מסכת בבא מציעא דף נ׳ עמוד א׳

שוה שש בחמש שתות מקח שוה חמש בשש שתות מעות:

לאלתר הויא מחילה אפי' יחזור לאלתר:

ואם תמצא לומר בכדי שיראה לתגר או לקרובו מאי איכא כו' ואם באת לומר דודאי פשיטא דלאלתר הויא מחילה דאי בכדי שיראה מאי איכא בין שתות כו':

איכא דאילו שתות קתני מתני' מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה חוזר בו:

ואילו פחות משתות אם חזר בתוך כדי שיראה לתגר או לקרובו קנה ומחזיר לו אונאה:

חזרו לדברי חכמים גבי תגרי לוד במתני':

סברוה רבנן דבי מדרשא דבעו למיפשט מינה בעיין:

פחות משליש לרבי טרפון לאו אונאה היא אלא כפחות משתות לרבנן:

אי אמרת בשלמא פחות משתות לרבנן בכדי שיראה כו' מעיקרא שמחו בר' טרפון משום דשתות לרבנן ידו על העליונה ויתר משתות נמי יכול לחזור בו בכדי שיראה ולר' טרפון כל פחות משליש קנה בע"כ ותגרי לוד לא היו חפצים שיתבטל המקח וכ"ש אי בטול מקח לרבנן לעולם חוזר דניחא להו טפי בר' טרפון דלאחר כדי שיראה הוי לדידיה מחילה וכי אמר להו כל היום חזרו דניחא להו בדרבנן דאמרי בפחות משתות ושתות ויתר על שתות הוי מחילה לאחר כדי שיראה ולר' טרפון עד לאחר כל היום ואי משום דלרבנן הוי שתות ויתר על שתות חזרה בכדי שיראה ולרבי טרפון קנה בע"כ נוח להם שתהא חזרה בכדי שיראה ואם לא בא תוך כדי שיראה תהא מחילה ממה שקנה בע"כ ויחזיר לו אונאה כל היום ומיהו אי בטול מקח לרבנן לעולם חוזר לא חזרו אלא משום פחות משתות ושתות אע"ג דביתר משתות ניחא להו בר' טרפון דקנה בע"כ ולאחר כל היום הויא מחילה ולרבנן לעולם חוזר מ"מ ברווחא דפחות משתות ושתות ניחא להו טפי דבטול מקח לא שכיחא כולי האי ואפי' שכיחא יותר מרויחים בשתות ופחות משתות שהוא מחילה לאחר כדי שיראה ולר' טרפון עד לאחר כל היום ממה שמפסידין ביתר משתות דריוח מועט הוא בין קנה ומחזיר אונאה לחזרה והא דלאחר כל היום הוי לר' טרפון מחילה ולרבנן לעולם חוזר ליכא נפקותא נמי כל כך דרוב פעמים מי שחוזר חוזר בו ביום ומי שאינו חוזר בכל היום אינו חוזר לעולם אלא אי אמרת לאלתר הויא מחילה אמאי חזרו הא בדר' טרפון ניחא להו טפי דהא כל היום דר"ט בשליש הוא דקאמר ואע"ג דאי בטול מקח לרבנן בכדי שיראה ניחא להו בשליש ויתר משליש בדרבנן טפי דלרבנן לאחר שיראה הויא מחילה ולר"ט עד לאחר כל היום הא ודאי לא שכיח כלל ויזהרו מאונאת שליש ויהיה הכל מחילה לאלתר מי סברת כו' לא משתות ועד שליש פירוש ושתות בכלל כשתות עצמה לרבנן דמי ואין חולק על חכמים אלא דבטול מקח דידהו משוי ליה אונאה אי הכי דרבי טרפון אבטול מקח לחודיה פליג במאי שמחו מעיקרא תפשוט מדשמחו דלרבנן לעולם חוזר ולהכי שמחו דלר' טרפון הויא מחילה לאחר כדי שיראה ובשתות ופחות משתות הם שוים כי אמר להו כל היום חזרו דשתות הויא מחילה בכדי שיראה לרבנן ולר' טרפון לאחר כל היום גם ביתר משתות נמי ניחא להו בדרבנן דשניהם כחם שוה לחזור ולר' טרפון ידו על העליונה כדין שתות ואע"ג דלרבנן לעולם חוזר ולר' טרפון כל היום ותו לא ליכא נפקותא בין חזרה דכל היום ולעולם דאי ס"ד בכדי שיראה במאי שמחו הלא לכ"ע פחות משתות מחילה לאלתר ושתות ויתר משתות לכ"ע מחילה לאחר שיראה ואדרבה בדרבנן ניחא להו טפי דאמרי ביתר על שתות שניהם חוזרים מר' טרפון דאמר ידו על העליונה ומשני שמחו בשתות עצמה פירוש לא נאמר דשתות עצמה הויא אונאה לר' טרפון כמו לרבנן כדאמר עד השתא אלא משתות ואילך לרבי טרפון כשתות לרבנן אבל שתות עצמה לר' טרפון הויא כפחות משתות והויא מחילה לאלתר ולכך שמחו דלרבנן בכדי שיראה וגם ידו על העליונה וזה הריוח ניחא להו טפי מריוח דיתר על שתות דשניהם חוזרים לרבנן ולר' טרפון ידו על העליונה וכי אמר כל היום חזרו דריוח של יתר משתות דהויא מחילה בכדי שיראה ולר' טרפון אחר כל היום ניחא להו טפי מריוח דשתות עצמה דהוי מחילה לאלתר לר' טרפון לפי שהוא דבר מצומצם ולפי שיטה זו נראה דגרס. דאיבעיא להו דקאי אמסקנא דאוקימנא משתות עד שליש לר' טרפון כשתות עצמה לרבנן ושתות עצמה כפחות משתות וקא מבעיא ליה בטול מקח לעולם חוזר או בכדי שיראה ת"ש חזרו אי אמרת בשלמא בטול מקח בכדי שיראה להכי חזרו דמעיקרא שמחו משום שתות עצמה דהויא לר' טרפון מחילה לאלתר וכי אמר כל היום חזרו משום יותר משתות דהויא מחילה לרבנן לאחר כדי שיראה כדמפרש בשמחו משום שתות עצמה אלא אי אמרת בטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו הלא שתות לר' טרפון מחילה לאלתר וגם יותר משתות מחילה לאחר כל היום ולרבנן לעולם חוזר ורש"י פי' דכי אמר בטול מקח לעולם חוזר שתות עצמה הוי אונאה לר' טרפון כמו לרבנן ואפ"ה פריך אמאי חזרו כדפרש"י ודוחק דלעיל כי אמר דבטול מקח לרבנן לעולם חוזר הוה ניחא ליה חזרו לכן נראה כדפרישי' ומשני בטול מקח לא שכיח פירוש שתות עצמה דאמר לר' טרפון דהויא כפחות משתות שנויא דחיקא היא אלא שתות ויתר משתות כשתות עצמה לרבנן ולכך מעיקרא שמחו משום יתר משתות דלר' טרפון הויא מחילה לאלתר לאחר כדי שיראה ולרבנן לעולם חוזר וכי אמר כל היום חזרו משום שתות עצמה דלר' טרפון כל היום ולרבנן בכדי שיראה וביתר משתות נמי לרבנן שניהם חוזרים ולר' טרפון ידו על העליונה ואע"ג דלרבנן לעולם חוזר ולר' טרפון כל היום ותו לא בטול מקח לא שכיח ואפי' שכיח אין נפקותא בין חזרה דכל היום ולעולם כן נראה הסוגיא לפי שיטת רש"י וקשה דמעיקרא כי אמר מי סברת כו' הוי שתות לר' טרפון כמו לרבנן וכי אמר שמחו בשתות עצמה חוזר מסברתו וסובר דשתות לר' טרפון כפחות משתות וכן סוברת בעיא שניה ובמסקנא כי משני בטול מקח לא שכיח חוזר לסברתו הראשונה דשתות לר' טרפון כמו לרבנן והיה לו לגמרא לפרש מי סברת שתות לר' טרפון כמו לרבנן לא שתות כפחות משתות לכן נראה דמעיקרא נמי כי אמר מי סברת כו' הוי פירוש משתות עד שליש ולא שתות עצמה כשתות לרבנן אבל שתות הויא מחילה לאלתר ולא חשש הגמ' לפרש דכיון דמה שהוא בטול מקח לרבנן עד שליש הויא אונאה לר' טרפון סברא הוא דאין לו אונאה אלא דוקא במקום בטול מקח לרבנן ולא בשתות א"ה במאי שמחו תפשוט דבטול מקח לעולם חוזר ולהכי שמחו מעיקרא דשתות הויא מחילה לאלתר לר' טרפון ויתר משתות מחילה לאחר כדי שיראה ולרבנן שתות בכדי שיראה ויתר משתות לעולם חוזר וכי אמר כל היום חזרו דשתות עצמה דהויא מחילה לאלתר לר' טרפון דבר מצומצם הוא ולא שכיח ויתר משתות דלרבנן לעולם חוזר ולר' טרפון כל היום ותו לא אין נפקותא בין חזרה דכל היום ולעולם וניחא להו בדרבנן דאמרו ביתר על שתות שניהם כחם שוה לחזור מדר' טרפון דאמר ידו על העליונה דאי בטול מקח בכדי שיראה במאי שמחו הלא ביתר משתות ניחא להו בדרבנן טפי דאמרו שניהם חוזרים מדר' טרפון דאמר ידו על העליונה דבשתות עצמה שהוא דבר מצומצם אין ריוח כל כך במה שהוא מחילה לאלתר לר' טרפון ומשני שמחו בשתות עצמה דהויא מחילה לאלתר לר' טרפון ובהא ניחא להו טפי אע"ג דדבר מצומצם הוא מריוח דיתר על שתות דשניהם חוזרים לרבנן איבעיא להו בטול מקח לרבנן לעולם חוזר ת"ש חזרו לדברי חכמים והשתא סבר דפחות משליש לר' טרפון כפחות משתות לרבנן וסבר נמי דפחות משתות לרבנן ופחות משליש לר' טרפון בכדי שיראה ולא הויא מחילה לאלתר דהכי משמע ליה פשטא דמתני' טפי. ועוד אי משתות ועד שליש לר' טרפון הויא אונאה אתי שפיר שמחו וחזרו בין אי בטול מקח לרבנן לעולם חוזר בין בכדי שיראה כדאמר לעיל ומשום קושיא זו דחק לפרש בקונט' דמעיקרא דקאמר משתות ועד שליש לר' טרפון כו' ושתות בכלל דלפי זה לא פירשנו המשנה אלא את"ל בטול מקח בכדי שיראה אבל אם לעולם חוזר לפי זה לא דקדק אמאי חזרו ולהכי פשיט שפיר ממתניתין אי אמרת בשלמא בטול מקח בכדי שיראה להכי חזרו ומעיקרא שמחו דשתות ויתר משתות עד שליש קנה המקח לר' טרפון ולרבנן יכול לחזור בו וכי אמר כל היום חזרו דלר' טרפון עד שליש לא הויא מחילה עד לאחר כל היום ולרבנן עד לאחר כדי שיראה אלא אי בטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו הלא לרבי טרפון לאחר כל היום הוי מחילה עד שליש ולרבנן לעולם חוזר ומשני בטול מקח לא שכיח ויותר יש ריוח בפחות משתות ושתות דהויא מחילה לרבנן לאחר כדי שיראה ולר' טרפון כל היום מריוח דיתר על שתות דלא שכיח ואין נפקותא בין חזרה דכל היום ולעולם וקשה קצת לפירוש זה. לישנא דקאמר גמרא דקמשוי ליה אונאה כל היום ותו לא דצריך לפרש אונאה מה שקנה ומחזיר אונאה ולעיל דקאמר כיון דאמר להו דהויא אונאה שמחו קרי אונאה הא דידו על העליונה ולפי' רש"י אתי שפיר דהך אונאה נמי הוי ידו על העליונה:

איבעיא להו פחות משתות לרבנן לאלתר הויא מחילה או בכדי שיראה לתגר או לקרובו. ת"ש הורה ר' טרפון בלוד האונאה ח' כסף מכ"ד לסלע שליש למקח ושמחו תגרי לוד אמר להם כל היום וחזרו לדברי חכמים ש"מ דפחות משתות לרבנן כדי שיראה לתגר או לקרובו וכן פחות משליש לר' טרפון כל היום וכיון ששמעו כל היום חזרו לדברי חכמים קס"ד דפחות משליש לר' טרפון כפחות משתות לרבנן ואין ביניהן חלוקה אלא שהן בכדי שיראה לתגר והוא אמר כל היום ולפיכך חזרו לדברי חכמים דאמרי כדי שיראה לתגר אלא אי אמרת לרבנן פחות משתות הויא מחילה לאלתר וכן לר' טרפון פחות משליש לאלתר הויא מחילה (אמרו) [אמאי] חזרו לרבנן בדר' טרפון טפי טפי ניחא להו.

זהו ביאור המשנה ואין הלכה כר' טרפון אלא כחכמים ואף לחכמים לא כמו שפירשנו מכל וכל אלא שכל פחות משתות לאלתר הוי מחילה ואע"פ שאם נאמר כן לר' טרפון בפחות משליש לא היה להם לחזור והרי נוח להם בדברי ר' טרפון כבר טרחו עליה בגמרא הרבה עד שנשתנו דבריו לדרך אחרת אלא שמתוך שאין הלכה כר' טרפון לא הקפדנו על דבריו לישבם בביאור המשנה אלא שמ"מ מתוך שביאור הסוגיא מבולבל ביד המפרשים אני רואה להעירך מעט בביאורה דרך קצרה והוא שבגמרא שאלו על זה פחות משתות לרבנן לאלתר הויה מחילה או בכדי שיראה וכו' וקודם שנכנס בביאורה של שמועה צריך שתדע דרך הקדמה שענין אונאה חלוק לשני דרכים ואחד הוזכר בגמרא לדעת ר' נתן והלכה כמותו והוא הוא שהתחלנו לבארו במשנה על דעת פסק והוא שהשתות קנה ומחזיר אונאה ואין אחד יכול לחזור אפי' המתאונה ואין אומרים ידו על העליונה וביתר משתות בטל מקח אם המתאונה תובע אונאתו אבל אם המתאונה מוחל על אונאתו אין המאונה יכול לבטל והדעת השני הוא דעת משנתנו והוא שבשתות יד המתאונה על העליונה אם לחזור את האונאה אם לבטל את המקח וביתר משתות אף המאונה יכול לחזור כגון אם הוקר או שמתחרט על מכירת החפץ וזהו דעת משנתנו כמו שאמר במשנה שאחריה מי שהוטל ידו על העליונה ועל דעת זה נתיסדה שמועה זו:

וצריך שתדע על שמחת תגרי לוד וחזרתם שלא שמחו מעולם בין בטול מקח לאונאה הואיל והטעם שוה שהרי אין בין זה לזה לדעת משנתנו אלא שבבטול מקח שניהם חוזרים ובאונאה המתאונה חוזר ואחר שאף באונאה המקח בטל מצד המתאונה אין מרויחים כלום בין בטול מקח לאונאה שתגרי לוד אינם טועים וכן לא שמחו בין שיעור חזרה לכל היום ובין חזרה לעולם שכל שאין חוזר ביומו אין חוששין לו שיחזור למחר והשמחה והחזרה תלויות בשלשה דברים שנים בסבת אריכות זמן והם בין מחילת אלתר לבכדי שיראה או בין בכדי שיראה לבין כל היום והשלישי שאין שם הבדל זמן אלא שהם שמחים בין מקח קיים אף בחזרת אונאה יותר משיתבטל המקח לגמרי ועל הקדמות אלו אתה מפרש סוגיא זו והיא ששאלה פחות משתות לרבנן לאלתר וכו' והקשה ואי בכדי שיראה מה בין שתות לפחות משתות שהרי שניהם בכדי שיראה אונאה חוזרת ואחר זמן זה היא נמחלת והיה סבור כדעת שהזכרנו שאין בטול מקח באונאה ולפיכך פירש לו שלא שאלה אלא על דעת משנתנו שבשתות יכול המתאונה לחזור ובפחות משתות אף המתאונה אינו יכול לחזור ובא להוכיח שאף פחות משתות בכדי שיראה מדקאמר חזרו לדברי חכמים והיו סוברים שפחות משליש לר' טרפון כפחות משתות לרבנן אי אמרת בשלמא פחות משתות לרבנן בכדי שיראה ולר' טרפון כל היום משום הכי חזרו שמתחלה שהיו סבורים שאף לר' טרפון פחות משליש בכדי שיראה שמחו מפני שהיו מרויחים במחילת כל שמשתות עד שליש דלרבנן בטול מקח ולר' טרפון מחילה ואף כשתאמר בבטול מקח בכדי שיראה מ"מ שמחו שלר' טרפון אם יבאו בכדי שיראה אונאה מוזרת ומקח קיים ולרבנן מקח בטל וכבר הקדמנו שכל שבין מקח בטל למקח קיים אף בחזרת אונאה יש שמחה וכל שכן אם נאמר בבטול מקח לעולם ששיעור חכמים בכל שמשתות ולמעלה לעולם ולר' טרפון בכדי שיראה ולא עוד אלא שאם תאמר כן אף בשליש עצמה שמחו שהרי לחכמים הוא בטול מקח ולעולם ולר' טרפון אונאה ובכדי שיראה הא כל שתאמר בבטול מקח בכדי שיראה אין שמחה בשליש עצמה שהרי אף לר' טרפון אונאה היא ויכול המתאונה לחזור ומתוך כך אין בין בטול מקח לאונאה כלום אבל משליש ולמטה עד שתות יש שמחה ואף בשתות עצמה שלר' טרפון מחילה ולרבנן אונאה שיש בה בטול מקח מצד המתאונה ונמצא שבדין שמחו וכששמעו שלר' טרפון שיעור חזרתם כל היום בין במחילה בין באונאה שכל מה שאמרו בו חכמים בכדי שיראה אמר בו ר' טרפון כל היום חזרו שהרי יתחייבו ברוב אונאות שהם משתות ולמטה שלרבנן מחילתם בכדי שיראה ולר' טרפון כל היום ואף משליש עד שתות אם נאמר שבטול מקח לרבנן בכדי שיראה נוח להם להיות בטול מקח בבכדי שיראה מלהיות מחילה לשיעור כל היום ואף כשתאמר לרבנן בטול מקח לעולם ונמצאו מרויחים כמשליש עד שתות כבר הקדמנו שאין בין היום ולעולם שום שמחה אלא אי אמרת מחילה לאלתר הויא בין בפחות משתות לרבנן בין בפחות משליש לר' טרפון אמאי חזרו והרי מרויחים בכל אונאות שמשליש עד שתות ושתות בכלל ואע"פ שמפסידין במשליש ולמעלה שהוא בטול מקח ולרבנן בכדי שיראה ולר' טרפון כל היום אונאה במשליש ולמעלה לא שכיחא ומפני מה חזרו יזהרו מאונאת שליש ודים ותירץ לעולם מחילה לאלתר הויא מחילה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומ"מ אין פחות משליש לר' טרפון כפחות משתות לרבנן אלא משליש ועד שתות ושתות בכלל לר' טרפון כשתות עצמה לרבנן שהיא אונאה ואין בה מחילת אלתר אלא חזרת אונאה ובטול מקח מצד המתאונה ונמצא שאין כאן שמחה שאף כשתאמר לרבנן בטול מקח לעולם אין בין היום ולעולם כלום ובין בטול מקח לאונאה גם כן אין שמחה כמו שהקדמנו ונמצאו מפסידין בשתות עצמה שלרבנן בכדי שיראה ולר' טרפון כל היום:

והקשו לו אם כן במאי שמחו מעיקרא כשהיו סבורים שאף ר' טרפון שיעורו בכדי שיראה שאם בפחות משתות הרי לשניהם מחילת אלתר הוא ובשתות עצמה לדברי הכל אונאה ושיעורה בכדי שיראה ואם משליש עד שתות שלרבנן בטול מקח ולר' טרפון אונאה הרי אין בין בטול מקח לאונאה שמחה הואיל וזמנם שוה לבכדי שיראה ונמצא שאין כאן שמחה אלא אם כן נאמר לרבנן בטול מקח לעולם חוזר שלדעת ר' טרפון אונאה והיו סבורים בו ששיעורו בכדי שיראה ולרבנן בטול מקח ולעולם ואם כן תפשוט מינה דבטול מקח לעולם חוזר ותירץ לעולם בטול מקח בכדי שיראה ושמחו בשתות עצמה שלא כמו שאמרנו למעלה שהשתות לר' טרפון בכלל אונאה אלא שתות לר' טרפון מחילה ולאלתר ולרבנן אונאה ובכדי שיראה וכשאמר להם באונאה כל היום חזרו שאע"פ שמרויחים בשתות עצמה מפסידים הם בכל שמשתות ולמעלה שלרבנן בטול מקח ובכדי שיראה ולר' טרפון אונאה וכל היום והרי אין בין בטול מקח לאונאה שמחה ויש הפסד בין כל היום לבכדי שיראה ואח"כ שאלו בטול מקח לרבנן אם לעולם חוזר אם בכדי שיראה והקשה לו אם בכדי שיראה מה בין שתות ליתר משתות כלומר אחר שאמרת שאף השתות המתאונה יכול לבטל את המקח ותירץ לו שהאונאה אין לה בטול מקח אלא מצד המתאונה ובטול מקח שניהם חוזרים והביאה ממה שחזרו לדברי חכמים אי אמרת בשלמא בכדי שיראה ולר' טרפון כל היום משום הכי חזרו שנוח להם בטול מקח בכדי שיראה מאונאה לכל היום שהרי אין בין בטול מקח לאונאה כלום ויש שמחה בין בכדי שיראה לכל היום כמו שהקדמנו ואע"פ שמרויחים בשתות עצמה אין זה כלום בערך הפסידא שמשתות ולמעלה אלא אי אמרת בטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו ואע"פ שאין בין היום ולעולם שום שמחה מ"מ הרי נשאר להם שמחת שתות עצמה על הדרך שביארנו ותירץ לה שהאונאה יתר משתות לא שכיחא כדי ליהנות בין כל היום ולעולם אף כשתאמר לחלוק בין כל היום ולעולם ויש מפרשים לא שכיחא ביה שמחה וכמו שהקדמנו שאין בין כל היום ולעולם כלום ואם מפני שתות עצמה אדרבה משום שתות עצמה חסרו שלא כמו שתירצנו למעלה שהשתות לר' טרפון מחילה שהרי לא הוצרכנו לומר כן אלא כשנאמר לרבנן בטול מקח בכדי שיראה אלא אף לר' טרפון השתות בכלל אונאה ונמצאת לרבנן בכדי שיראה ולר' טרפון כל היום ושמחו מתחלה במשתות ולמעלה שהיא אונאה לר' טרפון והיו סבורים בו בכדי שיראה ולרבנן בטול מקח ולעולם ונמצאת למד ששאלה אחרונה מתיסדת על בטול מקח לעולם והראשונה על בטול מקח בכדי שיראה ומחילה לאלתר ואתה מפרש המשנה על איזה שתרצה:

ולענין פסק מיהא חזר רבא לומר כדעת שהקדמנו ובאונאה אין בו בטול מקח משום צד ובבטול מקח כל שהמתאונה תובע אונאתו שניהם חוזרים ואם אינו תובע אונאתו אין המאונה יכול לבטל את המקח כמו שיתבאר וכן לענין השיעור המחילה לאלתר ואונאה ובטול מקח בכדי שיראה ונמצאת השמועה כלה שלא כהלכה נאמרה ופסק הדברים אתה למד אותו ממה שכתבנו במשנה עם מה שנוסיף עליה בגמרא בע"ה ודברים שנכנסו תחת משנה זו להשלמת עניני פסק זה אלו הם:

שתות זה שהזכרנו במשנה לא סוף דבר שתות למקח אלא אף שתות מעות וכל צד שאתה מוצא בו צד שתות הן שתות מעות אע"פ שהוא פחות משתות או יתר משתות אצל המקח הן שתות מקח ואע"פ שהוא פחות משתות או יתר משתות אצל המעות הרי זה נקרא שתות ודינו כדין אונאה מעתה מכר שוה ששה בחמשה ונמצא אונאה בדינר שהוא שתות מקח אע"פ שהוא חומש המעות הרי זה בדין אונאה ונתאונה מוכר ואם מכר שוה ששה בשבעה אף זה שתות מקח ופחות משתות למעות ונתאונה לוקח ואעפ"כ שתות הוא ובדין אונאה היא ושתים אלו שתות מקח:

מכר שוה חמשה בששה הרי זה יתר משתות אצל המקח אלא שהוא שתות מעות ונתאונה לוקח וכן שוה שבעה בששה הוא פחות משתות למקח והוא לשתות למעות ונתאונה מוכר והרי זה בדין אונאה שכל שיש אונאה באחד מששה הן לצד המקח הן לצד המעות הרי זה שתות ובדין אונאה:

כבר הזכרנו במשנה ששלשה דינין באונאה מחילה ובטול מקח וחזרת אונאה ואחר שביארנו שהשתות הן לצד המעות הן לצד המקח הוא בדין חזרת אונאה נמצא פחות משתות לשני צדדין כגון שוה שמנה בתשעה או שוה שבעה בשמנה שהוא מחילה ויתר משתות לשני צדדין כגון שוה ארבעה בחמשה או שוה חמשה בארבעה זהו בטול מקח ומעתה זכור שלשה שמות אלו ר"ל שתות ופחות משתות ויתר משתות או מחילה ואונאה ובטול מקח ולא נצטרך לבאר ענינם בכל פעם ופעם וכל זמן שנזכיר מחייה בענין זה תפרשהו על פחות משתות וכל שנזכיר אונאה תפרשהו על השתות וכל שנזכיר בטול מקח תפרשהו על יתר משתות:

בפרש"י בד"ה מש"ה חזרו כו' דשתות ויתר על שתות כו' בתוך כדי שיראה כו' וכי א"ל כל היום מפסיד להו טובא דפחות כו' עכ"ל נראה מפירושו שהוא לפום הך סברא דביטול מקח הוא בכדי שיראה ואם כן הוא ה"ל למנקט נמי בפירושו דכי א"ל כל היום דהוה מפסיד להו נמי ביתר על שתות וכ"ה בתוספות ע"ש וק"ל:

תוס' בד"ה אא"ב פחות כו' איבעיא להו כו' ולא הויא מחילה לאלתר דהכי משמע ליה פשטא דמתני' ועוד אי משתות ועד שליש לר"ט הוי אונאה א"ש שמחו וחזרו בין כו' עכ"ל דבריהם אינם מובנים דהא ודאי דלא נימא מחילה לאלתר בכל פחות משליש לר"ט א"צ ראיה כדקאמרינן אמאי חזרו דיזהרו מאונאת שליש ויהא הכל מחילה ואם רצונם דהפשטן חוזר לסברתו הראשונה לר"ט דבכל פחות משליש קנה ומחזיר אונאה ולא הוי מחילה לאלתר וכן לרבנן בכל פחות משתות דהכי משמע פשטא דמתני' ובדסברוה למימר מעיקרא אם כן מאי ראיה כתבו ועוד אי משתות עד שליש לר"ט הוי אונאה א"ש שמחו כו' דהא היינו כדברי המדחה דלעיל דפחות משתות הוי מחילה ומשתות ועד שליש כשתות עצמה לרבנן דהוי אונאה וידו על העליונה ועוד דדבריהם אלו בעצמם אינם מובנים דאי א"ש שמחו וחזרו כדברי המתרץ א"כ מנ"ל לפשטן הך סברא הכא לר"ט דכל פחות משליש קנה ומחזיר אונאה ולהוכיח אא"ב ביטול מקח בכדי שיראה כו' דאדרבה מה"ט נימא לר"ט דכל פחות משתות הויא מחילה ומשתות ועד שליש אונאה וידו על העליונה דהשתא א"ש שמחו וחזרו בין אי ביטול מקח לרבנן לעולם חוזר בין בכדי שיראה כדאמרינן לעיל ויתר דברים המגומגמים בזה הענין אין להאריך בהם ונ"ל ליישב דבריהם ולהגיה בהם ועוד אי משתות ועד שליש לר"ט הוי אונאה לא א"ש שמחו וחזרו כו' וכוונתם דהשתא סבר הפשטן כדסברוה מעיקרא דפחות משליש לר"ט כפחות משליש לרבנן ובכדי שיראה לתגר דהכי משמע ליה פשטא דמתניתין דכל פחות משליש לר"ט כפחות משתות לרבנן ולא כדברי המדחה דלעיל דקאמר דפחות משתות הוי לכ"ע מחילה ומשתות ועד שליש לר"ט הוי אונאה כשתות עצמה לרבנן ועוד דהפשטן הכא דסבר כדמעיקרא ולא כדברי המדחה היינו משום דלדברי המדחה דמשתות ועד שליש לר"ט הויא אונאה כשתות לרבנן לא א"ש שמחו וחזרו בין אי בטול כו' דכן הוא סברת הפשטן לשיטת התוס' דידע נמי למימר דשתות עצמו לר"ט הוי מחילה ואפ"ה פריך אי ביטול מקח בכדי שיראה אמאי שמחו דביתר משתות ניחא להו בדרבנן טפי דאמרי שניהם חוזרים כו' דשתות עצמו הוא דבר מצומצם ואינו ריוח כ"כ במה שהוא מחילה לאלתר לר"ט ומדחה בלי טעם וסברא קאמר בהיפך זה דשמחו בשתות עצמו וכן חזרו אי נאמר ביטול מקח לעולם חוזר לא א"ש אמאי חזרו לפי שיטת התוס' דמעיקרא נמי כי אמר אי סברת כו' הוי פי' משתות ועד שליש אבל שתות עצמו הויא מחילה ומשום קושיא זו דלא א"ש שמחו אי ביטול מקח בכדי שיראה ולא א"ש חזרו אי ביטול מקח לעולם חוזר דחק עצמו הקונטרס לפרש ליישב זה דמעיקרא דקאמר מי סברת כו' הוי שתות בכלל דהשתא לפי סברת הפשטן נמי הוה ניחא ליה שמחו אי ביטול מקח בכדי שיראה אם נאמר דשתות עצמו הוי מחילה ודקאמר א"ה במאי שמחו כו' היינו לפי הסברא דלעיל דאסיק למימר דשתות בכלל אונאה לר"ט וכן חזרו נמי ניחא ליה אי ביטול מקח לעולם חוזר כיון דשתות עצמו הוי בכלל אונאה לר"ט אבל התוספות כבר דחו פי' הקונטרס דא"כ ה"ל לתלמודא לפרש ולמימר מי סברת שתות עצמו כשתות לרבנן ולא שתות כפחות משתות ומדלא קאמר הכי ע"כ פירושו דמעיקרא נמי כי אמר מי סברת הוי פירושו משתות ועד שליש ולא שתות עצמו כשתות לרבנן אלא דהוי מחילה לאלתר ואם כן הוא לא א"ש שמחו וחזרו כמ"ש לעיל ומשום דאף לשיטתם כתבו התוספות לעיל דאי ביטול מקח לעולם חוזר הוה ניחא ליה לפשטן חזרו דשתות עצמו דהויא מחילה לר"ט הוא דבר מצומצם ויתר משתות כו' אין נפקותא בין חזרה דכל היום ולעולם וניחא להו בדרבנן דביתר משתות שניהם כחם לחזור כו' הוצרכו למימר הכא דלא פירשו כך אלא לפום מה שכתבו דחוזר הכא הפשטן לסברתו הראשונה משום דהכי פשטא דמתניתין אבל לפי (זה) מה שפירשו שהפשטן חוזר לסברתו דמעיקרא משום דלא א"ש שמחו וחזרו לפי סברת המדחה דלעיל לא פירשנו (המשנה) [שמשנה] ומתרץ כלל קושית אמאי חזרו אלא באת"ל ביטול מקח בכדי שיראה אבל אם לעולם חוזר לפ"ז לא דקדק ליה כלל אמאי חזרו דזה שכתבו לעיל הוא דוחק גדול למימר משום הך חדא מילתא דשניהם כחם לחזור לרבנן הוה ניחא להו בדרבנן כיון דלר"ט איכא תרתי מילתא דשתות עצמו הויא מחילה לאלתר וגם ביתר משתות לא הוי חזרה אלא כל היום ומש"ה חוזר לסברתו הראשונה דלר"ט בכל פחות משליש קנה ומחזיר אונאה והשתא פשיט שפיר ממתניתין אא"ב ביטול מקח בכדי שיראה א"ש שמחו וחזרו כו' ודו"ק כי הדברים ברורים הם בכוונת דבריהם בלי גמגום:

ד"ה אי אמרת וכו' עד לכן נראה וכו' ת"ש וכו' והשתא סבר וכו':

נראה לי דהמשך דברי התוס' וגירסתם כך הוא דהכי משמע פשטא דמתניתין טפי ולהכי פשיט שפיר אי אמרת בשלמא ביטול מקח בכדי שיראה להכי חזרו וכו'. והא דאיתא בספרים ועוד אי משתות ועד שליש וכו' עד לפי זה לא דקדק וכו' כל זה גליון הוא וכן מצאתי בתוס' ישנים דזה היה כתוב בגליון בצד גוף התוס'. וגם תיבת ועוד טעות סופר הוא וצריך להיות דאי משתות ועד שליש לר' טרפון הוי אונאה וכו'. גם מה שאמר דלפי זה לא פירשנו שמשנה צריך להיות לא פירשנו המשנה וכתבה איזה תלמיד לפרש לו דברי התוס' שכתבו לעיל מזה בסמוך והשתא סבר דפחות משליש לרבי טרפון כפחות משתות לרבנן וכו'. והוקשה לו לאותו תלמיד מה היה ההכרח לבעל התוס' שמפרש כך ותירץ לו שמוכרחים היו התוס' לפרש כן משום דאי משתות ועד שליש לרבי טרפון הוי אונאה אתי שפיר שמחו וחזרו וכו' לפי מה שפירשו התוס' השתא לפי שיטתם ואם כן מה אמר בבעיא שניה ת"ש וכו' אי אמרת בשלמא אמאי חזרו והא אתי שפיר שמחו וחזרו בכל ענין ומשום קושיא זו דרק רש"י וכו' ושתות בכלל פירוש ולכך הוי אתי ליה שפיר חזרו אבל בבעיא שניה דסבירא ליה דשתות הוי מחילה כמו שתירץ שמחו בשתות עצמו וכו' לכך פריך אמאי חזרו כמו שפירשו התוס' לעיל לפי שיטת רש"י והיינו מה שר"ל במ"ש דלפי זה לא פירשנו המשנה וכו' ר"ל כשתירץ שמחו בשתות עצמו דלרבי טרפון הוי מחילה לא פירשנו המשנה שאתי שפיר אלא לפי שסובר כאותו תירוץ דביטול מקח בכדי שיראה אבל אם לעולם חוזר לא דקדק עכשיו אם אתי שפיר אמאי חוזר ולכך אמר בבעיא שניה ת"ש וכו' אלא אי אמרת לעולם חוזר אמאי חוזר וכו' אבל לפי' התוס' דגם מעיקרא הוי סבירא ליה דשתות עצמו לרבי טרפון הוי מחילה ואפילו הכי הוי אתי ליה שפיר שמחו וחזרו בכל ענין וא"כ מאי פריך בפשיטותא דבעי' שני' אלא אי אמרת לעולם חוזר אמאי חזרו ולכך מוכרחים היו התוס' לפרש דבבעיא שניה ס"ל כמו שהיה סלקא דעתין מעיקרא בסברוה דפחות משליש לרבי טרפון כפחות משתות לרבנן והעיקר נראה לי דשפיר גרסינן ועוד דאי משתות עד שליש לרבי טרפון הוי אונאה אתי שפיר וכו' וגם גרסינן במקום דלפי זה צ"ל דלפי' זה לא פירשנו המשנה וכו' והמשך דברי גליון התוס' כך הם ועוד דאי משתות ער שליש לרבי טרפון הוי אונאה אתי שפיר שמחו וחזרו וכו' כמו שדקדקה הגמרא לעיל וא"כ מאי קאמר בפשיטותא דבעיא שניה אלא אי אמרת לעולם חוזר אמאי חזרו ומשום קושיא זו דחק רש"י דלעיל הוי ס"ל דשתות הוי בכלל אונאה ולכך הוי אתי ליה שפיר חזרו אפילו אי אמרינן לעולם חוזר ובפשיטותא דבעיא שניה הוה ס"ל בשנויא דלעיל דשתות הוה מחילה לרבי טרפון כך הוצרכנו לדחוק לפי' רש"י. אבל לפירוש זה דמפרש התוס' השתא דהאי איבעיא להו והפשיטותא לא קאי אמסקנא דלעיל מיניה אלא ס"ל השתא כסברוה דלעיל דפחות משליש לרבי טרפון כפחות משתות לרבנן ס"ל דפחות משתות לרבנן ופחות משליש לרבי טרפון הוה בכדי שיראה דהשתא אתי שפיר דבאותו סלקא דעתין לא נחית לדקדק אי אתי שפיר שמחו וחזרו אם ביטול מקח לעולם חוזר או לא ולכך אתי השתא למפשט ולדקדק דאי אמרינן לעולם חוזר קשיא אמאי חזרו וזה ר"ל התוס' במ"ש דלפי' זה לא פירשנו המשנה וכו' ר"ל לעיל כשאמר סברוה וכו' ואמר אי אמרת בשלמא פחות משתות לרבנן בכדי שיראה וכו' משום הכי חזרו לא פירשנו אז המשנה דאתי שפיר חזרו אלא את"ל ביטול מקח הוי בכדי שיראה אבל אם לעולם חוזר לא נחית לדקדק אז אי אתי שפיר דחזרו ואע"ג דהתוס' פירשו לעיל שם הסוגיא בין אי אמרינן ביטול מקח בכדי שיראה בין אי לעולם חוזר לא פירשו זה אלא לפי שיטת רש"י אבל לפי' זה דפירשו התוס' השתא סבירא להו דלא פירשנו באותו סברוה המשנה אלא אם ביטול מקח הוי בכדי שיראה אבל לא אי אמרינן לעולם חוזר וא"כ הוי שפיר גירסת הספרים דגרסי ועוד דאי משתות ועד שליש וכו' עד דלפירוש זה וכו' דהגליון זה בא להוסיף קושית על שיטת רש"י ולומר דלפי שיטת רש"י צריך לדחוק במאי דקאמר הכא אמאי חזרו אבל לפי' שיטת התוס' אתי שפיד וחמי הגאון מהר"ד יצחק הכהן ז"ל היה גורס דלפי זה לא היה פריך אמשנה וכו' ור"ל דלעיל כשהקשה המקשה אי הכי במאי שמחו מעיקרא תפשוט דביטול מקח חוזר לעולם וכו' דאי ס"ד וכו' במאי שמחו לא פריך המקשה אלא אאי ס"ד בכדי שיראה במאי שמחו אבל אי לעולם חוזר הוה אתי ליה שפיר שמחו וגם חזרו ולא דקדק למפרך אמאי חזרו ובפשטותא דבעיא שניה פריך אלא אי אמרת לעולם חוזר אמאי חזרו לכך דחק רש"י לפרש דלעיל הוי ס"ל דשתות בכלל הוי אונאה ולכך הוה אתי ליה שפיר חזרו אבל בבעיא שניה דקאי אמאי דמשני דשתות עצמו הוי מחילה לרבי טרפון לכך פריך אמאי חזרו אבל לפירוש התוס' הוי קשה ולכך הי' התוס' מוכרחים לפרש מה שפי' כדלעיל:

איבעיא להו פחות משתות וכו' ואם תאמר והיכי בעי דלא כהלכתא דהא קיימא לן כרבא דאמר בסוף הסוגיא שתות קנה ומחזיר אונאה וכתב עלה רש"י ואין אחד מהם יכול לחזור בו ואי בכדי שיראה לתגר מאי איכא בין שתות לפחות משתות אלא מאי אית לך למימר דלאלתר הוי מחילה יש לתרץ דממה נפשך קא בעי אם תאמר דלאלתר הוי מחילה אם כן ידעי בודאי דהאי מתניתין דקתני מי שהוטל עליו ידו על העליונה לאו הלכתא היא ואם תמצא לומר הלכתא היא הא איכא בינייהו שפיר ואם כן איכא למימר דעד שיראה לתגר וכמסקנא דאית לן דרב וליכא האי בינייהו ידעינן ודאי דלאלתר הוי מחילה דאי לא תימא הכי מאי איכא וכו' מורנו הרב נר"ו.

וזה לשון תלמיד הר"פ והרא"ש איבעיא להו פחות משתות לאלתר הוי מחילה. ואם תאמר על כרחך הא בעיא לא הוי רק אליבא דרבי יהודה דפליג אדרבי נתן דאי לרבי נתן פשיטא דהוי מחילה לאלתר דאם לא כן מאי איכא בין שתות לפחות משתות דהא לית ליה לרבי נתן ידו על העליונה אלא ודאי לרבי יהודה הנשיא מיבעיא ליה ומאי בעיא ליה תפשוט ליה דלאלתר הוי מחילה כמו לרבי נתן דהא בזה לא פליגי רבי יהודה ורבי נתן. ויש לומר דשמא מהך סברא איכא למיפשט איפכא כי היכי דלרבי נתן פחות משתות ושתות אינם חלוקים אלא בדבר אחד. דפחות משתות הוי מחילה לאלתר ושתות בכדי שיראה וכו' דבקיום המקח אינם חלוקים דבתרווייהו נקט מקח הכי נמי לרבי יהודה אינם חלוקים אלא בדבר אחד מקיום המקח דשתות קנה אם ירצה ובפחות משתות קנה בעל כרחו ומחזיר אונאה. אבל תרווייהו הם בכדי שיראה וכו'. או נאמר איפכא כדפירש ולכך מיבעיא ליה. עד כאן.

פחות משתות לרבנן לאלתר וכו' ואם תאמר אמאי קאמר תלמודא לרבנן כיון דשייכא אפילו לרבי טרפון ועדיפא דלרבי טרפון שייכא בין למאי דסברוה בין לפי הדחיה דלפי מאי דסברוה איכא למיבעי כל פחות משליש דהוי מחילה לרבי טרפון לאלתר הוי מחילה אי כל היום ולפי דחיית מי סברת תהיה הבעיא לרבי טרפון כמו לרבנן. וליכא לתרוצי משום דהלכתא ברבנן בעי לה אליבא דרבנן דבסתמא נמי הוי בעיין נמי אליבא דרבנן. ויש לומר דהאי לרבנן מדברי התלמוד הוא משום דאי לרבנן פשיט שפיר מדסברוה ודחי שפיר מי סברת אבל אי בעיין לרבי טרפון נמי לא משני מידי דלעולם איכא למיבעי ודוחק. והנכון דאתי לתרוצי מה שהקשה לו בתחלה דבעי לה דלא כהלכתא דבשלמא לרבי טרפון ליכא בעיא דלית ליה הך סתם מתניתין דקתני מי שהוטל עליו וכו' אבל לרבנן איכא למיבעי דהא סתם מתניתין היא וכוותייהו אזלא. ולגבי מוכר נמי איכא למיבעיא דהא כולי עלמא לאו תגרי לוד נינהו דלא טעו אלא משום דלא פסיקא להו אי לעולם חוזר או כדי שיראה חפץ נמכר כחפצו לא בעי לה במוכר דהוי מחלוקת פוסקים. ותו דעלה דמתניתין בעי לה ובמתניתין בקונה איירי כדקתני עד שיראה לתגר.

תא שמע חזרו כתב רש"י גבי תגרי לוד במתניתין. כתב הכי משום דאורחיה דתלמודא לבאר ענין פשיטותו מה היה תחלה ולמה חזרו כתב דאין צורך להאריך בזה דמתניתין הלא ועלה קא בעי לה ומינה קא פשיט.

סברוה פחות משליש וכו' ואם תאמר אמאי סברוה הכי לאפושי פלוגתא. ויש לומר דממתניתין הוו דייקי הכי מדלא קתני הורה רבי טרפון בלוד עד שמונה כסף ומדקתני האונאה שמונה כסף משמע דהוי כי אונאה דתנא קמא ממש ואם תאמר לפשוט ממתניתין לאידך גיסא מדקתני האונאה ולא איירי בפחות משתות ועלה קאי עד שיראה וכו' מכלל דפחות משתות דין אחר יש לו דהיינו לאלתר. ויש לומר דאיכא סברא אחרת כנגדה דבשלמא אי האי עד שיראה קאי נמי אפחות משתות היינו דידעינן זמן החזרה לפחות משתות אלא אי אמרת דוקא בשתות אם כן לא ידעינן כמה זמן החזרה בפחות דהא לא תני לה בשום דוכתא. והדיוק אינו מוכרח ואדרבא עלה דמתניתין קא בעי לה. מורנו הרב נר"ו.

משום הכי חזרו פירוש לישנא קלילא נקט והכי קאמר דאתיא כולה מתניתין שפיר בין ששמחו מעיקרא בין מה שחזרו ומשום דבעיא לומר אלא אי אמרת לאלתר הוי מחילה אמאי חזרו נקטיה השתא משום הכי חזרו. הריטב"א. וזה לשון מורנו הרב נר"ו: והא דלא קאמר משום הכי שמחו מעיקרא ואחר כך חזרו משום דאין פשיטותו אלא מחזרו. אלא אנן צריכים לברורי למה שמחו מעיקרא משום דפרכינן לקמן אי הכי במאי שמחו משמע דמעיקרא אתי לן שפיר אמאי שמחה לפי שהיה מתקיים המקח שבזה היו חפצים. מה שכתב רש"י וחשיב ליה איהו מחילה ומחזיר אונאה היינו כפי הקסלקא דעתין אבל לפי המסקנא הוי מחילה גמורה וקרי לה מחילה אף על גב דמחזיר האונאה כיון שהמקח מתקיים הרי הוא אצלם כמחילה. הא למדת דבקיום המקח היו חפצים אף על פי שמחזירים האונאה והטעם שהיו בקיאים וקונים סחורה אחרת בזול באותם המעות וכי אמר להו כל היום חזרו לפי שהאריך להם הזמן אף על פי שהיו מרויחים ממקום אחר כדפי' ר"ש. ואם תאמר דבכולה סוגיין משמע דבכדי שיראה לתגר או לקרובו הוא זמן קצר והא מנא להו מי לא עסקינן שמכר לו סמוך לחשכה וכי תימא דכ"ד שעות קאמר לישנא דכל היום לא משמע הכי מדלא קאמר כ"ד שעות. ויש לומר דסתם משא ומתן שלהם היה בבקר ואיכא שהות טובא ומשום הכי חזרו. ואם תאמר אמאי חזרו הרי יש להם ריוח בדרבי טרפון בשני דברים והפסד בדבר אחד ואי אמרת בטול מקח לעולם חוזר איכא תלת ואמאי חזרו. התוספות תירצו קושיא זו. אבל לפי מעוט דעתי לא היתה כוונת רש"י בתירוץ קושיא זו אלא כך כי אותו הפסד שגרם להם רבי טרפון שאמר כל היום מתפשט בכל הרווחים שהרויח להם רבי טרפון דלגבי פחות משתות אפילו תימא דבכדי שיראה הרי רבי טרפון אומר כל היום. וכן בשתות וביתר משתות נמי אי איתא דסבירי להו לרבנן בכדי שיראה הרי האריך להם הזמן ואי לעולם חוזר כל הנמלכין באותו יום נמלכין כאשר כתבו הם דלית לן לשקול הריוח וההפסד אלא כשזה לעצמו וזה לעצמו אבל בזמן שההפסד מתפשט בכל החלוקות שיש בהם הריוח אין זו טובה ומשום הכי חזרו וטעמו של דבר כי לעולם היו חפצים שיתקיים המקח ודילמא לא מתרמי תגר ולא קרוב ויתקיים המקח. וכן דקדקתי בלשון רש"י מדלא פירש הטעם כדפירשו התוספות אלא כתב סתם נוח להם שתהא חזרה בתוך כדי שיראה וכו' ואם כוונת רש"י היתה למה שכתבו התוספות מכל מקום מה שכתבתי הוא נכון לתרץ הקושיא. עד כאן.

וכתבו בתוספות חיצוניות אי אמרת בשלמא פחות משתות לרבנן בכדי שיראה וכו' משום הכי חזרו דניחא להו בדרבנן טפי דאמרי פחות משתות ושתות ויתר משתות הוי מחילה לאחר כדי שיראה וכו' ומיהו אי ביטול מקח לרבנן לעולם חוזר לא חזרו אלא משום פחות משתות ושתות אף על גב דביותר על שתות ניחא להו בדרבי טרפון טפי דקנה בעל כרחו ולאחר כל היום ולרבנן לעולם חוזר מכל מקום ברווחה דפחות משתות ושתות ניחא להו טפי דבטול מקת לא שכיח כן פירשו בתוספות לפי שיטת רש"י. וקשה למאן דאמר דהשתא לא צריכין להאי טעמא דמשמע דלא ידע האי טעמא דביטול מקח לא שכיח עד לקמן לכך נראה למאן דאמר דבלאו האי טעמא דביטול מקח לא שכיח ניחא שפיר דהא יש ריוח מפרוטה עד שתות מכל הצדדין כמו משתות והיו מרויחין טפי לרבנן מלרבי טרפון בפחות משתות ושתות דיותר הוא הריוח שהוא מכדי שיראה עד היום כולו מריוח של כל היום אלעולם משום דרוב הנמלכים בו ביום נמלכים. ואף על גב דבסמוך משמע דצריך שפיר להאי טעמא דבטול מקח לא שכיח היינו דוקא משום דלא מצי למשכח חזרו אלא מצד דשתות עצמו דבפחות משתות לא פליגי רבי טרפון ורבנן ומשום הכי צריך לפרש דבטול מקח לא שכיח דאי שכיח אם כן היה חביב להם טפי אותו ריוח דיתר משתות משום שיש הרבה צדדין משתות עד שליש יותר מריוח דשתות עצמו שאין בו אלא צד אחד דריוח אבל הכא דאשכחן שפיר חזרו מפחות משתות ושתות כדפרישנא אם כן אפילו דשכיח ביטול מקח מכל מקום ניחא שפיר. עד כאן.

אלא אי אמרת וכו' ולרבי טרפון נמי וכו' זה הלשון הוי מיותר לכאורה דהא אמרינן לעיל סברוה פחות משליש לרבי טרפון כפחות משתות לרבנן. ויש לומר דאי לא אמר תלמודא הכי הוה אמינא דלא פשיט מידי דנהי דפחות משליש לרבי טרפון כפחות משתות לרבנן הני מילי לענין כמו שזה מחילה גם זה מחילה אבל לעולם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לרבנן דלא משוו מחילה אלא פחות משתות לאלתר הוי מחילה לרבי טרפון דמשוי פחות משליש מחילה ראוי שנאמר שלא תהיה מחילה אלא אחר כל היום ולאפוקי מהאי הוצרך התלמוד לומר ולרבי טרפון נמי לאלתר הוי מחילה דאין סברא לומר דפליגי בהא נמי מן הקצה אל הקצה דלרבנן ליהוי מחילה לאלתר ולרבי טרפון כל היום. ותו דאין סברא דפליגי אלא בשיעור האונאה ובזמנה אבל בדבר שהוא מחילה לא פליגי שאין לנו לחדש מחלוקת. מורנו הרב נר"ו. הקשה ה"ר משה פאלאק נימא דשמחו בשלא היו יכולין למכור היו מטעין עצמן ביתר משתות כדי שיהא ידם על העליונה לתבוע האונאה בכדי שיראה ויהא המקח קיים ועל ידי כן ימכרו ואף על גב דלרבנן נמי הוי ידם על העליונה בשתות מצומצם בדרבי טרפון ניחא להו טפי שיהיו יראים לרבנן שלא יפחתו משתות ויהיה מחילה או יהיה יתר משתות ויהיה המקח בטל וכי אמר להו כל היום חזרו דלטעותא לא היה נפקותא כיון דבמזיד היו עושין עצמן כטועין היו תובעין אונאתן לאלתר ולכך חזרו משום טעות אחרים דשכיח טפי וניחא להו בדרבנן שאמרו מחילה בכדי שיראה. ונראה דהרבה נמצאים קונין לקנות בשווי המקח ולא היו צריכין כלל להטעות עצמן כדי למכור. ולקמן גבי ורשכי אדרבה הוצרך להטעות כדי לקנות בשוה כי המוכר לא רצה ליתן בשוויה אבל בשוויה היו מוצאים קונים הרבה. גליון תוספות.

בגמרא איבעיא להו פחות משתות כו' ואת"ל בכדי שיראה מאי איכא בין שתות לפחות משתות כו' עכ"ל. הא דפשיטא ליה שיש חילוק בין שתות לפחות משתות היינו משום דלישנא דמתני' הכי משמע דמאי דקאמר האונאה שתות היינו למעוטי פחות משתות דליכא למימר דמכל שהוא עד שתות בכלל אונאה הוא והא דנקיט במתני' האונאה שתות היינו מלמטה למעלה ולמעוטי יתר משתות דליתא בכלל אונאה אלא בדין ביטול מקח הא ליתא דפשיטא אם נאמר דס"ד עכשיו דביטול מקח נמי כדי שיראה כדמסקינן לקמן אלא דשניהם חוזרין אם כן לא שייך לומר דמתני' אתא למעוטי יתר משתות דהא לא נחית לחלק במתני' אי שניהם חוזרין או אחד מהם אלא דאף אם נאמר דביטול מקח לעולם חוזר אפ"ה לא שייך למימר דהא דנקיט האונאה שתות היינו למעוטי יתר משתות דלעולם חוזר דהא אכתי לא אשמעינן עד מתי מותר להחזיר ואם כן איפכא ה"ל למימר האונאה מותר לחזור עד כדי שיראה וכמה היא אונאה עד שתות מדנקיט ברישא האונאה שתות משמע דמלבד שיעור דמן התורה יש חילוק בין אונאה שתות והיינו ע"כ למעוטי פחות משתות ואאונאה דאורייתא קאי דמשמע דכשנתאנה חוזר המקח וע"ז קאמר דהיינו עד שתות משא"כ בפחות משתות וא"כ שפיר הוצרך לומר דאת"ל דפחות משתות נמי כדי שיראה אפ"ה איכא בינייהו דפחות משתות אינו חוזר אלא קנה ומחזיר אונאה וע' מ"ש לקמן:

בתוספות בד"ה אי אמרת כו' כל אריכות ל' התוס' לפרש שיטת רש"י נכלל בל' רש"י עצמו אך שהתוס' הוסיפו סברא זו דתגרי לוד היו חפצים יותר בביטול מקח ששניהם חוזרים מדין אונאה שידו על העליונה כיון דאידי ואידי בכדי שיראה או כל היום וטעם סברא זו נראה דאע"ג דתגרי לוד לא היו רוצים לחזור דהוו בקיאי טובא מ"מ ניחא להו בהא כדי שלא יוכל המתאנה לומר בע"כ תן לי מה שאניתני וכיון שהם היו יכולים לחזור ע"כ אפשר שהלה אינו רוצה לבטל המקח ובע"כ צריך למחול האונאה או לפשר עמהם ועי' מ"ש בזה לקמן בסוף דברי התוס' ומה שהוצרכו התוס' לזו הסברא היינו לפי מה שרוצים לפרש מסקנת הסוגיא דלעולם לר"ט שתות עצמו כפחות משתות דמי ואם כן תיקשי למסקנא דפחות משתות לאלתר הוי מחילה ואי ס"ד ביטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו לדברי חכמים דהא לית להו שום פסידא בדר"ט בשום ענין דבמה שהורה להם כל היום היינו דוקא ביתר משתות עד שליש ובכה"ג לרבנן הוי ביטול מקח ולעולם חוזר אלא ע"כ דאפ"ה שייך חזרה דניחא להו טפי בביטול מקח דשניהם חוזרין וק"ל:

בא"ד ועוד אי משתות ועד שליש כו' ע' בזה באריכות בחדושי מהר"ם ומהרש"א ז"ל ואין רצוני להאריך לפי ששני הפירושים עולים יפה כל א' לפי גירסתו ולפי המשך ל' התו' נראה יותר פי' מהר"ם אלא לפי מה שאכתוב בסמוך נראה פי' מהרש"א עיקר עי' בסמוך: