מסכת בבא מציעא דף קי״ט עמוד א׳

והא דתנן הכא רבי שמעון אומר כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הוא שלו. פירש רש"י ז"ל דכרבי מאיר סבירא ליה אלא שהוא מפקיר השאר לתחתון שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חברו. ולא מחוור לי דהא קיימא לן גבי אילן מן הגזע של בעל האילן ומן השרשים של בעל הקרקע כרבי יהודה והכא קיימא לן כרבי שמעון ואם תאמר דהתם משום דעדיף טעמיה דרבי יהודה משום שמקרקעו של זה יונקים כדכתבינן אנן לעיל אכתי לא ניחא דאם כן אמאי אמרי דבי רבי ינאי ובלבד שלא יאנס הרי כיון שהוא יכול ללקוט אפילו באונס אינו מפקיר וכן אם מגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו אמאי הוי של תחתון פשיטא דעליון בעי למהוי. אלא הא דרבי שמעון בדרבי יהודה שייכא וטעמיה משום דתחתון אפקורי מפקר גבי עליון הואיל וידו מגעת שם והוא סבור שהיא שלו הואיל ועיקרו בתוך שלו דמימר אמר תחתון עליון שקיל ליה ואם תקניטנו לאסור עליו תפיסת ידו יטול את עפרו כן נראה לי לפרש שמועה זו. הרמב"ן ז"ל. אבל הראב"ד כתב וזה לשונו: הא דרבי שמעון בגנות שייך טפי בטעמא דרבי מאיר דכל מה שמגיע אליו שדינן ליה בתר עיקרו ואף על פי שתחתון כמו כן מגיע אליו אבל מה שאין העליון מגיע אליו ואינו רשאי לירד למטה וללקטו הא מסח דעתיה מינה. והתחתון מכל מקום אפילו גבוה כמה שלו הוא שיכול לעלות לו בסולם ואם העליון מגיע עד למטה הכל של עליון חוץ מפחות משלשה סמוך לקרקע דההוא ודאי כקרקע של תחתון ממש היא. ובעיא דמגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו עלתה בתיקון וחולקין. עד כאן.

אמר אפרים מקשאה תלמידו של ריש לקיש משום ריש לקיש הלכה כרבי שמעון. כי אמרוה קמיה דשמואל אמר הבו ליה אפרייה לרבי שמעון בן לקיש תנו לו שבחו כי יפה אמר ואפרייה משום אפרים. הראב"ד ז"ל. וזה לשון רבינו חננאל: הבו איפריא לריש לקיש. פירוש איפריא ברכה. ע"כ.

ולענין פסק כתב הרמ"ך וזה לשונו - הלכה כרבי שמעון וכו'. ומיהו השרשים הן של עליון שהרי בקרקע שלו הן נשרשין אף על פי שהן למטה מכדי אחיזת ידו. עד כאן. סליק פרק הבית והעליה וסליקא מסכת בבא מציעא בסיעתא דשמיא