פסידא דפועלים — גשמים שירדו הפסד פועלים הוא דלא יהיב להו מידי דאמר להו מזלייכו גרם:
לא סיירא מאורתא פסידא דבעל הבית — דאמרי ליה מי יימר דלדעתא דההוא ארעא אגרתן:
לדוולא — להשקות שדות:
ואתא מטרא — והשקה אותה ואינה צריכה לדוולא:
אתא נהרא — גדל הנהר ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה ומהן היא שותה ואינה צריכה לדוולא:
פסידא דבעל הבית — דפועלים אינם יודעין במנהג שדהו שיהא נהר עולה להשקותו אך הוא היה יודע:
ופסיק נהרא — שממנו משקין:
אכלושי דמחוזא — במחוזא שהוא עירו של רבא היו בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד וכשיושבין בטלים קשה להן:
יד פועל על העליונה — ואפילו הוא חוזר בו דיכול לחזור בו כדכתיב (ויקרא כה) כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים ומהכא יליף לה בפ"ק דקדושין (דף כב:):
פשיטא — דכי גמרי שני סלעים הוא דשקלי:
דאייקר עבידתא — הוקרו פועלים:
ואימרו — לשון הפרש ונזור אחור ומתרחק מן הדבר ובלשון המקרא דומה לו כעת במרום תמריא (איוב ל״ט:י״ח):
פייסינהו — הרבה תחנונים:
מהו דתימא — כיון דיד פועל על העליונה:
פשיטא — דאם סלע יפה מה שעשו נותן להם סלע אלא מה יתן:
לא צריכא דזל עבידתא מעיקרא — כששכרן היו פועלין בזול:
ואגרינהו בטפי זוזא — ואלו לא רצו להשתכר כשאר פועלים והוסיף להם זוז כשפסק להן סלע על חציה לא היה ראוי אלא לסלע חסר דינר:
והשתא אייקר עבידתא — וקם בטפי זוזא ששאר פועלים יטלו עליו סלע:
מהו דתימא — הואיל ולרבנן יד פועל על העליונה מצי אמרי ליה כו':
לא קים לכו — לא הייתם יודעים שתהיו ראויין ליטול סלע ואני בכך היה אפשי לשכור וראיתי בדעתכם שלא תתרצו בפחות מסלע ואמרתי להוסיף זוז על שכר פעולה כדי ליטול סלע להשלים רצונכם:
השתא דקים לכו — שהכל נוטלין סלע כרצונכם על זאת לא התניתי להוסיף:
מהן דתימא — הואיל ואמר רבי דוסא יד פועל על התחתונה טעמיה משום דתפיס בעל הבית הוא והשתא כי פייסוהו פועלין מצי אמר להו וכו':
סלע נותן להם סלע — ואם העתיד להעשות יכול הוא לגמרו בשכירות סלע נותן להם במה שעשו סלע:
לא צריכא דזל עבידתא השתא — לכך יגמור בסלע אבל בשעת התנאי היה חציה ראוי ליותר מסלע והן כשפסקו על כולה ב' סלעים דחוקים היו ואוזילו גביה:
מהו דתימא — הואיל ולרבי דוסא יד פועל על התחתונה נימא להו בציר זוזא אמריתו לי בציר זוזא שקולו והרי הכל עושים חציה בסלע טלו אתם במה שעשיתם סלע חסר זוז:
קמ"ל — דאמרי ליה כי אמרינן לך אדעתא דלא קים לך לעשות בסלע וראינוך שאי אפשר להוסיף נתרצינו אנו לסלע דהוא פחות מכדי שכר פעולה:
השתא דקים לך — אי אפשינו בפחות מיכן שהרי בסלע נתרצית:
שכירות — שכיר יום:
שאני ליה בין שכירות לקבלנות — דגבי שכירות איתא להאי טעמא דעבדי הם ולא עבדים לעבדים אבל בקבלנות אין זה עבד אלא לעצמו ורבי דוסא בקבלנות מיירי כדקתני קיבלו קמה לקצור ודרב בשכיר יום:
