מסכת בבא מציעא דף ע״ה עמוד ב׳

הנושה בחברו ויודע שאין לו אסור לעבור לפניו שנא' לא תהיה לו כנושה כל שיש לו מעות ומלוה שלא בעדים עובר משום נתינת מכשול ואף בעדים דוקא בדרך שלא יהא בידו לומר פרעתי כגון אל תפרעני בפני פלוני ופלוני או בשטר ואפילו תלמיד חכם אין נושאין לו פנים בכך דרך צחות אמר אחד מהם לחברו כל שכן מר דטריד בגירסיה ומשתלי:

רבותי נסתפקו במי שאמר לחברו הלוני מנה היום ולמחר אפרעך ואלוה לך מאתים או אלוה לך מנה לשני ימים אם יש כאן חשש רבית אם לאו וראוי לחוש בדבר:

מי שהלוה את חברו מטבע והוסיפו על המטבע יש צדדין שיש בו משום רבית ויש צדדין שאין שם משום רבית וכבר ביארנום במסכת בבא קמא:

בתלמוד המערב התבאר שמי שנתן כליו לאמן לתקן וגמרו אמנותם ולא נפרעו משכרם אסור לשלח להם דורון מפני שנראה כרבית וזהו ביאור מה שאמרו שם הדא איסטגריסיס רבית הוא ואסור:

ונשלם הפרק ת"ל:

השוכר את האמנין וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על החלק החמישי שבזאת המסכתא שהוא בא בביאור עניני שכירות בהמה ופועלים ואומנין שאירע מחלקת בין השוכרים והנשכרים ושיסוד זה הפרק ועיקרו אמנם הוא בא בהתחלת ביאור זה הענין ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בבעל הבית ששכר את האמנים וחזרו זה בזה או הטעו זה את זה או ששינו מה שנתמנו עליו כיצד הדין בהם בכל אלו השני בשכר את הבהמה והעביר על דעתו של משכיר כיצד הוא דינו השלישי במי שהשכיר בהמתו והוסיף השוכר על משאו יותר מדאי כיצד הוא דינו הרביעי במי שבא לידו איזה דבר בתורת אומנות איזו שמירה מוטלת עליו ר"ל אם הוא נעשה עליה שומר שכר אם לאו ויתגלגל בחלק זה מלוה על המשכון אם נעשה עליו שומר שכר אם לאו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמשפט סוגית התלמוד כמו שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת שכר את החמור ואת הקדר ופריפורין וחלילין לכלה או למת פועלים לעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שהוא אבד וחזרו בהם מקום שאין אדם שם שוכר עליהם או מטען השוכר את האומנים וחזרו בהם ידם על התחתונה אם בעל הבית חזר בו ידו על התחתונה כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר ידו על התחתונה אמר הר"ם בשעור שכרם כגון ששכרם בזוז יטעה אותם ויאמר להם אתן לכם שני זוזים או ישכור אחרים בשני זוזין ויטול מהם זוז ואם הוסיף על זה לא יוכל ליטול מהם יותר מכדי שכרם וכל זה כשלא ימצא אומנים זולתם שיעשו מלאכתו כאותו שכר בעצמו וזהו מה שאמר אם אין שם אדם ומה שאמ' הטעו זה את זה כלומר שחזרו בו או שחזר בהם כששכר אדם אומנין שיקצרו לו שדה על דרך משל בשני דינרין ונתן להם דינר וחזרו בהם הרשות בידם אם רצו יחזרו לו דינר או יאמרו לו נעשה עמך כנגד מה שנתת לנו ואם קצרו חצי אותה שדה ורוצים לחזור בהם ישום להם מה ששווה אותו חצי שקצרו ואם הוא יותר מדינר לא יתן להם כלום יותר על הדינר שכבר נתן להם ויאמר כלו מעשיכם לקצור שאר השדה ואשלם לכם שכרכם וזהו טעם מה שאמר חזרו בהם ידם על התחתונה ואם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה ויתן להם מה ששוה עמלם אם הם ראויים ליטול יותר מן הדינר ואמרו המשנה ידו על התחתונה והוא כמו שבארנו כשלקח קרקע ופרע קצת הדמים אם המוכר הוא שחזר בו הרשות ביד הלוקח אם רצה יקבל ממונו ואם רצה יקח מה שכנגד מעותיו מעידית שבאותה שדה שלקח ואם הלוקח הוא שחזר בו מן המקח הדבר הוא בהפך ובלבד שיאמר לו ערבוני יקנה ואז הוא קונה כנגד מעותיו ואם יתבע המוכר ללוקח מה שנשאר לו מן הדמים והוא מעכב פרעונו לא יתקיים המכר עד שישלים לו פרעונו:

אמר המאירי השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת והעלו בגמ' במסקנת הסוגיא בפירוש והטעו זה את זה שענינו שחזרו זה בזה ואין אבדה באיחור המלאכה או שמוצא אחרים בהזמנה ואומר שאין להם זה על זה תביעת ממון שהרי אין כאן אלא דברים בעלמא ואף לשכור עליהם אינו רשאי ומ"מ יש כאן תרעומת שמצריכים זה את זה לחזר זה אחר פועלים וזה אחר בעלי בתים ובא והשמיענו אח"כ שאם היתה מלאכת האבד שוכר עליהם אחרים או מטען ומגזם להם שיתן להם ביתר מכדי שכרם והוא שאמר שכר את החמר או את הקדר ר"ל בעל הקרון להביא אפרפרין ר"ל עצים משפין מתקנים לאפריון וכן חלילין לכלה לשמח חתן וכלה או למת לספוד בהם או ששכר את הפועלים להעלות פשתנו מן המשרה והוא מתקלקל ודברים אלו הרי הן שעה עוברת וכן כל דבר שהוא אבד בחזרתן של אלו וחזרו בהם במקום שאין אדם שם ר"ל שיעשו באותו שכירות שפסק הוא עמהם שוכר עליהם באיזה סך שיוכל אף ביתר מכדי כל שכרם הרבה או מטעה אותם ומגזם להוסיף בשכירותם כמו שירצו ומ"מ אם לא עשה כן אין לו עליהם תביעה אחרת:

השוכר את האמנים פי' תחלת המשנה הוא בפועל שלא התחיל במלאכה וחזר הוא או בעל הבית ועכשו בא ללמד שחזרו זה בזה אחר שהתחילו במלאכה ואמר שכל החוזר ידו על התחתונה ואם חזר האמן וטרח זה אחר פועלים להשלים מלאכתו ולא מצא אלא ביוקר הרי זה שוכר ביוקר ומעכב מן השכירות שנתחייב לזה ממה שעשה כל מה שהוצרך להוציא על גמר המלאכה עד כדי שכרן אבל יותר מכדי שכרן לא ואם הוזלו פועלים ומוצא גמר מלאכתו בפחות ממה שהתנה להם שם להם מה שעשו ואין יכולים לומר השלם את שכרנו ואנו נותנים לאלו מה שהתנית עמהם ואם בעל הבית חוזר בו ומוסר לאחרים ידו על התחתונה שאם הוקרו פועלים שם להם כמה שעשו ואם הוזלו משלים שכרם חוץ ממה שצריך להשלמת המלאכה:

וכל המשנה ידו על התחתונה ר"ל שאם נתן צמר לצבע לצבעו לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום אם שבח יתר על הוצאה נותן לו הוצאה ואם הוצאה יתרה על השבח נותן לו כשיעור שבח:

וכל החוזר בו ידו על התחתונה פירשוה בגמ' שזה שהשיב דבר זה פעם אחרת שבא ללמדנו דין אחר והוא שאם מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מאתים חזר בו המוכר יד הלוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי רצה אומר לו תן מעדית שבה כנגדן ואם חזר בו הלוקח יד המוכר על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותיך רצה אומר לו טול מזיבורית שבה כנגדן:

זהו ביאור המשנה ולענין פסק אין הדברים מתבררים בה ומ"מ בענין המשנה ידו על התחתונה הלכה היא וכבר ביארנוה בבבא קמא אבל שאר הדברים שבמשנה זו אין הדין מוחלט בהם על הצד שביארנוהו אלא יש בכלם תנאים ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא לבאור ענין פסקים אלו עם שאר דינים המתגלגלים עמהם אלו הם: