אירכס ליה גיטא — שהיה שליח להביא ואירכס ליה ואשכחוהו:
אמר אי סימנא — חשיבא לכו אית לי בגויה סימנא:
ואי טביעות עין — חשיבא לכו אית לי בגויה טביעות עינא מכירו אני בכתב ידי הסופר והעדים מדת ארכו ורחבו כאדם המכיר את חבירו בטביעת עין שטבע בו ואין בו סימן:
וקסברי — רבנן סימנין דאורייתא שלא אמרתי סימן מובהק והחזירוהו לי:
ודוקא לצורבא מדרבנן — דמוחזק לן ביה דלא משני בדיבוריה:
ולא נתן עד תשרי — וכל זמן שלא נתן היה לו לאכול ולמכור פירי נכסי מלוג שלה שתקנו חכמים לבעל לאכול פירות של נכסי מלוג אשתו שנפלו לה לירושה:
וזבין פירי — כמשפטו:
שפיר — יש לה לטרוף כל מה שמכר משעת כתיבה והא פלוגתא במסכת גיטין בפ' שני (דף יז:):
אימת מטא גיטא לידך — מיד בעליך:
אימת מטא שטרא לידך — מיד הלוה מתחלה:
אתי לוקח ותבע — אי אתיא למיטרף מסיק אדעתיה לתבוע אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך בזמנא קמא:
מקמי דידי — מקודם שמכר לי הלוה נכסיו מטא שטר מיד לוה למלוה בראשונה:
הניחא למ"ד כו' — פלוגתא בפ"ק דגיטין (דף יב:):
זכות הוא לעבד — טובה היא אצלו שמתירו בקהל וכיון דזכות הוא איכא לתרוצי דמשעה שנכתב זוכה בשחרור דלכי מטא שטר גט לידיה נעשה בן חורין למפרע משעת חתימה:
חוב הוא לעבד — חובתו הוא שיוצא מתחת רבו כלומר הפסד הוא לו שאם עבד כהן הוא פוסלו מן התרומה ואם של ישראל אוסרו בשפחה כנענית דזילא ליה ושכיחא ליה ופריצא ליה:
מאי איכא למימר — דהשתא ליכא למימר עדיו בחתומיו חבין לו דאין חבין לאדם שלא בפניו:
דא תהא למיקם — שטר זה יהיה לקום ולהיות בכל הכתוב בו דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי:
מתנה — מתנת בריא איזו היא כל שכתוב בו כו':
מהיום ולאחר מיתה — גוף הקרקע קנוי לו מן היום ואין לו עוד רשות למוכרה וליתנה ולהורישה והפירות אינו אוכל כל ימי חייו אלא לאחר מיתה:
ואי לא לא קני — בתמיה כל שכן דאם יהיב ליה גוף ופירות במעכשיו דקני טפי סתם מתנת שכיב מרע לא קניא לו אלא לאחר מיתה דמחמת מיתה הוא מצווה:
הא אמר תנו נותנין — אמתני' פריך דתלי טעמא בשאני אומר נמלך עליהם שלא לתנן:
אפותיקאות — שעשה לו שדה אפותיקי למלוה על פה שהיתה לו עליו מלוה ישנה:
לא יחזיר — שמא כתבה לזה ולא מסר לו ולא זכה בקרקע וחזר וכתב לאחר ומסר לו השטר וזכה בו ובא לחזור בו מן השני ורוצה לתת לראשון וחפץ שימסרו לו שטר זה שיוציאנה בבית דין ונמצא זמן שטר של זה קודם לשטרו של שני ויוציאנה מידו בדין:
