מסכת בבא מציעא דף ד׳ עמוד ב׳

סלעים דינרין - שטר שכתוב בו פלוני לוה מפלוני סלעין ולא פירש כמה וכן שטר שכתוב בו דינרין סתם:

אינו אלא כמשיב אבידה - מדהוה ליה למימר שתים והשטר מסייעו דכיון דלא פירש ניכרים הדברים ששנים היו לכך לא הוצרך לפרש דמיעוט סלעים ב' וכיון דאמר ג' משיב אבידה הוא וחכמים פטרו את משיב אבידה מן השבועה דתנן המוצא את המציאה לא ישבע וכו' (גיטין דף מח:):

טעמא דאמר שלש - קס"ד השתא דמייתי תיובתא מדנקט פלוגתייהו בשלש וחמש ולא נקט ולוה אמר שתים ש"מ בשתים לא מחייב ליה רשב"א וכדמפרש ואזיל דכיון דכל הודאתו בשטר כתובה דשטר נמי שתים משמע וכל משמעות השטר הילך הוא שהרי הקרקעות משועבדים על כך אבל כי אמר שלש סלעים שלישי מלוה ע"פ הוא דלאו בשטר כתובה ואין הקרקעות משועבדים ולאו הילך הוא:

ה"ג ושטרא דקמודה הילך הוא - ול"ג כיון דקמודה ביה דבלאו הודאתו נמי כל שטרי הילך הוא וה"פ ומאי דקמודה ביה דכתוב בשטר הילך הוא:

לאפוקי מדר"ע כו' - דאי תנא שתים לא הוה פליג ר"ע:

א"ה - דבשתים נמי חייב אמאי תנא הואיל והודה מקצת הטענה ישבע רשב"א אומר אף זה ישבע מבעיא ליה ושמעינן דלא משיב אבידה חשיב ליה ומדנקט הואיל משמע דחיובא משום דגרם לעצמו שהודה במקצת דהשתא הוא דהויא הודאה משום דסלע שלישי לאו הילך הוא אבל שתים לא הוי הודאה משום הילך:

אלא לעולם כו' - אלא אי אית לך לתרוצי תריץ הכי לעולם כדקאמרת הא שתים פטור וטעמא לאו משום הילך דהילך בעלמא חייב:

ושאני הכא דקא מסייע ליה שטרא - העדים החתומים על השטר מעידין כדבריו שלא היו אלא שתים ולכך לא פירשו מניינן הלכך א"צ שבועה:

אי נמי - להכי לא הוו שתים הודאה לחייבו שבועה לפי שהשטר אומר כן ושטר הוי שעבוד קרקעות וכשם שאין נשבעין על כפירת קרקעות כך הודאתן אינה מביאה לידי שבועה דקרקעות אמעוט מתורת שבועה במס' שבועות פרק שבועת הדיינין (שבועות מב ב:) אבל כי אמר מלוה חמש ולוה שלש איכא כפירה והודאה במה שאין כתוב בשטר:

הא שתים - דליכא משיב אבידה:

חייב - מדלא תנא פטור בשתים ונימא טעמא משום הילך:

מודה מקצת הוי - ואינו משיב אבידה דאיערומי קמערים דלחזקיה בנאמן:

קמ"ל - כיון דבשתים נמי פטור ליכא למימר איערומי מערים אלא משיב אבידה הוי:

הכי נמי מסתברא - דבשתים פטור:

ואלא קשיא לרבי חייא - דהא איכא למידק מינה דשתים פטור כדאמרינן דאי ס"ד כו':

שאני הכא - האי דקאמר שתים פטור טעמא לאו משום הילך אלא דקא מסייע ליה שטרא:

טענו - חבירו בבי"ד כלים וקרקעות:

פטור - דלא כפירתו ולא הודאתו מביאתו לידי שבועה:

חייב - אף על הקרקעות לישבע כדאמרינן לקמן שהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הקרקעות לישבע עליהן משנתחייב לישבע על המטלטלין זוקקין ומגלגלין עמהם שבועת קרקע:

דומיא דכלים וקרקעות - שכלים שהודה עליהם מונחים לפנינו וא"ל הילך:

זוקקין - המטלטלין זוקקין הקרקעות לישבע ע"י גלגול:

תנינא - בקדושין (כו.) הנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהם:

הכא עיקר - שמשנה זו שנויה במסכת שבועות (לח.):

התם - בקדושין:

אגב גררא נסבה - דאיירי התם נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה ואגב דאיירי דנקנין עמהם תנא בהדה זוקקין אותן לישבע עליהם: