בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    גמ' שיהנה מממון חבירושלא במתנה עד שתהא מדעתו ונוחה לו:

    נותן לו דמי צמרוצמר לבן כמו שמסר לו דקניה בשינוי ונתחייב מעות:

    ר' יהודה אומראם כן תחייבו נמצא זה נהנה שזה הביאו לו מן השוק אלא מחזיר לו את הצמר כמות שהוא צבוע וידו על התחתונה:

    אם השבחשהשביח הצמר יתר על היציאה שהוציא צבע זה בסממנין ועצים ושכר טרחו כשאר שכיר יום:

    נותן לו את היציאהולא מה שראוי בקבלנות דהוי טפי ואם ההוצאה וכו':

    והשליש את שטרוהפקידו ביד נאמן לפי שדאג הלוה שיחזור ויתבענו כל החוב:

    ואמר לולוה לשליש:

    אם אין אני נותן לואת המותר מכאן עד יום פלוני:

    תן לו שטרוויחזור ויתבע הכל:

    ודלמאלא היא זה נהנה וזה לא חסר לא קאסר רבי יהודה אלא זה נהנה וזה חסר הוא דאסר ומתניתין זה נהנה וזה חסר הוא דאמר ליה בעל הבית קא משחרת לכותלאי שאתה בונה חדשים ויפים וכל הדמים עלי ואתה משחירן בעשן לפני יציאתך:

    דהוה ליה משנהוקנסא קניס ליה אבל זה נהנה וזה לא חסר כגון לעיל (בבא מציעא דף כד:) הדר בחצר חבירו בחצר דלא קיימא לאגרא והדר זה אפילו עביד למיגר דה"ל נהנה וזה אינו חסר אינו צריך להעלות לו שכר:

    ושמעינן ליה וכו'הכא אשמעינן הכי:

    תחתון שבא לשנותבבנין חומה שעליו מן היסוד עד התקרה:

    בגויל שומעין לואם היה מתחילה מאבני גזית ובא לשנותו כשנפלה ולבנות באבני גויל שומעין לו מפני שהוא מחזיק את הבנין שחומת גויל רחבה משל גזית טפח כדאמר בפרק קמא דבבא בתרא (דף ב.) בגויל זה נותן ג' טפחים וזה נותן שלשה טפחים ובגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה והתם מפרש גויל אבנים דלא משפיין דמורשי דידהו מטפי בה טפח:

    כפיסיםארחי חצאי לבינים ורחבן טפח ומחצה ונותן אריח מכאן ואריח מכאן וטפח אבנים דקות וסיד ביניהם הוי עובי החומה ד' טפחים:

    בלביניםשלימות ואין עוביו של כותל אלא כמדת רוחבן והן שלשה טפחים כלל הדבר התחתון שמרחיב עובי הבנין ומחזיקו שומעין לו אם ממעט חיזוקו אין שומעין לו שהעליון טוענו למחר יפול והעליון שבא להכביד את המשא תחתון מעכב עליו וכל זמן שממעט כובדו שומעין לו:

    ארזיםבקורות של תקרה תחתונה קמיירי וארזים מתקיימין מן השקמין ומשאן כבד:

    להרבות בחלונותממעט חוזק הבנין והעליון מעכב עליו:

    להגביהחלל הבית אין שומעין לו שמטריח את העליון לעלות ועוד שהנמוך חזק מן הגבוה:

    עליון שבא לשנות וכו'טעמא דכולהו שומעין לו מפני שממעט כובד המשא והיכא דמוסיף על כובדו תחתון מעכב עליו שהתחתון אינו חושש אם תפול החומה שמן התקרה ולמעלה:

    בא לשנות תחתוןמשקמים לארזים שומעין לו שמהנהו לעליון שמתקיים וחזק מקום מדרך רגליו מארזים לשקמים אין שומעין לו מפני שהן נוחין להשבר:

    אין לו לא לזה ולא לזהלבנות שעניים הם ובעל הקרקע רוצה למכור הקרקע:

    מאיאית ליה לבעל העלייה בקרקע או לא:

    דדיינא הואאב בית דין היה כדאמרינן בהוריות בפרק בתרא (דף יג:):

    כמה מפסיד שלישימי קיומה היא ממהרת ליפול מחמת משא העלייה:

    מתני' בית הבדבית לעצור זיתים וגינה אחת על גבו שחקק אדם בסלע תחתיה כגון כיפה והיה גינתו למעלה ובית בדו מלמטה וכשמת נטלו בניו זה בית הבד וזה גינה ונפחת גגו של בית הבד שהוא מקום זריעתו של העליון:

    כיפיןארקוולט"ו העליון יתן עליו עפר ויזרע:

    פטורמלשלם דמאי הוה ליה למיעבד אנוס הוא:

    נתנו לו זמןשראוהו בית דין שהיה נוטה ואמרו לו סתור:

    ונפללתוך גינתו של חבירו:

    בבא מציעא 117 עמוד ב

    גמ׳ · גמרא

    1אמר ר' יוחנן: בשלשה מקומות שנה לנו רבי יהודה אסור לאדם שיהנה מממון חבירו. חדא הא דתנן.

    2אידך מה היא, דתנן: הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום, ר' מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו. רבי יהודה אומר: אם השבח יותר על ההוצאה נותן לו היציאה, ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח.

    3ואידך מאי היא, דתנן: מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו: ״אם אין אני נותן לך מכאן ועד זמן פלוני תן לו שטרו״. הגיע זמן ולא נתן, רבי יוסי אומר: יתן, רבי יהודה אומר: לא יתן.

    4אמאי? דלמא עד כאן לא קאמר רבי יהודה הכא, אלא משום דאיכא שחרוריתא.

    5אי נמי לצבוע לו אדום וצבעו שחור משום דקא משנה, והתנן: כל המשנה ידו על התחתונה.

    6ומי שפרע מקצת חובו נמי הוי אסמכתא, ושמעינן ליה לר' יהודה דאמר לא קני.

    7אמר רב אחא בר אדא משמיה דעולא: תחתון הבא לשנות, בגויל שומעין לו, בגזית אין שומעין לו.

    8בכפיסין שומעין לו. בלבנים אין שומעין לו. לסכך בארזים שומעין לו. בשקמים אין שומעין לו.

    9למעט בחלונות שומעין לו. להרבות בחלונות אין שומעין לו. להגביה אין שומעין לו. למעט שומעין לו.

    10עליון שבא לשנות, בגזית שומעין לו, בגויל אין שומעין לו.

    11בכפיסין אין שומעין לו, בלבנים שומעין לו. בארזים אין שומעין לו, בשקמה שומעין לו. לרבות בחלונות שומעין לו, למעט בחלונות אין שומעין לו. להגביה אין שומעין לו, למעט שומעין לו.

    12אין לו לזה ולא לזה, מאי? תניא: אין לו לא לזה ולא לזה אין לו לבעל עלייה בקרקע כלום.

    ברייתא

    13תניא, רבי נתן אומר: תחתון נוטל שני חלקים והעליון שליש. ואחרים אומרים: תחתון נוטל שלשה חלקים והעליון נוטל רביע. אמר רבה: נקוט דרבי נתן בידך, דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא, קא סבר: כמה מפסיד עלייה בבית תילתא, הלכך אית ליה תילתא.

    מתני׳ · משנה

    14וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע וגינה אחת על גביו, ונפחת הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה עד שיעשה לבית בדו כיפין.

    15הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם. נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל, ונפלו בתוך הזמן פטור, לאחר הזמן חייב.

    16מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל, ואמר לו: פנה אבניך, ואמר לו:

    תוספות

    בשלשה מקומות שנה לנו ר' יהודה אסור לאדם שיהנה מממון חבירו שלא מדעתו - אע"פ שמן הדין היה נראה לומר שיהנה חדא דאע"ג דזה נהנה וזה לא חסר אפי' הכי תיקנו חכמים שיהא חייב דאין לו ליהנות מממון חבירו שלא מדעתו ואידך דאמר רבי יהודה אם השבח כו' דאע"ג דגזלן קונה בשינוי הכא תקינו דלא ליקני כיון שאין מתכוין לגזול ולקנות משום דאין לו ליהנות מממון חבירו שחבירו הביאו מן השוק וטרח בו כדפירש בקונט' וא"ת לפי מאי דס"ד השתא דטעמא משום דאסור שיהנה מממון חבירו ולא משום דכל המשנה ידו על התחתונה נהי דלא קני בשינוי משום שהבעלים טרחו להביאו מן השוק מ"מ לא הוה ליה למימר ידו על התחתונה ואור"י דהמ"ל וליטעמיך א"נ מן הדין לא קנאו בשינוי כיון שאינו מתכוין לקנות ומיהו מ"מ היה לו ליתן שכר כפי מה שהשביחו בצביעת שחור ורבנן תקנו שלא יהנה מממון חבירו שלא מדעתו דהיינו בצביעת השחור שעשה שלא מדעתו הלכך ידו על התחתונה וגם משליש שטרו נמי אע"ג דאסמכתא קניא הכא כיון שאין זו מתנה גמורה שאין נותנה בלב שלם תקנו חכמים שלא יהנה מלוה הימנו:

    אם השבח יתר על היציאהפי' בירושלמי בפרק הגוזל קמא (ב"ק דף ק: ד"ה אם):

    לא לזה ולא לזה מאיאין נראה לר"י פירוש הקונט' שפי' שבעה"ב רוצה למכור את הקרקע דבהא לא קמבעיא ליה דפשיטא דאין יכול למוכרו שהרי משועבד לזה לבנות עלייה שם כשירצה ואי רוצה למכור הקרקע לעשות הבית ואין מוכר אלא כח שיש לו בתוכה הא נמי פשיטא שבענין זה יכול למוכרה דלמה לא ימכור כח שיש לו בה אלא נראה לר"י דמיירי שרוצה בעה"ב לזורעה ובעל עלייה אמר גם אני אזרע שגם לי הקרקע משועבד לעלייה או דלמא מצי א"ל היאך אין לך כלום בקרקע אלא לענין העלייה בלבד:

    וכן בית הבד כו'פי' בקונטרס דאיירי באחין שחלקו כמו פלוגתא דר' יהודה ורבנן ולא בשוכר ומשכיר וקצת קשה דמשמע דמדפליגי הכא רב ושמואל בגמרא דמיירי בשוכר ומשכיר דומיא דההיא דפליגי לעיל ועוד אי באחין שחלקו מוטל על התחתון לבנות התקרה אמאי אצטריך לאוקמי ההיא דלעיל בנפחת העלייה בשוכר ומשכיר לוקמה באחין שחלקו ואי האי וכן אנפחת העלייה דלעיל קאי אמאי הפסיק ביניהם ולא הסמיכם:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    ולהגביה אין שומעין וכו'איכא למידק דהא אמרינן פרק השותפין (בבא בתרא ו, א) אחזיק להורדי אחזיק לכשורי, ואמרינן בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא סג, ב) בסתמא לא קני עומקא ורומא מאי ניהו שאם רצה [מוכר] לבנות עלייה על גביו בונה. ותירץ הראב"ד ז"ל דהכא מדינא, התם במנהגא, דבמקום שנהגו להכביד ושלא להקפיד בונין ואין ממחים בידם, וכדתניא בתוספתא (ריש פ' יא) בית לאחד ועלייה לאחד, רצה בעל העלייה לבנות דיוטא עליונה, מקום שנהגו לעשות שנים ושלשה עושה הכל כמנהג המדינה. וכתב הרשב"א ז"ל דודאי [דינו של הראב"ד ז"ל] אמת הוא במקום שנהגו אין ממחים בידו, מיהו ההיא דאחזיק להורדי בכל מקום הוא, דההיא בשהחור רחב לקבל כשורי הוא ומשום דכיון דאחזיק אחזיק לכל מילי דמקבל להו החור, הא להרחיב חור קטן של הורדי עד שיקבל כשורי לא. וההיא נמי דפרק המוכר את הבית (שם) [לא על גביו ממש קאי, אלא לבנות עמודים מבחוץ ויבנה על גביהן עלייה אם ירצה, דהא עיקרא דמילתא התם לאשמועינן דלא מכר אויר שעל גביהן כיון שלא כתב ליה רומא. ואם תמצא לומר שבונה על גבה ממש] היינו משום דכל שלא כתב לו עומקא ורומא, הרי הוא כמשיירו בפירוש לבנות על גבי הבית. וכן לא אמרו כאן אלא בבית לאחד ועלייה לאחר דאין לבעל העלייה בבית אלא שעבוד בלבד, ואם שעבדו לו לשעבוד מועט לא שעבדו לו לשעבוד מרובה, אבל כותל שבין שתי חצרות שהמקום והאבנים של שניהם כל אחד ואחד בונה ומגביה ומכביד בכל מקום כמה שירצה ובלבד שלא יהיה כותל רעועה וכדרך שאדם בונה אותו בשלו. וזהו ששנינו (ב"ב ה, א) כותל חצר שנפל עד ארבע אמות מחייבים אותו לבנותו, למעלה מד' אמות אין מחייבין אותו לבנותו. אלמא לבנות עם חבירו אין מחייבין, הא לעכב על חבירו אינו יכול. ותדע לך שאם [אי] אתה אומר כן פשיטא [השתא] עכובי מעכב על ידו, שלא לחייבו לבנות עמו צריכא למימר. ועוד שהרי בכל משנתנו שנו שם מקום שנהגו, וכאן שנו סתם, ש"מ דדינא קתני, ואפילו במקום שאין מנהג ידוע. וטעמא משום דהתם בשלו הוא בונה דלאותן זה וזה חלק במקום ובאבנים, אלא שאם רצה כל אחד לבנות ולהגביה עושה ואין ממחין בידו עכ"ל.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד ב׳

    מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־349 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    גמ' שיהנה מממון חבירו שלא במתנה עד שתהא מדעתו ונוחה לו:

    נותן לו דמי צמרו צמר לבן כמו שמסר לו דקניה בשינוי ונתחייב מעות:

    ר' יהודה אומר אם כן תחייבו נמצא זה נהנה שזה הביאו לו מן השוק אלא מחזיר לו את הצמר כמות שהוא צבוע וידו על התחתונה:

    אם השבח שהשביח הצמר יתר על היציאה שהוציא צבע זה בסממנין ועצים ושכר טרחו כשאר שכיר יום:

    נותן לו את היציאה ולא מה שראוי בקבלנות דהוי טפי ואם ההוצאה וכו':

    והשליש את שטרו הפקידו ביד נאמן לפי שדאג הלוה שיחזור ויתבענו כל החוב:

    ואמר לו לוה לשליש:

    אם אין אני נותן לו את המותר מכאן עד יום פלוני:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Metzia 117b · Sefaria

    תוספות

    בשלשה מקומות שנה לנו ר' יהודה אסור לאדם שיהנה מממון חבירו שלא מדעתו - אע"פ שמן הדין היה נראה לומר שיהנה חדא דאע"ג דזה נהנה וזה לא חסר אפי' הכי תיקנו חכמים שיהא חייב דאין לו ליהנות מממון חבירו שלא מדעתו ואידך דאמר רבי יהודה אם השבח כו' דאע"ג דגזלן קונה בשינוי הכא תקינו דלא ליקני כיון שאין מתכוין לגזול ולקנות משום דאין לו ליהנות מממון חבירו שחבירו הביאו מן השוק וטרח בו כדפירש בקונט' וא"ת לפי מאי דס"ד השתא דטעמא משום דאסור שיהנה מממון חבירו ולא משום דכל המשנה ידו על התחתונה נהי דלא קני בשינוי משום שהבעלים טרחו להביאו מן השוק מ"מ לא הוה ליה למימר ידו על התחתונה ואור"י דהמ"ל וליטעמיך א"נ מן הדין לא קנאו בשינוי כיון שאינו מתכוין לקנות ומיהו מ"מ היה לו ליתן שכר כפי מה שהשביחו בצביעת שחור ורבנן תקנו שלא יהנה מממון חבירו שלא מדעתו דהיינו בצביעת השחור שעשה שלא מדעתו הלכך ידו על התחתונה וגם משליש שטרו נמי אע"ג דאסמכתא קניא הכא כיון שאין זו מתנה גמורה שאין נותנה בלב שלם תקנו חכמים שלא יהנה מלוה הימנו:

    אם השבח יתר על היציאה פי' בירושלמי בפרק הגוזל קמא (ב"ק דף ק: ד"ה אם):

    לא לזה ולא לזה מאי אין נראה לר"י פירוש הקונט' שפי' שבעה"ב רוצה למכור את הקרקע דבהא לא קמבעיא ליה דפשיטא דאין יכול למוכרו שהרי משועבד לזה לבנות עלייה שם כשירצה ואי רוצה למכור הקרקע לעשות הבית ואין מוכר אלא כח שיש לו בתוכה הא נמי פשיטא שבענין זה יכול למוכרה דלמה לא ימכור כח שיש לו בה אלא נראה לר"י דמיירי שרוצה בעה"ב לזורעה ובעל עלייה אמר גם אני אזרע שגם לי הקרקע משועבד לעלייה או דלמא מצי א"ל היאך אין לך כלום בקרקע אלא לענין העלייה בלבד:

    וכן בית הבד כו' פי' בקונטרס דאיירי באחין שחלקו כמו פלוגתא דר' יהודה ורבנן ולא בשוכר ומשכיר וקצת קשה דמשמע דמדפליגי הכא רב ושמואל בגמרא דמיירי בשוכר ומשכיר דומיא דההיא דפליגי לעיל ועוד אי באחין שחלקו מוטל על התחתון לבנות התקרה אמאי אצטריך לאוקמי ההיא דלעיל בנפחת העלייה בשוכר ומשכיר לוקמה באחין שחלקו ואי האי וכן אנפחת העלייה דלעיל קאי אמאי הפסיק ביניהם ולא הסמיכם:

    Tosafot on Bava Metzia 117b · Sefaria

    רשב"א

    ולהגביה אין שומעין וכו' איכא למידק דהא אמרינן פרק השותפין (בבא בתרא ו, א) אחזיק להורדי אחזיק לכשורי, ואמרינן בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא סג, ב) בסתמא לא קני עומקא ורומא מאי ניהו שאם רצה [מוכר] לבנות עלייה על גביו בונה. ותירץ הראב"ד ז"ל דהכא מדינא, התם במנהגא, דבמקום שנהגו להכביד ושלא להקפיד בונין ואין ממחים בידם, וכדתניא בתוספתא (ריש פ' יא) בית לאחד ועלייה לאחד, רצה בעל העלייה לבנות דיוטא עליונה, מקום שנהגו לעשות שנים ושלשה עושה הכל כמנהג המדינה. וכתב הרשב"א ז"ל דודאי [דינו של הראב"ד ז"ל] אמת הוא במקום שנהגו אין ממחים בידו, מיהו ההיא דאחזיק להורדי בכל מקום הוא, דההיא בשהחור רחב לקבל כשורי הוא ומשום דכיון דאחזיק אחזיק לכל מילי דמקבל להו החור, הא להרחיב חור קטן של הורדי עד שיקבל כשורי לא. וההיא נמי דפרק המוכר את הבית (שם) [לא על גביו ממש קאי, אלא לבנות עמודים מבחוץ ויבנה על גביהן עלייה אם ירצה, דהא עיקרא דמילתא התם לאשמועינן דלא מכר אויר שעל גביהן כיון שלא כתב ליה רומא. ואם תמצא לומר שבונה על גבה ממש] היינו משום דכל שלא כתב לו עומקא ורומא, הרי הוא כמשיירו בפירוש לבנות על גבי הבית. וכן לא אמרו כאן אלא בבית לאחד ועלייה לאחר דאין לבעל העלייה בבית אלא שעבוד בלבד, ואם שעבדו לו לשעבוד מועט לא שעבדו לו לשעבוד מרובה, אבל כותל שבין שתי חצרות שהמקום והאבנים של שניהם כל אחד ואחד בונה ומגביה ומכביד בכל מקום כמה שירצה ובלבד שלא יהיה כותל רעועה וכדרך שאדם בונה אותו בשלו. וזהו ששנינו (ב"ב ה, א) כותל חצר שנפל עד ארבע אמות מחייבים אותו לבנותו, למעלה מד' אמות אין מחייבין אותו לבנותו. אלמא לבנות עם חבירו אין מחייבין, הא לעכב על חבירו אינו יכול. ותדע לך שאם [אי] אתה אומר כן פשיטא [השתא] עכובי מעכב על ידו, שלא לחייבו לבנות עמו צריכא למימר. ועוד שהרי בכל משנתנו שנו שם מקום שנהגו, וכאן שנו סתם, ש"מ דדינא קתני, ואפילו במקום שאין מנהג ידוע. וטעמא משום דהתם בשלו הוא בונה דלאותן זה וזה חלק במקום ובאבנים, אלא שאם רצה כל אחד לבנות ולהגביה עושה ואין ממחין בידו עכ"ל.

    Rashba on Bava Metzia 117b · Sefaria

    מאירי

    הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום אם השבח יתר על ההוצאה נותן לי הוצאה ואם הוצאה יתרה על השבח נותן לו דמי השבח וכבר ביארנוה בבבא קמא:

    מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם אין אני נותן לך עד יום פלוני תן לו שטרו ר"ל שיתבע בה כל חובו והגיע זמן ולא נתן הרי זה לא יתן שכל כיוצא בזה אסמכתא היא ודרך גזום ואין הדעת סומכת בה הא אם התנה להחזירה לתבוע מה שחייב לו בה יחזור:

    הבית והעליה של שנים שנפלו ונתרצו שניהם לחזור ולבנות אלא שנחלקו באיכות הבנין שזה אומר לבנות חלקו בתבנית כך וזה אומר לבנות חלקו בתבנית כך כל שאחד מהם רוצה לשנות ויש באותו שנוי תועלת לחברו ולא הזק שומעין לו וכל שאינו כן אין שומעין לו אלא בונה כשהיה כיצד תחתון שבא לשנות אם בא להרבות ברוחב הכותלים או בחזוקן שומעין לו שהרי זה תועלת לחברו הצריך לבנות עליהן ואם בא למעט בהן אין שומעין לו ועליון שבא לשנות אם בא למעט בעובי הכותלים שומעין לו שהרי אין כבדותן גדול ויש בזה תועלת לבעל הבית מעתה תחתון שבא לשנות ולבנות מגזית לגויל ר"ל מעובי ה' טפחים לעובי ו' שומעין לו מגויל לגזית אין שומעין לו מלבנים לכפיסין והוא מרחב שלש לרחב ארבע שומעין לו מכפיסין ללבנים אין שומעין לו לסכך בארזים שומעין לו לסכך בשקמים אין שומעין לו למעט בחלונות שומעין לו לרבות אין שומעין לו להגביה אין שומעין לו להשפיל שומעין ועליון שבא לשנות בגזית שומעין לו בגויל אין שומעין לו בלבנים שומעין בכפיסין אין שומעין לסכך בשקמים שהם קלים שומעין לו בארזים אין שומעין לו לרבות בחלונות שומעין לו למעט בהן אין שומעין לו שהרי מרבה בכבדות להגביה אין שומעין לו להשפיל שומעין לו ואפילו היה מנהג המקום בזה שבא לשנות אין הולכין בזו אחר מנהג אלא אחר מה שהיה בנוי מתחלה ומ"מ אם רצה להוסיף אחר כן בבנין הרי דינו כמו שהיה מתחלה והוא כמנהג מדינה והוא שאמרו בתוספתא בית לאחד ועליה לאחר ורצה בעל העליה לבנות דיוטא על גבה מקום לעשות שתים ושלש עושין:

    ויש מפרשים שכל שאמרו בכאן שאין שומעין לשנות פירושו בשנוי המנהג אבל כל ששנויו כמנהג המדינה שומעין לו ויש מכריעין שברחב הכתלים אף אם שנויו בא כמנהג אין שומעין לו הא בארזים ושקמים ומיעוט חלונות ורבויין והגבהה והשפלה כל ששנויו בא כמנהג שומעין לו:

    לא היה להם כדי לבנות הרי בעל העליה נוטל שליש הקרקע ובעל הבית נוטל שני שלישים:

    המשנה הרביעית והיא גם כן מענין החלק הראשון ואמר וכן בית הבד שהיה בנוי בסלע וגנה אחת על גביו ונפחת הרי בעל הגנה יורד וזורע למטה עד שיעשו לבית בדו כיפין אמר הר"ם כל מקום שנאמר בו נפחת ר"ל שלא יוכל להשתמש בו כענין מה שהיה משתמש מתחלה מחמת אותו הפחת אלא בעמל:

    אמר המאירי וכן בית הבד הבנוי בסלע ר"ל בעובי ההר וגנה אחת על גביו ונפחת ר"ל שנפחת קרקע הגנה שהוא שמי קורת בית הבד הרי בעל הגנה יורד וזורע למטה עד שיעשה זה לבית בדו כיפין ומ"מ אחר שבנה זה כיפין לבית בדו מתקן העליון קרקע גינתו וזורע ופחת זה גם כן פירשו בגמרא בארבעה טפחים על הדרך שביארנו ופירשו בתלמוד המערב שדבר זה בשאינו שם אבל אם היה שם כופין אותו לבנות:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    ועוד 7 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Bava Metzia 117b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה וכן בית הבד כו' ועוד אי באחין שחלקו מוטל על התחתון לבנות התקרה כו' עכ"ל ר"ל כי הכא שהתחתון עושה לבית בדו כיפין אמאי איצטריך כו' והרא"ש תירץ בזה דלא דמי דלעיל אין התחתון צריך לתקרה כיון שהגג של מעלה קיים משא"כ הכא דצריך לתקרה שלא יתקלקל בית הבד שלו ע"ש:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 117b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    מתניתין וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע. פירש רש"י ז"ל דמיירי בשותפין דומיא דרבי יהודה ורבנן דלעיל מיניה. ואף על גב דמייתי עלה בגמרא פלוגתא דרב ושמואל דמיירי בשוכר ומשכיר ומצריך להו. היינו משום דאין לחלק ביניהם. אבל הריב"ן מוקי לה בשוכר ומשכיר וקאי אפלוגתא דלעיל דרבי יוסי ורבנן. ואם תאמר ולמה הפסיק בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן. ויש לומר לפי שרוצה לשנות תחלה כל המחלוקות ואיידי דאיירי בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן נקט נמי פלוגתא דרבי יהודה ורבנן. ואם תאמר וליתני ברישא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן ובתר הכי דרבי יוסי ורבנן וקאי וכן עלה. ויש לומר דפלוגתא דרבי יוסי ורבנן נשנית תחלה ומשנה לא זזה ממקומה. ועל פירוש רש"י קשה כיון דהך דהכא מיירי בשותפין אם כן מנה ליה לתלמודא לעיל דהבית והעליה שנפחתה מיירי בשוכר ומשכיר אימא דמיירי בשותפין כדמשמע לכאורה. ויש לומר דפשיטא ליה דמיירי בשוכר ומשכיר דאי בשותפין פשיטא שלא יוכל בעל העליה לומר לבעל הבית וכו' ככתוב בפסקים. הרא"ש.

    נתנו לו זמן וכו' כתב הרמ"ך לענין פסק וזה לשונו: היה כותלו גבוה ועומד ליפול חתתיו בו בית דין לסותרו וכן באילן ואמר להם הניחו לו ואם יפול ויזיק עלי לשלם נזקיו לא כל הימנו לעכבו וכופין אותו לסתרו משום ולא תשים דמים בביתך. ואם לא רצה לסתרו שוכרין פועלים מדמי אבניו בבית דין וסותרים כתלו על כרחו כיון שהוא ניכר לבנאין שקרוב הוא ליפול והוא הדין שאם הוא גבוה הרבה וקרוב מיד ליפול שאין קובעים לו זמן שלשים יום כיון שיש סכנה לעוברים. כן נראה וצריך עיון. עד כאן. וכן כתב ה"ר יהונתן וזה לשונו: זמן בית דין שלשים עם כלומר אין מאריכין עתי מסתמא לדבר המוטל עליו לעשות אבל בדבר של סכנה כגון כותל הגבוה הרבה שיש לאמוד אותו באומדנא שיפול לחמשה עשר יום או פחות או יותר יכולין ליתן לו זמן מועט ולסתור אותו מיד וכפי הזמן שיתנו לו אם יעבור המועד יתחייב לשלם ואם נפלו תוך הזמן פטור דאנוס הוא. עד כאן.

    הגיעוך אין שומעין לו כלומר אם אינו רוצה לקבל בעל הגנה זה רשאין בית דין לכפותו שיפנה אבנט מגנתו של חברו. ואם משקבל עליו וכו' כלומר אם קבל עליו בעל הגנה וטרח לפנות האבנים והעפר זכה בהן ואם חזר בעל הכותל ואמר לבעל הגנה הילך שכרך כפי שהייתי שוכר פועלים ונותן להם והחזר לי האבנים שיהיו שלי אין שומעים לו שהרי זכה בעל הגנה בהן אף על פי ששוין יותר מן ההוצאה שהוציא בהם שעל מנת כן הפקירן לו ויודע היה בזה ואפילו הני מחל לו. ה"ר יהונתן.

    כתוב בתוספות אף על גב דמפקיר נזקיו וכו' שאני הכא דלא מפקיר להו אלא שאינו רוצה ליטלם. ועוד דאמרינן בגמרא דדעתיה לדחויה ולי נראה שאינו קשה כלום דהתם לא עשה ההיזק בשעת נפילה ומפקירן קודם שיעשה היזק והוה ליה בור לאנסו ואם יכשל בו אדם אחר כך פטור אבל הכא בשעת נפילה עשה לו ההיזק כי נתמלאת גנתו אבנים ועפר ואינו יכול לזרעה. הרא"ש. וכתב הרמ"ך ז"ל לענין פסק וזה לשונו: היה כותלו סמוך לגנת חברו ונפל לגנתו ואמר לו שיפנה אותם ולא רצה ואמר לו הגיעוך והרי הן שלך ופנה אותם לעצמך לא כל הימנו וכופין שחו לשכור פועלים ולפנותן ואם נתרצה בעל הגנה בכך כיון שקבל עליו לפנותן לעצמו והתחיל לפנותן לעצמו בפני בעל הכותל אין בעל הכותל יכול לחזור בו אף על פי שרצה ליתן לו שכרו ויציאותיו. עד כאן.

    וכן כתב ה"ר יהונתן ז"ל ולאו דמפנה להו כלהו באפיה אלא כיון שהתחיל בפניו אף על פי שלא גמר הכל מיד קננהו וזהו ואם משקבל עליו וכו'. עד כאן.

    עוד כתב הרמ"ך וזה לשונו אבל היכא דלא פנה אותם ורצה בעל הכותל לחזור בו יכול לחזור בו. והוא הדין היכא דפינן שלא בפני בעל הכותל דכיון דדחויי הוא דהוה מדחה ליה מרי כותלא למרי גינתא לא זכתה לו חצרו אלא אם כן פינן בפני הנותן או דקנה מיניה דמחלינהו גביה. ונראה לומר דאף על גב דמרי כותלא מצי הדר ביה כל כמה דלא פנינהו מרי גינתא אפילו הכי מארי גינתא לא מצי הדר ביה דכיון דאירצי מחילה להיזקא ומחילה לא בעיא קנין וצריך עיון.

    מה ששנינו בפועל שאם אמר לו טול מה שהבאת בשכרך שאין שומעין לו. פירש רש"י אף על גב דבכל דוכתא אמרינן שוה כסף ככסף הכא גבי בל תלין שכרו כתיב מאי דאתני בהדיה משמע. ולא נהירא דהא כתיב פעולת שכיר כלומר מה שאתה חייב לו מחמת פעולתו שעשה עמך ומה שכתוב נמי ביומו תתן שכרו לא שכרו ממש כלומר אותו מין שהתנה עמו אלא שלא יעבור יומו ושכר פעולתו אצלו וממארי רשותך פארי אפרע. ועוד אם אין לו שאינו עובר משום בל תלין שומעין לו. אלא טעמא משום דשלשה דינים מוחלקין יש בתשלומין מה שיש לחברו אצלו. מלוה. ונזקין. ושכירות. מלוה כל שיש בידו מעות חייב לפרוע במעות הא אין לו מגבהו מה שירצה קרקע או מטלטלין וכדאמרינן ודאי דאמריתו משמיה דרבא מאן דמסיק זוזי בחבריה ואמר ליה לית לי זוזי שקול ארעא דאמרינן ליה זיל את טרח וזבין אמר ליה לא ההוא תולה מעותיו בגוי הוה וכו'. ובנזקין אפילו אית ליה זוזי משלם מאי דבעי אלא דאי מגבי ליה קרקע יהיב עידית דמיטב שדהו כתיב ואי מטלטלין אפילו סובין דכל מידי דמטלטל איקרי מיטב. אבל שכירות אפילו אין לו מעות אמרינן ליה זיל את טרח וזבין דלא נשכר לו זה אלא שהוא צריך למזונותיו לערב וכשיצא מפעולתו לא יהא צריך לירד לשוק ולחזור ולמכור ושימות בינתיים ברעב ועוד שדבר מועט הוא ועל דעת כן נשכר אצלו ודעת שניהם שוה בדבר זה ולפיכך זה שאמר לו טול מה שהבאת בשכרך אין שומעין לו. הרשב"א. וכתב הרמ"ך ז"ל לענין פסק וזה לשונו: השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש ואמר לו טול מה שעשית בשכרך לא כל הימנו. ואם קבל עליו הפועל אין השוכר יכול לחזור בו ואין צריך לומר שאין הפועל יכול לחזור בו כיון שנתרצה בכך. ונראה לומר דבהא נמי כיון דליתיה לתבן וקש בידיה דשעל דוקא היכא דהתחיל פועל למשקליה לההוא תבן באפי שוכר הוא דאין שוכר יכול לחזור בו כי ההוא דלעיל דאבני הכותל שנפלו לגנה כיון שנתרצה בכך. עד כאן.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 117b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא מציעא, דף קי״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־349 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר ר' יוחנן: בשלשה מקומות שנה…״

      חכמים: רבי יהודה.

    2. קטע 242 מילים

      נפתחת ב״אידך מה היא, דתנן: הנותן צמר לצבע…״

      חכמים: רבי יהודה.

    3. קטע 338 מילים

      נפתחת ב״ואידך מאי היא, דתנן: מי שפרע מקצת…״

      חכמים: רבי יוסי, רבי יהודה.

    4. קטע 413 מילים

      נפתחת ב״אמאי? דלמא עד כאן לא קאמר רבי…״

      חכמים: רבי יהודה.

    5. קטע 516 מילים

      נפתחת ב״אי נמי לצבוע לו אדום וצבעו שחור…״

    6. קטע 614 מילים

      נפתחת ב״ומי שפרע מקצת חובו נמי הוי אסמכתא,…״

    7. קטע 717 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אחא בר אדא משמיה דעולא:…״

      חכמים: רב אחא בר אדא, עולא.

    8. קטע 815 מילים

      נפתחת ב״בכפיסין שומעין לו. בלבנים אין שומעין לו.…״

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״למעט בחלונות שומעין לו. להרבות בחלונות אין…״

    10. קטע 1010 מילים

      נפתחת ב״עליון שבא לשנות, בגזית שומעין לו, בגויל…״

    11. קטע 1130 מילים

      נפתחת ב״בכפיסין אין שומעין לו, בלבנים שומעין לו.…״

    12. קטע 1219 מילים

      נפתחת ב״אין לו לזה ולא לזה, מאי? תניא:…״

    13. קטע 1341 מילים

      נפתחת ב״תניא, רבי נתן אומר: תחתון נוטל שני…״

      חכמים: רבי נתן, רבה.

    14. קטע 1423 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע…״

    15. קטע 1524 מילים

      נפתחת ב״הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור…״

    16. קטע 1613 מילים

      נפתחת ב״מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף קי״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026