposed to each other. The Torah describes betrothal with the term becoming, as in the expression: “And she becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2). Betrothal can be performed through the transference of money or an item of value, through a document, or through sexual intercourse. All three forms are juxtaposed with one another. Conditions can be stipulated for betrothal performed via transference of money or through a document, since these methods of betrothal can be fulfilled through an agent. Therefore, a condition may also be stipulated for betrothal through sexual intercourse, although that cannot be fulfilled through an agent.

    10Rav Ulla bar Abba said that Ulla said that Rabbi Elazar said: In the case of one who betroths a woman with a loan by forgiving a debt she owes him, which does not effect betrothal, and subsequently engages in sexual intercourse with her; or one who betroths a woman conditionally and the condition was not fulfilled, and he subsequently engages in sexual intercourse with her; or one who betroths a woman with an item worth less than the value of a peruta , and he subsequently engages in sexual intercourse with her, in all of these cases, all agree that she requires a bill of divorce from him. Although the initial betrothal was invalid, they are betrothed due to the subsequent sexual intercourse.

    11Rav Yosef bar Abba said that Rabbi Menaḥem said that Rabbi Ami said: In the case of one who betroths a woman with an item worth less than the value of a peruta and subsequently engages in sexual intercourse with her, she requires a bill of divorce from him. This is because it is in this matter that he does not err. He knows that betrothal must be performed with an item worth at least a peruta , and he therefore must have engaged in intercourse with her for the purpose of betrothal. But with regard to those other cases, i.e., a loan or a condition, he does err. He engages in intercourse based upon his initial betrothal, and therefore she does not require a bill of divorce.

    12Rav Kahana said in the name of Ulla: In the case of one who betroths a woman conditionally and the condition was not fulfilled, and he subsequently engages in sexual intercourse with her, she requires a bill of divorce from him, in accordance with Rabbi Elazar. The Gemara relates: This was an incident that actually occurred. A man betrothed a woman conditionally and then engaged in sexual intercourse with her without specification, and the Sages did not have the power to allow her to leave her husband without a bill of divorce, since they could not definitively rule that the betrothal was invalid. Therefore, they forced him to give her a bill of divorce.

    13The Gemara comments: This statement comes to exclude the opinion of this tanna , as Rav Yehuda said that Shmuel said in the name of Rabbi Yishmael: The verse states with regard to a woman suspected by her husband of having been unfaithful [ sota ]: “And she was not seized” (Numbers 5:13), i.e., she was not raped. That is, she is forbidden to her husband since she willingly committed adultery with another man. Consequently, a woman who in fact was seized is permitted to her husband. And you have another woman who, although she was not seized but rather engaged in sexual intercourse willingly, is nevertheless permitted to her husband and is not considered a sota . And who is this? This is referring to one whose betrothal was a mistaken betrothal, as even if her son from this marriage is riding on her shoulders,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    משום רבי אליעזר אמרו חולצת ולא מתייבמת - אף בשהחזירה כשהיא גדולה פליג ואף במגרש גדולה והחזירה וטעמיה משום דגזור בה משום יתומה בחיי האב:

    והא הכא - גבי החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו:

    דטעות אשה אחת היא - טעות קידושי קטנה:

    ופליגי - דקאמרי רבנן מתייבמת אלמא כי בעל משגדלה לשם קדושין בעל וקס"ד הוא הדין לטעות נדרים:

    ה"ג התם היינו טעמא אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום אבל קדשה על תנאי ובעל דעתיה אתנאה ולא גרסינן בהא קמיפלגי דהא ר' אליעזר במגרש את הגדולה נמי אמר דכי החזירה אסורה לייבם דטעמא לאו משום קדושי טעות הוא ומאן דגריס לה מפרש דהאי משום ר' אליעזר אמרו דברייתא אהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו הוא דפליג ולית ליה לתנא דברייתא אליבא דר' אליעזר הא דתנא דמתניתין דיבמות (קט.) דאמר דבמגרש גדולה והחזירה נמי אסר רבי אליעזר:

