בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד ב׳

    פרק י׳ - הבית והעלייה

    Also cited as: Bava Metzia 117b, Chapter 10 HaBayit VeHa'aliyyah

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    גמ' שיהנה מממון חבירו - שלא במתנה עד שתהא מדעתו ונוחה לו:

    נותן לו דמי צמרו - צמר לבן כמו שמסר לו דקניה בשינוי ונתחייב מעות:

    ר' יהודה אומר - אם כן תחייבו נמצא זה נהנה שזה הביאו לו מן השוק אלא מחזיר לו את הצמר כמות שהוא צבוע וידו על התחתונה:

    אם השבח - שהשביח הצמר יתר על היציאה שהוציא צבע זה בסממנין ועצים ושכר טרחו כשאר שכיר יום:

    נותן לו את היציאה - ולא מה שראוי בקבלנות דהוי טפי ואם ההוצאה וכו':

    והשליש את שטרו - הפקידו ביד נאמן לפי שדאג הלוה שיחזור ויתבענו כל החוב:

    ואמר לו - לוה לשליש:

    אם אין אני נותן לו - את המותר מכאן עד יום פלוני:

    תן לו שטרו - ויחזור ויתבע הכל:

    ודלמא - לא היא זה נהנה וזה לא חסר לא קאסר רבי יהודה אלא זה נהנה וזה חסר הוא דאסר ומתניתין זה נהנה וזה חסר הוא דאמר ליה בעל הבית קא משחרת לכותלאי שאתה בונה חדשים ויפים וכל הדמים עלי ואתה משחירן בעשן לפני יציאתך:

    דהוה ליה משנה - וקנסא קניס ליה אבל זה נהנה וזה לא חסר כגון לעיל (בבא מציעא דף כד:) הדר בחצר חבירו בחצר דלא קיימא לאגרא והדר זה אפילו עביד למיגר דה"ל נהנה וזה אינו חסר אינו צריך להעלות לו שכר:

    ושמעינן ליה וכו' - הכא אשמעינן הכי:

    תחתון שבא לשנות - בבנין חומה שעליו מן היסוד עד התקרה:

    בגויל שומעין לו - אם היה מתחילה מאבני גזית ובא לשנותו כשנפלה ולבנות באבני גויל שומעין לו מפני שהוא מחזיק את הבנין שחומת גויל רחבה משל גזית טפח כדאמר בפרק קמא דבבא בתרא (דף ב.) בגויל זה נותן ג' טפחים וזה נותן שלשה טפחים ובגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה והתם מפרש גויל אבנים דלא משפיין דמורשי דידהו מטפי בה טפח:

    כפיסים - ארחי חצאי לבינים ורחבן טפח ומחצה ונותן אריח מכאן ואריח מכאן וטפח אבנים דקות וסיד ביניהם הוי עובי החומה ד' טפחים:

    בלבינים - שלימות ואין עוביו של כותל אלא כמדת רוחבן והן שלשה טפחים כלל הדבר התחתון שמרחיב עובי הבנין ומחזיקו שומעין לו אם ממעט חיזוקו אין שומעין לו שהעליון טוענו למחר יפול והעליון שבא להכביד את המשא תחתון מעכב עליו וכל זמן שממעט כובדו שומעין לו:

    ארזים - בקורות של תקרה תחתונה קמיירי וארזים מתקיימין מן השקמין ומשאן כבד:

    להרבות בחלונות - ממעט חוזק הבנין והעליון מעכב עליו:

    להגביה - חלל הבית אין שומעין לו שמטריח את העליון לעלות ועוד שהנמוך חזק מן הגבוה:

    עליון שבא לשנות וכו' - טעמא דכולהו שומעין לו מפני שממעט כובד המשא והיכא דמוסיף על כובדו תחתון מעכב עליו שהתחתון אינו חושש אם תפול החומה שמן התקרה ולמעלה:

    בא לשנות תחתון - משקמים לארזים שומעין לו שמהנהו לעליון שמתקיים וחזק מקום מדרך רגליו מארזים לשקמים אין שומעין לו מפני שהן נוחין להשבר:

    אין לו לא לזה ולא לזה - לבנות שעניים הם ובעל הקרקע רוצה למכור הקרקע:

    מאי - אית ליה לבעל העלייה בקרקע או לא:

    דדיינא הוא - אב בית דין היה כדאמרינן בהוריות בפרק בתרא (דף יג:):

    כמה מפסיד שליש - ימי קיומה היא ממהרת ליפול מחמת משא העלייה:

    מתני' בית הבד - בית לעצור זיתים וגינה אחת על גבו שחקק אדם בסלע תחתיה כגון כיפה והיה גינתו למעלה ובית בדו מלמטה וכשמת נטלו בניו זה בית הבד וזה גינה ונפחת גגו של בית הבד שהוא מקום זריעתו של העליון:

    כיפין - ארקוולט"ו העליון יתן עליו עפר ויזרע:

    פטור - מלשלם דמאי הוה ליה למיעבד אנוס הוא:

    נתנו לו זמן - שראוהו בית דין שהיה נוטה ואמרו לו סתור:

    ונפל - לתוך גינתו של חבירו:

    בבא מציעא 117 עמוד ב

    גמ׳ · גמרא

    1אמר ר' יוחנן: בשלשה מקומות שנה לנו רבי יהודה אסור לאדם שיהנה מממון חבירו. חדא הא דתנן.

