עד שלא הילכו וכו' - דרכן להטיל ענבים על הגת ודורכין ברגליהם על הגת ועד שלא הילכו בה שתי וערב: אין מלאכתן ניכרת ביין אלא בענבים לפיכך אין שותין יין דהוה ליה עושה במין זה ואוכל במין אחר:

מתני' אבל מונע הוא עצמו וכו' - ואוכל כל אכילתו מהן:

וכולן לא אמרו - שיאכל אלא בשעה שהוא עוסק במלאכה ולא שישב לו ויאכל לומר הרי מנעתי עצמי עד כאן לא בטלתי לאכול עכשיו אשב לי ואוכל:

אבל מפני השב אבידה לבעלים - שלא יבטל ממלאכתו ויאכל:

אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן - כשגמרו שורה זו והולכין להתחיל בחבירתה ואע"ג דההיא שעתא לאו שעת מלאכה היא ניחא ליה לבעל הבית בהא:

וחמור כשהיא פורקת - בגמרא מפרש לה:

גמ' מהו שיאכל בגפן אחר - שיקוץ אשכול גפן יפה וילך למקום שהוא עושה שם ויאכל:

ואי אמרת - למה לי למיבעי להא פשיטא דאוכל דאי אינו אוכל שור במחובר דרבינן לעיל דאכיל היכי אכיל הרי מלאכת שור במחובר אי אפשר לו לאכול מגפן שהוא עושה בה שהרי קשור לצמד לפני העגלה והבוצרים עושין בגפן שאצל העגלה ונותנים בעגלה:

אי משום הא לא תפשוט אמר רב שישא בשרכא - בזמורה ארוכה מאד ומגעת עד לפני השור:

דומיא דתאנים וענבים - שעושה בתאנה זו ואוכל בחברותיה:

אמר רב שישא בריה דרב אידי - לעולם תרוייהו בעינן ממין וממה והאי דאיצטריך למיתני תאנים וענבים ודייקת הא תאנים ותאנים אוכל בתאנה המודלת על הגפן או גפן מודלה על תאנה ואשמועינן היה עושה במין זה לא יאכל במין אחר ואע"ג דהוי עסוק בשניהם שהרי צריך להגביה ולהפריד הענפים של זה מזה כשהוא חותך ומיהו לא ממין שאתה נותן הוא הא תאנים ותאנים דומיא דהני כגון המודלת על חבירתה אין צריך להבחין מאיזה מהן יאכל דממין שאתה נותן וממה שאתה נותן הוא דבשניהם הוא עסוק:

ליזיל וליתי למקום שהוא עושה - ולמה ליה למנוע:

משום ביטול מלאכה - שביטל בהליכתו ובחזירתו:

אשתו ובניו מהו - שלא נשכרו אצל בעל הבית וקא מייתו ליה:

סברוה - רבנן דבי מדרשא דבעו למיפשט מהא בעיין:

מהלך - בצרכי בעל הבית כגון זה בלכתו מאומן לאומן:

כעושה מעשה דמי - ויש לו לאכול ואפילו הכי אי לאו דתקון ליה רבנן דניחא ליה לבעל הבית מדאורייתא לא אכיל מפני שהליכתו צורך. גפן שהולך אצלה הוא ואכילתו מענבים שקוצץ מזו שיצא ממנה הוא אלמא עושה בזה אין אוכל בזה:

לאו כעושה מעשה דמי - הלכך אי לאו מפני השבת אבידה לא הוה ליה למיכל:

הא עושה מעשה - כגון נשא בכתף והולך מזו אל זו ואכיל:

בבא מציעא 91 עמוד ב

1אילו נאמר (ויקרא יט, יט) ״בהמתך לא תרביע״ הייתי אומר: לא יאחוז אדם את הבהמה כדי שיעלה עליה זכר, תלמוד לומר: ״כלאים״. כלאים הוא דאסור, הא מין במינו שרי.

2ומין במינו נמי: אחיזה אין, הכנסה לא! מאי ״אחיזה״ הכנסה, ואמאי קרי ליה ״אחיזה״ לישנא מעליא.

3אמר רב אשי: הא מילתא בעו מינאי דבי רב נחמיה ריש גלותא: מהו להכניס מין ומינו ושאינו מינו לדיר? כיון דאיכא מיניה בתר מיניה גריר. או דלמא אפילו הכי לא? ופשטי להו לאיסורא דלא כהלכתא, משום פריצותא דעבדי.

מתני׳ · משנה

4היה עושה בידיו אבל לא ברגליו, ברגליו אבל לא בידיו, אפילו בכתיפו הרי זה אוכל. ר' יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיעשה בידיו וברגליו.

גמ׳ · גמרא

5מ"ט (דברים כג, כה) ״כי תבא בכרם רעך״, בכל מאי דעביד.