    אתמר נמי - כרבה דאמר בטעות אשה אחת גרידתא אין צריכה הימנו גט:

    שנתכוין הוא - לחליצה:

    ע"מ שתתן כו' - ואע"ג דלא יהבה כשרה:

    שפיר קאמרת - בתמיה דטעמא דהכא לאו משום דאחליה לתנאיה הוא אלא משום דמעיקרא לאו תנאה הוא:

    כל תנאי מהיכן גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן - דאם יעברו ונתתם ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם (במדבר ל״ב:ב׳):

    דאפשר לקיומיה - למעשה של תנאי דהיינו ונתתם:

    על ידי שליח - כי התם שהרי משה צוה ליהושע לתת להם את הארץ שהיה שלוחו של משה ונתנה להם אבל חליצה אי אפשר לקיימה על ידי שליח אין יכול לומר לשלוחו אם תתן לך פלונית מאתים זוז חלוץ לה הלכך לאו תנאה הוא לבטל החליצה:

    והא ביאה - הבועל לשם קידושין:

    וקא הוי תנאיה תנאה - כדאמרינן לעיל הריני בועליך על מנת כו':

    דאיתקוש הויות - והיתה לאיש אחר (דברים כ״ד:ב׳) כל הויות קידושין במשמע כסף ושטר וביאה כי היכי דמהני תנאי בקידושי כסף ושטר דאפשר לקיומיה על ידי שליח מהני נמי בביאה:

    במלוה - שמחל לה מלוה שחייבת לו ואמרינן בקידושין (דף ו:) דאינה מקודשת דמשום דמשעה שלוותה ניתנה להוצאה וברשותה קיימא והשתא לאו מידי יהיב לה:

    צריכה הימנו גט - ואפילו הטעתו בתנאי דאין אדם עושה בעילתו זנות:

    רבי אמי פליג אדרבי אלעזר ואמר המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל הוא דצריכה גט אבל המקדש במלוה או על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט מאי טעמא בהא הוא דלא טעי להיות סבור שפחות משוה פרוטה יהיו קידושין הילכך גמר ובעל לשם קידושין:

    אבל בהנך טעי - כסבור יודעת היא שאין עליה נדרים לכך היא נשאת וכי בעיל אדעתא דקידושי קמאי בעיל ולא לשם קידושין במלוה לאו הכל בקיאין בהלכות קידושין:

    כתובות 74 עמוד א

    1משום רבי אליעזר אמרו: חולצת ולא מתייבמת. והא הכא, דכטעות אשה אחת דמי, ופליגי!

    2התם נמי בהא קמיפלגי, מר סבר: אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום, וגמר ובעל לשם קידושין, ומ"ס אין אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום, וכי קא בעל אדעתא דקידושין הראשונים קא בעל.

    3אתמר נמי, אמר רב אחא בר יעקב אמר רבי יוחנן: המקדש על תנאי ובעל [דברי הכל] אינה צריכה הימנו גט. איתיביה רב אחא בריה דרב איקא בר אחתיה: חליצה מוטעת כשירה. איזו היא חליצה מוטעת? אמר ריש לקיש: כל שאומר לו ״חלוץ לה, ובכך אתה כונסה״.

    4אמר ר' יוחנן, אני שונה: בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא, בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה, עד שיתכוונו שניהם. ואת אמרת חליצתה כשרה? אלא אמר רבי יוחנן: כל שאומר לו ״חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז״.

    5אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחליה לתנאיה. הכא נמי, כיון דבעל אחולי אחליה לתנאיה!

    6א"ל בר בי רב: שפיר קא אמרת? מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן,׃

    7תנאה דאפשר לקיומיה ע"י שליח, כי התם הוי תנאיה תנאה. דלא אפשר לקיומיה ע"י שליח, כי התם לא הוי תנאה.

    8והא ביאה, דלא אפשר לקיומיה ע"י שליח כי התם, וקא הוי תנאה!

    9התם, משום דאיתקוש הויות להדדי.

    10אמר רב עולא בר אבא אמר עולא אמר רבי אלעזר: המקדש במלוה ובעל, על תנאי ובעל, בפחות משוה פרוטה ובעל דברי הכל צריכה הימנו גט.

    11אמר רב יוסף בר אבא אמר רבי מנחם א"ר אמי: המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל, צריכה הימנו גט. בהא הוא דלא טעי, אבל בהנך טעי.

    12אמר רב כהנא משמיה דעולא: המקדש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט. זה היה מעשה, ולא היה כח בחכמים להוציאה בלא גט.

    13לאפוקי מהאי תנא. דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל: (במדבר ה, יג) ״והיא לא נתפשה״ אסורה. הא נתפשה מותרת. ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה, מותרת. ואיזו זו? שקידושיה קידושי טעות, שאפילו בנה מורכב על כתיפה,׃

    Tosafot

    אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחליה כו' - תימה לר"י דמאי קס"ד דהאי מקשה וכי ס"ד שלא יועיל שום תנאי לבטל שום מכר וקנין וי"ל דס"ד שצריך להזכיר תנאי בשעת גמר הקנין או המכר:

    תנאי דאפשר לקיומיה ע"י שליח כו' - וא"ת ומה סברא יש כאן דלא גמרינן מהתם אלא לענין מה שהוא סברא דהא לא ילפינן מהתם דלא מהני תנאי אלא בנתינת קרקע וי"ל דהיינו טעמא דהואיל והמעשה כל כך בידו שיכול לקיימו ע"י שליח סברא הוא שיהא כמו כן בידו לשוויי ביה תנאה אבל חליצה שאין בידו לקיימה ע"י שליח לא הוי בידו נמי למירמי ביה תנאה ואפילו לא יתקיים התנאי יהיה המעשה קיים ומשום הך סברא מודו כ"ע דבעינן שאפשר לקיימו ע"י שליח דומיא דבני גד ובני ראובן אבל לענין תנאי כפול ולעניין תנאי ומעשה בב' דברים משמע במי שאחזו (גיטין עה.) דדוקא רבי מאיר אית ליה ולא רבנן דלענין זה אין סברא כל כך ללמוד משם להכי פליגי עליה והשתא משמע דאין תנאי בחליצה לכולי עלמא וכן בפרק מצות חליצה (יבמות קו.) וקשה דבפרק רבן גמליאל (יבמות נג. ושם) מסיק רבינא לכ"ע יש תנאי בחליצה וזהו תימה דפליג רבינא אכולה תלמודא דפשיטא לן דאין תנאי בחליצה ואומר רבינו תם ורבינו יצחק דהא דמסיק רבינא התם דלכ"ע יש תנאי בחליצה לאו לומר שלא תהא מותרת לשוק בהך חליצה דודאי מותרת לשוק לכ"ע אלא לומר דלהכי אהני תנאה דאכתי איכא עלה זיקת יבמין לענין דכי אמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין דצריכה גט מדרבנן דלא אתי חליצה כיון דהויא על תנאי ומפקע לזיקה לגמרי וכן צריך לחלק לרב אשי דאמר התם דכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרת ובמתני' דהתם קתני בהדיא דפוטרת דקתני דנתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום אלא מתני' איירי לענין להתירה לשוק ורב אשי מיירי לענין זיקת יבמין כדפרישית ועוד אי להתירה לשוק איירי נמי התם אדמיפלגי רבי ורבנן בהחולץ ליבמתו וקידשה לשם יבמות אי צריכה גט ליפלגו בלהתירה לשוק הואיל ותלי נמי בהכי:

    המקדש במלוה - פי' בקונט' שמחל לה המלוה שהיתה חייבת לו ולפירושו צריך לחלק בין מקדש במחילת מלוה למקדש בהנאת מחילת מלוה דמקודשת כדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ו:) ולרבינו יצחק אין נראה דשמא אין לחלק והכא יש לפרש דמיירי כגון דאמר לה התקדשי לי במעות מלוה שאת חייבת לי דהתם ודאי אינה מקודשת:

    דברי הכל צריכה הימנו גט - ולא פליגי רב ושמואל אלא בכנסה ולא בעל ופליג אדאביי אע"ג דגבי קטנה שלא מיאנה קאמר שמואל דאינה צריכה גט ממנו התם ליכא בעילת זנות אפילו לא יבעל לשם קידושין דהא איכא קידושין דרבנן ואם תאמר והא פליגי תנאי לעיל בבעל אי קנו אי לא קנו בפחות משוה פרוטה א"כ היכי קאמר רבי אלעזר דברי הכל צריכה גט דדברי הכל משמע דליכא מאן דפליג דכי האי גוונא פריך לעיל הש"ס ארבה ויש לומר דלעיל ודאי פריך משום דידע אביי דמסברת עצמו היה רבה אומר כן ולא מקבלה אבל הכא רבי אלעזר אומר כן מקבלה דבבעל מודה שמואל וסבירא להו לרב ושמואל כמאן דאמר קנו ואם תאמר לרב תיקשי למאן דאמר לא קנו ואפילו למאן דאמר קנו שמא לא סבר כרב ודוקא בבעלו קנו משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ויש לומר דאפילו מאן דאמר לא קנו מצי סבר כרב בקידש על תנאי משום דאחולי אחליה לתנאיה וחיילי קידושי כסף אבל הכא לא מצי למיהוי קידושין על ידי מחילה וקדשה בטעות היינו טעות דפחות משוה פרוטה ובהא לא אמרינן דבעל לשם קדושין ובהך סברא מצריך הש"ס לפלוגתייהו דרב ושמואל בפרק בית שמאי (יבמות קי. ושם) ואין להקשות לרבי אלעזר דאמר דבבעל מודה שמואל היכי מותבינן לעיל ממתניתין לשמואל דאותבוה משום דמתניתין משמע כנסה סתם בלא בעל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכי גרסינן - התם נמי בהא פליגי, מר סבר אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום. כלומר, דרבנן סברי דחזרתה חזרה גמורה דאדם יודע

    וגמר ובעל לשם קדושין - ומר סבר אין אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום. כלומר, דרבנן סברי דחזרתה חזרה גמורה, ר' אליעזר סבר שאין אדם יודע ועל דעת קדושיו הראשונים הוא בועל ונמצאת גרושיה גרושין גמורים וחזרתה אינה חזרה גמורה. ונמצא פוגע בגרושת אחיו, ולא משום גזרה אסר לה ליבום, אלא מדינא ומשום לתא דהאיגזר ר' אליעזר מגרש את הגדולה והחזירה, שאף על פי שחזרתה גמורה גזרינן לה אטו האי שהיא גדולה בשעת נפילה. ורש"י ז"ל לא גריס ומר סבר אין אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום, משום שרבנו ז"ל מפרש דר' אליעזר לא גזר גדולה אטו קטנה והגדילה אצלו דההיא מדינא מתיבמת כיון שהגדילה אצלו, אלא אטו החזירה כשהיא קטנה ועדיין קטנה היא הוא דגזר. ואינו מחוור, דאם כן קשיא הא מתנייתא לשמואל דאמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת צריכה גט משני דאלמא על דעת קדושיו הראשונים הוא בועל, והכא משמע דלכולי עלמא קדושי ודאי הוו. ואפשר למימר דשמואל דאמר כר' שמעון דלעיל (כתובות עג, ב) דאמר בקטן שקדש דעל דעת קדושין הראשונים הוא בועל. ואכתי לא ניחא דאם כן לא פליגי רבנן ור' אליעזר בהא, ואנן קא מקשינן ואזלינן והא הכא דטעות אשה אחת היא ופליגי, ולא הוה לן למימר אלא והא הכא דכטעות אשה אחת היא וקתני מתיבמת דאלמא על דעת קדושין גמורים הוא בועל, ואפשר לומר נמי בהא דלא פליגי רבנן ור' אליער קאמר, אלא משום דרבי שמעון קאמר לעיל גבי קטן שעל דעת קדושין הראשונים הוא בועל משום לתא דידיה קאמר הכא, ופליגי, כלומר פליגי רבנן עליה דרבי שמעון. ומיהו אי אפשר לומר דר' אליעזר גזר גדולה אטו החזירה כשהיא קטנה ועדיין קטנה היא, דגדולה אטו קטנה לא מיחלפא, אלא ודאי כי גזר ר' אליעזר מגרש את הגדולה והחזירה לא גזר אלא אטו מחזיר את הקטנה וגדלה אצלו, דהשתא אטו גדולה איכא למיגזר ואלמא החזירה כשהיא קטנה והגדילה אצלו מדינא אינה מתיבמת לר' אליעזר משום דעל דעת קדושין הראשונים הוא בועל, ואין חזרתה חזרה גמורה. ואידך דרב אשמעינן למאי דקא סלקא דעתיה דמקשה דאיכא לדמויי קטנה לטעות נדרים דאשה אחת, אמאי קא מהדר לאקשויי מברייתא ליתביה מדרב ושמואל גופייהו דאיפלגו בהדיא בקטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת דאמר רב אינה צריכה גט משני, דאלמא אף בטעות אשה אחת פליג רב. ותירץ הראב"ד ז"ל: דהתם ודאי משמע ליה דקדשה זמן מרובה קודם גדולתה, כדקתני קטנה שלא מיאנה אלמא היה לה שהות למאן דאמר כשהיא קטנה ולא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת, והלכך ההיא בטעות שתי נשים היא. אבל הכא דקתני וגדלה אצלו, משמע דמיד שהחזירה גדלה אצלו במטה שסמוך לגדלותה החזירה ולא הספיק לבעול עד דגמרו שנותיה וסימניה. ויש מי שתירץ דהתם פשיטא לן דאדם יודע שאין קדושי קטנה שהשיאתה אמה ואחיה כלום אבל הכא ביתומה בחיי האב עסקינן, ואביה קבל קדושיה והחזירה לבעל, טעו אינשי, דלאו כולי עלמא ידעי דכיון דנשאת שוב אין לאביה רשות בה, הלכך לטעות אשה אחת גרידתא דמי דלא ידע האי גברא אי איכא עליה נדרים או לא ולספיקא נחית ובעיל. ושמואל דאמר צריכה גט משני לא תיקשי ליה מדרבנן דאמרי הכא חולצת או מתיבמת וכל שכן בההיא דלא טעו בה אינשי כולי האי, דאיהו דאמר כר' אליעזר דאמר דמדינא חולצת ולא מתיבמת, דלעולם על דעת קדושין הראשונים הוא בועל. וניחא דלפי תירוץ זה היינו דלא מקשה לעיל אלא מקדשה בטעות וכדשנינן לה דבטעות פחות משוה פרוטה קאמר ולא אקשי ליה מקטן שקדש מיהא דלטעות אשה אחרת הוא ופליגי, ומשום דההיא פשיטא ליה דאדם יודע שאין קדושי קטן כלום ולא דמי לטעות גרידתא, והיינו נמי דכי שני ליה בטעות פחות משוה פרוטה איבעיא ליה עלה במאי קא מפלגי ואוקמה באדם יודע ואין אדם יודע, ובקטן שקדש לא אבעיא ליה במאי פליגי, דבההוא פשיטא ליה דבאדם יודע ואין אדם יודע פליגי, כן נראה לי.

    הא דאקשינן הא מיכתב כתבינן וקאמר רב פפי משמיה דרב וכו' ופרקינן הכי קאמר עד שלא כתבו וחתמו. לומר דלמחזי כשיקרא חיישינן, לרווחא דמילתא הוא דפרקינן ולאוקמי הא דרב הונא אפילו כרב פפא דאמר משמיה דרבא. ומיהו אנן לא קיימא לן [הכי] ולמיחזי כשקרא לא חישיינן. וכדאמרינן לקמן בריש פרק הכותב (כתובות פה, א), ההיא איתתא דאיחייבה שבועה בבי דינא דרב ביבי בר אביי אמר להו בעל דין תיתי ותשתבע במתא אמרה להו כתובו לי זכותא דכי משתבענא יהבו לי. אמר להו רב ביבי כתובו לה אמר רב פפי משום דאתי ממולאי אמרי מעלייתא, דאמר רבא האי אשרתא דדייני דאיכתיבא וכו', וליתא מדרב נחמן דאמר רב נחמן אומר היה ר' מאיר אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר ואפילו רבנן לא פליגי עליה דר' מאיר אלא בגיטי נשים אבל בשאר שטרות מודו ליה, דאמר רב אמי אמר רב יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולווה בו, שכבר נמחל שעבודו, הא לשיקרא לא חישיינן. ואף על פי שיש מקצת מקומות דחיישינן למיחזי כשיקרא, כגון אין כותבין אורכתא אמטלטלי דכפרי (ב"ק ע, א) וכגון כתובו בהני וכתובו תיא דקיימיתו ביה (עי' ב"ב קעב, א) לא כולהו בחדא מחתא וכבר הארכתי בפרק כל הגט בתחילתו (גטין כד, א) בסיעתא דשמיא.

    דלמא לעולם צריכין ושאני הכא דמקיימנא הגדה בחד - כלומר, כיון שהן עצמן הגידו בפני אותו הג' אפ הן שמעו הגדה בב"ד מפני עצמן, שהרי הן עצמן נעשו עדים ונעשים דיינים. וא"ת והיאך נקראת הגדתם הגדה, והלא לא העידו אלא בפני אחד, ואין הגדה אלא בפני בית דין. יש לומר בשהיה מומחה ודן אפילו ביחיד כשאר דיני ממונות, ונמצאת הגדה בפניו כהגדה בפני בית דין של שלשה הדיוטות. עוד יש לומר, כשהושיבו מחבריהם אצל היחיד והעידו ואחר כך נעשים הם דיינים עמו. הרמב"ן נ"ר. ואם תאמר היכי אמר רב אשי דצריכא הגדה, והא איכא למימר לא תהא שמיעה גדולה מראיה, כדאמרינן בס' פרק ראוהו (שלשה) (ר"ה כה, ב). תירץ הראב"ד ז"ל דסבירא ליה לרב אשי דשאני דיני ממונות דכתב בהו אם לא יגיד, אלמא בעינן הגדה, אבל בעדות החדש לא כתיב ביה הגדה, כזה ראה וקדש, וכן פירש שם רש"י ז"ל (בד"ה ואמאי). ואנן לא קיימא לן כרב אשי, דהא דרב אשי דחיתא בעלמא היא, ודילמא קאמר, לומר דמהא לא תשמעינה, דאיכא למידחי הכין. ואיהו נמי אפשר דלא סבירא ליה הכין, אלא דדחויי הוא דדחו ליה. וכן פסק רבנו אלפסי ז"ל (דף ח, ב וע"ש בבעה"מ). והראב"ד ז"ל הביא ראיה מדגרסינן (בגט פשוט) עי' ב"ב קיג, ב) ג' שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין ואמרינן לא שנו אלא ביום, אבל בלילה כותבין ואין עושים דין, לפי שנעשו עדים בשעת ראייתם, ואין עד נעשה דיין. ואין ראייתו מחוורת בעיני, דהתם הגדת בעל דין איכא, דחשבין להו כאילו השכיב מרע העמידן בית דין על צוואתו לחתוך הדין על פי מה שהגיד ומצוה בפניהם, דאטו מי שמודה בבית דין לא חתכי דינא אהודאתו כיון דליכא הגדת עדים, והא לא איברי סהדי אלא לשקרי. ומאי דקא סלקא דעתיה הכא לרב אשי דבעינן הגדה, ההיא דתניא [סנהדרין שראו באחד שהרג] את הנפש, רבי טרפון אומר מקצתן נעשים עדים ומקצתן נעשים דיינין, רבי עקיבא אומר כולן נעשו עדים ואין עד נעשה דיין. ואוקימנא בפרק החובל (ב"ק צ, ב) טעמא, דאינן עושים כולן דיינים, כשראו [בלילה] הא ראוהו ביום נעשים דיינים, דלא תהא שמיעה גדולה מראיה. אלמא לא בעינן הגדה אפילו בדיני נפשות החמור וכל שכן בדיני נפשות הקל. איכא למימר דלרב אשי לא סבירא ליה כההיא אוקימתא דראוהו בלילה [לא] כאידך אוקימתא דאוקימנא התם ואפילו בראוהו ביום היא למאי דסלקא דעתיה דרב אשי הכא. והר"ז ז"ל (בעה"מ כאן) שתירץ בעיקר קושייתנו דהכא כשראו חתם ידן של עדי בלילה או בעדי שהן קרובין שאינן ראויים לדון, וכההיא פירוקא דאמרינן בסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש, לא נתחוורו דבריו, דהתם דאינם רואים עכשיו כלום, ועל פי מה שראו בלילה הן באין עכשיו לדון, איכא למימר דאין ראייתם ראייה לדון עליה. אבל כאן, שעל מה שהן רואים עכשיו הם באים לקיים, מה איכפת לן אם ראוהו כבר בלילה או בשעה שלא היו כשרין לדון, שהרי לא על אותה ראיה הן סומכין אלא על ראיה של עכשיו שהן כשרין לדון.