    2אידך מה היא, דתנן: הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום, ר' מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו. רבי יהודה אומר: אם השבח יותר על ההוצאה נותן לו היציאה, ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח.

    3ואידך מאי היא, דתנן: מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו: ״אם אין אני נותן לך מכאן ועד זמן פלוני תן לו שטרו״. הגיע זמן ולא נתן, רבי יוסי אומר: יתן, רבי יהודה אומר: לא יתן.

    4אמאי? דלמא עד כאן לא קאמר רבי יהודה הכא, אלא משום דאיכא שחרוריתא.

    5אי נמי לצבוע לו אדום וצבעו שחור משום דקא משנה, והתנן: כל המשנה ידו על התחתונה.

    6ומי שפרע מקצת חובו נמי הוי אסמכתא, ושמעינן ליה לר' יהודה דאמר לא קני.

    7אמר רב אחא בר אדא משמיה דעולא: תחתון הבא לשנות, בגויל שומעין לו, בגזית אין שומעין לו.

    8בכפיסין שומעין לו. בלבנים אין שומעין לו. לסכך בארזים שומעין לו. בשקמים אין שומעין לו.

    9למעט בחלונות שומעין לו. להרבות בחלונות אין שומעין לו. להגביה אין שומעין לו. למעט שומעין לו.

    10עליון שבא לשנות, בגזית שומעין לו, בגויל אין שומעין לו.

    11בכפיסין אין שומעין לו, בלבנים שומעין לו. בארזים אין שומעין לו, בשקמה שומעין לו. לרבות בחלונות שומעין לו, למעט בחלונות אין שומעין לו. להגביה אין שומעין לו, למעט שומעין לו.

    12אין לו לזה ולא לזה, מאי? תניא: אין לו לא לזה ולא לזה אין לו לבעל עלייה בקרקע כלום.

    ברייתא

    13תניא, רבי נתן אומר: תחתון נוטל שני חלקים והעליון שליש. ואחרים אומרים: תחתון נוטל שלשה חלקים והעליון נוטל רביע. אמר רבה: נקוט דרבי נתן בידך, דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא, קא סבר: כמה מפסיד עלייה בבית תילתא, הלכך אית ליה תילתא.

    מתני׳ · משנה

    14וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע וגינה אחת על גביו, ונפחת הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה עד שיעשה לבית בדו כיפין.

    15הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם. נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל, ונפלו בתוך הזמן פטור, לאחר הזמן חייב.

    16מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל, ואמר לו: פנה אבניך, ואמר לו:

    תוספות

    בשלשה מקומות שנה לנו ר' יהודה אסור לאדם שיהנה מממון חבירו שלא מדעתו - אע"פ שמן הדין היה נראה לומר שיהנה חדא דאע"ג דזה נהנה וזה לא חסר אפי' הכי תיקנו חכמים שיהא חייב דאין לו ליהנות מממון חבירו שלא מדעתו ואידך דאמר רבי יהודה אם השבח כו' דאע"ג דגזלן קונה בשינוי הכא תקינו דלא ליקני כיון שאין מתכוין לגזול ולקנות משום דאין לו ליהנות מממון חבירו שחבירו הביאו מן השוק וטרח בו כדפירש בקונט' וא"ת לפי מאי דס"ד השתא דטעמא משום דאסור שיהנה מממון חבירו ולא משום דכל המשנה ידו על התחתונה נהי דלא קני בשינוי משום שהבעלים טרחו להביאו מן השוק מ"מ לא הוה ליה למימר ידו על התחתונה ואור"י דהמ"ל וליטעמיך א"נ מן הדין לא קנאו בשינוי כיון שאינו מתכוין לקנות ומיהו מ"מ היה לו ליתן שכר כפי מה שהשביחו בצביעת שחור ורבנן תקנו שלא יהנה מממון חבירו שלא מדעתו דהיינו בצביעת השחור שעשה שלא מדעתו הלכך ידו על התחתונה וגם משליש שטרו נמי אע"ג דאסמכתא קניא הכא כיון שאין זו מתנה גמורה שאין נותנה בלב שלם תקנו חכמים שלא יהנה מלוה הימנו:

    אם השבח יתר על היציאה - פי' בירושלמי בפרק הגוזל קמא (ב"ק דף ק: ד"ה אם):

    לא לזה ולא לזה מאי - אין נראה לר"י פירוש הקונט' שפי' שבעה"ב רוצה למכור את הקרקע דבהא לא קמבעיא ליה דפשיטא דאין יכול למוכרו שהרי משועבד לזה לבנות עלייה שם כשירצה ואי רוצה למכור הקרקע לעשות הבית ואין מוכר אלא כח שיש לו בתוכה הא נמי פשיטא שבענין זה יכול למוכרה דלמה לא ימכור כח שיש לו בה אלא נראה לר"י דמיירי שרוצה בעה"ב לזורעה ובעל עלייה אמר גם אני אזרע שגם לי הקרקע משועבד לעלייה או דלמא מצי א"ל היאך אין לך כלום בקרקע אלא לענין העלייה בלבד:

    וכן בית הבד כו' - פי' בקונטרס דאיירי באחין שחלקו כמו פלוגתא דר' יהודה ורבנן ולא בשוכר ומשכיר וקצת קשה דמשמע דמדפליגי הכא רב ושמואל בגמרא דמיירי בשוכר ומשכיר דומיא דההיא דפליגי לעיל ועוד אי באחין שחלקו מוטל על התחתון לבנות התקרה אמאי אצטריך לאוקמי ההיא דלעיל בנפחת העלייה בשוכר ומשכיר לוקמה באחין שחלקו ואי האי וכן אנפחת העלייה דלעיל קאי אמאי הפסיק ביניהם ולא הסמיכם:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    ולהגביה אין שומעין וכו' - איכא למידק דהא אמרינן פרק השותפין (בבא בתרא ו, א) אחזיק להורדי אחזיק לכשורי, ואמרינן בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא סג, ב) בסתמא לא קני עומקא ורומא מאי ניהו שאם רצה [מוכר] לבנות עלייה על גביו בונה. ותירץ הראב"ד ז"ל דהכא מדינא, התם במנהגא, דבמקום שנהגו להכביד ושלא להקפיד בונין ואין ממחים בידם, וכדתניא בתוספתא (ריש פ' יא) בית לאחד ועלייה לאחד, רצה בעל העלייה לבנות דיוטא עליונה, מקום שנהגו לעשות שנים ושלשה עושה הכל כמנהג המדינה. וכתב הרשב"א ז"ל דודאי [דינו של הראב"ד ז"ל] אמת הוא במקום שנהגו אין ממחים בידו, מיהו ההיא דאחזיק להורדי בכל מקום הוא, דההיא בשהחור רחב לקבל כשורי הוא ומשום דכיון דאחזיק אחזיק לכל מילי דמקבל להו החור, הא להרחיב חור קטן של הורדי עד שיקבל כשורי לא. וההיא נמי דפרק המוכר את הבית (שם) [לא על גביו ממש קאי, אלא לבנות עמודים מבחוץ ויבנה על גביהן עלייה אם ירצה, דהא עיקרא דמילתא התם לאשמועינן דלא מכר אויר שעל גביהן כיון שלא כתב ליה רומא. ואם תמצא לומר שבונה על גבה ממש] היינו משום דכל שלא כתב לו עומקא ורומא, הרי הוא כמשיירו בפירוש לבנות על גבי הבית. וכן לא אמרו כאן אלא בבית לאחד ועלייה לאחר דאין לבעל העלייה בבית אלא שעבוד בלבד, ואם שעבדו לו לשעבוד מועט לא שעבדו לו לשעבוד מרובה, אבל כותל שבין שתי חצרות שהמקום והאבנים של שניהם כל אחד ואחד בונה ומגביה ומכביד בכל מקום כמה שירצה ובלבד שלא יהיה כותל רעועה וכדרך שאדם בונה אותו בשלו. וזהו ששנינו (ב"ב ה, א) כותל חצר שנפל עד ארבע אמות מחייבים אותו לבנותו, למעלה מד' אמות אין מחייבין אותו לבנותו. אלמא לבנות עם חבירו אין מחייבין, הא לעכב על חבירו אינו יכול. ותדע לך שאם [אי] אתה אומר כן פשיטא [השתא] עכובי מעכב על ידו, שלא לחייבו לבנות עמו צריכא למימר. ועוד שהרי בכל משנתנו שנו שם מקום שנהגו, וכאן שנו סתם, ש"מ דדינא קתני, ואפילו במקום שאין מנהג ידוע. וטעמא משום דהתם בשלו הוא בונה דלאותן זה וזה חלק במקום ובאבנים, אלא שאם רצה כל אחד לבנות ולהגביה עושה ואין ממחין בידו עכ"ל.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד ב׳

    מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־349 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף קי״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026