6רבי יוסי בר' יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו מ"ט דר' יוסי ברבי יהודה כי שור מה שור עד שיעשה בידיו וברגליו אף פועל עד שיעשה בידיו וברגליו׃

7בעי רבה בר רב הונא דש באווזין ותרנגולים לר' יוסי ברבי יהודה מהו בכל כחו בעינן והא איכא או דלמא בידיו וברגליו בעינן והא ליכא תיקו׃

8אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה פועלים עד שלא הילכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ואין שותין יין משהילכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ושותין יין׃

מתני׳ · משנה

9היה עושה בתאנים לא. יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום יפות ואוכל׃

10וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה אבל משום השב אבידה לבעלים אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת ובחמור כשהיא פורקת׃

גמ׳ · גמרא

11איבעיא להו עושה בגפן זה מהו שיאכל בגפן אחר, ממין שאתה נותן לכליו של בעל הבית בעינן והא איכא או דלמא ממה שאתה נותן לכליו של בעל הבית בעינן והא ליכא׃

12ואם תמצי לומר עושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר שור במחובר היכי אכיל אמר רב שישא בריה דרב אידי בשרכא׃

13תא שמע היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים הא תאנים ותאנים דומיא דתאנים וענבים אוכל ואי אמרת עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר היכי משכחת לה אמר רב שישא בריה דרב אידי במודלית׃

14תא שמע אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל ואי אמרת עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר ניזיל וניתי וניכול התם משום ביטול מלאכה לא קא מיבעיא לן כי קא מבעיא לן היכא דאיכא אשתו ובניו מאי׃

15תא שמע וכולם לא אמרו אלא בשעת מלאכה אבל מפני השב אבידה לבעלים אמרו פועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת׃

16סברוה מהלך כעושה מעשה דמי ומשום השב אבידה לבעלים הוא דאכיל מדאורייתא לא אכיל אלמא עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר׃

17לא לעולם אימא לך עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר ומהלך לאו כעושה מעשה דמי׃

18איכא דאמרי סברוה מהלך לאו כעושה מעשה דמי והיינו טעמא דמדאורייתא לא אכיל משום דלאו כעושה מעשה דמי הא עושה מעשה אכיל מדאורייתא אלמא עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר׃

19לא לעולם אימא לך עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר׃

תוספות

מין במינו נמי אחיזה אין הכנסה לא - תימה כיון דלא איירי קרח אלא בכלאים מנלן לאסור הכנסה מין במינו וי"ל דדייק מדנקט תנא לא יאחוז דלא יכניס הוה ליה למינקט דלא תרביע הכנסה משמע אלא משום הכי נקט אחיזה דלהכנסה לא איצטריך דקים ליה לתנא דאפילו מין במינו אסורה מונשמרת מכל דבר רע דדריש מיניה בפ"ק דע"ז (דף כ:) שלא יסתכל אדם לא בחמור ולא בחמורה לא בחזיר ולא בחזירה לא בעוף ולא בעופפת בשעה שנזקקין זה לזה ולהכי מוקי לא תרביע באחיזה באם אינו ענין:

דש באווזין ובתרנגולין לרבי יוסי ברבי יהודה מהו - יש לפרש דמיבעיא ליה בדשין ברגליהן ולא בכנפיהם דאין יכולין לדוש בכנפיהן דאי בכל כחו בעינן האיכא או דלמא ידיו ורגליו בעינן והא ליכא דאין דשין בכנפיהן אי נמי יש לומר דאפילו דשין בכנפיהן מיבעיא ליה דדומיא דשור ממש בעינן וא"ת דמשמע דפשיטא ליה דאי איכא ידיו ורגליו כי שור דאוכל ולא בעי שור ממש וא"כ יליף שור שור משבת וא"כ עוף נמי נילף כדתנן בסוף הפרה (דף נד:) דשוין שור ובהמה חיה ועוף לענין חסימה א"כ מאי מיבעיא ליה וי"ל כיון דבעי רבי יוסי ברבי יהודה דומיא דשור מיבעי ליה דלמא עוף אינו שוה לתור לענין חסימה ומתניתין דהתם כתנא קמא דהכא:

שור במחובר היכי משכחת לה - פירש בקונטרס הלא הבהמה אינה יכולה להגיע ולאכול מגפן שעל העגלה שהיא נושאה שהבהמה לפני העגלה ואין נראה לר"י דההוא גפן הוי תלוש ולא מחובר אלא הכי פירושו במחובר היינו כשהוא דש במחובר היכי משכחת לה שיאכל אותן שבלין עצמן שהוא דש דבשלמא שור בתלוש אתי שפיר שכל תבואה התלושה אשר שם חשובה כאגודה אחת ואין צריך לאכול מאותה שהוא דש ממש אבל מחובר כל קלח וקלח חשוב בפני עצמו ומשני בשרכא פירוש בקטניות או בתבואה שהיא ארוכה שיכול לאכול אותן שבלין עצמן שהוא דש:

הא עושה מעשה אוכל מן התורה - תימה מנלן למידק הכי דמתניתין לא משמע כלל דלא קתני אלא שאוכל משום השבת אבידה אבל אי לאו משום הכי לא היה אוכל אפילו מהלך כעושה מעשה דמי דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר וי"ל דדייק מדלא נקט במתניתין משום השבת אבידה אמרו הפועלים אוכלים כשמביאים כלים מאומן לאומן דהוו עושין מעשה ומינה הוה ידעינן דאפילו בעושה מעשה אין אוכלים אלא מפני השבת אבידה אלא ודאי מדנקט בהליכתן מאומן לאומן שאין עושין מעשה משמע דאי הוו עבדי מעשה הוו אכלי מדאורייתא:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

המשנה השלישית והיא מענין משנה שלפניה היה עושה בידיו אבל לא ברגליו ברגליו אבל לא בידיו אפילו על כתפו הרי זה יאכל ר' יוסי בר' יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו אמר הר"ם ר' יוסי בר' יהודה אומר מה שור בידיו וברגליו אף פועל בידיו וברגליו ואין הלכה כר' יוסי בר' יהודה:

אמר המאירי היה עושה בידיו ולא ברגליו כגון הקוצר והבוצר או ברגליו ולא בידיו כגון הדש ברגליו והדורך אפילו על כתפו כגון שכרו לכתף ולהוליך ענביו לגת הרי זה אוכל מן התורה ר' יוסי אומר עד שיעשה בידיו וברגליו כשור:

זהו ביאור המשנה והלכה כתנא קמא ומה שנכנס תחת משנה זו בגמ' כך הוא:

אף הבהמה אע"פ שהוזכר בה מלאכתה בידים ורגלים הוא הדין לשאר מלאכה ובלבד מלאכה שבגדולי קרקע כמו שיתבאר למטה במשא ואף בדישה אם דשה בידיה לבד או ברגליה לבד אוכלת ואין צריך לומר דש באווזין ותרנגולים שהרי יש שם כל כחו:

הפועלים שהיו דורכין בגת עד שלא הלכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ואין שותין יין שעדין אינם עושין אלא בענבים משדרכו כל כך שהלכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ושותין מן התירוש שהרי מלאכתם בשניהם:

המשנה הרביעית והיא גם כן מענין משניות שלפניה היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה אבל מפני השב אבדה לבעליו אמרו הפועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת וחמור כשתהא פורקת אמר הר"ם אמר רחמנא בפועל ואכלת ענבים ובאה הקבלה ענבים ולא דבר אחר ואמנם התיר להם לאכול בהליכתם מאומן לאומן ובחזרתן לגת לפי שבאותה שעה הם בטלים וכיון שאפשר להם בלא אכילה טוב הוא לאכול בשעת הבטלה ולא יאכלו בשעת גמר מלאכה ויתבטלו כל זמן שאוכלין וזה לטוב בעל הבית ומה שאמר ובחמור עד שתהא פורקת ר"ל שהבהמה לא ימנע אותה לאכול ממשאוי שעל גבה כל זמן שהיא טעונה עד שיפרקו ממנה המשוי ובאותה שעה ימנענה מלאכול:

אמר המאירי היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים ויתבאר בגמ' אפילו במודלית ר"ל שהיתה הגפן מודלית על התאנה ונשכר ללקט את התאנים ואע"פ שהוא עסוק בגפן להפרידה מעל התאנה אינו אוכל ויתבאר עוד בגמרא שאף העושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחרת ומ"מ במודלית מותר ויראה לי אפילו הם לבנים עם שחורים וכיוצא בזה הואיל ויש כאן עסק קצת בהפרדה והגבהה מעל חברתה ומ"מ באחרת אסור אפילו אשתו ובניו מוליכין לו שאין כאן בטול מלאכה אבל מותר הוא למנוע ולעכב את עצמו שלא לאכול עד שיגיע למקום היפות וכלן לא אמרו אלא בשעת מלאכה ר"ל שלא היה מן הדין לאכול אלא בשעה שהם עושים המלאכה לא שישב ויאכל ויאמר הרי עד עכשו מנעתי עצמי אשב עתה ואוכל אבל מפני השב אבדה לבעלים שלא תעשה מלאכתם ברפיון ובהתרשלות תקנו חכמים שאם רצו הפועלים שיהו אוכלין מאומן לאומן ר"ל כשהשלימו שורה זו ורוצים להתחיל באחרת ואע"פ שאין שעה זו שעת מלאכה ואפילו תאמר שהמהלך לצורך המלאכה מלאכה הוא אינו עושה מלאכה בגפן זו שהוא אוכל אעפ"כ נוח להם לבעלי בתים בכך וכן בחזרתן מן הגת כשנשאו שם משאוי של ענבים והולכים לישא אחרת וחמור הנושא את המשאוי כשתהא פורקת ר"ל שאוכלת ממשאוי שעל גבה עד שתהא פורקת והוא שאמרו בגמרא חמור וגמל אוכלין ממשאוי שעל גביהם ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא מציעא דף צ״א עמוד ב׳

מסכת בבא מציעא דף צ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־470 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–119)עמוד

היעד שנמצא: בבא מציעא דף צ״א ע״ב

פתיחה בקורא