    יעמדו שנים ויושיבו מחבריהן אצל היחיד - ואוקימנא לה בדוכתא בשראוהו בלילה, הא ראוהו ביום אין צריכין להושיב אחרים, אלא הן עצמן עומדין במקומן ומקדשין, שלא תהא שמיעה גדולה מראיה. ולמימר שאין מקדשין אותו על פי ראיה שראוהו בלילה ונתברר להם שנראה החדש. אמנם פירשו בתוספות לפי שראית עצמן לדון עליה למחר כקבלת עדות היא. וקבלת עדות ביום בעינן, דהוה ליה כתחילת דין. וטעם נכון הוא. אלא שרש"י ז"ל חלוק בדבר בבבא בתרא (קיג, ב) גבי שלשה שנכנסו לבקר את החולה.

    והאי דאמרינן - יושיבו מחבריהן אצל היחיד. הוא הדין לכולן, אם יש עדים אחרים שיעידו בפניהם, דעד היודע, כיון שאין אנו צריכין לעדותו, נעשה דיין ואפילו בשל תורה, כדאמר ר' טרפון גבי סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש מקצתן נעשים עדים ומקצתם נעשים דיינים. ור' עקיבא נמי דפליג עליה ואמר כולן נעשו עדים, התם דוקא בדיני נפשות משום דבעינן והצילו העדה, והני כיון דחזו דקטל נפשא תו לא חזו ליה זכותא, הא בעלמא מודה הוא לרבי טרפון כדאיתא בפרק ראוהו בית דין (ר"ה כה, א, ועי' ב"ק צ, ב).

    והיינו דאקשינן - ואם איתא ליתבו בדוכתייהו וליקדשוה. כלומר, דהתם הא דלא יתבי בדוכתייהו משום דראוהו בלילה, דצריכין תרי מינייהו להעיד, ואי סלקא דעתך עד המעיד נעשה דיין יעמדו בכולן במקומן ויעיד זה בפני השנים, וכן השני יעיד בפני חביריו השנים ואחר כך יעמדו שלשתן במקומן ויאמר מקודש מקודש. וכן פירש רש"י ז"ל. ועל מ"ש שמ' עד עד נעשה דיין קא פריך. ואין לפרש דעל מה שאמרו דיינין המכירין חתימות יד עדים אין צריכין להעיד בפניהם, כלומר אלא נעשה דיין על פי ידיעתו קא פריך. והכי פירושה, ליתבו בדוכתייהו וליקדשוה בלא הגדה כלל, אלא על פי ראייתם דאי אפשר לפרש כן, דהא אוקימנא לה כשראוהו בלילה, וראייתם כמי וכדכתבינן לעיל. וכן אמר בירושלמי.

    הכי גרסינן - דאמר רב עולא בר אבא אמר עולא אמר ר' אלעזר המקדש במלוה ובעל, על תנאי ובעל, בפחות משוה פרוטה ובעל, אינה צריכה הימנו גט. ולא גרסינן דברי הכל אינה צריכה הימנו גט. דפלוגתא דתנאי היא לעיל בפחות משוה פרוטה. ולענין פסק הלכה, קדשה על תנאי וכנסה סתם, בין בטעות אשה אחת בין בטעות שתי נשים, בין בטעות אשה אחת כעין שתי נשים בין בטעות אשה אחת גרידתא, כיון שבעל צריכה ממנו גט מספק להחמיר, כדברי רבנו אלפסי ז"ל, ואם בא אחר וקדשה צריכה גט משניהם, דקיימא לן להחמיר מספק כרב, וכסהדותיה דרב כהנא משמיה דעולא דאמר המקדש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט זה היה מעשה ולא היה כח ביד חכמים להוציאה בלא גט. ואף על גב דאמר רבה דבטעות אשה אחת גרידתא כולי עלמא לא פליגי דאינה צריכה גט, ורבי יוחנן נמי דאמר הכי, לא קיימא לן כוותייהו אלא כחמים דלא היה כח בידם להוציאה בלא גט. ומיהו גט הוא דבעיא אבל כתובה לא בעיא, דלגבי איסורא לחומרא לגבי ממונא לקולא. והיכא דקדש סתם וכנס סתם נמי תצא שלא בכתובה כשמואל, דאיכא למימר דרב נמי לא פליג בהא, דהא נדרים כמומין ובמומין ודאי היכא דקדש וכנס סתם ונמצאו עליה מומין תצא שלא בכתובה, והיינו סיפא דמתניתין דקתני שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלים בנשים. ובעלמא נמי אמרינן (לעיל כתובות נז, ב) משום סמפון, דאלמא איכא סימפון בנשים לבטל הקדושין ושלא תאכל בתרומה. ועוד, דבירושלמי (בפרקין ה"ז) אפליגו בה ריש לקיש ור' יוחנן, וקיימא לן כר' יוחנן דאמר אין לה כתובה, וכבר כתבתי למעלה. ולענין מקדש את הקטנה או קטן שקדש ובעל, צריכה גט ודאי, דאדם יודע שאין קדושי קטן וקטנה כלום, וגמר ובעל לשם קדושין, והיינו דרב, והיינו כתנא קמא דר' אליעזר דאמר החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו חולצת או מתייבמת. ובמקדש בפחות משוה פרוטה ובעל, נמי איכא למימר שהיא מקודשת ודאית, דהא בברייתא דלעיל עריב ותני לה בהדי קטן שקדש, כי היכי דהאי מקודשת ודאית כשבעל לאחר שהגדיל האי נמי מקודשת ודאית, אבל במקדש במלוה ועל תנאי, אפשר דטעו בה אינשי והלכך לא הוו קדושי ודאי אלא ספק, וכדאמר רב יוסף בר אבא אמר ר' מנחם אמר ר' אסי המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל צריכה הימנו גט, בהא הוא דלא טעי אבל בהנך טעי. ואיכא למימר, דהמקדש בפחות משוה פרוטה ובעל דצריכה הימנוגט, נמי לא הוו קדושי ודאי אלא קדושי ספק, ואם קבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם. ולהאי סברא, ברייתא דלעיל תרי גווני קתני, קדושי פחות משוה פרוטה מקודשת מספק, וקטן שקדש מקודשת גמורה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 74a

    Ketubot 74a. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 313 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Ketubot 74a

    Open in the reader
    Reverse sources - sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026