בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף מ״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אלא קשיאהך מתני' דלוי לריש לקיש:

    ר' שמעון היאדאמר במתני' לוקח לא מצי הדר ביה דקסבר מעות קונות:

    מודעינן ליהדע שאם תחזור סופך להפרע ממך:

    בעושה מעשה עמךבעמך דרשינן הכי והאי לאו עושה מעשה עמך הוא דכתיב (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב:

    אייקר מלחאורצה לחזור:

    בר אודועי הואבתמיה וכי היה צריך להודיעו שהוא נפרע מן השקרנים והלא תלמיד חכם היה:

    ערבוןמקצת המעות נתן לו על פיסוק מרובה:

    הוא סבר כנגדו הוא קונהאי מכירת קרקע הוא שנקנית בכסף קונה קנין גמור ואי מכירת מטלטלין הוא קונה כנגדו להתחייב במי שפרע:

    ור' יוחנן אמר כו'בקרקע לקנין גמור ובמטלטלין לקבל מי שפרע:

    הנותן ערבוןלא דמי לההיא דלעיל דזה אינו פריעת מקצת מעות שקורין אייר"ש אלא ערבון ומשכון לקנוס את החוזר בו פרמנינ"ן בלע"ז:

    רבי יוסי לטעמיה דאמרבבבא בתרא בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסח.):

    אסמכתא קניאהבטחת גוזמא שאדם מבטיח את חבירו לסמוך עליו שאם לא יקיים תנאו יתן כך וכך:

    דין שיקנה כו'לא זה ימחול ולא זה יכפול אלא לא זה ולא זה יכולין לחזור מלקיים מן המכירה כנגד הערבון וחוזרים על השאר:

    בד"אשאינו קונה אלא כנגד ערבונו:

    בזמן שאמר לו ערבוני יקוןיקנה שלא נתנה לו בתורת תחילת פירעון והשאר עליו מלוה אלא בתורת שערבון זה יקנה את הכל והא לאו מלתא היא:

    אבל מוכר לו כו'ונותן לו מהן ה' מאות זוז לשם פירעון או סתם קנה כו' וההיא דאיפלגו בה רב ורבי יוחנן כי האי גונא הוא שזה הערבון תחילת הדמים הפירעון של פיסוק כי יהב ליה סתם:

    מאי לאוכי היכי דאמר רשב"ג בקרקע הקנוי בכסף לגמרי דמכי יהיב ליה מקצת מעות סתם קנה לגמרי והוא הדין למטלטלי הקנוים בכסף לענין מי שפרע בסתמא קני ליה ערבון לכוליה לחייבו במי שפרע:

    ומאי שנאמטלטלין לענין מי שפרע מקרקע לענין קנין גמור ומשנינן קרקע דיפה כח הכסף בקניינה לקנות לגמרי קנין גמור מלחזור יפה נמי כח מקצת פריעתו לקנות הכל אבל מטלטלין שהורע הכסף בהן דאי פרע הכל לא קני אלא לקבל מי שפרע בסתמא נמי לא קני פרעון מקצת לכולו לקבל מי שפרע על השאר אלא כנגד הערבון:

    לא קני ליה כוליהלקבל מי שפרע אם נתן לו כנגד ערבונו:

    המלוה על המשכון אין שביעית משמטתדלא קרינא ביה לא יגוש שהרי אינו תובעו כלום:

    אלא פלגחצי החוב:

    אינו משמטלקמן מפרש לה:

    אילימאדאינו משמט כנגד חצי החוב שהוא תופס משכון עליו אינו משמט אבל משמט הוא השאר:

    מכלל דר' יהודה הנשיאאתא למימר דכיון דאינו משכונו כנגד הלוואתו משמט כל החוב בתמיה:

    בבא מציעא 48 עמוד ב

    1אלא קשיא לריש לקיש! אמר לך ריש לקיש: הא מני ר' שמעון היא.

    2אבל אמרו מי שפרע כו': איתמר, אביי אמר: אודועי מודעינן ליה. רבא אמר: מילט לייטינן ליה.

    3אביי אמר: אודועי מודעינן ליה, דכתיב: ״(שמות כב״, כז) ״ונשיא בעמך לא תאור רבא אמר: מילט לייטינן ליה, דכתיב: ״בעמך בעושה מעשה עמך״.

    4אמר רבא, מנא אמינא לה? דר' חייא בר יוסף יהבו ליה זוזי אמלחא. לסוף אייקר מלחא. אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: זיל הב להו, ואי לא קביל עליך ״מי שפרע״. ואי אמרת אודועי מודעינן ליה, רבי חייא בר יוסף בר אודועי הוא. ואלא מאי מילט לייטינן ליה? רבי חייא בר יוסף אתי לקבולי עליה לטותא דרבנן?!

    5אלא רבי חייא בר יוסף ערבון הוא דיהבי ליה. הוא סבר: כנגדו הוא קונה. ואמר ליה ר' יוחנן: כנגד כולו הוא קונה.

    6אתמר: ערבון, רב אומר: כנגדו הוא קונה, ורבי יוחנן אמר: כנגד כולו הוא קונה.

    7מיתיבי: הנותן ערבון לחבירו, ואמר לו: ״אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך״, והלה אמר לו אם אני אחזור בי אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאים דברי רבי יוסי רבי יוסי לטעמיה דאמר אסמכתא קניא׃

    8ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו אמר ר' שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל מכר לו בית או שדה באלף זוז ופרע לו מהם חמש מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים מאי לאו הוא הדין למטלטלין בדסתמא קני להו לכולהו׃

    9לא מטלטלין בדסתמא לא קני ומאי שנא קרקע דבכספא קני ליה ממש קני ליה לכולה מטלטלי דלא קני אלא לקבולי מי שפרע לא קני ליה כוליה׃

    10לימא כתנאי המלוה את חבירו על המשכון ונכנסה השמיטה אע"פ שאינו שוה אלא פלג אינו משמט! דברי רבן שמעון בן גמליאל ר' יהודה הנשיא אומר אם היה משכון כנגד הלואתו אינו משמט ואם לאו משמט׃

    11מאי אינו משמט דקאמר רשב"ג אילימא כנגדו מכלל דר' יהודה הנשיא סבר להך פלגא נמי משמט׃

    תוספות

    בעושה מעשה עמךלא מקרי האי אינו עושה מעשה עמך לענין שיהיה מותר לקללו בחנם כי אם לקללו על המקח הזה במי שפרע:

    רבי חייא ברבי יוסף בר אודועי הואדהיה יודע מתניתין אלא היה רוצה לקבל לטותא קודם שיפסיד היוקרא:

    אכפול לך ערבונךאינו אומר שיחזיר לו כפלים במעות דא"כ למה יקנה המקח לר"י כנגד ערבונו אלא אומר אכפול לך במקח שיתן לו כפלים מן המקח כנגד המעות שנתן לו ר"י אומר דיו אם קונה המקח על כרחו של מוכר כנגד מעות שנתן אבל הלוקח אם ירצה לא יקח כי אם מעות כי יאמר איני חפץ במעט מקח:

    בזמן שא"ל ערבוני יקוןרשב"ג מפרש דפליגי ר"י ורבי יוסי שלא נתן לו אותם מעות בתורת פריעה אבל אם נתן לו אותם מעות בתורת תחילת פריעה קנה ומחזיר השאר לכ"ע היינו דלא כרב ופרש"י ערבוני יקון שאמר שיקנה לו ערבונו כנגד כל המקח תימה דהא עדיף מנתן לו בתורת פריעה דקנה הכל כיון שפירש בהדיא שיקנה הכל ואם נפרש ערבוני יקון כנגד ערבונו לבד יקנה לו מן המקח א"כ לר' יוסי אמאי כופל לו ערבונו לכן י"ל שלשון ערבוני יקון משמע שערבוני יהיה קנוי לך אם אחזור בי וגם משמע יקון שיהא קונה לו במקח שויו יותר מכדי הערבון אם תחזור בך דהיינו כאילו א"ל בהדיא תכפול לי ערבוני:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    אבל מי שפרע מדור המבול וכו'אביי אמר אודועי מודעינן לי' דההוא גברא מיחייב לשמים. רבא אמר מילט לייטינן ליה בשמיה. וקי"ל כרבא מדאמר ליה ר' יוחנן לר' חייא בר יוסף הב ליה ואי לא קביל עלך מי שפרע שמעינן מר' יוחנן תרתי עובדא. חד מילט לייטינן ליה וחד ערבון כנגד כולו הוא קונה.

    איתמר ערבון רב אמר כנגדו הוא קונה ור' יוחנן אמר כנגד כולו הוא קונה. ומותבינן לי' לרב מהא דתניא הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בך ערבוני מחול לך וכו' עד ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו.

    אמר רשב"ג במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון התם אמרינן דיו שיקנה כנגד ערבונו אבל מכר לו בית או שדה באלף זוז ונתן לו מהן ת"ק זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים. כדאותבינן מינה לרב ש"מ דהני ת"ק זוזי ערבון נינהו וקתני קנה הכל ואמרינן מאי לאו הוא הדין למטלטלי דאי יהיב עלה ערבון סתם ולא פריש ערבוני יקון קנה ההוא מטלטלא כולה קשיא לרב ופריק רב לא במקרקעא קנה הכל במטלטלא לא קנה אלא כנגד ערבונו.

    ומאי שנא מקרקעא ממטלטלאומשנינן קרקע דקני ליה בכספא לגמרי כדתנן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף וכו' גם בתתו עליו ערבון סתם קנה כולו אבל מטלטלא דכספא לא קנה לה לגמרי כדתנן ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה ולא אמרינן דקני לה בכספא אלא לקבולי עליה מי שפרע גם בתתו ערבון סתם עליה לא קנה [אלא] כנגד ערבונו לקבל עליה מי שפרע. ודין זה עתיד אני לפרשו בפ' השוכר את האומנין פי' יפה כי שם מקומו.

    ואמרינן לימא כתנאי המלוה את חבירו על המשכון ונכנסה שמיטה אף על פי שאינו שוה אלא פלג אינו משמט דברי רבן שמעון בן גמליאל. ר' יהודה הנשיא אומר אם היה המשכון כנגד החוב אינו משמט ואם לא משמט דייקינן דהאי אינו משמט דקאמר רשב"ג בכולו קאמר והוא הדין לערבון. ור' יוחנן כרשב"ג. ורב כרבי יהודה הנשיא. ודחי' לא וכו' ופשוטה היא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף מ״ח עמוד ב׳

    מסכת בבא מציעא דף מ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־308 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אלא קשיא הך מתני' דלוי לריש לקיש:

    ר' שמעון היא דאמר במתני' לוקח לא מצי הדר ביה דקסבר מעות קונות:

    מודעינן ליה דע שאם תחזור סופך להפרע ממך:

    בעושה מעשה עמך בעמך דרשינן הכי והאי לאו עושה מעשה עמך הוא דכתיב (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב:

    אייקר מלחא ורצה לחזור:

    בר אודועי הוא בתמיה וכי היה צריך להודיעו שהוא נפרע מן השקרנים והלא תלמיד חכם היה:

    ערבון מקצת המעות נתן לו על פיסוק מרובה:

    הוא סבר כנגדו הוא קונה אי מכירת קרקע הוא שנקנית בכסף קונה קנין גמור ואי מכירת מטלטלין הוא קונה כנגדו להתחייב במי שפרע:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Metzia 48b · Sefaria

    תוספות

    בעושה מעשה עמך לא מקרי האי אינו עושה מעשה עמך לענין שיהיה מותר לקללו בחנם כי אם לקללו על המקח הזה במי שפרע:

    רבי חייא ברבי יוסף בר אודועי הוא דהיה יודע מתניתין אלא היה רוצה לקבל לטותא קודם שיפסיד היוקרא:

    אכפול לך ערבונך אינו אומר שיחזיר לו כפלים במעות דא"כ למה יקנה המקח לר"י כנגד ערבונו אלא אומר אכפול לך במקח שיתן לו כפלים מן המקח כנגד המעות שנתן לו ר"י אומר דיו אם קונה המקח על כרחו של מוכר כנגד מעות שנתן אבל הלוקח אם ירצה לא יקח כי אם מעות כי יאמר איני חפץ במעט מקח:

    בזמן שא"ל ערבוני יקון רשב"ג מפרש דפליגי ר"י ורבי יוסי שלא נתן לו אותם מעות בתורת פריעה אבל אם נתן לו אותם מעות בתורת תחילת פריעה קנה ומחזיר השאר לכ"ע היינו דלא כרב ופרש"י ערבוני יקון שאמר שיקנה לו ערבונו כנגד כל המקח תימה דהא עדיף מנתן לו בתורת פריעה דקנה הכל כיון שפירש בהדיא שיקנה הכל ואם נפרש ערבוני יקון כנגד ערבונו לבד יקנה לו מן המקח א"כ לר' יוסי אמאי כופל לו ערבונו לכן י"ל שלשון ערבוני יקון משמע שערבוני יהיה קנוי לך אם אחזור בי וגם משמע יקון שיהא קונה לו במקח שויו יותר מכדי הערבון אם תחזור בך דהיינו כאילו א"ל בהדיא תכפול לי ערבוני:

    Tosafot on Bava Metzia 48b · Sefaria

    רבנו חננאל

    אבל מי שפרע מדור המבול וכו' אביי אמר אודועי מודעינן לי' דההוא גברא מיחייב לשמים. רבא אמר מילט לייטינן ליה בשמיה. וקי"ל כרבא מדאמר ליה ר' יוחנן לר' חייא בר יוסף הב ליה ואי לא קביל עלך מי שפרע שמעינן מר' יוחנן תרתי עובדא. חד מילט לייטינן ליה וחד ערבון כנגד כולו הוא קונה.

    איתמר ערבון רב אמר כנגדו הוא קונה ור' יוחנן אמר כנגד כולו הוא קונה. ומותבינן לי' לרב מהא דתניא הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בך ערבוני מחול לך וכו' עד ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו.

    אמר רשב"ג במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון התם אמרינן דיו שיקנה כנגד ערבונו אבל מכר לו בית או שדה באלף זוז ונתן לו מהן ת"ק זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים. כדאותבינן מינה לרב ש"מ דהני ת"ק זוזי ערבון נינהו וקתני קנה הכל ואמרינן מאי לאו הוא הדין למטלטלי דאי יהיב עלה ערבון סתם ולא פריש ערבוני יקון קנה ההוא מטלטלא כולה קשיא לרב ופריק רב לא במקרקעא קנה הכל במטלטלא לא קנה אלא כנגד ערבונו.

    ומאי שנא מקרקעא ממטלטלא ומשנינן קרקע דקני ליה בכספא לגמרי כדתנן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף וכו' גם בתתו עליו ערבון סתם קנה כולו אבל מטלטלא דכספא לא קנה לה לגמרי כדתנן ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה ולא אמרינן דקני לה בכספא אלא לקבולי עליה מי שפרע גם בתתו ערבון סתם עליה לא קנה [אלא] כנגד ערבונו לקבל עליה מי שפרע. ודין זה עתיד אני לפרשו בפ' השוכר את האומנין פי' יפה כי שם מקומו.

    ואמרינן לימא כתנאי המלוה את חבירו על המשכון ונכנסה שמיטה אף על פי שאינו שוה אלא פלג אינו משמט דברי רבן שמעון בן גמליאל. ר' יהודה הנשיא אומר אם היה המשכון כנגד החוב אינו משמט ואם לא משמט דייקינן דהאי אינו משמט דקאמר רשב"ג בכולו קאמר והוא הדין לערבון. ור' יוחנן כרשב"ג. ורב כרבי יהודה הנשיא. ודחי' לא וכו' ופשוטה היא.

    Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 48b · Sefaria

    רשב"א

    אלא קשה לריש לקיש וכו' הא דלא אוקמה בסיטון נכרי, כתוב בתוספות דסיטון הוא המוכר בלח כגון יין ושמן, וכדתנן (ב"ב פח, א) הסיטון מקנח מדותיו וכו', ואמר רשב"ג לא שנו אלא בלח וכו', ואין לוקחין יין מן הנכרי, וכן שמן היה אסור מתחלה (ע"ז לה, ב). ואינו נכון, שנצטרך להעמיד מתניתין דלוי בזמן שהיה השמן אסור. ועוד, דאפילו מעיקרא לא נאסר בהנאה, והרבה לוקחין אותו לדברים אחרים. ועוד, שהסיטון אינו מי שמוכר בלח בלבד, אלא המוכר הגדול שמוכר לחנונים הוא הנקרא סיטון, ואמרו כי אדרבה על שם שמוכרין תבואה נקראין כן, שהחטים בלשון יון נקרא סיטון. וי"ל דמכל מקום כיון דנקט סיטון ולא נקט שאר בעלי אומניות כגון ספר וספן משמע ליה ישראל.

    ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו פירש רש"י ז"ל לא זה יכפול ולא זה ימחול אלא [לא זה ולא זה יכולין לחזור מלקיים מן המכירה] כנגד מעותיו וחוזרין על השאר. נראה שהוא ז"ל סובר, דאסמכתא דלא קניא אפילו בדיהיב ליה, דאמר ליה זה קנוי לך אם לא עשיתי כך וכך, או אם תעשה כך וכך לא קנה, דיש אומרים דבדיהיב ליה קנה, ולא נחלקו ר' יוסי ור' יהודה אלא באכפול לך ערבונך, אבל בערבוני מחול לך לא פליגי, והלשון דיו שיקנה כנגד ערבונו מסייעם קצת. ומיהו נראין דברי רש"י ז"ל, ומתניתין דפרק איזהו נשך ומאי דאתמר עלה בגמ' מסייעו, דתנן התם (לקמן בבא מציעא סה, ב) הלוהו על שדהו ואמר לו אם (נתת) [אי אתה נותן] לי מכאן ועד יום פלוני הרי היא [שלי הרי היא] שלו, ואמרינן עלה בגמרא (סו, א), והא אסמכתא היא, ואוקימנא בדאמר ליה מעכשיו, והלוהו על שדהו, דהעמידו בשעת הלואתו, ולוקח אוכל פירות משמע, אלא אם תדחוק, דשאני ארעא דלעולם בחזקת מריה קיימא. ועוד יש ראיה לדברי רש"י ז"ל, מדתנן בפרק גט פשוט (ב"ב קסח, א), מי שפרע מקצת חובו וכו', הגיע זמן ולא פרע, ר' יהודה אומר לא יחזיר, ומפרש טעמא בגמרא, משום דאסמכתא היא ולא קניא, וההיא בשאמר לו אם לא פרעתי מכאן ועד יום פלוני, החזיר לו שטרו ומעות שנתתי לו יהו מתנה, דאי לא, אפילו תמצא לומר אסמכתא קניא, לא יחזיר, דשטר שלוה בו ופרעו הוא, ואחר שנמחל שעבודו אינו חוזר ומשתעבד בו (יז, א). ומיהו מסתבר לי בההיא, דעיקר האסמכתא על חזרת השטר היא, וכבר הארכתי בה בנדרים פרק ד' נדרים גבי מתפיס זכותיה בי דינא, והרמב"ם ז"ל כן כתב. אבל בתוספתא נראה מפורש כדברי רש"י ז"ל, דתניא התם (במכלתין פ"א ה"ט) הנותן ערבון לחברו על הבית ועל השדה ואמר לו, אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום, והלה כותב לו אם אחזור בי הריני כופל לך ערבונך, והגיע זמן ולא נתן יתקיים התנאי, דברי ר' יוסי, א"ר יהודה היאך זוכה בדבר שאינו שלו, אלא נותן לו ערבון שלו, אלמא אע"פ שלא השלים לוקח התנאי, ולא נתן לו מעות (בשלום) [בשווי ה]מקח, אפילו הכי לא קנה מוכר את הערבון לדברי ר' יהודה, אלא נותן לו ערבון שלו, ואע"פ שהיה ערבון תחת ידו, אלמא אפילו במחול לך מחלוקת, והלכה כר' יהודה. אבל הרמב"ם ז"ל (הל' מכירה פי"א ה"ד) חלק בדבר. והרמב"ן ז"ל כתב(בד"ה ר' יהודה) דלוה על משכון ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום ולא לך בידי אלא יצא משכוני כנגד מעותיך, הגיע זמן ולא נתן לו, קנה המשכון, והביא ראיה מן התוספתא (שם) דקתני המלוה את חברו על המשכון ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לך בידי כלום, הגיע הזמן ולא נתן הגיעו משכון בין רע בין יפה, ולא מצינו ר' יהודה שנחלק בה. ונתן הוא ז"ל טעם בדבר, מפני שבעל חוב קונה את המשכון המטלטלין מעכשיו כדר' יצחק, לפיכך כל התנאים שהם מתנים עליו קיימים. ובהכי שייכא שמעתא דפסחים דמשמע התם (לא, א), דבמשכון מטלטלי, אי זבין או אקדיש מלוה אם לא פדאי לוה והוחלט בידו קנה לוקח, דלמפרע הוא שלו מדר' יצחק, דאמר מהשתא יש לו קנין בגויה, מה שאין כן בהלוהו על שדהו שאינו כמוכרו לו מעכשיו, שאין אדם עשוי למכור קרקעותיו, והיינו מתניתין דהלוהו על שדהו ומאי דאתמר עלה בגמרא.

    הא דאמר ר' יוסי נתקיימו התנאים איכא למידק, ואפילו אמר מעכשיו דליכא אסמכתא, במה קנה, ובמה הוא מתחייב בכפל. והרמב"ן ז"ל פירש (בד"ה נתקיימו) בדאמר ליה אכפול לך ערבונך שתקנה בקרקע שלי כפלים במעותיך. ירושלמי (דפרקין ה"ב) ר' יעקב בר אידי ור' אבהו בשם ר' יוחנן טבעת אין בו משום ערבון. פי', לפי שהטבעת אין דרכו לתת אותו בתורת דמים אלא בתורת משכון, ומשום הכי לא קנה, והוא הדין לנסכא ולכל מילי דלאו טבעא. והכין נמי משמע בירושלמי במסכת שביעית (פ"י ה"ד), דגרסינן התם, ר' זירא א"ר אבהו בשם ר' יוחנן הנותן ערבון טבעת לחברו ורוצה לחזור בו, חוזר ואינו מקבל מי שפרע. ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו זהוב אמר ליה טבעת. אמר ליה מה בין זהוב לטבעת. א"ל זהוב דרכו להשתנות, טבעת בעינה היא. פי' שאם נתן לו זהוב ערבון בדרך משכון, כיון שדרכו להשתנות ולתתו בתורת דמים קני, דכמעות דמי, אבל משכון מטלטלי לא. וזה כדברי הרי"ף ז"ל (הובא לעיל ע"א בד"ה הא דא"ר חסדא) שאמר בדברים ומשכון לא קאי באבל אמרו.

    Rashba on Bava Metzia 48b · Sefaria

    מאירי

    כבר ידעת שהקרקע נקנה קנין גמור בכסף והמטלטלין נקנין בו לענין קבלת מי שפרע נתן עירבון והוא ענין שנותנין דמים מועטים אפילו שוה פרוטה לפסיקת דמים מרובים לכונת גמר מכירה ונקראת בלשון לעז אראש אף זו כנגד כלו הוא קונה ובקרקע קנה כלו לגמרי ובמטלטלין קנה כלן לענין מי שפרע וזה שאמרו בקרקע שאם מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת זכה בכלן ובלבד בשנתן דמי כלן הא דמי מקצתן לא קנה אלא כנגד מעותיו פרושו דמים על כלם או עירבון על כל אחד ואחד או שמא הואיל ולא נתן דמים לגמר מכירה שהרי בחזקה קנה אין חזקת קרקע אחד מועיל לאחרים אלא בנתינת דמים על כלם נתן מקצת דמים אלו בסתם ר"ל שלא הזכיר אם לכונת גמר קניה אם בתורת פרעון ר"ל שיהיו מקצת הדמים לפרעון והרי השאר עליו חוב קנה מסתמא שאף בזו לגמר קנין קבלו ומקצת הדמים הנשארים עליו חוב ובלבד שלא היה המוכר רודף אחריו ויוצא ונכנס על הנשאר הא אם היה יוצא ונכנס גלה בדעתו שאינו רוצה בגמר הקנין ורשאי כל אחד משניהם לחזור ויתבאר במסכתא זו שאם חזר הלוקח יד המוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך רצה אומר לו הילך מן הקרקע כנגד מעותיך ומזיבורית שבו ואם המוכר חזר בו יד הלוקח על העליונה אומר לו תן לי מעותי או אם רצה אומר לו תן לי מן הקרקע כנגד מעותי ונוטל מעידית שבו ואם מכר שדהו מפני רעתה אע"פ שיוצא ונכנס קנה הכל כמו שיתבאר במסכתא זו בפרק השוכר את האמנין:

    ניתן ערבון זה שלא לגמר מכירה אלא דרך קנס שאם יתחרט הנותן יהא ערבונו מחול ואם חזר המקבל יהא כופל להלה ערבונו אין זה כלום אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא וגדולי המחברים פסקו שאם חזר בו הלוקח ערבונו מחול הואיל והוציאו מרשותו והלה קבלו והוא תחת ידו דעתו סומכת וגומרת שהרי אף באסמכתא שיש עליה משכון אמרו קצת מפרשים שאינה אסמכתא כמו שהתבאר אבל אם חזר בו המוכר אינו חייב בכפל וגדולי המפרשים חולקין עליהם אף בראשונה אלא אם כן התפיס זכותו בבית דין שהוא מחילה על זכותו ושלא יהא אנוס ושיקנו ממנו בבית דין חשוב כדין קניית אסמכתא כמו שיתבאר במקומו ומ"מ אף הם מודים שרשאי המוכר לומר המעות לא יצאו מתחת ידי או קבל מקחך או הנח המעות ואין בית דין נזקקים להחזירם אלא שמ"מ הוא מחזיק בהם באיסור:

    נתן ערבון והתנו שאם חזרו בהם ערבונו יקן ר"ל שיקנה לו מיהא כנגד ערבונו קנה כנגדו והשאר אף מי שפרע אין בו והרי הוא כדברים בעלמא לא נתן לו דמים כלל אלא שהניח משכון עליהם הן במקצתן הן בכלם הן בתורת פרעון הן בתורת ערבון אין זה אלא כדברים בעלמא בפירוש אמרו במסכת קדושין ח' ב' בני רב הונא בר אבין זבון אמתא בפריטי לא הוו להו זוזי אותיבו ניסכא עלוויהו לסוף איקר אמתא אתו לקמיה דר' אמי אמר להו פריטי אין כאן נסכא אין כאן כמו שביארנו שם:

    הניח עליהם מטבע של זהב יראה לי שלענין זה מטבע הוא קרוי ולא פירא וקנה בדמים אחרים ויראה לי שלזו רמזו בירושלמי במסכת שביעית הנותן ערבון טבעת לחברו ורצה לחזור בו חוזר ואינו במי שפרע בעי ר' זעירא זהוב אמ' ליה טבעת אמ' ליה ומה בין זהוב לטבעת זהב עשוי להשתנות טבעת אינו עשוי להשתנות:

    Meiri on Bava Metzia 48b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בא"ד דלרבי יוחנן מתרץ כו' ואב"א כגון דקאי בחצירה כו' עכ"ל מיהו לא בעי לאוקמא בפשיטות לר' יוחנן בזונה ישראלית דלא מחסרה משיכה כמו לר"ל בזונה נכרית דכיון שהפקיעו חכמים דאין קניית מעות קונה ואוקמא אמשיכה גם ממנה הפקיעו ואין כאן אתנן כלל כו' וכ"ה בתוס' פ"ב דע"ז וק"ל:

    בד"ה בעושה מעשה עמך לא מקרי כו' לענין שיהיה מותר לקללו בחנם כו' עכ"ל ר"ל דהכא ליכא לפרושי כמו בכל דוכתין בעלמא דאמרי' בעושה מעשה עמך כו' דמותר לקללו בחנם שהוא רשע דהך לטות' דרשעים ודאי לא הוה טעי רבא דהוה קביל עליה ר' חייא ב"י כ"א לקללו על המקח כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 48b · Sefaria

    מהר"ם

    בא"ד דהכי פירוש אשכחן עכו"ם הואיל וכל קנינו של עכו"ם בעבד עברי וכו'. פי' דהתם קאי אמתניתין דקתני עבד עברי נקנה בכסף ובשטר ויליף התם בגמרא מדכתיב גבי עבד עבדי הנמכר לעכו"ם מכסף מקנתו ולכך פריך אשכחן גבי עבד עברי הנמכר לעכו"ם מכסף מקנתו דנקנה בכסף הואיל וכל קניינו של עכו"ם בעבד עבדי הוא דוקא בכסף ולא בשטר וכו' אבל עבד עברי הנמכר לישראל דאשכחן ביה קנין שטר אימא דוקא שטר ולא כסף:

    בא"ד והא דאמר בפרק בתרא דע"א בזונה עכו"ם וכו' היינו כר"ל דלרבי יוחנן מתרץ תירוצים אחרים שם דף ס"ג ואיירי שם באתנן זונה ופריך והא מחסרה וכו' ומשני בזונה עכו"ם ואב"א בזונה ישראלית וכגון דקאי בחצרה ופירוש וחצרה קני לה והשתא כוונת התוס' דכתבו הכא דלרבי יוחנן מתרץ תירוצים אחרים ר"ל הא דמשני דקאי בחצרה וא"ת מה צריך לשום תירוץ לרבי יוחנן הא רבי יוחנן ס"ל דמדאורייתא מעית קונות ולא בעי משיכה אלא משום תקון דרבנן שלא יאמר נשרפו חטיך בעלייה והתם דאיירי באיסור דאורייתא באיסור אתנן ולכך הוי אתנן אע"ג דלא משכה ע"ש בתוס' דכתבו דאף לרבי יוחנן פריך והא מחסרה משיכה ולא קנה האתנן כיון דהפקיעו חכמים דאין קניית מעות קונות ואוקמוה אמשיכה גם ממנה הפקיעו ולא דמי להא דאיתא לעיל הכא נתנו לסיטון מעל משום דמעות קונות מדאורייתא דהכא מיד שנתן המעות מעל מדאורייתא ולא שייך כאן הפקעה דמי יפקיע המעילה ממעות הקדש:

    בא"ד אבל קשה דהתם אמר אמימר כצ"ל:

    בא"ד אך קשה וכו' וי"ל דרב אשי הדר וכו' נ"ב ועוד דבהגוזל בתרא משמע קצת דרב אשי סבר גזל כנעני מותר דקאמר רב אשי הוה קאזל בארבא חזא שבשא דגופנא תליא לבר ותלי ביה קטופי א"ל לשמעיה זיל חזי אי דכותי נינהו זיל אייתי לי שמע ההוא כותי א"ל ודכותי מי שרי א"ל דכותי שקיל דמי ישראל לא שקיל דמי משמע דסבר דגזל כנעני מותר ובשביל ששמע הכותי היה מתרץ דבריו:

    בא"ד כדהוכיח לו רבינא דמשיכה בעכו"ם קונה כצ"ל:

    גמ' לימא כתנאי המלוה את חבירו וכו' כצ"ל:

    Maharam on Bava Metzia 48b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    בעושה מעשה עמך ולאו למימר דאביי לא דריש בעושה מעשה עמך דהא כולי עלמא היא בכולי תלמודא אלא דאביי סבר דכיון דמחמת יוקרא וזולא או דלא צריכא ליה הוא דהדר ביה לא יצא מכלל שארית ישראל וכו'. הריטב"א.

    ונשיא בעמך בסוף ד' מיתות גמר חבירו מנשיא וחרש. רבי חייא בר יוסף אודועי בעי. פירש ר"מ וניחא ליה לרבא אי לייטינן ליה כי רב חייא סמך על זה שהלוקח ימחול לו ולא יניח לקללו ומיהו פריך שפיר רב חייא אתא לקבולי עליה לטותא דרבנן כי גנאי הוא לו שיבא לקבל עליו אם אותו לא ימחול לו. הרא"ש ז"ל.

    שמעתא דערבוני יקון הוא סבר ערבון כנגדו בלבד הוא קונה פירוש וליכא מי שפרע אלא כנגדו. ואם תאמר והא בשאר איכא משום מחוסרי אמנה ואף על גב דליכא מעות. יש לומר דאיהו כרב סבירא ליה דאמר דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה. אי נמי והוא הנכון דאפילו רבי יוחנן מודה דכיון דאייקור פירי ליכא משום מחוסרי אמנה ולא אמר רבי יוחנן אלא כשלא נשתנה השער וכן עיקר. הריטב"א.

    ערבון רב אמר כנגדו הוא קונה פירש רש"י בין בקרקעות וכו'. ולא נראה דהא בסמוך משמע דמודה בקרקעות דלא פריך ליה אלא ממטלטלים. לכך נראה דאין הכי נמי דלא מיירי אלא כמטלטלין תוספות חיצוניות. וכן כתב הריטב"א דלא דק מרן ז"ל במאי דקאמר במכירת קרקעות וכו' דהא בסמוך מוכח בהדיא דמודה רב בקרקעות וכו'. ומורנו הרב נר"ו כתב בתשובה סימן אל"ף רכ"ז וזה לשונו: קראו תגר על רש"י דהא למטה מסקינן דכסף בקרקע קונה לגמרי וכן כתב הוא בהדיא למטה. ור"י ב"ש ז"ל סימן רע"ה תירץ דזהו לפום מאי דקסלקא דעתין אבל לפי המסקנא כסף קונה בקרקע לגמרי. ואם זו היא הקושיא יפה תירץ. אלא עיקר קושיא היא מי דחקו לרש"י לפרש כן בתחלת הסוגיא כיון דעובדא דרב חייא בר יוסף במטלטלי הוא קרקע מאן דכר שמיה ולפרושי ביה דלא כהלכתא דכנגדו הוא קונה. ומהר"י קולון תירץ דלשון קונה דחקה אותו דבשלמא אי איירי נמי בקרקע שייך לשון קונה אבל לענין מי שפרע לחודיה לא שייך לשון קונה. וגם זה אינו נוח לי דהא לפי המסקנא לא איירי אלא לענין מטלטלים ולענין מי שפרע ואפילו הכי לא קשיא לן לשון קונה. ותו דלשון קונה שייך שפיר לענין מי שפרע לשארית ישראל אשר לא וגו' והרב הנזכר דחק עצמו לתרץ לפי המסקנא לשון קונה עיין בשורש קס"ד. ולפי הספרים שלהם שכתוב כן בדברי רש"י ז"ל נראה לי לפרש דטעמא יהיב למלתיה מאי טעמא דמאן דסבירא ליה כנגדו הוא קונה משום דאפילו בקרקע אינו קונה אלא כנגדו ורבי יוחנן סבירא ליה דקרקע קונה כנגד כולו ומשום הכי במטלטלים נמי כנגד כולו הוא קונה לקבל מי שפרע דלא אסיק אדעתיה מאי דמתרצינן בסוף הסוגיא דכסף דקני לכוליה וכו' אלא קסלקא דעתין דקנין דקרקע וקנין מטלטלים שוין זה לקנות כנגדו קנין גמור וזה כנגדו לענין מי שפרע דאכתי לא ידעינן אי רבי שמעון בן גמליאל קאי לפרושי דברי תנאי קמאי במה דברים אמורים וכו' דמשמע דכולי עלמא מודו דכסף דקנה קרקע לכוליה קני לגמרי. כל זה כתבתי ליישב לשון רש"י לפי הספרים שלהם שכתב קונה כנגדו קנין גמור. אבל לספרים שלנו כתוב קונה קנין גמור כלומר כולו קנין גמור ואי מכירת מטלטלין קונה כנגדו ויתחייב מי שפרע וזהו ממש לפי המסקנא דכוונתו ז"ל לומר לא תטעה לומר שנחלקו הני אמוראי לענין קנין קרקע אלא מר סבירא ליה בשלמא קרקע דין הוא שיקנה קנין גמור בכולו אבל במטלטלין שאינו קנין גמור דיו שיקנה כנגד ערבונא ורבי יוחנן לית ליה האי טעמא אלא כי היכי דבקרקע קונה בכולו קנין גמור במטלטלים קונה בכולו לקבל מי שפרע. עד כאן.

    מיתיבי הנותן ערבון וכו' כתב רש"י ז"ל לא דמי לההיא דלעיל דזה אינו פריעת מקצת מעות וכו'. והקשו עליו מנא ליה הא דילמא היינו ההוא דלעיל ובין לרבי יוסי ובין לרבי יהודה אלא כנגדו מדינא ועל השאר פליגי אי אסמכתא קניא או לא ולא פלוג בין סתמא ליקון ואתא רבי שמעון בן גמליאל לאפלוגי בין סתמא ליקון. וכי תימא משום דמקשה תלמודא לרב מדרבי שמעון בן גמליאל ומצי למימר אנא דאמרי כתנאי קמאי אכתי קשיא על בעל התלמוד אמאי לא סבר הכי ויאמר לימא כתנאי. ותירץ ריב"ש דמשמע ליה לתלמודא דהאי ערבון דפליגי רבי יוסי ורבי יהודה לאו בערבון הניתן סתם בתורת פרעון משום דאי הכי לא הוה ליה למימר לרבי שמעון בן גמליאל אלא במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל לא אמר לו ערבוני יקון קנה ומחזיר את השאר אבל מדקאמר מכר לו שדה וכו' משמע דעד השתא לא איירי תנאי קמאי בהאי גוונא. את זה כתב לתרץ לפי שיטת רש"י אבל הוא כתב שיטה אחרת רחוקה מאד עיין שם.

    אבל רש"י והתוספות ובעלי החידושין משמע להו בפשיטות דרבי שמעון בן גמליאל לפרושי אתי ולא לאפלוגי אתי ורבי שמעון בן גמליאל מודה להו היכא דאמר ערבוני יקון למר הכל דאסמכתא קניא ולמר כנגדו ותנאי קמאי מודו לרבי שמעון בן גמליאל היכא דנתן לו בתורת תחלת פרעון ומשום הכי מותיב לרב מכולהו תנאי משום דהכי משמע פשטה דלישנא דרבי שמעון בן גמליאל אמר רבי שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים וכו'. ונהי שהיה יכול לדחות מי סברת תנאי לא פליגי לעולם אימא לך דפליגי ואנא דאמרי כתנאי קמאי ואי הוה דחי הכי הוה ניחא ליה נמי היאך דהמלוה על המשכון דודאי תנאי היא דרבי יוחנן כדרבי שמעון בן גמליאל בתרווייהו ורב כתנאי קמאי וכרבי יהודה הנשיא. והדוחה אומר לעולם לאו תיובתא ולא תנאי כדמפרש ואזיל ודוק כי בזה תירצנו מה שהקשה מהרי"ק בשורש קס"ד. מורנו הרב נר"ו שם.

    נתקיימו התנאים תמהני אפילו אמר מעכשו נמי במאי קנה לוקח שיכפול לו. ונראה שלא אמרו כן אלא בשקנו מידו ובתוספתא קתני והלה כותב וכו'. ועוד יש לפרש אכפול לך ערבון שתקנה בקרקע שלי כפלים במעותיך והיינו ערבון. הרמב"ן.

    רבי יוסי לטעמיה וכו' ואם תאמר מאי סבירא ליה לתלמודא שהכניס בתוך הברייתא טעמיה דרבי יוסי. ויש לומר להודיענו דהאי ערבון דמיפלגו ביה רבי יוסי ורבי יהודה לא איירי בשנתנו בתורת תחלת הפרעון כדכתב רש"י דאי אמרת בשלמא בתורת קנס ליכא טעמא למימר דקנה כנגד כולו אלא מטעם דאסמכתא קניא אלא אי אמרת בשנתנו בתורת תחלת פרעון לא שייך טעמא דאסמכתא אלא ודאי הא ערבון דאפליגו ביה רבי יוסי ורבי יהודה היינו שנתנו בתורת קנס כפירוש רש"י. מ"ה נר"ו שם.

    ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 48b · Sefaria

    פני יהושע

    בגמרא ואלא מאי מילט לייטינן ליה ר"ח ב"י אתי לקבולי עליה לטותא דרבנן אלא ר"ח ב"י עירבון הוא דיהבי ליה כו'. קצת קשה דמאי דוחקין לאוקמי בערבון ואמאי לא קאמר בפשיטות דר"ח ב"י הוי סבר דלא שייך מי שפרע אלא בחד תרעא משא"כ בנתייקר השער דהיינו תרי תרעי לא קאי במי שפרע דהכי נמי אשכחן דרבינא קס"ד למימר הכי בפרק איזהו נשך דף ע"ד דלא שייך מי שפרע בב' תרעי ובשלמא לפי' רש"י שם דב' תרעי דהתם היינו דוקא כשהתנה הלוקח בשעת מכירה שלא לקבלם אלא לסוף זמן מרובה ובתוך כך נשתנה השער דאמרינן מסתמא דעתא דאינש אתרעא זולא מדלא קבלם מיד אבל היכא שלא התנה אף דנשתנה השער אפ"ה חד תרעא מקרי אם כן א"ש אבל לשיטת התוספות לעיל בדף הקודם בד"ה אא"ב מעות קונה דמשמע מדבריהם דהיכא דנשתנה השער ביוקרא וזולא מקרי ב' תרעי וכמ"ש שם בלשונם אם כן קשה אמאי לא משני הכא דרחב"י סבר דבתרי תרעי לא קאי במי שפרע כדסבר רבינא וקאמר ליה ר"י דאפ"ה קאי במי שפרע כדמסיק ר"פ בפ' איזהו נשך. ועוד דאפי' לפי רש"י נמי הוי מצי לאוקמי מלתא דרחב"י בכה"ג שהתנה לקבל סוף זמן מרובה דהא בפ' הגוזל דף ק"ג איתא כהאי לישנא דרב כהנא יהיב זוזי אכיתנא והיינו נמי שפסק עמם כשער הזול ע"ש ויש ליישב וצ"ע:

    בתוספות בד"ה אכפול לך ערבונך אינו אומר שיחזיר לו כפלים במעות דא"כ למה יקנה המקח לר"י כנגד ערבונו כו' עכ"ל. ולא ידעתי מי הכריחו לפרש כן דהא מצינו לפרש בפשיטות דהא דקאמר ר"י דיו שיקנה נגד ערבונו היינו אם אינו רוצה לכפול לו ערבונו אלא שרוצה לעמוד במקחו כנגד הערבון אבל אם אינו רוצה ליתן לו כלום מהמקח אפילו כנגד הערבון שחזר בו ורוצה לכפול לו ערבונו מזה לא איירי רבי יהודה שהרשות בידו שהרי התנה כן וכל תנאי שבממון קיים ובכה"ג לא שייך אסמכתא כיון שרוצה בכך וצ"ע:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 48b · Sefaria

    בן יהוידע

    אַבַּיֵּי אָמַר אוֹדוֹעֵי מוֹדְעִינָן לֵיהּ, דִּכְתִיב: "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" (שמות כב, כז). קשא איך יליף קללה דהדיוט מפסוק זה דאמור גבי נשיא? ואנא עבדא יגעתי ומצאתי ביאור דבר זה יוצא מגמרא דסנהדרין (סנהדרין דף סו.) והוא כי בגמרא דשבועות (שבועות לו.) יליף איסור מקלל את חבירו מפסוק (ויקרא יט, יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ ודברים אלו מפורשים היטב בגמרא דסנהדרין דף ס"ו דקאמר אם היה אביו דיין הרי הוא בכלל (שמות כב, כז) וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר אינו לא דיין ולא נשיא מנין? אמרת הרי אתה דן בניין אב משתיהן, לא ראי נשיא כראי דיין ולא ראי דיין כראי נשיא וכו' הצד השוה שבהם שהן בעמך ואתה מוזהר על קללתן אף אני אביא אביך שבעמך ואתה מוזהר על קללתו, מה להצד השוה שבהן שכן גדולתן גרמה להם תלמוד לומר לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ באומללים שבעמך הכתוב מדבר וגו' עיין שם. נמצא ילפינן הדיוט שבעמך מהאי פסוקא מכח ילפותא דמה הצד ודו"ק.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 48b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא מציעא, דף מ״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־308 מילים ב־11 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 11 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 113 מילים

      נפתחת ב״אלא קשיא לריש לקיש! אמר לך ריש…״

    2. קטע 216 מילים

      נפתחת ב״אבל אמרו מי שפרע כו': איתמר, אביי…״

      חכמים: אביי, רבא.

    3. קטע 323 מילים

      נפתחת ב״אביי אמר: אודועי מודעינן ליה, דכתיב: (שמות…״

      חכמים: אביי, רבא.

    4. קטע 457 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא, מנא אמינא לה? דר' חייא…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי חייא בר יוסף, רבא.

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״אלא רבי חייא בר יוסף ערבון הוא…״

      חכמים: רבי חייא בר יוסף.

    6. קטע 614 מילים

      נפתחת ב״אתמר: ערבון, רב אומר: כנגדו הוא קונה,…״

      חכמים: רב אומר, רבי יוחנן.

    7. קטע 734 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: הנותן ערבון לחבירו, ואמר לו: ״אם…״

      חכמים: רבי יוסי.

    8. קטע 852 מילים

      נפתחת ב״ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו…״

    9. קטע 926 מילים

      נפתחת ב״לא מטלטלין בדסתמא לא קני ומאי שנא…״

    10. קטע 1035 מילים

      נפתחת ב״לימא כתנאי המלוה את חבירו על המשכון…״

      חכמים: רבן שמעון.

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״מאי אינו משמט דקאמר רשב"ג אילימא כנגדו…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף מ״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026