ומנגחין יתהון — ומסרסין אותם ואח"כ מחזירין לבעלים ומאהבת בעליו ישראל גונבו הנכרי שהוא מכירו ומסרסו כדי שיהא יפה לחרישה:
ויזדבנון — ולא יהנה ישראל בעבירה הוא עשה כדי שיהא יפה לחרוש לפיכך יקנסוהו שלא יחרוש בו אלמא באיסור דלאו נמי אסורה אמירה לנכרי:
בני מערבא — דשלחו ליה לאבוה דשמואל הכי:
סבירא להו כרבי חידקא — בסנהדרין בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נו:):
וקא עבר — זה האומר לסרס:
משום לפני עור לא תתן מכשול — אבל בדבר שאין הנכרי מוזהר עליו אימא לך שרי:
לשחיטה — שלא יועיל סירוסן להעלות בדמיהן אבל לחרישה לא שדמיהן יקרין משום סירוסן:
דיין שקנסת עליהן מכירה — דלא טרח כולי האי אלא שיחרוש בו והא לא תתקיים מחשבתו:
כאחר דמי — ודיו אם מכרו לו:
מחלפו אהדדי — שוורים שלהן שגנבום נכרים מכיריהם וסרסום:
ישב לה קוץ בפיה — ואינה יכולה לאכול מן הדישה:
מהו — מצוה ליטלה או אין מצוה ליטלה:
הרביץ לה ארי — ולאימתו אינה אוכלת:
קטבליא — עור שלוק והבהמה מהלכת על גביו ואינה רואה את הדישה מי קרינא ביה בדישו או לא:
פשוט מהא — מתניתא:
חדא — מהנך בעיי:
בעל הפרה — שהשכיר פרתו לדוש בה:
פקיע עמיר — קשין של שבלין שנדושו והוה כפורס קטבליא ותיפשוט מינה דשרי:
מעיקרא — כדי שתמלא כריסה קשים קודם שתכנס לדישה:
מבחוץ — קודם שתיכנס לדוש:
מבית אביך — כהן היה.:
להבדיל בין הקדש — בתריה כתיב משמע כדי שידע להבחין בין עבודה קדושה למחוללת ואי שתי ועייל מ"מ שיכור הוא ולא ידע להבדיל:
החוסם את הפרה — ולא העבירה על הדישה וחבירו דש בה:
וכן המזווג — שור וחמור לקרון ובא חבירו והנהיג פטור הראשון ואינו חייב אלא הדש דלא תדוש בחסימה קאמר רחמנא (דברים כה) וגבי כלאים נמי לא תחרוש כתיב (שם כב) ואינו לוקה אלא זה המנהיגו:
חסמה בקול — כשהיתה שוחה לאכול היה גוער בה:
והנהיגה בקול — בכלאים ואינו אוחז במרדע:
הויא מעשה — והוה ליה לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו:
