ר"ש הא דאמרן — דקאמר אתה ארי בן שועל:
בני בתירה — במס' פסחים שהיו נשיאים ובשביל שראו להלל שהיה גדול בתורה ועלה אצלן מבבל עזבו נשיאותן ומינוהו נשיא עליהן:
דחזו להלל דעדיף מינייהו — והלכות שהיו נשאלות מהן בבית המדרש נעלמות מהן ובושין בדבר:
חביבין יסורין — שראה שהועילו יסורין של ר"א שלא שלטה בו רימה:
בצמירתא — אבן שבמקום קטנים:
צפירנא — חולי שבתוך הפה ושמו מישג"א:
אהורייריה — שומר סוסין:
כיסתא — מספוא:
עבר קליה — דרבי:
לקלייהו — דחיותא:
תליא לרישיה בכנפי דרבי — החביא את ראשו תחת כנפי כסותו:
אמרי — ברקיעא:
כנשא ביתא — מכבדת הבית:
שדיין בני כרכושתא — היו מוטלין שם בני חולדה:
ואפי' הכי — דלא אתא מיטרא בהנהו שני:
כי הוו עקרי פוגלא — צנון:
ממשרא — מן הערוגה:
הוה קיימא בירא מליא מיא — היתה הגומא עומדת מליאה מים:
שוכרתו בשמונה — מחמת יופיו:
אסמכיה ברבי — שיהו קורין אותו רבי כדי שיתקנא וישים (אל) לבו על ת"ת:
ואשלמיה — מסרו לרבי שמעון ללמדו תורה:
כל יומא הוה אמר — אותו הבן:
לקרייתי אנא אזיל — לעירי אני חפץ לילך:
מומי עזובה דא — בשבועה הנחתי זאת ולא אשאל עוד לילך:
ולוקח נפשות — המלמדו תורה קונהו לבן:
צער מערה — שנתחבאו שם ר' שמעון בן יוחי ור' אלעזר בנו י"ג שנה במס' שבת (דף לג:):
שמקפח את בניו — שהיה רגיל לאמר אקפח את בני כשנשבע:
ורבי למה ליה כולי האי — לחזור על בני אחרים לשאול אם יש לו בן:
אם תשוב — ישראל למוטב בתוכחתך ואשיבך אלי ולפני תעמוד הקב"ה אמר לי שאעמוד ואתקיים לפניו אם אוכל להשיבכם:
יקר מזולל — ת"ח מע"ה:
מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם — הקב"ה אמר כך אני ערב מעתה שלא ימוש עד עולם:
ארבעין תעניתא — שלא תפסוק תורה מזרעו:
גמרא דבבלאי — גמרא שלנו:
דלא ניטרדיה — כשעלה לארץ ישראל ללמוד מפי ר' יוחנן ואמוראין שבארץ ישראל לא היו בני מחלוקת ונוחין זה לזה כשמן כדאמרי' בסנהדרין (דף כד.) ומיישבין את הטעמים בלא קושיות ופירוקין:
קטין חריך שקי — דאיניש גוצא הוה:
דבר זה — על מה אבדה הארץ: